יום רביעי, 2 בפברואר 2022

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת: פרשת תרומה: מקדש בתוכם | א' באדר א' ה'תשפ"ב

 💎בס"ד | יַהֱדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת

בס"ד

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת: פרשת תרומה: מקדש בתוכם 


🍬 קבלו סוכריה לשבת פ' תרומה: מקדש בתוכם 🍬


כתוב בפרשתנו: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. " בתוכם, ולא בתוכו. 


רבי יששכר בער איילנבורג  (המאה ה-16) מסביר את הפסוק "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם": 

"ולא אמר ושכנתי 'בתוכו' אלא "בתוכם", להורות שאין השכינה שורה במקדש מחמת המקדש כי אם מחמת ישראל, שנאמר: "הֵיכַל ה' הֵמָּה ".


הנה כי כן, המקדש, החומר והלבנים, אין להם כשלעצמם כל קדושה. 

קדושתם יונקת ממעשיהם של בני ישראל; מהיכולת של עם ישראל לקדש את החומר, ולהפך, מיכולתם להביא חלילה להחרבת החומר.

אין משמעות למקדש ללא הקדושה האישית של כל אחד ואחד.


אין משמעות למשכן ללא ההקדשה האישית של כל אחד, הנתינה האישית של כל אחד: 

"וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי".


כשתבנו לי את הַמִּשְׁכָּן, אומר הקב"ה, עצם הנתינה, עצם העשיה, תחבר אותכם איתי, 

ואז אהיה בתוככם. בתוך הלב של כל אחד ואחד מכם. 


כל אחד נותן משהו משלו: תרומה. ובתמורה – בחלל הזה נכנס ה'.

 

זה כזה על משקל הוֹמֵאוֹסְטָזִיס / מַצַּב אִיזּוּן: אין מצב של ריק פנימי. אם משהו יוצא – זה מיד מתמלא במשהו אחר. 

חייבים לשמור על איזון. זה חוק בטבע. ככה ברא הקב"ה את עולמו. 


השכינה מגיעה בזכותכם, 

לא בזכות הקירות והגג, לא בזכות המבנה הזה – אלא בזכות מה שאתם מביאים לתוכו. 


זה תלוי בכם: "השכינה שורה במקדש מחמת ישראל" – בגלל ההשקעה שלכם בבניה של הזוגיות שלכם. 

כי זוגיות צריך להמשיך לבנות כל הזמן.


שבת שלום וחודש אדר א' מלא בשמחה – באהבה, סמדר פרגר 🙋🏻‍♀️ 


דבר התורה מוקדש לרפואה שלימה של אורנה בת דליה אווה שלומית בת אילנה אסתר בתוך שאר חולי עמו ישראל


*לא כולל נשים וילדים והערב הרב. סה"כ יצאו כ-3 מיליון.

^ יו"ר קשר יהודי


מתוך שיעור יַהֱדוּת וְהוֹרוּת | פרשת תרומה | חִבּוּרֵי חֲבֵרוּת | ל' בשבט ה'תש"פ | 25.2.2020


© כל הזכויות שמורות לסמדר פרגר

יום שלישי, 1 בפברואר 2022

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: איך בונים בית | How to Build A Home | שיעור לראש חודש אדר א' | ל' בשבט ה'תשפ"ב

 בס"ד - השיעור הועבר באנגלית

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים לכבוד ראש אדר א'

איך בונים בית – How to build a home

הלימוד מוקדש לרפואה שלימה של אורנה בת דליה בתוך כל חולי עמו ישראל

מה מלמדות אותנו פרשות השבוע על מהו עיקר העיקרים בבניית בית?

מה הקשר בין חודש אדר לבנית בית?

את ההשראה לשיעור של היום קיבלתי מסרטון וידאו קצרצר של הרב מאניס פרידמן, בנושא משפיע ומקבל: Giver and Receiver.

זהו מושג בחסידות שבא לתאר את הקשר שלנו עם הקב"ה באופן ספציפי, שהוא בעצם נכון לקשרים שלנו באופן כללי.

ובע"ה היום ננסה ללמוד ולהבין קצת יותר טוב את הרעיון הזה.

 

{


אנחנו בפרשה השביעית של חומש שמות. פרשת
תְּרוּמָ֑ה[1] .

