יום חמישי, 6 באוגוסט 2020

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: בדיקת ראיה | פרשת עקב | ט"ו באב | עד' במנחם-אב ה'תש"פ

בס"ד
יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת עקב
בדיקת ראיה
 על יראה ואהבה וט"ו באב. 
השיעור מוקדש  באהבה לכל הזוגות שעדיין לא נפגשו, ושאוטוטו יקימו בע"ה בית בישראל.

כל הפרשות של ספר דברים עושות לי לבכות. במיוחד הפרשה הזו, פרשת עֵ֣קֶב[1] .
משה רבינו, עומד מול עם ישראל, מ-א' בשבט, עד ז' באדר יום פטירתו, ומוסר להם את צוואתו: נאום הפרידה שלו.

בפרשה שלנו משה מתמקד בנושאים עקרוניים ורוחניים שהם בבחינת מבוא למצוות[2]:
1. הוא מדגיש את הצורך להתגברות על עמי ארץ ישראל וסילוק עבודת האלילים אחרי כניסתם לא"י.
2. הוא מפליג בשבחה של ארץ ישראל ומזהיר מפני שכחת עזרת ה' בהצלחה והסתמכות על "וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה׃ [3]".
3. הוא מזכיר את חטא העגל ושאר חטאי בני ישראל[4].
4. הוא מסביר את תורת הגמול: שכר על קיום המצוות ועונש על אי-קיומן...
5. פרשיית "וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַהֲבָ֞ה אֶת־ה' אֱלֹֽקֵיכֶם֙ וּלְעׇבְד֔וֹ בְּכׇל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל־נַפְשְׁכֶֽם׃[5]... הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן...[6]" פותחת את העליה החמישית, וכלולה בקריאת שמע, במזוזה, ובתפילין שמוזכרים גם הם שוב בפרשה שלנו.
6. הציווי על ברכת המזון נמצא בפרשה שלנו: "וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־ה' אֱלֹקֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃ [7]"
ו-7. תיאור שבעת המינים: "אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃ [8]"

{

משה רבינו חוזר ומספר להם את כל מה שעברו ביחד, את כל הדברים הגדולים וכבירים שעשה עבורם הקב"ה ואז הוא פשוט מתחנן אליהם: אל תשכחו!
אתם חייבים לזכור.
אתם חייבים לזכור כי רק זה ישמור עליכם מעצמכם. תזכרו: אתם האויבים הכי גדולים שלכם.

"וְהָיָ֣ה עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ֗ אֶֽת־הַבְּרִית֙ וְאֶת־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃[9]"

אם אתם תזכרו את מה שעשה הקב"ה עבורכם, אבל לא רק בלב, אלא ממש בעשייה, אז גם הקב"ה יזכור את הברית שכרת עם אבותינו, לא רק בלב, אלא במעשה: והוא ידאג שהחיים הגשמיים שלנו יהיו נוחים, על מנת שנוכל להמשיך ולעבוד אותו.
זה ההסכם.
העמידה של הקב"ה בהסכם, תלויה בעמידה שלנו בהסכם.

כמו בכל שותפות: היא מתקיימת רק אם שני הצדדים שומרים על חלקם בהסכם.

הרי אף אחד לא יצפה שאם הוא מפר הסכם הצד השני ימשיך לקיים את חלקו.
כמו למשל כשלוקחים משכנתא מהבנק.
הבנק מסכים לתת הלוואה, רק אם נשלם כל חודש את התשלום החודשי שהתחייבנו עליו.
אם נפסיק לשלם לבנק, נפסיק להחזיר את החוב – הבנק פשוט לא יעמוד מאחורי ההלוואה שהוא נתן.
איך?
הוא יעקל את הבית שכדי לקנות אותו לקחנו את ההלוואה.
אם אנחנו לא מחזירים את הכסף, הבנק יקח חזרה את הבית, ימכור אותו, ויחזיר לעצמו את הכסף.

ככה זה – הסכם ממשיך להיות שריר וקיים רק כל עוד שני הצדדים עומדים בהתחייבויות שלהם.

{

משה רבינו מתחנן, ממש, תבינו הוא אומר, כל מה שה' רוצה זה שתעשו מה שהוא אומר לכם – זה לא בשבילו, זה בשבילכם. זה בשביל שיהיה לכם טוב.
"וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָ֠ה אֶת־ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶ֤כֶת בְּכׇל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃
לִשְׁמֹ֞ר אֶת־מִצְוֺ֤ת ה'֙ וְאֶת־חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ׃[10]"

אבל בואו ננסה להבין טוב יותר את הפסוק הזה.

