בס"ד
לפעמים
הרבי לא היה מסתפק רק בברכה, והיה גם מחליף כמה מילים. באחת מחלוקת הדולרים של יום
ראשון, שאל הרבי מלובביץ את אחד הבחורים הצעירים שהגיעו אליו: "מה אתה
עושה?"
בשבוע הבא יתקיים שיעור משותף לדוברות העברית והאנגלית לכבוד חג מתן תורה + סעודת אמנים לכבוד ראש חודש סיון.
🎼
נסיים בשיר: דע, של יוסף קרדונר למילים של נחמן מאומן הנ"ל, מתוך האלבום סימנים בדרך, שהיה אלבומו
הראשון, והוקלט תוך 24 שעות בשנת 1994.
[© Smadar Prager, CGP]
יַהֲדוּת וְהוֹרוּת
והפעם:
הגיגים
מעוגנים על פרשת במדבר
הסוד לפתרון קונפליקטים
למדבר יש סוד.
יש לו הרבה מה ללמד אותנו
על גאווה וענווה
ועל איך פותרים קונפליקטים.
היום
אנחנו מתחילים את המסע שלנו בַּמִּדְבָּר.
אנחנו
מתחילים היום לא רק פרשה חדשה, אלא חומש חדש: בְּמִּדְבַּר[1]: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי
בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם
מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. [2]"
חומש
במדבר נקרא גם חומש הפְּקוּדִים, על שם שני המפקדים שנערכו בו, אחד בתחילת הספר
בפרשה שלנו כשנה אחרי יציאת מצריים ואחרי בנית המשכן. והשני בפרשת פנחס, בסוף
הספר, שלושים ושמונה שנים אחר-כך, לקראת הכניסה לארץ ישראל. לצערי מפאת קוצר הזמן
היום לא נדבר על זה, אבל בודאי עוד נגיע וניגע ב'ה בשיעורים הבאים.)
באתר של הרב יובל הכהן אשרוב הוא
כותב כך: "פרשת
השבוע מורידה לעולם את הכוחות הפועלים ביקום באותו שבוע. התיקון שלנו הפרטי והכללי
יהיה תמיד קשור בצורה כלשהי לפרשת השבוע."
אז איך רוצה פרשת השבוע לעזור לנו השבוע?
מה באה פרשת בְּמִּדְבַּר ללמד אותנו על הורות וזוגיות?
למה בַּמִּדְבָּר?
{
אנחנו יודעים שבני ישראל נמצאים במדבר כבר מספר שמות, ולאורך כל
ספר ויקרא,
למה דווקא עכשיו שמים דגש על ה-במדבר? שהקדישו לו ספר שלם...?
הרב יובל כהן אשרוב אומר שזה בגלל
ש:"כל הדברים הגדולים של עם ישראל: יצירת העם, נבואת
משה רבנו, ומתן תורה – שהוא לב ליבו של העם היהודי -- קורים במדבר."
הרבי מלובביץ' מוסיף ומסביר
לנו שבמעגל השנה פרשת במדבר נקראת תמיד לפני חג השבועות[3], תמיד לפני
שמבחינה רוחנית חווים שוב את מתן תורה "שהרי ברוחניות התורה ניתנת מחדש בכל שנה בחג השבועות", ולכן
חייבים להסב את תשומת הלב לעובדה "שהתורה לא ניתנה במקום יישוב, אלא במדבר."
לפי הרבי מלובביץ' אנחנו לומדים מזה שני דברים:
1. "דברי תורה צריכים להתקבל ולהיקלט ללא שום דעות
קדומות או מניעים זרים."
כפי שהמדבר הוא מקום של שממה מוחלטת, כך צריכה להיות גם הקרקע
שעליה יוכלו להתקבל דברי התורה. צריך ראש פתוח
ונקי מהשפעתם של אנשים אחרים, כדי שאפשר יהיה ליישם "נַעֲשֶׂה וְ(אחר כך) נִשְׁמָע[4]".
ו-2. "חובה להפוך כל 'מדבר רוחני' ל'מקום יישוב' רוחני לבני אדם".
ו-2. "חובה להפוך כל 'מדבר רוחני' ל'מקום יישוב' רוחני לבני אדם".
הרבי מלובביץ' מסביר שזהו עיקרון יסודי ליהדות. לא רק שהתורה
יכולה להגיע לכל מקום, וגם לאלה הרחוקים ממנה מאוד, מה שהוא קורא לו 'מדבר רוחני'.
אלא יותר מכך, חובה להגיע עם התורה לכל יהודי וליישב כל שממה רוחנית.
{
|
מ
|
דוע נתנה התורה
במדבר?
וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי
למה במדבר
סיני?
מכאן שנו
חכמים, בג' דברים ניתנה התורה:
באש
ובמים
ובמדבר
באש מנין?
(שמות יט) וְהַר סִינַי
עָשַׁן כֻּלּוֹ וגו'.
ובמים מנין?
שנאמר (שופטים
ה) גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם.
ובמדבר מנין?
וידבר ה' אל
משה במדבר סיני
ולמה ניתנה בג'
דברים הללו?
אלא, מה אלו
חנם לכל באי העולם, כך דברי תורה חנם הם, שנאמר (ישעיה נה): הוֹי כָּל צָמֵא
לְכוּ לַמַּיִם.
דבר אחר:
וידבר ה' אל
משה במדבר סיני
אלא כל מי
שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר, אינו יכול לקנות את החכמה והתורה, לכך נאמר: בְּמִדְבַּר סִינַי:
המדבר, לא רק שהוא מקום שומם שאף אחד לא גר בו, לפי המדרש הוא
אינו שייך לאף אחד, כמו האש, והמים. וכמו שאלה חינם, כך גם המדבר. כך גם התורה. כל
מי שרוצה יכול ללמוד תורה – היא חינם לכל תושבי העולם.
אמנם, התורה כמו המדבר, חינם – כל דיכפין ייתי וילמד, אבל כדי
לקנות את דברי התורה, כדי להפנים אותם, כדי להתחבר אליהם ולהפוך את התורה לחלק
ממך, צריך להיות הפקר. צריך להיות מדבר.
מה פירוש?
שוקי
גלזמן מגרעין
לוד כותב: "האדם הנע-ונד בין
שתי הקטבים של: "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים
בָּרָא אֹתוֹ"[6], מחד-גיסא.
מאידך-גיסא: "וַיִּיצֶר ה'
אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים.[7]" גאווה
וצניעות משתובבים בנפשו ונשמתו. כאשר האדם רוצה באמת ללמוד ולהיות חלק מהתורה,
עליו להפקיר את עצמו, את אישיותו. על-מנת שיוכל לקבל מהתורה, כאשר האדם עומד על
דעתו והאגוֹ העצמי שלו מכווין את דרכו, הוא לא יוכל לקבל מהאחר. נותן התורה משה
רבנו, אשר זכה למדרגה הגבוהה מכל שראיית ה' פנים אל פנים, נאמר עליו: "וְהָאִישׁ
מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"[8]. מכוח הענווה ניתן
לקבל חכמה, ההיפך מכך הגאווה שחוסמת ומרחקת.[9]"
{
המדבר מלמד אותנו להיות צנועים,
ענווים, לא גאוותנים, לא יהירים.
קשה לשמור על יחסים טובים עם הילדים שלנו ועם בני הזוג שלנו אם
לא באים ממקום נמוך, מהמדבר.
ביחסים, המקור לכל המריבות וכל חילוקי הדעות הוא פגיעה בערך.
כלומר...., נעלבים.
כשהאדם השני, העומד מולי, בין אם זה הבן זוג שלי, או השכנה שלי,
או הילד שלי, אומרים משהו או עושים משהו שמעליב אותי – אז יש תחושה של
"נפגעתי".
אבל מה זה כאן בדיוק שנפגע?
מה שנפגע כאן הוא הערך שלי, או בלשון פשוטה: ה'אגו' שלי.
וככל שהאגו יותר גדול, ככה נפגעים יותר – זה ענין של שטח
פנים... השכבה החיצונית של גוף כלשהו. אז ככל שהגוף גדול יותר, יש לו שכבה חיצונית
גדולה יותר. וזה ענין של סבירות סטטיסטית: אם אני זורקת 10 כדורי פינג פונג על קיר
ששטחו מטר מרובע אחד, או על קיר ששטחו 3.5 מ"ר ממרחק של 10 מטרים, הסבירות
שיותר כדורים יפגעו בקיר הגדול יותר, כמובן גבוהה יותר. לא צריכים להיות גאונים גדולים
כדי להבין זאת בהגיון פשוט.
