יַהֲדוּת וְהוֹרוּת: וישֹם לך שלום / כִּי תָבוֹא ה'תשע"ו

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת כִּי תָבוֹא

וישֹם לך שלום[1]

הפסוק המדהים הזה: "בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ[2]" שגם תלוי באותיות מרחפות על קירות של הרבה בתים בישראל, לקוח מפרשת השבוע שלנו.

וזה קצת מוזר, כי אנחנו בפרשת כִּי- תָבוֹא[3] ולא בפרשת כִּי-תֵצֵא[4], שהיתה הפרשה הקודמת.
מה קורה כאן?
תֵצֵא או תָבוֹא?  ---   תָבוֹא או תֵצֵא?
יכול להיות שיש כאן בלבול?

*

הפסוק הזה הוא גם השורה החוזרת ונשנית, או אם תרצו הפזמון החוזר, של אחד השירים הכי יפים (לדעתי) שנכתבו אי פעם: ברכת הדרך[5]. עוד יצירת מופת של היוצר המוכשר בעל קול הדבש סגיב כהן. בשיר הזה הוא מארח את ילדת הפלא אגם בוחבוט, והתוצאה, תענוג צרוף לאוזניים ולנשמה.

בקיץ שעבר נסענו עם זוג חברים טובים למסע של כשבועיים במזרח ארה"ב שהסתיים בסוף שבוע ארוך בבית מושכר שעמד לבדו על אי בודד קטנטן, שהוא אחד מהאיים שב"אלף האיים" השוכנים על גבול ניו-יורק קנדה (פיסת גן-עדן!).

על תקן תפילת הדרך, מיד כשהתגלגלנו לצאת לטיול מכביש הגישה, בחרתי לשים את השיר המדהים הזה. החברים שלנו, כמונו, התאהבו מיד, ומאותו רגע הוא הפך להיות השיר של הטיול שלנו. לאורך כל הטיול, בכל פעם שהתנענו את הרכב ליציאה השיר הזה התנגן במערכת.

*

פרשת כִּי-תָבוֹא היא הפרשה השביעית בספר דברים. היא תמיד נקראת שתי שבתות לפני ראש השנה, מכיוון שמופיעה בה פרשת הברכות והקללות. פרשה כִּי-תָבוֹא מכונה גם "פרשת התוכחה הגדולה"[6], כי בנוסף לברכות ולקללות יש בה תוכחה רבה[7].

פרשת כִּי-תָבוֹא כוללת גם את מצוות הביכורים, התרומות והמעשרות, שיחת סיכום של משה רבינו, ומעמד כריתת הברית בערבות מואב טרם הכניסה לארץ ישראל[8].

*

אז יש לנו תֵצֵא ותָבוֹא ויש לנו בִּכורים, ויש לנו ברית – ומה עם הבלבול, ואיך כל זה מתקשר להורות?

*

גם הרבי מלובביץ'[9] התעכב על ה"בלבול" הזה של תֵצֵא / תָבוֹא.
בשבת, הסדר הוא שבשחרית קוראים פרשה אחת ובמנחה את הפרשה הבאה בתור אחריה, כדי להראות שיש קשר בין שתי הפרשות. זו שיוצאת וחותמת את השבוע, וזו שפותחת את את השבוע הבא.

שואל הרבי מלובביץ': איך זה יכול להיות שבשבת אחת קוראים בבוקר את פרשת כִּי-תֵצֵא, ובמנחה את הפרשה השניה, כִּי-תָבוֹא, שהן לכאורה שני הפכים.

או תֵצֵא או תָבוֹא – איך אפשר גם וגם בו זמנית?  

וזה הרי מאוד תמוה.

בתחילה אומרת התורה "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ[10];" ואז פתאום "...כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ,...[11]"
או שיוצאים למלחמה או שיושבים בנחת בארץ, מגדלים פירות וירקות ומביאים ביכורים, לא?

מלחמה, אומר הרבי מלובביץ', היא היעדר מנוחה, ובזמן מלחמה אין מנוחה ונחלה. מבלבל מאוד.

ומגלה לנו שהתשובה טמונה בפסוק: "... וְדַע, מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא[12]:"

התורה מורה לנו שגם יציאה למלחמה צריכה להעשות מתוך תחושת מנוחה והתיישבות.

הרבי מסביר שבעצם, אפשר לעשות דבר בהווה מתוך תחושת ידיעה פנימית של תוצאת הדבר בעתיד. כלומר, ברגע שהתחלת בפעולה כלשהיא, התוצאה שלה נמצאת בעצם העשיה, ומההתחלה ממש. אם תחילת העשיה תהיה בצורה שונה, התוצאה תהיה שונה גם.

זאת אומרת, שהשכר לפעולה,

מה שמקבלים בסוף העבודה, אחרי שסיימנו אותה,

מצוי בפוטנציאל ההתחלתי שלו כבר בתחילת העבודה.

כמו פועל שעובד כל היום על מנת לקבל את שכרו בסוף היום, או השבוע, או החודש. הוא עושה את עבודתו מתוך ידיעה שהוא יקבל את שכרו בעתיד. וכולנו אנושיים, וכולנו גם יודעים שעובד שמרוצה מהמשכורת שלו עושה עבודה הרבה יותר טובה מעובד שלא מרוצה מהמשכורת שלו. ועובד שרוצה לקבל העלאה במשכורת, ישפר את ביצועיו, וישקיע בעבודתו יותר. כלומר, יש קשר ישיר בין להתחלה ולסיום: ה- כִּי-תֵצֵא לגמרי קשור, משפיע, ומושפע מה- כִּי-תָבוֹא.

* 

כל בוקר אנחנו מוציאים את הילדים שלנו מהבית ליומם, בגן, בבית הספר או באוניברסיטה או בעבודה. נו... מה לעשות, ילדים, אפילו שגדלו, תמיד יהיו הילדים שלנו, גם אם הם עדיין גרים בבית (איזה כיף).

הם אמנם יוצאים מהבית, אבל הם גם באים למקום שבו הם יבלו את כל היום שלהם.

ובהמשך היום הם גם יחזרו הביתה, הם יבואו חזרה הביתה.

ובסוף היום הם יוצאים ממנו, נפרדים מהיום, ובאים אל הלילה, נכנסים אל השינה.

לא משנה איך נסתכל על זה, הם יוצאים על-מנת שיוכלו אחר-כך לבוא בחזרה. בדיוק כמו שהתורה סידרה לנו את הפרשות: קודם כִּי-תֵצֵא ואח"כ כִּי-תָבוֹא.

הורים חייבים להבין שהאופן שבו מעירים את הילדים בבוקר, מתארגנים איתם, ומוציאים אותם מהבית - יקבע לחלוטין את האופן שבו הם יבואו ליומם, ולאיך שיראה כל היום שלהם.

אם מתעוררים מאוחר, וממהרים, ההתארגנות תהיה לחוצה, הילדים יהיו לחוצים, והם יצאו לחוצים מהבית, ויבואו ליום לחוץ וחסר מנוחה.

אם עצבניים בבוקר, ההתארגנות תהיה עצבנית, הילדים יהיו עצבניים, והם יצאו עצבניים מהבית, ויבואו ליום עצבני וחסר מנוחה.

לחץ ועצבים הם רעל אמיתי. מספיקות כמה טיפות בודדות כדי להרעיל כוס שלימה.

ומן הצד השני, כל-כך קל להימנע מהם.

כל מה שצריך זה מודעות ושעון מעורר.

להתעורר מוקדם יותר,

להתארגן קודם כל בעצמנו,

כולל כוס קפה בשקט,

ולהיות ערים, הלכה למעשה, גם למצב הרוח שלנו

וגם לאיך שהוא משפיע על האוירה בבית ועל הילדים שלנו.

כל ה- תֵצֵא / תָבוֹא יראה אחרת לגמרי עם טיפ-טיפה מחשבה מראש, ניצול נכון של האנרגיה שלנו, וישֹוּם חכם של הזמן, ושל המשאב הנדיר הזה שהוא אנחנו בעצמנו.

אפשר לעשות את הבוקר, גם בתוך מה שלפעמים מרגיש כמו מלחמת-היציאה-בבוקר-מהבית, נינוח ונחמד כאילו כבר כולם באו חזרה הביתה בכיף מעוד יום של עשיה מחוץ לבית, כי ההתארגנות בבוקר ליציאה היתה על מי מנוחות. התֵצֵא יהיה באוירת תָבוֹא.

*

אחת המילים הכי מקסימות בשפה העברית, בלשון הקודש, היא: שָׁלוֹם.

כמה יפה לברך אחד את השני בשָׁלוֹם.

גם כשיוצאים וגם כשבאים, לומר שָׁלוֹם.

שָׁלוֹם גם בְּצֵאתֶךָ וגם ב-בְּבֹאֶךָ – כמו בפסוק: "בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ[13]".

מסופר[14], שכשברא הקב"ה בראשית את השמים ואת הארץ, הוא ברא

שבעה רקיעים, ושבע ארצות,

והפריד בין מים עליונים לתחתונים,

וברא את השמש ואת הירח וצבא הכוכבים,

כשכל אחד מהלך במסלול פרטי משלו,

ומסביבם עוד שבעה גלגלים שעליהם כוכבי הלכת סובבים,

ועוד שני גלגלים שסובבים את העולם כולו.

ולכל אחד ואחד יש מלאך מיוחד משלו,

וכל מלאך חציו אש וחציו מים, והרקיעים מורכבים מאש וממים,

ואף על פי שהם כביכול אויבים זה לזה, כי איך אפשר לכנס במקום אחד אש ומים,

כולם חיים ביחד בשָׁלוֹם כי הקב"ה דיבר ואמר לכולם לחיות בשָׁלוֹם זה עם זה,

כמאמר ה': "עֹשֶׂה שָׁלוֹם, בִּמְרוֹמָיו"[15]. וכשם שה' עושה שָׁלוֹם בכל הבריאה, ושם שָׁלוֹם אפילו בין מים לאש, כך הוּא גם יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל."[16]

*

אנחנו אמנם לא ה', אבל גם לנו יש את היכולת לעשות שָׁלוֹם בחלקת ה' הקטנה שלנו.

הרגל נפלא הוא לומר שָׁלוֹם גם כשיוצאים וגם כשנכנסים הביתה.

זה מכניס לאוירה של שָׁלוֹם.  זה מזכיר שחוויה של שָׁלוֹם זו החוויה הרצויה בבית, של מנוחה והתרגעות. שָׁלוֹם זה גם התכווננות לאיך יראו היחסים בין בני הזוג, בין ההורים והילדים, ובין הילדים לעצמם, לחבריהם, ולעולם שבו הם חיים.

כשיוצאים מהבית אנחנו עושים צעד ראשון מחוץ לבית. כשבאים הביתה, עושים צעד ראשון בתוך הבית. וגם על ראשוניות מדברת הפרשה שלנו. היא קוראת לזה בִּכורים: הדבר הראשון.

בִּכורים בחילוף אותיות זה מבורכים: וכמה נהדר זה שהדבר הראשון שעושים והדבר האחרון שעושים זה לברך. ואין כמו להיות מבורכים בשָׁלוֹם.

הורים יכולים לעשות שָׁלוֹם אצלם בבית.

לכרות ברית שָׁלוֹם ולהכריז ש"ככה זה אצלנו בבית".

ילדים מאוד אוהבים את הרעיון שיש דברים שמיוחדים למשפחה שלהם.

זה יוצר אחווה ולכידות במשפחה, מחזק את תחושת השייכות למשפחה, ויוצר ייחודיות שמבדילה ומייקרת את התא המשפחתי: ככה זה אצלנו!

לברך בשָׁלוֹם את מי שיוצא ואת מי שבא,

ולממש הלכה למעשה את "בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ[17]".

{

ועוד דבר אחרון לפני סיום.

הרבנית ימימה מזרחי הדגימה פעם על כף היד שלה את ברכת הכהנים.

כל מילה פרק אחר של אחת מאצבעות כף היד:
לאגודל שני פרקים,

ולכל אחת מארבעת האצבעות: המורה, האמה, הקמיצה והזרת, שלושה מפרקים כל אחת.

סה"כ 14.
אבל בברכת הכהנים יש 15 מילים.  איפה הפרק של המילה האחרונה?

למילה האחרונה אין פרק.  המילה האחרונה מקבלת את כל כף היד.
עם המילה הארונה מניפים את היד ואומרים שָׁלוֹם!

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ: 
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: 
יִשּא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשם לְךָ שָׁלום: 

ושתהיה שנה טובה ומתוקה ו...שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְנֹאמַר אָמֵן:[18]

---

© כל הזכויות שמורות לסמדר פרגר © אלול ה'תשע"ו

[1]  מתוך ברכת הכהנים

[2]  דברים כח' ו'

[3]  דברים כו' א'

[4]  דברים כא' י'

[5]  השיר ברכת הדרך שיצא ביולי 2014 ביומו החמישי של מבצע "צוק איתן", הוקדש באהבה לחיילי צה"ל ולאיחוד עם ישראל. לחן: סגיב כהן ; מילים: סגיב כהן על-פי: תהילים צא' יא', תהילים קכא' ח', דברים כח' ו', תהילים קכא' ז', וקריאת שמע שעל המיטה.

[6]  בניגוד לפרשת בחוקותי שמכונה פרשת "התוכחה הקטנה"

[7]  עפ"י ויקיפדיה

[8]  עפ"י ויקישיבה

[9]  משיחות ש"פ תצא, י"ד אלול ה'תנש"א

[10]  דברים כא' י'

[11]  דברים כו' א'

[12]  פרקי אבות ב' טז'

[13]  דברים כח' ו'

[14]  ילקוט מעם לועז בראשית א' יד' עמ' ע' (קנא)

[15]  איוב כה' ב'

[16]  סידור תפילה, קדיש

[17]  דברים כח' ו'

[18]  סידור תפילה, קדיש

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Eating Disorders.

To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.