האמת היא שהיינו אמורים להיות עכשיו בפרשה אחרת לפי הסדר הכרונולוגי של הדברים, כי פרשת מִּשְׁפָּטִ֔ים[2] מסתיימת בעליתו של משה רבנו להר סיני "וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל־הָהָ֑ר וַיְהִ֤י מֹשֶׁה֙ בָּהָ֔ר אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃[3]" ואנחנו יודעים מה קרה כשהוא ירד מההר אחרי.... העם חיכה לו עם עגל הזהב. אבל את זה נקרא רק עוד שתי פרשות, כשנגיע לפרשת כִּ֣י תִשָּׂ֞א[4] אחרי פרשת תְּצַוֶּ֣ה[5].

 

לפי הסיום של פרשת משפטים היינו אמורות להיות עכשיו בירידתו חזרה של משה מהר סיני עם לוחות הברית, ובכל זאת התורה בוחרת לעשות לנו הפסקה ולדבר איתנו על הַמִּשְׁכָּן.

עכשיו?

למה עכשיו? למה לא בסדר הכרונולוגי?

 

שתי סיבות:

1.      התורה הקדימה את פרשת תְּרוּמָ֑ה לפרשות כִּ֣י תִשָּׂ֞א ותְּצַוֶּ֣ה, ולחטא העגל, מכיוון שבשורה התחתונה חטא העגל היה ביטוי של רצון העם לקשר יומיומי של הקב"ה.

פרשת תְּרוּמָ֑ה מקדימה תרופה למכה.

פרשת תְּרוּמָ֑ה באה לפני פרשת העגל כדי ללמד אותנו איך מתחברים נכון לקב"ה.

וזה לא עם עגל.

לקב"ה מתחברים באהבה, שבאה מנתינה. אמיתית מכל הלב.

בית זה איפה שהזוגיות נבנית. וגם לבני הזוג שלנו מתחברים ככה.

יש דרך להתחבר נכון. וזו הדרך. בנתינה. שמייצרת אהבה.

במחוייבות לבית משותף. למִּשְׁכָּן. בית עם ייעוד. בית שבו נפגשים, מתחברים. ודרים ביחד.

 

2.      אנחנו בראש חודש אדר ממש: אדר = א' דר.

אדר, הוא החודש שבו ה-א' , הקב"ה אלוף העולם[6], מגיע לשכון בתוכנו, בבית שאנחנו בונים לו, בתוך תוכנו. כתוב בפרשתנו: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.[7]": אדר = א' דר. בתוכי, בתוכך, בתוכנו.

וזו הפרשה שלנו – שמדברת על בנית הבית לה': הַמִּשְׁכָּן.

 

כשבונים מִּשְׁכָּן בונים בית, זה בית שלנו, שלו ושלי. לא רק שלי ולא רק שלו. זה של שנינו.

צריך להתפשר.

לדעת לוותר ואת הטעם לשמר[8]. צריך לתת יותר:

"דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃[9]"

Speak to the children of Israel, and have them take for Me an offering; from every person whose heart inspires him to generosity, you shall take My offering.[10]

כך פותחת הפרשה שלנו.

אתם צריכים לתת לי בהתנדבות חומרים שמהם נוכל לבנות את הַמִּשְׁכָּן.

 

{

 

יש כאן סתירה: איך אפשר לתת מהלב בפקודה...?

וחוצמזה, נשאלת השאלה: בשביל מה?

בשביל מה הקב"ה צריך את החומרים של הבניה של עם ישראל?

הוא הרי יכול להוריד בית מקדש שלם מהשמים אם הוא ירצה. מה הוא צריך את הסחבות שלנו?

 

הוא בודאי לא צריך – אלא שזו הדרך שלו ללמד אותנו.

במקום לספר לנו על זה, הוא נותן לנו להתנסות בעשייה דרך העשייה עצמה, דרך החוויה האישית ללמוד, להבין, מה זה בית ומה זו זוגיות.

 

{

 

בנית הַמִּשְׁכָּן היא בנית בית.

בנית ה-בית.

 

ויש כאן רעיון הרבה הרבה יותר עמוק שנוגע לא רק למערכת היחסים שלנו עם הקב"ה, אלא מלמדת אותנו גם על כל מערכות היחסים שלנו, ובעיקר על הזוגיות שלנו.
והרעיון הזה נקרא: בחירה.

