יַהֲדוּת וְהוֹרוּת: מתוך עולמות שבורים היא צומחת | פרשת יתרו וט"ו בשבט | יג' בשבט ה'תשע"ח

בס"ד

השיער מוקדש לרפואה שלימה של חנניה שלום הנרי בן מזל,
של מאי בת ורד ושל חיה בת מלכה בתוך שאר חולי עמו ישראל
לעילוי נשמת ירדנה בת אברהם ע'ה
ולעילוי נשמת סבתי היקרה רבקה בת שולמית ע'ה שבט"ו בשבט חל יום הולדתהּ

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת יתרו וט"ו בשבט

מתוך עולמות שבורים היא צומחת

היום זה שיעור בשבילנו.

לא על הילדים, לא על הזוגיות.

אלא עליך. על האמא של הילדים,

על האישה של האיש.

 

בשנת 1992 הוציאה גלי עטרי לאור שיר מקסים בשם "חזקה מהרוח" שכתבה אַסְתָּר שמיר והלחינה קורין אלאל. שיר על טהרת הנשיות שמדבר על התמודדויות של נשים.

נשים חזקות כל-כך, שכל-כך רוצות עצמאות ונבדלות, ומצד שני כל-כך זקוקות להישען על מישהו שיביט בהן בעיניים אוהבות.

זו כאילו דיכוטומיה, או אולי אמביוולנטיות, אבל אלו בעיקר מגדירות היטב אותנו את הנשים.

כתוב: "נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה[1]", וזה נשמע אולי מעליב, כאילו אפשר להשפיע על דעתן בקלות, או שהן משנות את דעתן בקלות, אבל כמו לכל דבר, יש יתרונות ויש חסרונות, ואפשר לבחור להתמקד בשלישי או בחיובי.

כי האמת היא שזה כל-כך נכון. נָשִׁים דַּעְתָּן אכן קַלָּה וב"ה שכך.

כי אנחנו עוברות בקלות ממצב רוח אחד למשנהו. הרי רק על אישה אפשר לומר שהיא בוכקת... בוכה וצוחקת בו זמנית. ואת זה אפשר לעשות רק אם אפשר לעבור מבכי לצחוק וחזרה בקלילות מדהימה.

נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה, ולכן הן יכולות לעבור בקלילות מדבר לדבר: לנדנד עגלה, תוך כדי שיחה בטלפון, ותוך כדי ערבוב מרק על האש, וקיפול כביסה, והכנת שיעורים עם הילדה....

וזה משהו שקיבלנו במיוחד מבורא עולם, כי יש לנו תפקיד לגדל את הדור הבא, ועם ילדים צריך לדעת לדבר הרבה, ולעבוד מעניין לעניין במהירות, כי "חֲנֹךְ לַנַּעַר, עַל-פִּי דַרְכּוֹ[2]" , וכל ילד בגיל אחר עם צרכים אחרים.           ואיך נוכל ללהטט אם לא נהיה קלילות לעבור מעניין לעניין בקלילות.

אבל לפעמים היא נשברת. האישה. לפעמים נגמר לה הכח. לפעמים היא מאוד מאוד עייפה. ואז מה?

עייפות פיזית גוררת עייפות נפשית , ולהיפך. ועייפות מכבידה מאוד. ממש לסחוב עופרת.

{

הגענו לפרשת יִתְר֨וֹ[3], הפרשה החמישית בספר שמות. הגענו למתן תורה.

איזו התרגשות, איזו התעלות, מתקשטים, מתרחצים, מתכנסים, עומדים כולם "כאיש אחד בלב אחד[4]" לקבל את התורה, להפוך לעם. אחרי שהיו זרוקים במצרים, זרים, גרים, לא שייכים, הקב"ה אוסף אותם בחיבה ואומר להם: "בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹקֵיכֶם[5]" ואתם עומדים עכשיו להפוך מעבדים חסרי חשיבות ל"מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ[6]".

וואו. ממש לזכות בפיס.

מסביר לנו הרבי מלוביץ': "עובדי עבודה זרה לא היו טיפשים, אלא היו מלומדים שהקדישו את חייהם לתהייה אחר הרבדים היותר גבוהים של הקיום. לכן, כאשר יִתְר֨וֹ כהן מדיין זנח את העבודה הזרה ובא למדבר, זו היתה החלטה מודעת. וכאשר הוא הצהיר "עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹקִים: (שמות יח' יא')", היתה זו אמירה משמעותית כי ה' הוא אמת וכל האלילים שקר.

