יום שלישי, 30 ביולי 2019

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת פרשות מטות-מסעי: קודם הילדים | ג' באייר ה'תשע"ט

💎בס"ד
🍬 *קבלו סוכריה לשבת פ' מטות-מסעי: קודם הילדים 🍬
 
לפעמים במסע החיים הדרך מאתגרת, וזה לא קל, ואז אנחנו מתבלבלים, וסדרי העדיפויות מתהפכים, ואנחנו שוכחים לזכור מה באמת - אבל באמת - הכי חשוב.

לאורך השנים, לא פעם אנחנו זוכרות בשיעורים שלנו את מה שלימד אותנו האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי[1] שכאשר קוראים את התורה "יש לחיות עם הזמן[2]".
אז עכשיו כשהשיעור שלנו יצא לחופש קיץ יש לי ב"ה יותר זמן לקרוא, ואני קוראת עכשיו ספר מרתק שבו אני לומדת על המקור של האמירה הזו: רבי ישראל הבעש"ט[3]. הוא היה אבי כל תנועות החסידות, והוא היה זה שבעצם לימד את האדמו"ר הזקן, ומכאן גם אותנו[4] שהתורה היא לא אוסף סיפורים היסטוריים אלא התרחשות עכשווית שאנחנו מוזמנים לקחת בה חלק כאן ועכשיו, על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש[5]: "
וְאוֹרַיְיתָא קָרֵי בְּכָל יוֹמָא בִּנְהִימוּ (נ''א בִּרְחִימוּ) לְגַבַּיְיהוּ", "וְתוֹרָה קוֹרֵאת בְּכָל יוֹם בִּנְהימָה (בְּאַהֲבה) אֲלֵיהֶם"[6]. תלמידו, רבי דֹב בֶּער המגיד ממזריטש[7] הסביר[8] את הרציונל שלימד אותו רבו הבעש"ט, שידוע שהתורה היא מעל לזמן, כי הרי ידוע שהקב"ה "אִסְתָּכַּל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, וּבָרָא עָלְמָא[9]" "הִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם", ולכאורה היינו יכולים לתהות למה מעניינים אותנו הסיפורים העתיקים האלה? אלא שהם לא שייכים לעבר, הם מעל לזמן, והם תמיד הווה. וכמו שידוע  ש"האדם הוא עולם קטן, העולם הוא אדם גדול, ומה שיש בזה יש בזה [10]", לכן כל מה שאנחנו קוראים בתורה שעל-פיה נברא כל העולם הגדול, נוגע בנו ולנו, בני האדם שהם עולם קטן, עכשיו, בזמן הזה ממש.
 🍬
והנה הגענו לסופו של חומש במדבר, ואנחנו שוב מיישרים קו עם אחינו ובני משפחותינו בארץ ישראל. בשבת הקרובה אנחנו נקרא שתי פרשות ביחד: מַּטּ֔וֹת מַסְעֵ֣י[11], והם יקראו רק את מַסְעֵ֣י, וביחד נגיד: חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק.
ואנחנו קוראים על בני ישראל שנמצאים בעבר הירדן אחרי מלחמתם במדיינים, מתכוננים לכניסה לארץ ישראל שממערב לירדן, וללחימה לטיהור הארץ מהעמים הזרים, כפי שציווה עליהם הקב"ה: "דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֥י אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן אֶל־אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃ וְה֨וֹרַשְׁתֶּ֜ם אֶת־כׇּל־יֹשְׁבֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וְאִ֨בַּדְתֶּ֔ם אֵ֖ת כׇּל־מַשְׂכִּיֹּתָ֑ם וְאֵ֨ת כׇּל־צַלְמֵ֤י מַסֵּֽכֹתָם֙ תְּאַבֵּ֔דוּ וְאֵ֥ת כׇּל־בָּמוֹתָ֖ם תַּשְׁמִֽידוּ׃ וְהוֹרַשְׁתֶּ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּ֑הּ כִּ֥י לָכֶ֛ם נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ לָרֶ֥שֶׁת אֹתָֽהּ׃[12]"
 🍬
ראשי שבטי גד וראובן ניגשים אל משה רבע"ה בבקשה לאפשר להם להישאר בגדה המזרחית של הירדן כי המקום מתאים מאוד למרעה: "וּמִקְנֶ֣ה רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי־גָ֖ד עָצ֣וּם מְאֹ֑ד וַיִּרְא֞וּ אֶת־אֶ֤רֶץ יַעְזֵר֙ וְאֶת־אֶ֣רֶץ גִּלְעָ֔ד וְהִנֵּ֥ה הַמָּק֖וֹם מְק֥וֹם מִקְנֶֽה׃[13]" משה לא רואה את הבקשה שלהם בצורה חיובית משתי סיבות. אחת, כי זה נראה לו כאילו הם מתחמקים מהציווי להיכנס לא"י ולהילחם ביחד עם שאר השבטים בעמים הזרים שפלשו אליה: "וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לִבְנֵי־גָ֖ד וְלִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן הַאַֽחֵיכֶ֗ם יָבֹ֙אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה׃[14]".
הסיבה השנייה, היא ה-דז'ה-וו לחטא המרגלים.
הוא חושש שעצם הישארותם בעבר הירדן המזרחי יעביר מסר שגוי לשאר השבטים כאילו הם לא מעוניינים בארץ ישראל, כאילו ארץ ישראל לא טובה בעיניהם חו"ח: "וְלָ֣מָּה [תְנִיא֔וּן] (תנואון) אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֵֽעֲבֹר֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם ה'׃ כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ אֲבֹתֵיכֶ֑ם בְּשׇׁלְחִ֥י אֹתָ֛ם מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לִרְא֥וֹת אֶת־הָאָֽרֶץ׃ וַֽיַּעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם ה'׃[15]"
נציגי גד וראובן מסבירים למשה שלא זו ולא זו היתה כוונתם כלל וכלל, להיפך. וכדי להוכיח את כנות דבריהם הם מציעים להיות החלוץ בראש המחנה המוביל את העם למלחמה בעבר הירדן המערבי: "וַאֲנַ֜חְנוּ נֵחָלֵ֣ץ חֻשִׁ֗ים לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר אִם־הֲבִֽיאֹנֻ֖ם אֶל־מְקוֹמָ֑ם[16]". וזה מניח את דעתו של משה –-- בעניין הזה.
 🍬
אבל יש ענין אחד בנוגע לבני גד וראובן שלגביו לא נחה דעתו של משה בכלל: סדר העדיפויות שלהם.
בודאי, הם רוצים להיות כח החלוץ לפני מחנה אחיהם השבטים, אבל הם רוצים להשאיר את המקנה הרב, ואת בני משפחותיהם בעבר הירדן המזרחי, ולחזור אליהם בתום הקרבות, ואחרי שכל שאר השבטים יקבלו כל אחד את נחלותיהם בארץ ישראל: "וַיִּגְּשׁ֤וּ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְרֹ֥ת צֹ֛אן נִבְנֶ֥ה לְמִקְנֵ֖נוּ פֹּ֑ה וְעָרִ֖ים לְטַפֵּֽנוּ׃[17]".
וזה תמוה? מה כל כך נורא בבקשה שלהם? על מה קוצף משה רבע"ה?
התשובה במענה שלו: "בְּנֽוּ־לָכֶ֤ם עָרִים֙ לְטַפְּכֶ֔ם וּגְדֵרֹ֖ת לְצֹנַאֲכֶ֑ם וְהַיֹּצֵ֥א מִפִּיכֶ֖ם תַּעֲשֽׂוּ׃[18]"
מה אומר להם משה? הוא אומר להם: 'סליחה, חברים, התבלבלתם. התערבב לכם סדר העדיפויות. לא המקנה שלכם הוא החשוב, אלא המשפחה שלכם, הנשים שלכם והילדים. קודם צריך לדאוג להם, ורק אחר-כך למקנה, ולעדרי הצאן. הסדר הפוך. לא "גִּדְרֹ֥ת צֹ֛אן נִבְנֶ֥ה לְמִקְנֵ֖נוּ וְעָרִ֖ים לְטַפֵּֽנוּ" אלא "בְּנֽוּ־לָכֶ֤ם עָרִים֙ לְטַפְּכֶ֔ם וּגְדֵרֹ֖ת לְצֹנַאֲכֶ֑ם". קודם כל תדאגו לעיקר, ורק אחר-כך לטפל. אתם לא מגדלים משפחות בשביל שיהיה לכם בקר, אתם מגדלים בקר כדי שתוכלו לפרנס את המשפחות.
 🍬
התורה מאירה לנו עם זרקור ענקי אל תוך החיים שלנו היום. היא רוצה להזכיר לנו שלא לשכוח את מה שחשוב. אין ספק שפרנסה זה דבר חשוב. אנחנו צריכים להתפרנס כדי להתקיים. בלעדיה לא נוכל לדאוג לעצמנו, לילדים, למשפחה. אבל אסור לנו לשכוח שהפרנסה היא האמצעי ולא המטרה.
היצר הרע מתוחכם והוא דואג לבלבל אותנו כדי שניתן עדיפות לפרנסה, לקריירה, לעבודה, שהם האמצעי להשגת המטרה, במקום שניתן עדיפות למטרה עצמה, לעיקר: המשפחה והילדים.

יש סיפור נהדר על ילד שהיה לו אבא מאוד מאוד עסוק בעבודה מאוד חשובה. ומרוב שהוא עבד כל כך קשה וכל כך הרבה שעות לא יצא לילד לבלות עם אבא שלו. בכל ערב כשאבא שלו נכנס הביתה טרוד ועייף הוא ביקש מאבא שלו לשחק איתו, ואבא בטלפון, או על המחשב, ועסוק ואין לו זמן. יום אחד כשנכנס האב הביתה ניגש אליו הבן ושאל: "אבא, כמה אתה מרוויח לשעה?", האבא לא הבין למה זה חשוב לו לדעת, אבל בסוף התרצה ונקב בסכום. הבן הגיש לאבא את קופת החיסכון שלו ואמר: "אבא, יש לי כאן חצי מהסכום. אם אתן לך את כל הכסף שיש לי תוכל לשחק איתי חצי שעה?"
והנמשל הצובט את הלב בודאי מובן לכולנו.

לפעמים היצר הרע מתחפש לצדיק ומתרץ לנו התנהגות שגויה, פגומה או לא נכונה, כאילו היא ה-בסדר. זה גורם לנו לשנות את סדרי העדיפויות ולהעדיף את הטפל על העיקר. היצר הרע דואג להסוות את הטפל כאילו הוא העיקר. אבל הוא לא, זה רק מסווה מתוחכם.

התורה מבקשת מאיתנו לשים לב לחיים שלנו היום ולראות האם גם אנחנו אולי במקרה שוכחים מה חשוב?
התורה מזכירה לנו: קודם הילדים. אל תשכחו: קודם הילדים!

שבת שלום ומבורך, וראש חודש מנחם אב שמח, באהבה, סמדר🍓


דבר התורה מוקדש לרפואה שלימה בגוף ובנפש של שלומית בת רחל ושל אמיליה בת אסתר
ולזכות גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה שיזכו לזרע של קיימא

בואו נשמור על קשר – Let’s stay in touch: 
WhatsAppMe: https://buff.ly/2MZsuM3
הצטרפות עצמית לקבוצת הווטסאפ של יַהֱדוּת וְהוֹרוּת: https://buff.ly/2ETXPcC  
פייסבוק:  https://www.facebook.com/YehadutVeHorut
לערוץ יַהֲדוּת וְהוֹרוּת: https://buff.ly/2Kh2wSU
לאתר של סמדר פרגר: http://www.smadarprager.com/ 
Twitter: https://buff.ly/2VqN487 
Instagram: https://buff.ly/2QfstjD
הבלוג של סמדר פרגר בעברית: https://buff.ly/2CyYsaU
Smadar’s Sane Way (English) Blog: https://buff.ly/2G9uLPa
#YehadutVeHorut @smadarprager




[1]  רבי שניאור זלמן ברוכוביץ' מליאדי - האדמו"ר הזקן (במקור באידיש דעֶר אַלטעֶר רבי. מכונה גם הרב או בעל התניא והשולחן ערוך) (י"ח באלול ה'תק"ה (15 בספטמבר 1745) - כ"ד בטבת ה'תקע"ג (27 בדצמבר 1812)), הוא מייסדה של שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד. חיבר את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב שולחן ערוך.
[2]  היום יום, ב' מרחשון
[3]  רבי ישראל בן אליעזר, הידוע כבעל שם טוב בר"ת: בעש"ט או הבעש"ט; הוא אבי תנועת החסידות. (בין 1690 ל-1700 – ו' בסיוון 21 במאי 1760) 
[4]  הורן, רועי. (עורך). (2017). הבעל שם טוב האיש שבא מן היער. ישראל: ידיעות אחרונות ספרי חמד.
[5]  זוהר לפרשת משפטים, דף צ"ט ע"א: "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ" (שמות כא')
[6]  תרגום מתוך: https://ha-zohar.net/
[7]  רבי דב בֶּער ממזריטש מכונה "המגיד ממזריטש" (1710–15 בדצמבר 1772) היה תלמידו של הבעל שם טוב ויורשו בהנהגת תנועת החסידות.
[8]  שם, (אור תורה [מהדורת קה"ת], פרשת ויצא, עמ' נב')
[9]  זוהר לפרשת תרומה, דף קס"א ע'א: "בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, אִסְתָּכַּל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, וּבָרָא עָלְמָא, וּבְאוֹרַיְיתָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא... דְּעַד (נ''א אלא עד) (ס''א לא אתברי) אִתְבְּרֵי עָלְמָא, אַקְדִּימַת אוֹרַיְיתָא תְּרֵין אַלְפֵי שְׁנִין לְעָלְמָא, וְכַד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי עָלְמָא, הֲוָה מִסְתַּכָּל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, בְּכָל מִלָּה וּמִלָּה,..."" ...כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, הִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם,... שֶׁטֶּרֶם (אלא עד) (לא נברא) נִבְרָא הָעוֹלָם הִקְדִּימַתּוּ הַתּוֹרָה אַלְפַּיִם שָׁנִים לָעוֹלָם, וּכְשֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, הָיָה מִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה בְּכָל דָּבָר וְדָבָר..."
[10]  אבות דרבי נתן, פרק ל"א
[11] פרשת מַּטּ֔וֹת: במדבר ל' א' – לב' מב' (112 פסוקים, 9/10) ; פרשת מַסְעֵ֣י: במדבר לג' א' – לו' יג' (132 פסוקים 10/10)
[12]  פרשת מַסְעֵ֣י, במדבר לג' נא'-נג'
[13]  פרשת מַּטּ֔וֹת, במדבר לב' א'
[14]  שם, שם ו'
[15]  שם, שם ז'-ט'
[16]  שם, שם יז'
[17]  שם, שם טו'
[18]  שם, שם כד'

[© Smadar Prager, CGP]

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused 
Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the 
Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice 
located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on 
relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and 
Body & Eating Disorders. 
To contact or to schedule an appointment please email 
smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490 or WhatsApp Me.  I'd love to hear from you.

יום חמישי, 25 ביולי 2019

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת פרשת פנחס: צר, צר, כמה צער | כא' בתמוז ה'תשע"ט

💎בס"ד


🍬 *קבלו סוכריה לשבת פ' פנחס: צר, צר, כמה צער 🍬
 

בימים אלה אנחנו עומדים באמצע. בין המֵצַרים. אבל איך הגענו לכאן?        
לא קראנו נכון את הסימנים. או שהתעלמנו מהם. אבל הם היו שם. הסימנים.   
  
הגענו לפרשת פִּנְחָס[1], שמתחילה בסופה של טרגדיה נוראית ומסתיימת באופטימיות ובתקווה גדולה.
פרשת בָּלָ֖ק הסתיימה בחוסר צניעות נוראי. אחרי שגדול נביאי הגויים בלעם בן בעור לא הצליח לספק את הסחורה לבלק בן ציפור מלך מואב, ובא לקלל ויצא מברך. אבל לא רשע כמו בלעם יתייאש. הוא משאיר את המלך המתוסכל בכעסו עם אופציה אחרת להשמדתו של העם הישראלי, ומשיא לו עיצה לשלוח את בנות מואב לפתות ולהשחית את בני ישראל: לאט לאט, יפתו אותם דרך תאוות הבשרים שלהם לא רק להתרחק מאלוהי ישראל, אלא גם לכרות את עצמם ואת זרעם העתידי מעץ התורה, וממסורת היהדות.
🍬
38 שנה מטיילים העם במדבר והתורה לא מספרת לנו שום דבר על זה. חטא המרגלים בשנה השניה, והופ, אנחנו בכניסה לארץ ישראל, הסתיים המסע של ה-40 שנה.
בפרשת קורח, פרשת המרידה הגדולה, פרשת המחלוקת הענקית, היינו אחרי העם שמתאוננים על שאין בשר, ומרים שלוקה בצרעת על לשון הרע (פ' בהעלותך), היינו אחרי חטא המרגלים (פ' שלח לך), ואז בפרשה הבאה, (פ' חוקת) מרים נפטרת, אהרון נפטר ומשה מכה על הסלע.
מגפות, מלחמות, בלק בלעם, קללות,..... בני ישראל חוטאים מנאפים עם בנות מדיין, נכנסים אליהן לאוהל, אוכלים איתן, עובדים את העבודה הזרה שלהן.....
והכל הולך וסוגר על בני ישראל, המקום הופך להיות צר יותר יותר.
חופש הבחירה כאילו נעלם.
פשוט עושים, כי כולם עושים. הולכים בעיוור אחרי העדר.
וההקצנה ממשיכה.
דברים שפעם היו טאבו, הופכים נורמליים.
וקשה כבר להכיר את הבית הזה.

ואז קורה דבר לא יאומן, נשיא שבט שמעון נואף עם בת מלך צור, בפרהסייה, בלב המחנה, לעייני כולם.
"וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י כׇּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֑ל.[2]"
"וְשֵׁם֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמֻּכֶּ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֻכָּה֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית זִמְרִ֖י בֶּן־סָל֑וּא נְשִׂ֥יא בֵֽית־אָ֖ב לַשִּׁמְעֹנִֽי׃
וְשֵׁ֨ם הָֽאִשָּׁ֧ה הַמֻּכָּ֛ה הַמִּדְיָנִ֖ית כׇּזְבִּ֣י בַת־צ֑וּר רֹ֣אשׁ אֻמּ֥וֹת בֵּֽית־אָ֛ב בְּמִדְיָ֖ן הֽוּא׃[3]"

שיא שיאי הגועל נפש!   
עד לאן הלכתם?
כמה צַר כמה צַער. אתם לא מסוגלים לשלוט ביֵצָרִים שלכם?
🍬
כל פרשת בלק מלאה סימנים של קָצֵה.
"וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. וַיָּ֨גׇר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב־ה֑וּא וַיָּ֣קׇץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃[4] "
"וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל.[5]"
"וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם.[6]"
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק [לְכָה] (לך) נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקׇבְנוֹ לִי (מפרש"י: לשון ציווי, קללהו לי) מִשָּׁם.[7]"
הגענו לקצה של הקצה: "כָּלוּ כָּל הַקִּצִּין"! ממש!
🍬
יש תופעה פסיכולוגית שנקראת "אפקט ההתרחקות ממקום התאונה".
כשאדם נוסע לו להנאתו בכביש ומגיע פתאום להאטה או ממש נתקע בפקק ולאט לאט מגיע לאזור הגורם לפקק: תאונת דרכים (ל"ע), כולם נוסעים לאט מאוד ומסתכלים על המכוניות הפגועות ועל הנפגעים חו"ח וכוחות המשטרה החילוץ והאמבולנסים, וחושבים לעצמם כמה זה נורא, וכמה זה חשוב לנהוג בכביש בזהירות, שהכביש הוא לא זירת מלחמה, ולא מקום למאבקי כוחות, וכמה זה מסוכן, וכיוב'
ואז הם כבר חלפו על מקום התאונה, והם ממשיכים בנהגיה שלהם בכביש, אבל זיכרון התאונה מאוד טרי, והם נוסעים מאוד בזהירות. מקפידים על המהירות המותרת, מאותתים במעבר מנתיב לנתיב, אדיבים לנהגים אחרים שרוצים להשתלב בתנועה, וכו'.
אבל ככל שהנהיגה מתמשכת, וככל שעובר הזמן, וככל שמתרחקים ממקום התאונה, לאט לאט חוזרים להרגלים הישנים: עוקפים בלי לאותת, עוקפים מימין, לא נותנים לאחרים להשתלב בתנועה, ממהרים, עוברים על המהירות המותרת....
🍬
אז יצאנו ממצרים, ועמדנו כולנו כ"נֶ֥גֶד הָהָֽר[8]" לקבל את התורה "כאיש אחד בלב אחד"[9].
ולאט לאט, בלי שנשים לב התדרדרנו עוד ועוד. כל פעם קצת. טיפה.
הכתובת היתה על הקיר:
זה התחיל בקטן: מתלונות, וחוסר מרוצות >>>  ללשון הרע קטנה ותמימה של מרים,
ותפח: ללשון הרע של המרגלים >>>  ללב הרע של קורח,
צרות בצרורות: מרים מתה, אהרון מת, משה מגיע לידי כעס....
ואז הסימנים הופכים ברורים פחות, מאחורי הקלעים: השנאה של בלק, הפה הרע של בלעם,
ואז החורבן: זנות, אכילה מסואבת, עבודה זרה, >>> ו—הפקרות מינית בפרהסיה.
ככל שהתרחקנו ממתן תורה, שכחנו מי אנחנו.
ככל שהתרחקנו ממעמד הר סיני, נחלשה ההשפעה שלו עלינו.
עד שמגיעים לקצה של הקצה: "כָּלוּ כָּל הַקִּצִּין"! ממש!

ושם בקצה של הקצה, בסוף הקיץ, המקום נהיה מאוד מאוד צַר ומלא צַער, והכל נעצַר!
קם גיבור פרשת השבוע שלנו פִּֽינְחָ֨ס בן אלעזר בן אהרון הכהן עושה משהו.
הוא לא מוכן לראות את העם שלו נגמר, אז הוא קם ושובר את הכלים, הוא קם ושובר את כל הפוליטיקלי קורט החדש הזה: "וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קׇם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ׃[10]"
זהו זה! חייבים לעשות לזה סוף. חייבים לשים לזה קץ!
מעשים כאלה קיצוניים דורשים התייחסות קיצונית לא פחות. והוא לוקח את הרומח, ומשפד אותם באברי המין שלהם: "וַ֠יָּבֹ֠א אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃[11]"
מפרש"י: "אֶל־קֳבָתָ֑הּ – כמו: והקבה, כיון בתוך זכרות של זמרי ונקבות שלה וראו כולם שלא לחנם הרגו..."

לפני שההתדרדרות תעבור את נקודת האל-חזור. לפני שלא תהיה עוד תקנה.
כשמשהו נשבר עוד אפשר לתקן, אבל כשהוא מתרסק למיליוני רסיסים – אי אפשר לתקן.
כי אם פנחס לא היה עוצר את ההפקרות הזו, יכול להיות שכבר לא היה יותר חו"ח עם ישראל.
🍬
כמה פעמים אני רואה אצלי על הספה זוגות שמגיעים מאוחר מידי.
למה לא התעוררתם לפני כמה שנים? כשהרגשתם שמשהו חורק? שמשהו לא זורם טוב כמו פעם?
למה זה היה צריך להגיע למצב שהוא בוגד בך, ושאת בוגדת בו?
למה לא ידעתם להשכיל לתקן כשעוד אפשר היה, כשעוד היתה תקנה?
כשהפגיעה לא היתה כזו עצומה, כשהבגידה עוד לא התרחשה, כשלא היה אמון לתקן, אלא יחסים.
למה לא התייחסתם לבעיה בתחילתה, או אפילו באמצע?
למה חיכיתם שהכל יגיע לקָצֵה.

כמה פעמים אני רואה הורים שיש להם בעיות עם הילדים שלהם מגיעים מאוחר מידי.
איפה הייתם עד עכשיו?
כמה אפשר לקבור את הראש החול כמו בת יענה?
יחסים זה לא כאב ראש שאפשר לחכות שהוא יעבור.
אם לא מטפלים בזה , זה בדר"כ נהיה רק יותר גרוע.
למה אתם לא שמים לב לסימנים שבדרך. למה מחכים עד שזה מגיע לקָצֵה של הקָצֵה.

למה לחכות?
למה להיות בנות יענה? למה אתם מחכים? אתם חושבים שהדברים יסתדרו מאליהם.
שהילדים יספגו ערכים בטלויזיה? שהם ירגישו שייכות וזיקה לעם היהודי כשהם מתחנכים במוסדות שלא מחנכים לכך? אתם חושבים שאת הקירבה שהיתה לכם בשנים הראשונות תמשיך לבעור בעוצמה מבלי שתזינו את האש?
אתם חושבים שאבן שמתגלגלת במדרון תיעצר בלי שמשהו יעצור אותה?
🍬
זו הסיבה שצמנו ב-יז' בתמוז.
ותשאלו, הרי בית המקדש נחרב (פעמיים!) רק עוד שלושה שבועות ב-ט' באב. בשביל מה צריך לצום שלושה שבועות קודם לכן?
כי עכשיו משבעה עשרה בתמוז, עד תשעה באב. אנחנו בתקופת בין המֵצַרים. לחוצים. והמקום צַר כל כך. מלא צַער. והצער הוא לא רק על חורבן הבית, הצער הוא גם על נקודת ההתחלה של החורבן, נקודת האל-חזור.
היום בו נבקעו חומות ירושלים. היום שבו הכל הגיע , לקָצֵה, ומשם לקָצֵה של הקָצֵה - לסוף הבלתי נמנע.
אנחנו חייבים להבין שעוד הרבה לפני שהגענו לקצה, עברנו במקום צַר ומלא צַער ולא השכלנו לשים לב ולעצור (אותיות צער) את ההתדרדרות.
אנחנו חייבים לגלות ערנות ולעצור את הדברים לפני שאי אפשר יהיה לעצור אותם.
זה המסר של הימים האלה.
🍬
הרב יצחק גינזבורג מלמד אותנו ש-22 הימים של שלושת השבועות נחלקים לשני חלקים:  13 ימים מ-יז' בתמוז ועד לחודש אב כנגד י"ג מידות הרחמים שנאמרו אחרי חטא העגול, ועוד 9 ימים עד לתשעה באב כנגד ט' מידות הרחמים שנאמרו אחרי חטא המרגלים.
גם מה שנדמה שהוא המקום הכי צַר ומלא צַער, חבויות בו מידות של רחמים.
כי אסור לנו לשכוח שבסוף כל קָצֵה יש התחלה חדשה. את זה מלמדת אותנו הרבנית ימימה כי אחרי שזה נהיה יותר ויותר גרוע אין לזה ברירה אלא להתהפך.
כמו שסופרים 10.9.8.7.6.5.4.3.2.1 – ואז עשר זה הקָצֵה, אי אפשר להמשיך משם, אין יותר מספרים. נגמר. עכשיו זה מתהפך ומתחיל מהתחלה: אחד... 10ה, שתיים 10ה... 😊

