💎בס"ד | יַהֱדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת
פ' מטות מסעי
🍬 קבלו סוכריה לשבת: 🍬
השבת אנחנו מסיימים את חומש במדבר בצמד הפרשות החותמות אותו: מַּטּ֔וֹת מַסְעֵ֣י.
לפעמים נראה שאין קשר בין הנושאים המובאים בפרשה.
זו הזמנה בשבילנו לחפור טיפה יותר לעומק ולהיחשף למהותה הפנימית של התורה.
פרשת מַסְעֵ֣י פותחת עם רשימת מכולת מפורטת של כל ארבעים ושתיים המסעות שעשו בני ישראל מצאתם מארץ מצריים, ואחריה בני ישראל מצווים לגרש את שבעת האויבים שבארץ ישראל או שהקב"ה יגרש אותם מהארץ. "וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֘רֶץ֮ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרְר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ׃ וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃" ( במדבר לג' נה'-נו')
אחרי תיאור הגבולות של ארץ ישראל, הקצאת הנחלות לשבטים, והוראות נוספות לגבי תכנון ייעודי של שטחי ערי המגורים, מגיע הציווי לבנות שש ערי מקלט: "וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם; וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. " (במדבר לה' יא') כל אדם שרצח אדם אחר, בין אם בכוונה או בשגיאה, יכול להימלט לעיר המקלט כדי להינצל מנקמת בני משפחת הנרצח עד שישפט ע"י הסנהדרין.
נשאלת השאלה: מה הקשר?
מה הקשר בין המסעות, גירוש עמי כנען, ותיאור ההתיישבות בארץ לְערי מקלט? ולמה דווקא עכשיו שמה התורה דגש על האיסור לרצוח, דבר שכבר הדגישה בעבר, ואפילו קיבל מקום של כבוד העשרת הדיברות?
בספרו "פרשה בקטנה" מביא הרב דוד סתיו הסבר מעניין. וכך הוא כותב: "דומה שלימוד רב-חשיבות מלמדתנו התורה בפסוקים אלה. הכניסה לארץ ישראל תהיה מלווה במלחמות גדולות, ואלה יוצרות באופן טבעי מעין זילות של חיי אדם. הלוחמים מתרגלים למראות הקשים – והדבר עלול להצמיח בחברה מחשבת עוועים כאילו אבדן חיי אדם אינו נורא כל-כך, שהרי כבר היו דברים מעולם וכבר ראינו את המוות בעינינו פעם אחר פעם.
דווקא משום כך מבקשת התורה לחזור ולהזהיר על ערכם של חיי אדם.........
ובכל הנוגע לרשלנות ושגגה, שם לכאורה עומדת לו לאדם הטענה 'לא התכוונתי, טעיתי,...' דווקא מפני שטענה זו היא כל כך אנושית ומובנית , יש צורך להיערך אליה ולמנוע ממנה לחלחל לתוכנו ולמוס את כבודם וחשיבותם של חיי אדם.... מי שידע כי הוא עתיד לעמוד לפני משפחה שכולה שרשלנותו שלו גרמה לה סבל נוראי שאין לו קץ יחשוב פעמיים..."
התורה מלמדת אותנו שלחשיפה למציאות אלימה יש לא רק השפעה חזקה עלינו, אלא השפעה הרסנית. היא גורמת לנו לפתח סבילות לאלימות. סבילות לחיי אדם.
הנשמה לא יודעת להבדיל בין סרט למציאות. היא מזדעזעת בכל פעם מחדש. וכדי להגן עליה, כדי שאפשר יהיה לשרוד מציאות שכזו – הגוף מפעיל מנגנון שמפחית את עוצמת ההשפעה שלה עלינו. במילים אחרות, מתרגלים... וזה איום ונורא, כי אז מפתחים חו"ח עמידות לצער ולכאב של בני אדם אחרים.
נכון שיש גם יתרונות לסרטי מלחמה ומשחקי וידאו מלחמתיים, כי הם מסייעים בפירוק אגרסיות. אבל הם בעיקר מקהים את הנפש: כמה אפשר להזדעזע מדמות שיורים בה והיא מוטלת שותתת דם? באיזה שהוא שלב זה הופך להיות רגיל.
יש כאלה שמאוד אוהבים סרטי אימה למשל, הם יושבים ורואים מישהו בורח בבעתה ממשהו שמאוד מפחיד אותו, והם יושבים ומתגלגלים מצחוק. זה מצחיק אותם?!
עד לשם מגיעה הסבילות, ההתרגלות, העמידות.
וזה כל כך מסוכן כשכאב של אחר נעשה יותר נוח.
סיימנו את חומש במדבר - חזק חזק ונתחזק.
שבת שלום וראש חודש מנחם-אב מבורך - באהבה, סמדר 🍓
לכל השואלים: כן. אני כותבת את כל שיעורי יַהֱדוּת וְהוֹרוּת וה"סוכריות לשבת" לבד בכוחות עצמי ועם הרבה הרבה הרבה, טונות! של סיעתא ד'שמיא... 😊
________
פורסם במקום בשנת ה'תשע"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה