יום שלישי, 20 באוקטובר 2020

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת" עשי לך צוהר | פרשת נֹח | ג' במרחשוון ה'תשפ"א

 בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת נֹח

עשי לך צוהר

על מילים, ודיבור, ויחסים טובים.

 

אנחנו בפרשה השנייה של חומש בראשית. פרשת נֹחַ[1].

ממש בסיום מעשה הבריאה, ובסיומה של רשימת תולדות עשרת דורות בני האדם הראשון – אנחנו פוגשים את נֹח בפסוק החותם את פרשת בראשית: "וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י ה'׃[2]"

 

ומיד נשאלת השאלה, למה בסוף פרשת בראשית, ולא בתחילת פרשת נֹח?

הגיוני היה יותר שזה יהיה הפסוק שפותח את פרשת נֹח, ולא הפסוק שחותם את פרשת בראשית.

 

{

 

מה הקשר בין נֹח למעשה הבריאה? למה דווקא נֹח חותם את פרשת בריאת העולם?
כי ברור שלא סתם בחרה התורה לחתום עם הפסוק הזה את פרשת בראשית, ודווקא לא לפתוח בו את פרשת נֹח, איפה שנראה שעושה יותר הגיון.

 

אבל זה ההבדל שבין ההיגיון האנושי שלנו, להיגיון של בורא עולם, שנתן לנו ספר הוראות לחיים. וכל דבר בה מצוי בה כדי לעזור לנו ללמוד את עצמנו טוב יותר, ולעבוד את ה' טוב יותר.

 

כמו שכבר למדנו, ותמיד טוב לרענן: לפרשות שאנחנו קוראים יש קשר לזמן הנוכחי שבו אנחנו חיים.

סיפר הרב יהודה לייב, אחיו של האדמו"ר הזקן הלא הוא הרבי הראשון מלובביץ'[3], שניאור זלמן, שנהג לומר כי: "יש לחיות עם הזמן[4]", והכוונה היא שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע. לא רק ללמוד אותה בכל יום, אלא ממש 'לחיות' עמה[5].

זוהי הוראה שיש לה סיבה. "בחסידות מוסבר כי הקשר בין הפרשה לבין הזמן בו קוראים את הפרשה איננו מקרי, אלא גם הוא הוראה בעבודת ה'. פרשת השבוע והתכנים שלה מספקים מפתחות באמצעותם יכול כל אחד להתקדם ולהתעלות בעבודה הפנימית והרוחנית שלו.[6]"

 

ובע"ה ננסה היום לקבל מהלימוד את הכח להתחיל את אחרי החגים בכוחות מחודשים.

 

{

 

אנחנו רואים שבמעשה בראשית מופיעות המילים וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר שש פעמים בששה פסוקים שונים:

1.      "וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.[7]"

2.      "וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי.[8]"

3.      "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי.[9]"

4.      "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי.[10]"

5.      "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי.[11]"

6.      "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי.[12]"

 

האם זה ביטוי ספרותי? מוטיב חוזר. בודאי שלא – יש כאן מטרה. יש כאן לימוד, יש כאן מסר עבורינו.

 

בכל פעם אחרי ארבעת המילים האלה: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר מופיעה המילה יוֹם.

ללמדנו, שהיוֹם עפ"י התורה מתחיל בערב, ולא בבוקר.

כמו שאומר רבי גולדשמיד[13]: "כשקמים בבוקר זה בעצם כבר אמצע היום!"

נסביר.

אם השמש שוקעת בערך -6:30 בערב, אז מי שקם אחרי 6:30 בבוקר, בעצם קם אחרי שעבר כבר חצי מהיום.

וזה באמת מובן אם מסתכלים על היוֹם כפי שמסתכל עליו בורא עולם, הערב תמיד קודם לבוקר. כמו שמורה לנו התורה, לפי הקב"ה היוֹם הוא תמיד : וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר. קודם כל ערב ורק אחר-כך בוקר.

{

גם מבחינה הלכתית, חצות הלילה או חצות היום, זה בדיוק מחצית הזמן שבין השקיעה לזריחה, או בין הזריחה לשקיעה בהתאם.  לכן, חצות הלילה וחצות היום יהיו תמיד באותה שעה, בהבדל של AM או PM.

מבחינה הלכתית, הָנֵץ הַחַמָּה, או עלות השמש כפי שמכנה את הזמן הזה הרמב"ם[14], הוא הזמן שבו רואים בפעם הראשונה חלק מכדור השמש. האירוע הזה מתרחש בסוף השעה השישית שאחרי חצות הלילה (כלומר בתום 12 שעות מהעֶרֶב.)

הזמן שקודם הָנֵץ הַחַמָּה, או עלות השמש נקרא: עלות השחר. זה הזמן שבו השמים מתחילים להתבהר, אבל עדיין לא רואים את השמש עצמה.

 

ביהדות, כל הדברים האלה חשובים מאוד מכיוון שעל פיהם נקבע מועד ביצוען (או חלון ביצוען) של כל המצוות התלויות בזמן. כלומר, שיש חשיבות לזמן במהלך היוֹם שבו הן מתבצעות.

למשל, תפילת שחרית לא יכולה להתבצע בזמן של תפילת ערבית, או אפילו בזמן מנחה.

זמן הדלקת נרות שבת הוא כ-24 דקות לפני השקיעה.
נהוג, שאשה שמדליקה נרות קיבלה עליה את השבת מרגע שהדליקה את נרות השבת וברכה "
שציוונו להדליק נר של שבת." יחד עם זאת, עבור כל שאר בני הבית, איסור עשיית מלאכה, או זמן כניסת השבת הוא זמן שקיעת השמש. הזמן האלוקי של הבריאה, לא הזמן האנושי.

וזאת למה?

מכיוון, שברגע שיורד העֶרֶב, מהרגע שזה וַיְהִי עֶרֶב מתחיל לנו יוֹם חדש.

לכן, יוֹם שבת מתחיל כבר בעֶרֶב שבת.

ולכן כל יוֹם מתחיל בעֶרֶב שקדם לו.


{

 

מתוך ההבנה הזו, מתחילה אולי להתבהר התשובה לשאלה ששאלנו קודם:

למה אנחנו פוגשים את נֹח בפסוק החותם את פרשת בראשית: "וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י ה'׃" ולא במקום ההגיוני יותר, בתחילת פרשת נֹח?

 

פרשת בראשית מספרת לנו על הבריאה המופלאה של בורא עולם, על תחילתו של העולם שהוא נתן לנו, בני האדם, ועל עשרת הדורות מאז בריאת האדם הראשון שהשחיתו דרכם ושכחו שיש בורא לעולם.

וכך מספרת לנו התורה:

"וַיַּ֣רְא ה' כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכׇל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כׇּל־הַיּֽוֹם׃

וַיִּנָּ֣חֶם ה' כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃

וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃[15]"

 

האור העצום שליווה את הבריאה בתחילת פרשת בראשית, מגיע לדעיכה נוראית, ואנחנו כאילו בדֶּזָ'ה-ווּ[16], שוב מוצאים את עצמנו במקום שכבר היינו בו, בפסוק השני של חומש בראשית: "וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹקִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃[17]", או לפחות לשם נראה שהקב"ה מתכוון ללכת.

 

אבל הרגע למדנו שכל יוֹם מתחיל בעֶרֶב שקדם לו.
כל
יוֹם מתחיל במקום חשוך, ורק בחציו, במחציתו, מתחיל לעלות האור.

 

ואת זה נותנת לנו התורה.  בחוקיות הבראשיתית הזו היא דבקה.

מיד אחרי "וַיַּ֣רְא ה' כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם... וַיִּנָּ֣חֶם ה' כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃ וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה... כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃"

ממש כשנראה ששוב עומד החֹ֖שֶׁךְ לכסות את העולם, מתחיל לעלות השחר, והשמים מתחילים להתבהר: "וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י ה'׃"

 

התורה מזכירה לנו שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר[18]. זה הסדר של העולם כפי שברא אותו הקב"ה.
תמיד : וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר. קודם כל ערב ורק אחר-כך בוקר.

 

אנחנו נולדים לחושך, ותפקידנו בעולם הזה למצוא את האור, ולהעלות אותו. להגביה אותו כך שהוא יאיר לעוד הרבה אנשים. להיות אור. לעצמנו, ולאחרים. אוֹר לַגוֹיִם [19].

 

{

 

ביום ראשון, ואתמול, חגגנו את ראש חודש מרחשוון.

זהו החודש היחידי בכל חודשי השנה שאין בו חגים. בכלל.

ואם חגים זה מקור של שמחה ואור, הרי שחודש מרחשוון הוא כולו חושך.

אפילו לא שמץ של איזה שהוא חג, אפילו חג שהוא לא מהתורה. גורנישט.

 

אבל בכל חודש, בראשיתו, יש לנו חג קטן.

זו המצווה הראשונה שנצטוונו עליה כעם בפרשת בא: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה."[20].