ובכך יִתְר֨וֹ (מלשון יתרון) הוציא את האור האלוקי שהיה גנוז בעמקי ה'קליפות' של העבודה הזרה והעביר אותו אל תחום הקדושה."
 רבי אהרון שלומוף מוסיף: "יִתְר֨וֹ היה זה שפרץ דרך לחזרה בתשובה בהכירו שאלוקינו גדול מכל האלוהים. לפיכך זכה יתרו ופרשה זו נקראה על שמו. "
 יִתְר֨וֹ  הראה  לנו הלכה למעשה את מה שאח"כ אמר הרמב"ם: "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו. (הלכות תשובה פרק ה' הלכה א')."

אבל מה עושים עם זה? מי זה העם הזה שעומד עכשיו?

עם של עבדים. אנשים מוכים, תשושים גופנית ונפשית. אנשים שכל-כך לא מאמינים בעצמם, שלא מסוגלים להאמין בשום דבר טוב שיכול לקרות להם.

הם רואים ניסים ונפלאות, הם חווים אותם, הם חיים אותם. אמרו חז"ל: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי...[7]"  

כותב הרב זלמן ברוך מלמד: "השפחה רואה את הגאולה! היא רואה את ריבונו של עולם מתגלה כגואל ישראל! ישראל נגאלים גאולה מוחלטת ומצרים לא קיימים יותר, השפחה ראתה את יד ה' הגלויה בפועל, לא הבטחות ולא הופעות מופשטות בעלמא, כביכול. היא רואה מציאות של גאולה, מציאות שריבונו של עולם גואל את ישראל ביד חזקה ובזרוע נטויה. אז כמובן, "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד, לא), האמונה התעצמה והתחזקה מאד."

ובכל זאת הם כושלים ונשברים לרסיסים בכל פעם שדברים קצת לא מסתדרים להם:

·        עומדים מול הים, המצרים מאחוריהם...  "הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃ [8]"

כבר שכחו את כל השנה האחרונה ואת עשרת המכות, ואת זה שהם יצאו ממצרים, מבית עבדים.

·        אין מה לאכול... "...מִֽי־יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד־ה'֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֙נוּ֙ עַל־סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאׇכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם לָשֹׂ֑בַע כִּֽי־הוֹצֵאתֶ֤ם אֹתָ֙נוּ֙ אֶל־הַמִּדְבָּ֣ר הַזֶּ֔ה לְהָמִ֛ית אֶת־כׇּל־הַקָּהָ֥ל הַזֶּ֖ה בָּרָעָֽב׃[9]"

·        אין מים.... "וַיִּצְמָ֨א שָׁ֤ם הָעָם֙ לַמַּ֔יִם וַיָּ֥לֶן הָעָ֖ם עַל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לָ֤מָּה זֶּה֙ הֶעֱלִיתָ֣נוּ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָמִ֥ית אֹתִ֛י וְאֶת־בָּנַ֥י וְאֶת־מִקְנַ֖י בַּצָּמָֽא׃ [10]"

למה הם מתגעגעים?

הם מתגעגעים לזה שלא היו צריכים לדאוג מהיכן תגיע הארוחה הבאה.

הם היו עבדים, ולעבדים, כמו לבעלי החיים האחרים, האדון דואג שיאכלו כדי שיהיה להם כוח לעבוד.

·        הקב"ה מדבר איתם....  "וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹק֖ים פֶּן־נָמֽוּת׃ [11]"

אפשר להוציא את העבד ממצרים, אבל קשה להוציא את העבדות מהאדם.

שמריהו לוין[12] אמר "קל יותר להוציא את ישראל מהגלות מלהוציא את הגלות מישראל" .

זאב ז'בוטינסקי[13] אמר: "בשביל לרחוץ מעל גופנו ונשמתנו את אבק הגלות… נזדקק לזמן ולמים רבים".

ו-א"ד גורדון[14] הזהיר כי "אין בעולם בשבילנו מקלט בטוח מהגלות אשר בקרבנו".

{

הקב"ה יודע איפה נמצא הכוח – אצלנו.

"וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.[15]"

מפרש"י: "כֹּה תֹאמַר – בלשון הזה, כסדר הזה.

לְבֵית יַעֲקֹב – אילו הנשים, תאמר להן בלשון רכה.

וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל – עונשין ודקדוקין, פרש לזכרים דברים הקשין כגידין. "

תֹאמַר לשון רכה, לשון קלה. לְבֵית יַעֲקֹב  לנשים

תַגֵּיד לשון גידים, לשון קשה. לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לגברים

קודם כל לנשים! קודם כל להן. כי אי אפשר בלעדן.

גם במצרים, היו אלה הנשים שקישטו את עצמן במראות, והלכו לפתות את הגברים העייפים בשדות כדי להעמיד דור נוסף: "אמר רבי שמעון בר חלפתא, מה היו בנות ישראל עושות? יורדות לשאוב מים מן היאור, והקדוש ברוך הוא היה מזמין להם דגים קטנים בתוך כדיהן, והן מוכרות ומבשלות מהן ולוקחות מהן יין והולכות לשדה ומאכילות את בעליהן שם.

משהיו אוכלין ושותין, נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהן, זאת אומרת אני נאה ממך, וזה אומר אני נאה ממך, ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאוה ופרין ורבין, והקדוש ברוך הוא פוקדן לאלתר.

בזכות אותן המראות שהיו מראות לבעליהן ומרגילות אותן לידי תאוה מתוך הפרך, העמידו כל הצבאות. שנאמר: יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (שמות, י"ב מ"א). [16]"

מהמראות האלה יבנה בהמשך כיור הנחושת של המשכן – כל-כך יקרות המראות האלה בעייני הקב"ה.

כל-כך יקרות בעיני הקב"ה הנשים.

דווקא בגלל שאישה דַּעְתָּה קַלָּה. היא כמו חיטה. ואיך קוראים לחיטה בעברית? קמה: "חִטָּה זְהֻבָּה בֵּין שְׁבִילֵי שָׂדוֹת שֶׁל שִׁבֳּלֵי קָמָה[17]". ולמה קוראים לחיטה קמה?

כי החיטה מאחרת לצמוח. את השעורה קוצרים מיד בתום הפסח, זהו העומר, אבל החיטה עדיין לא בשלה, קציר חיטים יגיע רק בסוף הקיץ. ובינתיים, הרוחות לא שוברות אותה, כי היא שיבולת קלה, רכה, היא מתכופפת וקמה, מתכופפת וקמה, לא נשברת.

אם היתה בשלה, היתה כבר שיבולת קשה, והכיפוף מהרוח היה שובר אותה.

החיטה היא חזקה מאוד ברוח. לא נשברת. כי היא גמישה, רכה, קלילה...

זה כזה כוח לא להיות קשה. לא להיות נוקשה. להיות מסוגלת להתגמש.

אז מה אם התכופפת? אז מה אם נגעת ברצפה?

לא נשברת!

תחכי עד שתעבור הרוח, ומיד תזדקפי. חזקה מהרוח.

הרוח חיזקה אותך.

"כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ[18]" ועכשיו אחרי שעברו, קמתי. חזקה מהרוח.

זה נדמה שהכל נשבר, אבל זה לא. זה רק כיפוף, זו רק רוח – והיא כבר עוברת.

{

ורק ככה אנחנו לומדות על כמה אנחנו חזקות.

כי כשאת מרגישה כמו "שיבולת בשדה" בודדה ולבדה "כורעה ברוח מעומס גרגירים כי רב...[19]", ומרגישה ש"לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת[20]" תזכרי ש"אין עוד מלבדו"!. ככה אומר הרב חיים מוולוז'ין[21], שברגע שאת אומרת את המילים האלה אין שום כוח בעולם שיכול להזיק לך: "סגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליך כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לשלוט בך ולא יעשו רושם כלל ולא יוכלו לפעול עליך שום דבר בכלל... וגם יפעלו עניינים וניסים נפלאים היפוך סידור כוחות הטבעיים. כשאדם קובע בליבו לאמור: הלא ה' הוא האלוקים האמיתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם ועל העולמות!"

כשיוסף חלם את חלומותיו, הוא סיפר לאחיו: "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.[22]"

במדרש בראשית ברה[23] כתוב: "משתיקותא דאימא קָמָה", מפרשת הרבנית ימימה מזרחי: "האילמוּת, השתיקות של אמא שלו, של רחל, הפכו לכזו אלומה של כוח. רחל שנלקח ממנה הכל, שנשמטה, עכשיו היא קמה ביוסף. "

מהחיטה הזו, הרכה, הקלה, הגמישה, המתכופפת, ממנה עושים את הלחם.

דווקא ממנה.

כי היא כמו האישה. והאישה היא אמא אדמה. מחוברת לאדמה. לט"ו בשבט.

פרק תהילים כג' מיוחס לחודש שבט:

א  מִזְמוֹר לְדָוִד:    ה' רֹעִי, לֹא אֶחְסָר.
ב  בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא, יַרְבִּיצֵנִי;    עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.
ג  נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב;    יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי-צֶדֶק, לְמַעַן שְׁמוֹ.
ד  גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע--    כִּי-אַתָּה עִמָּדִי;
שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ,    הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי.

השֶׁבֶט, הנה הקשר לחודש שְׁבַט... הוא המקל שאיתו מרביצים, והמשענת, הוא המקל שעליו נשענים. שניהם מקלות. שניהם באים מאותו עץ.
באותו אופן, המכה והנחמה מגיעים שניהם מאותו מקור – הקב"ה.
ה  תַּעֲרֹךְ לְפָנַי, שֻׁלְחָן--    נֶגֶד צֹרְרָי;
דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי,    כּוֹסִי רְוָיָה.
ו  אַךְ, טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי--    כָּל-יְמֵי חַיָּי;
וְשַׁבְתִּי בְּבֵית-ה',    לְאֹרֶךְ יָמִים.

{

בפרשה שלנו אנחנו מקבלים את עשרת הדיברות.

ואת עשרת הדיברות פותח הדיבור הראשון: "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם[24]"

נשאלת השאלה:

למה מציג עצמו ה' בתור מי שהוציא אותנו ממצרים, ולא בתור מי שברא את העולם?

אחרי הכל, בריאת העולם יש מאין היא אירוע הרבה יותר מרשים מכמה ניסים והוצאת עם מעבדות.

חמש תשובות מצאתי[25]:

1.      הקב"ה רוצה להדגיש את העובדה שהוא לא ברא את העולם, עזב אותו, והניח לנו כאן להסתדר לבדינו, אלא שהוא איתנו על כל צעד ושעל, משגיח ושומר. הקב"ה אומר לנו בדיבר הראשון, את כל העולם הזה בראתי רק בשביל שאוכל להוציא אתכם ממצרים, כדי שאתם תהיו לי לעם ואני אהיה לכם לאלוקים. אני כאן כל הזמן, אתם בשמירה אישית צמודה. אתם אף פעם לא לבד.

2.      את בריאת העולם אף אחד לא חווה. אף אחד לא היה שם. קשה להתחבר לאירוע שאף אחד מעולם לא חווה. לעומת זאת העבדים שהקב"ה הוציא ממצרים היו גם במעמד הר סיני. הם חוו גם את זה וגם את זה, ולכן הם גם יכולים להתחבר לחוויה. וגם אנחנו ממרחק הזמן יכולים להתחבר לנושא העבדות, מכיוון שכל אחד ואחד מאיתנו חווה אותה באיזה שהוא אופן בחייו.

3.      את העולם הקב"ה ברא עבור כל הנבראים, אבל במעמד הר סיני כרת הקב"ה ברית עם העם היהודי באופן ספציפי. זוהי ברית ייחודית ומיוחדת עם העם שאותו הוציא הקב"ה ממצרים.

4.      הקב"ה רוצה להראות לנו שיש תוכנית להיסטוריה, ויש תכלית לסבל. יש מטרה והיא הגאולה. הבריאה היא אמנם תחילתו של העולם, אבל יציאת מצרים היא תחילתה של השלמת הגאולה מהגלות.

5.      הקב"ה רוצה שנהיה כמוהו. אמנם אף אחד מאיתנו לא יכול לברוא עולם, אבל כל אחד מאיתנו יכול להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר בזה, שכמו הקב"ה, נעזור למישהו אחר, נקל על הכאב שלו, ונעזור לו להשתחרר מהסבל שלו.

ובאופן אישי את הראשונה אני אוהבת יותר מכולן:

זה שבראתי את העולם זה ברור, אבל חשוב לי שתדעו תמיד שלא בראתי ועזבתי. עובדה, הוצאתי אתכם מארץ מצרים כי אני כאן אתכם כל הזמן. וחשוב שתבינו שהייתי, אני נמצא, ואהיה תמיד.

ותמיד כשתקראו את הדיבר הראשון, שאני ה' שהוצאתי אתכם מבית עבדים, תזכרו שגם אם נדמה לכם שאני איננו, זה ממש לא נכון.

לא עזבתי ולעולם לא אעזוב!

{

לברך, סבלנות, צמיחה.

לברך, חיבור : חיבור בין שמים לארץ.

מוצאים בתניא : שבו כותב האדמו"ר שניאור זלמן שכתוב במדרש[26] שתכלית בריאת העולם היא ש"נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" היינו, הקב"ה רוצה לשכון בעולם הזה בלא לבוש והסתר, כמו אדם הנמצא בדירתו בכל עצמותו. על פי טעם פנימי זה לבריאה, שמצד עצמות ה' יתברך, לא נרגשת בעבודת האדם את קונו מציאות האדם, אלא מציאות הבורא. היינו, שלימות העבודה והתענוג האמיתיים של נברא הם להשלים את הכוונה העליונה להפוך את העולם לדירה לה' ית', דבר המתבטא בהתבטלות מוחלטת לרצון העליון בלבד."

ומסביר הרב נחום גולדשמיד: "כלומר: הבריאה היא פרי תשוקתו של "אין סוף ברוך הוא", והתכלית של הבריאה היא שהנבראים יעשו את רצונו יתברך, המוצא את ביטויו בקיום התורה ומצוותיה."

החיבור הכי אלמנטרי הוא החיבור של הגשמי, האוכל, עם הרוחני, הברכה.

משהו שרק אנחנו, העם היהודי יכול לעשות: לברר את ניצוצות הקדושה שנמצאים בחומר של העולם הזה, ולהעלות אותם לעולמות העליונות.

"כשאת מברכת" כותבת הרבנית ימימה מזרחי "את בעיקר מתברכת.
ברכה מהי? בלשון הקודש, השורש בר"ך משמעו חיבור. (ברך היא האיבר שמחבר את השוק לירך). ברכה פירושה להבריך בך את מה שה' נתן לך ולהתחבר אליו. במילים אחרות – כיצד מתחברים למציאות? מברכים עליה!

רק לומר את המילים האלה: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם... את נהיית אישה חדשה."

רבי חיים מוולוז'ין מסביר את המילה 'ברוך' כך: "באותו רגע שאמרת אותה, נפתחת מעל ראשך בריכה גדולה. הברכה צופה פני עתיד. 'ברוך' זו פתיחת השפע לעתיד.

כשאת הוגה את הברכה, ביתך וכל מי שעומד סביבך מתברך ומתעלה, והקב"ה מוליך אליך את מה ששייך לך מקצה העולם."

"אתה" מלמדת הרבנית ימימה מזרחי "זו הנכחה של האלוקות בחיינו. המילה 'אתה' מורכבת מאל"ף, ת"ו ו-ה"א. הכוונה בברכה שכל האותיות, מאל"ף ועד ת"ו כולל ה"א (חמש) האותיות הסופיות משתתפות בהולכת השפע שלך. במילה 'אתה' את מכוונת למהות שכוללת את כל הבקשות שרק יכולת לנסח בכל האותיות כולן, וכך, כל מיני מתנות קטנות שלא חלמת עליהן עושות את דרכן אליך ומשלימות את הברכה שהגית בשפתיך.

'מלך העולם' – מוליך אליך את ברכתך, בדרכים שאינך יכולה אפילו לתאר.

והברכה כולה היא קריאת התפעלות: "בורא פרי העץ" – איך זה שהתפוח הזה עשה את דרכו דווקא לידי!

זו ההבנה שאינך אדם שכוח, אלא אדם אהוב ומושגח."

כי הוא הבטיח לנו, שאנחנו לא לבד. ככה הוא אמר בדיבר הראשון "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" – לא בראתי את העולם ועזבתי.

אני כאן. כל הזמן. איתכם לאורך כל הדרך בהשגחה צמודה.

{

וכשאנחנו עושים את זה , אנחנו טועמים את הקב"ה. כתוב: "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'[27]"

טעם – בלשון ; טעם – משמעות.

הטעם בפה הוא מובן, יש למזון טעם, ואנחנו אוהבות לעשות אותו טעים, ולהנות ממנו, ולגרום להנאה לאחרים, לבני המשפחה, לחברים. להעניק אהבה דרך היצירה הזו שהיא האוכל.

אבל, כותב רבי מנחם מנדל מקוצק[28]: "ה' ברא את האדם זקוף. מהלך על שתיים, ולא על ארבע כבהמה. כי בעוד שהבהמה רואה רק את הארץ, רואה האדם גם את השמיים."

רק לאכול ולהרגיש טעם גם הבהמה יכולה....

אבל אנחנו יכולים גם לצקת משמעות באכילה עצמה – בקשר שלנו לקב"ה.

בפעם הראשונה שאמרתי את ברכת בורא נפשות, לא יכולת לסיים אותה, נחנקתי מבכי:

"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם

בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן

עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם

נֶפֶשׁ כָּל חָי. בָּרוּךְ חַי הָעוֹלָמִים:"

יושבת לה עגבניה אדומה בערימת העגבניות, ועומדות שלוש נשים מסביבה, ודווקא אני מושיטה יד, דווקא לעגבניה הספציפית הזו.  דווקא לזו ולא לאף אחת אחרת.

אותה אני מביאה הביתה, אותה אני רוחצת בתשומת לב, וחותכת באהבה לסלט, ועליה דווקא אני מברכת "בורא פרי האדמה". כי בעגבניה הספציפית הזו היה משהו שהיה צריך להשלים איזה חיסרון בתוכי. לא חיסרון אנרגטי – זה אפשר להשלים גם עם גלולות של אסטרונאוטים, אלא חיסרון נפשי.

{

אנחנו מברכים קודם כל על פירות של ארץ ישראל.

"וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.[29]"

אליהו כי טוב: "ארץ בחירה לעם הנבחר - 'זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה (במדבר לד' ב') - אמר הקדוש ברוך הוא: הארץ שלי, שנאמר (תהלים כד' א'): לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ וגו'. וישראל שלי הם שנאמר (ויקרא כה' נה'): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, מוטב שאנחיל ארצי לעבדי, שלי לשלי'. (מדרש רבה פ' מסעי):

ישראל בחירים וארצם בחירה, שנאמר: כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ (תהלים קלב' יג'). אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (שמות ג' ח')," אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר, אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וגו', לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. (דברים ח' - ז';ח';ט') אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם (דברים יא' יא'), אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. (שם יא' יב') - משל למלך שיש לו בן אחד שהוא חביב עליו מכל בניו, וכרם אחד שהוא משובח מכל שאר כרמיו, אמר:

נותן אני את הכרם המשובח לבן המשובח. כך ישראל נבחרים מכל האומות וארץ ישראל נבחרת מבל הארצות, יבואו בחירים וינחלו נחלה בחירה. (ילקוט הראובני, עקב):[30]"

אנחנו מחזיקים את הפרי ביד ימין, מסתכלים עליו, ורק אז מברכים.

את ה"יהי רצון" אומרים לפני שמברכים.

ואנחנו מברכים קודם כל על פירות של שבעת המינים.

אנחנו מברכים קודם כל על פירות שלמים ועדיף לא לחצות אותם , ורק אח"כ על פירות חתוכים.

אנחנו מברכים פעם אחת על פרי העץ, וזה כולל את כל פירות העץ שעל השולחן.

וזה הסדר (והוא לפי הסדר של המילים בפסוק, אלא לפי הסמיכות למילה ארץ):

"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, – לחם, מזונות
וְגֶפֶן– יין

אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, – זית

וּדְבָשׁ – תמר

– ענבים וצימוקים

וּתְאֵנָה

וְרִמּוֹן.[31]"

– פירות האדמה

– שהכל

– ריחות: עצי בשמים, עשבי בשמים, מיני בשמים.

{

הרב רונן חזיזה מזכיר לנו:

1. לא לשכוח: פרי חדש שאפשר יהיה להתחדש ולומר ברכת שהחיינו.

ו-2. לתת לצדקה 91 פרוטות כמניין "אילן". ואם אין בדיוק, אפשר לתת שטר ולומר: 91 פרוטות משטר זה הרי הם צדקה.

{

כתוב בגמרא[32]:

כְּשֶׁנּוֹלָד יִצְחַָק, בֵּרֵךְ הקב"ה אֶת אַבְרָהָם:  "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךְָ[33]".

לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה:

לְמִי שֶׁהָלַךְ בַּמִּדְבָּר וְהָיָה עָיֵף וְצָמֵא.

צָפָה אִילָן מֵרָחוֹק, וּכְשֶׁהִגִּיעַ אֶל הָאִילָן מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל מַעְיָן וּפֵרוֹתָיו מְתוּקִים, עֲנָפָיו נָאִים וְצִלּוֹ נָאֶה. 

יָשַׁב בְּצִלּוֹ, אָכַל מִפֵּרוֹתָיו וְשָׁתָה מִן הַמַּעְיָן. 

כֵּיוָן שֶׁעָמַד לִילָךְ, אָמַר לָאִילָן: אִילָן, אִילָן בְּמָה אֲבָרֶכְךָ? 

הֲרֵי צִלְּךָ נָאֶה, עֲנָפֶיךָ נָאִים, וּפֵרוֹתֶיךָ מְתוּקִים! 

אִם כֵּן – בְּמָה אֲבָרֶכְךָ?

שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַנְּטִיעוֹת הָעוֹמְדוֹת מִמְּךָ כְּמוֹתְךָ. 

כָּךְ אָמַר הקב"ה לְאַבְרָהָם: אַבְרָהָם, אַבְרָהָם מַה יֵּשׁ לִי לֵאֱמֹר לְךָ? 

שֶׁתִּהְיֶה צַדִּיק וְשָׁלֵם? הֲָרֵי צַדִּיק וְשָׁלֵם אַתָּה, וְצַַּדִּיקָה שָֹרָה אִשְׁתְּךָ.

בְּמָה אֲבָרֶכְךָ? 

אֲבָרֶכְךָ שֶׁכָּל הַבָּנִים הָעֲתִידִים לָצֵאת מִמְּךָ, יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ." 

נברך גם אותנו, כל אחת ואחת מאיתנו, שיהיו כל הנטיעות העומדות מאיתנו – כמו אברהם ושרה. כמו יצחק ורבקה, כמו יעקב ורחל ולאה.

כמו שאמר הרבי מלובביץ'[34]: "ד'ראש השנה לאילן צמיחה וגידול בכל ענייני יהדות, תורה ומצוותיה, להיות אילנות עושים פירות טובים."

ואני מוסיפה ומדגישה לעצמי: עושים!, כי "וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה.[35]"

כמו שמסביר הרב יובל כהן אשרוב המקסים: "כשהמטרה היא המנוחה אנחנו עובדים את עצמנו. ואנחנו לא באנו לעולם הזה על מנת לא לעבוד את עצמנו, אלא את הקב"ה – חבל על הזמן.

כמה שיותר יגיעה כך הדבר שהשגת יקר ערך יותר: יגעת ומצאת תאמין – לא יגעת ומצאת אל תאמין: "וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אִם יאמַר לְךָ אָדָם: יָגַעְתִּי וְלא מָצָאתִי - אַל תַּאֲמֵן , לא יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי - אַל תַּאֲמֵן, יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי - תַּאֲמֵן[36]".

אז לשלוח ענפים, לצמוח, להצמיח, לעשות לאחרים צל, ולזכור שאת כמו החיטה, חזקה מהרוח.

{

חזקה מהרוח[37]

היא היתה חזקה מהחורף

היא היתה חזקה מסופה

לצמוח מכלום שהיה לה

זה סוד הכח שלה

את ליבה היא שמרה בכספת

את גופה היא שמרה לעצמה

היא רואה או אולי מתעלמת

ממה שקורה בגללה

מתוך עולמות שבורים

היא צומחת, היא צומחת

לילות שלמים

היא רוקמת

כל מה שיקרה לה

ופתאום יום אחד הוא הגיע

כמו אל שעלה מן הים

את כל כוחותיה נתנה לו

ליבה התעורר מאי שם

אבל אהובה כמו המים

נגע בחופים וחזר

עכשיו אהבה היא יודעת

כאב שאיננו נגמר

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר ב'נ כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

{

מקורות:

אברמוביץ, ש. (אייר תשע"א). טעמו וראו. תל-אביב: שיא קופי.

הרב גולדשמיד, נ. (כ' אייר ה'תשע"ד). נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. אוחזר מתוך http://abc770.org/article/node/2938

גלילי, ז. (13.10.2006). סיירת גולני באומן – האם הגולה חוזרת אלינו. אוחזר מתוך http://www.zeevgalili.com/2006/10/348  

הרב הכהן אשרוב. י. (ה'תשע"ו). שיעור לפרשת כי תצא. אוחזר מתוך https://www.besodh.com/כי-תצא

הרב חזיזה. ר. (עורך). (חודש שבט תשע"ח).  לפחות 5 דקות תורה ביום, חוברת ללימוד יומי, עמ' כח'. עיה"ק צפת: מוצרי איכות לנשמה.

הרב כי טוב, א. (ה'תשס"ח). ספר התודעה. ישראל: בית הוצאת ספרים 'יד אליהו כי טוב וחנוך בן ארזה'.

הרבנית מזרחי, י. (2013). פרידמן, י. (עורכת). במה אברכך? ישראל: משכל הוצאה לאור.

הרבנית מזרחי, י. בעריכת פרידמן, י. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"].

הרב מלמד, ז. ב. (ט"ז שבט התשע"ג). ממצרים לקריעת ים סוף. אוחזר מתוך https://www.yeshiva.org.il/midrash/20176  

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך  http://mg.alhatorah.org

תהילים קורן. (2016). ביאורים מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ); אמנות מאת ברוך נחשון ; פנינים מגדולי החסידות. ירושלים: הוצאת קורן.

---

[1]  בבלי, שבת לג' ע"ב

[2]  משלי כב' ו' ... --    גַּם כִּי-יַזְקִין, לֹא-יָסוּר מִמֶּנָּה.

[3]  פרשת יִתְר֨וֹ: שמות יח' א' – כ' כב' (5/11)

[4]  רש"י על שמות יט' ב': "...וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר."

[5]  דברים יד' א'

[6]  שמות יט' ו'

[7]  מכילתא דשירה ג, ד"ה זה אלי

[8]  שמות יד' יא'

[9]  שמות טז' ג'

[10]  שמות יז' ג'

[11]  שמות כ' טו'

[12]  שמריהו לוין (1935-1867) מראשי הדוברים בקונגרסים הציוניים ומהמתנגדים החריפים לתוכנית אוגנדה. מיוזמי הקמת הטכניון חיפה ומעסקני האוניברסיטה העברית בירושלים. (ויקיפדיה).

[13]  זאב ז'בוטינסקי (1940-1880) מכונן הציונות הרוויזיוניסטית; ראש בית"ר, מנהיג האצ"ל ונשיא הצה"ר; מההוגים היהודים הליברליים הבולטים בעת החדשה. (ויקיפדיה).

[14]  אהרון דוד גורדון (1922-1856) כונה "הצדיק החילוני", שחינוכו היה ברוח הדת ובהשפעת חסידות חב"ד. גורדון היה פעיל בתנועה הציונית ואף השתתף בקונגרס הציוני; חלוץ ופועל חקלאי, הוגה ומורה-דרך לחלוצים ולחלוצות בתקופת העלייה השנייה והעלייה השלישית, מנהיג לא מוכתר של מפלגת "הפועל הצעיר" בארץ ישראל, מייסד תורת-מוסר שבחייו ולאחר מותו כונתה על ידי בני דורו "דת העבודה". (ויקיפדיה).

[15]  שמות יט' ג'

[16]  תנחומא, פיקודי סימן ט'

[17]  מתוך השיר "חיטה זהובה" ; מילים ולחן בשפת המקור 1947: מיכאיל ואסילייביץ' איסאקובסקי ; תרגום לעברית 1952: אהרן שפי

[18]  תהילים מב' ח'

[19]  מתוך השיר העממי "שיבולת בשדה" מילים ולחן: מתתיהו שלם

[20]  במדבר יא' יד': "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי."

[21]   נפש החיים שער ג' פרק יב' -- הרב חיים איצקוביץ, ידוע יותר בשם רבי חיים מוולוז'ין (1821-1749), היה תלמיד בולט של הגאון מווילנה, מייסדה של ישיבת עץ חיים, המוכרת כישיבת וולוז'ין - "אם הישיבות", ורב העיירה וולוז'ין. (ויקיפדיה).

[22] בראשית לז' ז'

[23]  בראשית רבה פד' י'

[24] שמות כ' ב' ; דברים ה' ו'

[25]  עפ"י הרב מרדכי בכר [סרטון באנגלית]

[26]  מדרש תנחומא פרשת נשא ז' א'

[27]  תהילים לד' ט': "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ."

[28]  רבי מנחם מנדל מורגנשטרן מקוֹצק (1787 - 1859) היה מייסדה של חסידות קוצק, ואחד המיוחדים באדמו"רי החסידות. התפרסם בחריפותו, בחדות אמרותיו, ובהנהגתו התקיפה ויוצאת הדופן. (ויקיפדיה).

[29]  דברים ח' י'

[30]  "ספר התודעה" עמ' רלא

[31]  דברים ח' ח'

[32]  תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ה, עמוד ב'

[33]  בראשית טו' ה'

[34]  שיפת לפרשת בשלח תנש"א

[35]  פרקי אבות, א' יז'

[36]  על פי מְגִלָּה דַּף ו, עַמּוּד ב

[37]  בשיעור הקשבנו לשיר "חזקה מהרוח". מילים: אסתר שמיר ; לחן: קורין אלאל. בביצועה של גלי עטרי. מתוך האלבום "ביום שאחרי" 1992: https://www.youtube.com/watch?v=IBeUJY-YBls

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.