יום חמישי, 14 בנובמבר 2019

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָם עוֹלְבִין | פרשות לך-לך ו-וירא | יד' במרחשון ה'תש"פ


בס"ד
­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים לפרשות לך-לך ו-וירא
הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָם עוֹלְבִין
בָּמֶה זכתה הגר שאחרי שהתנשאה על גבירתה "וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ" שהקב"ה יברך אותה "הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב"?

בשבת באחרונה קראנו את פרשת לֶךְ־לְךָ֛[1]שבה הגיע אברהם אבינו לארץ כנען עם כל הנפש שעשו הוא ושרה גיירו, כמו שכתוב: "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן.[2]", ועל הברית בין הבתרים שבה נשבע הקב"ה לאברהם: "בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת ה' אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת׃[3]"
ובשבת הקרובה נקרא את פרשת וַיֵּרָ֤א[4] שמדברת על ביקור המלאכים אצל אברהם אבינו, חורבן סדום ועמורה, לידת יצחק אבינו, וניסיון עקדת יצחק.  

{

התורה מפגישה אותנו לראשונה עם אברהם אבינו. סוכן השינוי של העולם.
עשרים דורות עברו מאז האדם הראשון. עשר דורות עד נח, ובני האדם השחיתו את העולם, והקב"ה בתמורה עשה מקווה אחד גדול וטיהר את העולם. מים ירדו מהמשמים ועלו מתהומות הארץ והציפו את העולם. כל מה שהיה טמא הושחת, ורק נח ובני ביתו והחיות שבתיבה, שניים שניים מכל מין, שרדו, והתחילו את העולם מחדש.
"וַיַּ֣רְא ה' כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכׇל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כׇּל־הַיּֽוֹם׃
וַיִּנָּ֣חֶם ה' כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃
וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃[5]"

ועוד עשרה דורות עברו, ושוב בני האדם שכחו שיש קב"ה, ועבדו עבודה זרה, ויצרו פסלים ופסלים וסגדו למעשה ידיהם, ואז מגיע אברהם אבינו ואומר: לא!
חבר'ה התבלבלתם, יש רק קב"ה אחד. והוא שובר את העבודה זרה של אביו, ומטיף לאמונה באל אחד.
וכשהוא הגיע לגיל 75 התגלה אליו הקב"ה ונתן לו את המשימה הכי מוזרה בעולם: לך לך!
לאן?
מה זה משנה? פשוט לך! אני כבר אגיד לך לאן.
"וַיֹּ֤אמֶר ה'֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃
 וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃
 וַאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃
[6]"

ואברם, הפך להיות אברהם, אב המון גויים, והוא ושרה אשתו וכל הנפש אשר עשו בחרן עברו למקום אחר, אל העבר השני, ועד היום הוא קרוי על שם המהפכה שהוא עשה במעבר לעבר השני: אברהם העברי. אברהם שעבר לצד השני. אברהם שעבר למקום אחר. וסלל לכולנו את הדרך לשינוי.
לעבודה היום-יומית שכל אחד ואחת מאיתנו אמורים לעשות, לעבוד על עצמנו, להשתנות.
"וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן.[7]"
"אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם׃
וְלֹא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃
וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃
וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹקִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ׃[8]"

{

והיום נלמד דווקא מהגר, השפחה המצרייה של שרה, על עבודת מידות מיוחדת במינה, ועל השכר העצום שיש ממנה.
מה היא עשתה הגר, על איזו מידה היא מלמדת אותנו, ששוויה היה כזה שכר עצום?

בע"ה נענה על השאלה שאנחנו שואלות היום:
בָּמֶה זכתה הגר שאחרי שהתנשאה על גבירתה "וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ[9]" שהקב"ה יברך אותה "הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב[10]"?

