יהדות והורות: מי צריך את החוקים האלה בכלל | פרשת בחוקותי | כג' באייר ה'תשע"ט

בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת בחוקותי

מי צריך את החוקים האלה בכלל

בשביל מה חוקים? הם רק מגבילים. לא עדיף בלי?

ומה אנחנו לומדים מהפרשה על אופן קביעת חוקים בבית שלנו.

אחד הדברים שכולנו ממש לא אוהבים זה שמגבילים אותנו.

רובנו אוהבים לעשות את מה שאנחנו אוהבים לעשות, ולא ממש שמחים עם זה שמישהו אחר מחליט עלינו, בשבילנו, במקומנו. זה לא נוח. הרבה יותר נוח לנעים לעשות את מה שנוח ונעים לנו לעשות.  

{

הנה הגענו לפרשה העשירית והאחרונה של חומש ויקרא: פרשת בְּחֻקֹּתַ֖י[1].

פרשה שמלאה בברכות ובקללות:

במה נתברך אם נלך בחוקותיו של הקב"ה, ולהיפך חו"ח אם לא נלך בחוקותיו.

וכך כתוב: "אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם׃ וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ׃...[2]" (קריאה והסבר של כל עשרת פסוקי הברכה[3]).

ואז מגיעים פסוקים אחרים, פרשת התוכחה: "וְאִם־לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כׇּל־הַמִּצְוֺ֖ת הָאֵֽלֶּה׃

וְאִם־בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ וְאִ֥ם אֶת־מִשְׁפָּטַ֖י תִּגְעַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם לְבִלְתִּ֤י עֲשׂוֹת֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺתַ֔י לְהַפְרְכֶ֖ם אֶת־בְּרִיתִֽי׃ אַף־אֲנִ֞י אֶֽעֱשֶׂה־זֹּ֣את לָכֶ֗ם....[4]"

הקב"ה מדבר על מידה כנגד מידה: בטוב וברע.

{

הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל, האדמו"ר מסלונים, הקרוי הנתיבות שלום[5] ע"ש ספרו, מסביר – כרגיל – מאוד יפה את הפרשה שלנו.

עותק של חומש ויקרא קיבלתי ממש אתמול מהרב מנחם וייס[6] היקר, ומשם אנחנו לומדים פירושים מדהימים.

"ויבואר ע"פ הא דאיתא במדרש (ויק"ר לה,ד) עה"פ אם בחוקותי תלכו, חוקים שבהם חקקתי את השמים ואת הארץ... הקב"ה ברא את כל מעשה שמים וארץ עם חוקים, כדתכתיב (תהילים קמח) ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור. לכל הבריאה, השמים והארץ השמש והירח, הים וחול הים והתהום, כולם יש להם חוקים וסדר קבוע שקבע להם הקב"ה והסטיה הקלה ביותר אפי' כחוט השערה מסדרי הבריאה תגרום חורבן בעולם, שכל קיום הבריאה תלוי בחוקיה וסדריה. ושורש כל החקות הם חוקי התורה, שעשה הקב"ה את טבע העולם שכל חוקי הבריאה תלויים בזה שישראל מקיימים את חוקי התורה, שעי"ז מעמידים על מכונים את סדרי הבריאה התלויים בחוקי התורה... זוהי מציאות הבריאה שחקות שמים וארץ תלויים בקיום חוקי התורה ומבלעדי זה אין קיום לבריאה... שאין זה שכר המצוות, אלא שזוהי המציאות וסדר הבריאה, שאם מקיימים את חקות התורה הרי מדה כנגד מדה מתקיים ג"כ כל חקות הבריאה והטבע, ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. וכמ"כ ח"ו להיפך, שאם לא תשמעו לי ואם בחקותי תמאסו וכו' אז מתקלקלים חוקות הבריאה, שאין לך חורבן גדול מזה שחוקות הבריאה בטלים ומתקלקלים. וכמו שמזכיר במדרש את חוקות הים וחוקות החול שעוצר בעד גלי הים שלא יציפו את היבשה, ואילו ח"ו מתבטלים חוקי החול היה הים עולה ומציף את היבשה, ואילו ח"ו מתבטלים חוקי החול היה הים עולה ומציף את העולם. וכמובן מה היה קורה אילו הקב"ה היה מסיר ח"ו את חוקי הגבולות של הבריאה, של הים והחול או של התהום, הרי כל העולם יחרב. וכדוגמא בעת שקורה לרגע רעידת אדמה ואלפי אנשים נמחים מן העולם בבת אחת. זו התוצאה של אם בחוקתי תמאסו שאז מתבטלים חקות הבריאה ואין לך חורבן גדול מזה. וכמ"כ כל סוגי המחלות שמונה, אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עיניים ומדיבות נפש וכו', כולם שינוי הטבע והסדר, כי האלקים עשה את האדם ישר, שע"פ סדר הטבע כל כוחות הגוף בריאים, אך כ"ז הוא רק אם שומר את חקות התורה, שאז נשמרים אצלו חוקי הטבע, אך אם אינו מקיים את חקות התורה, כך גם אין מתקיימים בגופו חקות הטבע וסדר הבריאה. כל החוקות האלה תלויים אם בחוקותי תלכו.. אך זה אינו בתורת שכר ועונש, אלא כך המציאות שטבע הקב"ה בבריאה, שהחק נתן ולא יעבור תלוי בשמירת חוקי התורה, ואם אינכם משמרים את חוקותי אינני משמר את החוקות שלכם ונהיה חורבן בבריאה, אך אם בחוקותי תלכו אז תתנהל כל הבריאה כסדרה להשפיע לכם ברכה.[7]"