הקב"ה נתן לעם ישראל לקבוע את ראשי החודשים. למה? אולי בגלל הפסוק בחומש דברים: "כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים![21]"

ואולי מכיוון שחשוב היה לו שנזכור שהעולם נברא עבורינו, ושעלינו להיות שותפים פעילים בו.

כדי שנוכל להרים עיניים למרום, ולראות את השמש והירח, ולהיזכר בכל פעם מחדש:

שזה הוא, "הָאֵ-ל הַפּוֹתֵחַ בְּכָל יוֹם דַּלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח. וּבוֹקֵעַ חַלּוֹנֵי רָקִיעַ. מוֹצִיא חַמָּה מִמְּקוֹמָהּ וּלְבָנָה מִמְּכוֹן שִׁבְתָּהּ. וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְיוֹשְׁבָיו שֶׁבָּרָא בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים. וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית.[22]"

"מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחׇכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ.[23]"

 

אבל "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" הוא בעיקר, על מנת לשלוח לנו את אותו מסר שאיתו פותחת התורה: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר.

אל תשכחו אף פעם שהחושך הזה הוא חלק מהבריאה.

זה כאן בשבילכם. כדי שתנצלו את הוכחות שלכם, ותרתמו את הכשרונות שלכם, ותפעלו להביא את האור.

 

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". זה בשבילכם. זה כדי שתקבלו את התזכורת המתמדת הזו, שהכל מתחדש. כמו הירח, גם אתם, תתחדשו. תחדשו את עצמכם.

שוב דבר לא מקובע. הכל בר שינוי.

גם מה שנראה כהכי חשוך – יש בתוכו כבר את האור שיגיע עם עלות השחר.

 

מלמד אותנו הרב מנחם וייס[24]:

ה

התחדשות זה חלק החשוב ביותר בחיים שלנו, של עם ישראל.

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". 12 פעמים בשנה אנחנו מתחדשים.

עוברים עליות וירידות, אבל מה שחשוב זה לא לשקוע, בעיקר בירידות. מתחדשים, בא יום חדש, שבוע חדש, חודש חדש, יש תקווה, יש אופטימיות, הדברים משתנים.

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם – ההתחדשות תלויה בכם. אחת המצוות הנדירות שהקב"ה הוריד אחריות לגמרי מהמצווה הזו ונתן אותה לעם ישראל. הסנהדרין, הבית דין, הם קובעים מתי יהיה ראש חודש.

עד היום הזה, גם אם זה מתוכנן מראש, זה הכל על פי חשבונות של הסנהדרין.

המדרש אומר דבר מדהים, לקראת ראש חודש שואלים המלאכים את הקב"ה: מתי ראש חודש?

עונה להם הקב"ה: אותי אתם שואלים? "לכו שאלו את בני!" תשאלו למטה את עם ישראל, זה לא תלוי בי.

לכל אחד ואחת מאיתנו הקב"ה אומר, אני מבחינתי "הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבו בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית[25]", אבל האם באמת תחדשו, האם באמת תתחדשו, האם התקווה החדשה תוליד בע"ה תוצאה טובה יותר, בפרנסה, בזיווגים, בשלום בית, בנחת מהילדים, בכל מה שאנחנו צריכים, זה לָכֶם -- זה תלוי בכם.

מצוות ראש חודש זו מצווה שעם ישראל קיבלו, ובזה הייחודיות שלנו שאנחנו שונים מכל אומות העולם. עם ישראל מונים ללבנה, אומות העולם מונים לחמה[26]. הירח בעצם יצירתו הקב"ה שמידי חודש בחודשו מאמצע החודש ולקראת סופו הוא נעלם ואינו נראה, ובראש חודש הוא פורץ מחדש.

זה אנחנו, לפעמים אנחנו נעלמים, אנחנו נמצאים לפעמים בחושך, אבל אנחנו מאמינים בכח ההתחדשות.

 



הרב וייס ממליץ שנעשה משהו מיוחד בכל ראש חודש עם הילדים, עם המשפחה, למרות שאין היום איסור מלאכה כפי שיה נהוג בפעם בראש חודש – ובזה לתת ביטוי של אמונה לכך שאנחנו מאמינים ביכולת ההתחדשות שלנו.

 

בודאי סיפרתי לכם שאני נוהגת לשים צימוקים, או מטבעות שוקולד פרווה על הצלחות של שולחן שבת בכל פעם שזו שבת מברכים. השבת שבה מברכים את החודש.

שנהיה קשורים ללוח השנה היהודי גם אם אנחנו חיים את לוח השנה הגרגוריאני[27].

 

{

 

במיוחד בזמנים האלה שבהם אנחנו נמצאים.