על העיקרון הזה עובד הלוטו, והטוטו. כולם יודעים שאם קונים יותר
כרטיסי לוטו יש סיכוי גבוה יותר לזכות. אם לא בפרס הגדול, אז לפחות במשהו 😊
כשמישהו נפגע, הנטייה היא לפגוע בחזרה.
אחת הדרכים לפגוע בחזרה היא להקטין את האחר כדי להרגיש
יותר טוב עם המגרעות שלנו.
בין אם אנחנו עושים את זה בשקט בינינו לבין עצמנו, ובין אם
אנחנו עושים את זה בפועל.
נתנו כבר את
הדוגמא הזו בעבר, אז בואו נשתמש בה שוב[10]: אם
הבעל שואל את אשתו אם היא זכרה לגהץ לו את החולצה, והיא לא זכרה, אז כדי להרגיש
יותר טוב עם עצמה היא תקטין אותו בכך שהיא תחזיר לו ברשימת מכולת של כל הדברים
שהוא שכח לעשות בשבילה בשנה האחרונה, או שהיא תודה ששכחה ותלך לגהץ את החולצה
כשהיא רוטנת בינה לבין עצמה ומזכירה לעצמה את כל רשימת המכולת כנ"ל.
אם אנחנו מעוניינים באווירה טובה בבית, ביחסים טובים עם הילדים
ועם בני הזוג שלנו, זה יהיה קצת קשה להשיג אותם אם אנחנו נפגעים לעיתים תכופות,
ומגיבים אינסטינקטיבית, ופוגעים בחזרה.
וזה קל כל-כך, במיוחד עם האנשים הקרובים אלינו – אנחנו מכירים
את כל נקודות התורפה, את כל הכפתורים האדומים, את כל המיתרים הרגישים. בשבריר שניה
אנחנו שולחים חץ, ופוגעים. או נוגעים עם האצבע בדיוק בפצע המודלק, או שעוד לא
הגליד.
(אולי כדאי שנעשה סדנא בנושא של פתרון קונפליקטים לזוגות – אם
תרצו נדבר על זה אחרי השיעור).
{
זה מאוד מעניין שאנחנו מדברים על זה היום, כשאנחנו נכנסים לשבוע
האחרון של ספירת העומר, שכל כולה מוקדשת כמו שלמדנו לא רק לציפייה אקטיבית למתן
תורה, בשבוע הבא ביום רביעי, אלא ברובד הרוחני והנפשי לעבודה על המידות.
הרב זלמן ברוך
מלמד, ראש ישיבת בית אל, ורב הישוב בית-אל שבחבל בנימין, כותב כך:
"המידות הראשיות הטעונות תיקון הן
הגאווה, הכעס, הקנאה והתאווה.
הגאווה
היא הנטייה לעסוק בעצמו, לטפח את מעמדו, להחשיב את עצמו. אדם יכול להתגאות בשכלו
ובמעלות רוחניות אחרות שלו, והוא מתנפח מגאווה בשל כך. והגאווה היא מידה מגונה
ביותר.
התורה
הזהירה מפניה ואמרה: "וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ
אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ,[11]". הגאה עסוק בעצמו, בכבודו,
במעלותיו ושוכח את הכל, שוכח את העיקר, שוכח את ה' אלוקים הנותן לו את כל מעלותיו.
הגאווה היא רעה חולה שמוציאה את האדם מן העולם. כל מעייניו נתונים לעצמו, ובמקום
להיות מלא בשאיפות אידיאליות, בתוכן ענייני, הוא עסוק בעצמו ונעשה עבד לנטיית
הגאווה שבקרבו והיא הורסת כל מגמה טובה. הגאווה עושה חיץ בינו ובין העולם.
אמרו
חכמים: "כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוֹת הָרוּחַ", אָמַר
הקב"ה: "אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִים לָדוּר בָּעוֹלָם [12]". הוא דוחק את רגלי השכינה.