{

אנחנו פוגשים את הגר לראשונה בפרשת לֶךְ־לְךָ֛: "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר.[11]"
אנחנו מכירים את הסיפור:
אחרי שלשרי ואברם לא היו ילדים יותר מעשר שנים, שרי מציעה לאברם את שפחתה המצרית הגר, שאולי היא תכנס להריון, וממנה, תבנה המשפחה של אברם ושרי.
כך היה נהוג פעם. גם לאימהות רחל ולאה היו שפחות בלהה ובתיה, ומהן נבנתה כל משפחת יעקב אבינו, והם כולם נחשבים בניו, והם כולם 12 השבטים שמרכיבים את עם ישראל.
ואכן הגר נקלטת מיד בפעם הראשונה, ומתחילה לזלזל בשרי.
"וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי ה֙' מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרָֽי׃
וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃
וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ׃"
על זה אומר רש"י: "וַתַּ֑הַר – מביאה ראשונה."
מכיוון שהיא מיד נכנסה להריון מהפעם הראשונה שאברם שכב איתה, היא הרגישה שהיא טובה יותר משרי שעם אברם כבר כל כך הרבה שנים ועדיין לא נכנסה להריון, והתחילה לזלזל בה.
וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֮ חֲמָסִ֣י עָלֶ֒יךָ֒ אָנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט ה' בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיׄךָ׃
וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי־לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ׃[12]"

בשלב הזה פוגש אותה מלאך ה' משוטטת במדבר ונגלה אליה ומברך אותה מכאן ועד הודעה חדשה:
"וַֽיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ ה' עַל־עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל־הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר׃
וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי־מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת׃
וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ ה' שׁ֖וּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ׃
וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ ה' הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃
וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ ה' הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע ה' אֶל־עׇנְיֵֽךְ׃
וְה֤וּא יִהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ וְעַל־פְּנֵ֥י כׇל־אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן׃[13]"

{

גם אחרי שהקב"ה מחליף את שמו של אברם לאברהם, ואת של שרי לשרה, ומתרחש נס עצום ושרה נכנסת להריון ונולד יצחק אבינו, אפילו אז, הגר ממשיכה לא להתייחס יפה לשרה, עד שגם הבן שלה, ישמעאל, לומד ממנה, ומאמץ התנהגות שאינה מתאימה לאווירה של הבית.
"וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק׃
וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק׃
וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ׃
וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹקִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע׃
וְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא׃[14]"
אברהם עושה את מה שאומרת לו שרה לעשות כי הקב"ה אומר לו לשמוע בקולה.

אנחנו שומעים הרבה קולות, אבל עד עכשיו יש קול אחד שאנחנו לא ממש שומעים:
את הקול של הגר.
"וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם בַּבֹּ֡קֶר וַיִּֽקַּֽח־לֶ֩חֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָ֠ר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת־הַיֶּ֖לֶד וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃
וַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן־הַחֵ֑מֶת וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת־הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם׃
וַתֵּ֩לֶךְ֩ וַתֵּ֨שֶׁב לָ֜הּ מִנֶּ֗גֶד הַרְחֵק֙ כִּמְטַחֲוֵ֣י קֶ֔שֶׁת כִּ֣י אָֽמְרָ֔ה אַל־אֶרְאֶ֖ה בְּמ֣וֹת הַיָּ֑לֶד וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת־קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ׃[15]"

והנה אנחנו שומעים אותה, את הגר, אנחנו שומעים את הבכי הראשון בתורה, את הבכי של הגר.

ושוב מגיע המלאך ומבטיח לה: "וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹקִים֮ אֶת־ק֣וֹל הַנַּ֒עַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹקִ֤ים אֶל־הָגָר֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱלֹקִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם׃
ק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת־הַנַּ֔עַר וְהַחֲזִ֥יקִי אֶת־יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ׃
וַיִּפְקַ֤ח אֱלֹקִים֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא בְּאֵ֣ר מָ֑יִם וַתֵּ֜לֶךְ וַתְּמַלֵּ֤א אֶת־הַחֵ֙מֶת֙ מַ֔יִם וַתַּ֖שְׁקְ אֶת־הַנָּֽעַר׃
וַיְהִ֧י אֱלֹקִ֛ים אֶת־הַנַּ֖עַר וַיִּגְדָּ֑ל וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וַיְהִ֖י רֹבֶ֥ה קַשָּֽׁת׃[16]"

{

ונשאלת השאלה בשביל מה כל הסיפור הזה?
בשביל מה מאריכה התורה כל-כך לספר לנו על ההתנהגויות הלא ממש יפות האלה של אברהם ושרה?

