יַהֲדוּת וְהוֹרוּת
והפעם:
הגיגים מעוגנים על פרשת תולדות
ילד רע הוא ילד שרע לו
למה התורה כופלת בפסוק אחד שאברהם היה אביו של יצחק
ושיצחק היה בנו?
ולמה שלושה זוגות אחים שהכרנו עד כה, אחד מהם רע רע
והשני טוב טוב?
ומה עם זכות הבחירה?
והאם רע הוא באמת רע, והאם רע יכול להיות גם טוב?
כמו
בפרשת
חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה, גם פרשת תּֽוֹלְדֹ֥ת עוסקת בהורות ובחינוך ילדים.
בפרשת
חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה פגשנו את זוג ההורים של העם היהודי,
אברהם ושרה, וילדיהם ישמעאל ויצחק.
בפרשת
תּֽוֹלְדֹ֥ת אנחנו פוגשים את ממשיכי דרכם של אברהם ושרה, את זוג
ההורים השני, יצחק ורבקה, וילדיהם עשיו ויעקב.
אבל
לפני שנצלול לתוך הפרשה, נתחיל כמנהגנו עם שם הפרשה, תּֽוֹלְדֹ֥ת,
שפותחת בפסוק: "וְאֵ֛לֶּה תּֽוֹלְדֹ֥ת
יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק:[1]"
§
ראשית, זה מוזר. למה פעמיים?
יִצְחָ֖ק
בֶּן־אַבְרָהָ֑ם
וגם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק?
לא
מספיק היה לומר פעם אחת. למה התורה, שבדר"כ מאוד חסכנית במילים, חוזרת על
אותו הדבר פעמיים?
§
ושנית, גם ישמעאל היה בנו של אברהם.
בנו בכורו.
מדוע
לא מתחילה פרשת תּֽוֹלְדֹ֥ת בעליית שביעי של פרשת חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה
המתחילה לפרט את תולדות אברהם החל מבנו הבכור? "וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל, בֶּן-אַבְרָהָם:[2]".
§
מה גם שהתורה מספרת לנו שיצחק
וישמאעל קברו את אביהם ביחד: "וַיִּקְבְּרוּ
אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, בָּנָיו, אֶל-מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה:[3]".
{
כדי
להשיב על השאלה הראשונה נתחיל עם שתי השאלות האחרות.
עוד
לפני שמספרת לנו התורה על תֹּלְדֹת
יִשְׁמָעֵאל, בֶּן-אַבְרָהָם,
פסוק אחד לפני כן כתוב: "וַיְהִי, אַחֲרֵי
מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ ה', אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ;[4]".
רש"י
מפרש: "אע"פ
שמסר הקב"ה את הברכות לאברהם (לברך את מי שתרצה[5]) נתיירא לברך את יצחק מפני שצפה
את עשו יוצא ממנו, אמר יבא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו, ובא הקב"ה
וברכו."
הרב
וולבה כותב:
"אף
על פי שאברהם אהב מאוד את יצחק, אהבה זו לא שיחדה אותו."
כלומר,
עם כל כמה שניתנה לו היכולת לברך, הוא לא התגאה והחשיב את עצמו, אלא בחר בשלב זה
שלא לברך. ולהשאיר לקב"ה את הכבוד. "מזה אפשר לראות איך
אברהם היה שותף נאמן, שגם לבנו לא מסר את הברכות". ומסביר בשם המשגיח ז"ל[6] את הכתוב "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, לְיִצְחָק."[7]: "ומזה רואים שרצון
הקב"ה הוא לעשות שותפות עם האדם בעולם, שגם לאדם תהיה דעה בניהול העולם." זאת אומרת שהשותפות
עם הקב"ה באה לידי ביטוי בכך שאת מה שנותן ה' לאדם, הוא נותן על מנת שהאדם
יתן ל... ויחלוק עם... בני-אדם אחרים.
אנחנו
מבינים ולומדים מזה ש:
א. ניתנת
לאדם בחירה מה לעשות עם הדברים, הכשרונות, המתנות, שהוא מקבל מהקב"ה. ו-
שיש לנו חלק מהתשובה לשאלה ששאלנו,
והיא שה' בעצמו בחר ביצחק כבנו של אברהם, וכממשיך דרכו של אברהם, ולא בישמעאל.
{
ויכול
להיות גם -- וזו דעתי המאוד פרטית -- שאברהם פשוט לא רצה ולא יכול היה
להביא את עצמו שוב לבחור בין שני בניו, ובמופגן להעדיף אחד על השני,
ולפגוע בבנו.
מספרת
לנו התורה על הזמן שבו אברהם היה צריך לגרש מביתו את בנו בכורו: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה
לְאַבְרָהָם—מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת,
וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי
עִם-יִצְחָק. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת
בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ
עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע
בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ: כִּי
זַרְעֲךָ, הוא.[8]"
יכול
להיות שלמרות שכך ציווה אותו ה' זה ישב לו מאוד לא טוב. הרי כל כולו של
אברהם היה חסד, נתינה, השפעה של טוב מוחלט. אולי הוא הרגיש שהוא כבר חטא לבנו
בכורו בזה ששלח אותו אל מותו במדבר עם אמו הגר. ואפילו שצריך היה לשמוע בקול שרה
ולעשות זאת, זה עדיין לא אומר שהוא היה שמח עם זה. יכול להיות שהיו לו ייסורי
מצפון. יכול להיות שהוא לא רצה
לפגוע בישמעאל פעם נוספת, ולכן הוא 'השאיר' כביכול, את הבחירה למי ינתנו
הברכות, לקב"ה.
{
הרב
חיים ויטאל
מגלה לנו שני דברים.
האחד,
שהסיבה שבגללה זכה ישמעאל שהתורה תכנה אותו יִשְׁמָעֵאל, בֶּן-אַבְרָהָם היא כי ישמעאל עשה תשובה, והתכפרו
לו כל מעשיו, והראייה, שהוא ויצחק קברו ביחד את אביהם. אבל הכתוב מפרט קודם כל את
יצחק ואח"כ את ישמעאל: ""וַיִּקְבְּרוּ
אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, בָּנָיו,...". ומלמד אותנו הרב וולבה שזה שישמעאל
נתן ליצחק ללכת לפניו, מראה לנו שהוא הכיר בכך שיצחק גדול ממנו. הכרה במובן ערכי.
הוא הכיר את בערך האמיתי שלו ושל יצחק, ובזה שערכו של יצחק גדול משלו. והכרה זו, היא
היא התשובה.
הדבר
השני שמגלה לנו הרב חיים ויטאל הוא שההבדל ("ההפרש" בלשונו) הגדול שבין יצחק
לישמעאל נעוץ בעובדה שכאשר הוליד אברהם את ישמעאל עדיין היה ערל, ועדיין נקרא אברם
ללא האות הא בשמו. אבל כאשר הוא הוליד את יצחק הוא כבר היה "אברהם שלם".
זאת
אומרת, א. כבר נוספה האות הא לשמו, ו-ב. הוא הוליד את יצחק "מטיפה קדושה". כלומר אחרי שכבר מל
את עצמו. ככתוב: "כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא
לְךָ זָרַע.[9]".
ומסכם
הרב ויטאל ואומר שכשמזכירים את שמו של ישמעאל צריך לציין כמובן בן מי הוא היה, אבל
כשמדברים על זרעו של אברהם, "אז נאמר כי יצחק הוא זרעו של אברהם ומיוחס אליו
בפרטות."
פשוטו
של מקרא
מחדד וכותב כך: "לשון הכתוב מלמדנו שישמעאל לא נחשב כעיקר בנו שיקרא על שמו
'זרע אברהם', שכן ביצחק נאמר 'וְאֵ֛לֶּה
תּֽוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק',
לאמר: הוא האב והוא בנו לכל דבר וענין;".
ובכל
זאת, למה פעמיים?
ממשיך פשוטו של מקרא ומבאר:
"כפל
זה בא להדגשה יתרה לקבוע שהוא
(יצחק)
עיקר בנו."
לא ישמעאל שהוא בנה של השפחה המצרית הגר, ולא בניו האחרים 'בני הפילגש' שנולדו לו
מקטורה. התורה חוזרת עתה "אל עיקר תולדותיו של אברהם, אל יצחק בנו שהוא
הבן העיקרי.... והוא הממשיך את מורשת אברהם, מעמדו ומקומו ונחלתו."
ורש"י מוסיף סיבה נוספת
לכפל: "ללמדך
שהיה דומה לאביו בנוי ובחכמה ובמעשים טובים." ועוד הוא מפרש: "שיצחק בטוח בא מאברהם.
כי ליצני הדור היו אומרים ששרה נתעברה מאבימלך, שהרי חיתה עם אברהם שנים רבות ולא
נתעברה. מה עשה הקב"ה? צר את צורת פניו של יצחק כצורת פניו של אברהם, והכל
ראו שאכן אברהם הוליד את יצחק."
{
מעניין
לראות שמתחילת ספר בראשית אחנו עוסקים בהורים ובילדים.
בפרשה
הפותחת של ספר בראשית היו לנו שני אחים. קין והבל.
רע
וטוב. טוב ורע.
גם
בפרשה הקודמת היו לנו זוג אחים. ישמעאל ויצחק.
רע
וטוב. טוב ורע.
ובפרשה
שלנו אנחנו מוצאים שוב זוג אחים. עשו ויעקב.
טוב
ורע. רע וטוב.
אנחנו
רואים שהתאור של הבנים מאוד קיצוני. כל הבנים הבכורים הם רע בהתגלמותו, וכל הבנים
הצעירים הם הטוב בהתגלמותו.
ובשלושת
המקרים, דווקא הבן הצעיר הוא זה שזוכה להמשכיות, לברכות, להכרה ולירושת האב.
מספרת
לנו התורה על עשו ויעקב, שעשו היה "איש השדה" ויעקב היה "איש תם
יושב אהלים": "וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו
אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַֽעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם ישֵׁ֖ב אֹֽהָלִֽים:"[10]
ופשוטו
של מקרא מלמד אותנו ש"בשני הבנים פרש הכתוב גם את תכונתם ומזג טבעם,
וגם את משלח ידם (עיסוקם המעשי)."
{
ואפילו
עוד לפני כן, עוד כשהיו בבטן רבקה אמם מספרת לנו התורה "וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ...[11]" וכותב הרבי מלובביץ
שחז"ל אומרים ש: "כבר בהיותם ברחם אימם נתגלו אצל יעקב ועשיו
נטיות מנוגדות – יעקב נמשך לבית המדרש, ואילו עשיו נמשך לבית עבודה זרה.[12]"
בפרשה
הבאה, פרשת וַיֵּצֵ֥א, מספרת לנו התורה שיעקב הובטח לרחל, ושלאה היתה אמורה
להתחתן עם עשו[13].
באמת? לאה היתה צריכה להתחתן עם רשע?
האם
זה באמת יכול להיות?
איך
זה אפשרי שמשני צדיקים כמו יצחק ורבקה יצא ילד רע ורשע?
מה
מלמד אותנו העיסוק הזה של התורה בטוב ורע?
מה אנחנו אמורים ללמוד מזה?
הסביר
לי הרב יהודה אליהו[14]
שלפני חטא עץ הדעת, שעליו כתוב: "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע [15]" היה בעולם עירוב של טוב ורע.
המילה "דַּעַת" בעברית משמעה חיבור[16].
מאז
חטא עץ הדעת נוצרה הפרדה בין הטוב לרע. ואין מושג ברור של טוב ורע בעולם.
בפרשות
שאנחנו קוראים, התורה מבהירה לנו ומלמדת אותנו בצורה ברורה על-מנת שנבון טוב טוב
מה התורה חושבת שהוא טוב, ומה היא מחשיבה כרע.
מושגי
האמת והשקר, הטוב והרע הם מאוד סובייקטיביים בעיניינו האנושיות.
התורה
באה ללמד אותנו את מושגי האמת והשקר, והטוב והרע בצורה שהיא לא סובייקטיבית. בצורה
שאיננה נתונה להחלטתו האישית של כל אחד.
על
מנת לעשות זאת, יש צורך להקצין את התמונה, כדי שהיא תהיה ברורה ומובנית, ומובנת
ללא ספקות.
{
במילים
אחרות, (במילים שלי) או בהתבוננות מכיוון אחר אפשר לומר ש: גם מהלא נכון אנחנו
יכולים ללמוד מה נכון.
הרבי
מלובביץ טוען
שאין כאן שאלה הנוגעת לבחירה החופשית של האדם בטוב או רע תוך שהוא גדל. אלא שיש
כאן תמיהה: "איך
זה ייתכן שעוד בבטן איתו גילה עשיו נטייה טבעית לעבודה-זרה?!"
ועונה:
"חייבים
אנו לומר, שנטייה זו כשלעצמה לא היתה דבר רע, אלא דרך מיוחדת בעבודת ה'."
וזוהי
תובנה מדהימה. ושיעור ענקי לנו כבני אדם ובודאי כהורים.
בודאי
שקל לנו יותר לגדל ולחנך ילד שנטייתו הטבעית היא לטוב, לטהור, ולנכון. קל להסתכל
על כזה ילד ולומר בנחת גדולה: "איזה ילד טוב" ולטפוח לעצמנו בגאווה על
השכם על העבודה הנהדרת שאנחנו עושים.
אבל
חשוב להבין שהאמת היא שזה לא הילד לכשעצמו, אלא שטוב לנו איתו – אז הוא ילד
טוב.
ומה
עם ילד שנטייתו הטבעית איננה כזו?
מה
עם ילד כמו עשו שנולד עם נטייה אחרת? שהיא לאו דווקא לְמה שהוא טוב, טהור ונכון?
הרמב"ם[17] מסביר שישנם "שני טיפוסים
כללים: 'החסיד המעולה' ו'הכובש את יצרו'. הראשון מתאווה רק אל הטוב,
ולעומתו השני מתאווה גם אל הרע, וגדולתו היא בכך שהוא כובש את יצרו[18]."
כלומר,
אין באמת טוב מוחלט ורע מוחלט.
בכל
אחד יש גם מזה וגם מזה, אלא שאצל כל אחד העבודה שלו בעולם הזה באה לידי ביטוי
בצורה אחרת: אחד צריך ללמוד להתגבר על תאוותו לרע ולהתגבר על הפרעות ומכשולים בדרך
לטוב, ואחד צריך ללמוד לאזן את תאוותו לטוב מוחלט ולהתגבר על נטייתו להסתגר בדלת
אמותיו על מנת שלא להתחכך עם הרע שבעולם.
הרבי
מלובביץ מלמד אותנו שיהודי צריך להיות גם "איש תם יושב
אוהלים" וגם "יודע ציד" - לצאת לשדה, לעולם ולעשות מהדברים שיש
בעולם 'מטעמים' לאבינו שבשמיים.
וכאשר היציאה אל העולם נעשית כהמשך ל"יושב
אוהלים" – מגינה התורה על האדם שיוכל להצליח בשליחותו זו."
הרב
אליהו לימד
אותי שהרמב"ם[19]
כותב כך: "אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב
גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או
רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע
כירובעם,.... רשות כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות
צדיק, הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו."
כלומר,
גם אם אדם נולד עם נטיות טבעיות לכאן או לכאן, יש לו גם היכולת המולדת להיות מה
שירצה: טוב או רע. אלא שלכל אחד הדרך שלו, האתגרים שלו, המסע שלו, להגיע לשם.
{
אבל
הילדים שלנו עדיין לא שם. בינתיים הם אנשים קטנים שזקוקים להכוונה והדרכה , ועדיין
לא מסוגלים לעשות בחירות כאלה קשות. כל מה שהם יודעים זה לראות את עצמם דרך
העיניים שלנו.
אם
ההורה מאמין שהילד שלו רע, זה יהיה גם האופן שבו הוא יסתכל עליו, ויתנהג אליו,
והילד יגדל להאמין שהוא רע. ששום דבר טוב לא יצא ממנו.
יש סיפור על גור פילים קטן שנקנה לקרקס. כדי שלא יברח, אסרו אותו באזיק של ברזל על רגלו האחת שהיה מחובר לשרשת ברזל שהיה מחוברת ליתד ברזל שהיה תקוע עמוק באדמה. הפיל הקטן ניסה בכל כוחו להשתחרר. הוא משך, ודחף, ומשך ודחף, וניסה שוב ושוב לנתק את עצמו מהאזיק, או לעקור את היתד מהאדמה. וללא הצלחה. הוא נפצע, ודימם, וכאב, והמשיך שוב ושוב לנסות לשחרר את עצמו. ולשוא. אחרי כמה שבועות הוא פשוט התייאש. הוא הבין שהוא לא יכול. אבל כמה חודשים לאחר מכן, שנה שנתיים, הוא כבר גדל להיות פיל ענק וחזק. כזה שיכול להפיל עצים ולעקור אותם משורשם. ועדיין אפשר למצוא אותו בסוף ההצגה מחובר לאזיק ולשרשרת הברזל הדקה והיתד הקטן, והוא לא מושך ועוקר וקם ובורח. למה? כי פעם כשהוא היה קטן הוא לא הצליח, והוא התייאש ומאז הוא מאמין שאין בכוחו לעשות את זה, הוא האמין שהוא לא יכול. |
יש
גם הורים שקשה להם.
כשרבקה
אמנו גילתה שיש בתוכה שני ניגודים היא נאנחה
"וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה
זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי[20]".
אם
היא היתה חיה בימינו אולי היינו שומעים אותה אומרת: למה זה מגיע לי? מה עשיתי רע?
קשה
לגדל ילד שקשה לו. אבל
אנחנו צריכים להיזהר שלא לתת לזה להפוך אותנו להיות הורים קשים.
זה
שקשה זה בסדר, לגיטימי, מתאים למציאות – אבל אסור שזה יחלחל ויטפס ללב, וייאש.
לפעמים
הורים מרגישים מאוד לבד באתגר של גידול ילד שקשה לו ורע לו, וצריך להיזהר כי
מבדידות האנשים הופכים קשים[21]. והורים קשים לא יכולים לעזור
לילדים שלהם לגדול כדי לבחור נכון.
צריך
לזכור שאולי קשה להגיע לרחוקים, לאלה שנופלים רחוק , אבל חשוב לזכור שהם גם אלה
שאם יעמידו אותם, אם יעזרו להם להזדקף -- הם יהיו הגבוהים ביותר.
יצחק
אבינו ידע מה הפוטנציאל של עשו בנו ולכן הוא רצה לברך אותו. הוא ידע איזה צדיק ענק
הוא יכול להיות אם רק יאהבו אותו ויאמינו בו ולא ייתאשו ממנו.
הורים
חייבים להיות מודעים לכוח העצום שיש להם להעלות את ילדם גבוה ולגלות את
"ניצוצות הקדושה" שבתוכו, את הטוב שבתוכו, ולממש אותו, תוך למידה להתגבר
על הנטייה הטבעית שלהם.
כן
יש לילדים כאלה עבודה קשה יותר בעולם הזה, אבל זה לא עושה אותם רעים.
להיפך,
זה צריך רמוז לנו שבתוכם שוכנת נשמה מאוד גבוהה שצריך לעזור לה להזדקף למלוא
גובהה.
ובשביל
זה הם צריכים אותנו, את ההורים שלהם.
לא
רק הילדים שלנו גדלים. בזמן שאנחנו עוזרים לילדים שלנו, אנחנו עוזרים גם לעצמנו לגדול.
{
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר ב'ה כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.
{
מקורות:
הרב
הלוי ברוד, מ.מ. (עורך). (2007). עשו לא נולד רע. תולדות. בתוך שולחן שבת,
עמ' 64-63. ישראל: מכון ליובאוויטש.
הרב
גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י.
(ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא. חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט.
בראשית. ירושלים: לשם ספרי איכות.
הרב וולבה, ש. (ה'תשס"ט). שיעורי
חומש. בראשית. פרשת תולדות. עמ' רח'. ירושלים: משפחת וולבה.
רבי ויטאל, ח. (אין
תאריך). ספר עץ הדעת טוב. פרשת תולדות. אוחזר מתוך http://www.hebrew.grimoar.cz/vital/ec_ha-daat_tov.htm
הרב
וקסמן, ח. (אין תאריך). ועתה בני שמע אל קולי. אוחזר מתוך http://www.sederyom.co.il/item/111-ועתה-בני-שמע-בקולי
הרב מילר, ח. (עורך).
(2007). סוף מעשה לפרשת תולדות, על-פי ליקוטי שיחות של הרבי מלובביץ' חלק כ, עמ'
108 ואילך. בתוך ספר בראשית - מהדורת לבייב, עמ' 170. ברוקלין: קול מנחם.
הרבנית רימון, ש.
(אין תאריך). פרשת ויצא – מציאות וחזון. אוחזר מתוך http://www.vbm-torah.org/he/פרשת-ויצא-מציאות-וחזון#_ftn16
[13] לפי מדרשים, פירוש השפת אמת
והרב קוק, גם יעקב וגם עשיו היו אמורים לקבל את הברכה ולעבוד בשיתוף פעולה, כאשר
יעקב פועל במישור הפנימי ועשיו במישור החיצוני; לאה הייתה אמורה להנשא לעשיו
ולסייע לו בעבודתו החיצונית ורחל הייתה אמורה להנשא ליעקב ולסייעו בעבודה הפנימית,
אך מכיוון שיעקב קנה את חלקו של עשיו והפך להיות אחראי גם על העבודה החיצונית, הוא
היה צריך לשאת גם את לאה:
[14] רב הקהילה ובית הכנסת (שלנו) אור תורה
[16] כמו
למשל חיבור שבין איש לאישה: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה
אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד" (בראשית א' ד')
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
