יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: זוגיות ו(בעיות ב)תקשורת | פרשת במדבר | א' בסיוון ה'תשע"ט

בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת במדבר

זוגיות ו(בעיות ב)תקשורת

 דיבור, אמירה, היגד, ומה שביניהם.

שיר הלל לאישה היהודיה.

 

השבוע אנחנו מתחילים את המסע שלנו בַּמִּדְבָּר[1].

מתחילים השבוע לא רק פרשה חדשה, אלא חומש חדש: בְּמִּדְבַּר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר....[2]"

חומש במדבר מתחיל בחודש השני של השנה השנייה ליציאת מצרים, ב-א' באייר.

היום זה יום חגיגי, גם ראש חודש סיוון, וגם מתחילים חומש חדש: בְּמִדְבַּר, ופרשת חדשה: פרשת בְּמִדְבַּר[3]. הפרשה עוסקת בעיקר במפקד של השבטים ומנין בני ישראל, והיא חלק מרצף של פרשות העוסקות בהקמת המשכן, ובמסע של בני ישראל מהר סיני לארץ ישראל.

מבחינת הסיפור הכרונולוגי של התורה, אנחנו כבר אחרי מעמד הר סיני, ולפני חטא המרגלים.

אבל במעגל השנה אנחנו שישה ימים לפני חג השבועות, הלא הוא חג מתן תורה.

אנחנו בראש חודש סיון.

"בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃"

ובַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה התרחש אירוע מופלא שעדיין לא חזר על עצמו מאז.

כן, אנחנו אוטוטו עומדים לקבל את התורה – שוב! אבל זה יקרה בעוד ששה ימים.

לא על היום הזה אנחנו מדברים היום.

אנחנו מדברים על הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה, על ראש חודש סיון.

וַיִּסְע֣וּ מֵֽרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֨אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַיַּֽחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר: [4]"

מה ההתלהבות?

מה כל-כך מיוחד בזה שבני ישראל הגיעו למדבר סיני וחנו מול הר סיני?

איזה אירוע מופלא התרחש בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה?

"בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה" אומר לנו רש"י" – בראש חדש.
לא היה צריך לכתוב אלא: ביום ההוא, מהו בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה – שיהו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום נתנו."

כלומר, רש"י אומר לנו שבכל שנה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה, בראש חודש סיון, התורה מתחילה להינתן ניתנת מחדש.

הזמן חג לו במעגל השנה, מסתובב במעגל, חג לו ושולח לנו מלמעלה אנרגיות חגיגיות כל חג מחדש.

אורות מיוחדים לחג החג במעגל השנה.

ואותה הארה של החג שהיתה אז בַּיָּמִים הָהֵם, חוזרת ומאירה לנו בימים האלה בַּזְּמָן הַזֶּה[5].

ועלינו מוטלת המשימה לקבל את התורה כל פעם מחדש כאילו היתה חדשה.

וכבר מעל ל-3000 שנה[6]

{

וזה מעניין, שחכמינו מורים לנו בקריאת פרשתה שבוע "לחיות עם הזמן"[7], אבל אנחנו לא ממש מסונכרנים עם הכרונולוגיה של התורה. על מתן תורה קראנו בחומש שמות בפרשת יתרו – לפני 16 פרשות, וחומש שלם באמצע.

אז למדתי[8], ואני מלמדת בתמורה אותכן[9]: "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.[10]" שהחלוקה שאנחנו רגילים אליה לפרשות לאורך השנה נקבעה בבבל.

עד אז, היו קוראים את התורה במשך שלוש וחצי שנים, אבל משהגיעו לגלות, החליטו להתחיל מבראשית כל שמחת תורה. ומוסיפים בחגים קריאות מיוחדות לחג.

יחד עם זאת, מתרחש דבר מופלא, שבלי יוצא מן הכלל, תמיד, קוראים את פרשת במדבר לפני חג השבועות, ואת פרשת ניצבים (העוסקת בתשובה) לפני ראש השנה, ואת פרשת דברים תמיד בשבת שלפני תשעה באב.

ולכן מגיעה ההוראה "לחיות עם הזמן", ולהתבונן היטב בפרשה כי תמיד יהיה בה מה שמדבר אלינו ומתקשר לזמן הזה בדיוק.  כי התורה תמיד נותנת מענה בדיוק למה שמטריד אותנו עכשיו. בזמן הזה. בלי שום קשר לזמן הכרונולוגי דווקא.

{

הרב רפאל אביטן[11] ידוע בתור הרב של הסגולות, והוא אוסף לנו אותן ממרחבי הפרד"ס ואורז לנו עם סרט כל פעם מחדש, מי שבקבוצת החיזוק שלי גם מקבל את הסרטונים שלו מידי פעם.

הוא מזכיר לנו את מה שאמר האריז"ל הקדוש[12] על כך שבכל שנה, כל דבר שאירע אפילו לפני אלפי שנים, חוזרת אותה הארה שהיתה באותו הזמן. בימים האלה שלפני קבלת מתן תורה הגיעו בני ישראל למרגלות הר סיני, ושם, עפ"י הזוהר, נפתחו להם כל שערי החכמה והאהבה והשמחה. אור מיוחד.

לכן גם על הימים האלה עכשיו, שבין ראש חודש סיוון ל-ו' בסיוון, יום מתן תורה, יש אור מיוחד של התחדשות, של שפע וברכה.

בהמשך לשיעור הקודם שבו דיברנו על היותנו כלי לקבלת האור האלוקי, יש לנו עכשיו זמן מיוחד של השנה בששת הימים האלה שבו יש לנו אפשרות לעשות דברים מיוחדים שמסוגלים להרחיב את הכלים שלנו על מנת שנוכל לקבל עוד מהאור המיוחד של הימים האלה, ולהגיע מוכנים אפילו עוד יותר למתן תורה ביום ראשון.

ראש חודש סיוון, הוא קודם כל ראש חודש. וכמו כל ראש חודש

אומר הרב אלימלך וויסבלום מלִיזֶ'נְסְק[13], הלא הוא הנועם אלימלך שבששת הימים האלה שהם הימים האלה של לפני מתן תורה יורדים לעולם ימים מיוחדים שבהם הבריאה מתחדשת, ומתייפה, וחיובית.

ולכן כדאי שלא לפספס את המסוגלות הגדולה שיש לימים האלה להקפיץ אותנו בעבודה שלנו על עצמנו, בצמיחה, בגדילה, ולהרחיב את היכולת שלנו (את הכלי) לקבל את השפע היורד מלמעלה, עוד ועוד מהאור האלוקי[14].

{

ובימים האלה אנחנו מתכוננים למתן תורה. וכשעמד הקב"ה למסור את התורה לבני ישראל באמצעות משה רבינו ע"ה הסביר לו בדיוק איך לעשות את זה, איך להעביר את המסר, את התורה.

בספר שמות, בפרשת יתרו, כך כתוב: "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.[15]"

רש"י מסביר לנו שבֵית יַעֲקֹב הכוונה לנשים ובְנֵי יִשְׂרָאֵל הכוונה לגברים.

ואולי החליט הקב"ה שמשה ידבר קודם כל עם הנשים כדי לגמול להן על הנחישות שלהן לקיים מצוות פרו ורבו, ולהמשיך את שרשרת הדורות גם בתנאים הבלתי אפשריים האלה שהיו במצרים.

קודם כל לנשים! קודם כל להן. כי מגיע להן. כי בלעדן היה נכחד העם.

גם במצרים, היו אלה הנשים שקישטו את עצמן במראות, והלכו לפתות את הגברים העייפים בשדות כדי להעמיד דור נוסף: "אמר רבי שמעון בר חלפתא, מה היו בנות ישראל עושות? יורדות לשאוב מים מן היאור, והקדוש ברוך הוא היה מזמין להם דגים קטנים בתוך כדיהן, והן מוכרות ומבשלות מהן ולוקחות מהן יין והולכות לשדה ומאכילות את בעליהן שם.

משהיו אוכלין ושותין, נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהן, זאת אומרת אני נאה ממך, וזה אומר אני נאה ממך, ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאוה ופרין ורבין, והקדוש ברוך הוא פוקדן לאלתר.

בזכות אותן המראות שהיו מראות לבעליהן ומרגילות אותן לידי תאוה מתוך הפרך, העמידו כל הצבאות. שנאמר: יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (שמות, י"ב מ"א). [16]"

מהמראות האלה יבנה בהמשך כיור הנחושת של המשכן – כל-כך יקרות המראות האלה בעייני הקב"ה.

כל-כך יקרות בעיני הקב"ה הנשים.

