יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת: פרשת שמות: מי אני ומה שמי | יז' בטבת ה'תשע"ח

💎בס"ד
יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת: פרשת שמות: מי אני ומה שמי | יז' בטבת ה'תשע"ח

🍬 קבלו סוכריה לשבת: 🍬

פעם, כשהיינו ילדים, היינו משחקים בחוץ: גומי, קלאס, מחניים, תופסת, מחבואים, חמש אבנים, דוּדֶס, חֶבֶל.... אבל לפעמים היה קר או ירד גשם (רק לפעמים 😊) ואז לא היה אפשר להתרוצץ באוויר הפתוח, אז בלית ברירה היינו נשארים בפנים, בבית או בכיתה, ואז היינו קוראים לזה 'משחקי חברה'. אחד מהם היה: מי אני ומה שמי.

מחלקיים את הכיתה לשתי קבוצות, כל פעם בתורה שולחת הקבוצה נציג החוצה, שהיה נכנס בחזרה דופק בדלת ואומר: "תוק תוק תוק, מי אני ומה שמי?" ואז מתחיל לזרוק לחלל החדר קטעי מידע הנוגעים למהותו ואישיותו של ה"דבר" שהוא מייצג. למשל: "אני גבוה, צומחים עלי עצים וצמחים, אנשים אוהבים לטייל עלי, מכל בני משפחתי אני הכי קרוב לים התיכון, ממני עלה הנביא אליהו בסערה השמימה, אצלי נמצאות מערות האדם הקדמון, מכנים אותי 'ההר הירוק תמיד',^" וכיוב'. המטרה לזהות כמה שיותר מהר עם כמה שפחות רמזים.

התחלנו את *ספר שְׁמוֹת֙, פרשת שְׁמוֹת֙*, ואנחנו נתקלים בהרבה שמות של הרבה אנשים. חלקם ליוו אותנו בספר בראשית ואנחנו נפרדים מהם, ואת חלקם אנחנו לומדים להכיר עכשיו.

אחד מהם, הוא *מֹשֶׁה* רבנו, זה שעומד ללוות אותנו עד סוף חמשת חומשי תורה.

"וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ." ( שמות ב' י')

מבאר פשוטו של מקרא עפ"י הרמב"ן: "משגדל הילד ונשלמו ימי יניקתו (אצל יוכבד), קיימה (מרים) את אשר דובר מראש והביאתו לבת פרעה, ומאז גידלה היא (בתיה בת פרעה) את הילד והיה לה כמו בן. בהיותו ילד עברי בחרה לו שם 'מֹשֶׁה', שמשמעו בלשון הקודש הוצאה מן המים כמו "יַמְשֵׁנִי, מִמַּיִם רַבִּים", ( תהילים יח' יז') באמרה: הלא את הילד הזה משיתי ממי היאור – והמצרים היו יודעים מעט בלשון העברים שהיא שפת ארץ כנען הקרובה להם."

הספורנו מביא זוית ראיה נוספת, לפיה צריך היה לקרוא לו "מַשׁוּי" ולא "מֹשֶׁה" כי "מֹשֶׁה" משמעותו זה שמוציא אחרים מהמים, ולא זה שהוצאתי מהמים. וכך הוא כותב: "ותקרא שמו מֹשֶׁה, ממלט ומוֹשֶׁה אחרים מצרה. 'וַתֹּאמֶר, 'כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ', הטעם שקראתיו מֹשֶׁה להורות שימלט אחרים הוא, כי אמנם משיתיהו מן המים אחר שהיה מוטל בתוכם, וזה לא היה כי אם בגזירת עירין כדי שימלט הוא את אחרים."

כותב הרבי נחמן מברסלב* "מֹשֶׁה נקרא על שם 'כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ',... ועל כן כל עסקו תמיד להוציא כל הנופלים ממים הזידונים..."

דווקא בתיה, בת פרעה הגויה, היא זו שטבעה בנפשו של מֹשֶׁה את האמונה שהוא יותר ממה שהוא חושב. דווקא היא, זרעה את הזרע של הדימוי והערך העצמי הגבוה שלו, באמונתה בו ובכוחותיו ויכולותיו, בשם שבחרה עבורו. היא ראתה מיהו ומהי שליחותו בעולם, והאמינה בו עד כדי כך שקראה לו בשם, המעיד על טבעו, ובשפת אימו: מֹשֶׁה, זה שיום אחד יוציא עם שלם לחופשי.

כמו במשחק, גם בחיים אנחנו אלה שמגדירים את השם. מי הילד שלנו, הוא השם שאנחנו נותנים לו. והשם הוא הרבה יותר מסך אותיותיו, הוא המהות שאותה אנחנו יוצקים לתוכו, האמונה שלנו בו, האהבה שלנו אליו: אתה טוב, אתה חזק, אתה חרוץ, אתה מסוגל, אתה עוזר, אתה חכם, אתה חבר טוב, אתה מיוחד, בלעדיך העולם לא יכול להיות מושלם.

שבת שלום ומבורך – באהבה, סמדר 🍓

^ הר הכרמל

*  הלכות ברכת השחר ג' אות סב'

© כל הזכויות שמורות לסמדר פרגר