חכמים התבטאו כלפי בעלי הגאווה בחריפות נוראה, הם אמרו: "כּוֹל אָדָם
שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, רָאוּי לְגוֹדְעוֹ כַּאשִׁיָרה[13]", הגאווה היא כעין עבודה זרה.
על
כן צריך להתרחק מהגאווה אל הקצה השני, "מְאֹד מְאֹד הֲוַוי שֵׁפֶל רוּחַ[15]". בלי התבוננות, בלי טיפול
ונקיון יסודי במידה זו, אי אפשר להתרחק ולהשתחרר ממנה. אבל כאשר אדם בוחן את עצמו,
ולומד על מצווה זו וחסרונותיה, והוא מתרחק ומצליח לכבוש את הגאווה, הרי הוא נעשה
לאדם אחר, לא פגיע, לא רגיש ולא תלוי בכבוד, אלא משוחרר מהתלות הזו, אדם שלם
ומאושר יותר."
{
גם
הר סיני, שעליו ניתנה התורה, שאפילו שהוא הר ומורם מאדמת המדבר, הוא עדיין ההר הכי
נמוך במדבר במטרים, והוא גם ההר הכי נמוך בהתנהגותו, צנוע .
גם
הר, צריך להיות צנוע.
גם,
ובעיקר, מי שנמצא בעמדה גבוהה, שמתוקף תפקידו הוא מורם מעם, צריך להיות ענו וצנוע.
|
ע
|
ל הכריכה האחורית של הספר יהלומים מספרים
כתוב כך: באמצע שנות השמונים החל הרבי מלובביץ' לחלק דולר אחד לצדקה לאלפי
אנשים שעברו בפתח חדרו מידי יום ראשון. יהודים מכל החוגים, היו עוברים בסך, והרבי
היה מברכם: 'ברכה והצלחה'. וכך נמשך הדבר מידי יום ראשון, למשך שעות רבות ללא
הפסקה.
אישה אחת, בשנות השבעים-שמונים לחייה, שאלה פעם את
הרבי: כיצד הרבי לא מתעייף? מדוע הרבי לא נח בכל שעה לפחות למספר דקות.
"כל יהודי הוא בגדר יהלום" אמר הרבי בחיוך, "וכשסופרים יהלומים
אף פעם לא מתעייפים"...
"אני סטודנט" ענה לו הבחור "אני
לומד לתואר שני בחינוך".
"זה מיוחד" השיב לו הרבי "גם אני
למדתי באוניברסיטה לפני שנים."
קצת מופתע, שאל הבחור הצעיר: "ומה למדת,
תיאולוגיה?"
"לא, למדתי הנדסת חשמל" ענה לו הרבי
בחיוך "אבל אני מעדיף להדליק את האור בנשמותיהם של אנשים."
{
לרמת
הענווה של הרבי מלובביץ' אי אפשר להגיע, אבל אפשר לשאוף, ובעיקר אפשר ללמוד ממנו.
גם
הורים נמצאים בעמדה שהיא גבוהה יותר מזו של הילד.
גם
בשנים, גם במידת האחריות, גם בניסיון. ולכן אמורים להשתמש ביתרונות שלהם בצורה
חיובית ולא צורה שלילית.
להשיג
את שיתוף הפעולה של הילדים מתוך אהבה וקירוב לבבות, ולא מתוך הפחדה ושימוש בכח.
כח
יכול להיות גם פיזי, אבל הוא יכול להיות גם נפשי, רוחני. איומים, עונשים, מניעת
אהבה וקירבה, לקיחת דברים שהילד אוהב, טיפוח רגשי אשמה וכיוב' כל אלה לפעמים קשים
יותר ממכה גופנית.
אני
מאוד אוהבת לצפות ב- Judge
Judy, אני
אוהבת לראות אנשים ולנתח את ההתנהגות שלהם, ואני אוהבת לראות איך החוק המודרני
שאוב מהתורה שלנו.
יש
לה הרבה אמירות משעשעות, כמו: They
don’t put me here because I’m gorgeous... כשהיא מחזקת את העובדה שהיא קיבלה את
התפקיד הזה בגלל שהיא חכמה ולאו דווקא בגלל שהיא יפה.
יש
לה אמירות חכמות שאבא שלה נהג לומר, כמו: You have two ears and one mouth for a reason! You
supposed to listen twice as much than you speak.
אבל
יש לה אמירה שהיא נוהגת לחזור עליה הרבה שאני ממש לא
מסכימה איתה:
Sticks and stones may break my bones but words will not never hurt me.
Sticks and stones may break my bones but words will not never hurt me.
לדעתי
מילים מכאיבות הרבה יותר ממכות. עצמות מתאחות, פצעים מגלידים, אבל מילים שהכאיבו
לנו ורגשות פגועים נשארים איתנו לכל החיים.
ומילים
מכאיבות יוצאות לנו מהפה רק כשאנחנו נפגעים, כשאנחנו רוצים להכאיב בחזרה.
{
צריך
כל-כך כל-כך לשים לב למה שאנחנו אומרים. ומה שאנחנו אומרים קשור כל-כך כל-כך לאיך
שאנחנו מרגישים.
יש
רצף שמתרחש בתוכינו לפני שאנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו מדברים או עושים משהו.
זה
מתחיל במחשבה, שמייצרת רגש, ורק אז מגיעה הפעולה, בגוף או בדיבור.
אז
ברור שמה שצריך לעבוד עליו היא המחשבה.
ואי
אפשר לחשוב אחרת עם אותו חומר שכבר קיים לנו בראש.
כדי
לשנות מחשבה צריך ללמוד דברים חדשים.
מסביר הרבי מלובביץ' בספר מִילֵּי דְחֲסִידוּתָא כתוב
במשנה המבוארת[18]: "מיהו חכם אמיתי שראוי לו להשתבח בחוכמתו? זה שלומד מכל אדם גם
אם הוא קטן ממנו בשנים או בחכמה, משום שבזה הוא מוכיח שהוא לא חס על כבודו וכל
חכמתו היא לשם שמיים ולא כדי להתייהר ולהתפאר בה."
מסביר שם הרבי מלובביץ': "המשנה מחוללת מהפכה בתפיסה, והיא הפוכה מהמוסכמות הרווחות
בעולם. חכם לכאורה אמור לחדור בשכלו לעומק ובצורה נוקבת להצביע על מגרעות וחסרונות
וכתוצאה מכך לא מוכן לקבל מכל אדם. המשנה מחדשת ואומרת: בדיוק להיפך! חכם אמיתי
מסוגל ומבקש ללמוד מכל אדם, כי באמת כל אחד ניחן בסגולה ייחודית ובלעדית.... מכובד
אמיתי הוא זה שמעניק כבוד לכל אחד גם לפחותים ביותר."
המסר לנו – איזה הוא העניו? הלומד מכל אדם.
אי אפשר להיות גאוותן ולקבל משהו ממישהו – כי אתה חושב
שאתה טוב יותר, חכם יותר, מוכשר יותר, ידען יותר, אין לך מקום לכלום מאף אחד, אתה
מלא בעצמך.
צריך להיות מִדְבָּר!
שומם. ריק. נקי. מוכן לקלוט, מוכן שידרכו עליו.
{
אז איך משנים
מחשבה? איך עובדים על מידת הגאווה?
איך נהיים מִדְבָּר?
ראויים לתורה?
מסילת ישרים, ספרו של הרמח"ל, שהיום יום פקודת שנתו, כו' אייר, הוא
ה-ספר לעבודה על מידות. תיקון מידות הנפש, ועבודה על האישיות ותכונות האופי.
רבי משה חיים
לוצאטו, הרמח"ל
(ה'תס"ז, 1707 – כ"ו באייר ה'תק"ו, 16 במאי 1746) היה רב, מקובל,
סופר, חוקר רטוריקה ומשורר איטלקי במאה השמונה עשרה.
במבוא לספרו
המפורסם מסילת ישרים[19] כתוב כך: "אחד
מחשובי ספרי המוסר להדרכה בעבודת ה', ומן המקובלים ביותר על גדולי האומה מאז
הופעתו באמסטרדם (ה'ת"ק[20]) ועד עתה. מפורסמת הערצתו הגדולה של
רבינו הגר"א מוילנה זצוק"ל לספר – שראה בו "הופעת אור חדש"
בעולם."