הנתיבות שלום מסביר לנו שבכלל לא מדובר כאן לא בפרסים ולא בעונשים אלא בתוצאות טבעיות.

ככה ברא הקב"ה את העולם והוא מגלה לנו בפרשה שלנו את החוקיות הזו שבטבע.

מה קורה כשפועלים עם החוקיות הזו = ברכות, ומה קורה אם חו"ח הולכים נגדה = קללות.

{

גם בבית אנחנו צריכים לפעול באופן הזה בחינוך הילדים.

תוצאה טבעית היא פועל יוצא מרצף של אירועים טבעיים ללא התערבות המבוגר.
‏ (למעט במקרים של פיקוח נפש או נזק גופני חמור) אם ההורים לא יתערבו ויעניקו לילד ‏השתתפות אמיתית בצערו יפיק הילד את הלקח בעצמו.  ‏ 
אין כאן בשום פנים ואופן נקמה, או שמחה לאיד של: "אתה רואה! אמרתי לך!".

זה לא עונש – זה פשוט ככה זה באופן טבעי, ככה מתנהל העולם, ככה מתנהל הבית, ככה מתנהלים החיים.

יש כאן אך ורק נתינת מקום לטבע לעשות את שלו, ובו בזמן להיות הורה אוהב, מחבק, מדריך ומכוון בחיבה.

למשל: בחורף כשלא לובשים מעיל - רטוב וקר.
כשלא מגיעים לארוחה - נשארים רעבים.
‏כשלא הולכים לישון בזמן - עייפים בבוקר.
כשמתנהגים בצורה לא נעימה עם חברים - חברים ‏לא באים יותר.
כשלא מניחים לאמא לנוח בצהריים - לאמא אין כח ללכת לבריכה אחה"צ. וכד'.

כאשר הורה מעניש ילד קשה לו לעזור לילד להשתחרר מהמצב אליו הוא נקלע - אבל כאשר הילד ‏סובל מתוצאה טבעית או הגיונית של מעשיו , יכול ההורה בהחלט לבוא לעזרתו, דבר שתורם ‏לשמירה על מערכת יחסים טובה. 

את אותו סדר שה' קבע בעולם ושאותו משה מסביר לעם ישראל אנחנו כהורים יכולים להכניס להורות שלנו.

תוצאות הגיוניות וטבעיות הם הכלים החינוכיים הטובים ביותר לעזור לילדים לגדול בצורה הטובה ביותר תוך שמירה על מערכת היחסים הטובה שלהם עם ההורים שלהם.

{

אם מסתכלים על הפסוק הוא לא ממש ברור. מה זאת אומרת אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם?

המצוות והחוקים זה אותו הדבר, לא?

מה הכפילות הזו?

אנחנו יכולות להתעכב שעה רק על הפסוק הזה – בואו נתחיל כמובן עם רש"י:

"בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ, שיהו עמלים בתורה.

וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ – הוו עמלים על מנת לשמור ולקיים."

