בס"ד
והפעם:
הגיגים
מעוגנים על פרשת לך-לך
מדריך
לשינוי
פרשת השבוע שלנו
היא פרשת לֶךְ־לְךָ֛[1] שהיא הפרשה השלישית בחומש בראשית.
בשיעור שעבר דיברנו
על הרעיון של שמחה וצער במונחים של חושך ואור.
דיברנו על סדר הבריאה
האלוקי שבו יוֹם הוא קודם כל וַיְהִי עֶרֶב ורק אחר כך וַיְהִי בֹקֶר. וקישרנו את העניין לפסוק
האחרון של פרשת בראשית, העוסק בנֹח: "וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י ה'׃[2]" ולכאורה לא במקום הטבעי לו,
בתחילת פרשת נֹח.
ראינו, שכמו שהאור
בעולם נברא רק אחרי החושך, כך גם הגיע האור, התקווה, של נֹח, בזמן הכי חשוך של
פרשת בראשית, כשהקב"ה עומד להביא לעולם את המבול.
וגם פרשת נֹח
מתחילה בחושך, במבול, ומסתיימת באור, בהגעתו של אברהם אבינו לעולם.
הרבי מליובאוויטש, מסב את תשומת ליבנו לעניין
מעניין נוסף:
פרשת בראשית מתחילה בבריאת העולם ומסתיימת בצערו של ה' על בני האדם ששיחתו
דרכם והחלטתו להביא את המבול: היא מתחילה בשמחה ומסתיימת בצער.
פרשת נח מתחילה במבול ומסתיימת בהגעתו
של אברהם אבינו לעולם: מצער לשמחה.
ופרשתנו, פרשת לֶךְ־לְךָ֛, היא הראשונה בספר בראשית שמתחילה ומסתיימת כשכולה עניין שמח אחד:
תחילתו של העם היהודי.
אנחנו פוגשים לראשונה
בפרשת לֶךְ־לְךָ֛ את רעיון המונותאיזם, את אברהם אבינו ואת שרה אימנו.
אבל הרבי מליובאוויטש,
כמו תמיד, מוביל אותנו לעומקים, או לגבהים אם תרצו, אחרים לגמרי, ושואל:
"למה התורה ערוכה
כך שפרשיות בראשית ונח מכילות נושאים סותרים, ואילו פרשת לֶךְ־לְךָ֛ היא הראשונה שמשדרת ענין אחד?"
אם התורה היתה
מעבירה את הפסוקים האחרונים של פרשת בראשית לפרשת נח, ואת הפסוקים האחרונים של
פרשת נח לפרשת לֶךְ־לְךָ֛, גם פרשת בראשית היתה כולה שמחה, וגם פרשת נח היתה בעלת תוכן אחיד. ומסביר,
שבמבט עמוק יותר אנחנו יכולים לראות שפרשת בראשית מתארת את מעשיו של ה' בעולם, פרשת
נח מתארת את ניסיונותיהם של בני האדם להסתדר בעולם, ופרשת לֶךְ־לְךָ֛
עוסקת בשילוב של שני אלה: "שיתוף פעולה בין ה' ובני האדם. רק בפרשת לֶךְ־לְךָ֛ אנו מתחילים לקרוא על התחברות
אמיתית בין ה' וברואיו, שכאשר ה' מורה לאברהם ללכת להפיץ את שמו הגדול בעולם, אברהם
מצידו עושה זאת במסירות. כאן התחיל שיתוף הפעולה בין אדם ואלוקות."
זאת הסיבה, אומר הרבי מליובאוויטש, שה' מצווה את אברהם
מיד בפתיחת הפרשה: "...לֶךְ־לְךָ֛
מֵֽאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר
אַרְאֶֽךָּ:[3]"
להתרחק מכל מה שמוכר לו, מהערכים הישנים "כי שיתוף פעולה עם ה' דרש מאמץ חדש לחלוטין: להתקדם מעבר למה שאדם מסוגל
להשיג בכוח האישיות שלו (כמו נח), ולהפוך לכלי קדושה על מנת להיעשות
"שותף" לה' ביישום התוכנית האלוקית של הבריאה."
{
בתורה, אנחנו פוגשים את אברהם אבינו כשהוא כבר בן 75: "וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה
בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן׃[4]"
וזה מעניין כי התורה מדלגת על חלקים מאוד משמעותיים בחייו של
אברהם אבינו.
במדרשים[5] חז"ל
מספרים לנו על אברהם אבינו, שכבר בגיל שלוש "הכיר את בוראו[6]",
הוא הושלך לכבשן האש בגלל האמונה הזו, וניצַל, ובמשך 72 שנה, עד שאנחנו פוגשים אותו,
הוא המשיך להתמסר, יחד עם אשתו שרי, להפצת האמונה בבורא עולם.
הרבי מליובאוויטש מסביר שהדבר מכוון כי זו הנקודה שבה מתחילה
ההיווצרות של העם היהודי, וזה רעיון מאוד מרכזי הקשור למהותו של העם היהודי. דווקא
עכשיו, כשאברהם אבינו בן 75, ולא לפני כן.
עד לנקודה הזו היה אברהם אבינו אדם ככל בני האדם. אדם מיוחד
במינו, אבל עדיין אדם ככל בני האדם.
הייחוד שלו היה שבכוח שכלו והבנתו הצליח להגיע להכרת הבורא. לא
היה אף אחד שלימד אותו.
זו כמובן דרגה גבוהה מאוד, אבל זה לא עושה את אברהם אבינו שונה
מכל שאר בני האדם.
אבל, עם כל כמה שזהו קשר נעלה, זהו קשר מוגבל, כי הוא תלוי במידת
ההבנה וההכרה האנושית.
{
זו נקודה שחשוב להתעמק בה ולהבין אותה.
אנחנו יצורים מוגבלים, מעצם העובדה שיש לגוף שלנו גבולות.
אנחנו יכולים לחוש ולהבין את העולם רק באמצעות הגוף הגשמי שלנו.
גם השכל הוא גשמי, והוא מוגבל בתוך גולגולת. יש לו גבול.
עד לא מזמן בני אדם חשבו שיש רק שישה צבעים בסיסיים בעולם. מכיוון
שזה מה שיכולה העין האנושית המוגבלת לראות. ולכן, חשבו בני האדם שזה כל מה שיש. עם
התפתחות הטכנולוגיה, גילינו שיש עוד שני צבעים: אינפרא אדום ואולטרה סגול. את שניהם
אי אפשר לראות בעין אנושית בלתי מזויינת. כלומר, באמצעות מכשור שיחשוף את מה שבלי המכשור
אנחנו לא יכולים לראות.
אותו הדבר נכון גם לגבי השמיעה שלנו.
היום אנחנו יודעים שיש גלים אולטראסוניים, כלומר, גלי קול שהם מעבר ליכולת של
האוזן האנושית לקלוט.
אבל זה לא אומר שאין כאלה צלילים. יש משרוקיות שרק כלבים יכולים
לשמוע את השריקה שלהם. כי התדר של גלי הקול פשוט מעבר ליכולת האנושית המוגבלת.
ואולי עדיין לא הומצאו המכשירים שיחשפו אותנו לקיומם של צבעים או
צלילים נוספים.
אנחנו צריכים לאמץ גישה קצת יותר עֲנֵוָה, ולהכיר בזה שאנחנו
מוגבלים.
מוגבלים בגוף, ומוגבלים ביכולת שלנו לקלוט ולהבין את העולם.
{
בכל מקרה, אנחנו מבינים מזה, שעם כל כמה שאברהם אבינו היה מיוחד
מאוד ביחס לבני אדם אחרים, הקשר שלו עם הקב"ה היה קשר מוגבל, הנובע מתוך
שיקולים שכליים, אנושיים, שמעצם מהותם – כפי שהסברנו – הם מוגבלים.
רק כשהיה אברהם אבינו בן 75 נוצר בינו לבין הקב"ה קשר שמנפץ
את גבולות המוגבלות האנושית. מכיוון, שרק כשהקב"ה בחר באברהם אבינו,
הוא העלה אותו דרגה, ממעמד של אדם רגיל, לאדם יהודי.
ואדם יהודי, קשור בעצם המהות של עם הקב"ה, וזהו קשר שהוא מעבר
לגבולות היכולת האנושית.
זהו קשר אולטרא סגול 😉
כשהקב"ה אמר לאברהם אבינו לֶךְ־לְךָ֛ הוא בעצם אמר לו: "עזוב את כל מה שהיית עד
עכשיו, ולך אל מהות עליונה לחלוטין.[7]"
הקשר של העם היהודי עם הקב"ה לא מבוסס על הבנה
שכלית-אנושית, אלא קשר הטבוע בעצם המהות שלנו, כמו קשר שטבוע בין בן לאב.
כמו שהבן הוא חלק מהאב. היהודי הוא חלק מהקב"ה.
{
הרב יובל הכהן אשרוב מעלה נקודה מעניינת ואומר ש"הדיבור הראשון של הקב"ה עם אברהם אבינו הוא לֶךְ־לְךָ֛". דווקא בנקודת הזמן הזו כשאברהם אבינו, בן 75, מכיוון
שרק אז אברהם אבינו הגיע כבר ליציבות חברתית וכלכלית והיה במעמד מכובד בחרן ארם
נהריים, ועצם הפניה אליו דווקא בשלב הזה היא ניסיון גדול ועצום. דווקא כשהכי נוח
לך, אז אומר לו הקב"ה: לֶךְ־לְךָ֛.
אמנם הציווי הוא על הליכה של ממש, אבל הכוונה של המילים לֶךְ־לְךָ֛ היא רוחנית: לך, זוז, "קום, אל תשאר באותו מקום! המסר הוא שאם אדם רוצה להתקרב[8] הוא לא יכול להישאר במקום, הוא חייב להשתנות כל הזמן."
מצפה לך מבחן, ניסיון. לא אומרים לך לאן ללכת, אלא פשוט לך. לֶךְ־לְךָ֛.