שני מפרשים גדולים ואמיצים מספקים לנו את התשובה:
הרב דוד קמחי, הרד"ק[17] עונה: "ולא נהגה שרה בזה למידת המוסר ולא למידת חסידות… ולכן נכתב הסיפור – להקנות מידות טובות לאדם ולהרחיק הרעות".
הרד"ק אומר שהתורה רצתה ללמד אותנו מידות טובות של מוסר וחסידות, שנלמד מטעותה של שרה ונלמד להתרחק מההתנהגות הזו בעצמנו.
גם הרמב"ן[18], רבי משה בן נחמן שחי בתקופתו של הרד"ק, מסכים איתו ומוסיף עליו: "חטאה אמנו בעינוי זה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן".

אבל הרמב"ן מוסיף משפט נוקב שמחריד אותנו באמיתותו כל הזמן, ובמיוחד מאז שחזרנו לארצנו: "ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי."
וגם היום הם יורים פגזים ומחריבים ומחרבים ומענים את עם ישראל.
אבל איך ה' שמע לעוניה? היא הרי לא דיברה? היא לא עשתה כלום. היא רק בכתה בלי מילים.
מה הוא שמע.

וכאן מגיע הפירוש שלי.
אני רוצה להדגיש שהתשובה שנענה היום על השאלה הזו: בָּמֶה זכתה הגר?
היא לא תשובה של חכמים, אני לא מצאתי לה שום סימוכין במקורות, זה פשוט משהו שחשבתי עליו בעצמי, ואני מביאה אותו כרעיון,
בעיקר כדי שנוכל ללמוד ממנו תורה חשובה.

{

ה', שמשגיח בהשגחה פרטית על כל אחד ואחד מברואיו בעולם הזה, "מקרני ראמים ועד ביצי כינים[19]", ראה גם את העינוי שעינתה שרה את הגר.
אבל הרמב"ן כתב: "ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי."
איך יכול היה הקב"ה לשמוע את העינוי שעינתה שרה את הגר?
בשום מקום לא כתוב שהיא התלוננה, או התפללה לקב"ה והשמיעה איזה שהוא קול, עד שכבר תעתה במדבר ונגמרו לה המים והיא איבדה כל תקוה: "וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ וַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן־הַחֵ֑מֶת וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת־הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם׃
וַתֵּ֩לֶךְ֩ וַתֵּ֨שֶׁב לָ֜הּ מִנֶּ֗גֶד הַרְחֵק֙ כִּמְטַחֲוֵ֣י קֶ֔שֶׁת כִּ֣י אָֽמְרָ֔ה אַל־אֶרְאֶ֖ה בְּמ֣וֹת הַיָּ֑לֶד וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת־קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ׃[20]"

אז אני חושבת שהקב"ה שמע את מה שהיא לא אמרה. אני חושבת שהקב"ה שמע את השתיקה שלה.
ובגלל השתיקה הזו היא זכתה שזרעה יגדל ויתעצם עוד אפילו יותר מעם ישראל שיצא מזרעו השני של אברהם.
וכל זה למה?

בואו נלמד.
כתוב בתלמוד הבבלי[21]: "כל היורדין לגיהנם עולים חוץ משלשה שיורדין ואינן עולין, ואלו הן: הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם לחבירו."
מה כל כך נורא בהלבנת פני חברו?
כשאדם מבייש את חברו, בין אם ביחידות, ובמיוחד אם ישנם אנשים שרואים ועדים, ועוד יותר אם זה ברבים, הוא גורם שהאדם המבוייש יחוויר, כלומר, שהצבע האדמדם הטבעי של הפנים יעלם, כביכול יתחלף ללבן. "ירד לו הצבע מהפנים", כביכול הדם שלו נשפך.
הגמרא אומרת שאדם שהעליב אדם אחר, כאילו שפך את דמו, כאילו הרג אותו ממש.

רבנו יונה[22], כותב שהסבל של בושה גרוע עוד יותר מן המוות: "והנה אבק הרציחה - הלבנת פנים. כי פניו יחורו ונס מראה האודם. ודומה אל הרציחה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה. והשנית - כי צער ההלבנה מר ממות. על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. ולא אמרו כן בשאר עבירות חמורות. אכן דימו אבק הרציחה אל הרציחה. וכמו שאמרו כי יֵהָרֵג ולא יִרְצַח. ודומה לזה אמרו שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. ולמדו זה מענין תמר. שנאמר (בראשית לח) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה וגו'. הנה כי אף על פי שהוציאוה לישרף. לא גלתה כי היתה הרה מיהודה. שלא להלבין פניו. [23]"

ובספר חסידים[24] כתוב שאם היה האדם יכול לבחור היה מעדיף למות ולא שיכלימו אותו בפני אחרים: "איזו היא רציחה שאינה ניכרת לעינים והעונש גדול מאד והעבירה קלה וחמורה היא למעלה היא הבושה המבייש פני חבירו ברבים או מצערו בפני מי שמתבייש ומצטער שאילו היה הורגו היה מקבל מיתה כדי שלא יהיה מתבייש".

ולמה?
ספר מגן אבות[25] כתוב שהסבל של מיתה הוא רגעי, ואילו הסבל של בושה יכולה להתלוות לאדם לכל אורך חייו.

{

וכמה נעלבה הגר.
הגר שהיתה נסיכה מצרית, שאביה, פרעה, נתן אותה במתנה לשרה, כפי שמפרש רבנו בחיי[26]: "ושמה הגר – מבית פרעה נתנה לה ולכך נקראה הגר – הא אגריך, כלומר הגר שכר על צניעותיך." על צניעותה של שרה.
והגר, נעלבת ונעלבת ונעלבת ונעלבת אבל היא מעולם לא עונה בחזרה.

וכתוב במסכת שבת[27]: "הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתן ואינם משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: "וְאֹ֣הֲבָ֔יו כְּצֵ֥את הַשֶּׁ֖מֶשׁ בִּגְבֻרָת֑וֹ[28]"."
ומסביר פירוש לקח טוב[29] " ... שנא' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו לפי שראינו בני אדם מהם רשעים ואוכלים את עולמם בשלוה ומהם צדיקים וכל ימיהם בצער ידענו שיש הנאה לעולם הבא על עמל שעומלין במה שהיה קודם השמש."

כתוב באיוב: "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה[30]", ומדרש ילקוט שמעוני[31] על הפרק כותב: "א"ר אלעזר:
אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שבולם עצמו בשעת מריבה, שנאמר: תולה ארץ על בלימה."
מי שמצליח לבלום את פיו בשעה שהוא פגוע – מקיים את העולם.

ואנחנו קוראים את המפרשים אומרים דברים קשים על ההתנהגות של אברהם ושרה.
הרד"ק[32]: "ולא נהגה שרה בזה למידת המוסר ולא למידת חסידות… ולכן נכתב הסיפור – להקנות מידות טובות לאדם ולהרחיק הרעות".
הרמב"ן[33]: "חטאה אמנו בעינוי זה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן". "ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי."

והגר, למרות מוצאה הנחות לעומתם, דווקא היא בסיפור הזה מראה לנו איך כן מתנהגים.
איך מקימים עולם.
בולמים. שותקים. מעבירים. שומעים את החרפה. מתים מבושה. אבל לא עונים.
ועל זה לדעתי זכתה הגר.
על השתיקה הזו שלה. על שהשפילו אותה והכלימו אותה וזרקו אותה מהבית פעמיים – והיא בלמה את פיה. היא לא השיבה.

{

ואני שואלת את עצמי איך אנחנו מיישמים את זה בחיים שלנו?
כתוב בספר חסידים[34]: "כי דרכן של בעלי תשובה להיות מאד מאד שפלי רוח וענוים סבלנים עלובים ולא עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים שמחים ביסורים של עלובתם".

והדבר הראשון שאני חושבת עליו הוא המערכת הזוגית שלנו. איך אנחנו לפעמים מגיעים למצב של החלפת מהלומות מילוליות עם הבן אדם הכי יקר לנו עלי אדמות. איך?
כי אנחנו לא יודעים לעצור רגע – ולבלום! לעשות "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה"!
כל העולם תלוי בבלימה הזו – ואנחנו לא מסוגלים לבלום את עצמנו – זה כל כך קשה.

"כל קונפליקט מתחיל מפגיעה בערך" שיננה לנו תלמה בר-אב, המרצה שלנו בקורס 'יסודות' שנה א' במכון אדלר.

כל אחד רוצה להרגיש שהוא טוב, וקשה להרגיש טוב כשמרגישים לא מובנים, לא חשובים מספיק, או לא משמעותיים מספיק.
כך כל אחד נלחם כדי לחפש מהשני את האישור, שהוא טוב, כדי להיות מאושר.

ברגע שאחד מבני הזוג מרגיש פגיעה בערכו: לא מובן, לא מוערך, לא חשוב מספיק, לא משמעותי מספיק וכד', הוא מיד יוצא להגן על עצמו, ושולח חיצים אל המקום הרגיש של בן הזוג השני כמענה.
ומבלי ששמים לב לכודים בני הזוג במריבה, בויכוח, בדיון לוהט.

כי פגיעה היא התקפה שהצליחה. ותגובה טבעית כשמותקפים היא להגן על עצמנו.
וההגנה הטובה ביותר היא כידוע: ההתקפה.
אבל אנחנו לא סתם אנשים – אנחנו בנים ובנות של מלך מלכי המלכים.

{

אנחנו יהודים, אנחנו אנשי אמונה. אמונה, לשון אימון.
החיים שלנו הם חדר כושר רגשי, נפשי.
במהלך החיים המשותפים שלנו יש לנו אין ספור הזדמנויות להתאמן ב: בלימה!
בלהיעלב, ובכל זאת לא להשיב.  
לא להסלים את המריבה. לא להגביר את העימות ואת הקונפליקט.
להיות האדם הגדול יותר.
ותתפלאו כמה אתם הרבה יותר גדולים ממה שאתם חושבים שאתם.
כל קונפליקט, כל ויכוח, כל מריבה, כל הזדמנות שכזו, הן כל הרגעים הכי לא נעימים בחיים שלנו, כל מה שכואב, ומכאיב, ומעציב, וקשה.

כי אנחנו יהודים מאמינים שמתאמנים בלהיות מעל הטבע. לא להגיב כמו כל שאר בני האדם בשליפה מהירה מן המותן, אלא

ב"תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה", ב: "הנעלבין ואינם עולבין, שומעים חרפתם ואין משיבין,[35]".

המשפט הזה לקוח מפירוש דעת זקנים לבריאת השמש וירח. וכך כתוב:
"וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹקִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃"
ודעת זקנים מפרש: "ורבותינו דרשו, בתחילה נבראו שוין בגדולה, וקטרגה הלבנה ונתמעטה, והשמש עמד בגדולתו, לפי ששמע חרפתו ולא השיב, והיינו דאמרינן, הנעלבין ואינם עולבין, שומעים חרפתם ואין משיבין, עליהם הכתוב אומר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, כשמש, ששמע חרפתו ולא השיב, ונתגדל ע"י כן."

מכאן אנחנו לומדים שמי ששותק למרות שנעלב עד עמקי נשמתו ומרגיש כאילו הוא רוצה שיקברו אותו במקום ורק לא להמשיך לסבול את הבושה הגדולה של ההעלבה הזו – זוכה בגדול.

כי כל יהודי וכל יהודיה הם מעל לטבע. כמו שכתוב: "אין מזל לישראל[36]", והכוונה היא שישראל הם מעל לטבע, והמזל – שהוא חלק מהטבע – לא שולט בהם, כי יש להם את התורה שמספרת איך יכול יהודי לשנות את מזלו, למשל ע"י תפילה.
או במקרה שלנו, למשל על ידי בלימה!
לא לענות לזה שעלב בנו, אלא ללכת להתפלל במקום. והכי משובח ללכת ולברך מישהו שזקוק לברכה מיוחדת, כי באותו רגע זו ברכה ששווה חיים.
הדם אוזל מן הפנים, המבויש מבקש את נפשו להעלם – ובמקום זה הוא מברך אדם אחר, יש לברכה הזו כח גדול של הרבה מעל למזל.

כותב הרב אשלג[37]: "אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר "תולה ארץ על בלימה" (חולין פט.). להבין שקיום העולם תלוי בזה, אם שני אנשים רבים זה עם זה כבר אין העולם יכול להתקיים, רק בתנאי אם השני בולם את פיו, זאת אומרת שלא עונה לו, אז יכול העולם להתקיים."

יש לנו את זה. 
אנחנו בניו ובנותיו של אברהם העברי, סוכן השינוי האולטימטיבי העולמי.
ירשנו ממנו את היכולת הזו שטבועה בנו לעבור אל הצד השני, להעביר על מידותינו.
כל מה שצריך לעשות זה להתאמן.
אם שפחה מצרית הצליחה, את בודאי יכולה! גם אתה!
תתאמנו!
במקום לענות, לבלום ואז לברך אחד את השני. ככה מקיימים עולם. ככה בונים עולם טוב יותר.
וכתוב גם: "עניי עירך קודמים[38]". מתחילים בבית.
רק מי שמסוגל בבית לבלום, יהיה מסוגל לעשות את זה גם מחוץ לבית – כי עם האנשים הקרובים לנו זה הכי קשה.
וכמו שהיינו אומרים בצבא: "קשה באימונים – קל בקרב." קשה בבית – קל יותר בחוץ!

