הבלוג של סמדר פרגר: אוגוסט 2022

בס"ד

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים לכבוד ראש חודש אלול

^*Hidden Treasure

אלול יכול להיות סתם עוד חודש בלוח השנה, אלא אם כן יודעים מה ערכו

השיעור מוקדש לעילוי נשמת סבתא של רחלי מרים בת חסן ע'ה – רוח ה' תניחה בגן עדן
ולכבוד יום ההולדת של רחלי בת מאירה שיחול בשבת ז/ באלול

עפ"י החסידות[1] חודש אלול[2] הוא הזמן שבו "המלך בשדה"[3]. כלומר, הקב"ה נמצא ממש קרוב אלינו, בחלק הכי נמוך של המלכות. וזה הזמן שאנחנו הכי יכולים להתחבר אליו.

לעשות תשובה.

לנצל את הזמן שעד יום כיפור, ולא לחכות לרגע האחרון.

כי החודש האחרון של השנה, הוא השער של השנה החדשה –

והכל הולך לפי הראש.

ככה מלמד אותנו הנתיבות שלום[4], הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל.

פרשת רְאֵ֗ה שקראנו בשבת, נקראת תמיד בשבת שחל בה או לפני ראש חודש אלול,

רְאֵ֗ה, ראשי תיבות ראה אלול הגיע.

חודש אלול הוא הזמן לערוך מאזן, חשבון נפש, לבחון את השנה שעברה ואת עצמנו, ולהוסיף עוד למאזן החיובי שלנו, בכך שכבר עכשיו נקבל על עצמנו החלטות טובות לקראת השנה החדשה.

כבר מעכשיו נתחיל להשתפר ולצמוח, ולעלות מעלה מבחינה נפשית ורוחנית.

זה הזמן לשים לב לדברים היותר חשובים של החיים.

להוסיף בתפילות, בצדקה, ובלימוד תורה, להכין את עצמנו לראש השנה, ליום הדין.

היום בו נפתחים הספרים[5] בהם אנחנו נכתבים לחיים טובים ונחתמים לחיים טובים בתום עשרת ימי תשובה ביום הכיפורים.

{

אבל אם לא נדע מה טמון בחודש הזה, ולאיזה מעלות אנחנו יכולים לרומם את עצמנו, יש מצב שנמשיך להתנהל באלול בדיוק כמו בכל חודש אחר.

מספר הרב מחם וייס[6] שהיה דין תורה אצל הר' אליעזר ממיץ זי"ע.

יהודי קנה מגוי חבית מלאה בדיל, לאחור יום מכר אותו יהודי את החבית ליהודי אחר.

הקונה השני מצא שקית כסף בתוך החבית וטען שקנה את החבית כולל הכסף.

המוכר טען, מכרתי בדיל, את הכסף לא מכרתי.

והרב אליעזר ממיץ פסק: היות שהמוכר לא ידע שיש כסף חבוי בתוך החבית, הכסף לא שלו, והוא לא יכול לזכות בו.

ולכן, החבית, כולל הכסף שבתוכה שייכים לקונה השני.

הרבי אלימלך בידרמן אומר שמכאן אנחנו לומדים שגם אם יש לך אוצר יקר ביד, הוא לא שלך, אלא אם כן אתה מודע לכך שיש לך אוצר יקר ביד.

אבל אם אתה לא מודע לזה שאלול הוא יהלום, בפועל אין לך כלום.

בחודש הזה, חודש אלול, עמד משה רבינו בשמים ומתפלל לה' שיסלח לעם על חטא העגל.

ואיך אנחנו יודעים את זה?

לאחר 40 יום שמשה שהה בהר סיני, מראש חודש אלול, הוא ירד עם הלוחות השניים[7] ב-י' בתשרי, שאז נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל.

ומה עשה משה ב-40 יום הללו?

אחרי חטא העגל משה רבינו מתחנן בפני ה': אני חייב שתסלח להם. זה לא מספיק לי ש'רק' לא תחסל אותם. אני מציע את עצמי ככפרה עליהם: "וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ." וה' מתרצה. וה' מוחל: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ[8]", ונולד לנו יום הכיפורים[9]: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.[10]"

{

כמו שכבר למדנו, הזמן חג לו במעגל השנה, מסתובב במעגל, ושולח לנו מלמעלה אנרגיות חגיגיות כל חג מחדש.

אורות מיוחדים לחג החג במעגל השנה.

ואותה הארה של החג שהיתה אז בַּיָּמִים הָהֵם, חוזרת ומאירה לנו בימים האלה בַּזְּמָן הַזֶּה[11].

כמו ה-40 יום של אז, שבהם שהה משה על הר סיני, כך גם היום, גם עכשיו, בכל שנה ושנה, יש לנו 40 יום כנ"ל.