 

כי בניית בית זה משהו שכל זוג עושה. כשמתחתנים בונים בית.

כל זוג בונה את הבית שלו.

 

יש כאן צורך לעשות משהו, אבל הדרך היחידה להיענות לצורך הזה הוא על-ידי בחירה לעשות אותו.

כל אחד צריך לבחור לתת - ככל אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ.

 

{

 

בפרשת יִתְרו­ֹ[11] קיבלנו את עשרת הדיברות במעמד הר סיני.

מעמד הר סיני משול לחתונה שבה כנסת ישראל היא הכלה, החתן הוא הקב"ה, והכתובה הם לוחות הברית.

ככתוב: " וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃

וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־ה'׃[12]"

And I will betroth you to Me forever, and I will betroth you to Me with righteousness and with justice and with loving-kindness and with mercy.

And I will betroth you to Me with faith, and you shall know HaShem.      

כלומר, הברית שבין ה' לבין עמו ישראל משולה לברית שבין איש לאשתו.

 

הרבה פעמים אנשים שואלים את עצמם, בשביל מה הקב"ה צריך אותנו ואת כל המצוות המשונות האלה שהוא נתן לנו במעמד הר סיני, ובתורה?

 

והתשובה היא מאוד פשוטה:

מצווה היא מלשון צוות, צוותא, ביחד.

המצוות היא דרכו של ה' לאפשר לנו להיות איתו בקשר. זה מספר הטלפון שלו.

והוא נתן לנו את המצוות, כי הקב"ה צריך אותנו -- כי הוא רוצה אותנו.

זה לא כי הוא לא יכול להיות בלעדינו – אלא כי בלעדינו חייו לא יהיו חיים.

להשוואה: "התנשאי לי כי אני לא יכול לחיות בלעדייך?" מלחיץ. יותר מידי אחריות.
"התנשאי לי? אבל החיים שלי יהיו סבבה גם בלעדייך?" גם לא מלהיב.
אנחנו רוצים שירצו אותנו.

אנחנו רוצים לשמוע: "התנשאי לי? כי אני יכול להתקיים בלעדייך, אבל בלעדייך חיי לא יהיו חיים.[13]"

 

זאת אומרת אנחנו בוחרים להתחתן לא בגלל שרע לנו לבד, אלא בגלל שביחד הזה נותן לחיים שלנו משמעות. הצדקה לקיום שלנו.

 

הקב"ה הוא מושלם ומלא אהבה, ויש לו צורך להפנות את האנרגיה הזו כלפי מישהו אחר.

ואנחנו, נבאנו בצלם אלוקים.

ולכן גם לנו יש את הצורך הזה.

להזדקק.

To need, to require.
בעברית להיות זקוק למשהו מאחר, ולהיות זקוק לתת משהו לאחר – זו אותה מילה בדיוק.

ואנחנו זקוקים לשתי צורות הביטוי האלה כדי שהחיים שלנו יהיו משמעותיים.

שנרגיש שאנחנו מצדיקים את הקיום שלנו.

 

{

 

האדמו"ר שניאור זלמן כותב[14] ש"תכלית בריאת העולם היא שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים".

הקב"ה רוצה בית כאן בעולמות התחתונים.

בית זו דירה, דר, א-דר.

ה' רוצה זוגיות איתנו. לא לבד, אלא ביחד. הוא לא רוצה יחידות, אלא אחדות.[15]

אני רוצה איתכם קשר.

והדרך שלכם להיות איתי בקשר היא דרך קיום המצוות.

 

עשרת הדיברות היא לא רשימה של פקודות, אלא התגלות של הרצון של אלוקים.

של מה שהוא צריך שנעשה כדי שצורך שלו, הרצון שלו, יתממש.

מה הרצון שלו?

שנהיה בקשר איתו.

שתהיה לעולם הזה שהוא ברא משמעות, שיהיה לעולם הזה קיום.

 

במעמד הר סיני ה' גילה לנו לא רק שהוא קיים, אלא שהוא רוצה, שהוא מתאווה,

מה גורם לו תענוג, ואיך אנחנו יכולים להתחבר אליו ולהיות לו לדירה, לבית, למִּשְׁכָּן.

 

והקב"ה רוצה שנבחר להיות איתו בקשר.

שנבחר אחד בשני.