וזה המסר הכי מעודד בעולם, כי גם כשנדמה לנו שזהו, זוהי תמיד התחלה של משהו טוב יותר.
של היחסים עם בני הזוג, של היחסים עם הילדים. כי איפה שהדברים נעשים מתוך אהבה עצומה לדבר הגדול הזה שנקרא הזוגיות שלנו, המשפחה שלנו, אז גם אם הגענו לקצה, יש לנו מקום טוב לחזור אליו. להתחלה: "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה... מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם.[12]"
חַלָּה זוהי תמיד התחַלָּה.
הולכים עד הקצה, ואז מהתחלה. 

"
מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ.[13]" כשזוכרים שיש מי שמנהל את העולם, וקוראים אליו גם מהמקום הכי צַר – הוא עונה. הוא מרחיב את הצַר, ומוציא אותנו אל מרחב עצום.

אל תשכחו אף פעם מאיפה באתם, ולאיזה עם מדהים אתם שייכים.

שבת שלום ומבורך, באהבה, סמדר🍓

דבר התורה מוקדש לרפואה שלימה בגוף ובנפש של אמיליה בת אסתר
ולזכות גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה שיזכו לזרע של קיימא

בואו נשמור על קשר – Let’s stay in touch: 
WhatsAppMe: https://buff.ly/2MZsuM3
הצטרפות עצמית לקבוצת הווטסאפ של יַהֱדוּת וְהוֹרוּת: https://buff.ly/2ETXPcC  
פייסבוק:  https://www.facebook.com/YehadutVeHorut
לערוץ יַהֲדוּת וְהוֹרוּת: https://buff.ly/2Kh2wSU
לאתר של סמדר פרגר: http://www.smadarprager.com/ 
Twitter: https://buff.ly/2VqN487 
Instagram: https://buff.ly/2QfstjD
הבלוג של סמדר פרגר בעברית: https://buff.ly/2CyYsaU
Smadar’s Sane Way (English) Blog: https://buff.ly/2G9uLPa
#YehadutVeHorut @smadarprager


[1]  פרשת פנחס: במדבר כה' י' – ל' א' (8/10)
[2]  במדבר כה' ו'
[3]  שם, שם יד'-טו'
[4]  שם, כב' ב'-ג'
[5]  שם, שם לו'
[6]  שם, שם מא'
[7]  במדבר כג' יג'
[8]  שמות יט' א'-ב' (פ' יתרו)
[9]  עפ"י רש"י לשמות יט' ב' "וַיִּסְע֣וּ מֵֽרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֨אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַיַּֽחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר:" ויחן שם ישראל: כאיש אחד בלב אחד.
[10]  שם, שם ז'
[11]  שם, שם ח'
[12]  במדבר טו' כ'-כא'
[13]  תהילים קיח' ה'


[© Smadar Prager, CGP]

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused 
Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the 
Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice 
located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on 
relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and 
Body & Eating Disorders. 
To contact or to schedule an appointment please email 
smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490 or WhatsApp Me.  I'd love to hear from you.