זמן בן 40 יום שבהם, כמו משה רבנו על הר סיני, גם אנחנו מזמינים מחילה.

זה זמן בהזמנה.

כי אנחנו יכולות להשפיע על הזמן ולהזמין אליו סליחה, כמו שעשה משה בהר סיני.

אותה הארה, אותה אנרגיה שהיתה אז, חגה במעגל השנה ויורדת עלינו בכל שנה מחדש בתקופה זו - וחודש אלול היא עת רצון אחת גדולה ועצומה.

את אותו כוח שהיה למשה רבינו אז,

יש היום לכל יהודי לדורי דורות לזכות שתתקבל תפילתו ברחמים וברצון,

כי ה' שומע תפילת כל פה.

{

אלול , ראשי תיבות: אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי[12].

שמעתי מרונן קרתא, שקיבץ את הפנינים שלו שנשלחים כל יום בווטסאפ בספר שנקרא חיזוק יומי, דבר תורה נהדר[13], על ילד ששואל את המורה שלו למה פתאום באלול קוראים לקב"ה דוד, הרי כל השנה אנחנו אומרים שהוא אבינו, אבא שבשמים. והילד אומר למורה: לא ידעתי שהוא גם דוד?

הוא באמת אבא שלנו, עונה המורה, אבל בחודש אלול הוא הופך לדוד.

אבל למה הוא עושה את זה? שאל הילד, מה בכלל ההבדל?

והמורה עונה לו, יש הבדל בין אבא לדוד.

אבא מפנק, ואוהב ומלטף, אבל תפקידו גם לחנך, לישר את הדרך של הבן. לפעמים כדי לחנך צריך להיות קשה עם הילד, לא לוותר, להעמיד גבולות. לפעמים האב כועס, מעניש.

אבל הדוד רק מפנק, נותן ומעניק אהבה.. רק תבקש והוא נותן לך מה שאתה רוצה. הוא לא מחנך.

שלמה המלך כתב בקוהלת: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי".

אנחנו נתנהג לקב"ה כמו לדוד, והוא יתייחס אלינו כמו דוד.

איך מתנהגים לדוד?

מבקשים ממנו כל מיני פינוקים, מצפים שלא יקפיד איתנו על ההשתובבויות שלנו.

ואז הקב"ה יוכל לנהוג בנו כמו דוד שנותן לנו מה שאנחנו רוצים, שמפנק אותנו.

אבל בשביל זה צריך להתקרב אליו. לדוד.

איך מתקרבים?

עושים.

אם נתקרב אל בורא עולם, נראה לו אפילו שינוי קטן במעשה מסוים, נכבד את הזולת יותר, נקשיב לדעות שונות, פחות נכעס בבית, פחות נהיה אנוכיים, יהפוך הקב"ה מאבא לדוד שרק יפנק אותנו ויתן לנו את מבוקשנו הצריך לנו..

יש לנו חודש שלם לבצע שינוי קטן בעצמנו ובורא עולם יעשה בעצמו שינוי גדול.. יהפוך מאב לדוד..

{

אז אנחנו אמורים להתחיל לעשות באלול תהליך של תשובה.

אבל מה זה בדיוק תשובה?
מה השאלה?

תשובה – מלשון – לשוב, לחזור.

לאן בדיוק?

אני בדיוק באותו מקום שהייתי בו בשנה שעברה, ב"ה לא הרבה השתנה – לפעמים שאן שינויים זה בבחינת בשורות טובות, לא?

{

אז איך עושים את זה?

פשוט – עושים.

עושים תנועה קטנה. שינוי קטן. התקרבות פעוטה.

במשך 40 יום.

כי 40 יום הם תהליך, 40 שבועות של הריון, מעבר מנקודה א' לנקודה ב'.

עבודה עצמית שתביא אותנו קצת אחרים לחגי תשרי.

מאז ומתמיד נהגו בכל תפוצות ישראל לומר את פרק כ"ז בתהילים בכל ימות הרחמים – מחודש אלול עד יום הכיפורים.

המזמור נאמר במשך 40 יום מר"ח אלול עד יום כיפור, ועדות אשכנז ממשיכים עד לאחר חג הסוכות.

ומתחיל כך:

א לְדָוִד: (1 ה')ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי--מִמִּי אִירָא; (2 ה')ה' מָעוֹז-חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד.

ב בִּקְרֹב עָלַי, מְרֵעִים -- לֶאֱכֹל אֶת-בְּשָׂרִי: צָרַי וְאֹיְבַי לִי; הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.

במדרש ויקרא רבה[14] כתוב:
ה' אוֹרִ֣י – בראש השנה

וְ֭יִשְׁעִי – ביום הכיפורים

כִּ֤י יִצְפְּנֵ֨נִי בְּסֻכֹּה[15] – בחג הסוכות.

"לְדָוִ֨ד ה' אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי..." הוא מזמור התשובה.