אם זה היה תלוי בגברים, לא היו נולדים יותר ילדים במצרים.

איך התחיל הסיפור?

עמרם, שהיה ראש בני ישראל בגושן, החליט להתגרש מאשתו יוכבד, כי הוא חשב לעצמו שכדי שגזירת פרעה "כׇּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ[17]" לא תוכל להתממש, הכי בטוח להפסיק לקיים יחסי אישות.
ראו כל הגברים מה שעשה עמרם, ועשו בדיוק כמוהו.

מרים הנביאה, מרים האמיצה, היא יודעת שאביה איש חשוב וחכם. כתוב עליו בתלמוד הבבלי במסכת סוטה: "עַמְרָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה[18]", ובכל זאת היא לא פוחדת לבוא ולטעון כנגדו: "אַבָּא, קָשָׁה גְּזֵרָתְךָ יוֹתֵר מִשֶּׁל פַּרְעֹה, שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָּזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְאַתָּה גָּזַרְתָּ עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵבוֹת;[19]". הגזירה של פרעה היא רק על "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", אבל אתה, בזה שפרשת מאמא שלי, ובעקבותיך כל שאר הגברים, גוזרים שלא יהיו בכלל הריונות, שחלקם בוודאי יסתיימו בלידת תינוקות בנות, ולא בנים. אתה גזרת שלא יהיו ילדים בכלל!

סוף הסיפור ידוע, עמרם חוזר ומתחתן עם יוכבד, ומשה רבינו נולד (ב' א'-ב'): "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי." "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים."

{

כמה מהללת התורה את האישה. את חשיבותה. בואו נראה מה עוד כתוב במדרשים.

כתוב בשמות רבה[20]: "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, אלו הנשים. א"ל: אמור להם ראשי דברים, שהם יכולות לשמוע. וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אלו האנשים. א"ל: אמור להם דקדוקי דברים, שהם יכולין לשמוע. דבר אחר: למה לנשים תחלה? שהן מזדרזות במצות. דבר אחר: כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה. "

לפי זה, אם ניתנו לנשים רק דברים קצרים שיוכלו לקבלם, אולי פחותות הן מאנשים,

אז למה הקדים נשים לאנשים?

ומסביר המדרש שיש כאן שתי סיבות: 1. כי הנשים מזדרזות במצוות,
ו-2. כדי שיהיו מנהיגות את בניהן לתורה.

איזה עדות נפלאה לטבע המיוחד של הנשים.

הן מזדרזות למצוות!!! הן אוהבות לקיים מצוות. הן ממהרות שלא להפסיד. זה חשוב להן.

אז על כך מגיע להן קודם כל לקבל את התורה.

ודבר שני, באהבתן את המצוות ובהיותן המחנכות העיקריות בבית (ומכאן השם עקרת הבית מלשון עיקר הבית) צריך קודם לוודא שהן יקבלו את התורה ויבינו אותה.

בתמונה: מדרשת אוריה, גבעת שמואל

{

סיבה נוספת:
כתוב במדרש פרקי דרבי אליעזר[21]: "ר' פנחס אומר, ערב שבת עמדו ישראל בהר סיני עורכין האנשים לבד והנשים לבד אמ' לו הב"ה למשה לך אמור להם לבנות ישראל אם רוצות הן לקבל את התורה ולמה שאלו לנשים לפי שדרכן של אנשים הולכין אחרי דעתן של נשים שנ' כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגד לבני ישראל אלו האנשים וענו כלם בפה אחד ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ושרים כחוללים כל מעייני בך."

המדרש מסביר לנו את הטבע של מערכת יחסים טובה בין גברים לנשים.

כשהקשר טוב, הגבר ינטה להסכים עם אשתו, ולעשות כפי דעתה.

בעלי קורה לזה: בעל החלטי. כל דבר הוא אומר: את תחליטי... 😉

או כמו שאומרים באנגלית: Happy wife happy life.

{

אבל אנחנו אוהבות לרדת לעומק. יש כאן עוד.

העולם שלנו נברא בדיבור.

"בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם.[22]": העולם נברא בדיבורו של הקב"ה, "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם.[23]", ולכל אות ואות יש משמעות עמוקה מאוד. כל אות ואות נושאת עמה, מושכת ומגלה, אור חיים וכוח מהקדוש ברוך הוא כדי להוות ולקיים בהם את הבריאה. שום צירוף אותיות אינו סתמי. שום מילה איננה בנויה בסדר מקרי.