זו תקופה הזויה. אף אחד לא תיאר לעצמו שוירוס אחד קטנטן הולך להשבית לנו את החיים, ולכסות לנו את הפנים במסיכות כבר למעלה מחצי שנה.. ולא רואים ת'סוף.

אבל עם כל כמה שמגיפה הזו פוגמת בשגרת החיים שלנו המבוגרים, היא גוזלת מהילדים שלנו את הילדות שלהם, והיא גוזלת מהצעירים את שנות הבחרות שלהם.

שנים שאמורות להיות שנים של משחק וחקירת העולם. שנים של אינטראקציה עם חברת השווים כדי לגלות מי אני, ומהו העולם. השנים שבהם נפגשים ומתאהבים ומתחילים לחשוב על בנית בית.

כל אלה נגזלו מהם. וזה אכזרי. וזה קשה לראות.

אין טיולים שנתיים. אין מסיבות כיתתיות. אין אינטראקציה. אין.

אין טיולים להודו, או לדרום אמריקה.

אין מסיבות טראנס על חוף הכינרת.

אין להיזרק בסלון של מישהו כל החברה ולהנות ביחד ממוסיקה טובה. או פשוט להיות ערימה של חבר'ה על הדשא[28].

אין. פשוט אין.

זה כאילו הקב"ה, או היוניברס, כל אחד שיקרא לזה איך שהוא רוצה, מנער אותנו ואומר לדור המדיה החברתית: "אהה, אתם רוצים להיות חברתיים דרך מסכים מלבניים? אז בבקשה , קבלו את זה באקסטרים הכי גדול שיש. עכשיו אין לכם ברירה אלא להיות תקועים מול המסכים האלה בבדידות זוהרת."

אולי ככה תבינו שאין כאן שום מדיה חברתית, זה לא חברתי, ולא חברותי, אלא בידוד אחד גדול מאוד.

תבינו שאתם לא בכיוון הנכון.

 

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם – ההתחדשות תלויה בכם. אבל אם הולכים בכיוון הלא נכון – אני אעזור לכם לעלות בחזרה על הדרך הנכונה.

 

דור המדיה הצעיר והחכם, חשבתם שאתם יודעים הכל הכי טוב מכולם. שההורים שלכם טיפשים, דינוזאורים, לא מבינים עניין, מיושנים, פרימיטיביים, ולסבים ולסבתות אין מה ללמד אותכם. חשבתם שאתם לא צריכים אותם, לא התגעגעתם מספיק כדי לשמור על קשר – אז הנה, אין לכם. אין מגע.  

אין לכם סבא וסבתא לגעת ולחבק. גם אי אפשר לאחוז להם את היד בדרכם האחרונה כשהם עוזבים את העולם הזה. אין געגוע אז אין מגע.  

 

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם – ההתחדשות תלויה בכם. כל חודש יש לנו הזדמנות טרייה להתחיל מהתחלה, ולהתחיל נכון. לחשב מסלול מחדש ולעשות אפילו פרסה אם צריך – זו לא בושה.

רק אנשים גדולים באמת יודעים להודות כשהם טועים.

 

ההתחדשות של הזוגיות – אל תתנו לה להתיישן, לישון. חדשו אותה. חייבים להזריק בה דם חדש וללבות את האש. חייבים להתחדש.


{

 

אי אפשר לחזור על הטעות של דור אנוש. הקב"ה הבטיח שלא יביא יותר מבול לעולם, אבל וירוס אפשר.

 

אפשר להיכנס לתיבה. כל אחד לתיבתו שלו. לביתו שלו. ולהאיר ממנו את החושך. להאיר לעולם.

 

תיבה בעברית היא שם נרדף ל-מילה.

ראשי תיבות, הן האותיות הראשונות של המילים. סופי תיבות, האותיות האחרונות של המילים.

 

אנחנו צריכים לברור היטב את המילים שלנו, לבחור נכון.

 

"בֹּא אַתָּה וְכׇל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה[29]" אומר הקב"ה לנֹח.

בדיוק כפי שהציל הקב"ה את נח מהמבול של דור המבול. כאז כן היום.  

אנחנו תחת מבול של וירוס מטורף. מבול של מסכים.

ויש דרך למצוא שפיות בתוך כל המבול המבלבל הזה.

 

הקב"ה מזמין כל אחד ואחת מאיתנו להיכנס אל התיבה: "בֹּֽא....ָ֖ אֶל־הַתֵּבָ֑ה"!

הבעש"ט[30] מפרש את מובן המילה ממש כפשוטו: "בֹּֽא....ָ֖ אֶל־הַתֵּבָ֑ה – היכנס אל אותיות התורה ואותיות התפילה; הקף את עצמך במילים ובאותיות הקדושות של התורה והתפילה, והן יהיו ה'תיבה' שתצילך מטרדות ה'מבול'.[31]"

 

אנחנו לומדים שתפילה היא הדיבור הכי טוב שיכול להיות. כי דיבור זה הגשמה של משהו רוחני.

"מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם"[32].

זה הזמן, הקב"ה אומר לנו, 'עכשיו אתם צריכים להתמקד בלהוציא  ◄ מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל:

עכשיו תקחו את הָרוּחַ ותעשו ממנו גֶּשֶׁם. עכשיו בחודש הזה הריק לחלוטין מחגים, תתמקדו בעבודה אישית. תגשימו, תממשו, ותהפכו את התפילות למציאות'.

 

כשאנחנו פוקחים את העיניים בבוקר ואומרים "מודה אני לפניך", מברכים ברכות השחר, מתפללים, מציע הרבי ממש לבוא ולהיכנס לתוך התיבה, לתוך המילה, להתבונן בה ולנסות להבין אותה ואת משמעותה. כי כשאנחנו לומדים תורה אנחנו צריכים "להשתדל שהתורה גם תלמד" אותנו.

כשנוהגים כך יום אחר יום "תיקבע בנפשו ההכרה שהקב"ה הוא מנהיג העולם המשגיח על כל הנעשה בו.

כשנכנסים את תיבות התורה והתפילה ומתבוננים בהן, מקבלים כוח ויכולת לגבור על הטרדות השונות ועל 'מי המבול'."

 

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם – החודש הזה בשבילכם. החידוש הזה עבורכם.

החודש הזה נקרא מרחשוון, לא בגלל שהוא מר, אלא בגלל שיש לו יכולת להרים, להביא למקום רם.

להרים ולרומם, ולפזר המון אור.
מרחשוון, לשון מרחש, שפתינו מרחשות תפילות.

לאו דווקא מהסידור.

ככה, מילים מהלב. תיבות ועוד תיבות מלאות רחשי לב שעכשיו יש להם כוח להתגשם. כמו הגשם.


{

 

עכשיו זה הזמן ל"בֹּֽא אֶל־הַתֵּבָ֑ה" – לשים יותר לב למילים שיוצאות לנו מהפה.

להתכוון למה שאנחנו אומרות, ולבחור לדבר דיבורים טובים שמצמיחים ושולחים ידיים ארוכות שיכולות לחבק גם בלי לראות[33].

 

לעצור רגע ולנשום לפני שמדברים, לפני שעונים, לפני שמגיבים.

לבחור תיבות יפות. אוהבות. מעודדות.

ולדעת בעיקר גם להקשיב לתיבות של אחרים, ופחות להשמיע.

אחרי הכל, יש לנו שתי אוזניים ופה אחד – משמע שעלינו להקשיב פי שתיים ממה שאנחנו מדברות.

 

התיבה, היא לא רק המילה. היא גם הבית הפרטי שלנו.

דווקא בבית צריך להשתדל לדבר מילים יפות עוד יותר מאשר לאנשים זרים.

התיבה שלנו, זה המקום הכי בטוח בעולם. או לפחות צריך להיות כזה.

אל תתנו לאף אחד לקלקל לכם את הטוהר של התיבה שלכם.

זה צריך המקום שבו מתאזנים, נרגעים, אוהבים.

 

אפשר בכל חודש להתחדש מחדש ובמקום להתקבע בערוצים מרעילים וכואבים, לעשות ריסט של מילים טובות ואוהבות.

 

{

 

ואז אומר הקב"ה לנֹח: "צֹ֣הַר תַּֽעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה.[34]"

בשביל מה חלון?
הרי יורד גשם ומעונן מאוד, ואין שמש, ושום אור לא יכנס מהצוהר הזה.

הרבי מליובאוויטש מביא כהרגלו תשובות מעניינות במיוחד.

עפ"י הרבי מליובאוויטש, רבי חזקיה בן מנוח, הקרוי החזקוני[35] על-שם ספר הפירושים של על חמישה חומשי תורה,  חי בצרפת בסוף המאה ה-13, אומר דבר מעניין. הוא טוען שמילה צֹ֣הַר יכולה להתפרש גם כשמן יִצְהַר. כלומר שנח בעצם האיר את התיבה במנורות שמן.

סברה אחרת של המפרשים היא שנוח הכניס לתיבה אבן יקרה שהפיצה אור.

אז אם האור מצוי כבר בתוך התיבה, או מהאבן המיוחדת המפיצה את האור ממנורות שמן היצהר.

אז בשביל מה צוהר?

מה גם שזה בכלל לא מעשי  -- כי צוהר זה ביחיד, ואיך יכול חלון קטן אחד לעזור להאיר תיבה עצומה בעלת שלוש קומות?

 

הרבי מליובאוויטש אומר שמהפסוקים בהם הקב"ה מורה לנֹח לעשות תיבה, הוא משאיר כמה דברים לשכל הישר של נֹח. למשל, בתורה לא כתוב המפרט לעשיית גג לתיבה, ובכל זאת נֹח הבין שיש צורך בכיסוי לתיבה על מנת שהיא לא תתמלא במי המבול היורדים מלמעלה. באותו אופן אומר הרבי מליובאוויטש ברור שנֹח הבין שהוא צריך לדאוג למקורות אור בתיבה – אלה דברים הנחוצים לקיום שוטף, דברים בסיסיים שהנחיצות שלהם מובנת מעצמה.

 

רש"י הבין מהפסוק הזה שברור שמדובר על מקור אור נוסף. לא על מקור אור יחיד.

וברור גם שאם לא היה נֹח מצווה עליו, הוא לא היה עושה אותו מהסיבות שהזכרנו לעיל:

1.      בין כה וכה חשוך מהעננים המכסים את השמש.

2.      חלון, הוא פתח שדרכו יכולים להיכנס מים, ולכן חלון יכול להוות סכנה לתיבה.

הסיבה היחידה שנֹח עשה צוהר היא כי הקב"ה אמר לו לעשות צוהר – וזאת כדי שבתום ימי המבול יהיה בו תועלת גם כדי לראות שהגשם פסק, וגם שיהיה מאיפה לשלוח את היונה "לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה .[36]"

 

אבל הרבי מליובאוויטש לא מסתפק בהסברים הללו ומביא לנו נקודות מבט נוספות.

·        המשימה של נח היתה לקחת עולם שלילי, חשוך, ולהפוך אותו לעולם של אור. כפי שידברנו קודם לכן, לעבור את תקופת החושך, העֶרֶב, כדי להגיע לבֹקֶר, לאור. כפי שלמדנו בתחילת השיעור חוקיות הוַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר.
הרבי מליובאוויטש מסביר שהדבר נרמז בכך שה' אמר לנח לעשות צֹהר (אור), ו'צהר' מורכב מאותיות 'צרה'. על נח מוטלת המשימה להפוך את הצרה לצֹהר.

·        דבר שני הוא להחדיר אור לתיבה – כלומר להחדיר אור למילות התפילה. להוסיף להן כוונה. כפי שלמדנו קודם לכן מדבריו של הבעל-שם-טוב, אבל לא רק במובן של תיבה שומרת (מילה מגינה) אלא במובן שהאדם יחדיר אור לתיבות (למילות) התפילה שלו על-ידי זה שימלא אותן באור, דרך הצוהר, של כוונה אמיתית ורגש פנימי.

·        צוהר, פותח פתח לאור להיכנס אל תוך התיבה, אל תוך המילה.

 

{

 

וכאן קיבלתי השראה....צוהר זה לא רק פתח שדרכו יכול האור להיכנס, צוהר הוא גם פתח שדרכו האור יכול לצאת.

כלומר, מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו המטלה "צֹ֣הַר תַּֽעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה."

לא להשאיר את האור לשימוש אישי בלבד. לאפשר לאור הזה לזהור החוצה מתוך התיבה הפרטית של כל אחד ואחת לעולם הגדול שמחוצה לנו.

לפזר אור ואהבה לכל העולם.

בדיוק המסר איתו פתחנו את השיעור:

הסדר של העולם כפי שברא אותו הקב"ה, הוא תמיד : וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר. קודם כל ערב ורק אחר-כך בוקר.

 

אנחנו נולדים לחושך, ותפקידנו בעולם הזה למצוא את האור, ולהעלות אותו. להגביה אותו כך שהוא יאיר לעוד הרבה אנשים. להיות אור. לעצמנו, ולאחרים. אוֹר לַגוֹיִם [37].

 

מרחשוון = רם-חשוון. השמים הם הגבול לגובה אפשרויות ההתרוממות של הַחֹדֶשׁ הַזֶּה. כי הוא: לָכֶם. הוא תלוי בכם.

 

{

 

התפקיד של כל אחד ואחת מאיתנו למצוא את האור שבתוכנו, ואז לחלוק אותו עם העולם.

ותמיד, תמיד, מתחילים בבית, בתיבה הפרטית.

 

זוכרים שהבית תמיד צריך להיות המקום הכי בטוח בעולם.

"בֹּא אַתָּה וְכׇל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה[38]" אומר הקב"ה לנֹח.

זו הוראה אישית לכל אחד ואחת מאיתנו.

ֹ֣הַר תַּֽעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה."

גם זו הוראה אישית לכל אחד ואחת מאיתנו: תחלקו את הטוב. אל תשמרו אותו התוך התיבה שלכם – פזרו אותו.

 

ובתוך התיבה, בבית, כאן, מחזיקים חזק – כי סוער בחוץ.  לא עוזבים את הידיים -- כדי שלא ניפול.


חודש מרחשוון מבורך לכולנו.


{

 

אל תעזבי ידיים[39]


חלון לים דירה הכי יפה בעיר

עוד מחכה למשהו

שאת ליבך יעיר

ובינתיים בדידות

מקיר אל קיר

ויום אחד את מחליטה שם לעזוב

רחוק לנסוע

כדי להרגיש ת׳לב קרוב

מגיע לך כבר לאהוב

כמה חברים שצחקו לך

איך שוב ושוב

הם מסבירים לך

את מחפשת דבר שלא קיים

מאחורי הגב אומרים

את משוגעת

אבל בפנים אין שום ספק

את כבר יודעת

 

בוודאי ישנו שם

זה לא בשמיים

לא בסוף העולם

כמה טוב עוד לפנייך

רק אל תעזבי ידיים

אל תעזבי ידיים

 

נכון שבלילות את מתבלבלת

סוגרת את הלב ושוב נופלת

והייאוש הולך ומתגבר

תדעי ששום דמעה שלך

לא נאבדת

כל תפילה שלך

פותחת איזו דלת

נשמה רוצה להשתחרר

 

רק מול האור אפשר לראות

אותיות שנכתבו לך בדמעות

הן מספרות לך,

הן מספרות

יש לך מקום


 

{

בשם כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא

חיים בן פיגא ציביה ואסתר לאה בת צילה

משה מרסל בן דבורה ומוריה חיה בת סיגלית זהבה
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
הדס בת הגר, שירית בת רות רותי, דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אמיליה בת אסתר, הרב שמריהו יוסף חיים בן מרים פאשה, רון בן באשה, חיים שי בן דורית, דורית בת בתיה, ראסקה בת גיטל, שאהלה שולה בת זינת, קארן בת פלוריט, חנה בת שוליקה, ופזית בת נעמי בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30.
פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה
{

 

מקורות נוספים:[40]

 

הרב מילר, חיים. (עורך). (2007). שאלות בסיסיות ותורת מנחם. בתוך ספר בראשית, עמ' 48-46, עפ"י ליקוטי שיחות של הרבי מלובביץ' חלק י, עמ' 19 ואילך. מהדורת לבייב, קול מנחם. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קרני אור התורה (קה"ת).

 

ברוד, מ. (עורך). (תשס"ז). שולחן שבת שיחות ורעיונות לפרשיות השבוע מעובדים מתוך אוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. פרשת נח: היכנס ל'תיבה' ותינצל. עמ' 40-39. עפ"י ליקוטי שיחות כרך א', עמ' 5. ישראל: מכון ליובאוויטש.

 

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/



[1]  פרשת נֹ֔חַ: בראשית ו' ט' – יא' לב' (2/12 ; 153 פסוקים)

[2]  בראשית ו' ח'

[3]  רבי שניאור זלמן ברוכוביץ' מליאדי - האדמו"ר הזקן (במקור באידיש דעֶר אַלטעֶר רבי. מכונה גם הרב או בעל התניא והשולחן ערוך) (י"ח באלול ה'תק"ה (15 בספטמבר 1745) - כ"ד בטבת ה'תקע"ג (27 בדצמבר 1812)), הוא מייסדה של שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד. חיבר את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב שולחן ערוך.

[4]  היום יום, ב' מרחשון

[5]  חומש, קול מנחם, פתיח

[6]  Chabad.am

[7]  בראשית א' ה'

[8]  בראשית א' ח'

[9]  בראשית א' יג'

[10]  בראשית א' יט'

[11]  בראשית א' כג'

[12]  בראשית א' לא'

[13]  הרב יצחק (איציק) גולדשמיד, חסיד חב"ד, שליח הרבי, יחד עם רעייתו הרבנית איטי גולדשמיד, בוואלי סטרים, ניו-יורק.

[14]  רמב"ם, הרמב"ם, רבי משה בן מימון (קורדובה ספרד 1138 - פוסטאט מצרים 1204 ; קבור בטבריה.) היה מגדולי

הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות ורופא. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר

ביהדות. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוא הוכתר בכינוי "הנשר הגדול". הרמב"ם החזיק במשנה רציונליסטית

מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו. (ויקיפדיה). אנדרטה לזכרו הוקמה על ידי שלטונות ספרד בשנת 1964 בקורדובה, עיר

הולדתו. (מט"ח).

[15]  בראשית ו' ה'-ז'

[16]  דֶּזָ'ה-ווּ היא תופעה שבה אדם מרגיש כאילו התנסה כבר בעבר במצב המתקיים בהווה. (ויקיפדיה).

[17]  בראשית א' ב'

[18]  מתוך השיר "נגד הרוח" של שלום חנוך.

[19]  עפ"י ישעיהו סד ג': "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ."
ומפרש האבן עזרא*: "והלכו גוים לאורך – כי מנהג מי שהוא בחשך לראות היושבים באור."
*
רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא, (1167-1089)  משורר, בלשן, פרשן מקרא, ופילוסוף בתקופת תור הזהב בספרד.

[20]  שמות, יב' ב' (פרשת בא: י' א' – יג' טז' 106 פסוקים ; 3/11)

[21]  דברים ד' ו'

[22]  ברכת יוצר האור, מתוך ברכות קריאת שמע, מתוך סידור התפילה

[23]  תהילים קד' גד'

[24]  סרטון וידאו (ערוץ 2000) בווטסאפ

[25]  מתוך תפילת שחרית

[26] עפ"י מדרש רבות סדר נשוא פרשה י'

[27]  לוח הגרגוריאני או לוח השנה הגרגוריאני הוא לוח השנה שהונהג בצו של האפיפיור גרגוריוס ה-13 בשנת 1582, בהתבסס על הלוח היוליאני שהונהג על ידי יוליוס קיסר, קנסור הרפובליקה הרומית. הלוח הגרגוריאני משמש ברובן המכריע של מדינות העולם לקביעת מועדים "אזרחיים". (ויקיפדיה).

[28]  עפ"י "אגדת דשא" של מאיר אריאל ושלום חנוך.

[29] בראשית ו' יח': "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ."

בראשית ו' יט': ,וּמִכׇּל הָחַי מִכׇּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ."

בראשית ז' א': "וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכׇל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה."

[30]  רבי ישראל בן אליעזר, הידוע כבעל שם טוב בר"ת: בעש"ט או הבעש"ט; הוא אבי תנועת החסידות. (בין 1690 ל-1700 – ו' בסיוון 21 במאי 1760)

[31]  בתוך "שולחן שבת": הובא בדיבור המתחיל צוהר תעשה תרצ"ה בתחילתו ובכמה מתקומות (ר' הוספות לכתר-שם-טוב, הוצאת קה"ת, עמ' 12)

[32]  מתוך ברכה מחיה המתים בתפילת עמידה

[33]  עפ"י "לשם" של קרן פלס בביצוע מירי מסיקה.

[34]  

[35]  רבי חזקיה בן מנוח (המכונה: ה"חזקוני"; נולד סביב ה'י' 1250 - ה'ע' 1310 בערך, בצרפת. פרטים מדויקים על שנת לידתו ופטירתו ומיקומם אינם ידועים) היה רב ופרשן מקרא צרפתי. נודע על שם ספרו "החזקוני" על חמשה חומשי תורה.

[36]  בראשית ח' ח': "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה."

[37]  עפ"י ישעיהו סד ג': "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ."
ומפרש האבן עזרא*: "והלכו גוים לאורך – כי מנהג מי שהוא בחשך לראות היושבים באור."
*
רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא, (1167-1089)  משורר, בלשן, פרשן מקרא, ופילוסוף בתקופת תור הזהב בספרד.

[38] בראשית ו' יח': "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ."

בראשית ו' יט': ,וּמִכׇּל הָחַי מִכׇּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ."

בראשית ז' א': "וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכׇל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה."

[39]  בשיעור הקשבנו לשיר "אל תעזבי ידיים". מילים ולחן: עקיבא וצורית תורג'מן (נכתב בהשראת "מעשה מאבידת בת מלך" מאת רבי נחמן מברסלב ויצא כסינגל ב-26.3.2019) ; ביצוע: עקיבא תורג'מן וישי ריבו בהופעה חיה באמפי בקיסריה בדצמבר 2019.  הביצוע נכלל באלבום ההופעה של ריבו, "במה קהל ואהבה" 2020: https://www.youtube.com/watch?v=M7gio8-KVoI

[40]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'


[© Smadar Prager, CGP]


 

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please mail smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490. I'd love to hear from you.