40 יום מסמלים בריאה חדשה, התחדשות, לידה מחדש.

ככה ראוי להיכנס אל השנה החדשה.

וכך כותב רבי יעקב רוקח[16] בספרו שערי תפילה:

"כל האומר 'מזמור לדוד ה' אורי וישעי' מראש חודש אלול עד אחר שמחת תורה, אפילו גזרה רעה נתונה עליו מן השמים יכול לבטלה, ומעביר מעליו כל המקטרגים וכל גזרות קשות ורעות, ויוצא זכאי בדין, ומובטח לו שיוציא ימיו ושנותיו בטוב, ויערב לו".

וזאת כדי שגם מי שאין לו בכלל זמן יוכל לעשות צעדים של תשובה כבר מראש חודש אלול ולהוסיף[17] פעמיים ביום לסדר היום את מזמור כז' בתהילים "לְדָוִ֨ד ה' אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי...".

האר"י הקדוש מסביר כך: "בראש חודש אלול ה' מושיט לך שושנה; דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים[18]. לכל שושנה יש 13 עלים.

השושנה היא י"ג (13) מידות של רחמים.

בחודש אלול נפתחים מעליך 13 צינורות של רחמים, שמעניקים לאדם את היכולת להשתנות.

ומתי הצינורות נפתחים?

כשאומרים את מזמור 'לְדָוִ֨ד ה' אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי'.

המזמור מכיל את שם ה' 13 פעמים, כמו מספר עלי השושנה.

בכל פעם שאומרים את שם ה', צינור של רחמים נפתח מעליך."

אחד הדברים המיוחדים למזמור כז' הוא ששם ה' מופיע בו 13 פעמים.

13 פעמים המקבילות ל-13 (יג) מידות הרחמים של ה'.

אגב, פעמיים 13 = 26, שהם בגימטריה שם ה'.

{

הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), בביאורו לתהילים כז',

פותח ואומר שמזמור "לְדָוִ֨ד ה' אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי מִמִּ֣י אִירָ֑א " הוא מזמור של תודה ותפילה המעורבות זה בזה.

הוא מסתמך על מאמר חז"ל[19] האומר:

"נותן הודאה לשעבר וצועק [=מתפלל] לעתיד".

ומדגיש, שהמזמור בעיקרו הוא

שיר של דבקות בה' -- ובזה ניגע בהמשך טיפה יותר לעומק.

אז נשאלת השאלה: איך זה אפשרי?
איך אפשר גם להודות וגם לצעוק? זה לא סותר אחד את השני?

כדי לענות, אני חוזרת כשנה לאחור, ונזכרת ששאלתי בדיוק את השאלה הזו את מעיין הגאולה מצפת, איך זה מתיישב ביחד?

איך מיישבים את הסתירה שבין השאיפה לשפוט את כולם ואת הכל לכף זכות, ולקבל באמת ומכל הלב שהכל לטובה, יחד עם צעקתו של דוד המלך בתהילים לה' שיציל אותו ויעזור לו?

וזה מה שענתה לי מעין המקסימה:

סמדר אהובה,

אני חושבת שזו לא סתירה אלא שני מצבי קיצון שמשלימים אחד את השני.

האחד- ראשית אם ה׳ הביא אותך כבר למצב הזה אז זה לטובה - זה מה שנקרא להודות על העבר,

אבל מהרגע הזה עלייך לצעוק לה׳ שיציל אותך ושבעתיד שיפעל איתך עם רחמים עוד יותר גדולים.

זה מה שנקרא להודות על העבר ולהתפלל על העתיד!

על זה עניתי לה:

נהדר. מילים מתוקות מדבש.

זה מעגל, ולא רצף.

בדיוק כמו וזאת הברכה ובראשית, זה מעגל. זה מתחבר.

[אלה פרשות יום ההולדת שלי כי נולדתי בשמחת תורה[20]].

{

להודות על העבר, ולהתפלל על העתיד.

זו לא סתירה – זו השלמה.
זה משהו שלם ועגול – שניים שהם אחד:

אחד שלם ועגול, שלם וגדול[21].

כלומר, המצב שאני מצויה בו כרגע, הוא לא הווה, הוא עבר.... הוא כבר היה...

זו מחשבה חדשה ועדיין זרה, ולכן עדיין לא נוחה,

כמו נעליים חדשות.

וכך, בתוך המצב של עכשיו, להבין שהוא שייך לעבר,

לכן יש מקום כבר עכשיו להתפלל על העתיד.
ותמיד, תמיד, לזכור, שהקב"ה לא עובד אצלנו, וגם "לא" היא תשובה.

עכשיו הוא תמיד הרגע להודות על מה שכבר היה,

שהביא אותנו עד הלום,

שבנה אותנו למה שאנחנו,

למי שאנחנו,

ולגלות את האהבה הגדולה של ה' אלינו,

את האהבה הגדולה שלך אל עצמך.

ועכשיו הוא גם הזמן להזמין את השינוי שלו אנו מייחלים.

להבין, שבעצם, כל רגע הוא הזמנה להתחלה חדשה.

זו לא סתירה.
זה גם וגם.

זה למשל להבין שההורים שלך עשו כל מה שהם יכולים, וגם, שהבחירות שלהם פצעו אותך.

או להבין שאפשר לאהוב מישהו, וגם, לדעת שזה לא בריא להשאיר אותם בחייך.

או להבין שזה מפחיד מאוד לקחת את הצעד הבא, וגם, לדעת שזה הדבר הנכון לעשותו.

או להבין שאת רוצה זוגיות בריאה, וגם, שפצעי העבר מקשים עליך.

או להבין שאת פוחדת להיכשל, וגם, שאת מאמינה בעצמך.

זו היתה בשבילי הארה מאוד גדולה, ויישוב הדעת מאוד גדול.

{

תהילים כז' פסוק ג': "אִם־תַּחֲנֶ֬ה עָלַ֨י מַחֲנֶה֮ לֹא־יִירָ֢א לִ֫בִּ֥י אִם־תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ׃".

הפסוק הזה הוא המשך ישיר לשני הפסוקים הקודמים.

אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ מצהיר דוד המלך.

אני חדור בביטחון.

אני לא דואגת.

דאגה יש בה את האותיות הראשונות של האלף-בית: א, ג, ד, ה,

רק האות ב' חסרה ברצף. האות של ביטחון

ללמדנו, שמי שחסרה לו מידת הביטחון, נותר חדור דאגה.

לעומתו, מי שחדור במידת הביטחון, אין בו דאגה.

בפסוק השלישי, ממשיך דוד המלך להביע את מידת ביטחונו בקב"ה.

ככה מפרש לנו רש"י: "בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ. במה שאמר למעלה ה' מעוז חיי:"

ומוסיף הרב עדין אבן ישראל זצ"ל:

"מי שה' מחסהו אינו צריך להתיירא.

המשורר סמוך ובטוח שה' מגונן עליו, ועל כך הוא מודה לו.[22]"

אפילו אם יצורו עליו אויביו, ויחנו מסביבו במחנה,

הוא לא ירא.

ליבו סמוך ובטוח בשמירה של ה',

גם כשמסביבו יש המונים, והוא במיעוט.

ואפילו אם המצור יהפוך להתקפה,

ויקומו להילחם בו – הוא בכלל לא מודאג.

נהפוך הוא – הוא מלא ביטחון בה',

במידת הרחמים שלו.

{

"אִם־תַּחֲנֶ֬ה עָלַ֨י מַחֲנֶה֮ - לֹא־יִירָ֢א לִ֫בִּ֥י

אִם־תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה - בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ׃"

במה בדיוק בוטח דוד המלך?

רש"י והמצודות מפרשים שה-זֹאת

שאליה מתייחס דוד המלך באומרו אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ קשור למה שנאמר בפסוק הראשון: ה' מָעוֹז־חַ֝יַּ֗י.

אם אכן כך, שואל הרב חנן פורת ז"ל,

אולי מספיק היה אם דוד המלך היה אומר: בה' אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ.

הרי ה' שם הווי"ה, מידת הרחמים, מוזכר בפירוש בפסוק הראשון פעמיים.

מה היא אותה זֹאת עלומה שבה דוד המלך בוֹטֵֽחַ?

קצת גימטריה

הזכרתי את זה בעבר, אבל זה כל-כך יפה, וכל-כך קשור לזמן הזה, שחבל לא לגעת בנקודה המקסימה הזו שוב.

מהי ה- זֹאת שבה בוטח דוד המלך?

זֹאת בגימטריה = 408

אחד הפיוטים היותר יפים שאנחנו קוראים בימים הנוראים נקרא ונתנה תוקף[23], המתאר את יום הדין כפי שהוא מתרחש בשמים.

ובפיוט יש שורה מדהימה: "וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה: מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה:"

בסידור, מעל המילים וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה, יש שלוש מילים בהתאם:

וּתְשׁוּבָה – צום

וּתְפִלָּה – קול

וּצְדָקָה – ממון.

צום גימטריה = 136 ;

קול גימטריה = 136 ;

ממון גימטריה = 136.

ביחד = 408 = זֹאת.

דוד המלך בוטח בכך שכל עוד הוא דבק ב-זֹאת, ב- תְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה

אין לו מה לפחד.

לא ממחנות שסוגרים עליו ולא ממלחמות שקמות עליו.

כי כל עוד הוא דבק ב- זֹאת, ב- תְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה הקב"ה איתו,

הוא בטוח, ואין לו ממה לדאוג,

אפילו לא ממחנות אויב שצרים עליו או פותחים עליו במלחמות,

כי תְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה,

צום, קול, וממון יבטלו כל גזירה רעה.

וזוהי סגולה מופלאה שמגלה לנו דוד המלך.

חוקיות שיצר הקב"ה בעולמו. בעולמו של היהודי.

{

בא האִבֶּן עזרא[24], רבי אברהם בן מאיר ומציע עוד פירוש נהדר:

"ויש אומרים: כי בְּ֝זֹ֗את – היא השאלה הנזכרת אחר כן."

כלומר, ה-זֹאת מתייחס בעצם לפסוק הבא:

"אַחַ֤ת שָׁאַ֣לְתִּי מֵֽאֵת־ה֮' אוֹתָ֢הּ אֲבַ֫קֵּ֥שׁ
שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית־ה' כׇּל־יְמֵ֣י חַיַּ֑י,

לַחֲז֥וֹת בְּנֹעַם־ה' וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵֽיכָלֽוֹ׃

גם הראי"ה קוק זצ"ל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק[25],

שהיום, ג' באלול, אנחנו מציינים את יום פטירתו,

מדבר בדיוק על אותו רעיון:

"וְהַיְסוֹד הַגָּדוֹל, שֶׁהָרָצוֹן הַטּוֹב הוּא הַכֹּל, וְכָל הַכִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם אֶלָּא מִלּוּאָיו[26]"

"ואין לך," אומר הרב חנן פורת ז"ל, "אמונה וביטחון גדולים מכך."

מִלּוּאָיו, הכוונה, לאמצעים למימושו.

מימושו של הרצון.

הרצון והכוונה, הם האמצעי למימוש המטרה: דבקות בה'

דוד המלך מכריז שמידת הביטחון שלו בה' היא כל-כך גדולה

שהיא נותנת לו כוח למנף את הרצון שלו בדיוק למקום הזה של

הדבקות בה' שהוא העיקר של המזמור הזה,

למרות הצרות,

האוייבים, הקשיים,

והרעות שהתרחשו בחייו בעבר, ויתרחשו בחייו בעתיד.

ואת עבודת הביטחון הזו, עושה עבורינו מזמור כז'.

ככה מתמצת לנו הנתיבות שלום[27], הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל:

"והסגולה המיוחדת של חודש אלול היא שהאדם לא יעשה השתדלות מיוחדת בשום ענין שנצרך לו, רק לחזק את האמונה והבטחון בהם יתברך.[28]"

{

הציפיה לעתיד היא המשמעות המעניקה תעצומות נפש וכוחות להתמודד.

כשמכניסים כוונה, מכניסים משמעות, וכשמכניסים משמעות, קל יותר.

את זה מלמד אותנו דוד המלך,

ואולי ממנו שאב ויקטור פרנקל[29] אבי תורת הלוגותרפיה, את ההשראה כשציטט את ניטשה שאמר:

"כשיש לך בשביל מה אתה יכול לעמוד בכל איך[30]".

ויקטור פרנקל,[31] מדבר בספרו "האדם מחפש משמעות" על היכולת של בני אדם בתנאים הקשים ביותר של מחנות ההשמדה של מלחמת העולם השנייה למצוא דרך לחזק את רוחם ולא להתייאש ולא להישבר.

איך? על-ידי היכולת למצוא משמעות, סיבה לחייהם,

גם בתוך מצבים בלתי אפשריים:

"נשארה רק "האחרונה בחירויות האדם" - היכולת לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונות"[32].

ע"פ תורת הלוגותרפיה של פרנקל,
שהיא תולדה של פסיכולוגית האינדיבידואל של אדלר,
כשאדם מחובר ומזוהה עם המטרה שלו הוא מקבל כוחות לעמוד בקשיים בדרך להשגתה,

ולא נופל לרפיון ידיים לייאוש ושאר מרעין בישין.

חודש אלול בא להזכיר לנו מה המשמעות של חיינו.

ודוד המלך פורט את המשמעות הזו במילותיו האלמותיות, ומתווה לנו את הדרך לבחור נכון את ה"מה", כדי שנוכל לעמוד בכל "איך".

{

לסיכום:

"לְדָוִ֨ד ה' אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי מִמִּ֣י אִירָ֑א " הוא

בעיקרו הוא שיר של דבקות בה',

והוא גם

מזמור של תודה ותפילה המעורבות זה בזה.

כמאמר חז"ל[33] האומר:

"נותן הודאה לשעבר וצועק [=מתפלל] לעתיד".

גם וגם.

במילותיו של דוד המלך עצמו בתהילים לב': "הַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽה' חֶ֝֗סֶד יְסוֹבְבֶֽנּוּ"[34]!

ה', מידת הרחמים הראשונה מתוך יג' מידות הרחמים של הקב"ה,

מביאה את הדבק בה' למידת הביטחון, בעבר, בהווה, ובעתיד.

דבקות בה' מאירה את הדרך, לא לירא, ולא לפחד,

ולהיות מלאים ב מידת הביטחון.

סוללת את הדרך לישועה מכל צרה, אויב, ורעה,

היא מעניקה כוח ועוז להתרחק מהחטא,

ולעשות תשובה אחרי החטא,

בזכות הודיה על העבר, ביטחון בהווה.

וביציקת המשמעות לחייו בציפייה לעתיד.

{

קשה מאוד להתחזק ולבטוח בקב"ה כשדברים לא מסתדרים לנו בחיים כמו שאנחנו רוצים, או כשחס וחלילה אנחנו עוברים קשיים, מחלות, וכאבים גופניים או רגשיים.

אנחנו רק בני אדם.

זה באמת לא פשוט.

השנה למדתי[35] משהו חדש שמלווה אותי כבר כמה שבועות ועוזר לי לצמוח עוד יותר.

ברכת השחר "בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה לִי כׇּל צׇרְכִּי[36]".

אנחנו בדר"כ מדלגים ורצים על מילות הברכות בלי לתת את דעתנו באמת לכוונה המסתתרת בתוכן.

כן, בפשט, אחנו מבינים, אנחנו מודים לקב"ה על כל מה שיש לנו –

יש נו את כל מה שאנחנו צריכים.

אנחנו אפילו מלאים בהכרת תודה, ויכולות לשבת ולפרט בפרוטרוט את כל הטובות שמשפיע עלינו ה':

ידים, רגליים, שיניים, עיניים (ר'ת עשיר),

ראייה, שמיעה, חוש טעם, חודש ריח, יכולת דיבור, יכולת הבנה,

בית מלא כל טוב, בעל, ילדים, מכונית,

הרשימה היא באמת אינסופית – במיוחד בימים האלה, שבהם אנחנו טובעים בשפע גשמי לעומת הדורות הקודמים.

כמו שפותח אבי טולדנו את השיר לה בוהם[37]:

"פעם מה היה חסר? היה חסר חשמל היה חסר מים היה חסר בגד ללבוש, הכל היה חסר

והיום? מה חסר היום? חסר... חסר משהו?

לא חסר כלום, יש הכל, יש חשמל, יש מים, יש בגד ללבוש, יש הכל.

ובכל זאת, מה חסר היום?

כל מה שהיה פעם."

אז על מה אנחנו מברכות כשאנחנו אומרות "בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה לִי כׇּל צׇרְכִּי"?

החידוש הוא שאנחנו מברכות גם על מה שיש וגם על מה שאין,

מתוך הבנה,

שגם מה שאין,

גם מה שקשה,

גם מה שכואב, או חסר,

הוא בדיוק מה שאני צריכה.

בשביל מה?

בשביל שאוכל להגיע למימוש הפוטנציאל שלי.

על מנת שאוכל לעשות שינוי.

כי אנחנו מונעים רק על יד שני דברים בחיים: תענוג וסבל.

התענוג גורם לנו להמשיך ולעשות עוד מאותו הדבר.

והסבל גורם לנו לזוג מהמקום שבו אנחנו נמצאות, פיזית או נפשית,

ולחפש מקום שבו לא נסבול.

נמצא, שאם לא יהיה לנו כאב או סבל בחיים,

לא יהיה מה שידחוף אותנו להשתנות.

והקב"ה מצפה מאיתנו שנצמח. "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה[38]".

כי יש ארבע דרגות בבריאה: דומם, צומח, חי, מדבר.

ובנו, בבני האדם יש את כולם.

וכְּמוֹ הָעֵץ, גם אנחנו שׁוֹאֵפים לְמַעְלָה[39].

{

כמו שכתוב בתפילה: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת־הַכֹּל.[40]"

אבל הפסוק בתפילה מבוסס על ספר ישעיהו שבו כתוב:

"יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה.[41]"

כלומר, אנחנו לומדים, שתפקידנו לעשות שלום בין האור והחושך, הטוב והרע, ולהבין, שכולם, הם בדיוק כׇּל צׇרְכִּי.

אז החודש הזה הוא יהלום, שקית כסף בחבית של בדיל,

חודש שבו אם נאחז בו, רק בקצהו,

נניע בתוכנו שינוי של תשובה,

של ביטחון ודבקות בה',

של הבנה שיש עלינו שמירה צמודה של השגחה פרטית,

כי כל מה שיש לי, הדבש והעוקץ, המר והמתוק[42], הוא באמת כׇּל צׇרְכִּי.

חודש אלול מבורך – זרועותיו של ה' פתוחות לקבל את כל השבים.

ה' יברך אתכן.

{

בשם כל ישראל - דבר התורה מוקדש

לעילוי נשמת הילדה אוה שלומית בת אילנה אסתר, ומרים בת חסן
רוח ה' תניחם בגן עדן

ולהבדיל שיבדלו לחיים טובים וארוכים,
לרפואה שלימה של
הרב מנחם מאיר בן חנה, אורנה בת דליה, חנה בת שוליקה, ירון בן רחל, אלן אסתר מלכה בת הינדה מרי, אמיליה בת אסתר, שרה סוליקה הדסה בת רות, תהילה חיה בת תמר, מרים בת אינה פסיה יוכבד, חיה גבריאלה מסעודה בת שרה, ושמואל בן עדה בתוך כל חולי ישראל,

לזרע של קיימא
מאיה בת יעל ואביחי בן רבקה, טובה גיטל בת אסתר וישראל אבא בן חנה שרה,
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזיווג הגון בר קיימא חופה כשירה כדת משה וישראל של
דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר,
בתוך שאר המצפים לישועה בעם ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר בע"ה ב'נ לנשים באירועים ואחת לחודש סמוך לראש חודש עברי

פרויקט שיעורי יַהֲדוּת וְהוֹרוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות נוספים:[43]

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). חמישה חומשי תורה. פשוטו של מקרא – רש"י כפשוטו. ירושלים: לשם ספרי איכות.

ויקישיבה – פירוש יג' מידות ברחמים.

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

הרב פורת, חנן. (2017). לחיות תהילים. ישראל: משכל, הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד.

פראנקל, ו. (1981). האדם מחפש משמעות. מבוא ללוגותרפיה. ממחנות המוות אל האכסיסטנציאליזם. תל אביב: הוצאת דביר.

תהילים קורן. (2016). ביאורים מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ); אמנות מאת ברוך נחשון ; פנינים מגדולי החסידות. ירושלים: הוצאת קורן.

הרב קיים, מאור. הרחבות פניני הלכה. אוחזר מתוך https://ph.yhb.org.il/

הרבנית מזרחי, ימימה. שיעורים כתובים בדוא"ל למנויות.

ספריא: https://www.sefaria.org.il/

מקראות גדולות: https://library.alhatorah.org/

* השיעור הועבר באנגלית, תרגום הכותרת: אוצרות חבויים

[1] בתודה לדרור לזרי על הלימוד הטלפוני

[2] ראש חודש אלול הוא תמיד יומיים, השנה הוא התחיל בערב שבת, ונמשך כל יום שבת ל' במנחם-אב, ובכל יום ראשון, א' אלול.

[3] ביטוי נפוץ שנלקח ממשל שלימד אדמו"ר הזקן האומר שכמו שהמלך יוצא לשדה לשמוע את בקשות נתיניו, כך גם הקב"ה.

[4] רבי שלום נח ברזובסקי זי"ע (8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום".
את ספריו נתן לי במתנה תלמידו הרב מנחם וייס היקר שליט"א.

[5] מסכת ראש השנה, טז' ע"ב: "שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של רשעים גמורים ואחד של צדיקים גמורים ואחד של בינוניים",

[6] בתוך עלון הדרכות וסגולות לחודש אלול

[7] איכה רבה, פרשה ל"ג

[8] במדבר יד' כ'

[9] אחרי חטא העגל, עלה משה רבנו להר סיני לבקש סליחה על חטא עם ישראל. תחילת הימים הייתה בראש חודש אלול ואחרי ארבעים, ביום כיפור הסכים הקב"ה לסלוח לעם ישראל. מאז נקבע יום זה כיום סליחה וכפרה לעם ישראל.

[10] ויקרא טז' ל'-לא'

[11] מתוך ברכות הדלקת נר חנוכה: משנה תורה, ספר זמנים, הלכות חנוכה ג' ד'

[12] שיר השירים ו' ג'

[13] בנושא: השינוי מתחיל בך

[14] מדרש ויקרא רבה כא' ד'

[15] תהילים כז' ה'

[16] רבי יעקב רקח (1800 -1891, טריפולי, לוב) היה ראש ישיבה, מחכמי יהדות טריפולי.

[17] נהוג לומר את הפרק בסיום תפילת שחרית ומנחה. (לפי מנהג האשכנזים - בסיום תפילת שחרית וערבית).

[18] שיר השירים ב' טז'

[19] משנה, ברכות ט' ה'

[20] האמת היא, שרק אחרי שחזרתי בתשובה הבנתי שבעצם נולדתי ב-כג' בתשרי, כי זה אמנם היה יום שבת כב' בתשרי, אבל נולדתי אחרי השקיעה.... בכל מקרה לפני שחזרתי בתשובה כב' בתשרי נפל על שמחת תורה, ואחרי שחזרתי בתשובה, כבר גרתי בניו-יורק, ושם שמחת תורה נופל על כג' בתשרי – כך שבכל מקרה, יום ההולדת העברי שלי יוצא בשמחת תורה – אכן, נפלאות דרכי ה'!