יש כאן עניין של טורח ויגיעה – עמל של ממש.

צריך לעמול וללמוד בתורה, על מנת שאפשר יהיה לשמור ולקיים את המצוות של הקב"ה.

עצם הלימוד בתורה, תוך השקעה של ממש, יגיעה, טורח, עמל, מביא אותנו ליכולת טובה יותר של שמירת מצוות וקיומם.

הרי יש הרבה דברים שאנחנו לא מבינים בתורה, ויש חוקים[8] שאנחנו לא מבינים (כמו מצוות פרה אדומה שאפילו שלמה המלך החכם מכל אדם אמר עליה: "על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי: כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא (מצוות פרה אדומה) רְחוֹקָה מִמֶּנִּי.[9]")

אז מה יעזור לנו להתייגע ולעמול בלימוד תורה אם אנחנו בין כה וכה לעולם לא נצליח להבין את התורה באמת, את המצוות של הקב"ה...

זה מכיוון שלימוד התורה יש לו מטרה שהיא מעבר למובן מאליו, יש כאן רוחניות, ומבחינה רוחנית מדובר כאן על כלים אורות.

אנחנו הכלים והתורה היא אור "נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר[10]", כל המצוות הן נרות מאירים, אבל התורה היא אור אחד שלום.

אננו לומדים את זה[11] מהרב שיינברגר[12], ממשיך דרכו של הרב אשלג[13], בעל הסולם.

{

תורת הקבלה מסבירה שיש בבריאה עניין של אור וכלי. יש למעשה סה"כ שני "חומרים" המרכיבים את

הבריאה כולה, אור וכלי. האור הוא תמיד טוב. בסוד, אין רע יורד מלמעלה. ה"בעיה" תמיד נמצאת בכלי,

או ליתר דיוק בהכנה של הכלי. איפה שאין כלי, אין אור. איפה שהכלי לא מתאים, האור שמתגלה נהפך

לחושך. בסוד הכתוב "וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם[14]" רש"י מפרש, "ממשמע שנאמר והבור

רק איני יודע שאין בו מים מה תלמוד לומר, אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו".

התורה והמצוות ניתנו לנו על מנת שנדע את הדרך הטובה ביותר להכנת הכלי שלנו לדבקות עם האור

של הבורא. בדרך זו ניתן להבין את מה שכתוב בפרשה, שגם אם אנו לא מצליחים להכין את הכלי המתאים, עדיין האור נמשך אלינו, אלא שהוא גורם לייסורים גדולים לכלי השבור, הענג נהפך לנגע, השפע נהפך לפשע. אותו אור, אותה הטבה, יכולה להתפרש בדרך שונה אצל שני אנשים, בהתאם לצורת הכלי שלהם.

ממש כפי שאותה מילה, עם אותה כוונה, יכולה לגרום שמחה לאחד ומפח נפש לשני.

העבודה שלנו היא בהכנת הכלים, האור תמיד מושלם!

אם יש מפעל ובו העובדים עצלים ומחפשים דרכים "לקצר" תהליכים בפס הייצור. בסופו של דבר

התוצרת תצא פגומה ובעל המפעל יסבול מהפסדים. התוצאה תהיה שלא יוכל לשלם משכורות לעובדים והמפעל יפשוט את הרגל. האם לעובדים יש איזושהי זכות לבא בתלונות אל בעל המפעל?

{

הנוסחא לתיקון הכלים - איזון בין הפכים

הרב שיינברגר שליט"א מסביר, בכל דבר בטבע יש הפכים, חם וקור, אור וחושך וכו', צריך לסדר שלכל

דבר יהיה את זמנו ומקומו. מה שמסדר את ההפכים זה הקו האמצעי. בכל דבר בטבע יש מלחמה, סתירה.

ימין סותר את שמאל, שמאל סותר את הימין, הניגודים שוחקים זה את זה באופן תמידי, חם וקר, אור

וחושך, אהבה ושנאה. אבל יש משהו, נוסחא, שמחברת ביניהם, זה הקו האמצעי. לכן העולם יכול

להתקיים. התורה היא המדריך שלנו למציאת הקו האמצעי, ליצירת הכלי המושלם. אם אדם רוצה גילוי

נכון של אור בחיים שלו, כל שהוא צריך לעשות זה לבדוק בכל רגע, האם הוא פועל על פי חוקי התורה,

אם לאו.

אנחנו חוזרים לפירוש של רש"י על הכתוב "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ" רש"י מפרש: "להיות עמלים בתורה".

מה זאת אומרת להיות עמלים בתורה? ואיך זה מתקשר לסוד של חוקות התורה?

התשובה מובנת מדברי הרב שיינברגר שליט"א. הרב מסביר בדבריו על הפרשה, חקיקה היא מושג

בלשון הקבלה, דבר רוחני גבוה ביותר. בפשטות, זה יצירת החושך בתוך האור האינסופי, זה יצירת

מציאות של חסרון, על מנת לאפשר את בריאת העולמות. חלק מתהליך השתלשלות הבריאה. אנו

לומדים בכתבי האריז"ל כי בתחילה היה אור אינסוף פשוט ממלא כל המציאות ובאור הזה הבורא חקק

חקיקות, מציאות של העדר אור, חסרון.

למעשה בחוקות התורה מרומזים החסרונות הגדולים שלנו, החקיקות, מקומות החושך בנפש שלנו. אם

התורה אוסרת על ניאוף, סימן שלאדם יש חסרון בנושא. אדם לא צריך לראות את זה רק כדינים, חוקים

ללא טעם, אלא כמפה שמראה את החסרונות שקיימים בו. התפקיד שלנו זה להתגבר על החיסרון, על

הצמצום, על ההעלם, וזה נקרא "להיות עמלים בתורה". כך האדם יכול להתגבר, לתת יגיעה ולעלות

ממדרגה למדרגה גבוהה יותר, עד שיא השלמות, למלא את המציאות שלו באור.

בלשון רמז, עמ"ל זה ראשי תיבות "על מנת להשפיע", זוהי דרך העבודה הנכונה בעולם הזה, להפך את

הרצון לקבל שיהיה רצון לקבל על מנת להשפיע. ימין משפיע, שמאל מקבל וקו האמצע זאת התנועה

המדויקת של "לקבל על מנת להשפיע". העבודה היא להפך את כל החסרונות הגדולים למקור היתרונות הגדול ביותר, מתוך רצון להיטיב עם הזולת, להיות אדם טוב יותר בעולם מתוקן יותר. אלה הם חיים בדרך של קו אמצע.

{

הרב שמואל זעפרני, ראש ישיבת ההסדר 'מאיר', מעלה נקודה מעניינת שמזמינה לעצור רגע ולעיין במה שקורה כאן.

11 פסוקים בפרשה מפרטים את הברכות שנקבל אם נלך בחוקותיו של הקב"ה.

לעומתם 29 פסוקים שמפרטים את הקללות.

כמעט פי שלוש פסוקים עם קללות.

אז מה המשמעות של חוסר הסימטריה הזה?

הרב זעפרני כותב שחז"ל והמפרשים תמהו לגבי השאלה הזו והציעו פירושים שונים.

כך התנסחה השאלה בפי חז"ל במדרש תנחומא[15]: "שלא יאמרו הבריות כשבא משה לברכנו מעט ברכנו וכשבא לקללנו הרבה קללנו, כיצד הקללות שבתורת כהנים שלשים פסוקים חסר אחד והברכות י"א."

התשובה הראשונה שמביא המדרש הכי מצאה חן בעיניי. וכך כתוב: "אמר רבי שמואל, מי שמביט בהן מוצא הברכות יתרות על הקללות. כיצד? ברכות פתח באל"ף אם בחקתי תלכו וסיים בתי"ו ואולך אתכם קוממיות שהברכות באות עליהם מאל"ף ועד תי"ו, והקללות פתח בוא"ו ואם לא תשמעו וסיים בה"א ביד משה בין וא"ו וה"א אין כלום."

כלומר, רבי שמואל אומר שמי שמעיין טוב טוב יכול לראות מעבר לכמות....

נכון שמבחינת כמות יש יותר פסוקים עם קללות מאשר פסוקים עם ברכות. כמו שאמרנו: כמעט פי שלוש. 29 עם קללות, 11 עם ברכות. אבל אם מביטים בתשומת לב רואים דבר מעניין.

הברכות במתחילות באות א' אִם... ומסתיימות באות ת' קֽוֹמְמִיּֽוּת.

ואילו הקללות מתחילות באות ו' וְאִם... ומסתיימות באות ה' מֹשֶֽׁה.

כלומר ברכות יש לנו מאל"ף ועד תי"ו. שלמות. איכות שיש בה הכל מכל וכל.

ואילו הקללות, בין וא"ו לה"א אין כלום.

צריך לשים לב לאיכות של הדבר ולא לכמות.

הברכות מושלמות, ואילו הקללות חסרות. מכאן שיש יותר משקל לברכות מאשר לקללות.

{

זה שיעור מאלף בהורות. יש בתים ליברליים שבהם נותנים לילד בן ½ שנה להחליט מתי הוא רוצה ללכת לישון.... ומתמוגגים מנחת כשהפעוט בן השנתיים מגיב לבקשה לסדר את הצעצועים שלו ב"לא בא לי".... חושבים שזה מתוק, שוכחים שילד זה עדיין לא מבוגר. הוא בתהליך של בניה, וככה לא בונים.

אבל יש בתים שהולכים בהם לקיצוניות השניה, ולא נותנים לילד מרחב נשימה.

מקיפים אותו בכל כך הרבה איסורים והגבלות שאין לו בכלל חופש לגלות את עצמו ואת העולם שסביבו.

בא המדרש, ורבי שמואל, ומלמדים אותנו שהאיכות חשובה ולא הכמות.

חייבים חוקים (תיכף נבין גם למה) – אבל חשוב מאוד שלא יווצר פיחות באיסורים הללו, כי אז ל-לא אין יותר ערך.

אי אפשר שעל צעד ושעל יתקל הילד ב"לא" וב"אסור".

צריך למנן.

צריך כמה "לא" ו"אסור" איכותיים. כאלה שהם הכי חשובים לכם.

שני דברים

1.      לנקות פיזית: לרדת על הברכיים ממש עם ילדים קטנים / להתחבר לעולם הבוגרים

2.      רשימה ולצמצם: לזרום עם ההתפתחות של הילד ולקבוע קווים אדומים

איכות! לא כמות.

{

ונשאלת השאלה למה שלא נעשה ככל העולה על רוחנו?

בשביל מה בכלל צריך את החוקים האלה?

ובשורה התחתונה, מה זה כל ההפחדות האלה? העונשים? האסונות? הקללות?

הקב"ה רוצה להחזיק אותנו קצר אז הוא משתמש בשיטת המקל והגזר?

תהיו טובים תקבלו פרסים, לא תהיו טובים תקבלו עונשים?

אצל ילדים רואים את זה יותר במוקצן ובמוחצן, כי הם עדיין ילדים ועדיין לא למדו להיות קונפורמיים לחברה שבהם הם חיים.

"לא רוצה" "לא בא לי" "אתם לא מחליטים עלי".....

זה די פוליטיקלי קורקט היום שהורים רוצים להיות מתקדמים, אז הם כל כך מאפשרים, שיש היפוך תפקידים והילדים מנהלים להורים את החיים. קצת עולם הפוך כזה.

{

חופש של "חיה ותן לחיות" נשמע מאוד יפה על הנייר, אבל הוא טומן בחובו גם סכנה.

סכנה של חוסר זהות, של טשטוש ייעוד.

וכששני דברים שלא אומרים להיות ביחד, מתחברים – זה יכול להיות מסוכן.

למשל, מים וחשמל. לא טוב לשים אותם ביחד, כי ככה לא רק החשמל מחשמל אלא גם מים עצמם מחשמלים.

לכן בבית, יש צינורות של מים, ובנפרד ובבידוד מוחלט, צינורות שבתוכם חוטים של חשמל. שחו"ח לא יתערבבו.

אם המים יגידו לחשמל "תזרום... חיה ותן לחיות" המים יתחשמלו.

יש חוק טבע: חשמל ומים אסור שיתערבבו.

אם החוק הזה מופר: זה יעלה בחיים.

טשטוש של החוקים, הוא מסוכן – כי החוקים נועדו כדי לשמור על הסדר הנכון והטבעי של הדברים.

{

החוקים שאנחנו קובעים באים לשמור עלינו. בינינו לבין עצמנו, וגם בינינו לבין אחרים: בני הזוג שלנו, הילדים שלנו, בני המשפחה, חברים, עמיתים לעבודה וכו'.

לכל אחד יש בתוכו מקומות אישיים רגישים שלא נכון לתת לאחרים דריסה חופשית בהם. זה פוגע בנו.

גם כשאנחנו לא מכירות בגבולות של עצמנו, אנחנו יכולות לפגוע בעצמנו.

זה להכיר במובן של to know, וזה גם להכיר במובן של recognize/acknowledge.

למשל, מישהי שלא מכירה בגבולות של הרעב שלה, יכולה לאכול פחות מידי או יותר מידי: בשני המקרים זה פוגע בבריאות.

גם אנורקסיה, וגם אכילת יתר, פוגעים בבריאות הפיזית והנפשית.

למשל, מישהו שלא מכיר בגבולות הכוח, ועובד בעבודה פיזית קשה הרבה שעות ביום, יכול להגיע למצב שהוא פוגע בגוף שלו.

מישהו שלא מכיר בגבולות של החוסן הנפשי שלו, ועובד בסביבה לחוצה ומלחיצה לאורך זמן, יכול להגיע למצב של התמוטטות נפשית או שבץ.

חשוב לכל אחד ואחת לעשות היכרות אינטימית עם עצמם, ולדעת היכן הגבול.

כמה כוח פיזי יש לי, כמה חוסן נפשי יש לי, כמה אני מחוברת לרגשות שלי: הנפשיים והפיזיים (כמו רעב ושובע).

זו בעצם היכרות עם הטבע שלנו. ולטבע הזה שלנו יש את החוקים שלו: שבאים לידי ביטוי בגבולות האלה.

אם נעבור אותם, את הגבולות, אם נפר את החוקים, את החוקיות של הטבע שלנו – נשלם על זה.

אם בפגיעה פיזית או נפשית. ובכל מקרה – זה יכאב.

כאן באה התורה, מלשון הוראה, ומלמדת אותנו איפה הגבול, איפה קו האמצע.

{

בשבוע שעבר השתתפנו בערב שארגנו חב"ד[16] שם נתן הרצאה מרתקת (וארוכה במיוחד😊) המזרחן ד"ר מרדכי קידר[17] מאונ' בר-אילן. למדתי דברים מעניינים מאוד בערב הזה על האסלם, ועל מקור הקשר המפוברק שלהם לירושלים. הוא הסביר לנו שהסיבה שלאסלם כל-כך חשוב למגר ולהעלים את היהדות היא שהם (האסלם) טוענים להיות דת האמת היחידה, וכל זמן שאנחנו , היהודים, קיימים, היהדות, שעליה מושתת האסלם (80% מהקוראן הם סיפורים מהתורה שלנו), אי אפשר להתעלם, וגם הם לא יכולים להתעלם, מהיותה של היהדות הדת המקורית. זו שהיתה לפני הנצרות, ולפני האסלם.

ד"ר קידר השתמש הרבה בשפה הערבית במהלך ההרצאה שלו, וכשהוא דיבר על דת האמת זה נחרט בזכרוני: בערבית הביטוי דת אמת הוא דִין[18] חַקִיקַה[19].

דִין בעברית, הוא מה שנחרץ במשפט, תוצאה של יישום של החַקִיקַה של המדינה, של החוקים. בערבית חוקים היא קַוַאנִין قوانين, קווים, חוק = קו. שמים קו, איפה שמצוייר הקו, שם נמצא הגבול.

בדיוק מה שהפרשה שלנו מדברת עליו: אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ..., אם תלכו עם האמת שהם החוקים של הקב"ה, אם תשימו לב לדינים, הטובים והרעים, תדעו איפה נמצא הקו, הגבול, ובין הקווים, שם יהיה לכם הכי טוב. כי בתוך הקווים הכל פועל כמו שקבעתי בטבע, ומחוצה להם – שם חוקי הטבע הפוכים.

{

ואולי בכלל מזמינה אותנו הפרשה לעשות משהו אחר.

אולי מזמין אותנו הקב"ה ללכת בחוקותיו, כי הוא מבקש להזכיר לנו מה שחקוק לנו על הלב מאז מעמד הר סיני.

ותיכף אנחנו מגיעים לשם.... ב-ו' בסיון.

כי את התורה הקב"ה נתן לנו בשני אופנים: אחד משה כתב בדיו על קלף, ואת השני הוא נתן לנו במתן תורה: לוחות אבן שעשרת הדיברות, התורה, חקוקה בהם.

באתר חב"ד מסופר על רב אחד שבאחת מדרשותיו, המשיל את המשל הבא:

כל יהודי הוא כמו אות בספר התורה, אך במשך השנים אות עלולה לדהות. משימתנו היא לחזק ולהוסיף דיו לאותן אותיות דהויות כדי שספר התורה יכלול את כל האותיות."

רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, האדמו"ר השישי מליובאוויטש, לא הסכים למשל זה. "זהותו של כל יהודי היא לא כמו דיו וקלף, אלא כמו אות החקוקה באבן. לעתים אבק ולכלוך עלול להצטבר על האות ולעוות אותה – או אף להעלים אותה לחלוטין. אך תחת לשכבות הלכלוך והאבק האות נותרת שלימה. משימתנו היא להסיר את הלכלוך החיצוני כדי שהאות שוב תוכל להבהיק."

{

אנחנו שוב מסיימים[20] בשעה טובה ומוצלחת את חומש ויקרא:

חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק

בסיום ספר דברים אומר משה רבינו ע'ה ליהושוע בן־נון: "לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ"(דברים לא' ז'), אהרון לוי מערכים מסביר ש"באומרו חזק ואמץ מברכו משה - חזק בתורה ואמץ - בהנהגת האומה."
יואב בן־צרויה, שר צבאו של דוד המלך, מעודד את אבישי אחיו המפקד על חצי הצבא לפני צאתם אל המלחמה עם עמון: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ" (שמואל ב' י'-יב') ומפרש המצודת דוד: " חֲזַק וְנִתְחַזַּק - חזק אתה והעם אשר עמך וגם אנו נתחזק."
 אהרון לוי מערכים מסכם שכשאנחנו אומרים:  חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזַּק, אנחנו בעצם אומרים לקורא בתורה: "יהי רצון שתתחזק אתה ותקיים את דברי התורה וגם אנו נזכה לברכה זו בזכותך. 

{

בשבוע הבא יתארח השיעור שלנו לכבוד ראש חודש סיון אצל משפ' קוצר. עקבו אחר הפרסומים.

אני רוצה לברך כל אחת ואחת מכן שתדעו למצוא את הגבול, וגם להציב אותו מבלי לפגוע ביחסים שלכן, לא עם עצמכן, בני הזוג שלכם, ילדיכם, ובני משפחתכם, וכל מי שאתם באות איתו במגע.

{

השבוע נקרא את ההפטרה מספר ירמיהו, שגם הוא מוסר לעם תוכחה על שהם נוטשים את הקב"ה וכך הוא אומר: "כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה' אָר֤וּר הַגֶּ֙בֶר֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְטַ֣ח בָּאָדָ֔ם וְשָׂ֥ם בָּשָׂ֖ר זְרֹע֑וֹ וּמִן־ה' יָס֥וּר לִבּֽוֹ׃ וְהָיָה֙ כְּעַרְעָ֣ר בָּעֲרָבָ֔ה וְלֹ֥א יִרְאֶ֖ה כִּֽי־יָ֣בוֹא ט֑וֹב וְשָׁכַ֤ן חֲרֵרִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֶ֥רֶץ מְלֵחָ֖ה וְלֹ֥א תֵשֵֽׁב׃

בָּר֣וּךְ הַגֶּ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר יִבְטַ֖ח בַּה' וְהָיָ֥ה ה' מִבְטַחֽוֹ׃[21]"

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר[22]

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ.

{

השיעור מוקדש לעילוי נשמת מנם בן חנה
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות יבלט"א לזרע של קיימא לגל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה,
ולבריאות הנפש ובריאות הגוף של דניאל בן יפה, שירלי בת גילת, אמיליה בת אסתר, ואפרים אפי בן חנה
בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:

רבי ברזובסקי, ש. נ. (אין שנה). ספר נתיבות שלום על התורה – חומש ויקרא. עמ' קל-קלח. ירושלים: הוצאת ישיבת בית אברהם סלונים.

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא – רש"י כפשוטו – חומש ויקרא. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב זעפרני, א. (14.5.2014). הברכות מועטות והקללות מרובות? אוחזר מתוך https://www.kipa.co.il/

לוי, א. (אין תאריך). מדוע אומרים "חזק ונתחזק" בסיום התורה? אוחזר מתוך http://www.arachim.org/FAQSDetail.asp?FaqID=188

הרבנית מזרחי, י. (פרידמן, י. עורכת). ירושלים. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"].

הרבנית מזרחי, י. (2017). שנה וברכותיה – יומן שבועי-חודשי לשנת תשע"ח. ישראל: פרשה ואשה הוצאה לאור.

מילר, ח. (עורך). (2010). חומש ויקרא. מהדורת לבייב עם משנתו של הרבי מליובאוויטש, קול מנחם. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קה"ת.

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

ספריא: ספרייה חיה של טקסטים יהודיים. אוחזר מתוך: https://www.sefaria.org

---

[1]  פרשת בְּחֻקֹּתַ֖י: ויקרא כו' ג' – כז' לד'  (9/10 ; 57 פסוקים)

[2]  ויקרא כו' ג'-ד'

[3]  שם, שם ג'-יג'

[4]  שם , שם יד' טז'

[5]  רבי שלום נח ברזובסקי (8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום".

[6]  הרב מנחם וייס, בני-ברק, תלמידו של הרבי מסלונים זי"ע, מחצרו של הרב קנייבסקי, ומרצה בערוץ 2000 ובהידברות.

[7]  ההדגשות שלי

[8]  שלושה סוגים של מצוות יש בתורה: חוקים – על שכליים , לא מובנים (פרה אדומה שעטנז...) ; עדות – אם יסבירו לנו נבין את ההיגיון, אבל ללא הציווי לא היינו עושים (שבת, תפילין, ציצית...) ; משפטים – מצוות הגיוניות ופשוטות שהשכל קולט, הרבה חברות מתוקנות היו מגיעות אל רובן בכוחות עצמן (לא תרצח לא תגנוב...)

[9]  קהלת ז' כג' ; וגם במדרש רבה לפרשת חוקת יט' ג' ; וגם במדרש תנחומא לפרשת חוקת פסקה ו'

[10]  משלי כ' כג'

[11]  מה בפרשה: סיכום מתומצת של פרשת השבוע , בחוקותי באתר ויקיוורט.

[12]  הרב מרדכי שיינברגר שליט"א, אישיות מובילה בעולם התורה והקבלה, רב-פעלים, תלמידו המובהק של הרב יהודה צבי ברנדוויין זצ"ל, ממשיך דרכו של הרב אשלג "בעל הסולם", נשיא תנועת "האומה", מנהיגה הרוחני של "מודעות", מייסד ישוב "אור הגנוז", מחבר ספרי הגות וקבלה – פרוש "מלאכת הסולם" לתיקוני זוהר כ"ג-ע', פרוש "שפתי דעת" לספר "דעת ותבונה", פרוש "ויאמר משה" לספר "תומר דבורה" ועוד. (אתר מודעות).

[13]  הרב יהודה לייב אשלג - בעל הסולם 1885- 1954 תרמ"ו - תשס"ו. מורה רוחני עצום שהשפעתו המרתקת על דורנו זה אך החלה להיגלות. (אתר מודעות).

[14]  בראשית לז' כד'

[15]  תנחומא פרשת ראה סימן ד

[16]  חב"ד לדוברי עברית, לונג איילנד, מופעל ע"י שליחי הרבי: הרבנית איטי והרב איציק גודלשמיד.

[17]  ד"ר מרדכי קידר (25.11.1952) הוא מזרחן ומרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן, עמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן, ויו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי. התמחה בין היתר בחקר ממשל חאפז אל-אסד בסוריה. (ויקיפדיה).

[18]  דת בעברית פירושה בערבית דִין دِين

[19]  אמת בעברית פירושה בערבית חַקִיקַה حقيقة

[20]  בפעם השלישית!

[21]  ירמיהו יז' ה'-ז'

[22]  בשיעור הקשבנו לשיר "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר". מילים: ירמיה יז' ז' מתוך ההפטרה של פרשת בחוקותי מתוך ספר ירמיה (טז' יא' – יז' יד') ; לחן: עפ"י I will Follow Him by Ricky Nelson 1963 ; ביצוע: להקת "לב טהור" מתוך האלבום "לב טהור 3" 2014:  https://www.youtube.com/watch?v=LCEe7awcr6o

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.

I'd love to hear from you.