מעניין גם לראות ששמות החומשים שלנו גם הם כולם קשורים לדיבור.

בראשית – כמו שאמרנו "בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם" תחילת הבריאה היא בדיבור

שמות – לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם[24], אבל רק בגלל שמישהו קורא לו, מישהו פונה אליו, מדבר עליו או אליו

ויקרא – גם זה סוג של דיבור

במדבר – מִדְבָּר... מִדַבֵּר...

ודברים – כל הדיבורים... כל הדברים שדיבור משה.

בשמות של החומשים אנחנו מוצאים שלושה סוגים של התקשרות מילולית:

אמירה, קריאה, דיבור.

ומתווסף לנו עכשיו במתן תורה עוד סוג של התקשרות מילולית, של דיבור: היגד.

"כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.[25]"

מפרש"י: "כֹּה תֹאמַר – בלשון הזה, כסדר הזה.

לְבֵית יַעֲקֹב – אילו הנשים, תאמר להן בלשון רכה.

וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל – עונשין ודקדוקין, פרש לזכרים דברים הקשין כגידין. "

יש דרך להעביר מסר בדיבור, והיא שונה כשמדובר בגברים או בנשים.

תֹאמַר לשון רכה, לשון קלה. לְבֵית יַעֲקֹב  לנשים.

תַגֵּיד לשון גידים, לשון קשה. לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לגברים.

למה לדבר אחרת לגברים ולנשים?

אם משה ידבר לנשים בלשון קשה, לא תוכלנה הנשים לקבל את המסר? הוא לא יעבור טוב? ולהיפך, לא יוכלו הגברים לשמוע אם יפנה אליהם בלשון רכה?

{

נלמד עוד ממדרש מכילתא דרבי ישמעאל[26]: "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים, זה יום שני. – וַיִּקְרָא אֵלָיו ה', מגיד שהקריאה קדמה לדיבור. – כֹּה תֹאמַר, כה בלשון הקדש, כה כסדר הזה, כה כענין הזה, כה שלא תפחות ולא תוסיף. כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, אלו הנשים; וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אלו האנשים. [ד"א כה תאמר לבית יעקב, בזכות יעקב; ותגד לבני ישראל, בזכות ישראל] ד"א כה תאמר לבית יעקב, אמור בלשון רכה, אמור ראשי דברים לנשים; ותגד לבני ישראל, ותדקדק עמהם ואמור להם. "

כותבת שלומית שמידע: "על פי המכילתא הקב"ה ביקש ממשה לדבר עם הנשים בלשון רכה –  תן לנשים דברי פיוס, הסבר להן מעלת המצוות ושכר קיומן (ולא עונשים).  ועם האנשים תדקדק ותאמר להם דברים הקשים כגידין,  כולל עונשים ודקדוקים.  אך אין במכילתא התייחסות רק לתכונות מקבלי התורה – אנשים ונשים,  אלא יש התייחסות נוספת הקשורה בחפצא של תורה, בדברי תורה.  בתורה יש כללים ויש פרטים.  ומשה רבינו נצטווה למסור לנשים את כללי התורה ולגברים את פרטיה.  "ראשי דברים" הם הכלל שממנו מסתעפים כל פרטי העניין.  וכלל – דבר גדול הוא!  כמו המשנה, הכוללת את כל השקלא וטריא שבגמרא.   

במתן תורה ניתנה כללות התורה ודוגמת מתן תורה, שאז ניתנו עשרת הדברות, שכל תרי"ג מצוות כלולים בהם.  שלכן "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום",  כי הם כללות כל התורה כולה.  "אנכי" כולל כל מצוות עשה, ו"לא יהיה לך" כולל כל מצוות לא תעשה.  ואכן, זהו סדר נתינת התורה,  קודם כל כללים – "ראשי דברים" – שבהם נכללים כל הפרטים,  ורק אחר כך באים כל פרטי המצוות וההלכות.  ובזה קשור הנס המיוחד של מתן תורה, שב"דיבור אחד" אמר הקב"ה את עשרת הדברות.  דיבור שאין האוזן יכולה לשמוע… אז למה נאמר?… 

כי כך הוא הסדר – כלל ואחריו הפרטים.  (כמו שאומר רש"י[27])