[21] פראפרזה על השיר "מתחת לשמיים" ; מילים: מאיר אריאל ; לחן וביצוע: דיוויד ברוזה מתוך האלבום "נשיקה גנובה".

[22] בתוך תהילים קורן עמ' 107

[23] מחברו, כמקובל, ר' אמנון ממגנצא, שמת על קידוש השם (במאה ה - 11);

[24] רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא, (1167-1089) משורר, בלשן, פרשן מקרא, ופילוסוף בתקופת תור הזהב בספרד.

[25] הראי"ה קוק, הרב אברהם יצחק הכהן קוּק (1865 – 1935) היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, פוסק, מקובל והוגה דעות. נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית.

[26] הראי"ה קוק, אורות התשובה ט' א'

[27] רבי שלום נח ברזובסקי זי"ע (8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום".
את ספריו נתן לי במתנה תלמידו הרב מנחם וייס היקר שליט"א.

[28] מתוך עלון הדרכות וסגולות לחודש אלול מאת הרב מנחם וייס

[29] עמ' 97
ויקטור אמיל פראנקל (בגרמנית: Viktor Emil Frankl;‏ 26 במרץ 1905 – 2 בספטמבר 1997) היה רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי, מייסד הלוגותרפיה ושיטת הניתוח האקזיסטנציאליסטי, הנחשבת לאסכולה הווינאית השלישית בפסיכותרפיה (אחרי הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אלפרד אדלר).

בספרו הנודע, בכותרו העברי "האדם מחפש משמעות", (שפורסם לראשונה ב-1946, ונמכר בלמעלה מתשעה מיליון עותקים) תיעד פראנקל את חוויותיו כאסיר במחנה ריכוז נאצי, ותיאר את גישתו הפסיכותרפית למציאת משמעות החיים. פראנקל, שנמנה עם אסכולת הפסיכולוגיה ההומניסטית, נחשב לפורץ הדרך לשימוש באקזיסטנציאליזם כאמצעי בפסיכותרפיה. (ויקיפדיה).

[30] Friedrich Nietzsche “He who has a why to live can bear almost any how.”

[31] בהקדמה לספרו.

[32] “Everything can be taken from a man but one thing: the last of the human freedoms—to choose one’s attitude in any given set of circumstances, to choose one’s own way.”

[33] משנה, ברכות ט' ה'

[34] תהילים לב' י': "רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָ֫רָשָׁ֥ע וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽה' חֶ֝֗סֶד יְסוֹבְבֶֽנּוּ׃"

[35] בתודה לחברתי שרה שויבר, מטפלת רגשית אישית

[36] בבלי, ברכות ס' ; וגם מתוך ברכות השחר בסידור

[37] מתוך לה בוהם. שר: אבי טולדנו ; מילים: ז'אק פלנטה ; לחן: שארל אזנבור ; תרגום: דודו טופז ; מתוך האלבום אבי טולדנו, ערב שנסונים משל שרל אזנבור 1978

[38] דברים כ' יט': "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתׇפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר."

[39] פרפראזה, על "כיהאדם עץ השדה" מתוך 'מבחר משירי נתן זך' בהוצאת עם עובד 1974 ; התפרסם בלחן וביצוע של שלום חנוך, באלבומו 'על פני האדמה' 1983

[40] מתוך תפילת שחרית

[41] ישעיהו מה' ז'

[42] מתוך השיר "על כל אלה" ; מילים לחן וביצוע: נעמי שמר, מתוך אלבומה "על הדבש ועל העוקץ" 1981

[43] "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'

www.smadarprager.com

סמדר פרגר, פסיכותרפיסטית, מומחית למערכות יחסים, מנחת קבוצות מוסמכת, בוגרת המסלול הארבע-שנתי של מכון אדלר מ-1998.
ייעוץ והדרכה אישית, משפחתית, הורות, זוגית, ומיניות. מוסמכת לבעיות אכילה ודימוי גוף.
נשואה, אם לשלושה בנים, ובעלת תשובה. חיה ופועלת בניו-יורק. מקבלת מטופלים בעברית ובאנגלית במשרדה הבייתי בלונג-איילנד, וגם באמצעות סקייפ/זום.
ליצירת קשרsmadarprager@gmail.com או 917-513-1490

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Relationship Expert Psychotherapist since 1998 with a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self and others, and in the Family, in Hebrew and in English: Parenting, Marriage, Intimacy, and Body & Eating Disorders.

To schedule an appointment in person or Zoom please contact smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.

הבלוג של סמדר פרגר

יום רביעי, 31 באוגוסט 2022

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת - Hidden Treasure - ר'ח אלול - ג' באלול ה'תשפ"ב