כמו שבחור בוחר בבחורה, או בחורה בוחרת בבחור – הבחירה היא מהות ועצם העניין כולו.

 

כי רק כשאני ועשה משהו עבור מישהו מתוך בחירה חופשית – אני באמת נותנת את כל כולי.

אני נותנת ביטוי לאהבה שבי.

בשביל זה הקב"ה ברא את הדבר הזה שקוראים לו אהבה.  

 

{

 

אני בטוחה שכולכן מכירות את זה שאתם מרוגזות על הבעל שלכן, והוא שם לזה שאתן חמוצות,

והוא מתחיל להתרוצץ בבית ולעשות כל מיני דברים שהוא יודע שאת מבקשת ממנו כבר שבועות לעשות כדי לפייס אותך.

וכרגע, זה בכלל לא מה שאת זקוקה לו.

וזה רק מעצבן אותך יותר.

ולמה?

הרי הוא עושה בדיוק את כל מה שברשימה שלך?

כי עכשיו הוא לא עושה את זה מתוך בחירה חופשית – הוא עושה את זה כדי שתפסיקי להיות חמוצה עליו.

את היא לא הסיבה – אלא שהוא רוצה שתפסיקי לגרום לו להרגיש אי נוחות.



תחשבו על האישה שרוצה שבעלה יביא לה פרחים לשבת.

מה היא רוצה?

היא רוצה שהוא יבטא את האהבה שלו אליה בזה שהוא יבחר לתת לה את מה שהיא צריכה, את מה שהיא רוצה, את מה שהיא זקוקה לו.

ולמה היא זקוקה?

לפרחים?

ברור שלא!

היא זקוקה למחווה של בחירה חופשית שלו בה.

שהוא יעשה את זה בשבילה – כי היא חשובה לו.

 

הרבה פעמים אני שומעת את זה בקליניקה שלי.

"הוא לא אוהב אותי!" או "היא לא אוהבת אותי!"

וכשאנחנו מבררים את העניין יותר לעומק אנחנו מגלים שזה לא באמת נכון,

אלא שבן או בת הזוג לא מבטאים את האהבה שלהם באופן שבו בן או בת הזוג זקוקים, צריכים, רוצים.

 

אבל האמת היא, שבזוגיות בשר ודם, לפעמים הדרך להגיע לזה שהוא יבחר לתת לך את מה שאת צריכה, זה לספר לו מה את צריכה. לבקש את זה ממנו.
תני לו דרך, אמצעי, לדעת איך להביע את הבחירה שלו בך, באופן שאת זקוקה לו.

 

אם את רוצה פרחים לשבת – ת ב ק ש י  פרחים לשבת.

נכון שבהתחלה זה "לא שווה" כי ביקשת, ולכאורה לא היתה כאן בחירה חופשית.

אבל גם להיענות לבקשה שלך זו בחירה חופשית.

אבל עם הזמן, זה יהפוך להרגל, ואז לא תצטרכי להזכיר, או לבקש – ואז זו תהיה הבחירה החופשית לגמרי שאותה כל-כך רצית מלכתחילה.

 

{

 

הקשר שלנו עם הקב"ה עובד באותו אופן. "רק כאשר אני ועשה מצוות מתוך בחירה חופשית ה' מקבל את כל כולי. "

הרב מאניס פרידמן אומר ש"הסיבה היחידה שאלוקים נתן לנו בחירה חופשית היא כדי שנוכל להשתמש בה כדי לבחור בו." כי "אחדות אמיתית דורשת רצון הדדי.[16]"

 

רצון שלי להיות בקשר, ורצון של הצד השני להיות בקשר איתי.

הסיבה שבגללה אנחנו רוצים להיות בקשר היא רק בגלל שאנחנו רוצים אחד את השני.

ועל זה נאמר "כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם.[17]"

כלומר, כשיתבטל הדבר שהיה הסיבה לאהבה, תתבטל גם האהבה.

כשיתבטל הדבר שבגללו מתנהגים בצורה כזו או אחרת, תתבטל גם ההתנהגות.

אבל אם האהבה תלויה רק ברצון, צורך, הזדקקות נקייה לשני – אין שום סיבה שהאהבה הזו תתפוגג. היא לא תתבטל.

 

במערכת יחסים, אנחנו נותנים אחד לשני את עצמנו. וזה הביטוי הכי טהור של אהבה.

לא התחתנתי איתו כי הוא חכם – בספריה יש הרבה חכמים.

לא התחתנתי איתו כי אני רוצה אהבה – כי אז התחתנתי עם אהבה, לא איתו.

התחתנתי איתו, כי אני רוצה אותו. רוצה להיות אחת איתו.

 

הצורך שלנו להתאחד, להיות אחד עם מישהו נטבע בנו ע"י הקב"ה.

כתוב במדרש רבה[18] על הפסוק: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.[19]" שזהו המאמר העשירי מתוך עשרת המאמרות שבהם נברא העולם.

הצורך לבנות בית, הוא הצורך בבני הזוג שלנו, כמו שכתוב: "בֵּיתוֹ, זוֹ אִשְׁתּוֹ.[20]"

 

{

 

זאת אומרת, שמה שהקב"ה מלמד אותנו הוא שבית זו זוגיות בריאה,

וזוגיות בריאה היא זוגיות שבה אנחנו בוחרים להיות אחד עם השני, ורוצים לעשות עבור השני.

 

וזה מעניין, כי המצב הטבעי שלנו בבריאת העולם כבר היה אחד.

נבראנו באחדות מושלמת. כבר היינו אחד.

"וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹקִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ ...

וַיִּבְרָ֨א אֱלֹק֤ים אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹקִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃[21]"

ובמדרש רבה[22] מוסבר שאדם ראשון היה אנדרוגינוס, גם זכר וגם נקבה, שהיו דבקים גב ולגב, ואז הפיל הקב"ה תרדמה על האדם, וניסר אותם לשניים, זכר בנפרד ונקבה בנפרד, כך שיכלו עכשיו לעמוד פנים אל פנים.

אז בשביל מה כל הסיבוב הזה?

בשביל מה ליצור אותנו אחד, לנסר אותנו, ואז להוריד אותנו לתחתונים שנתחבר מחדש.

היה משאיר אותנו מחוברים מלכתחילה.

אלא שעכשיו, בעולמות התחתונים, השניים בוחרים להתאחד מחדש.

הפעם – זה מתוך בחירה חופשית.

 

כמו מסביר הרש"ר הירש[23]: "רק שניהם במשותף מוציאים לפועל את מושג "אדם" בשלמותו."

המשימות שאנחנו מבצעים בעולם אחד עבור השנייה, נועדו לקרב בינינו.

בדיוק כמו שהמצוות, נועדו לקרב בינינו לבין הקב"ה.

 

ככה בונים בית: "כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃[24]"

ככה דואגים לאלופו של עולם למקום שבו הוא יכול לדור בו. א'-דר.

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.[25]"

And they shall make Me a sanctuary and I will dwell in their midst.

הדרך היחידה שלנו להתאחד, היא לבחור לבנות את הבית.

 

זו בחירה יום-יומית.

בגלל זה קוראים לזה אמונה – לשון, אימון. משהו צריך לעבוד עליו כל הזמן.

כמו על שריר, או המוח.

אם לא עובדים איתו, הוא מתנוון.

אם לא בוחרים כל יום להזדקק לתת – האהבה תדעך.

כי בכל פעם שאני נותנת משהו מעצמי למישהו אחר, אז יש באחר משהו ממני.

האחר הופך להיות חלק ממני. ולכן אולי אומר הרב אליהו דסלר זצ"ל[26] כבר מזמן לימד אותנו שאהבה היא תולדת הנתינה[27]: "יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה, האהבה באה בעקבות הנתינה."

 

{

 

המטרה שלנו היא לבנות בית אחד, שבו יגורו שניים, שהיו אחד ב"עליונים", ויתחברו מחדש כאן ב"תחתונים", מתוך בחירה יום-יומית.

 

המשכן הוא הבית שבו נמצאת השכינה כשיש בין עם ישראל לקב"ה חיבור נכון.

חיבור של קדושה.

השכינה נמצאת בבית, כשיש חיבור נכון, חיבור של קדושה, בין האיש לאשה.

כי עם ישראל והקב"ה זה כמו איש ואשה.

 

החיבור נעשה באמצעות החומר הגשמי שיש לנו בעולם הזה, היריעות, הלולאות, הקרסים, התפילין, הגוף – אבל החיבור הוא כל כולו רוחני, חיבור של הנשמה.

ניצוץ נשמתנו עם מקור שלה – כשמדובר בחיבור עם הקב"ה,

ושני חלקי נשמה מתחברים כאחד – כשמדובר בחיבור שבין איש לאשה.

 

החיבור הנכון של חלקי המשכן מורידים שכינה לעולם.

החיבור הנכון בין האיש לאשה מסוגל להוריד שכינה לעולם הזה.

 

וכדי להגיע לקדושה צריך לרדת לפרטי הפרטים ולעשות אותם בדייקנות , להיזהר תמיד לחבר נכון את העליונים עם התחתונים, שלא תעלם ה-ו', שלא תתהפך לנו הקדושה לקְדֵשָׁה חו'ח.

 

יש רווח דק מאוד בין קדוש לבהמי. בין קדוש לקדש, בין קדושה לקדשה: ו' אחת בסך הכל.

כתוב: "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.[28]"

There shall not be a prostitute of the daughters of Israel, and there shall not be a male prostitute of the sons of Israel.

 

הרב זמיר כהן מלמד שהאות ו' היא האות המחברת בין שמים לארץ, בין עולמות עליונים ותחתונים.

כשמוציאים את מהקדושה את מה שמחבר אותה עם העולמות העליונים, כל מה שנשאר זו קדשה שהיא כולה עולם הזה, כולה גשמית, כולה חומר, בלי שום רוחניות.

 

{

 

לא סתם מזלו של חודש אדר הוא דגים. שניים.

החודש האחרון של השנה , המאסף.
חותם את השנה – ומזכיר לנו מה חשוב.

 

יש סגולה[29] בדוקה ומנוסה לשמחה וישועה, שמי שתעשה אותה תראה בחודש אדר ששון ושמחה ותזכה לישועה ולשמחה.

לוקחים דף, כותבים עליו "משנכנס אדר מרבין בשמחה - מזל אדר - דגים" ותולים במקום מרכזי בבית - בכניסה למשל. מקום שבו כולם רואים.

ויש בונוס, כתוב שמי שמשאירה את הכרזה תלויה כל השנה בבית תזכה לשלום בית.

אם תרצו, אשים בקבוצה של יהדות הורות את ההכרזה שתלויה אצלי בבית. ומי שתרצה תדפיס ותתלה. אפשר גם לתת לילדים לצבוע.

 

{

 

הרב יוני לביא אומר שילדים רבים זה עם זה ומשלימים תוך דקה, ואילו מבוגרים סוחבים מריבות במשך שנים. מה הסיבה לכך? לילד חשוב להיות שמח, ולמבוגר חשוב להיות צודק. ילד רוצה שמחה, ורואה שהמריבה מרחיקה ממנו את השמחה, אז הוא שם אותה בצד. המבוגר רוצה להיות צודק, ולכן יכול להמשיך מריבה עד הקבר.

 

בחודש אדר יש לנו הזדמנות להתחבר אל השמחה הפשוטה. ושמחת בחייך.

משנכנס אדר מרבין בשמחה. אותיות מחשבה. להיות בשמחה, זה משהו שצריך להקדיש לו מחשבה, עבודה, התאמצות, זה לא בא בקלות....

 

בברכת חודש מלא שמחה!!

{

בשם כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא

גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אמיליה בת אסתר, אווה שלומית בת אילנה אסתר, אורנה בת דליה, שמעון בן אלינור, אורנה בת דליה, ועליזה טובה בת אסתר גרונא, בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר בע"ה ב'נ לנשים אחת לחודש סמוך לראש חודש עברי

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה
{

 

מקורות נוספים:[30]

 

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט - שמות. עמ' סב-קסח. ירושלים: לשם ספרי איכות.

 

הרב וולבה, שלמה. (תשמ"ו). עלי שׁוּר. שערי הדרכה. חלק ראשון. עמ' רנה-רנח. ירושלים: הוצאת בית המוסר ע"ש ר' ח. מ. לחמן.

 

הרב וולבה, שלמה. (ה'תשס"ט). שיעורי חומש  שמות. פרשת תרומה. עמ' רכד-רמא. ירושלים: משפחת וולבה.

 

הרב כהן, זמיר. (8.8.17). האות ו' – הכוח של החיבור והאיחוד. אוחזר מתוך https://www.hidabroot.org/article/224011

 

הרב פרידמן, מאניס., ד"ר בן אלול, אלעד. (2022). לא ביקשתי לבוא לעולם. ישראל: משכל הוצאה לאור.

 

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

 

קבלה לעם. סודות העולם העליון. אוחזר מתוך http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/45131?/heb/content/view/full/45131&main



[1]  פרשת תְּרוּמָ֑ה: שמות כה' א' – כז' יט' (7/11 ; 96 פסוקים)

[2] פרשת מִּשְׁפָּטִ֔ים: שמות כא' א' – כד' יח' (6/11 ; 118 פסוקים)

[3]  שמות כד' יח'

[4]  פרשת כִּ֣י תִשָּׂ֞א: שמות ל' יב' – לד' לה' (9/11 ; 139 פסוקים)

[5]  פרשת  תְּצַוֶּ֣ה: שמות כז' כ' – ל' יא' – (10/11 ; 101 פסוקים)

[6]  אלופו של עולם - הינו כינוי לקב"ה שהוא אדון העולם, המהוה ומחיה את הנבראים בדברו. (חבדפדי"ה).

[7]  שמות כה' ח'

[8]  מתוך השיר "לתת" ; מילים חמוטל בן-זאב ; לחן וביצוע: בועז שרעבי מתוך האלבום "את לי לילה" 1993.

[9]  שמות כה' ב'

[10] English translation of the Torah from Chabad.org

* שם השיעור פראפרזה על "להיוולד כל בוקר מחדש" אהוד מנור, נורית הירש, אילנית.
[11]  פרשת יִתְרוֹ: שמות יח' א' – כ' כג' (5/11 ; 74 פסוקים)

[12]  הושע ב' כא-כב'

[13] עפ"י "לא ביקשתי לבוא לעולם" עמ' 29 (ר' מקורות נסופים)

[14]  ספר התניא עפ"י מדרש תנחומא פרשת נשא ז' א'

[15]  בתוך "לא ביקשתי לבוא לעולם" עמ' 48. (ר' מקורות נוספים)

[16]  בתוך "לא ביקשתי לבוא לעולם" עמ' 55-54. (ר' מקורות נוספים)

[17]  אבות ה' טז'

[18]  בראשית רבה יז' א': "תְּנֵינַן בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן (בראשית א':א'): 1. בְּרֵאשִׁית (שם א':ב'): 2. וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת (שם א':ג'): 3. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר (שם א':ו'): 4. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי רָקִיעַ (שם א':ט'): 5. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יִקָּווּ הַמַּיִם (שם א':י"א): 6. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים תַּדְּשֵׁא הָאָרֶץ (שם א':י"ד): 7. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי מְאֹרֹת (שם א':כ'): 8. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם (שם א':כ"ד): 9. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ (שם א':כ"ו): 10. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים נַעֲשֶׂה אָדָם."

[19]  בראשית ב' יח'

[20]  משנה, יומא א' א'

[21]  בראשית א' כו'-כז'

[22]  בראשית רבה כו' פרשה ח' א': "אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרָאוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ה':ב'): זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, דְּיוּ פַּרְצוּפִים בְּרָאוֹ, וְנִסְּרוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּבִּים, גַּב לְכָאן וְגַב לְכָאן."

[23]  הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר הירש, 1808 – 1888) רשר"ה או רש"ר הירש, היה רב גרמני, מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה- 19.

[24]  שמות כה' ב'

[25]  שמות כה' ח'

[26]  הרב אליהו אליעזר דסלר (1953-1892) נחשב לאחד מגדולי בעלי המוסר בשיטת קלם במאה ה-20. כיהן כרב באנגליה וכמשגיח רוחני בישיבת פוניבז'. (ויקיפדיה)

[27]  מכתב מאליהו, ח"א ע' 32

[28]  דברים כג' יח'

[29]  בשם רבי אברהם ליפשיטץ בן רבי שבתאי זיע״א, בספרו ׳ילקוט אברהם׳ בסימן תרפ״ו (ק"צ) הוא מביא מקור למנהג ישראל קדמון זה.

[30]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'



[© Smadar Prager, CGP]


 www.smadarprager.com

Smadar Prager, Relationship Expert, CGP, is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel. With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island, NY) focused on relationships with the self and in the Family:
Parenting 
· Marriage · Intimacy · Body & Eating Problems.
To contact or to schedule an appointment please mail smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.