"דיבור אחד" הוא הכלל הגדול של כל התורה כולה,  שכל התורה כולה היא רק "דיבור אחד".  רק אחרי ה"דיבור אחד" ניתן כל הפירוט של התורה.  בתחילה כל דיבור בפני עצמו, ואחר כך תרי"ג מצוות,  עד לפרטי המצוות וההלכות – עד ל"וַעֲלָמ֖וֹת אֵ֥ין מִסְפָּֽר [28]"…"

{

היום אנחנו לומדות מהתורה שיש לנו ארבע אופנים להתקשרות:

1. אמירה     2. קריאה        3. דיבור        4. היגד

בעצם הדיבור נוצרו הדברים. (אותן אותיות).

כשאנחנו מדברים אחד עם השני אנחנו יוצרים קשר. ובאמצעות הקשר נבנית מערכת יחסים.

כלומר, שהדיבור שלנו הוא אבני הבנין של מערכת היחסים שלנו.

הקב"ה, זה שיצר את הכל, זה שברא אותנו, יודע מה נכון לנו יותר טוב מאיתנו.

והוא מורה למשה לפנות באופן דיבור שונה לנשים ולגברים.

התוצאה הסופית היא אותה תוצאה – גם הגברים וגם הנשים ידעו את התורה כולה, אבל כדי להגיע לזה הם צריכים אבני בנין שונות.

הנשים צריכות אמירה, והגברים צריכים היגד.

הנשים צריכות אמירה כללית קודם כל, ורק אח"כ ירידה לפרטים (כפי שמסביר לנו מדרש מכילתא),

ואילו הגברים צריכים קודם כל את פרטי הפרטים, הכל כולל הכל – ורק מזה הם יכולים להכיל על הכלל.

וזה כל-כך נפלא שיש קב"ה שגילה למשה את הסוד הזה.

אבל מה עושים בחיי הנישואין כשהאישה מבינה ומדברת אמירות, והגבר מבין ומדבר היגדים?

אנחנו מבינים שיש כאן משוכה, או אתגר שצריך להתגבר עליו, להתמודד איתו.

ואנחנו גם יודעים, שההתמודדות הכי טובה זה לעבור דרך ולצאת בצד השני.

{

אמירות רכות והיגדים קשים.

אבל יש ביניהם עוד משהו חשוב: הקשבה. או אולי חוסר הקשבה.

יש לנו נטיה לחשוב על מענה בזמן שהאחר מדבר במקום באמת להקשיב לאדם השני.

אנחנו עוסקים במענה – כי אנחנו מרגישים צורך להגן על עצמנו.

אנחנו מרגישים צורך להגן על עצמנו – כי אנחנו מרגישים מותקפים.

אנחנו מרגישים מותקפים – כי הפניה אלינו לא נעשית בדרך שבה אנחנו היינו פונים,

והזר הזה מרגיש מוזר.

אם זה שונה – זה מסוכן.

ומה אם פשוט נתאמן בלהקשיב באמת?

במקום לפרשן מיד את מה שהוא אומר, ואת האיך שהוא אומר את מה שהוא אומר – נתמקד יותר ב"מה"?

וזה קשה.     כי 93% מהמסרים שאנחנו קולטים במהלך דו שיח מגיעים ממסרים לא מילוליים.

במאמר שפרסם ד”ר אלברט מהרביאן[29] בשנת 1967 הוא הראה, לפי ניסויים,
שרק 7% מכל המידע שהאדם מפיק מתוך שיחה, בא מהמילים, בעוד 38% מהמידע מגיע מנימת הדיבור ו-55% משפת הגוף. טענה זו התפרסמה מאוחר יותר כ"כלל 55-38-7".

עבורינו המידע הזה חשוב מאוד, כי למרות שהיו הסתייגויות מהמחקר שלו (אפילו לו עצמו) וקצת התקשו להכיל את המידע הזה על כל דו שיח – בניסוי הוא בדק שיחה על נושאים הקשורים ברגש, שהוא בדיוק מה שמצוי כמעט בכל דו שיח והחלפת מידע של בני זוג.

גם אם הם מדברים על הקניות במכולת, זה טעון ברגש בגלל מה שהיה הבוקר, או אתמול, או עומד לקרות בסוף השבוע.

{

אנחנו חייבים ללמוד להקשיב.

כמו המדבר, שהוא ריק, שומם ושקט – ככה גם אנחנו צריכים להיות כדי לקלוט את מה שמדברים אלינו.

לא דרך המסננים שלנו, אלא באמצעות המילים שאנחנו שומעות.

והתוצאה לא תאחר לבא. כל אווירת התקשורת ביניכם תשתנה. יודעות למה?

כמו שכתוב במדרש פרקי דרבי אליעזר: "שדרכן של אנשים הולכין אחרי דעתן של נשים..."

ככה זה בטבע שלנו. ככה טבע הקב"ה בבריאה שלו.

שואלות אותי הרבה פעמים נשים: למה אני? למה תמיד אני צריכה לעשות הכל?

(קודם כל זה לא נכון... אבל גם אני משתדלת להגיב למה ולא לאיך...)

כי לנו, לנשים זה קל יותר.

כתוב: "נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה[30]", וזה נשמע אולי מעליב, כאילו אפשר להשפיע על דעתן בקלות, או שהן משנות את דעתן בקלות, אבל כמו לכל דבר, יש יתרונות ויש חסרונות, ואפשר לבחור להתמקד בשלישי או בחיובי.

כי האמת היא שזה כל-כך נכון. נָשִׁים דַּעְתָּן אכן קַלָּה וב"ה שכך.

כי אנחנו עוברות בקלות ממצב רוח אחד למשנהו. הרי רק על אישה אפשר לומר שהיא בוכקת... בוכה וצוחקת בו זמנית. ואת זה אפשר לעשות רק אם אפשר לעבור מבכי לצחוק וחזרה בקלילות מדהימה.

נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה, ולכן הן יכולות לעבור בקלילות מדבר לדבר: לנדנד עגלה, תוך כדי שיחה בטלפון, ותוך כדי ערבוב מרק על האש, וקיפול כביסה, והכנת שיעורים עם הילדה....

נשים יכולות לעבור בקלות מדיבור לדיבור: רגע היא כועסת, ובמשנהו מתגלגלת מצחוק.

למה? ככה! ככה ברא אותנו הקב"ה. זה קל לנו יותר.

אז כן. תעשי אַת אֶת השינוי קודם – והוא ילך בעקבותיך.

{

"וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה'֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃[31]" ורש"י מפרש לנו: "לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציווים קדמה קריאה, זו לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משמשין בו: וקרא זה אל זה".

באיזה שם אתם קוראים אחד לשני.

אין זוג שאין לו שמות חיבה אחד לשני.

אצלנו זה מאמי. מאמי פה ומאמי שם... ותמיד צחקו עלינו שלשנינו אותו שם.

אנחנו צריכות לגייס את החיבה הזו למיומנות התקשורת שלנו.

גם, ובעיקר כשמדברים על נושאים טעונים, להתייחס לשני לא כאל אויב, אלא כאל מישהו שאנחנו מחבבים.

אחת הדרכים לעשות את זה -- זה להתחבר לרגע הזה.

כלומר, לא לבוא לשיחה עם מטען היסטורי של כל הכעסים והפגיעות מהעבר.

אלא לנסות לבוא נקיים לשיחה, ולהאמין שזו יכולה להיות התחלה חדשה. כי כל רגע נתון הוא חדש, ומי שעומד בדרך שלנו לשינוי, הוא אנחנו עצמנו, שסוחבים איתנו שנים של כאב ומגננות, ולא מאמינות שיכול להיות אחרת.

תאמיני שיכול להיות אחרת לגמרי.

זה לגמרי בידיים שלנו.

גם אם הרצונות שלנו מנוגדים.

הם היו מנוגדים גם ביום שהכרנו, ובשבועות שהתאהבנו, ובחודשים של ירח הדבש....

אז איך אז זה עבד?

לא. לא בגלל שלא היה עבר שיפריע. היה וחצי. מהילדות, ממערכות יחסים קודמות....

אלא בגלל שהאמנו שיכול להיות אחרת. היה לנו באמת חזון. והחזון הזה תדלק את המטרה: לחיות ביחד. להתחתן.

תגידי לו מילים טובות, כדי שהוא יאמר לך מילים אוהבות – ותלמדו אחת השני מחדש.

תשמחו עם הזוגיות שלכם מבראשית.      כמו התורה.

{

Ladies First: בשני מקומות בתורתנו הנשים נזכרות לפני הגברים, וזאת בהקשר של שני דברים השייכים לכלל ישראל: מתן תורה ונדבת המשכן.

במתן תורה נאמר "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב", הנשים, ורק אחר-כך "וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", הגברים.

ובנדבת המשכן נאמר "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים[32]",

ופירש הרמב"ן[33]: שהנשים קדמו לגברים בהבאת נדבותיהן.

{

נשים יקרות, והלוואי שתמיד נקדים למצוות, ונקדים להגיד כשאנחנו מדברות עם הבעל, כי את האמירות שלנו קשה לו יותר להבין.

אני מאחלת לכולכן חג מתן תורה שמח מאוד.

שתזכו להיות כלים לאור גדול, ותזכו לקבל את התורה "בשמחה ובפנימיות[34]".

ושבע"ה בשנה הבאה כולנו נביא ביכורים לבית המקדש השלישי בירושלים.

חודש סיוון מבורך ומוצלח.

{

אל תדבר אלי[35]

לפני שיכבה הרגש

לפני שהלב ישבר

הייתי הכי מאושרת

והכול מתפורר

תרגיש את הרגע

אני יודעת קשה להודות

תרמוז בשתיקה

או תן לי סימן לפחות

אל תדבר אלי עשה שזה יגמר

אל תדבר אלי זה יכאיב יותר

ואל תצבע לי בוורוד את השקרים והדמעות

אל תדבר אליי

החיוך נעלם לי

והאיפור נמרח

במחר נאחזת

וזה לא עוזר לי כל כך

לאחור לא אביט עוד

ועדיין אוהבת אותך

קח עוד שקט ממני

אל הדרך שלך

אל תדבר אלי עשה שזה יגמר

אל תדבר אלי זה יכאיב יותר

ואל תצבע לי בוורוד את השקרים והדמעות

אני עייפה ממלחמות לא מבקשת נחמות

{

השיעור מוקדש לעילוי נשמת רחל רעיה בת רוזה ונתן ע'ה – רוח ה' תניחה בגן עדן
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות יבלט"א לזרע של קיימא לגל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה

ולרפואה שלימה בגוף ובנפש של אמיליה בת אסתר, טוניה בת נטליה, יואל בן שולמית, עינב בת רוני, הילה בת אילה, שירלי בת גילת, גל יצחק בן סמדר ודניאל בן יפה בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה
{

מקורות:

רבי ברזובסקי, ש. נ. (אין שנה). ספר נתיבות שלום על התורה – חומש ויקרא. עמ' קל-קלח. ירושלים: הוצאת ישיבת בית אברהם סלונים.

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא – רש"י כפשוטו - במדבר – פרשת במדבר. עמ' תלו-תפח. ירושלים: לשם ספרי איכות.

ד"ר טובול כהנא, תמר. (תשע"ב). נשים וראש חודש . דף שבועי מספר 980 פרשת ראה ושבת ר"ח. היחידה ללימודי יסוד ביהדות של אוניברסיטת בר-אילן, הפקולטה למדעי היהדות, לשכת רב הקמפוס. אוחזר מתוך https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/reeh/Kehana.doc

הרב לוביץ', ר . (18.10.2012). כיצד קבעו מתי תיקרא כל פרשה? אוחזר מתוך https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4293976,00.html

הרבנית מזרחי, י. (פרידמן, י. עורכת). ירושלים. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"].

הרבנית מזרחי, י. (2017). שנה וברכותיה – יומן שבועי-חודשי לשנת תשע"ח. ישראל: פרשה ואשה הוצאה לאור.

מילר, ח. (עורך). (2010). חומש במדבר. מהדורת לבייב עם משנתו של הרבי מליובאוויטש, קול מנחם. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קה"ת.

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

ספריא: ספרייה חיה של טקסטים יהודיים. אוחזר מתוך: https://www.sefaria.org

שמידע, ש. (יד' בשבט ה'תשע"ד). פרשת יתרו - נשים עם בפני עצמן. אוחזר מתוך

https://abc770.org/article_node_238/

---

[1]  במדבר א' א' – ד' כ' (פ' במדבר)

[2] שם א' א'

[3]  פרשת בְּמִדְבַּר: במדבר א' א' - ד' כ' – (1/10 ; 159 פסוקים)

[4]  שמות יט' א'-ב' (פ' יתרו)

[5]  מתוך ברכות הדלקת נר חנוכה: משנה תורה, ספר זמנים, הלכות חנוכה ג' ד'

[6]  3331 ליתר דיוק, יציאת מצאים התרחשה בשנת 2448

[7]  סיפר הרב יהודה לייב, אחיו של האדמו"ר הזקן הלא הוא הרבי הראשון מלובביץ' (רבי שניאור זלמן ברוכוביץ' מליאדי - האדמו"ר הזקן (במקור באידיש דעֶר אַלטעֶר רבי. מכונה גם הרב או בעל התניא והשולחן ערוך) 1745 - 1812, הוא מייסדה של שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד. חיבר את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב שולחן ערוך), שניאור זלמן, שהוא נהג לומר כי: "יש לחיות עם הזמן" (מובא בהיום יום, ב' מרחשון), והכוונה היא שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע. לא רק ללמוד אותה בכל יום, אלא ממש 'לחיות' עמה (מובא בחומש, קול מנחם, פתיח).

[8]  הרב רונן לוביץ', צוהר

[9]  לימדה אותנו בשבת הגב' נחמה שאקי, שזה מבוסס על הפסוק מאיוב (ה' ז'): "כִּֽי־אָ֭דָם לְעָמָ֣ל יוּלָּ֑ד" לעמל ר"ת ללמוד על מנת ללמד (ואני מצאתי את המקור המובא בבנין יהושע על אבות דרבי נתן י״ג:ב׳:ג המתבסס על הכתוב במסכת סנהדרין צט' ע"ב).

[10]  תהילים נז' יא'

[11]  מתוך סרטון וידאו בעמוד הפייסבוק של "אור חדש"

[12]  המקובל הקדוש גדול מקובלי צפת במאה ה-16, רבי יצחק לוריא בן שלמה 1534-1572, שהיה בין היתר גם רבו של הרמ"ק: רבי משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ (1522 - 1570), בעל ה"תומר דבורה".

[13]  רבי אלימלך וייסבלום מלִיזֶ'נְסְק (1717 – 1787) היה אדמו"ר בדור השלישי לחסידות. מתלמידיו הבולטים של המגיד ממעזריטש, הראשון בין מבססי התנועה בפולין רבתי ומחשובי הוגיה בכלל. מחבר הספר "נועם אלימלך", אחד משלושת החיבורים המרכזיים של החסידות המוקדמת, בו העלה תרומה חשובה לניסוח אידיאל הצדיק. (ויקיפדיה).

[14] מי שרוצה יש סגולות מיוחדות לימים האלה (עפ"י הרב רפאל אביטן), שתפנה אלי בפרטי ואעביר לה

[15]  שמות יט' ג'

[16]  תנחומא, פיקודי סימן ט'

[17]  שם א' כב'

[18]  סוטה יב' א'

[19]  שם

[20]  שמות רבה כח' ב'

[21]  פרקי דרבי אליעזר מא' ו'

[22]  אבות ה' א'

[23]  תהילים לג' ו'

[24]  עפ"י השיר "לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם" מאת זֶלְדָה שניאורסון-מישקובסקי (1914-1984) [בת דוד של הרבי מלובביץ'] מתוך קובץ השירים "אל תרחק" 1974 (השיר בוצע לראשונה ע"י חוה אלברשטיין ב-1975 באלבום "כמו צמח בר").

[25]  שמות יט' ג'

[26]  מכילתא דרבי ישמעאל יט' ג' א'

[27]  ההערה שלי

[28]  שיר השירים ו' ח'

[29]  אח"כ ב-1971 הוא גם הוציא ספר (שלא תורגם לעברית עד כמה שאני יודעת) בשם Silent Messages.

[30]  בבלי, שבת לג' ע"ב

[31]  ויקרא א' א'

[32]  שמות לה' כב'

[33]  רבי משה בן נחמן (ידוע כ-רמב"ן; 1194 - 1270) היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא

[34]  כך נהג הרבי מלובביץ' לברך: "הרבי דייק להשתמש בנוסח הברכה "לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות", באומרו שזה הנוסח שבו "כ"ק מו"ח אדמו"ר היה מברך לפני חג השבועות, במכתבים ובעל-פה"." (Chabad.org).

[35]  בשיעור הקשבנו לשיר "אל תדבר אלי". מילים ולחן: יוסי גיספן ; ביצוע: מירי מסיקה , מתוך האלבום "מלך" 2012: https://www.youtube.com/watch?v=X-ezQp1lRsM

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.

I'd love to hear from you.