קודם כל -- מה זאת אומרת "וְעַתָּה֙"?
בפשטות זה אומר: ועכשיו. אבל ב"וְעַתָּה֙" יש בעצם קריאה לשים לב טוב עכשיו לדברים הבאים. לְמה שמשה רבינו עומד להגיד. משה רבינו במילה "וְעַתָּה֙" מבקש מעם ישראל: שימו לב למשפט הבא.
ומסביר הרש"ר הירש[11] הרב שמשון בן רפאל הירש זצ"ל: "וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הדברים האמורים עד כה הבהירו לך שכל אושרך בעתיד תלוי אך ורק בכך שתקיים בנאמנות את מה שה' שואל מעמך.
אך מהו הדבר שה' שואל מעמך?"
כדי לענות על השאלה הזו שולח אותנו הרש"ר הירש לחומש שמות, פרק ג' פסוק כב' שם מסופר על מה שקורה ממש לפני יציאת מצרים, כשהקב"ה מבטיח שידאג לזה שעם ישראל לא יצר ממצרים בידיים ריקות, אלא שה' ידאג לכך שבני ישראל ישאו חן בעיני המצרים[12], והם יתנו להם את כל מה שהם מבקשים מהם וכך יצאו ממצרים כמובטח "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל[13]": "וְשָׁאֲלָ֨ה אִשָּׁ֤ה מִשְּׁכֶנְתָּהּ֙ וּמִגָּרַ֣ת בֵּיתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹ֑ת וְשַׂמְתֶּ֗ם עַל־בְּנֵיכֶם֙ וְעַל־בְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְנִצַּלְתֶּ֖ם אֶת־מִצְרָֽיִם׃[14]"

הרש"ר הירש מסביר לנו שבכל מקום בתורה כשמופיע הפועל "שאל" הכוונה היא לבקשה או תביעה.
אלא אם כן מופיעה המילה "מעם" אחרי הפועל:
"בכל מקום ש"שאל" פירושה לתבוע או לבקש חפץ כל שהוא, והקשר של החפץ לבעליו של עכשיו עומד להתנתק לגמרי, באה תיבת "שאל" בצירוף עם "מאת" או "מ־": החפץ מובדל מן האיש.
אך במקום הבודד בו "שאל" פירושה "לקחת בהשאלה", נסמך אליו "מֵעִם". הווי אומר, למרות שהחפץ אינו עוד "עִמו", עדיין שייך הוא לו, אף על גב שהוא נמצא לעת עתה אצל אדם אחר.
לפיכך, כאשר חנה מתחננת לפני ה' שיתן לה בן, משתמש הכתוב שוב ושוב בלשון: "שָׁאֲלָה מֵעִמּוֹ" (שמואל א פרק א). שכן הדבר שבקשה מה', המשיך להיות שייך לה', אף כשהיה בידיה. היא בקשה שה' יתן לה ניצן אחד מאוצר הנשמות הנצחי הגנוז אצלו, כדי לגדלו להיות לבנו של ה'. וכך גם מה שה' תובע מאיתנו, יישאר וימשיך להיות שלנו ממש, אם נקדיש אותו לה'. לכן נאמר: "מָ֚ה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ" (דברים י, יב).[15]"

{

יש כאן עומק מופלא.
הקב"ה נתן לנו משהו בהשאלה, שימשיך להיות שלנו רק אם נמשיך להשתמש בו באופן שבו הוא התנה שנשתמש בו, באופן שבו הסכמנו עליו כשנחתם בינינו החוזה.
איזה חוזה?
מעמד הר סיני, כשאמרנו: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע![16]" שאז קיבלנו את הניצוץ האלוקי שניתן רק לנו, לעם ישראל, זה שהקב"ה קורא לו: עם סגולה. מלשון, מסוגל. מה אנחנו מסוגלים?
להתחבר לקב"ה באופן המסויים הזה שנקרא יראה.

{

זה בדיוק מה שנתן לנו הקב"ה בהשאלה -- את היכולת להרגיש יראה כלפיו.
כי בלעדיה אי אפשר להגיע לכל שאר הדברים שהוא מבקש מאיתנו.

הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל, האדמו"ר מסלונים, הקרוי הנתיבות שלום[17], מסביר שיראה היא המפתח לכל, "מידת היראה היא ראשית לכל העניינים" כמו שכתוב: "ראשית חכמה יראת ה'"
ובמילותיו המתוקות: "ראשית כל תקחו את עצמכם למידת היִרְאָ֠ה, ומזה תבוא אח"כ ממילא לָלֶ֤כֶת בְּכׇל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ. מידת היִרְאָ֠ה, היא המפתח לכל השערים וממנה מגיעים לכל המדרגות."

אבל איך עושים את זה ? איך מגיעים למקום הזה בתוכנו שיכול לחוש יראה?
הרעיון הזה מאוד עמוק וקשה להבנה.
{

כשהכנתי את השיעור התקשרתי לרב גולדשמיד שלנו, של חב"ד, כדי שיעזור לי להבין.
ברמה שהצלחתי להבין אני מנסה להעביר הלאה.
ואם חו"ח אני מסבירה משהו לא נכון – זה בגלל הקושי שלי בהבנה ולא בגלל מי שהסביר לי, או מי שאת הספר שלו קראתי.

אז, הרב גולדשמיד, הסביר לי שיראה זה ענין של בחירה, של החלטה פנימית, בניגוד לאהבה שאותה אי אפשר לדרוש. אפשר לדרוש ממישהו שינהג בכבוד כלפי מישהו אחר, אבל אי אפשר לדרוש ממישהו לאהוב מישהו אחר.
או במילים אחרות: יראה זה ענין של החלטה שקשורה בהבנה, ואילו אהבה תלויה בנטיית הלב.

הקב"ה תובע מאיתנו שתהיה לנו יראה כלפיו – שנבחר, שנחליט שאנחנו רוצים להמליך אותו.

זוהי המהות של ראש השנה – המלכת ה'.

וגם זה בתוך הפסוק המופלא הזה שלנו: "וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ..."
"מָ֚ה" מגלה לנו הנתיבות שלום, הם מ'ה הימים שממחר, ט"ו באב, ועד ראש השנה – 45 ימים. רמז לכך "שהימים האלה שמחמישה עשר באב ועד לראש השנה (הם) ההכנה לימים הנוראים שבהם התפקיד (שלנו) הוא כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָ֠ה להתייגע ביראת שמים." לעבוד על זה, על היראה.

{

אבל איך עושים את זה, איך עובדים על זה?
איך מביאים את עצמנו למקום שבו נוכל לבחור, ולהחליט שיש בנו יראה לקב"ה?

התשובה טמונה המילה עצמה. "דתיבת ירא"ה אותיות ראי"ה, והיינו דמדת היראה תלויה עד כמה שיהודי רואה בעיני הדעת שלו את הקב"ה.
כשרואים את הא-ל הגדול והנורא איך שייך שלא לירא אותו... ומתוך הראיה הזאת השיג את היראה.[18]"

זו הסיבה שמשה רבינו ע"ה מספר לנו את כל מה שהוא מספר לנו בנאום הפרידה שלנו.
שנזכור מה ראינו במו עיינינו.
ושנזכור את זה לדורי דורות, כי הראיה הזו היא המפתח למימוש היכולת שלנו להחליט לחוש יראה.

אם מישהו מרגיש שיש לו קושי לחוש יראה, כל מה שהוא צריך לעשות זה להיזכר בזמן שבו הקב"ה לא היה מוסתר מאיתנו, כמו שהיה במעמד הר סיני: "אתה הראתה לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו."

{

גם בזוגיות שלנו אנחנו צריכים להקדים את היראה לאהבה.

בשיעור וירטואלי של מדרשת מעיינותיך, לימד הרב משה שילת[19], שגם עפ"י ספר התניא, שכתב מייסד חסידות חב"ד האדמו"ר הזקן, רבי שניאור מלאדי[20], יראה מקדימה את האהבה.  
ומדוע?
מכיוון שיראה מייצגת את הגבר , והאהבה את האישה.
ומכיוון ש"דרכו של איש לחזר אחרי אישה" הרי שללא היראה, ללא הגבר שיחזר אחרי האישה, לא תוכל להתקיים האהבה שבין בני הזוג.

אי אפשר שמערכת זוגית תשגשג ותתקיים אם הגבר לא דואג לחזר אחרי אשתו.
זה פשוט לא יעבוד.
אם הוא לא ישקה אותה בתשומת לב – היא תנבול.
אם הוא לא ייתן לה הרגשה שהיא הכי חשובה בעולם עבורו – הוא דן אותה למרירות רגשית.

זה לא עובד הפוך – כי אין צורך. אישה מטבעה מעניקה, מניקה.
זה לא משהו שהיא צריכה לעבוד עליו – זה בא לי טבעי.
אבל הגבר צריך להתאמץ.

חייבים יראה בסיסית – שתלבה ותשמר את אש האהבה.
האיש הוא השמש, והאישה היא הלבנה – אין לה אור משל עצמה אלא רק האור שהיא מחזירה ממה שהשמש מאיר עליה.

אנחנו לומדים את מהזוגיות של עם ישראל והקב"ה.
כתוב בערוך השולחן[21]: "וישראל המונים ללבנה – נמשלו ללבנה: כשם שהלבנה אין לה אור מעצמותה, רק תאיר מאור השמש, כמו כן ישראל אין להם שום אור זולת אורו של הקדוש ברוך הוא, הזורח לנו באמצעות התורה הקדושה, כמו שנאמר: "שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹקִים[22]"."

די די מובן מאליו למה האישה משולה ללבנה.
היא עונתית. יש לה עונות חודשיות. היא עוברת ממצב צבירה אחד למשנהו בצי'ק צ'אק, רגע היא איננה ורגע היא מופיעה, רגע היא שקטה וחסרה, ורגע היא מלאה ורועשת.
יש לה מצבי רוח, והיא מסוגלת להיות בּוֹחֶקֶת, גם בוכה וגם צוחקת. ואפילו כתבו על זה פעם שיר "ביתי את בוכה או צוחקת"[23].

אבל אם לא תזרח עליה השמש – היא תעלם.

ומכיוון שהתורה יודעת מה טבע הגבר ומה טבעה של האישה, הגבר הוא זה שמצווה להתחתן. והגבר הוא זה שמצווה להישאר בשנה הראשונה לנישואין בבית "נקי יהיה לביתו", והאיש הוא זה במצווה לקנות לאשתו תכשיט בכל חג. זה לא בא לו טבעי – הוא צריך שיגידו לו.
ואז, הוא עושה את זה באהבה רבה.

{

כתוב במסכת תענית, "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין... יוצאות וחולות בכרמים.[24]"

למה לא היו ימים טובים לישראל כמו ט'ו באב ויום הכיפורים?
כי ביום הכיפורים ירדה הסליחה לעולם: הקב"ה נעתר להפצרותיו של משה רבנו, שהיה מוכן שימחק מספר התורה ובלבד שיסלח לעם אחרי חטא העגל, ואמר לו: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ[25][26]"; אבל הודיע שהדור הזה לא יכנס לארץ ישראל, והעם המשיך להסתובב במדבר עוד 38 שנים אחר-כך, עד שכל מי שלקח חלק או היה עד לחטא העגל ימות במדבר.
ובט'ו באב "יום שכלו בו מתי מדבר[27]": דור המדבר הפסיקו למות.
מסופר במדרש איכה שאחרי חטא העגל בכל שנה בתשעה באב, שהוא התאריך שבו התרחש חטא העגל, היה יוצא כרוז שעל כולם לצאת לחפור חפירות ולישון בהן. ועם שחר היה יוצא שוב כרוז ומי שניבדלו לחיים היו קמים מהחפירה, ומי שלא – נשאר בחפירתו, ושם היה קברו. כתוב, שבכל שנה כ- 150,000 אלף איש נמצאו מתים בקברים שחפרו לעצמם במו ידיהם.
ובשנה ה-40 לשהותם במדבר, כרו בורות, נשכבו בהם, ובבוקר קמו, ואף אחד לא מת.
הם חשבו שאולי טעו באתריך, ולכן המשיכו ככה, לילה אחר לילה, י' אב, יא' אב, יב' אב, יג' אב, יד' אב.
ואז בטו' באב כשראו שהלבנה במילואה הבינו שזו לא טעות, ואמרו: "אמרו ביטל הקב"ה אותה גזירה קשה מעלינו ועשו משתה ושמחה ויו"ט:[28]"

אנחנו רואים שיום הכיפורים, וטו' באב, שניהם ימים שבהם חל מהפך חיובי מאוד לעם ישראל.
ביום הכיפורים הסליחה, ובטו' באב סוף המוות.
בשני הימים האלה ניצלו חיינו, וזו סיבה למסיבה, סיבה לאהבה, סיבה לזוגיות טובה.

