בס"ד
יַהֲדוּת וְהוֹרוּת
מסביב
לשולחן עם סמדר: פרשת קורח
מה
לומדים מאתון
למה אנחנו ממשיכים לחוות את אותם קשיים? למה אנשים שונים פוגעים בנו
באותו אופן? .
ת.נ.צ.ב.ה. רוח ה' תניחנו בגן עדן
פרשת בָּלָ֖ק[1]: "וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק
בֶּן־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי׃[2]" בלק בן ציפור מלך מואב פוחד ממה
שעם ישראל עלול לעשות גם לארצו והוא שולח לקרוא לבלעם גדול נביאי הגויים כדי לקלל אותם.
כתוב בפרשה שלנו שבלעם היה ממש כמעט בדרגתו של משה רבינו, שהוא ממש דיבר עם
הקב"ה פנים אל פנים: "וַיֹּאמֶר
בִּלְעָם, אֶל-הָאֱלֹקִים: בָּלָק בֶּן-צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב, שָׁלַח אֵלָי.[3]"
וכך בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מלך מואב, זומם יחד עם בִּלְעָם
בֶּן-בְּעֹר,
להשמיד את עם ישראל.
הם מסתובבים מגבעה
לגבעה, מקריבים קורבנות, ומבקשים את עזרת הקב"ה לפגוע בעם שלו. ואנחנו אפילו
לא יודעים מכל מה שמתרחש. אנחנו לא מודעים לכל הניסים הגדולים שהקב"ה עושה
עבורינו ללא ידיעתנו. אין לנו מושג איך באה לידי ביטוי ההשגחה הפרטית של
הקב"ה עלינו.
שוב, בדיוק כמו
שקראנו בשבת על הניסים העצומים שנעשו לעם ישראל בנחל ארנון, ושאפילו לא ידענו
מהם. איזו השגחה פרטית מופלאה משגיח עלינו
הקב"ה.
דברים עצומים
מתרחשים, עניינים של חיים ומוות ממש – ולנו אין אפילו שמץ של מושג.
{
וכך פותחת הפרשה: "וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת
כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. וַיָּ֨גׇר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם
מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב־ה֑וּא וַיָּ֣קׇץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃[4] "
כתוב בזוהר הקדוש[5]:
"וַיַּרְא בָּלָק בֶּן
צִפּוֹר - תָּא חָזֵי, בא וראה,
בשעה שראה בלק שסיחון
ועוג נהרגו, וארצם נלקחה מהם,
חֲמָא - ראה איזו ראיה,
ושואל מה ראה שאמר הכתוב
“וַיַּרְא”, שהרי מה שעשו ישראל לאמורי ראו כולם, ומשמעות הכתוב כי ראה בראיית
השכל מה שאחרים לא ראו, ומשיב
אלא ראה בחכמת כשפיו,
שהוא וחמשה מלכי מדין, וכל עמו יפלו בידם של ישראל, שיהרגו אותם פנחס וישראל.
ראה זאת, אבל לא ידע
בבירור, ועל כן הקדים לקרוא את בלעם, שכחו בפיו לקלל, כעין בני ישראל שכחם בפיהם
להתפלל לפני הקב”ה."
מי זה הבִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר הזה?
כתוב במפרשים[6]
ש"קוסם גדול ומכשף גדול היה
בלעם, עד שיצא טבעו בעולם ברוב כשפיו, והיה מוציא קול שהוא נביא"
אבל איך זה יכול להיות? הרי בפירוש
כתוב בתורה: "וְלֹא
קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים.[7]"
ומסביר הרמב"ן[8]:
"בישראל לא קם אבל באומות
העולם קם.
מן הטעם שאמרו שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר אלו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה."
{
התורה מספרת לנו
שבלעם היה
שְׁתֻם הָעָיִן[9]. כידוע שתום עין הוא מישהו שהוא
עיוור בעין אחת.
פשוטו של מקרא מסביר לנו שכשבלעם מתאר את עצמו
כהַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן הוא משבח
את עצמו, ו"מציג את עצמו במעמדו הרם, מי הוא ומה
מעלתו וחשיבותו: כה דברי בלעם בן בעור, האיש פתוח העין. כלומר:
הדברים
שיצאו מפי, באים מכוח ראיתי הפתוחה; באשר הנני רואה דברים שאחרים אינם רואים
ועיניהם סגורה מלראותם."
מה שהיה נכון. בלעם
היה נביא גדול. לא סתם שלח בלק בן ציפור לקרוא דווקא לו לקלל את עם ישראל.
התורה שמונחת בתוך
תוכו של האדם משפיעה על האופן שבו הוא רואה את העולם. ואם אין תורה, הרי שהדרך
קצרה להיות כמו בלעם הרשע, שראה בעין אחת, ראיה חלקית ביותר.
ועל כך כתבו בפרקי
אבות[10]: "כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ
בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.
וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
עַיִן
טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם
אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל
בִּלְעָם הָרָשָׁע.
עַיִן
רָעָה = חמדנות ; עַיִן טוֹבָה = הסתפקות במה שיש
רוּחַ
גְּבוֹהָה =
גאוותנות ; רוּחַ
נְמוּכָה = ענווה
יתירה
נֶפֶשׁ
רְחָבָה = תאוותנות ; וְנֶפֶשׁ
שְׁפָלָה = פרישות
מהתאווה.
תן חלקנו כותב שהתורה לא נוהגת לציין
מומו של אדם ככה סתם.
את עובדת היותו של
משה כבד פה וכבד לשון, מגמגם, מצאה לנכון התורה לציין בפנינו, כדי להסביר למה סירב
משה לקבל עליו את התפקיד של משה רבנו, שליח של הקב"ה לפרעה.
ואת הסיבה מדוע
מציינת התורה את מומו של בלעם מסביר לנו רבי מרדכי אילן זצ"ל[11]: "כי כאשר התורה מציינת שבלעם היה שתום עין, עין אחת עיוורת,
רצונה לציין את המום הרוחני שלקה בו – חוסר היכולת להתבונן בזולת ולראות בטובתו."
כי אנחנו כבר יודעים שהראיה מתחילה מהלב. מהנשמה, מהרוח של האדם, ולא מהמצלמה שנקראת עין, ככתוב: "וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם...![12]"
{
השגחה כל כך מופלאה
שאפילו כשבלעם מנסה שוב ושוב לקלל את עם ישראל, במקום קללות יוצאות לו ברכות: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:[13]"
בלק רותח מכעס, אין
לו מושג שיד ה' בדבר, והוא חושב שבלעם פשוט לא עושה את העבודה שלשמה הוא שכר את
שירותיו: "וַיִּחַר
אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם, וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו, וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל
בִּלְעָם: לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ
פְּעָמִים.[14]"
אם בלעם היה מקשיב
לאתון שלו הוא היה יודע שהוא יוצא לשליחות עקרה. שהוא לא בכיוון הנכון.
אם הוא היה מקשיב
לאתון שלו הוא היה מבין שמה שהם זוממים לעשות לעם ישראל לא יצליח.
כי האתון שלו עצרה אותו שלוש פעמים, ובפעם השלישית אפילו פתחה את פיה ודיברה אליו. והוא בשלו: הלאה, קדימה, המשיכי, אני צריך לקלל את עם ישראל.
{
מקטנות למדנו
שכשאנחנו לא מצליחים לעשות משהו, אנחנו פשוט צריכים להתעקש ולחזור על העשייה כמה
פעמים שצריך עד שזה יצליח. רואים את נהדר כשתינוק מתחיל ללכת. הוא יותר נופל מהולך,
ובכל זאת, הוא לא מתייאש. הוא ממשיך עוד פעם, ושוב עד שהוא מצליח. את המסר הזה
הפנמנו ואנחנו מיישמים אותו מאז לכל אורך חיינו. מתעקשים להצליח לשרוך שרוכים,
לקלף תפ"א, לכתוב, לקרוא, ללמוד מיומנויות חדשות, ללמוד לנהוג... אלה הם
חיינו, כשזה לא הולך, Try
try again.
עד שנצליח.
ולכן, קשה לנו באמת
להאשים את בלעם שדפק באתונו שוב ושוב להמשיך ללכת כשהיא לפתע פתאום נעצרה לו באמצע
השליחות שלו לקלל את עם ישראל.
כי איך בן אדם יכול
לדעת מתי זה נכון להמשיך ולהתעקש ולנסות שוב ושוב עד שיצליח, ומתי להבין שאם זה לא
הולך אז צריך להפסיק?
איך נדע מתי זה
נכון להרים ידיים ולוותר ומתי חשוב להתעקש גם אם זה לא הולך בקלות?
{
האמת היא שהקב"ה ניסה להראות
לבלעם שהדרך שהוא צועד בה לא מביאה אותו למקום הנכון. הוא שלח לו מלאך. אלא שמי
שראה את המלאך לא היה בלעם אלא האתון שלו.
כי לבלעם לא היתה ראיה מרחבית, היתה
לו ראיה ממוקדת מטרה.
ובגלל שהוא ראה רק בעין אחת, ולא בשלושה
מימדים, הוא לא הצליח לראות את מה שהיה מונח לו ממש מתחת לאף.
שלוש פעמים עצרה האתון באמצע הדרך כדי
שלא לדרוס את המלאך, ושלוש פעמים היכה אותה בלעם שתמשיך ללכת כי לא ראה את המלאך.
1.
"וַתֵּרֶא הָאָתוֹן
אֶת-מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וַתֵּט
הָאָתוֹן מִן-הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה; וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת-הָאָתוֹן,
לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ.[15]"
2.
"וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה', בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים--גָּדֵר
מִזֶּה, וְגָדֵר מִזֶּה. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ ה', וַתִּלָּחֵץ
אֶל-הַקִּיר, וַתִּלְחַץ אֶת-רֶגֶל בִּלְעָם, אֶל-הַקִּיר; וַיֹּסֶף, לְהַכֹּתָהּ.[16]"
3.
"וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ-ה', עֲבוֹר; וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר,
אֲשֶׁר אֵין-דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן
אֶת-מַלְאַךְ ה', וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם; וַיִּחַר-אַף בִּלְעָם, וַיַּךְ
אֶת-הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל.[17]"
{
שלושה שלבים היו
בעצירות של האתון בדרך.
בפעם הראשונה סטייה
קלה מהדרך. בפעם השנייה, חיכוך כואב. ובפעם השלישית חוסר יכולת פיזית להמשיך.
ה' ניסה להעביר
לבלעם את המסר שהוא לא בכיוון הנכון כשבכל פעם עוצמת אי הנוחות גברה.
המכשולים שבדרך
השתנו. לא חלש, לא חזק יותר ולא רועם.
המסר אמור היה
לעבור מתי שהוא.
השיא היה כשפתחה האתון את פיה ודיברה: "וַיִּפְתַּח ה', אֶת-פִּי הָאָתוֹן; וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה-עָשִׂיתִי
לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים.[18]"
רק אז הבין בלעם את גודל טעותו. רק אז הוא הבין שהוא התעקש במקום שבו היה עליו
לחשב מסלול מחדש ולעשות אחרת.
רַבֵּנוּ
בְּחַיֵּי זָ"ל כותב[19]: "היה ראוי בלעם שיתמה בפלא
הגדול הזה של דיבור האתון, ושירעיד מן הנס המחודש והמבהיל את כל ההולכים עמו בדרך;
והיה לו לחשוב ולהתבונן כי מאת ה' היתה
זאת,
לסכל את עצתו ולהשיב חכמתו אחור.
ומדוע
לא ארע כן?
כי
ליבו היה מופנה למטרה שהציב לעצמו, ולפיכך שום דבר לא היה יכול להסיחו! מתוך אכזריותו
ורוע טבעו ומרוב חפצו ללכת.... השיב לה כאדם המדבר עם חברו."
הוא פשוט לא ראה את
מה שצריך היה לראות.
זה קשה לראות רק בעין אחת.