בהקדמה לספרו[21], כותב הרמח"ל שהוא לא ממש מחדש משהו, אלא רק מזכיר
ומבהיר את מה שצריך לחזור ולשנן ולקרוא שוב ושוב עד שנצליח לתקן את המידות.
ובשפתו שלו:
"הַחִיבּור הַזְֶּה
לֹא חִיבַּרְתִּיו לְלַמֵּד לִבְנֵי-הָאָדָם אֶת אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ, אֶלָּא לְהַזְכִּירָם
אֶת הַיָּדוּעַ לָהֶם כְּבָר וּמְפוּרְסָם אֶצְלָם פִּרְסוּם גְָדוֹל. כִּי לֹא תִמְצָא
בְּרוֹב דְּבָרַי, אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁרוֹב בְּנֵי-הָאָדָם יוֹדְעִים אוֹתָם וְלֹא
מִסְתַּפְּקִים בָּהֶם כְּלָל, אֶלָּא שֶׁכְּפִי רוֹב פִּרְסוּמָם וּכְנֶגֶד מַה שֶּׁאֲמִיתָּם
גְּלוֹיָה לַכֹּל, כָּךְ הַהֶעְלֵם מֵהֶם מָצוּי מְאוֹד וְהַשִּׁכְחָה רַבָּה. עַל
כֵּן אֵין הַתּוֹעֶלֶת הַנִּלְקָט מִזֶּה הַסֵּפֶר יוֹצֵא מִן הַקְּרִיאָה בּוֹ פַּעַם
אַחַת,.... אֶלָּא הַתּוֹעֶלְֶת יוֹצֵא מִן הַחֲזָרָה עָלָיו וְהַהַתְמָדָה, כִּי
יִזָּכְרוּ לוֹ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַנִּשְׁכָּחִים מִבְּנֵי-הָאָדָם בְּטֶבַע,
וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ חוֹבָתוֹ אֲשֶׁר הוּא מִתְעַלֵּם מִמֶּנָּה....
וְהַמִּידוֹת
כּוּלָּם, הַצְּרִיכוֹת כְּמוֹ כֵן תִּיקּוּן וְהַיְשָׁרָה, מִי יְיַשְּׁרֵם וּמִי
יְתַקְּנֵם אִם לֹא נָשִׂים לֵב עֲלֵיהֶם וְלֹא נְדַקְדֵּק בַּדָּבָר דִּקְדוּק גָּדוֹל?!"
ותכלס?
"שְׁנַיִם" כותב הרמח"ל בפרק כג' במסילת ישרים "הֵם הַמַּרְגִּילִים אֶת הָאָדָם אֶל
הָעֲנָוָה: הָרְגִילוּת וְהַהִתְבּוֹנֵן."
דבר ראשון צריך
להתרגל לדָבר לאט לאט, בהדרגה. זוכרים? לא עולים ב-מעלות... לא שתיים שתיים, שלב
שלב.
איך מתרגלים?
מהחוץ אל הפנים.
עפ"י הרמח"ל
זה מתחיל באופן שבו מתלבשים – צנוע, מכובד.
מכיוון שטבע לב
האדם הוא להתנשא, צריך לתת לו קונטרה. ומכיוון שתגובת הנגד היא נגד הטבע האנושי,
היא צריכה להיות חזקה הרבה יותר.
ועל זה נאמר: Fake it till you make it 😊
והדבר השני: איך
מתבוננים.
הרמח"ל מציע לנו לשים דברים קצת בפרופורציה, ובמקביל לרְגִילוּת:
1. לזכור את
מקומנו בעולם. מי אנחנו ומי מעלינו. עם כל הכבוד לנו, אנחנו כאן לפרק זמן קצר,
באנו "מִטִּיפָּה
סְרוּחָה" ונסיים ב"מְקוֹם עָפָר רִימָּה וְתוֹלֵעָה." ומי מחכה לנו שם בצד השני לתת לו דין וחשבון על כל מה שעשינו כאן:
הקב"ה בכבודו ובעצמו.
2. לזכור איך
שגלגל מתגלגל לו, ושהעשיר יכול להיות יום אחד עני, והשר המכובד יכול להיות יום אחד
אסיר נקלה. אי אפשר לדעת למי נזדקק יום אחד, אז לא להתנשא על אף אחד.