{

הרב יצחק אהרון כותב: "חמישה עשר באב, המכונה בקיצור ט"ו באב, מצוין כיום הפיוס והאהבה בישראל. עדות לחג זה ניתן למצוא כבר במקרא בספר שופטים. בתקופות עבר נאסר על בת, שירשה את אדמות אביה, להינשא לבן שבט אחר כדי למנוע את זליגת האדמות שירשה לשבט אחר. אך בט"ו באב בוטל איסור זה. חמישה עשר באב הוא חג בציר הכרמים והמחולות, חג האיחוד בין כל שבטי ישראל וחג האהבה, שבו באו זוגות רבים בברית הנישואין.
בימי קדם נהגו בנות ירושלים לצאת בט"ו באב לשדות ולכרמים, כשהן לבושות בגדים לבנים שאולים, על מנת שלא יהיה הבדל בין עשירה לענייה. הגברים שביקשו לשאת אישה היו יוצאים לשדות ולכרמים, ומולם היה מתגלה מראה העלמות הצעירות הרוקדות ומחכות לבחיר ליבן. כשהיו מגיעים הבחורים, היו הנערות אומרות להם: "שא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תיתן עינך בחיצוניות כפי שנאמר כבר בתנ"ך: "שֶׁ֣קֶר הַ֭חֵן וְהֶ֣בֶל הַיֹּ֑פִי אִשָּׁ֥ה יִרְאַת־ה' הִ֣יא תִתְהַלָּֽל׃" (משלי לא,ל)."

אבל מה יש לנו כאן באמת?

הרב רפאל אביטן, רב הסגולות, מסביר בסרטון הוידאו שלו, למה "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים."
ביום הכיפורים, אנחנו מתענים ומבקשים מהקב"ה שילבין את חטאינו, שיסלח לנו, שימחל לנו. ובזכות התענית, "עיצומו של יום הכיפורים מכפר[29]". ולכן כל מה ש"עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר.[30]"
ובט"ו באב?
זה יום שהוא יום של עת רצון גדולה מאוד, כפי שהסברנו קודם, "יום שכלו בו מתי מדבר[31]": דור המדבר הפסיקו למות, וזה היום שבו נולדה הסליחה לעולם: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ[32]";
הצדיק הרב ישראל מאפטא[33], מלמד שט"ו באב, זה לא רק תאריך אלא גם הכוונה לאות באל"ף-בי"ת. אות ה-ט"ו של אב, האות ה-15 ה-א-ב. אם סופרים מא' שהיא האות הראשונה, האות ה-15 היא האות סמך. שהיא אות עגולה, אין לה התחלה ואין לה סוף, כולם שווים, אין ראשון ואחרון. כולם במעגל, מסתובבים במעגל, קורדים במעגל, יוצאים במחול.
בדיוק כמו שכתוב שעושות בנות ישראל בט"ו באב.
מָחוֹל, זה גם מָחוּל. בדיוק כמו המחילה של יום כיפור.
ולכן, בט"ו באב כשכולם שווים במחול במעגל האות ה-ט"ו של ה-א-ב.
זהו יום שעל-פי הזוהר הקדוש, הישועה לא תלויה במצבו הרוחני של האדם. כי ביום הזה שבנות ישראל היו יוצאות לחולל בבגדים לבנים שאולים, הוא היום שבו משאילים לכל אחד ואחת מן השמים בגד לבן, כמו ביום הכיפורים. וכל אחד וכל אחת הם בבחינת מלאן טהור שנמחלו לו כל עוונותיו, ולכן הוא והיא יכולים לבקש את מה שהם רוצים, והם בבחינת "צדיק גוזר והקב"ה מקיים.[34]"

"וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ..."
בט"ו באב יש סבירות גבוהה שהתפילות שלנו יענו, מכיוון שבאמת ט"ו באב הוא כמו יום כיפור.
מדוע, כי בט"ו באב אנחנו משאילים מהקב"ה את יכולת הביטול
כלומר, כשם שביום הכיפורים אנחנו עומדים בטלים לפני הקב"ה, ובזכות הביטול הזה שלנו נמחלים לנו עוונותינו, כך גם בט"ו באב, אנחנו משאילים בגדים לבנים, ולובשים טוהר כמו בכיפור, ויכולים לבקש ולהתפלל לא משנה מה הרמה הרוחנית של האדם בכל יום אחר של השנה.
כולנו שווים ביום הזה, כולנו ב"ס" מחוללים ומחולים במעגל.


{

בפרשה שלנו מלמדת אותנו התורה שאי אפשר להגיע לאהבה בלי יראה.
קודם כל צריך כבוד, התחשבות, הערכה, ורק מזה יכולה האהבה האמיתית להתפתח.

הקב"ה מגלה לנו, שאין שום דבר שהוא יכול לעשות כדי לגרום לנו להאמין בו ולהרגיש כלפיו יראה, לא כל שכן, אהבה.
מפרש"י: "ורבותינו דרשו מכאן, הכל בימי שמים, חוץ מיראת שמים (ברכות לג). כל ענייני האדם נקבעים על גזירת הקב"ה, חוץ מיראת שמים, שהיא מסורה לבחירתו של האדם, והקב"ה כביכול אינו גוזר אלא מבקש זאת ממך.[35]"

כשאנחנו מדברים על יראה במובן של זוגיות, אנחנו מדברים בעיקר על כבוד והערכה, יראת כבוד.
שלא נחשוב בטעות שקשר טוב ובריא מושתת על קודם כל על אהבה, ממש לא.
קשר טוב ובריא מושתת קודם כל על יראה, על כבוד, על הערכה ועל התחשבות, ומשם האהבה מגיעה, מהמקום הזה היא יכולה להיבנות יציבה.

י
ר
א
ה
א
ה
ב
ה

יראה שכזו בזוגיות יכולה להתפתח רק כשמבינים שהאדם השני לא חייב לנו שום דבר, ושהוא לא כאן על מנת לענות על הצרכים שלי.
זה יהיה נחמד אם הוא יעשה את זה – אבל לא זו מטרתו בחיים.

{

אנחנו לומדים מהרבי מליובאוויטש שמנהג ישראל הוא שהחל מהיום, ט"ו באב, מתחילים לברך "איש את רעהו בברכת כתיבה וחתימה (וגמר חתימה) טובה,
וכמרומז במזלו של חודש מנחם-אב מזל אריה... ראשי תיבות אלול ראש השנה יום הכיפורים הושענא רבה, היינו, שבחודש מנחם-אב נרמז גמר ושלימות החתימה טובה בה'פתקא טבא׳ דהושענא רבה.[36]״

על פי המבואר בספרים, "חמישה-עשר באב הוא התחלת תקופה חדשה על כל השנה כולה... " וזה עפ"י ש: "׳חמשה עשר באב׳ עולה בגימטריה ׳כתיבה וחתימה טובה׳.[37]"

הרבי מליובאוויטש כותב בספרו ליקוטי שיחות: "תנן בסוף תענית[38]: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכו'", ובגמ' שם[39] נאמרו כמה טעמים על יום טוב זה, ומסיים בגמ'[40] "מכאן ואילך[41] דמוסיף יוסיף ודלא מוסיף כו'", ופרש"י[42] "מכאן ואילך מחמשה עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו"[43]. וברשב"ם[44] מבאר ש"מתוך שהלילות מאריכין והימים מת­קצרין צריך לעסוק בלימודו גם בלילה".

אז בבקשה מכן... תתחילו לברך.. כל אחד ואחת.. לשנה טובה ומתוקה תכתבו ותחתמו..
ותוסיפו אפילו משהו קטן בלימוד תורה בלילה..

ויהי רצון שהשנה הבאה עלינו לטובה, עלינו ועל כל הנלווים אלינו ועל כל ישראל., תכתב ותחתם במתיקות לטובה גדולה ולברכה גדולה עם הרבה חיים, ויראה, ואהבה גדולה.

{

מיקס אהבה לכבוד ט"ו בשבט[45]



{

בשם כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא
חיים בן פיגא ציביה ואסתר לאה בת צילה
משה מרסל בן דבורה ומוריה חיה בת סיגלית זהבה
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
הדס בת הגר, שירית בת רות רותי, דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להצלחה בניתוח, החלמה מהירה ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אמיליה בת אסתר,
ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של ליאל בת דיקלה, רון בן באשה, רחל בת חיה פייגע, שאהלה שולה בת זינת, יוכבדת בת בתיה, ופזית בת נעמי בתוך שאר חולי עמו ישראל
{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:[46]

הרב אהרון, יצחק. (אין תאריך). ט"ו באב חג האהבה. אוחזר מתוך http://kabalah.co.il/טו_באב_חג_האהבה/ 

רבי ברזובסקי, שלום, נח. ספר נתיבות שלום על התורה דברים.[47] עמ' סה-סט. ירושלים: הוצאת ישיבת בית אברהם סלונים.

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

הרב שילת, משה. (2.8.2020). פרק מד' בתניא. תניא ואתנחתא, מדרשה וירטואלית מעיינותיך. [שיעור ב-Zoom]

רבי שניאורסון, מנחם מנדל. כ"ק אדמו"ר הרבי מליובאוויטש, ליקוטי שיחות, כרך לד', חמישה עשר באב, שיחה א'. אוחזר מתוך https://chabadlibrary.org/

מנהגי חב"ד לט"ו באב. אוחזר מתוך http://www.chabad.org.il/



[1]  פרשת עֵ֣קֶב: דברים ז' יב' – יא' כה' (3/11 ; 111 פסוקים)
[2]  עפ"י ויקיפדיה
[3]  דברים ח' יז'
[4]  עליית שלישי
[5]  דברים יא' יג'
[6]  דברים יא' טז'
[7]  דברים ח' י'
[8]  דברים ח' ח'
[9]  דברים ז' יב'
[10]  דברים י' יב'-יג'
[11]  הרב שמשון בן רפאל הירש (הרש"ר הירש, רשר"ה 1808 –1888) היה רב גרמני, מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה-19. דגל בשיטת "תורה עם דרך ארץ."
[12]  שמות ג' כא': "וְנָתַתִּ֛י אֶת־חֵ֥ן הָֽעָם־הַזֶּ֖ה בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְהָיָה֙ כִּ֣י תֵֽלֵכ֔וּן לֹ֥א תֵלְכ֖וּ רֵיקָֽם׃"
[13]  כמו שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, בבראשית טו,' יד': "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל."
[14]  שמות ג' כב'
[15]  הרש"ר הירש לשמות ג' כב'
[16]  שמות כד' ז'
[17]  רבי שלום נח ברזובסקי זי"ע
(8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים)
היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום".
את ספריו נתן לי במתנה תלמידו הרב מנחם וייס היקר שליט"א.
[18]  בתוף "נתיבות שלום"
[19]  הרב משה שילת (נולד בכ"א בכסלו תשל"ו, 15 בנובמבר 1975) הוא מחבר ספרים, עסקן ומרצה חב"די. מנהל את "קרן מרומים", "חב"ד בקמפוס - ישראל" ו"חב"ד לנוער - ישראל", יו"ר ארגון תורת חב"ד לבני הישיבות, הוצאת הספרים מעיינותיך ועוד.
[20]  רבי שניאור זלמן ברוכוביץ' מליאדי - האדמו"ר הזקן (במקור באידיש דעֶר אַלטעֶר רבי. מכונה גם הרב או בעל התניא והשולחן ערוך) (י"ח באלול ה'תק"ה (15 בספטמבר 1745) - כ"ד בטבת ה'תקע"ג (27 בדצמבר 1812)), הוא מייסדה של שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד. חיבר את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב שולחן ערוך אורח חיים.
[21]  ערוך השולחן אור החיים סימן תכו' סעיף ב'
ספר ערוך השולחן נתחבר על ידי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין (1829-1908), רב ואב בית דין בקהילת נבהרדק (בלרוס), במתכונת ספרי ההלכה שנתחברו לפי סדר סימני השולחן ערוך, לכל ארבעת חלקי השולחן ערוך
שכתב רבי יוסף קארו בצפת בשנת 1563, והמשמש כעמוד תווך שעיצב וקבע את אורח החיים התורני והיהודי על פי ההלכה הפסוקה. (ויקיפדיה).
[22]  תהילים פד' יב': "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹקִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים."
[23]  מילים: יובב כץ ; לחן: דוד קריבושי ~ ביצוע: חוה אלברשטיין.
השיר נכתב לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967, כאשר צה"ל כבש את רמת הגולן ביום האחרון של מלחמת ששת הימים, ושחרר את יישובי עמק הירדן ואצבע הגליל משנים רבות של טרור - של ירי במשך שנים ממוצבי הצבא הסורי על ההר אל יישוביהם שלמטה. התושבים חיו שנים במקלטים ובתיהם מפעליהם ושדותיהם נהרסו מהפגזות.
[24]  תענית לא'
[25]  
[26]  במדבר יד' כ'
[27]  בבא בתרא קכ'א א'
[28]  בבא בתרא קכא' א'
[29]  רמב"ם, הלכות תשובה א' ג'
[30]  משנה יומא ט' ח'
[31]  בבא בתרא קכ'א א'
[32]  במדבר יד' כ'
[33]  הרב אברהם יהושע השל מאפטא (נקרא גם הרבי מאפטא, ולפי זה כונה אפטר רב (Apter Ruv), והאוהב ישראל, על שם ספרו; תק"ח, 1748 – ה' בניסן תקפ"ה, 1825) היה אדמו"ר. אבי שושלות אפטא-זינקוב (מז'יבוז') וקופיטשניץ.
[34]  על פי המסורת היהודית "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". המקור לכך מן התלמוד:
"'אמר אלוהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים' (שמואל ב', כ"ג, ג'), מאי קאמר? אמר רבי אבהו, הכי קאמר: אמר אלוהי ישראל: לי דבר צור ישראל, אני מושל באדם, מי מושל בי - צדיק, שאני גוזר גזרה ומבטלה." (מסכת מועד קטן טז, ב)
מקור נוסף הוא מסיפורו של חוני המעגל שתפילתו חוללה נס:
"תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל? 'ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור' (איוב, כ"ב, כ"ח). 'ותגזר אומר', אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה." (מסכת תענית כג, א)
[35]  לש"ר - לפשוטו של רש"י: הרב שמואל פ. גלברד ; בתוך פשוטו של מקרא עמ' קכג
[36] ספר-השיחות תנש"א ח"ב עמ' 770, וראה גם בעמ' 725 הערה 63. בע"פ היה הרבי מקדים ומברך, כגון בשיחת י"ג מנ"א תשל"ט. וכן בסיום המאמר דכ"ג מנ"א תשכ"ח ('ספר המאמרים - מלוקט' ח"ה עמ' שמו, ומצויין שם ללקוטי-שיחות ח"ד עמ' 1163 בהערה, שבכ' מנ"א מתחלת - בנוגע לכמה עניינים - ההכנה לראש-השנה). בכתב - בדרך-כלל היה מאחל רק מיום א' דר"ח אלול, אך היו יוצאים-מן-הכלל ('אוצר מנהגי חב"ד', אלול-תשרי, עמ' יב-יג. וראה 'בית חיינו' גיליון 99 עמ'14)
[37]  ר' שער ישכר מאמר יום תבר מגל ס"ב. הובא בדרכי חיים ושלום סתרפ"ד.
[38]  תענית כו' ב'
[39]  תענית ל' ב' ואילך
[40]  תענית לא' א' ב"ב קכא' ב'
[41]  להעיר, שלפי רגמ"ה ב"ב שם, מ"ש בגמ' "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף כו'" הוא סיום טעם היו"ט מחמת זה דהוא יום שפסקו מלכרות עצים למערכה, "ולפי שעה שהיו עסוקים לכרות עצי המערכה והיו מתבטלין בתלמוד תורה אבל אותו יום פסקו ועשאוהו יו"ט שמיכן ואילך היו עוסקין בתורה". וראה נמוק"י שם.
[42]  תענית לא' א' ב"ב קכא' ב', וידועה השקו"ט אם הפירוש לתענית הוא מרש"י (ראה שם הגדולים להחיד"א מערכת גדולים מע' רש"י קרוב לסופו. מהר"ץ חיות סוף מס' תענית).
[43]  ב"ב שם ד"ה מט"ו. וכן בנמוק"י ב"ב שם.'
[44]  ב"ב שם ד"ה מט"ו. וכן בנמוק"י ב"ב שם.'
[45]  בשיעור הקשבנו למיקס אהבה של הצמד "יונינה" לכבוד ט"ו באב: https://www.youtube.com/watch?v=tUuS3gCsaaE
[46]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'
[47]  כל ספרי הנתיבות שלום ניתנו לי במתנה על-ידי הרב מנחם וייס היקר מבני ברק, שהיה תלמידו של הנתיבות שלום. את הכרך הזה נתן לי הרב וייס במתנה עם עוד כמה ספרים כשביקרתי אצלו ואצל הרבנית חיה היקרה רעייתו ב-יז' במנחם-אב ה'תשע"ח.
את כל ספרי הנתיבות שלום הקליד וערך חסיד סלונים הרב אהרון בוימיל, אביה שיחי'ה של הרבנית צילי שניידר, חברתי היקרה, יו"ר קשר יהודי.


[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.
I'd love to hear from you.