יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: מחשבים מסלול מחדש / פרשת ניצבים ה'תשע"ו

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת נִיצָבִים

מחשבים מסלול מחדש

פרשת השבוע היא הראשונה מארבעת הפרשות האחרונות של התורה:

נִצָּבִ֤ים, וַיֵּ֖לֶךְ, הַֽאֲזִ֥ינוּ, וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה[1].

פרשת נִצָּבִ֤ים נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה.

הפרשנים מלמדים אותנו שיש בפרשה "רמזים נפלאים רבים המלמדים על ההכנות הנדרשות מן האדם כדי שיזכה להכתב ולהחתם ביום קדוש זה לשנה טובה ומתוקה הן בגשמיות והן ברוחניות[2]".

הפרשה פותחת בפסוק: "אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹֽקֵיכֶ֑ם רָֽאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל:[3]"

אתם ניצבים - רמז לכך שאנחנו עומדים להתייצב לפני הקב"ה ליום הדין[4].

חז"ל מלמדים[5] שבכל מקום שנכתב בפסוקים הַיּוֹם֙ הכוונה הרמוזה היא ליום ראש השנה. "ועל כך אומרת התורה אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙, והיינו שאם רצונכם להיות ניצבים ועומדים בקומה זקופה ביום ראש השנה, כדרך האדם היוצא זכאי בדינו, העצה לזה היא כֻּלְּכֶ֔ם, והיינו שתהיו מאוחדים עם כל עם ישראל, ותהיה בלבכם אהבה גדולה לכל אחד ואחד מישראל, ובאופן זה תהיו מובטחים לצאת זכאים בדינכם, ותיזכו לכתיבה וחתימה טובה[6]".

יש בפרשה שלנו גם ביטויים שהפכו להיות נכסי צאן ברזל של ההוויה היהודית, כגון:

וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים[7],

ו-כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד:[8]

ועוד.

פרשת ניצבים משופעת בפסוקים שבהם מככבת המילה תשובה:
"וַֽהֲשֵֽׁבֹתָ֙ אֶל־לְבָבֶ֔ךָ"[9],
"וְשַׁבְתָּ֞ עַד־ה' אֱלֹקֶ֨יךָ"[10],
"וְשָׁ֨ב ה' אֱלֹק֛יךָ אֶת־שְׁבֽוּתְךָ֖"[11],
"וּמָ֨ל ה' אֱלֹק֛יךָ אֶת־לְבָֽבְךָ֖..."[12]

לרמוז לנו, ללמד אותנו, להזכיר לנו, ולעזור לנו לתעדף טוב יותר במה עלינו להיות עסוקים בימים אלה: "...וּתְשׁוּבָה וּתְפִילָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵירָה..."[13].

אנחנו ניצבים לפני יום הדין. גזר הדין שלנו עומד להיחתם. יש דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי להמתיק את גזר דיננו והם: תשובה, ותפילה וצדקה.

תשובה: להתחרט על מעשינו בעבר, ולהתכוון בכנות שלא לחזור עליהם שוב.

לתת צדקה ביד פתוחה וברוחב לב.

ולהתפלל, להתפלל, להתפלל!

וכבר אמרה הרבנית ימימה מזרחי: " שמת שבלוח ההמראות והנחיתות בשדה התעופה שום דבר אינו סופי? זה באמת ככה! בשמים כלום לא סופי. ולכן אל תרפי מהתפילה"[14].  

ועוד היא אמרה: "הקילומטראג' הגדול ביותר שאת מסוגלת לגמוא הוא בתפילה. רק בתפילה אין מקום שהוא רחוק מידי"[15].

*

אבל אני רוצה להתעכב דוקא על פסוק אחר. שני פסוקים. זוג. צמד. אין להם כל-כך הרבה יחסי ציבור כמו לפסוקים הנ"ל, ובכל זאת, הם ריגש אותי מאוד, ממש עד דמעות: "וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָֽנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָֽאָלָ֖ה הַזֹּֽאת: כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֨נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם:[16]"

משה מסביר לעם שלא רק איתם הוא כורת את הברית, ולא רק להם הוא נותן את החוקים האלה.

אלא שיש עוד מי שעומדים עִם העם כאן ועכשיו, למרות שהם אינם.

הם אולי בלתי נראים – אבל הם לגמרי כאן. עכשיו. איתם, עם העם. כורתים יחד איתו את הברית ומקבלים את החוקים. הם כאן, היום, עכשיו, עִם העם. עומדים ביחד איתם. גם הם כאן, נִצָּבִ֤ים.

ומי הם ה"הם" העלומים הללו?

מי הם אלה שאינם נראים, אבל מחוייבים לברית ולחוקים כאילו באמת היו כאן, למרות שאינם?

רש"י מפרש בפשטות: ואת אשר איננו פה: ואף עם דורות העתידים להיות:

הם -- הם כל מי שהיו לפניהם, וכל מי שיהיו אחריהם.

הם -- הם אבות אבותיהם, והם בניהם ובני בניהם.

הם -- הם הדורות שקדמו, והדורות שיהיו.

הם -- הם נקודת ההתחלה, ונקודת הסיום: הגאולה.

ועל כך כתב הרב שלמה אבינר סיפור מופלא[17]:

אתם ניצבים כולכם היום / סיפורי אברי / הרב שלמה אבינר, ו' אדר 2488 [1]

אֵיזֶה מַחֲזֶה נִפְלָא! אֵיזֶה מַחֲזֶה נוֹרָא! כֻּלָּנוּ נִצָּבִים לִפְנֵי הַשֵּׁם, כֻּלָּנוּ - רָאשֵׁי הָעָם, הַזְּקֵנִים, הַשּׁוֹטְרִים, כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, גְּבָרִים וְנָשִׁים וְגֵרִים, חוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם, וַאֲפִלּוּ אֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים [2]
כֻּלָּנוּ עוֹמְדִים מוּל הַשֵּׁם, מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים, וּמַקְשִׁיבִים. אֵין זֶה הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן: מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁבָט מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מְדַבֵּר, וּבְמֶשֶׁךְ שְׁלוֹשִׁים וְשִׁשָּׁה יָמִים הוּא פֵּרֵשׁ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ [3]. אֲבָל הַיּוֹם כֻּלָּנוּ נִצָּבִים, כַּנִּרְאֶה זֶה הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן אוֹ לִפְנֵי הָאַחֲרוֹן. זֶה מְאֹד מַעֲצִיב אוֹתִי, אֵינִי יָכוֹל לְעַכֵּל שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהוֹצִיא אוֹתָנוּ מִמִּצְרַיִם וּמָסַר לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה - יִסְתַּלֵּק מֵאִתָּנוּ. מַה נַעֲשֶׂה בִּלְעָדָיו?
אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לֹא לַחְשֹׁב עַל הַצַּעַר אֶלָּא לְהַקְשִׁיב לִדְבָרָיו:
- "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ..." [4]
- "אַבָּא?" אֲנִי לוֹחֵשׁ.
- "כֵּן, אַבְרִי, מָה?"
- "מַה מוּבָן הַבְּרִית הַזּוֹ?"
- "שֶׁאֲנַחְנוּ נִהְיֶה לוֹ לָעָם וְהוּא יִהְיֶה לָנוּ לֶאֱלֹקִים" [4]

- "אֲנַחְנוּ נִהְיֶה עַם הַשֵּׁם?"
- "כֵּן."
- "עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת?"
- "נָכוֹן. הַשֵּׁם כּוֹרֵת בְּרִית עִם מִי שֶׁנִּמְצָא פֹּה הַיּוֹם וְגַם עִם מִי שֶׁלֹּא נִמְצָא" [5]
- "אֵינִי מֵבִין. מִי שֶׁעוֹד לֹא נוֹלָד - הֲרֵי לֹא נִמְצָא!?"
- "הוּא לֹא נִמְצָא אַךְ נִשְׁמָתוֹ נִמְצֵאת" [6]
- "וּמִי שֶׁכְּבָר מֵת?"
- "נִשְׁמָתוֹ נִמְצֵאת" [7]
- "אַשְׁרֵינוּ שֶׁאָנוּ עַם נִצְחִי!"
אַבְרִי

מקורות:
1. אמנם במדבר כתוב שפרשה זו היתה ראויה להיכתב בתחילת ספר דברים אלא שאין מוקדם או מאוחר בתורה (קהלת רבה א לא), ולפי זה פרשה זו נאמרה בא' בשבט. 2. דברים כט ט-י. 3. ילקו"ש ריש יהושע. 4. דברים כט יא-יב. 5. שם יג-יד. 6. שבועות לט א. 7. עיין תנחומא פקודי ג.

 *

בדורות עברו זוגות צעירים היו נשארים קרוב להוריהם. היו גרים בחמולות. כל עדה וסגנונה.

כשסבא וסבתא שלי ז"ל התחתנו, הם קיבלו דירה בבנין של המשפחה, בחיפה, בעיר התחתית.

בבנין היו כמה דירות, והתגוררו בו הוריו של סבא שלי ז"ל, וגם כמה דודים ודודות וילדיהם.

קומת הקרקע היתה חנות דגים שממנה התפרנסה כל המשפחה.

כשאבא שלי נולד, היו מי שעזרו להורים הצעירים, הדריכו אותם, יעצו להם, עזרו להם, תמכו בהם.

לסבא וסבתא שלי ז"ל, בתור זוג צעיר והורים בתחילת דרכם, היה להם על מי להישען. הדורות הותיקים עזרו לדור הנוכחי לגדל את הדורות הבאים.

ברור שלסידור הזה היו גם בעיות. אבל היתרונות לא יסולאו בפז.

היום זה כבר אחרת. הורים צעירים כבר לא קרובים כל-כך פיזית להוריהם ולמערכת התומכת של המשפחה הרחבה באופן שבו זה היה בדורות הקודמים. וזוגות צעיקים והורים צעירים הרבה פעמים צריכים למצוא בעצמם את הדרך.

יש מאות (אם לא יותר) ספרי הדרכה להורים, הרשת מלאה במאמרים, אתרים, ונותני עצות למיניהם -- ומרוב עצים כבר לא רואים את היער.

למי להקשיב?

אחד אומר א', השני בטוח ש-ב', ושלישי טוען ד', החמישי מכריז ה', והשישי דופק על השולחן: ו'...

זה כל-כך מבלבל.

לא יודעים לאן לפנות ומה היא הדרך הנכונה.

כל-כך הרבה יותר פשוט היה אם הדברים היו ברורים יותר. חד-משמעיים יותר.

שפע הדעות גם מערער את הביטחון של ההורים בעצמם, והרבה פעמים הם מבטלים את דעתם מפני דעתם של אחרים שנדמים להם כברי סמכא. ולעיתים מרוב רעש חיצוני כבר לא מסוגלים להקשיב לקול הפנימי, לאינטואיציה שלהם.

הורות זה באמת תפקיד לא פשוט. זה כמו לצעוד ללא מפה.

ואיך יוצאים לדרך הזו אם לא יודעים לאן בדיוק?

ויותר מזה, לפעמים זה נשמע כאילו בכלל אין דרך.

מאיפה באים -- לאן הולכים....?

בואו נחשב מסלול מחדש.

הורים צריכים לקחת צעד אחורה ולהסתכל על הכל

מזוית קצת אחרת,

טיפה מרחוק,

ולקבל פרספקטיבה רחבה יותר שתאפשר לקחת אויר,

להרגע,

ולהתבונן על הדברים בעיניים חדשות.

ואז הם גם אולי ישמעו את הקול הפנימי הזה שאומר להם:

"אתם לא לבד! היו כאן לפניכם. מישהו כבר התחיל לסלול את הדרך..."

כי אם הדרך כבר נסללה, זה אומר שיש כיוון. וזה כשלעצמו כבר פנס בחשיכה.

וכל מה שעליכם לעשות זה לעלות על הדרך הקיימת, ולהבין לאן הדרך הזו אמורה להוביל.

ואז יש גם יעד שאפשר להתכוונן ולהתכוון אליו.

כשיש מסלול, קשה יותר גם ללכת לאיבוד, וגם קשה יותר להרגיש אבודים.  

כשילד מתעורר בפעם החמישית ב-3 לפנות בוקר, ובוכה, וכבר לא יודעים מה לעשות כדי שילך לישון ואפשר יהיה לחטוף כמה שעות רצופות של שינה, כי עוד שניה מתמוטטים, וכבר לא זוכרים מתי בשבע השנים האחרונות ישנתם לילה רצוף, ונזכרים במסלול וביעד הסופי, זה נותן הרבה כוח, והרבה שקט נפשי, ויכולת לקחת אויר, ולא להתעצבן, או להיכנס לתסכול,

הורים, אתם לא לבד, אתם לא נמצאים בוואקום.

כל מי שהיה לפניכם נמצא איתכם, ואתם מגדלים את מי שיהיה כאן אחריכם.

הגדירו לעצמכם קודם כל: מה המטרה? לאן אתם רוצים להגיע?

שאלו את עצמכם: איך מגיעים לשם? איזה כלים צריך כדי להגיע לשם?

היו כנים: מה אתם רוצים לתת? מה אתם באמת יכולים לתת? ואיך עושים את זה ביחד...

כשהורים בוחרים ביחד מסלול, ובוחרים ביחד דרך, לא רק שהם לא לבד, הם גם יודעים מאיפה הם באים ולאן הם הולכים.

עמדו ביחד. עמדו נִצָּבִ֤ים. שאו ראש בגאון. קיבלתם את כל אלה כי אתם יכולים.

בברכת שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה

*

---

© כל הזכויות שמורות לסמדר פרגר © אלול ה'תשע"ו

התמונה בעמוד האחרון: פרשה ואשה © מתוך חוצץ חומש דברים בעיצוב: נעם מורן, סטודיו מילה טובה

[1]  שבת, כ'ב תשרי, שמחת תורה –- וגם.... יום ההולדת העברי שלי J

[2]  הרב יורם אברג'ל זצוק"ל,  מתוך המאמר: 'פרשת ניצבים – ההכנה לראש השנה' , באתר מוסדות "קול רינה"

[3]  דברים כט' ט'

[4]  הראשל"צ, הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרב הראשי לישראל לשעבר בין השנים 1983-1993 (ה'תשמ"ג-ה'תשנ"ג), מתוך המאמר: 'אתם ניצבים היום כולכם', "קול צופייך" גליון 330, באתר ישיבה

[5]  רש"י לאיוב א, ו

[6]  הרב יורם אברג'ל זצוק"ל, שם

[7]  דברים ל' יט': "הַֽעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֒רֶץ֒ הַֽחַיִּ֤ים וְהַמָּ֨וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּֽחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:"

[8]  דברים ל' יד': כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִלְבָֽבְךָ֖ לַֽעֲשׂתֽוֹ:

[9]  דברים ל' א'

[10]  דברים ל' ב'

[11]  דברים ל' ג'

[12]  דברים ל' ו'

[13]  מתוך הפיוט "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף", תפילת מוסף של ראש השנה וים הכיפורים

[14]  הרבנית ימימה מזרחי לפרשת "אחרי מות" (מגנט של 'פרשה ואשה' על המקרר)

[15]  הרבנית ימימה מזרחי לפרשת "בחוקותי" (מגנט של 'פרשה ואשה' על המקרר)

[16]  דברים כט' יג'-יד'

[17]  מתוך אתר "ערוץ מאיר" 

 [© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns, Long Island, NY). She focuses on relationships with self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Eating Disorders.

To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.