{

ולפני סיום, סיפור:[39]
ל
רבים מבין תושבי העיר לונדון, הייתה דוגמה חיה בשבוע האחרון, שהמחישה יותר מכל את הזכויות הרבות הנזקפות למי שבולם פיו ושומע חרפתו ואינו משיב.
בימים האחרונים מסעיר את לונדון הסיפור הבא: לפני קצת יותר מתשעה חודשים נכנס לבית המדרש של חסידי ויז'ניץ בלונדון אברך שהתפרץ בצעקות לעבר ראש ישיבת ויז'ניץ בלונדון הגר"פ שנייבלג, לאחר שהלה סירב לקבל את בנו לישיבה.
ראש הישיבה שמע את הצעקות. מרוב הלם ותדהמה, לא גונן אף אחד מהנוכחים על ראש הישיבה. הבושה הנוראה מההתפרצות כיסתה את פניו והוא קם ועזב את בית המדרש ללא אומר. כל הלילה לא יכול היה ראש הישיבה הרב שנייבלג לעצום עיניו מחמת הבושה שהייתה לעיני כל בהתפרצות חסרת כל נימוס.
לאחר שעות ארוכות בהם לא יכול היה לעצום עיניו, הבזיק בו רעיון. הוא נזכר שישנו אברך בקהילת ויז'ניץ בלונדון אשר ממתין להיוושע בזש"ק קרוב ל-7 שנים. הרב שנייבלג הרים טלפון לאברך, בן למשפחת גפנר הידועה, ואמר לו כי הוא מעביר לו את זכויותיו בשל העלבונות אותם ספג בלילה, ובירכו כי יהי רצון שזכויות אלו יעמדו לזכותו על מנת שיוושע בפרי בטן.
תשעה חודשים עברו מאז, ובשבת שעברה ערך האברך הלונדוני קידוש לבתו הראשונה שנולדה.

{

כתוב בפרקי אבות[40]: "כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם", ואני באמת משתדלת לפחות בדפים הכתובים של השיעור (שמתפרסמים גם בבלוג שלי: הבלוג של סמדר פרגר[41]) לציין בפירוש מאין אני לוקחת כל דבר שאני אומרת, מה שלא תמיד אני מצליחה לזכור בע"פ בלי הדפים יסלח לי ה'... וכאן, אני פשוט לא יודעת מי הצדיק ששולח כל יום דברי תורה נהדרים בווטסאפ, כי זה מגיע אלי מהעברה של העברה והכותב לא חותם את שמו. ואני מבקשת כאן ממי ששומע, אני יודעת שזה מאוד צנוע פשוט לפרסם דברי תורה בלי לחתום את שם הכותב, אבל זה גורם לנו, אלה שמעבירים את זה הלאה, שלא נוכל להביא דברים בשם אומרם. וממש חבל שאנחנו מפספסים הזדמנויות להביא ולקרב את הגאולה לעולם.

אז כך כתב הצדיק שלא חותם את שמו:
"כתב הגר"א[42] זיע"א: "כל עבודת ה' תלויה בתיקון המידות וכל החטאים מושרשים במידות ועיקר חיות האדם בעולם היא להתחזק תמיד בשבירת המידות ואם לא אז למה לו חיים...".

כתב ר' חיים ויטאל זצ"ל[43]: "המידות אינן נמנות בתרי"ג מצוות כי הן עיקרי ויסודי המצוות ובלעדיהם אי אפשר לקיים מצוות לכן לא נמנו בכלל המצוות".

כתב רבנו יונה זצ"ל[44] על המשנה באבות[45] "אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה.": "רצונו לומר שצריך תחילה לתקן את עצמו במידות ובזה תשכון התורה עליו ,שאין התורה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות והוא שנאמר 'נעשה ונשמע' ,תעשה עצמך מתוקן במידות וישמעו ע"י דברי התורה".

יהי רצון שנזכה להעביר על מידותינו ולתקנם וזכות זה נזכה לכתרה של תורה!!
אמן!!
🍋🍒☘🌸🍋🍒☘🌸🍋🍒☘🌸🍋🍒☘🌸🍋🍒
☘🌸🍋🍒☘🌸🍋🍒☘🌸🍋🍒"

ומשפט לסיכום ממני: אל תהיה צודק – היה חכם. זה הרבה יותר משתלם.
אנחנו כולנו שולחות מכאן איחולי החלמה מהירה לחברתנו היקרה גילי בת מרים.

{

הגר[46]


כשיצלצל בעיר הפעמון בקול אדיר
אות הוא ללכת
השליכי את צרורך על גב
ואת עינייך נא מנעי מבכי
אמצי את יד ילדך,
יד ישמעאל
ושאי אותו עמך אל התבל

קומי קומי הגר הגר
ולכי לך אל המדבר
אל המדבר, הגר
עברי אישה בעיר
וכל אחד פניו יסתיר מפני עינייך

אמרי שלום, ברכי הגר
את מי אשר בעיר נשאר אחרייך
אמצי את יד ילדך, יד ישמעאל
ושאי אותו עמך אל התבל

קומי קומי הגר הגר
ולכי לך אל המדבר
אל המדבר, הגר

הנה אני אשא ידי
חזקי הגר, אל תמעדי בדרך
אל תעצרי למחות 
דמעות עינייך הלחות 
עד בוא הערב
אמצי את יד ילדך, יד ישמעאל
ושאי אותו עמך אל התבל

קומי קומי הגר הגר
ולכי לך אל המדבר
אל המדבר, הגר



{

השיעור מוקדש לעילוי נשמת בנימין בן יוסף ולעילוי נשמת פרלה בת אברהם רוח ה' תניחם בגן עדן
לרפואה שלימה של אמיליה בת אסתר ותוצאות טובות בבדיקות, ולרפואה שלימה של שלומית בת רחל, יצחק בן מרים, חיה חנה שרה בת אסתר ברכה, אילנה בת נעמה, ושל יוסף חיים בן דבורה לאה בתוך שאר חולי עמו ישראל

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות יבלט"א
השיעור מוקדש לזכות גל צחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה לזרע של קיימא
זרע של קיימא גם לנועה בת בתיה בתוך כל המצפים לישועה


{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:

הרב אבינר, שלמה. (י' בסיון תשע"ב). הנעלבים ואינם עולבים. אוזר מתוך http://www.havabooks.co.il/

הרב אשלג, ברוך. (טבת תשל"ב). מאמר 292. הבולם עצמו בשעת מריבה. אוחזר מתוך http://www.kab.co.il/

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

ספריא: ספרייה חיה של טקסטים יהודיים. https://www.sefaria.org אוחזר 20.10.2019.

הרב פפר, יהושוע. (ט"' כסלו ה'תשע"ו). "כאילו שופך דמים": המלבין פני חברו ברבים. אוחזר מתוך http://din.org.il/



[1]  פרשת לך לך: בראשית יב' א' – יז' כז' (3/12)
[2]  בראשית יב' ה'
[3]  שם, טו' יח'
[4] פרשת וַיֵּרָ֤א: בראשית יח' א' – כב' כד' (4/12)
[5]  בראשית ו' ה'-ז'
[6]  שם, יב' א'-ג'
[7]  שם, שם ה'
[8]  שם, יז' ד'-ז'
[9]  שם, טז' ד'
[10]   שם, טז' י'
[11]  שם, טז' א'
[12]  שם, טז' ב'-ו'
[13]  שם, טז' ז' יב'
[14]  שם, כא' ט'-יג'
[15]  שם, כא' יד'-טז'
[16]  שם, שם יא'-כ'
[17]  הרב דוד קמחי, רד"ק, מדקדק ומפרש מקרא; חיבר ספרי דקדוק ופירושים למקרא. נרבונא צרפת 1160 - 1235.
[18]  רבי משה בן נחמן (ידוע כ-רמב"ן; 1194 - 1270) היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא.
[19]  עבודה זרה, ג' ע"ב: "אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות הוי היום. שלש הראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה, שניות יושב ודן את כל העולם כולו, כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים. שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים, רביעיות יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר: לויתן זה יצרת לשחק בו."
[20]  שם, כא' יד'-טז'
[21]  בבלי, בבא מציעא נח'
[22]  רבי יונה גירונדי (מכונה רבנו יונה - כ"ח בחשוון ה'כ"ד; 1210–1263 או 1264), ידוע גם בשם "החסיד", בן ר' אברהם היה רב מתקופת הראשונים, מחבר הספר "שערי תשובה".
[23]  שערי תשובה ג' קלט
[24]  ספר חסידים נד'
[25]  מגן אבות ג' טו'
[26]  דעת זקנים לבראשית כא' א'
[27]  מסכת שבת פח' ב'
[28]  שופטים ה' לא': "כֵּ֠ן יֹאבְד֤וּ כׇל־אוֹיְבֶ֙יךָ֙ ה' וְאֹ֣הֲבָ֔יו כְּצֵ֥את הַשֶּׁ֖מֶשׁ בִּגְבֻרָת֑וֹ וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃"
[29]  לקח טוב לקהלת ד' טו'
[30]  איוב כו' ז': "נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה."
[31]  ילק"ש סימן תתקיג
[32]  הרב דוד קמחי, רד"ק, מדקדק ומפרש מקרא; חיבר ספרי דקדוק ופירושים למקרא. נרבונא צרפת 1160 - 1235.
[33]  רבי משה בן נחמן (ידוע כ-רמב"ן; 1194 - 1270) היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא.
[34]  שם
[35]  דעת זקנים לבראשית א' טז': "וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹקִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃" "ורבותינו דרשו, בתחילה נבראו שוין בגדולה, וקטרגה הלבנה ונתמעטה, והשמש עמד בגדולתו, לפי ששמע חרפתו ולא השיב, והיינו דאמרינן, הנעלבין ואינם עולבין, שומעים חרפתם ואין משיבין, עליהם הכתוב אומר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, כשמש, ששמע חרפתו ולא השיב, ונתגדל ע"י כן."
[36]  מסכת שבת קנו' א' ורש"י שם
[37]  רבי ברוך שלום הלוי אשלג, מכונה גם הרב"ש; (ז' בשבט ה'תרס"ז, 22 בינואר 1907 - ה' בתשרי ה'תשנ"ב, 13 בספטמבר 1991) היה אדמו"ר ומקובל, בנו בכורו וממשיך דרכו של הרב יהודה לייב הלוי אשלג, מחבר פירוש "הסולם" על ספר הזוהר. בין חיבוריו: "שלבי הסולם", "דרגות הסולם", "ברכת שלום" ו"אגרות הרב"ש".
[38]  פירוש רש"י: "אֶת־עַמִּ֗י – עמי וגוי – עמי קודם. עני ועשיר – עני קודם. ענייך ועניי עירך – ענייך קודמים. עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמים." לשמות כב' כד': "אִם־כֶּ֣סֶף תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃"
[39]  מקור: רדיו קול חי, מאי 2005
[40]  אבות ו' ו'
[41]  הבלוג של סמדר פרגר: http://smadarprager.blogspot.com/
[42]  הגאון הרבי אליהו מוילנא: רבי אליהו בן שלמה זלמן (ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720 – י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797), שנודע בכינויים: הגאון מווילנה (ביידיש: דער וילנער גאון), הגאון החסיד ואף בפשטות - הגאון, או בראשי תיבות: הַגְּרָ"א (הגאון רבנו אליהו), היה פוסק, מקובל ואיש אשכולות, שבלט במעמדו החריג בתקופת האחרונים כסמכות רבנית עליונה. הגר"א היה גדול במקרא, בתלמוד ובקבלה, פוסק מקורי ומרכזי, ובקיא במדעים. אגדות רבות נכרכו בשמו. הוא היה ידוע בהתמדתו הבלתי רגילה.
[43]  הרב חיים ויטאל, (בקיצור מהרח"ו או רח"ו, א' בחשוון ה'ש"ג (1542) - ל' בניסן ה'ש"ף (1620)) ממקובלי צפת, ערך בספרים את קבלת האר"י ונחשב לתלמידו המובהק. נולד ונפטר בצפת, ישראל.
[44]  רבי יונה גירונדי (מכונה רבנו יונה - כ"ח בחשוון ה'כ"ד; 1210–1263 או 1264), ידוע גם בשם "החסיד", בן ר' אברהם היה רב מתקופת הראשונים, מחבר הספר "שערי תשובה".
[45]  אבות ג' יז'
[46]  בשיעור הקשבנו לשיר "הגר". מילים ולחן: שלום חנוך ; ביצוע: אריק איינשטיין מתוך אלבומו "ישן וגם חדש" 1968: https://www.youtube.com/watch?v=DRTTNtnv-Dg



[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.
I'd love to hear from you.