3. (ואת זה ראיתי
רק אחרי שכבר כתבתי קודם, מה שמראה לנו שאין מקריות בחיים, אין! 😊)
"אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם"
4. מי שמענה את נפשו ולא
אוכל הרבה – משפיל את יצר הגאווה שלו.
5. ללמוד הרבה, וכמובן
שעדיף תורה, כי "אֵין
הַגַּאֲוָה מְצוּיָה יוֹתֵר, אֶלָּא בְּמִי שֶׁסָּכָל יוֹתֵר."
6. לא להקיף את
עצמך באנשים חנפנים, שרק מהללים ומשבחים אותך.
7. לשים לב היטב
עם מי מתחברים, את מי אנחנו בוחרים כחברים,
עוד לשים טוב לב עם
מי מתייעצים ומי מנהל את ביתו (מטפלת, Nanny, Live-inn), כי האכילה והשתיה
יכולים אולי להזיק לגוף, אבל אנשים לא נכונים יכולים "לְהַשְׁחִית (את) נַפְשׁוֹ."
{
על התנשאות
כותב חכם יוסף חיים מבגדד, הלא הוא הבן איש חי[22], רעיון מאוד מעניין מהפרשה שלנו. בפסוק השני בפרשתנו כתוב כך: "שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ
כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם- [23]"
הבן איש חי תוהה, נראה שיש כאן מילה מיותרת. מה זאת אומרת כָּל-עֲדַת
בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מה אפשר
שרק חלק מהם?
ומסביר: "גם כאשר רואה אדם דבר מגונה
בחבירו – לעולם ילמד עליו סנגוריה. תמיד עלינו להמליץ טובה לפני הקב"ה על כל
יהודי באשר הוא."
ואיך עושים
את זה?
זוכרים שכָּל יהודי, הוא חלק מכָּל עדת בני ישראל, גם הרחוקים, הטועים, ואפילו אלה שנראה ש"הם מתהלכים ריקים מן המצוות
ובהתנהגותם אינם נבדלים חלילה מכל הגויים..."
ואיך בדיוק
עושים את זה?
"ונראה שלכך רָמז הכתוב בשינוי הלשון:
"שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ"
– הַגביהו ונִשאו את ראשו של היהודי, וזאת ע"י שנסתכל תמיד על החיובי והטוב
אשר נמצא בכל אחד, ולא על הצד השלילי שלו.... וצווי זה לא נאמר רק על אותו אדם
ההולך בדרך התורה ומקיים את מצוותיה, אלא: "כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל"
– אף הרחוקים שבהם."
{
רבי
נחמן מברסלב,
שנפטר בקצה אחר של העולם, ברוסיה, 14 שנה לפני שנולד בקצה השני של העולם בעירק הבן
איש חי בבגדד, יורד איתנו לפרטי פרטים, ומסביר לנו בדיוק איך גם נושאים
ומגביהים את ראשו של יהודי אחר ובו בזמן נשארים להיות מִדְבָּר.
"דַּע כִּי צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף
זְכוּת
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר
צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת
וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה"
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר
צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת
וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה"
כי
כשמעלים מישהו אחר, אז שמים אותו מעלינו. אז ברור שאנחנו מנמיכים את עצמנו כדי
שנוכל להעלות ולשאת ראש של יהודי אחר, מבלי שנהיה אנחנו מתנשאים בעצמנו.
אז
יוכל האדם השני להקשיב באמת למה שיש לנו לומר, כי הוא לא יהיה עסוק בהתגוננות. הוא
ירגיש את האהבה שלנו, את האכפתיות שלנו, את זה שאנחנו בכנות מבקשים את טובתו.
גם
את טובתנו. אבל לא על חשבונו.
לא
על חשבון זה שנקטין את השני, כדי שנוכל להתנשא מעליו. אלא ע"י שנעלה את השני
ונישאר מִדְבָּר.
{
וככל שנקטין
לעצמנו את האגו, ונקטין את שטח הפנים של אזור הפגיעות, יכאב לנו פחות, ולא יהיה
לנו הרבה צורך לפגוע ולהכאיב בחזרה.
ומן הסתם, נוכל
להימנע מהרבה מאוד קונפליקטים, והם ילכו ויתמעטו. ונאמר אמן.
{
עוד
תאריכים חשובים השבוע:
·
יום רביעי, כח' אייר, יום שחרור
ירושלים, והשנה שנת יובל. 50 שנה לשחרור ירושלים.
·
אותו יום הוא גם יום פטירתו של
שמואל הנביא. טוב להדליק נר לעילוי נשמתו ולהתפלל שזכותו תהיה לך ב"ה לכל
מה שאת רוצה וצריכה, ולכן גם טוב להתפלל תפילה חנה ביום זה ובכלל.
·
ביום שישי ראש חודש סיון. טוב להדליק
נר מיום חמישי בערב, ולבקש שה' יפתח לנו את כל השערים וישפיע עלינו את כל
הברכות מראש החודש ועד סופו.
בראש חודש סיון נהוג גם להתפלל את תפילת
השל"ה הקדוש (רבי ישעיהו הלוי הורביץ). זוהי תפילה על הילדים, וטוב
להתפלל על כל ילד בנפרד.
{
בשבוע הבא יתקיים שיעור משותף לדוברות העברית והאנגלית לכבוד חג מתן תורה + סעודת אמנים לכבוד ראש חודש סיון.
{
🎼
{
לעילוי
נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר ב'נ כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.
{
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר ב'נ כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.
{
מקורות:
הרב בלוי, ש. ד. (עורך).
(ה'תשע"ב). פרקי אבות מִילֵּי דַּחֲסִידוּתָא. עמ' צא'-צג'. כפר
חב"ד: לדורות הוצאה לאור.
הרב הכהן אשרוב, י. (תשע"ה).
פרשת במדבר. אוחזר מתוך: http://www.besodh.com/פרשת-במדבר
כהן, י. (עורך).
(ה'תשע"ה). יהלומים מספרים. ישראל: הוצאת 'ופרצת'.
לוצאטו, מ. ח. (ה'תש"ע).
ספר מסילת ישרים: שער הענווה. עמ' רכג-רמג. ירושלים: הוצאת ספרים פלדהיים.
מדרש רבה לחומש במדבר פרשה א: מניין
בני ישראל. באתר אנציקלופדיה יהודית. אוחזר מתוך: http://www.daat.ac.il/daat/tanach/raba4/1.htm
מילר, ח. (2007) שם
הפרשה לפרשת במדבר ע"פ שיחות שבת של הרבי מלובביץ' פרשת במדבר
תשל"ב ותשל"ג, בתוך ספר במדבר, עמ' 1, מהדורת לבייב, קול
מנחם.
הרב מלמד, ז. ב. (טו' שבט
ה'תשס"ב). מסילת ישרים 21: תיקון מידת הגאווה. אוחזר מתוך: http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/546
גלזמן, ש. (22.5.2012). פרשת במדבר -
המדבר כמקום נתינת התורה. אוחזר מתוך: http://www.glod.org.il/blog/פרשת-במדבר-המדבר-כמקום-נתינת-התורה
ד"ר רוזנברג, י.מ. (אין
תאריך). אנציקלופדיה יהודית: במדבר. אוחזר מתוך: http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2635
[22] חכם יוסף חיים מבגדד (1834-1909) הבן
איש חי (שנקרא על שם ספרו החשוב ביותר) היה מגדולי מנהיגי יהדות עירק - אף שלא נשא
משרה רבנית רשמית מימיו. הוא נחשב לדרשן בחסד, שנתן מספר שיעורים מידי יום, ובמשך
חמישים שנות פעילותו לא חזר על דרשה פעמיים.
בימיו, לא היה יהודי אחד שחילל שבת
בבגדד. הוא השכיל להנהיג יהדות מאוחדת, ולא חשש להשתמש גם בדעות אשכנזיות
בפסיקותיו ההלכתיות.
[24] ליקוטי מוהר"ן ח"א, תורה רפב' (נחמן מברסלב, נחמן מאומן
1773-1810, פייגה אמו היא בתה של אדל ביתו של הבעש"ט)
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה