בס"ד
והפעם:
הגיגים
מעוגנים לכבוד ראש חודש מרחשוון
אוספת
רוח – Collecting Wind
השיעור מוקדש לרפואתה השלימה של שרה בת אסתר
איך לוקחים את כל הרוחניות של תשרי ומגשימים אותה בחשוון ובכל השנה
והנה אנחנו כאן שוב
מתחילות מהתחלה, יש ריח של חדש באויר. פרשת בְּרֵאשִׁ֖ית[1] שקראנו בשבת האחרונה, פרשת נֹחַ[2], וראש חודש מַרְחֶשְׁוָן.
{
היום היום הזה[3] ממש:
ראש חודש מַרְחֶשְׁוָן.
לכאורה אין בו
כלום, הוא ריק. אין בו חגים. אפילו קוראים לו מַרְחֶשְׁוָן.
כאילו הוא מר.
אבל האמת היא, שהוא
לא מר בכלל, הוא בדיוק ההיפך, הוא רמ.
הוא חודש גבוה
מאוד שאפשר לפעול בו גדולות ונצורות.
אחרי חודש אלול,
חודש הסליחות, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, סוכות, שמיני עצרת ושמחת
תורה שמילאו לנו את החודשיים האחרונים, לכאורה יש לנו כאן חודש ריק לחלוטין.
אבל זה רק לכאורה.
בהשאלה, עכשיו זה
כמו אחרי שקנינו את כל החומרים להכין חלה, שפכנו אותם לקערה, ערבבנו טוב טוב,
ולשנו בכל הכח כדי שיתקבל בצק רך ואוורירי.
ואז, צריך להניח
אותו לתפיחה.
צריך לעזוב אותו.
עכשיו צריך לא
לעשות כלום – ולחכות שהוא יתפח. בלי התפיחה לא יהיה לחם.
כי לחודש הזה יש
אפשרות להרים אותנו אפילו יותר גבוה. חודש רמ-חשון.
לחודש הזה יש את
הכוח לקחת את כל הרוחניות של אלול וחגי תשרי, ולהגשים אותה בחיי המעשה.
וזה הדבר הכי גבוה
שאפשר לעשות בעולם הזה. לחבר בין העליונים לתחתונים.
זה התפקיד של
היהודי בעולם.
לשבת על פסגת הר עם
שתי עיזים ולעשות אווםםם, ולחשוב שאתה מואר ורוחני זו שטות של ממש.
אדם רוחני אמיתי
נבחן ביכולת שלו להיות מואר ורוחני בתוך הגשמיות הנמוכה של העולם הזה.
לשמור על מאור פנים
גם כשלא נוהגים בך בצורה יפה.
לתת לאחר, גם אם את
מרגישה שאין לך מספיק.
לעבוד על החלקים
הרוחניים והנפשיים של עצמך דווקא ומתוך החיים המעשיים והגשמיים.
{
זה מה שהתחלנו לומר
בתפילת מוסף של שמיני עצרת "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם" במקום "מוֹרִיד הַטָּל" לפני ברכת מחיה המתים.
("וְתֵן טַל
וּמָטָר לִבְרָכָה" במקום "וְתֵן בְרָכָה" בברכת השנים
נתחיל לומר רק עוד 60 יום. בארץ ב-ז' בחשון).
עכשיו אנחנו אוספות
את כל מה שזרענו בחודש אלול, שנבט לנו בראש השנה, שגדל לנו בעשרת ימי תשובה, ושפרח
לנו ביום הכיפורים.
עכשיו אוספים את כל
היבול.
אוספים את הפרחים.
את הפירות.
עכשיו עושים מהָרוּחַ --> גֶּשֶׁם.
הקב"ה אומר
לנו, 'עכשיו אתם צריכים להתמקד בלהוציא ◄
מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל:
עכשיו תקחו את הָרוּחַ ותעשו ממנו גֶּשֶׁם. עכשיו בחודש הזה תגשימו,
תממשו, ותהפכו את התפילות למציאות'.
ואחנו צריכות את
הזמן הזה – כדי לעשות את זה. ובשביל זה קיבלנו את חודש חשון.
לעשות עבודה עצומה
וגבוהה, שאין לה יום אחד של חג, אלא חודש שלם.
עכשיו הגיע הזמן
לקחת את כל הָרוּחַ הזו, את כל הרוחניות הזו, את כל
הדברים הגבוהים האלה, ולהוריד אותם לכאן, לאדמה. (זה גם מה שעשינו בהושענא
רבה כשחבטנו את הערבות. על האדמה, הדבר הכי גשמי שיש).
ספגנו כל כך הרבה
קדושה, הכלים שלנו התמלאו בכל טוב, ועכשיו הגיע הזמן לקחת את כל החומרים החדשים
האלה ולהגשים אותם, להוריד גֶּשֶׁם, להניע את הָרוּחַ, את הרוחניות, לפעולות, לעשייה.
לעזרה הדדית,
ליחסים משמעותיים, להשתפרות עצמית, לדברים טוב, לדיבורים טובים.
{
הבעל שם טוב
הקדוש אומר כי
נכתב בתהילים "קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ[4]" וכפי שיש גאולה כללית לעם
ישראל, יש לכל אדם גאולה פרטית, בה יכול כל אדם לצאת לגאולה מכל מה שמפריע לו
בחייו. וכך יכול כל אדם להפוך את חודש מר חשוון לרם חשוון ולהתרומם.
כיצד יזכה אדם
לגאולה פרטית?
המגיד מקמזניץ זצ"ל אמר: "מרחשוָּן"
מלשון "מרחֲשּון שפתיים", כי השפתיים עודן מרחשות את התפילות המרובות של
הימים הנוראים והושענא רבה.
גם אפשר לומר כי בחודש
זה מרחשות השפתיים תפילות על הגשמים, ומתחילים לבקש "וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה
עַל כָּל־פְּנֵי הָאֲדָמָה"[5].
זהו חודש בו אפשר
לפעול לישועות גדולות מאוד בעזרת פיו של האדם.
כל אדם יכול להגיע
למקום של גאולה פרטית, על ידי כך שיהיה בבחינת מֵשִׂיחַ – מדבר.
אדם ישיח את כל
ליבו ויפנה לבורא עולם, ימנה את חסרונותיו וחוסריו (ריבונו של עולם לא זכיתי
להינשא / לא זכיתי לשלום בית). יפנה לבורא עולם בשפתו שלו,
במיוחד בראש חודש
מרחשון שהוא המנהיג את החודש כולו.
לכן חשוב מאוד
ביומיים בהם חל ראש חודש מרחשוון לעשות סעודה מכובדת (בשני הימים או רק באחד מהם)
בה יאכל לחם, ויאמר את חמישה עשר פרקי התהילים של שיר המעלות (פרקים אלו
ניתן לומר בראש חודש מר חשוון גם בלילה): פרקים ק"כ-קל"ד
לאחר אמירת הפרקים
יבקש כל אדם, בלשונו, מהקדוש ברוך הוא למלא כל מחסורו - כי בחודש מר חשוון
נפתחים שערי הגאולה הפרטית של כל אדם בשמיים.
על מנת שהשפע ירד
יש להכין כלי, והכלי הוא מילות הבקשה מבורא עולם, לגאולה כללית לעם ישראל ולגאולה
פרטית של כל אדם אדם, שיבקש מהקדוש ברוך למלא כל מחסורו.[6]
{
הקב"ה מחכה
לכל המילים הטובות שלנו שיעלו אליו, ואותנו מדריגה.
ובגלל זה הוא שלח
לנו את נח. כי תורה מלשון הוראה – ואנחנו לומדים שהקב"ה מצווה עליו: "וַיֹּ֤אמֶר ה'֙
לְנֹ֔חַ בֹּֽא־אַתָּ֥ה וְכׇל־בֵּיתְךָ֖ אֶל־הַתֵּבָ֑ה...[7]"
הקב"ה מזמין
כל אחד ואחת מאיתנו להיכנס אל התיבה: "בֹּֽא....ָ֖ אֶל־הַתֵּבָ֑ה"!
הבעש"ט[8] מפרש את מובן המילה ממש כפשוטו: "בֹּֽא....ָ֖ אֶל־הַתֵּבָ֑ה –
היכנס אל אותיות התורה ואותיות התפילה; הקף את עצמך במילים ובאותיות הקדושות של
התורה והתפילה, והן יהיו ה'תיבה' שתצילך מטרדות ה'מבול'.[9]"
אז אנחנו לומדים שתפילה היא הדיבור הכי טוב שיכול להיות.
דיבור זה הגשמה של משהו רוחני.
כשאנחנו פוקחים את
העיניים בבוקר ואומרים "מודה אני לפניך", מברכים ברכות השחר, מתפללים,
מציע הרבי ממש לבוא ולהיכנס לתוך התיבה, לתוך המילה, להתבונן בה
ולנסות להבין אותה ואת משמעותה. כי כשאנחנו לומדים תורה אנחנו צריכים "להשתדל שהתורה
גם תלמד"
אותנו.
כשנוהגים כך יום
אחר יום "תיקבע
בנפשו ההכרה שהקב"ה הוא מנהיג העולם המשגיח על כל הנעשה בו.
כשנכנסים
את תיבות התורה והתפילה ומתבוננים בהן, מקבלים כוח ויכולת לגבור על הטרדות השונות
ועל 'מי המבול'."
בדיוק כפי שהציל
הקב"ה את נח מהמבול של דור המבול. כאז כן היום.
{
אז בואו נבין את
התיבות האלה, "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם", מה זה באמת אומר[10].
כתוב בגמרא: "גדול יום הגשמים
כיום שניתנה בו תורה[11]" איך זה יכול להיות?
העובדה שגשם יורד
לעיתים קרובות לא מורידה כהוא זה מגדולתו.
תחשבו איך הייתן
מתלהבות אם היה יורד גשם רק פעם אחת בחיים. אז בודאי הייתן מתפעלות מהתופעה.
בדיוק כמו שמי שנולד במדבר לא התלהב מהמן, כי מבחינתו זו היתה תופעה יומיומית בכלל
לא מרגשת.
הנס הכי גדול הוא
כבר לא נס אם הוא מתרחש על בסיס יום-יומי.
אז מה כל-כך גדול
ביום הגשמים שהוא שווה למתן תורה?
הרב אביגדור
מילר זצ"ל[12] כותב שהמטרה של הגשם היא לתת
לנו דעת ה' – כלומר, שנדע את ה', שנכיר אותו.
ולכן, תמיד צריך
לשמוח שיורד גשם. גשם צריך להביא שמחה. "כל טיפה היא פנינה,
יהלום."
למדו את זה את
הילדים שלכם – כשיורד גשם, תזמינו אותם לראות את היהלומים נוצצים על החלון, על בדי
העצים, על עלי השיחים.
אומרים, יורד גשם, It’s raining/ אבל הגשם לא יורד מעצמו – יש כאן
מלאכת מחשבת של ה' – הוא זה שמַשִּׁיב את
הָרוּחַ וּמוֹרִיד את הַגָּשֶׁם.
נחזור לבי"ס יסודי,
ונזכר במחזור הגשם.
הגשם הוא תופעה
שדורשת הרבה כוחות של הטבע שיפעלו בהרמוניה.
כדי שהגשם ירד מהשמים,
הוא קודם כל צריך לעלות לשם. איך זה קורה?
האנרגיה של השמש
מחממת את הארץ והימים, וגורמת למים להתאדות. טונות של מים עולים מכדור הארץ בצורה
של אדים vapor והופכים לעננים.
אבל מה זה שווה
עננים מלאים מים אם הם מעל האוקייאנוס?
אף אחד לא הולך
לשתול גידולים בים.
ולכן, לפני שמוֹרִיד
הַגָּשֶׁם מתרחש,
צריך מַשִּׁיב
הָרוּחַ. אז
הקב"ה "עֹשֶׂה
מַלְאָכָיו רוּחוֹת[13]" והם דוחפים את המסות
הענקיות האלה של המים לכיוון היבשות.
וזהו נס גדול מאוד.
יש רוחות מיוחדות
שנושבות תמיד מכיוון הים ליבשה, ודוחפות את המסות האדירות של האדים מהים ליבשה – אחרת
המים, הגשם ירד בחזרה לים, ואין בזה שום טעם. זה מיותר.
אבל כשהגשם יורד על
היבשה הוא הופך לחיטה, לאגסים, לתפוחים, ולתפוזים, ולכל מיני דברים טעימים אחרים.
אחרי שהקב"ה
עושה מַשִּׁיב
הָרוּחַ הוא מוֹרִיד את הַגָּשֶׁם. העננים מתעבים condenses והאדים הופכים שוב למים, הם הופכים כבדים, ונופלים
אל האדמה בעזרת כוח המשיכה.
אף אחד לא באמת
יכול להסביר מה זה כוח המשיכה. יש נוסחאות מתמטיות שמתארות את היחס בין מסה ומרחק
וכו', אבל אף אחד לא באמת יודע איך זה בדיוק עובד. זה עוד פלא מיסתורי של
הקב"ה.
אבל, רגע?
איך המים המלוחים של הים יכולים לעזור לנו כאן על האדמה?
גם אנחנו וגם
הגידולים שלנו זקוקים למים מתוקים, לא למים מלוחים.
והרי העננים נוצרו
מעל הים, מאדים של מי ים מלוחים.
אבל כשהגשם יורד
המים שיורדים הם מים מתוקים. איך זה קרה?
באמצעות תהליך של זיקוקDistillery .
כשהמש מחממת את
המים היא מזקקת את המים, ואדי המים עולים ללא כל המלחים ושאר חומרים שאינם ראויים
לשתיה impurities. רק מים טהורים ונקיים מתאדים
ועולים לעננים.
אלה אותם מים
טהורים ונקיים שהיו כאן מאז ימי בראשית, והם יורדים טהורים שוב ושוב במחזור חדש להעניק
חיים לארץ.
זה מדהים לחשוב על
זה שאלה אותם מים שהיו כאן מבראשית, מאז שהעולם נוצר, הגשם הזה שיורד עכשיו, הוא
אותם מים מאז.
המים הבראשיתיים
האלה מתמחזרים שוב ושוב. אלה אותם מים שאבות אבותינו שתו.
אנחנו שותים מים
יד-שניה.... 😉
70% מהגוף שלנו,
ושל החיות, הוא מים. אננו פולטים נוזלים כל הזמן, שתן וזיעה.
כל זוגי הנוזלים
האלה, כל המים הלא נקיים הללו, עושים את דרכם חזרה אל הים, דרך נהרות ונחלים,
יובלים ומורדות ההרים.
מים שהיו ב
carcasses,
בגוויות ובפגרים. גלונים של מי ביוב נשפכים בכל יום אל הימים.
והקב"ה דואג
לטהר ולזקק לנו את המים האלה, ולהוריד לנו בכל פעם מחדש מי גשם טהורים.
ולכן, בכל פעם
שיורד גשם אנחנו צריכים להתפעל מאוד ממפעל המחזור הראשון בעולם – שעובד אלפי שנים,
והופך שוב ושוב מים מטונפים, למים טהורים.
מחזור הגשם שמחיה את
כל העולם.
{
אבל חכו, יש עוד.
הגמרא מפרטת את
יתרונותיו של הגשם, ואחד מהם הוא "מָטָר מְזַבֶּל[14]".
ממתי מזבלים את
הגינה עם מים?
צריך זבל אורגני או
כימי כדי לדשן את האדמה אחרי שהצמחים השתמשו בחומרי ההזנה שבאדמה.
רק מים בודאי שלא
יספיקו.
תקשיבו לפלא הזה:
מעל כל מטר מרובע
של אדמה יש כמות ענקית של אויר.
באויר, כידוע מרוכב
מכ-70% חנקן nitrogen, וכ'25% חמצן.
אלה שני אלמנטים
מעולים לדישון – אם רק היינו יכולים להוריד אותם ממקומם מעל האדמה אל האדמה עצמה.
הבעיה היא שחנקן
בלבד, או חמצן לבד לא יכולים לשמש דשן.
הם צריכים להתחבר
כדי להפוך לדשן.
אלא שהחנקן הוא גז
אינרטי, אדיש. עצלן. לא אוהב להתחבר עם גזים אחרים.
לעומתו החמצן הוא
גז מאוד ידידותי – הוא מוכן להתחבר עם כל דבר.
אבל החנקן לא
מעוניין – הוא מתבודד.
הם כאן זמינים
כל-כך, אבל לא נגישים. אנחנו חייבים לסחוב שקים של דשן, או בימים עברו, היינו משחררים
את העז בחצר.... ואנחנו נושאים עיניים למרום וחושבים: "אם הם רק היו מתחברים,
לא חבל....?!"
כמה אנחנו ברי מזל
שהקב"ה אוהב אותנו כל-כך – כי הוא שולח את הברק.
כשברק חוצה את האויר
הוא יוצר נתיב כל-כך חם שאפילו החנקן לא יכול לעמוד בו. החנקן לכשעצמו אולי לא
מתלהב להשתדך עם החמצן, אבל הברק לא משאיר לו ברירה.
הברק מאלץ את החנקן
להתחבר עם החמצן, וכשהם מתאחדים נוצר חַנְקָה,
נִיטְרָט
nitrates.
זה דשן!
עכשיו אנחנו מבינים
יותר למה יצר הקב"ה את הברק.
כי בכל פעם שיש
ברק, הוא יוצא כמות אדירה של דשן עבורינו.
הבעיה היא רק שזה
גז. שקים של דשן לא נופלים מהשמים בכל פעם שיש ברקים.
הגז עומד באויר ולא
עושה שום דבר – איך הוא יגיע למטה?
אתן כבר יודעות את התשובה: מוֹרִיד הַגָּשֶׁם.
כשהגשם עושה את
דרכו אל האדמה הוא ממוסס את הגז ומוריד אותו אל האדמה.
כל טיפת גשם הופכת
להיות גם דשן. היא משקה, מרווה, ומזבלת. בדיוק כמו שכתוב בגמרא.
אם שואבים מים
מהבאר, הם לא מזבלים את האדמה, אבל טיפות הגשם, שממוססות את החנקה - כן.
ובזכות התוכנית
המופלאה הזו, האדמה, הארץ כל הזמן שומרת על איכותה המזינה. Replenish.
{
וזה בדיוק מה
שאנחנו עושות מעכשיו, כל השנה.
התפילות של הימים
הנוראיים סוכות שמיני עצרת ושמחת תורה הם המים שהתאדו אל העננים, שעומדים עכשיו
מעל הים.
כל הרוחניות הזו,
עננים מלאים מלאים באדי מים טהורים.
ואם במים אנו
עוסקים, "אין
מים אלא תורה[15]"
כי עכשיו התחלנו את
התורה מחדש – קיבלנו תורה מחדש – כמו במעמד הר סיני התחלנו מבְּרֵאשִׁ֖ית. והשנה הזו היא שנת הקהל.[16]
חיבור של כל
היהודים ביחד.
בשביל מה צריך את
זה?
מעמד הר סיני היה
הדבר הכי רוחני בעולם – ושנת הקהל מבקשת לחוות מחדש את החוויה של מתן תורה, לחיות
את זה מחדש.
להתרגש מחדש.
התורה ניתנה במדבר,
שהוא מקום רוחני.
אבל צריך להביא את
התורה הרוחנית לחיים הגשמיים.
אחרי שנת שמיטה,
השנה השמינית היא שנת הקהל – שבה מתעלים ברוחניות, וחוזרים לגשמיות.
עם ישראל היו עולים
בני ישראל לבית המקדש והמלך היה עומד ומקריא להם את משנה תורה , ספר דברים.
מעלים את הרוחניות,
ומכניסים אותה לחיי היום יום.
עושים מַשִּׁיב הָרוּחַ
וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם.
זה הזמן, אנחנו
צריכות להגשים את הרוחניות הזו.
להסיע את ענני
הרוחניות העשירים הללו של תשרי אל מעל האדמה – להוביל אותם אל החיים הארציים,
הגשמיים, ולהשתמש בה ביום-יום – להגשים אותה.
כי "לֹא
בַשָּׁמַיִם, הִוא... וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא[17]" "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ
הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.[18]"
בכל פעם שאת עומדת
בתפילה, את קוראת את המילים, ואת בתוך התיבה, מוגנת. ואת יודעת את ה'[19].
כי את מבינה את
הפלא הגדול שאת חלק ממנו.
הפלא הגדול שהוא
את.
{
(לברך אחת את
השניה).
חודש מר חשון מבורך.
{
בשם
כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא
גל
יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה
ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של שרה בת אסתר בתוך שאר חולי עמו ישראל
{
לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר לנשים
בע"ה ב'נ בסמוך לכל ראש חודש.
פרויקט שיעורי
יַהֲדוּת וְהוֹרוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות
יתקבלו בשמחה
{
מקורות נוספים:[20]
הרב הלוי ברוד,
מ.מ. (עורך). (2007). מלך שבשבטים. ויגש. על-פי הרבי מלובביץ, ליקוטי שיחות כרך
ל', עמ' 215. בתוך שולחן שבת, עמ' 97. ישראל: מכון ליובאוויטש.
הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י.,
הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם
ביאור המקרא בדרך הפשט - שמות. עמ' סב-קסח. ירושלים: לשם ספרי איכות.
הרב מיללער, אביגדור. (2022). תורת
אביגדור.
שמיני עצרת. The Great Rainy Day. אוחזר מתוך TorasAvigsor.org
הרב רוזנבלום. ברוך. (אין תאריך). וארא
– מכות מצרים התשובה לכל השאלות! אוחזר מתוך http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=1919
מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org
[1] פרשת בְּרֵאשִׁ֖ית:
בראשית א' א' – ו' ח' (1/12 ; 146 פסוקים)
[2] פרשת נֹ֔חַ:
בראשית ו' ט' – יא' לב' (2/12 ; 153 פסוקים)
[3] פרפראזה על השיר
"היום היום" ; מילים דודו ברק ; לחן מוני אמריליו ; השיר בוצע לראשונה
ב-1972 ע"י שלישית פיקוד מרכז עם הסולנית דורית ראובני, הגיע למקום הראשון
במצעד הפזמונים תשל"ג.
[4] תהילים סט' יט'
[5] מתוך חוברת "ראש חודש
ברכת הלבנה וברכת החמה בהלכה ובאגדה".
[6] מתוך אתר מוקד תהילים
ארצי.
[7] בראשית ז' א': "וַיֹּ֤אמֶר ה'֙ לְנֹ֔חַ בֹּֽא־אַתָּ֥ה וְכׇל־בֵּיתְךָ֖ אֶל־הַתֵּבָ֑ה
כִּֽי־אֹתְךָ֥ רָאִ֛יתִי צַדִּ֥יק לְפָנַ֖י בַּדּ֥וֹר הַזֶּֽה׃"
[8] רבי ישראל
בן אליעזר, הידוע כבעל שם טוב בר"ת: בעש"ט או הבעש"ט; הוא אבי
תנועת החסידות. (בין 1690 ל-1700 – ו' בסיוון 21 במאי 1760)
[9] בתוך "שולחן
שבת": הובא בדיבור המתחיל צוהר תעשה תרצ"ה בתחילתו ובכמה מתקומות (ר'
הוספות לכתר-שם-טוב, הוצאת קה"ת, עמ' 12)
[10] מבוסס על שיעור של הרב
אביגדול מילר זצ"ל
[11] תענית ז/ ע"א: "אמר רב יהודה: גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה, שנאמר: 'יַעֲרֹף
כַּמָּטָר לִקְחִי' (דברים לב, ב). ואין לקח אלא תורה, שנאמר: 'כִּי לֶקַח טוֹב
נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ' (משלי ד, ב). רבא אמר: יותר מיום שניתנה
בו תורה, שנאמר: 'יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי', מי נתלה במי? - הוי אומר: קטן נתלה
בגדול"
[12] הרב אביגדור
הכהן מילר היה רב ומחנך חרדי, מחבר ספרים ומרצה בארצות הברית. שימש משגיח בישיבת
רבינו חיים ברלין ומורה בבית יעקב. 28 אוג' 1908 - 20 אפר' 2001. בולטימור -
ברוקלין - ירושלים.
[13] תהילים קד' ד'
[14] מסכת כתובות י' ע"ב:
"מטר משקה מרוה ומזבל"
[15] בבא
קמא פב' ע"א
[16] תודה לרב יצחק גולדשמיד
שליח חב"ד בוואלי סטרים על ההסבר.
[17] דברים ל' יב' (פ' ניצבים)
[18] דברים ל' יד' (פ' ניצבים)
[19] פרפראזה על הושע ב' כב':
"וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ
אֶת ה'."
[20] "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות
ו' ו'
[© Smadar Prager, CGP]
סמדר פרגר, פסיכותרפיסטית, מומחית למערכות יחסים, מנחת קבוצות מוסמכת, בוגרת המסלול הארבע-שנתי של מכון אדלר מ-1998.
ייעוץ והדרכה אישית, משפחתית, הורות, זוגית, ומיניות. מוסמכת לבעיות אכילה ודימוי גוף.
נשואה, אם לשלושה בנים, ובעלת תשובה. חיה ופועלת בניו-יורק. מקבלת מטופלים בעברית ובאנגלית במשרדה הבייתי בלונג-איילנד, וגם באמצעות סקייפ/זום.
ליצירת קשרsmadarprager@gmail.com או 917-513-1490
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Relationship Expert Psychotherapist since 1998 with a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self and others, and in the Family. Counseling and guidance in Hebrew and in English: Parenting, Marriage, Intimacy, and Body & Eating Disorders.