{
הפרשה פותחת במילים
האלה: "וַיַּ֥רְא
בָּלָ֖ק בֶּן־צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי׃ [20]"
וַיַּ֥רְא, מסביר רש"י, "לשון 'ראייה'
האמור כאן, משמעו התבוננות, שהרי הוא לא ראה במו עיניו את המלחמות, אלא שבלק ראה,
התבונן בניצחונם של בני ישראל", עשה אחד ועוד אחד, והסיק מסקנות: אם סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן
שהיינו בטוחים שהם חזקים מספיק וגיבורים מספיק להכניע את בני ישראל, לא עמדו
בפניהם, על אחת כמה וכמה שאנחנו לא נוכל.
אנחנו לומדים היום שצריך
להתבונן היטב על המציאות ולנתח אותה היטב כדי להבין מה קורה, וכדי שנוכל לדעת מה
אנחנו צריכים לעשות כדי לעזור לעצמנו, לקדם את עצמנו, לתכנן קדימה באופן שיעזור
לנו בצורה בטובה ביותר.
בלק היה איש חכם.
והייתה לו יכולת להסיק מתוך האירועים שמתרחשים סביבו מה מניע באמת ההתרחשויות,
ואיזה כוחות באמת פועלים מתחת לפני השטח.
אבל כדי להבין היטב
דבר מה יש צורך לראות אותו היטב.
וגם כאן אנחנו
רואים שאין זו מקריות שהפרשה שלנו נופלת בחודש תמוז כי לפי הקבלה לכל חודש יש חוש
אחר ששולט בו, והחוש השולט של חודש תמוז הוא הראיה.
למדנו כבר בשיעורים
קודמים (בפרשת המרגלים / קורח) על המושג של ראיה סובייקטיבית.
למדנו שהעיניים, רואות את מה שהלב
מרגיש. הראייה היא תמיד אישית של המתבונן. מתוך עולמו הפנימי רואה האדם את מה שהוא
רואה. מכאן, סובייקטיבית.
וראייה יכולה להפיל או לרומם. לעזור
או להכשיל. תלוי איך מסתכלים על מה מסתכלים ומה באמת רואים.
{
ואנחנו? האם אנחנו
שומעים? האם אנחנו רואים נכון?
האם אנחנו קוראים
נכון את המציאות?
האם אנחנו יודעים
מתי זה נכון להמשיך ולהתעקש ומתי לוותר ולעבור הלאה?
האם גם אנחנו
נופלים בפח של בלעם ודוחפים הלאה כשאנחנו אמורים לעשות אחורה פנה?
מה יש לפרשה שלנו
ללמד אותנו בנושא?
במקרה של בלעם זה
היה קל. כי שלוש פעמים דיבר אליו הקב"ה ואמר לו שלא לצאת לשליחות שמטיל עליו
בלק.
וכמו תמיד אצל
הקב"ה, מידה כנגד מידה, שלוש פעמים גם בירך בלעם במקום לקלל.
במקרה שלנו היה
ברור, אם רק לא היה מניח לשנאה לעוור את עיניו, שהוא לא בדרך הנכונה.
אבל איך אנחנו אמורים לדעת?
{
אנשים רוצים להשתנות.
אבל הם לא רוצים
להתאמץ בשביל השינוי הזה.
אין להם זמן
לתהליכים – הם רוצים עכשיו, ומיד, ואם אפשר אתמול, במינימום מאמץ, או בכלל לא,
ובעיקר,
בלי לזוז מאזור
הנוחות של עצמם.
שאחרים יזוזו.
אבל החיים לא עובדים ככה. התורה מראה לנו את זה.
{
מה בעצם הראה הקב"ה לבלעם?
הוא לא הראה לו את המלאך. אבל הוא הראה לו שהוא לא בדרך הנכונה.
איך?
בכל פעם שבלעם לא קלט את המסר, הקב"ה הסלים את העוצמה של המסר.
בפעם הראשונה היתה הטייה קלה בדרך.
"וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ,
וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וַתֵּט הָאָתוֹן מִן-הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ
בַּשָּׂדֶה; וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת-הָאָתוֹן, לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ.[21]"
בפעם השנייה אי הנוחות המופעל על בלעם
גבר, לא רק סטייה קלה מהדרך, אלא גם כאב פיזי.
"וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה', בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים--גָּדֵר
מִזֶּה, וְגָדֵר מִזֶּה. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ ה', וַתִּלָּחֵץ
אֶל-הַקִּיר, וַתִּלְחַץ אֶת-רֶגֶל בִּלְעָם, אֶל-הַקִּיר; וַיֹּסֶף, לְהַכֹּתָהּ.[22]"
בפעם השלישית, אין התקדמות.
"וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ-ה', עֲבוֹר; וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר,
אֲשֶׁר אֵין-דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ ה', וַתִּרְבַּץ
תַּחַת בִּלְעָם; וַיִּחַר-אַף בִּלְעָם, וַיַּךְ אֶת-הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל.[23]"
כמה פעמים אנשים פותחים עסקים,
וכשהעסק לא מצליח, במקום להסיק מסקנות, כמו למשל,
שינוי כיוון, או טכניקות מכירה שונות,
או הבטה פנימה אל העצמי – אולי כאן הבעיה...
פשוט ממשיכים לעשות עוד מאותו הדבר,
חופרים את עצמם עמוק יותר ויותר בתוך הבור.
או בזוגיות,
יש איזה קושי, או בעיה, ושני הצדדים
סוחבים איתם כאב, ורוצים שהצד השני ייתן תוקף לכאב שלהם,
אבל במקום למצוא דרך לעשות את זה,
במקום להיפתח, ולדבר,
הם פשוט ממשיכים לעשות עוד מאותו הדבר:
פאסיב אגרסיב,
או צעקות, מריבות, טענות, ומענות,
או שתיקה, והתכנסות לתוך העצמי,
הכל בתקווה שהצד השני יבין וישנה את
עצמו עבורינו – הכל כדי לא להשתנות בעצמנו.
אבל זו הדרך שצריכה להשתנות.
דווקא בזוגיות ובהורות כשמה שעשינו עד
עכשיו לא עובד,
ומרגישים שהדרך לא מביאה אותנו אל
היעד – אז למה להמשיך באותה הדרך?
כי כשממשיכים באותה הדרך, זה מתחיל
לכאוב.
וכשגם מהכאב אנחנו מתעלמים, אז הכל
נתקע ושום דבר לא זז.
ואז במקום להבין שאנחנו אלה שצריכים
להשתנות – אנחנו כועסים על המציאות, על המצב, על בני הזוג, על הילדים...
אבל אנחנו לומדים מהאתון של בלעם
שכשהמציאות לא מסתדרת לנו – אנחנו אלה שצריכים להשתנות.
אנחנו אלה שצריכים לחפש דרך אחרת –
לצאת מאזור הנוחות של עצמנו.
לא להיות מסונוורים מהמטרה, אלא להבין
שהדרך חשובה יותר.
כי הדרך זה כל מה שיש לנו באמת –
עכשיו, ברגע זה.
{
לאורך החיים אנחנו נפגשים באנשים, ונפגעים מאנשים.
ואם מסתכלים על זה היטב, נשים לב, שרוב הפגיעות שפגעו בנו, פגעו באותו
מקום.
למה זה?
כי לא שמנו לב לזה שאנחנו אלה שאמורים לזוז. ולכן זימנו לנו החיים שוב
ושוב את אותן פגיעות, מאנשים שונים, עד שנבין, שמי שצריך להשתנות אלה לא האנשים
סביבנו, אלא אנחנו.
עד שלא נעשה את השינוי הנחוץ למסע הפרטי הזה שלנו, ימשיכו להיכנס
לחיינו כל מיני אנשים, שיפגעו בנו שוב ושוב באותו אופן בדיוק. הרבה פעמים בעוצמה
הולכת וגוברת.
והמסר ברור.
אם לא הבנת בפעם הראשונה שאת צריכה לבחור דרך אחרת, אז הפעם הבאה תכאב
יותר.
והשלישית עוד יותר.
די. מספיק.
אלה לא האנשים שמסביבך, זו את.
אני שומעת: "אני נותנת ונותנת מעצמי, אני נותנת את כל כולי,
ובסוף מתנהגים אלי נורא."
אז מה המסר?
תפסיקי לתת את כל כולך.
{
ביום ראשון נצום את צום יז' בתמוז.
כותב הרב לאו: "יום שבעה עשר בתמוז הוא יום מועד
לפורענות בתולדות ישראל, ובדברי הימים שלו זכורות חמש פורענויות (בחינת "מגלגלין
חובה – ליום חייב") שפורטו במסכת תענית:"
1.
משה רבנו שבר את הלוחות הראשונים כשירד מההר וראה את חטא
העגל.
2.
הושבתה מלאכת הקודש בבית המקדש הראשון: בטל קורבן התמיד.
מכיוון שהעיר היתה במצור, לא היתה יותר אספקת כבשים להקרבת שני קורבנות התמיד היומיים.
זה היה סימן לתחילת הקץ.
3.
הובקעה העיר: חומות העיר
ירושלים הובקעו – החומה השלישית והאחרונה נפרצה ע"י טיטוס מלך רומי ב-י'ז
בתמוז.
4.
אֱפּוֹסְטֶמוּס, אחד מהנציבים של אנטיוכוס מלך יוון, שרף את
התורה בתאריך הזה. זה היה סמל לגזירות השמד , והיה אחד המדרבנים העיקריים
לפרוץ מרד החשמונאים.
5.
הועמד צלם בהיכל!
יש גורסים שזה היה אֱפּוֹסְטֶמוּס בימי בית שני, ויש דעה אחרת שמקורה בתלמוד
הירושלמי שאת הצלם העמיד דווקא מנשה מלך יהודה ששלט בימי בית ראשון והיה נודע
בהיותו שופך דמים ומרבה בעבודה זרה.
אם רק לא היתה נבקעת החומה.... הכל
היה יכול להיות כל-כך אחרת.
אם רק היו מתעוררים. אם רק היו ערים
להבחין בסימנים. אם רק.... אם רק... אם רק...
תתעוררו. אומרת לנו הפרשה.
אל תחכו למכה הגדולה.
שימו לב לחריקות הקטנות, לאי הנוחות
הקלה, טפלו בדברים לפני שהם כל כך גדולים שלא יודעים מאיפה להתחיל....
{
צילי שניידר, אישה מדהימה ומיוחדת, יו"ר קשר יהודי, אמרה לי משפט
שנחקק על לוח ליבי: "כשהיהודים לא עושים קידוש, הגויים עושים הבדלה."
כשאנחנו שוכחים שאנחנו עם קדוש,
ושוכחים בזכות מי אנחנו קדושים, ושוכחים שאנחנו צריכים לקדש ולשמור על הקדושה הזו
באמצעות שמירת התורה והמצוות, הגויים דואגים להזכיר לנו את זה.
הקב"ה לא עוצר מבעדם.
והנה בא שבעה עשר בתמוז, ומזכיר לנו
מה קורה כשהיהודים שוכחים לעשות קידוש, ואיך הקב"ה אז מסיר את השמירה הצמודה
שלו, זו שמתרחשת בלי שאנחנו אפילו יודעים, כמו עם בלק ובלעם, שבגלל לא ידענו שהם
זוממים להשמיד אותנו, והקב"ה מאחורי הקלעים פוגג את האיום בלי שבכלל ידענו
שהוא היה קיים, והגויים עושים הבדלה.
ובאמת, שני הרשעים האלה, בלק ובלעם, מסתובבים
מאתר לאתר, מקריבים קורבנות ומנסים לקלל הכי טוב את עם ישראל, ונכשלים בכל פעם
מחדש. כידוע, בלעם הרשע "בא לקלל ויצא מברך", והקב"ה בכל פעם שם לו מילים
טובות בפה במקום המילים הרעות שישבו לו בלב: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.[24]"
"כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙
אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א
יִתְחַשָּֽׁב׃[25]"
הנציב מוולוגי'ן[26] הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, מגדולי התורה במזרח אירופה
במאה ה-19 ,כותב
בפירושו "העמק דבר"
לפסוק זה: "לא כדרך כל אומה ולשון,
כשהולכים בגולה ומתערבים עם המגלים אותם, משיגים בזה אהבה וחשיבות... אבל לא כן עם
ישראל, כשהוא "לבדד" ואינו מתערב עמהם – "ישכון" במנוחה
ובכבוד.... "ובגוים" – כאשר הוא רוצה להיות מעורב עמם – "לא יתחשב"
– אינו נחשב בעינם להתחשב כלל לאדם."
{
הרש"ר הירש[27] כותב על הפסוק "וַיִּחַר-אַף בִּלְעָם, וַיַּךְ אֶת-הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל ": "וַיִּחַר-אַף גו' – דעתו של בלעם הייתה נתונה כליל למטרת נסיעתו
והוא היה סמוך ובטוח שיצליח בה. אלמלא כן, אדם זה, השומע לקול מנחשים, היה שם לב למה
שקרה: שלוש פעמים עוכב בדרכו. הוא היה רואה בזה סימן רע והיה תוהה על משמעותו."
צריך פשוט לשים לב, ולהתבונן, בשתי עיניים, לא רק בעין אחת.
לא לראות את מה שרוצים לראות, אלא את מה שהמציאות משקפת לנו.
חוסר היכולת לראות הוא לא מום פיזי, הוא מום רוחני.
"הֶחָכָם
עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ[28]"
מי שרוצה לראות יראה, ומי שבוחר לא לראות , לא נוהג בתבונה.
ההפטרה של הפרשה שלנו השבוע לקוחה מספר מיכה, וחותמת עם הפסוק שמסכם
לנו את הכל: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי
אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ.[29]"
תהיו צנועים.
עַיִן
טוֹבָה = הסתפקות
במה שיש
רוּחַ
נְמוּכָה = ענווה
יתירה
וְנֶפֶשׁ
שְׁפָלָה = פרישות
מהתאווה.
תפסיקו לחשוב שאתם מנהלים את העולם.
תבינו שיש כאן מי שהוא סיבת הסיבות ומסובב הדברים וכלום לא במקרה, ואם
כואב, ולא נוח,
זה סימן שעדיין לא ראיתם באמת מה צריך להשתנות.
הדרך שלכם צריכה להשתנות.
וכדי לשנות דרך, אתם צריכים להשתנות.
כבר אמר אלברט איינשטיין: "שיא הטירוף הוא להמשיך לעשות את אותו
הדבר ולצפות לתוצאה שונה."
{
יש
לַךְ אותַךְ[30]
שמעתי שהלב
שלך קורא לך
צמא לצאת לטרוף את העולם
זה לא תמיד פשוט וכמה זה יפה לך
לבקש להתעקש על מה שאת
נכון שהרחוב בחוץ קצת משוגע
זה ג'ונגל מסוכן ומאיים
וגם כשהוא ייתן לך מכה ועוד מכה
את חזקה כמו לביאה ואת תדעי להילחם
את חזקה ואת תדעי להילחם
לכי עכשיו לזרוח כמו שמש
יש לך כנפיים תעופי רחוק
לכי עכשיו בלי פחד,
ואם זה יכאב קצת
מנגינה שכתבתי תחזיק לך ת'יד
וגם אם תהיי שם לבד, לבד כל כך
תדעי שתמיד יש לך אותך
אולי תתעייפי שם על הדרך
יש נפילות וזה יכול לשבור
ומי שתאהבי כל-כך ישכח קצת לפעמים
זה מרסק ת'לב אבל זה יעבור
נכון שהרחוב בחוץ קצת משוגע
ג'ונגל מסוכן בלי תמרורים
אבל את תמצאי את האמת שלך
תלמדי להיות מלכה בעולם של נמרים
את מלכה ולא חשוב מה אחרים
לכי עכשיו לזרוח כמו שמש
יש לך כנפיים תעופי רחוק
לכי עכשיו בלי פחד, ואם זה יכאב קצת
מנגינה שכתבתי תחזיק לך ת'יד
וגם אם תהיי שם לבד, לבד כל כך
תדעי שתמיד יש לך אותך
{
בשם
כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא
רחל
אודליה בת יעל ואליהו בן מירב שמחה
משה בן נחמה ולאה בת מרים
גל
יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
הדס בת הגר, ישראל בן חיה, רבקה בת חיה, דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה
ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של עליזה טובה בת אסתר גרונא, אווה בת אילנה
אסתר, הגר בת סמדר, נעמי בת לאה, אמיליה בת אסתר, רקפת בת כרמלה, ורד בת תקוה, פאיים
בת תמר, שאהלה שולה בת זינת, יפתח בן שירן, טובה מרים בת רבקה יונה, כרמית בת ורד,
חנה בת שוליקה, מנחם זאב בן דורית, ונועה בת תמר, בתוך שאר חולי עמו ישראל
{
לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר לנשים
בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:00.
פרויקט שיעורי
יַהֲדוּת וְהוֹרוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות
יתקבלו בשמחה
{
מקורות נוספים:[31]
הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין,
נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא – רש"י כפשוטו –
במדבר. ירושלים:
לשם ספרי איכות.
הרב וילנר, ג. (ה'תשע"ז). גמרא – אבות, פרק ה',
משנה יט'. בתוך הרב נ' צ' מנדלסון (עורך), ותן חלקנו אדר
תשע"ז (עמ' 99-98 ; 118-117). בני ברק: מאורות
הדף היומי.
הרב וילנר, ג. (ה'תשע"ז). הגות – פרשת בלק,
במדבר פרק כב', פסוק י', כב'. בתוך הרב נ' צ' מנדלסון (עורך), ותן חלקנו אדר
תשע"ז (עמ' 124-122). בני ברק: מאורות הדף היומי.
הרב לאו, י.מ.
(מייזליש, ש. עורך). (1998). יהדות הלכה למעשה. עמ' 305-304. ישראל: מודן
הוצאה לאור.
מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org
תמונה: קרדיט להדר טל: מילים ללא פילטר
[1] פרשת בָּלָ֖ק:
במדבר כב' ב' – כה' ט'
[2] במדבר כב' ב'
[3] שם פ' י'
[4] שם, כב' ב'-ג'
[5] תרגום מארמית: הרב בניהו
שמואלי, ראש ישיבת המקובלים "נהר שלום" בירושלים.
[6] ר' יוסף בכור שור
[7] דברים כד' י'
[8] עפ"י ספרי ברכה לט'
[9] במדבר כד' ג'
[10] אבות ה' יט'
[11] בתוך תן חלקנו
[12] במדבר טו' לט'
[13] במדבר כד' ה'
[14] שם פ' י'
[15] במדבר כב' כג'
[16] במדבר כב' כד'-כה'
[17] במדבר כב' כו'-כז'
[18] במדבר כב' כח'
[19] בתוך ותן חלקנו
[20] במדבר כב' ב'
[21] במדבר כב' כג'
[22] במדבר כב' כד'-כה'
[23] במדבר כב' כו'-כז'
[24] במדבר כד' ה'
[25] במדבר כג' ט': "כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ
הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃"
[26] הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (1893-1816 כח' באב), הידוע בשם הנצי"ב
מוולוז'ין, היה ראש ישיבת וולוז'ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19. (ויקיפדיה).
[27] רשר"ה, הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר הירש, 1808 – 1888) היה רב גרמני,
מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה- 19.
[28] קוהלת יד' ב': "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ
וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם."
[29] מיכה ו' ח'
[30] בשיעור הקשבנו לשיר "יש לַךְ אותַךְ". מילים : הודיה חיוט ; לחן : אלנתן שלום ; ביצוע: מירי
מסיקה ומיקה משה, מתוך משדר ״לתת״ - קשת 12 וטדי הפקות: https://www.youtube.com/watch?v=gTDZE5vqTik
[31] "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות
ו' ו'
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel. With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please mail smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490. I'd love to hear from you.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה