יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: טוֹבָה מְאֹד מְאֹד | פרשת שלח לך | כב' בסיוון ה'תשע"ט

בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת שלח לך

טוֹבָה מְאֹד מְאֹד

האם היכולת לראות טוב היא באמת בחירה חופשית?

 

גם הפרשה שלנו השבוע מלאה בכל טוב וממש היה קשה לבחור על מה לדבר.

ובאמת הנושא שלנו היום הוא בחירה, ומה מלמדת אותנו התורה על בחירה?

{

הסיפור המרכזי של פרשת השבוע שלנו, פרשת שְׁלַח לְךָ[1] היא סיפור המרגלים.

למרות הבטחתו של הקב"ה לבני ישראל עוד בטרם צאתם ממצרים היתה שהוא לוקח אותם "אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ[2]", חששו בני ישראל משבעת העמים הכנענים ששכנו שארץ ישראל וביקשו ממשה לשלוח מרגלים לארץ לפני שהם מנסים לכבוש אותה: "וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֘ כֻּלְּכֶם֒ וַתֹּֽאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָ֖נוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֨נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת־הַדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַֽעֲלֶה־בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן:[3]". משה, לאחר התייעצות עם הקב"ה מאשר להוציא משלחת של 12 אנשים מכובדים, אחד מכל שבט "כֻּלָּ֣ם אֲנָשִׁ֔ים רָאשֵׁ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה׃[4]", שילכו לתור את ארץ ישראל: "שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם׃[5]", והוא שלח...: "וַיִּשְׁלַ֤ח אֹתָם֙ מֹשֶׁ֔ה לָת֖וּר אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן[6]", עם הוראות מדוייקות של מסלול ומה המידע המבוקש: "הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם־רָעָ֑ה[7]": האם היא באמת "אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ" כמו שהבטיח הקב"ה, או לא.

סוף הסיפור ידוע.

השליחות היתה לתור את ארץ ישראל, להיות תיירים. להתרשם מהמקום.

וכידוע, כשמגיעים כתיירים לארץ חדשה, הכל מדהים. הנופים, האנשים, הרחובות, והכבישים.

כמה אנחנו אוהבות כל קיץ לטוס לארץ – כמה כיף להיות תיירים בארץ ישראל. הכל יפה ומקסים ונהדר. באים לזמן קצר, לוקחים חופש מהחיים הרגילים, רואים רק את הטוב שבמקום, מתיירים. באים ונהנים.

אבל במקרה שלנו עשרה מהנציגים בחרו במקום לתור, לרגל. במקום להיות תיירים להיות מרגלים.

וזה מעניין.

כי אנחנו קוראים לפרשה שלנו פרשת חטא המרגלים, למרות שהמילה מרגלים, לא מופיעה אפילו לא פעם אחת בפרשה.

השורש ת-ו-ר, לעומת זאת, מופיע.... 12 פעמים[8]. (אולי אחד כנגד כל אחד מהשבטים...? 😉)

כתב המלבי"ם[9] בפירוש שלו לפרשה מסביר שההבדל בין 'לתור' לבין 'לרגל' הוא בכוונת הלב של האדם.

מי שמרגל הוא מי שמבקש למצוא הרע, ומי שתר הוא מי מבקש למצוא את הטוב[10].

אנחנו מבינים מפירוש המלבי"ם, שהסיבה שמכובדי השבטים שנשלחו לתור את הארץ נקראים בסופו של דבר מרגלים, והפרשה כולה קרויה חטא המרגלים, היא בגלל שהם נשלחו להיות תיירים לראות את טוב הארץ, והם בחרו לראות את הרע – הם בחרו להיות מרגלים. והם חוזרים ובפיהם דיווח על המצב הביטחוני בארץ, והם מוציאים דיבת הארץ רעה: "וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכׇל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת׃[11]"

כי אם אתם לא תרים (מחפשים) אחרי הדבר הנכון – יוצא ריגול. ואז בוחרים ברע במקום בטוב.

{

אז בואו נדבר קצת על בחירה.

שמעתי שיעור נהדר במיוחד של הרב אייל ורד[12] ממכון מאיר[13] על הנושא.

הרב ורד מצביע על תהליך מעניין שמתרחש בפרשה שלנו, ובפרשה הקודמת, פרשת בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙[14]. הוא מבקש להסב את תשומת ליבנו למה שקורה מיד כשעם ישראל מתחיל לנוע, לזוז.

למדנו על זה בשתי הפרשות הקודמות, הם עומדים בפני פרק חדש, בנית המשכן הסתיימה, ועכשיו מתחיל המסע לארץ ישראל, אל הלא ידוע. זמן מפחיד. זמן לדאגה. זמן שכבר אין שום פרוייקט להתעסק איתו. יש זמן, ומתחילים לפזול לצדדים, להתעסק באחרים. זמן של קנאה.

אבל הרב ורד מצביע על תהליך עמוק אפילו עוד יותר – מעבר מילדות לבגרות.

מה שקורה לבני ישראל כעם, הוא בהקבלה מה שקורה לילד כשהוא מתבגר והופך למבוגר.

עד עכשיו, הם היו תינוקות שנולדו ביציאת מצרים, והם גדלים להיות ומתבגרים ומקבלים את התורה, והם עומדים להיכנס לארץ ישראל שם יהיו בוגרים ועצמאיים וינהלו את חייהם לבד, בלי ההשגחה הניסית היומיומית של הקב"ה.

והתנועה, היא סמן הפתיחה של השלב הזה. זזים לכיוון ארץ ישראל – תיכף ניעזב ונישאר לבד. אמא'לה.

אז מצד אחד זה מפחיד, אבל מן הצד השני הם מתעקשים להחליט לבד גם כשלא מבקשים מהם – אולי כי הם חושבים, כמו כל מתבגר מצוי, שהם יודעים יותר טוב.

{

חמישה סוגים של בחירה מוצא הרב אייל ורד בפרשות שלנו.

1.      גם כשברור במה לבחור צריך לאזור כוח ואומץ לבחור בדבר.
למשל, כשעם ישראל למרגלות עם סיני וברור להם שהיעד הוא א"י, והם לא רוצים ללכת.
"ה' אֱלֹקֵ֛ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵ֖ינוּ בְּחֹרֵ֣ב לֵאמֹ֑ר רַב־לָכֶ֥ם שֶׁ֖בֶת בָּהָ֥ר הַזֶּֽה׃[15]"

2.      בחירה על מה להסתכל – על מה שמים את הדגש, מה עיקר ומה טפל
"וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר׃ זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים׃ וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ׃
(משיהו עונה...)וְהַמָּ֕ן כִּזְרַע־גַּ֖ד ה֑וּא וְעֵינ֖וֹ כְּעֵ֥ין הַבְּדֹֽלַח׃[16]"
כן, המן הוא גרגיר יבש , אבל אפשר לטחון אותו ולעשות ממנו עוגות ומטעמים.
האדם בוחר על מה להסתכל. המן יבש או טעים? תלוי מי מסתכל, ואיך.

עפ"י הרמב"ם[17] רוב הקשיים של בני האדם נובעים מהאופן שבו הם בוחרים לראות את הדברים. עפ"י הפסוק "וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה[18] בא להורות דווקא על חיזוק טבעו של פרעה ולא על שינויו." כלומר הוא חיזק מה שכבר היה שם. הבחירה היתה קודם כל של פרעה.
כותב פרופ' מיכאל צבי נהוראי מאונ' בר-אילן: "פרעה כרה לעצמו את קברו בכך שהתמיד ללכת בדרכו ואחר נטיות לבו - מעין מאמר התלמוד "בא לטהר - מסייעין אותו, בא לטמא - פותחין לו[19]". לפי פירוש זה הפסוקים שנראו כ'סותרים' מביעים לאמתו של דבר את טיב ההנהגה האלוקית הטבעית, דהיינו שמאת ה' הוא שהאדם שבוי בהכרח בידי הרגליו, וכי הלבבות נמשכים אחר הפעולות; שאם בחר אדם בדרך טובה - הרי זה שכרו, ואם בחר בדרך רעה - הרי זה עונשו, בחינת "מִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה.[20]"
אדם יבחר למה הוא מתייחס. לצד החיובי או לצד השלילי. מתוך האדם עצמו.

{

3.      בחירה יוצרת - ממציאים חג: פסח שני
זו ממש דרמה שלמדנו עליה בשבוע שעבר.

מבחינתם הם לא זכו לעשות את הפסח, והם לא זכו לקיים את המצווה.

הם פנו למשה ואמרו לו: "...לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.[21]"

למה הם כן ואנחנו לא? זה לא פייר.

למה גורעים (מחסירים) מאיתנו? אנחנו לא גרועים...!

זה מה שיצא, זה לא אישי. זה המעשה, לא העושה.

וה' התרגש מהאמונה התמימה ומהרצון העז לקיים את המצווה, הסכים איתם, וקבע לנו עוד הזדמנות שניה: ב-יד' באייר פסח שני, מועד ב' לפסח "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם--יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ.[22]"

כותב הרבי מלובביץ'[23]: "זוהי רוח המסירות האמיתית לקיום רצון ה' להשתוקק לעשות מצוות שאין עליהן חיוב מעיקר הדין. הקב"ה נותן כוחות לכל איש ישראל לבקש ולפעול גדולות ונצורות, אלא שהקב"ה ממתין לראות עד כמה הדבר נוגע, וכשהדבר נוגע באמת ומביא לדרישה 'לָמָּה נִגָּרַע' ממלא הקב"ה את רצונו של היהודי ונותן לו את מבוקשו."

הזדמנות שניה לדברים שלא הלכו לנו כמו שרצינו.

הזדמנות שניה לדברים שהתפקששו לנו.

הזדמנות ביני לבין מישהו אחר.

הזדמנות שניה ביני לביני.

ותמיד תמיד תמיד יש הזדמנות שניה עם הקב"ה.

"ענינו של פסח שני" מסכם הרבי מלובביץ' "הוא שאין דבר אבוד, תמיד ניתן לתקן. אפילו מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה, ואפילו אם הדבר נעשה "לכם", כלומר ברצונו – למרות זאת ניתן לתקן."

כמה זה מעודד לדעת שאפילו מהשמיים נותנים לנו הזדמנות שניה.

ששום דבר לא אבוד, ושתמיד אפשר לתקן.

אבל אנחנו חייבים לזכור שכדי לקבל את ההזדמנות השניה הזו, אנחנו צריכים לעשות כאן למטה פעולה, ולהניע את המהלך: לרצות!

לרצות לתקן זה המפתח, זה ה-Master Key, שאיתו אפשר לפתוח כל דלת.

אם תרצו יש! תבקשו. לָמָּה נִגָּרַע? קבלו חג! זה לא היה בתוכנית המקורית – אבל אתם כל כך רוצים – בבקשה! ונוצר לנו חג.
זה אביון.
עני זה אחד שאין לו אבל גם לא חולם שיהיה לו.
אביון, זה מי שאין לו אבל הוא מתאווה שיהיה לו.
חג ה"אין יאוש" – אבל זה תלוי בזה שלא תתייאשי. תזעקי. תשאלי לָמָּה נִגָּרַע? תבחרי יש מאין.

{

4.      בחירה בין טוב וטוב: יתרו, ישאר עם עם ישראל או ילך הביתה
"וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָ֠ב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר ה' אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־ה' דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו לֹ֣א אֵלֵ֑ךְ כִּ֧י אִם־אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י אֵלֵֽךְ׃ וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י׀ עַל־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֙נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם׃ וְהָיָ֖ה כִּי־תֵלֵ֣ךְ עִמָּ֑נוּ וְהָיָ֣ה׀ הַטּ֣וֹב הַה֗וּא אֲשֶׁ֨ר יֵיטִ֧יב ה' עִמָּ֖נוּ וְהֵטַ֥בְנוּ לָֽךְ׃ [24]"
בפני יתרו עומדות שתי אפשרויות , ושתיהן טובות וראויות.
השורש ט-ו-ב מופיע בארבעת הפסוקים האלה חמש פעמים.
במה לבחור?
במה שיביא יותר תועלת. זה מה שמלמדת אותו התורה.
לא במה שיעשה לי יותר טוב – אלא במה שיביא יותר תועלת לאחרים. (ומן הסתם ככל שאני נותנת יותר לאחרים, אני מקבלת יותר לעצמי, הצינור פתוח והמים זורמים).
כן הוא יכול להמשיך עם משה לארץ ישראל ולהמשיך להיות לו לעזר בהנהגת העם, אבל למשה יש הרבה זקנים חכמים שהקב"ה האציל עליהם מרוחו להיות למשה עזרה של ממש: "וַיֵּצֵ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיְדַבֵּר֙ אֶל־הָעָ֔ם אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י ה' וַיֶּאֱסֹ֞ף שִׁבְעִ֥ים אִישׁ֙ מִזִּקְנֵ֣י הָעָ֔ם וַֽיַּעֲמֵ֥ד אֹתָ֖ם סְבִיבֹ֥ת הָאֹֽהֶל׃ וַיֵּ֨רֶד ה' בֶּעָנָן֮ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָיו֒ וַיָּ֗אצֶל מִן־הָר֙וּחַ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַיִּתֵּ֕ן עַל־שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ הַזְּקֵנִ֑ים וַיְהִ֗י כְּנ֤וֹחַ עֲלֵיהֶם֙ הָר֔וּחַ וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ וְלֹ֥א יָסָֽפוּ׃[25]"
אבל בארצו, במדיין, הוא יכול לגייר את כל העם שלו. שם הוא יביא הרבה יותר תועלת.

זו הבחירה הכי טהורה שיש.
בחירה היא תמיד בין שני דברים שיש להם אותו ערך, משקל זהה.
אחרת זו העדפה. לא בחירה.
אנחנו אומרים בברכות התורה: "אֲשֶׁר בָּחַר-בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים", מה פירוש בחר?
כי הם עמים ואנחנו עם – ומתוך כל העמים, מתוך הדומה, הוא הבדיל אותנו, בחר בנו.

5.      בחירה מורדת
גם כשבפירוש כתוב בתורה שבני ישראל אמורים לנוע עפ"י הענן "עַל־פִּ֣י ה' יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י ה' יַחֲנ֑וּ כׇּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃[26]", כשמרים לוקה בצרעת הם בוחרים לחכות לה שבוע ימים... לא מעניין אותם אם הענן נע... הם לא: "וַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד־הֵאָסֵ֖ף מִרְיָֽם׃[27]"
כותב הספורנו: "וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע – אף על פי שהענן סר מעל האהל, וכתיב "ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם" (שמות מ':ל"ו), מכל מקום לא נסעו, שהכירו שלא נעלה אז אלא להרחיק המצורעת."

הם הכירו לה טובה, הם בחרו לראות טוב.
כותב רש"י: "וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע – זה כבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור, שנאמר: ותתצב אחתו מרחק וגו' (שמות ב':ד'). "

{

אבל צריך לזכור ש"יחד עם הבחירה מגיעה גם האפשרות ליפול." אומר הרב אייל ורד.

שְׁלַח־לְךָ֣, אומר הקב"ה למשה. ורש"י מפרש לנו: "שלח לך - לדעתך. אני איני מצווה לך.[28]"

יש שלב מסויים בגידול ילדים שהילד מגיע לגיל שכבר אי אפשר להנחית עליו הוראות, ולהגיד לו מה לעשות.

אנחנו לא מדברים על גיל שנתיים הנורא... (אני לא ממש מבינה מה כל כך נורא בו).

הילד רוצה לבד. הוא רוצה לגלות עצמאות. וטוב שכך כי לא נעים לרוץ אחרי ילד בן 15 לעזור לו לנגב...

אנחנו מדברים יותר על הרצון של הילד המתבגר להחליט לבד בנוגע לעצמו. לחייו. לבחירות שלו.

זה גיל שבו אנחנו לא יכולים להשיג שיתוף פעולה רק "because I said so, that’s why", אלא רק אם הילד בוחר לשתף איתנו פעולה.

זה גיל שבו אנחנו נדרשים לזוז קצת הצידה (יש כאלה שהרבה).

אנחנו יכולים להביע דעה, לייעץ, לכוון – אבל בסופו של דבר הילד יבחר בעצמו.

וגם ישלם את המחיר בעצמו.

זה גיל המרד. זה הגיל שבו הילד בועט כדי למצוא את עצמו.

הוא חייב לעשות ספרציה בשביל לעשות אינדבידואציה[29]. הוא עושה את זה בסביבות גיל שנתיים הידוע כגיל ההתבגרות הראשון, והוא עושה את זה שוב לעומק ולרוחב ולכל הכיוונים בגיל ההתבגרות עצמו.

זה גם מה שעושה הקב"ה. ההורה.

שְׁלַח־לְךָ֣. ורש"י מפרש לנו: "שלח לך - לדעתך. אני איני מצווה לך." אני לא חושב שצריך.

אני כבר הבטחתי "אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ" והבטחתי לעזור לכם להביס את העמים שיושבים בכנען.

אמרתי את דעתי. הסברתי ונימקתי בשלושה העתקים.

אם אתה עדיין בוחר לעשות מה שאתה רוצה – תפאדל.

ואז ההורה זז, ומאפשר לילד להתנסות על בשרו. להצליח, או להיכשל.

והוא שם, ההורה, לחבק ולתת תמיכה גם אם זה לא מצליח, וגם אם המחיר כבד.

{

והמחיר כבד - יום לשנה: "בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֺנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי.[30]".

דיברנו על זה כבר. זה לא עונש. זו תוצאה. זו חוקיות של הטבע. מה שטבוע בבריאה עצמה.

כשנמצאים על שפת הים בקיץ בלי הגנה ובלי צל – בסופו של דבר נשרפים מהשמש. זה לא עונש. זו תוצאה של החוקיות של הטבע.

אתם הסרתם את ליבכם מעלי, ובחרתם לראות את הרע – וזו התוצאה: במקום להיכנס עכשיו לארץ ישראל, תנדדו במדבר ארבעים שנה. שנה עבור כל יום שריגלתם על ארץ ישראל במקום לתור אותה.

והדור הזה, שבחר לראות רע – לא יכנס לא"י.

וככה נולד לנו תשעה באב. בגמרא במסכת תענית[31] כתוב: "'ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא' (במדבר יד', א') אמר רבה א"ר יוחנן: אותו הלילה ליל תשעה באב היה, אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות".

הקב"ה אמר לנו: "אתם בוכים על שום דבר, סתם על דמיונות. אני אתן לכם סיבה לבכות על אמת."

תשעה באב הוא היום שבו חטאו המרגלים בהוצאת דיבה על ארץ ישראל, היום שבו חרב לנו בית המקדש הראשון, והיום שבו חרב לנו גם בית המקדש השני.

{

זה הכל מחוסר אהבה.

הרב אברהם מלמד כותב שהמרגלים "חטאו בכך שלא הבינו את ערכה של הארץ ולא אהבו אותה. וכיוון שלא אהבו את הארץ, כשראו את הקשיים הכרוכים בכיבושה, נפל ליבם, והחלו למצוא לעצמם נימוקים וטענות מדוע אי אפשר להיכנס לארץ, עד שלבסוף כבר לא האמינו ביכולתם של ישראל לכובשה. וכפי שנאמר (תהלים קו, כד): "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ". לעומתם, יהושע וכלב שאהבו את הארץ ואמרו: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (במדבר יד, ז), למרות הקשיים, ראו את המציאות נכוחה, והאמינו שאפשר לכבוש את הארץ, וכפי שאמרו לעם: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר יג, ל)."

האופן שבו אנחנו רואים את עצמנו – משפיע על האופן שבו אנחנו רואים אחרים ואת העולם.

דור המדבר הוא דור של עבדים. דור של 210 שנה של עבדים בני עבדים.

הקב"ה הוציא אותם אמנם ממצרים ואמר להם שהם ילדיו: "בָּנִים אַתֶּם לַה'[32]", ונתן להם מעמד של קדושה: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ[33]" והודיע להם שהם העם סגולה שלו: "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים[34]", אבל בתוך תוכם הם מרגישים עבדים. קטנים, לא משמעותיים, ומפחדים מסמכות.

1.      "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים[35]" – אנחנו כאלה קטנים

2.      "וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם׃[36]" – אנחנו כאלה לא משמעותיים

אבל העיניים, למדנו בפרשת המרגלים, רואות את מה שהלב מרגיש. הראייה היא תמיד סובייקטיבית.

בגלל זה מצוות ציצית המופיעה בסוף פרשת שלח-לך מדברת בדיוק על זה.

יש קשר בין מצוות ציצית לחטא המרגלים.

הם יצאו לתור את הארץ, וראו דברים לא נכונים, כי הלב שלהם היה במקום הלא נכון

הם פירשו את המציאות לא נכון. מתוך עולמם הפנימי. הנחוּת.

וכאן באה הציצית להזכיר לנו מה לא לעשות יותר: " וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם...![37]"

אי אפשר לסמוך על מה שאתם מרגישים ומה שאתם חושבים – זו לא באמת המציאות. זו רק המציאות הפנימית שלכם. הסובייקטיבית.

{

אפשר היה להוציא את דור המדבר ממצרים – אבל אי אפשר היה להוציא את מצרים מדור המדבר.

משפחת האומנה המצרית, ההורים שלהם, המצרים, לא אהבו אותם ולא העריכו אותם.

כשילד גדל עם הורה שלא אוהב אותו ולא מסתכל עליו בעיניים מעריצות – הוא לעולם לא ידע לאהוב את עצמו, או לתת אהבה בריאה באופן טבעי לילדים שלו.

בן אדם לא יכול לתת מה שאין לו.

הורה לא יכול לגרום לילד שלו להרגיש משמעותי ויכול ומסוגל או בעל ביטחון עצמי.

מה שהורה כן יכול, זה לאהוב את הילד שלו, ולהיות הורה טוב מספיק, ולאפשר לילד להתנסות בצורה בונה ונתמכת בחייו, ולפתח לעצמו בעצמו תחושת משמעות ומסוגלות וביטחון וערך עצמי.

זה לא יקרה במצבים של פינוק או במצבים של חו"ח הזנחה והתעללות.

אבל תלמה בר אב, אחת המורות שלי בשנה ראשונה ושניה במכון אדלר, תמיד היתה אומרת שאם צריך לבחור בין פינוק להזנחה עדיף הזנחה. למה?

כי ילד שמזניחים אותו לפחות מגלה את הכוחות שלו ויש לו כח להתמודד עם אתגרי החיים.

ילד מפונק, הוא ילד שאין לו כוחות. הכל עשוי בשבילו. (עשיו).

{

"וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ.[38]" מלמד אותנו האדמו"ר מסלונים, הנתיבות שלום[39]: "מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס[40], המוסר שהקב"ה אומר ליהודי הוא, בני, הרי אתה בני אתה בן המלך, אל תמאס, אל תמאס עצמך בהנהגה שאינה הולמת את בן המלך."

כשאתה מרגיש מאוס, אתה בוחר לראות את עצמך מאוס.

אבל אתה חייב לזכור שאתה בן מלך.

אתה חייב להשתחרר מהדימוי העצמי הלקוי הזה שלך. מצרים זה חיצוני. בתוך תוכך אתה רויאלטי.

הקב"ה תובע מבני ישראל הנהגה של קדושה, כמו הקדושה של ארץ ישראל.

שני חלקים של פאזל.

כמו שאתה לא יכול לשפט את עצמך לפי המציאות החיצונית של חייך – כי במהותך אתה בן מלך,

ככה אתה לא יכול לשפוט את ארץ ישראל לפי החיצוניות שלה.

לפי מה שנראה לך בעיניים. זה שיקרי. העיניים משקרות, כי הן רואות דרך הפריזמה של הנפש.

כל זמן שאת רואה את עצמך קטנה ולא שווה, את חושבת שכולם גדולים ושווים – אפילו כשהם בכלל לא.

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ[41]" ואומר הרב סולובייצ'יק[42], מי זה נעשה[43]?, הרי הקב"ה הוא אחד? ועונה, שהכוונה שגם לאדם יש כאן עבודה. הוא נברא ישות רוחנית מעולמות עליונים, וישות גופנית מעולמות תחתונים, מהאדמה, והוא שותף בעצמו ביצירתו שלו – להיות אדם זו עבודה עצמית.

מה שמזכיר לי סיפור יפה ששר עליו אהרון רזאל[44], שהולך ככה:

"שאלו פעם את הרב שך למה אומרים שלא עשני גוי, ולא אומרים שעשני יהודי

ענה הרב ואמר: הקדוש ברוך הוא עושה שלא תהיה גוי -- אתה עושה שתהיה יהודי!"

נַעֲשֶׂה אָדָם אם כן, הוא לא רק פניה למלאכים כמו שתמיד חשבנו, אלא לאדם עצמו. האדם מתבקש להיות שותף בעשייה שלו עצמו.

והדרך להיעשות אדם, להפוך מבעל חי מסוג פרימייט (primate), לבן אדם, למענטש: זה ע"י חופש הבחירה, המייצג את עולם המידות הפנימי שלנו. את האמת – את מי שאנחנו באמת.

רואים את זה בחוש.

מסופר על הרב ירוחם ממיר[45] שעלה לרכבת, ובדיוק כשעלה, נפלה לו כפפה אחת מהיד. הוא מיד זרק גם את הכפפה השניה. התלמידים המופתעים שאלו אותו לפשר הענין ,והוא ענה: לי כבר אין מה לעשות עם כפפה אחת, לפחות שמי שימצא אתה הכפפה יוכל להשתמש בה, ויהיה לו זוג.  

{

גם עם הילדים שלנו. עלינו מוטלת המשימה לעשות אותם בני אדם בוגרים.

אבל הם חייבים להיות שותפים – זה לא קורה באוסמוזה. ילד שלא מתרגל לסדר לעצמו את המיטה, גדל להיות ילד שרגיל שעושים בשבילו. זה לא מעצים, זה מחליש.

על חשבון שקט בטווח הקצר מקריבים את העתיד.

שְׁלַח־לְךָ֣. לכל אחד ואחת מאיתנו יש בעולם הזה שליחות.

גם לך יש שליחות.

והיא מתחילה בך עצמך. בבחירה שלך איך את רואה את עצמך.

ואנחנו צריכים לדעת לבחור טוב. לא רק לבחור בטוב, אלא לדעת לבחור טוב, לבחור נכון.

את חייבת להתחיל לראות את עצמך בעין טובה. טוֹבָה מְאֹד מְאֹד.

כי עד שלא תעשי את זה לא רק שלא תוכלי לעזור לילדים שלך לראות את עצמם ככה, את תהיי עסוקה כל הזמן בריצוי שלהם כדי להרגיש טוֹבָה.

{

כן, יש בחירה, כמובן, אבל רק במה שכבר קיים בפנים. אי אפשר להוציא חולצה וורודה מארון שיש בו רק חולצות שחורות ולבנות.

בן אדם בוגר זה בן אדם בוחר. וככל שנעבוד יותר על המידות שלנו, נוכל לעזור לילדים שלנו לבנות עצמי חזק יותר, מועיל יותר.

כתוב במסכת קידושין[46]: "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה", ולכן היה הרבי מלובביץ' תמיד אומר: "תחשוב טוב – יהיה טוב."
זה הכל מתחיל בנו, בחשיבה שלנו, שמייצרת את המשקפיים שדרכם אנחנו שופטים את עצמנו ואת העולם.

{

תחשוב טוב[47]

כמו במכחול את העולם אתה צובע

וקול פנימי לך קורא אתה יודע

הכל תלוי בך, מצב הרוח מסביבך

המציאות היא כמו המציאות בדמיונך

תחשוב טוב - יהיה טוב!

תאמין בעצמך

תחשוב טוב - יהיה טוב!

אלוקים אוהב אותך

היום אתה רואה במשקפיים רק אפור

מחר אפשר לראות דרכם שוב את האור

הכל תלוי בקול שלך אומר בפנים

תחשוב טוב יהיה טוב! תאמין!

תחשוב טוב - יהיה טוב...

יש לך מלאך שאומר לך גדל

ויש מלאך אחר שאומר לך חדל

תקשיב רק לאמת שזועקת מהלב

תדע שאלוקים אותך אוהב

תחשוב טוב - יהיה טוב...

{

השיעור מוקדש לרפואה שלימה בגוף ובנפש וישועת ה' כהרף עין לאמיליה בת אסתר "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ[48]"
ולרפואה שלימה בגוף ובנפש של יוסף אריה בן הילדה, גל יצחק בן סמדר, שירלי בת גילת, יונתן שמעון בן מושגן, ג'ולייט בת אסתר, מורד בן זרינטש ולבנה בת אספרנסה בתוך שאר חולי עמו ישראל

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות יבלחט"א לזכות ניקול מרים בת שרה וגל יצחק בן סמדר לזרע של קיימא

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה
{

מקורות:

רבי ברזובסקי, ש. נ. (אין שנה). ספר נתיבות שלום על התורה – חומש במדבר. עמ' סב-עו. ירושלים: הוצאת ישיבת בית אברהם סלונים.

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא – רש"י כפשוטו – במדבר – שלח לך. עמ' קעה-רכה. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב ורד, א. (כא' בסיוון ה'תשע"ח). 'והיית לנו לעיניים' – על הבחירה ומשמעותה. עבודת הנפש בעקבות פרשיות בהעלותך ושלח לך. [סרטון וידאו]. אוחזר מתוך http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=69179&cat_id=4010

חיינו Chayenu. שבוע של פרשת שלח כ-כ"ו סיון תשע"ט (שבוע 1 מתוך 2). Vol. 11. No. 20(a). Chayenu Inc. Publishing.  Brooklyn, NY.

הרבנית מזרחי, י. (כא' בסיוון תשע"ג). לפרשת שלח לך: מרגיעה. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"]. אוחזר מתוך http://www.parasha.org/.

הרבנית מזרחי, י. (פרידמן, י. עורכת). ירושלים. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"].

הרב מלמד, א. פניני הלכה: ו-חטא המרגלים. אוחזר מתוך http://ph.yhb.org.il/06-01-06/

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

פרופ' נהוראי, מ. צ. (תשס"ד). אין הבורא משנה טבע האדם בדרך נס. דף שבועי מספר 533 פרשת בשלח. היחידה ללימודי יסוד ביהדות של אוניברסיטת בר-אילן, הפקולטה למדעי היהדות, לשכת רב הקמפוס. אוחזר מתוך https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/beshalah/neo.html

ספריא: ספרייה חיה של טקסטים יהודיים. אוחזר מתוך: https://www.sefaria.org

פריאל, י. (תשס"ח). הקשר בין מצוות ציצית לסיפור המרגלים. דף שבועי מספר 762 פרשת שלח. היחידה ללימודי יסוד ביהדות של אוניברסיטת בר-אילן, הפקולטה למדעי היהדות, לשכת רב הקמפוס. אוחזר מתוך https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shlach/yop.html#_ftn7

הרב שרלו, י. (אין תאריך). משקל פרקי הבריאה במשנתו של הרב סולובייצי´ק ומשמעותו. אוחזר מתוך https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=4072

---

* שם השיעור עפ"י הפסוק מפרשתנו, במדבר יד' ז': "וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד."

[1]  פרשת שְׁלַח לְךָ֙: במדבר יג' א' – יב' טז' (4/10 ; 119 פסוקים)

[2]  שמות ג' יז': " ָֽאֹמַ֗ר אַֽעֲלֶ֣ה אֶתְכֶם֘ מֵֽעֳנִ֣י מִצְרַ֒יִם֒ אֶל־אֶ֤רֶץ הַכְּנַֽעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ:"

[3]  דברים א' כב'

[4]  במדבר יג' ג'

[5]  שם, שם ב'

[6]  שם, שם יז'

[7]  שם, שם יט'

[8]  בחומש במדבר בפרק יג' פסוקים א', טז', יז', כא', כה', לב' (פעמיים); ובפרק יד' פסוקים ו', ז', לד', לו', לח'.

[9]  רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר, מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים. פעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה. 1809-1879. (ויקיפדיה).

[10]  המלבי"ם שם ולפסוק כה'

[11]  במדבר יג' לב'

[12]  הרב אייל ורד, נולד בפתח תקווה בתשל''ב. למד בישיבת הגולן ובכולל ''חזון אלחנן'' בעיר דוד. לימד בישיבת ''נצר מטעי'' בנצרים וביבול. כיום רב קהילת ''יחדיו'' בפתח תקווה. בין תפקידיו הרבים הרב אייל ורד מרצה מומחה במאגר המרצים של משרד החינוך. ר"מ ב'מכון מאיר', ומשנת 2015 מכהן גם כחבר הנהלת 'ארגון רבני צֹֹ­­ֹהר' (הנהגה רבנית ציונית בכפוף לרבנות הראשית של ישראל).

[13]  "מכון מאיר" הוקם כשנה לאחר מלחמת יום הכיפורים (תשל"ד) על ידי הרב דב ביגון. המכון נקרא על שם אליעזר מאיר ליפשיץ הי"ד שנפל במלחמה, בצליחת תעלת סואץ. אליעזר מאיר ז"ל שירת בצנחנים, היה תלמיד חכם גדול ולמד במקביל לימודי הנדסה. מטרת המכון - לקרב ליהדות באהבה בדרכו של אהרון הכהן – "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", וברוחו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ''ל ובנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל המשלבת אהבת עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל.

[14]  פרשת בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙: במדבר ח' א' – יב' טז' (3/10 ; 136 פסוקים)

[15]  דברים א' ו'

[16]  במדבר יא' ד'-ז'

[17]  הרמב"ם, רבי משה בן מימון, הלכות תשובה ו' הלכה א' ו-ג':

[18]  שמות יד' ד'

[19]  שבת קד' ע"א

[20]  אבות ד' ב'

[21]  במדבר ט' ז'

[22]  במדבר ט' יא'

[23]  ע"פ התוועדויות תשד"מ ח"ג עמ' 1680 ואילך, וספר היום יום

[24]  במדבר י' כט'-לב'

[25]  במדבר יא' כד'-כה'

[26]  במדבר ט' יח'

[27]  שם, יב' טו'

[28]  רש"י לבמדבר יג' א'

[29]  ספרציה-אינדיבידואציה הוא מונח אותו טבעה הפסיכולוגית מרגרט מאהלר על מנת לתאר את תהליך התעצבות אישיותו של התינוק הבריא כאישיות עצמאית ונפרדת.
מרגרט שנברגר מאהלר (‏1897-1985) הייתה פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית הונגרייה-יהודיה, מהתורמות החשובות לתאוריית יחסי אובייקט

[30]  במדבר יד לד'

[31]  מסכת תענית דף כט'

[32]  דברים יד' א'

[33]  שמות יט' ו'

[34]  שמות יט' ה'

[35]  במדבר יג' יג'

[36] שם, שם

[37]  במדבר טו' לט'

[38]  תהילים קו' כד'

[39]  רבי שלום נח ברזובסקי (8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום".
בתודה ובהוקרה ובהכרת הטוב לרב מנחם וייס היקר, שהיה תלמידו של הרב ברזובסקי, ונתן לי במתנה את כל סדרת הספרים של הנתיבות שלום.

[40]  משלי ג' יא'

[41] בראשית א' כו'

[42]  הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (1993-1903) היה רב, ראש ישיבה, פילוסוף דתי, מראשי הציונות הדתית ותנועת המזרחי, וממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית. (ויקיפדיה)

[43]  עפ"י הרב יובל שרלו, בתוך " ימי זיכרון, עמ' 110"

[44] מתוך הדיסק "קבעתי"

[45]  רבי ירוחם הלוי ליבוביץ (מכונה רֶבּ ירוחם ממיר), (1873-1936) היה המשגיח של ישיבת מיר. בשנות כהונתו עיצב את שיטתה המוסרית של הישיבה. בחלק משנות כהונתו השתתף בנשיאת העול הכלכלי של קיום הישיבה.

[46]  קידושין מ' ע"א

[47]  בשיעור הקשבנו לשיר "תחשוב טוב". מילים ולחן: אודי דוידי מתוך האלבום "לכל זמן" 2008: https://www.youtube.com/watch?v=VImbgW6ZCxk

[48]  במדבר יב' יג'

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490 or WhatsApp Me.

I'd love to hear from you.