הרב אשלג מפנה את תשומת ליבנו לעובדה שהרבה יותר
הגיוני שכאשר אומרים לאדם ללכת ולצאת מהארץ שלו, הסדר המעשי יהיה קודם כל לעזוב את
הבית, אחר-כך את העיר, ורק בסוף את הארץ.
בפרשתנו התורה מורה לנו הפוך: "שזה הוא לא
לפי הסדר של המציאות, משום מקודם האדם יוצא מבית אביו, ואח"כ ממולדתו,
ואח"כ מארצו."
ומבאר הרב אשרוב: "התורה לא מספרת את הסדר הפיזי של היציאה של אברהם היא אומרת לו מה הסדר
האמיתי" ובעצם מורה לנו את הסדר הנכון שבו אדם שרוצה ליצר שינוי
בחייו צריך לעשות שינוי.
"מה שמשפיע הכי חזק
על האדם זה הבית שלו, ההורים שלו, ההרגלי ילדות, הטבע שלהם, צורות ההתנהגות, ורק
אחרי זה המנהגים של הסביבה שלו, הכפר שלו, העיר שלו. ורק אחרי זה המדינה באופן כללי. פה באה התורה
ואומרת לנו שהדרך להשתחרר מהרגלים ומדברים מוטבעים, זה הסדר, לך לך, תעזוב, את
הארציות, את הארץ שלך, את המולדת שלך, ובסוף – גם את בית אביך, את המנהגים של בית
אבא."
רק בסוף הדרך מגיעים לשורש, לעזיבת הרגלי הילדות. ההרגלים
שמשפיעים בצורה הכי חזקה על האדם: גִּירְסָא דְּיַנְקוּתָא[9].
עזיבת תבניות ההתנהגות שהוטבעו עמוק וחקוקים בתוך האדם. ורק אז אפשר יהיה לראות את
הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ. כי כל זמן
ש"אתה תקוע בתוך התבניות של הילדות אתה לא יכול לראות
(אותה). אתה עדיין לא יכול
להבין מה אני (ה') רוצה ממך."
הדרך היא ללכת: לֶךְ־לְךָ֛. התורה
מספרת לנו על האבות שהיו בהליכה מתמדת. אברהם, גם אחרי שכבר הגיע לארץ לא הגיע אל
המנוחה והנחלה. מיד ציווה אותו הקב"ה קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ[10], שכם,
בית-אל, חברון, באר שבע, גרר, מצרים…. אברהם, בניגוד לנֹחַ שנשאר במקום אחד ובנה
את התיבה במשך מאה ועשרים שנה, לא נַח לרגע. מהרגע שנוצר הקשר בינו לבין
הקב"ה, הוא היה בתנועה מתמדת, ולא
הפסיק ללכת ממקום למקום כל הזמן.
התורה מלמדת אותנו שזו עבודת חיינו – לא לעמוד במקום אחד, ללכת
הלאה, להשתנות.
{
שלושה מעגלים עיקריים משפיעים על התפתחות האדם: התא המשפחתי,
המשפחה המורחבת והחברים, והחברה שבה הוא חי. מעניין לראות שגם תאוריות ההתפתחות
בפסיכולוגיה[11] מחלקות את אופן התפתחות
האישיות של האדם לשלבים, החל מהינקות ועד לבגרות, כשכל שלב מאופיין ברכישת מיומנויות
גופניות שכליות ורגשיות שונות, הנבנות אחת על גבי השלבים שקדמו לו. מעניין גם
לראות שבאופן טבעי שלבי ההתפתחות הראשונים מתרחשים במעגל הראשון תוך כדי אינטראקציה
ובהתייחס למשפחה. עפ"י אדלר אלה השנים המעצבות את האישיות של האדם.
בשנים האלה התינוק ובהמשך הפעוט והילד לומדים על העולם שמסביבם תוך התבוננות בנעשה
סביבם והסקת מסקנות לגבי מקומם במערכת: ככה זה העולם, ככה אנשים מתנהגים בעולם,
ככה אני צריך להיות בעולם. השלבים הראשונים האלה הם השלבים המכוננים ביותר, בעלי
ההשפעה הגדולה ביותר על האישיות המתהווה של הילד. עם גדילתו ויציאתו של הילד מהבית
למסגרות החינוך הראשונות מתפתחים השלבים הבאים, ובשנות הנערות וההתבגרות מתגבשת
האישיות לכלל אדם בוגר.
אנחנו יכולים להקביל את שלושת המעגלים העיקריים שבהם מתרחשים
שלבי ההתפתחות של האדם למה שמלמדת אותנו הפרשה: מעגל התא המשפחתי הוא בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ, מעגל המשפחה המורחבת הוא מּֽוֹלַדְתְּךָ֖, ומעגל החברה הוא אַרְצְךָ֥.
יש לנו כאן תוכנית פעולה מאורגנת ומסודרת המתווה לנו את הצעדים
שאנחנו צריכים לקחת על מנת לחולל שנוי בחיינו: יש לה התחלה, אבל לא בהכרח סוף.
אנחנו מתחילים באיזה שהוא מקום, אבל לא ממש יודעים היכן המסע הזה יסתיים. כי בכל
פעם שמגיעים, צריך לקום וללכת שוב. ללכת אל, ללכת מ, ללכת כי כולם הולכים...[12] ללכת
אל הלא ידוע.
{
דוד אגמון כותב: "מובא
בשם האר"י הקדוש שאין אדם דומה לאדם אחר מיום בריאת האדם והלאה ואין אדם אחד
יכול לתקן מה שעל חברו לתקן. כלומר שלכל אדם יש את היעוד והתפקיד המיוחד שלו, את
התיקון שעליו לתקן בחייו, אותו ענין ייחודי שבעבורו ירדה נשמתו לעולם."
להיות הורה זוהי זכות שיש בה ייעוד. וילדים הם כמו מראה המשקפת
להורים בדיוק היכן עליהם להשתנות. בדיוק במקומות שבהם לא נוח להורה עם הילד שלו,
היכן שמעצבן לו מהילד שלו,
היכן שמכעיס לו מהילד שלו,
היכן שמכאיב לו מהילד שלו: שם הוא המקום שצריך לשנות, זהו המקום
שבו צריך להשתנות, המקום ממנו צריך לזוז וללכת למקום אחר.
"באפריקה אוהבים
לצוד קופים, העור שלהם יקר" מספר הרב אשרוב "ומסתבר שקופים אוהבים מאוד מלח. השיטה שבה לוכדים הציידים את
הקופים היא כזו: הם עושים חור בגזע עץ, מספיק גדול כדי שהקוף יוכל להכניס אליו את
היד. בתחתית החור הם שמים גוש של מלח. ברגע שהקוף מכניס את היד לתוך החור ותופס את
גוש המלח, הוא לא יכול להוציא את היד החוצה דרך החור. היד שלו נתקעת כי האגרוף שלו
סגור על גוש המלח והוא גדול מידי בשביל לעבור בחור. הקוף רואה את הצייד מגיע אליו,
הוא יודע שהוא הולך למות, הוא רועד מפחד, ועדיין הוא לא יכול לשחרר את גוש המלח."
גם אנחנו לפעמים כל-כך תפוסים במוכר ובידוע שאנחנו מוכנים אפילו
למות[13]
ובלבד שלא לשנות או להשתנות.
כי לשחרר את עצמנו מהרגלים זה קשה.
וככל שההרגל נטוע עמוק יותר, מתקופה קדומה יותר בחיינו, כך גם
יהיה קשה יותר להשתחרר ממנו.
עם כל כמה שהשינוי קשה, אסור לתת לו
להפחיד עד כדי שיתוק.
כל-כך קל להתקבע במקום אחד, והכי קשה
לעזוב את המוכר וללכת את הלא ידוע.
הגדרת האומץ, חשוב לזכור, איננה היעדר
הפחד, אלא העשייה למרות הפחד.
אין לנו מושג מה ילד היום הבא, כל מה
שיש לנו הוא רק היום הזה.
וביום הזה, בכל בוקר מחדש, אנחנו
מוזמנים להיות אמיצים ולהשתנות.
באנגלית יצא להם יפה present,
כל יום הוא מתנה של התחלה חדשה, בשקית הפתעה ארוזה בסרט.
כך בכל בוקר יש לנו הזדמנות מחודשת
להתחיל להמשיך לעבוד על מה שדורש עבודה, ולא להתייאש כשהדברים לא מתקדמים מיד ו/או
בקצב הדרוש.
לזכור שאם זה קשה – זה בודאי שווה, כי
שום דבר שווה באמת לא בא בקלות.
לזכור שאם זה קשה, סימן שיש לזה שורשים עמוקים בעבר, ולוקח זמן
להגיע לשם:
קודם אַרְצְךָ֥,
ואחר-כך מּֽוֹלַדְתְּךָ֖,
ורק בסוף בסוף בסוף אם התעקשנו מספיק
ועבדנו באומץ נגיע לבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ.
הרבי מליובאוויטש
כותב "שארצך הם הרצונות שלך". "ארץ היא מלשון רצון[14]".
ואני חושבת שאולי התורה דייקה מאוד.
נראה לי שזה דווקא כן הסדר הנכון להתחיל עם מֵֽאַרְצְךָ֥, עם הרצונות, עם הרצון. כי אם אין רצון אי אפשר
לעשות כלום. חייבים להתחיל עם רצון חזק נחוש אמיתי ומתעקש כדי שאפשר יהיה להגיע
בסופה של הדרך גם לבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ.
כדי שנוכל להתמיד, כדי שנוכל להמשיך
באמת לגדול ולצמוח, ולהצמיח. חייבים רצון.
{
אבל צריכים עוד משהו.
"לֶךְ־לְךָ֛ היא
פרשת הניסיונות” כותבת הרבנית
ימימה מזרחי” ללכת וללכת,
עוד יום ועוד שנה מבלי לדעת היכן הייעוד, מהי הדרך ומתי מגיעים."
בשביל כזה מסע צריכים משהו חשוב מאוד.
אי אפשר ככה ללכת אל הלא ידוע לבד. לאן
הולכים? ימינה שמאלה, קדימה אחורה, לאן?
צריך הדרכה, צריך מדריך.
צריך מישהו שמכיר את הדרך ויכול להדריך
אותנו במהלך הדרך שאנחנו עושים.
וזה חייב להיות מישהו שאנחנו סומכים
עליו, כי אנחנו הולכים אל הלא ידוע, והלא ידוע תמיד מפחיד.
ואת זה אנחנו פוגשים ממש באותו פסוק ראשון
של הפרשה.
הרבי מליובאוויטש[15] שואל איך
זה שהתורה לא מזכירה את גדולתו של אברהם שכבר בגיל שלוש "הכיר את בוראו" ושמסר נפשו על קידוש ה' באור-כשדים,
וכיוב', אבל אצל נח, אפילו לפני שהקב"ה דיבר אליו שקודם שהקב"ה דיבר
אליו מקדימה התורה ומספרת שהיה צַדִּ֛יק
תָּמִ֥ים[16].
ועונה, שזה מכיוון שאצל כל העמים ההתקרבות לאלוקות תלויה בכך
שהם מכירים בקב"ה ומתקשרים אליו באותה צורה מוגבלת שבה היה קשור אברהם
לקב"ה לפני שהקב"ה דיבר אליו.
אבל אצל עם-ישראל מתבסס עיקר הקירבה שלהם לה', ומהות המציאות
שלנו כיהודים מבוסס על כך שהקב"ה בחר בנו.
"הייחוד של אברהם
אבינו כיהודי ומעלתו הגדולה אינם מתחילים בכך שהוא התקרב לבורא, אלא שהקב"ה
הבדילו וייחדו; הקב"ה ציווה והוא קיים.[17]"
וכל זה התחיל עם אברהם אבינו. כשהיה בן 75. שם בנקודה הזו
התחילה התהוות העם היהודי.
כאן נקבעה הייחודיות שלנו, והמהות שלנו כיהודים.
{
אברהם אבינו לא יצא למסע מפחיד אל הלא נודע – הוא יצא למסע רגוע
אל הלא נודע.
הוא היה רגוע כי היתה לו יד מכוונת ומדריכה.
לאברהם אבינו היה מדריך לשינוי, מדריך למסע השינוי הגדול
שלו: הקב"ה בעצמו.
ומאיפה אני יודעת?
כי כתוב בתורה: "וַיֹּ֤אמֶר ה'֙
אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ
אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃[18]"
זה לא אֶל־הָאָ֖רֶץ
אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ – כשתגיע לארץ שאליה אני מתכוון, אני אראה לך את
הארץ.
זה לא אֶל־הָאָ֖רֶץ
אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ – כשתגיע לארץ ישראל אעשה לך בה טיול הכירות.
זה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר
אַרְאֶֽךָּ ––– אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ!
אני אראה לך את הדרך!
אתה לא הולך על עיוור. אני איתך כל הזמן, אני מדריך אותך, אני
מראה לך לאן ללכת.
לאן להוליך את הרצון הזה שלך לשינוי.
בפניה של ה' אל אברהם אבינו הוא נותן לו את כל מה שהוא צריך כדי
להתחיל לנוע במסע שלו אל עצמו, אל הקב"ה. ה' נותן לא את ההבטחה שהוא יראה לו
את הדרך.
אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ .......
אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ! אני
אראה לך את הדרך!
{
אנחנו
יודעים כבר הרי שהתורה אינה ספר היסטוריה, אלא הדרכה חיה וקיימת לכל אחד מאתנו,
כיצד לנהוג במהלך החיים.
אנחנו
לומדים היום שאי אפשר לעשות מסע של שינוי, תהליך של שינוי בלי מדריך, בלי הדרכה.
לא
משנה כמה האדם הוא חכם, הוא מוגבל בגבולות של הגוף שלו.
ואף
אדם לא יכול לראות עצמו. זה בלתי אפשרי.
אלא אם
כן הוא עומד מול משהו שמשקף לו את עצמו.
אנשים
משקיעים זמן רב והרבה כסף כדי ללמוד איך להיות מהנדסים, או רופאים, או מורים,...
ומה עם
ללמוד איך להיות הורים?
או איך
להיות בני זוג?
או איך
להתמודד עם עצמם?
למה דווקא
בנושאים האלה, שהם עצמם ומהותם, והם עוסקים בדברים הכי יקרים של החיים, והם מקור
האושר או הסבל הכי גדול, למה במקום הזה אנשים חושבים שלא צריך מישהו שידריך,
שיכוון, שיראה את הדרך?
דווקא
כאן הכי צריך מדריך לשינוי, מישהו שידריך, שיכוון, שייעץ, שיישקף את עצמנו לעצמנו,
שיראה לנו את הדרך.
בטיפול טוב, המטפל (או המטפלת) עוזרים לאדם למצוא את התשובות
שכבר נמצאות בתוכו.
על-ידי זה שהם משקפים לאדם דפוסי התנהגות שהוא בעצמו לא יכול
לראות אותם.
כי אף אדם לא יכול לראות את עצמו – אלא אם כן משהו משקף לו את
עצמו.
{
בן אדם צריך להבין שתהליך של שינוי הוא קודם כל בשביל עצמו.
הרבי מליובאוויטש מסביר לנו שלמילים הראשונות בפרשה יש
מסר מעשי:
בפרשה שלנו הוראת ה לֶךְ־לְךָ֛ היא
לצורך גילוי "הזהות האמיתית שלך כיהודי."
לא צריך להבין עם השכל. צריך פשוט להתחיל
ולעשות, ומתוך העשייה הזו יצמח הקשר, מכיוון שאנחנו כבר קשורים עם הקב"ה בעצם
הנשמה שלנו, בגלל שהוא בחר בנו, הוא נתן לנו את היכולת להיות איתו בקשר שהוא מעל
ההבנה השכלית.
מֵֽאַרְצְךָ֥ – "צא מהארציות שלך", מהתאוות הגשמיות שלך.
וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ –
מההרגלים שאתם נולדת, "אל תעשה מצוות מתוך
הרגל ומתוך השיגרה שבה חונכת."
וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ – "בתורת החסידות החכמה נקראת "אבא"",
או במקרה זה לֶךְ, בבחינת התרחק, התנתק, מהחכמה של היצר
הרע.
"ועל ידי קיום כל
האמור אנו באים "אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ:" ה' יוביל אותנו ויגלה לנו 'ארץ' רוחנית אמיתית נעלית."
{
יש דברים שאנחנו
אמורים ללכת אליהם, יש דברים שאנחנו אמורים ללכת מהם, להתרחק מהם.
אבל בכל מקרה אנחנו
חייבים להיות בתנועה.
כי זה או שמתקדמים,
או שנשארים מאחור. אף פעם אי אפשר להישאר במקום בלי לזוז.
כי הזמן לא עוצר
מלכת. הזמן זז כל הזמן.
זה כמו המסועים
הנעים האלה השדה התעופה – שעומדים על רצועה נעה וזזים בלי ללכת, וכל הדיוטי-פרי
חולף על פנינו.
אבל מי שיורד
מהרצועה, היא ממשיכה בלעדיו... הוא אמנם רק עצר לרגע, אבל המקום שבו הוא עמד על
הרצועה כבר התקדם ביחס אליו.
עכשיו, ביחס למקום
שבו עמד על הרצועה קודם לכן, הוא זז אחורה.
ככה זה החיים – אם לא
זזים, אם לא מתקדמים, נשארים מאחור.
וכדי להתקדם, כדי
ללכת, באמת ללכת, כדי לחולל שינוי אמיתי, משמעותי, צריך מישהו שיראה את הדרך.
לגמרי לבד זה אי
אפשר.
גם אברהם אבינו, עד
גיל 75 עשה גדולות ונצורות ביחס לכל בני האדם האחרים, ועדיין, רק ברגע שהתחבר לה'
התחיל המסע שלו להיות אברהם אבינו.
{
אדם שרוצה לעבור
שינוי חייב גם הוא מדריך לשינוי.
כתוב בפרקי אבות[19]: "יְהוֹשֻׁעַ בֶּן
פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל
הָאָדָם לְכַף זְכוּת:"
בספרו ה(דֵי)חדש "אבות לדור"
מסביר לנו הרב מאיר ישראל לאו[20] כיצד
עושים רב.
קודם כל, רב זה מורה, מייעץ, משפיע, מדריך לשינוי.
דבר שני, צריך לשים לב למילה עֲשֵׂה. יש כאן דרישה לעשייה, ועשייה דורשת מאמץ.
כלומר, דרושה כאן השקעה כדי למצוא
מישהו (או מישהי) שראויה ללמד אותך.
אבל הרב לאו שם את הדגש על כך שעֲשֵׂה לְךָ רַב זו עבודה על המידות. כי אדם צריך לכפוף את עצמו בפני איזו שהיא
סמכות. כי כדי לקבל ממישהו צריך להיות נמוך ממנו. מים זורמים ממקום גבוה למקום
נמוך.
מי שסומך רק על עצמו עלול לטעות. והכי
חשוב, אומרים הרמב"ם[21] ורבנו
יונה[22], כשומעים דברים מפיו של מישהו
אחר הדברים נשמרים טוב יותר בזיכרון.
מדריך טוב לשינוי. הוא גם חבר,
שיודע לתת עצה נכונה, והכוונה אמיתית. שיודע לעודד ויעזור ברגעים קשים. ובעיקר,
מכוון לטובתך.
במילותיו הרב
לאו: מדריך "שיתאים למידותך ויביא לך תועלת."
{
לֶךְ־לְךָ֛ – מפרש לנו רש"י[23]:
"לֶךְ־לְךָ֛. ההליכה היא 'לְךָ֛', כלומר להנאתך
ולטובתך."
לך, בשבילך. לעצמך, לך לעצמך, למענך. זה לטובתך, אתה רק תרוויח מזה.
רבי לוי יצחק מִבְּרֶדִיטְשֶׁב[24], הקדושת לוי אומר: "לך אל מקומך, לשורשך."
גלה מי אתה.
טלטלות הדרך הן עבורך.
ואני מוסיפה: ואל תשכחי לקחת מדריך לשינוי טוב שיראה לך את הדרך.
{
בשירי סוף הדרך[25], תמצתה לנו לאה גולדברג
בגאוניותה ב-24 שורות ו-137 מילים את סוד השינוי:
שִׁירֵי סוֹף הַדֶּרֶךְ
א
הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד – אָמַר הַנַּעַר.
הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד – אָמַר הָעֶלֶם.
הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד – אָמַר הַגֶּבֶר.
יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך.
צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,
הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,
צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:
– הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה,
מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך?
ב
אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה – לַיְלָה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים – בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים
פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ
וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
ג
לַמְּדֵנִי, אֱלֹקַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת:
לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.
לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.
{
בשם כל ישראל השיעור
מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא
חיים בן פיגא ציביה
ואסתר לאה בת צילה
משה מרסל בן דבורה
ומוריה חיה בת סיגלית זהבה
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם: הדס בת הגר, רויטל בת בתיה,
ישראל בן חיה, רבקה בת חיה, חיה עליזה בת מזלית, דנדן דוד בן סמדר, ובר אליעזר
בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה
ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אמיליה בת אסתר, שאהלה שולה בת זינת, חנה
בת שוליקה, הרב יעקב צבי בן ליבה, הרב שמריהו חיים יוסף בן פאשה מרים, נועה בת תמר,
ופזית בת נעמי בתוך שאר חולי עמו ישראל
{
לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ
כל יום שלישי בשעה 20:30.
פרויקט שיעורי יַהֲדוּת וְהוֹרוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה
{
מקורות נוספים:[26]
אגמון,
דוד. (אין תאריך). לךלך. אוחזר מתוך
http://www.mudaut.co.il/news/weekly.asp?Weekly_ID=1060
הרב
אשלג, ברוך שלום הלוי. (תש"מ). 344. לך לך. אוחזר מתוך
http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/15129?/heb/content/view/full/15129&main
הרב
אשרוב, יובל הכהן. (אין תאריך). חינוך עצמי. [CD].
ישראל: תפילת ישי.
גודלברג,
לאה. (1973). כל שירי לאה גולדברג, כרך ב', עמ' 154. ישראל: ספרי הפועלים.
דרייקורס,
רודולף [(1958 , 2000)]. פסיכותרפיה בזעיר אנפין – פסיכולוגיה מעשית לרופאים. בתוך
פסיכודינמיקה, פסיכותרפיה וייעוץ. לקט מאמרים. תל אביב: מכון אדלר.
הרב לאו, מאיר ישראל.
(2016). אבות לדור. כרך א'. עמ' 89. תל-אביב: משכל הוצאה לאור מייסודן של
ידיעות אחרונות וספרי חמד.
הרבנית
מזרחי, ימימה. (2013). פרשה ואשה: בראשית שמות. ישראל: משכל.
רבי
שניאורסון, מנחם מנדל. (2007). הרב מילר, חיים. (עורך). שם הפרשה לפרשת לך לך
ע"פ ליקוטי שיחות חלק טו, עמ' 83 ואילך, בתוך ספר בראשית, עמ' 71,
מהדורת לבייב, קול מנחם.
רבי
שניאורסון, מנחם מנדל. (2007). הרב מילר, חיים. (עורך). סוף מעשה לפרשת לך לך
ע"פ ליקוטי שיחות חלק ב, עמ' 659, בתוך ספר בראשית, עמ' 73,
מהדורת לבייב, קול מנחם.
רבי
שניאורסון, מנחם מנדל. (ה'תשס"ו). ליקוטי שיחות - כ (בראשית). עמ' 59.
[גירסת היברו בוקס] אוחזר מתוך http://www.hebrewbooks.org/
רבי, שניאורסון, מנחם
מנדל. ברוד, מנחם. (עורך). (תשס"ז). שולחן שבת שיחות ורעיונות לפרשיות
השבוע מעובדים מתוך אוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. פרשת לך-לך: מהותו של
יהודי. עמ' 44-43. עפ"י ליקוטי שיחות כרך כה', עמ'475. ישראל: מכון ליובאוויטש.
מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/
[1] פ' לך לך: יב' א' – יז'
כז' (3/12 ; 126 פסוקים)
[2] בראשית ו' ח'
[3] בראשית יב' א'
[4] בראשית יב' ד'
[5] בראשית רבה פרשה צה' ג' ;
מדרש תנחומא פרשת לך-לך סימן ג'
[6] גמרא,
מסכת נדרים, דף קמב עמוד א'
[7] בתוך "שולחן
שבת" ' במקורות נוספים
[8] הכוונה לצמיחה רוחנית
[9] שבת כא' ב', מארמית: גירסא
= לימוד ; ינקותא = ילדות, ופירש רש"י: "גירסא דינקותא מתקיים יותר משל
הזקנה" וגם "גירסא דינקותא אין/לא משתכח"
[10] בראשית יג' יז'
[11] למשל
התאוריות של פרויד, אריקסון או פיאז'ה
[12] מתוך השיר "הבלדה על
חדוה ושמוליק" מילים" יהונתן גפן, לחן: יאיר רוזנבלום
[13] למשל עישון סיגריות,
הימורים, אלכוהול, וכיוב'
[14] בראשית
רבה ה, ח: למה נקרא שמה
'ארץ' - שרצתה
לעשות רצון קונה.
[15] עפ"י לקוטי שיחות כרך כ' עמ' 305
[16] בראשית ו' ט': "אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה
בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹקִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃"
[17] לקוטי
שיחות כרך כ' עמ' 305
[18] בראשית יב' א'
[19] אבות א' ו'
[20] הרב
ישראל מאיר לאו יבלט"א נולד בפורלין בשנת 1937. שימש כרב הראשי לישראל בשנים
1993–2003, וכרבה של תל אביב-יפו בין השנים 1988–1993, 2005–2017. מכהן כיו"ר
מועצת יד ושם. חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת ה'תשס"ה. (ויקיפדיה).
הרב ישראל מאיר לאו קרוי על שמו של
החפץ חיים מחבר הספרים משנה ברורה וחפץ חיים. מכונה "החפץ חיים" על שם
ספרו, הלא הוא הרב ישראל מאיר הכהן מראדין: (1933-1839) מחשובי הרבנים בדור שלפני
השואה. (ויקיפדיה).
[21] רמב"ם,
הרמב"ם, רבי משה בן מימון (קורדובה ספרד 1138 - פוסטאט מצרים 1204 ; קבור
בטבריה.) היה מגדולי
הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים
בימי הביניים, איש אשכולות ורופא. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר
ביהדות. עליו נאמר "ממשה עד משה
לא קם כמשה" והוא הוכתר בכינוי "הנשר הגדול". הרמב"ם החזיק
במשנה רציונליסטית
מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו. (ויקיפדיה).
אנדרטה לזכרו הוקמה על ידי שלטונות ספרד בשנת 1964 בקורדובה, עיר
הולדתו. (מט"ח).
[22] רבי
יונה גירונדי (מכונה רבנו יונה, ~ - כ"ח בחשוון ה'כ"ד; סביב 1210–1263
או 1264), ידוע גם בשם "החסיד", בן ר' אברהם היה רב מתקופת הראשונים,
מחבר הספר "שערי תשובה".
[23] רש"י
- רבי שלמה יצחקי הלוא הוא רש"י הקדוש, ראוי הוא לראשי התיבות "רבן של
ישראל". כתוב עליו שאין מילים לשער ולתאר את צדקנותו ותרומתו של הצדיק ללומדי
התורה לאורך כל הדורות.
1 . רש"י נולד בשנת דתת"א (1040) והלך לבית עולמו בגיל
64 בשנת ד'תתס"ה (13 יולי 1105), לפני כ- 900 שנים .
2. כבר בצעירותו ניחן רש"י בכושר לימוד מיוחד, עד שעלה
ונתעלה, והחל מפרש את הש"ס בקונטרסים. בהגיעו לגיל 32 החליט לערוך גלות בכדי
לבדוק אם יש גרסאות אחרות של התלמוד, או פירושים טובים משלו על הש"ס .
3. רש"י פירש פירוש על התורה כולה, אך המיוחד בכולם הוא
הפירוש על החומש. לפני כן עשה תרי"ג תעניות. על פירוש זה ישנם 19 פרשנים,
וכותב הרב חיד"א* שטמון בפירוש זה גם פירוש על הקבלה .
4. רש"י נודע בענוותנותו, ופירושו הראשון על התורה מתחיל
במילים "אמר רבי יצחק", ובמקומות רבים לא חשש לכתוב "איני
יודע".
ואני חושבת שהוא היה באמת גאון אמיתי
שהקדים אז זמנו בעומק הבנתו לא רק את התורה, אלא גם את נפש האדם.
אנחנו רואים את זה נפלא בפירושים שלו
לאורך כל התורה.
* החיד"א, הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי (בראשי תיבות:
חִּידָ"א; ה'תפ"ד - י"א באדר ה'תקס"ו; 1724 - 1 במרץ 1806),
היה מקובל, ביבליוגרף, והיסטוריון. מגדולי פוסקי ההלכה. נולד ונפטר בירושלים,
ישראל .
[24] רבי
לוי יצחק מברדיצ'ב מגדולי האדמו"רים החסידיים, מחבר הספר קדושת לוי. ידוע
בכינויו סנגורם של ישראל. 1740 פולין - 1810 אוקראינה. (רבי לוי יצחק מברדיטשב
הקדושת לוי).
[25] בשיעור הקשבנו לשיר "שִׁירֵי סוֹף הַדֶּרֶךְ". מילים:
לאה גולדברג ; לחן וביצוע: שם טוב לוי, מתוך אלבום הסולו הראשון שלו "מצב הרוח" 1976: https://www.youtube.com/watch?v=uYOT93GM86o&list=PL19D3D565B474C1EC&index=10
[26] "כל המביא דבר
בשם אומרו מביא גאולה לעולם".
אבות ו' ו'
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel. With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please mail smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490. I'd love to hear from you.
