בס"ד
והפעם:
הגיגים
מעוגנים על פרשת תצווה
מלמעלה
או מלמטה
למה אחרי הגאולה יתבטלו כל המועדים חוץ מפורים? למה לא חוץ מחנוכה?
על שיתוף פעולה וזוגיות מנצחת.
השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יהודה בן יוסף. רוח ה' תניחו בגן עדן. ת.נ.צ.ב.ה
אנחנו בפרשה
השמינית של חומש שמות: פרשת תְּצַוֶּ֣ה[1] עוסקת בכלי המקדש ובבגדי הכהן
הגדול.
ואנחנו שלושה ימים
לפני פורים. ביום שישי יד' באדר חג פורים, ויום לפניו, יום חמישי, יג' באתר תענית
אסתר.
וכמובן שיש קשר בין
השניים.
כמו שכבר למדנו,
ותמיד טוב לרענן: לפרשות שאנחנו
קוראים יש קשר לזמן הנוכחי שבו אנחנו חיים.
סיפר הרב יהודה לייב, אחיו של האדמו"ר הזקן הלא הוא
הרבי הראשון
מלובביץ'[2], שניאור זלמן, שנהג לומר כי: "יש לחיות עם
הזמן[3]", והכוונה היא שיש 'לחיות' עם פרשת
השבוע. לא רק ללמוד אותה בכל יום, אלא ממש 'לחיות' עמה[4].
אז מה הקשר בין
הפרשה שלנו לפורים?
בפרשה מסופר על
בגדי הכהן הגדול וכלי המשכן, ובמגילה מסופר לנו על אחשוורוש שלבש את בגדי הכהן
הגדול, והשתמש בכלי המשכן בסעודה שערך.
כתוב במסכת
מגילה[5]: "אמר רבי יוסי בר חנינא
מלמד שלבש [אחשוורוש] בגדי כהונה כתיב הכא 'יקר תפארת גדולתו' וכתיב התם 'לכבוד
ולתפארת'".
כאשר עשה
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ את המשתה הגדול, הוא היה לבוש בבגדי הכהן הגדול והציג בפני כל אותם
משתתפים במשתה, ובכל יום, מ-180 ימי המשתה, הראה אחשוורוש לתושבי שושן[6] 30 כלים מכלי המקדש.
{
חשבתי שהשיעור של
היום יתבסס על דבר תורה מדהים ששמעתי מחברתי צילי שניידר, יושב ראש קשר יהודי,
ששמעתי ממנה במהלך משדר זום מיוחד לנשים שאכפת להן ממצב "אחוות האחים"
של עם ישראל, בשם "הגעת למלכות – רווח והצלה יעמוד ליהודים בזכותך!"
ועל מה נשענת
הכותרת היפה הזו?
על מגילת אסתר.
אסתר משליכה יהבה
ומשתכנעת לאזור אומץ ולהיכנס לגוב האריות, אחרי שמרדכי משכנע אותה: "וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר:
אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ
תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם
אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת,
הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.[7]"
מרדכי אומר לאסתר:
יש לך הזדמנות לתקן את מה ששאול המלך לא עשה. שאול המלך היה אמור להשמיד את עמלק,
אבל ריחם על מלך עמלק ולא הרג אותו. ומאותה אשה שהזדווג איתה באותו לילה אחד, נולד
הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי ימ"ש. המן ימח"ש,
הוא צאצא של אגג[8].
עכשיו יש לאסתר, צאצאית של שאול המלך[9], הזדמנות לתקן.
ומסביר הרב זמיר כהן: "אם תאזור חיל ותכה את המן ובניו תוכל לתקן את
החטא שבית אביה נושא עמו במשך הדורות. אם היא לא תסכן את עצמה ותכנס אל המלך, רווח
והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר. שהרי ה' לא יטוש עמו. אבל את ובית אביך תחמיצו את
ההזדמנות לתן את פגם שאול המלך."
אבל כששלחתי לה
טקסט לשחזר את עיקרי הדברים היא פשוט התקשרה אלי, ובסופו של דבר קיבלתי ממנה במשך
יותר משעה וחצי שיעור טרנסאטלנטי פרטי בטלפון – היא מדברת ואני כותבת בשצף קצף,
מנסה לא להפסיד אף מילה, 10 עמודים!
{
תדעו לכן, שבאמת, באמת, כמו בשיר ששרנו בילדות, כל אחת מאיתנו היא
מלכת אסתר.
כל אחת מאיתנו, לפחות פעם אחת בחיים, ולפעמים על בסיס יומי, עומדת מול
האפשרות להיות מלכה. לשנות גורלות, לשנות מהלכים, אם רק, אם רק, תהיה מוכנה לאזור
מספיק אומץ ולסכן את עצמה למען בני ביתה, למען בני עמה.
לסכן את עצמה, זה לא בהכרח להעמיד את עצמה בסכנת חיים, לפעמים זה פשוט
להעמיד את עצמה במקום שבו היא פועלת נגד עצמה, או נגד הרצונות שלה.
שהיא מוכנה להקריב את הרצונות שלה, או צרכים מסויימים שלה, למען מטרה
גדולה יותר ממנה עצמה.
כל מי שנהיה הורה עושה את זה. כי מהרגע שהפכת אמא, או הפכת אבא, אתה
כבר לא חי רק בשביל עצמך, אלא שיש לך אחריות על חיים של מישהו אחר. ולמען החיים
האלה, כל הורה מקריב קורבנות.
אלא שלפעמים הורים שוכחים, שאת הקורבנות צריך להקריב לא רק עבור
הילדים, אלא קודם כל אחד לשניה, ואחת לשני. כי בלי הקורבנות האלה, ההתפשרויות
האלה, הוויתורים האלה, אש האהבה תדעך, והחיים יהפכו להיות בלתי נסבלים.
{
כאפריטיף למנה העיקרית, הביאה צילי דבר תורה ששמעה מבעלה, הרב
גבריאל שניידר, בראש חודש אדר.
כתוב בילקוט שמעוני: "כל המועדים עתידין ליבטל
וימי הפורים אינן בטלים לעולם.[10]"
בשנה האחרונה, בין פורים תש"פ של תחילת ימי הקורונה, עד פורים
תשפ"א של סיום תקופת הקורונה, כשהעולם חוזר למתכונתו הרגילה, ובישראל חזרו
כבר החיים למסלולם הרגיל, הראה לנו הקב"ה שאכן כל המועדים, כל החגים, התבטלו
חוץ מפורים.
כי היה לנו פורים תש"פ, ומגיע פורים תשפ"א, אבל בין לבין
הוא הראה לנו שהוא לא מעוניין בחגים שלנו. לא פסח, לא שבועות, לא ימי ספירת העומר.
הישיבות היו סגורות, הסבים והסבתות שלנו ישבו בודדים בחגים, אלפי אנשים עשו ליל
סדר לבד.
והרב שניידר אומר שאנחנו צריכים להתפלל שהקב"ה אכן מיצה את
הנבואה הזו שלו על ביטול המועדים, ביטול החגים, חוץ מפורים.... כי די!
אנחנו לא מעוניינים בביטול החגים. אנחנו רוצים לחזור לחגוג ביחד, ברוב
עם ומשפחה. אנשים נשים זקנים וטף. כולנו ביחד.
מה כל כך מיוחד
בחג הפורים שהקב"ה מבטיח לנו שעם הגאולה העתידית רק הוא יישאר?
כדי לענות על השאלה
הזו , מביאה הרבנית שניידר מספרו של הרב יצחק הוּטנר[11] ע"ה, "הפחד
יצחק".
לי אין את הספר
הזה, עדיין, וגם אי אפשר למצוא אותו אונליין, מזל שלצילי יש, ושהיא מלמדת אותנו
שיעור כזה מדהים לכבוד פורים.
{
למדנו כבר, שכנסת ישראל, והקב"ה, משולים לחתן וכלה, כשהכתובה היא
התורה.
אנחנו רואים שבבִּרְכַּת
האֵרוּסִין שמברכים את החתן והכלה בשעת הקידושין תחת החופה אנחנו אומרים:
"בָּרוּךְ
.... מְקַדֵּשׁ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין."
לעומת זאת, כשהתחתן
הקב"ה עִם עַם ישראל, הסדר היה הפוך: קודם כל היתה חופה: "כָּפָה עָליהם
הַר כְּגִיגִית[12]" ורק אח"כ היו
הקידושין, מתן התורה עצמה.
מה זה חשוב?
מכיוון שחופה, היא
הייחוד של בני הזוג: "מכניסה לרשותו[13]", ולפני שבני הזוג נכנסים תחת קורת
גג אחת הם צריכים קידושין: "הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּטַבַּעַת זוֹ
כְּדַת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל[14]"
אננו שואלים שתי שאלות:
1.
למה הקב"ה התחתן איתנו הפוך ממה
שהוא מצווה אותנו. הוא עשה איתנו קודם חופה ואח"כ קידושין, ואילו אותנו הוא
ציווה[15] להתחתן קודם ע"י קידושין
ורק אח"כ חופה?
2.
בשביל מה היה צריך הקב" לכפות עלינו
הר כגיגית? בשביל הוא היה צריך לכפות עלינו את החופה? הרי עם ישראל היה מאוהב
בקב"ה והלך אחריו כעיוורים ממצרים למדבר, כתוב בפירוש: "כֹּה אָמַר ה'
זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי
בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.[16]"
לא כל עם ישראל יצא ממצרים, רק [17]20% הלכו אחרי הקב"ה
מאוהבים עד מעל הראש. בשביל צריך היה לכפות עלינו חופה?
התשובה היא
שהקב"ה הכין תרופה למכה. ונרחיב.
התורה שניתנה לנו
על-ידי הקב"ה נותנת לנו קידושין וכתובה, וגם את האפשרות לגירושין וגט.
זאת אומרת, שכבר
בזמן החופה והקידושין, קיימת האפשרות של גירושין וגט.
עוד לפני שאנחנו התאהבנו בקב"ה
הוא כבר היה מאוהב בנו עד מעל לראש. אהבה שמיימית, אהבה שאינה תלויה בדבר. אין לה
סיבה, ואין לה הסבר, אין לה גורם, יש שם פשוט אהבה עזה, אהבת עולם: "אַהֲבַת עוֹלָם
אֲהַבְתָּנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ...
וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לְךָ
וּלְיַחֶדְךָ וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ. בָּרוּךְ ... הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ
יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה:[18]"
אלא שהקב"ה
חשב, מה יהיה אם הם לא יאהבו אותי?
הוא מכיר אותנו,
ויודע את טבענו, שאנחנו עם הפכפך, קשה עורף, מרדן, הוא ידע עוד לפני החתונה שאנחנו
נבגוד בו - ולכן הוא הכין את הקרקע לכך שגם כשנבגוד בו, לא תהיה אפשרות של
גירושין.
אם
אישה בוגדת בבעלה, הוא בודאי יכול לגרש אותה.
אלא
שהקב"ה, ארגן את הדברים באופן כזה שהוא לא יוכל להעיף אותנו גם אם, וכש..
נבגוד בו.
יש בתורה רק מקרה
אחד שהו אסור לגבר לגרש את אשתו.
אם גבר כופה את
עצמו על אישה פנויה, והיא בוחרת להתחתן איתו – עפ"י חוקי התורה הוא לא רק
חייב להתחתן איתה, ולתת לה כתובה, אלא שאסור לו לגרש אותה לעולם.
היא יכולה לזנות, לבגוד, לגדף, לחרף, למרוד,
ולהיות האישה הכי קלפטע בעולם, ועדיין, הלכתית, הוא לא יכול לגרש אותה, והוא חייב
להמשיך לספק לה את כל צרכיה: "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע.[19]"
יחד עם ההר שהוא
עלינו כגיגית, כפה הקב"ה גם על עצמו חתונה נצחית, קשר שלעולם לא יותר, לעולם
הוא לא יוכל לתת לנו גט.
בגלל זה מזכירים את
זה בברכת האירוסין – להזכיר לעצמנו שלבני אדם יש את האפשרות לגירושין, אבל
הקב"ה אוהב אותנו אהבת עולם, לעולם ועד, והוא ידע שאנחנו נבגוד בו – אז הוא
הכין תרופה למכה.
ה' עשה פעולת מנע, הוא
כפה את עצמו עלינו, כדי שלעולם לא יוכל לגרש אותנו, גם אם נבגוד בו, גם אם נמרוד
בו.
זה היה רומן
מהספרים הרומן בין הקב"ה לכנסת ישראל.
40 שנה של ירח דבש
במדבר. הקב"ה הוציא אותנו ממצרים על מנת לתת לנו את התורה ולהביא אותנו לארץ
ישראל.
אבל כשהגיעו עם
ישראל לארץ ישראל הם התחילו לחטוא: "וַיִּגְבַּהּ לִבּם בְּדַרְכֵי ה'[20]."
הם התנהגו כמו
ילדים מפונקים שחושבים שמותר להם הכל כי אבא שלהם מטורף מאהבה אליהם.
הם היו כל-כך
בטוחים שהוא לא יעשה להם כלום.
והם חטאו וחטאו
וחטאו, בעבודה
זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, עד שחרב בית המקדש הראשון[21].
כי "ארץ ישראל לא
יכולה לסבול עוברי עבירה[22]", ארץ ישראל בעצמה הקיאה
אותם.
ועם ישראל יצא
לגלות השנייה שלו, גלות בבל.
{
מגילת אסתר משתרעת
על פני תקופה של 10 שנים[23].
ובשום מקום במגילה
לא מוזכר שמו של הקב"ה.
שמו של הקב"ה
מוסתר. ומכאן שמה של המגילה: מגילת הסתר, מגילת אסתר.
אבל מצד שני היא
נקראת מגילה, מלשון גילוי.
ולכן יש כאן הסתר,
אבל יש גם גילוי בו זמנית.
אנחנו יודעים
מהמדרשים והמפרשים, שכאשר המילים המלך אחשוורוש מופיעות בצוותא, הכוונה למלך
אחשוורוש בעצמו, וכשמופיעה רק המילה מלך בלי אחשוורוש הכוונה למלך מלכי המלכים,
הקב"ה בכבודו ובעצמו.
כשאנחנו קוראים את
לשון המגילה אנחנו רואים שמי שבעצם גזר את גזירת ההשמד על עם ישראל, היה המלך, ולא
המלך אחשוורוש, וכך כתוב במגילה: "...נִכְתָּ֔ב וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת
הַמֶּֽלֶךְ... לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כׇּל־הַ֠יְּהוּדִ֠ים
מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֜ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד...[24]"
הקב"ה בעצמו
גזר "לְהַשְׁמִ֡יד
לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כׇּל־הַ֠יְּהוּדִ֠ים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֜ן טַ֤ף
וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד"!
למה?
מה קרה?
כשעם ישראל חטא
בעבירות נוראיות של עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים נגזר עליהם לגלות מארצם,
וכשהם יושבים במשתה של המלך אחשוורוש שאוכלים מהאוכל שלו ושותים מהיין שלו נגזר
עליהם שמד? על כולם? אנשים נשים וטף, זקנים עם נערים, ביום אחד?
מה קרה??
כליה והשמדה של כל עם ישראל רק "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע[25]"?
גירוש מארץ ישראל
בגלל עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, ושלא להשאיר זכר מכל היהודים ביום אחד
בכלל שאכלו קצת אוכל לא כשר ושתו יין נסך?
איפה הפרופורציה?
איך כל זה יכול
להיות?
התשובה היא: זה בגלל
שהרומן של עם ישראל עם הקב"ה הוא אהבת עולם! נצחי!
הוא סידר את זה ככה
שהוא לא יוכל להתגרש מאיתנו.
הדרך היחידה לסיים את הנישואין היא עם מותו של אחד הצדדים.
ומכיוון
שהקב"ה, צד א' של הנישואין, הוא נצחי, ואלמותי, ובכלל מעל הטבע, ומהות הדברים
כולם,
צד ב' צריך למות
כדי לסיים את הקשר הזה אחת ולתמיד.
אין אפשרות לקשר
הזה, לנישואין האלה בין הקב"ה לכנסת ישראל, אפשרות להסתיים בגט.
{
מה קרה כאן? איך
הגענו למצב הזה?
עם ישראל חטאו כי
היו בטוחים באהבתו של הקב"ה אליהם.
כמו ילד קטן שבטוח
שאבא שלו מת עליו ולכן הוא יכול לעשות מה שבא לו בלי לשלם על זה, כך גם בני ישראל
חשבו שהם יכולים.
והיה להם על מה
לסמוך.
אחרי שהוא פינק
אותם במדבר 40 שנה, וסלח להם על כל המרידות, והחטאים, והטרוניות, והתלונות, ולא
העניש אותם על כלום, אלא רק הכיל והכיל, והכיל, ונתן להם עוד ועוד, וקיבל הכל
באהבה רבה – הם חשבו שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים ללא תוצאה.
עוד לפני מתן תורה
הם כבר יללו שהם רוצים לחזור למצריים, לסיר הבשר, אחרי מתן תורה הם רצו לחזור
למצריים, הם לא היו יציבים.
והקב"ה המשיך
לאהוב אותם.
הרי הם מכעיסים
אותו, והוא ממשיך למלמל להם באהבת עולם: "אֲחֹתִי רַעְיָתִי
יוֹנָתִי תַמָּתִי[26]"
ופתאום ארץ ישראל
מקיאה אותם והם מגורשים מארצם. איזה שוק. מפיסגת העולם הם נופלים לשיפלות איומה:
"מֵאִיגָּרָא
רָמָא לְבֵירָא עַמִּיקְתָא.[27]"
מבניו של המלך
הגרים בארמונו, הם מושלכים לרחוב כמו כלבים.
איזו טרגדיה. איזו
בושה. איזה תסכול. הם חשבו שהמלך כועס עליהם, שהמלך לא רוצה אותם יותר.
זהו – תם הרומן
הגדול.
המלך מגרש אותם.
הלכו לנביא יחזקאל
ואמרו לו קיבלנו תורה על תנאי שנקבל את ארץ ישראל, עכישו נזרקנו מארץ ישראל, אנחנו
לא מחוייבים לתורה יותר: "מודעא רבה לאורייתא.[28]"
מה זה אומר?
הרב חיים שרייבר מסביר, ש"המודעה היא מושג
משפטי הקובע שאם מאיימים על אדם לעשות פעולה קניינית בעל כרחו, כגון שהכריחו אותו
למכור את ביתו, יכול הוא להצהיר לפני כן בפני עדים, ובכך לבטל את תוקפו של שטר
מכירה עליו חתם בעל כורחו."
עם ישראל אמר, הרי
הקב"ה כפה עלינו את החתונה, כפה עלינו את החופה, וכפה עלינו את הקידושין,
וכפה עלינו את התורה. אז עכשיו, זה מבוטל. הנה ההוכחה: ה' גירש אותנו.
אז הנישואין בטלים.
והנביא יחזקאל
הסכים איתם מבחינה הלכתית, לכו והיו ככל הגויים.
עם ישראל הבין שהם
משוחררים מתורה ומצוות.
איזו חרפה, איזו
עוגמת נפש, איזו בושה!
{
כל מה שעם ישראל
רוצה עכשיו זה לשכוח את הבושה, את החרפה.
מדוכאים אם גולים
בבלל.
על הרקע הזה קמו
אח"כ הנצרות והאיסלם. על בסיס ההבנה שהקב"ה ויתר על עם ישראל, ולא רוצה
בו יותר.
אין יותר עם נבחר,
עם סגולה.
אנחנו זבל. לא
שווים. איבדנו את המעמד המיוחד שהיה לנו. ה' מאס בנו.
אנחנו לא יהודים
יותר. אנחנו סתם אנשים , ככל העמים.
אנחנו כבר לא בראש
סדר העדיפויות של בן הזוג שלנו.
נפלנו קשות.
וברור שכל אלה
מחשבות שווא. מחשבות שגויות. תפיסה לא נכונה של המציאות. חוסר הבנה.
ילדותיות.
הרי לשני הצדדים יש
כאן חלק. לכל אחד יש 100% אחריות על 50% שלו בקשר.
תפסיקו להיות
קורבנות של המציאות – במיוחד אם אתם אלה שיצרתם אותה.
לא כל משבר הוא
נתק.
לא כל קושי ביחסים
הוא עילה לפירוק השותפות.
אלה הזדמנויות
לחיזוק הקשר – הזדמנויות לבניה מחדש.
להתבוננות על מה
עבד ומה לא עבד – מה הצרכים שלך, ומה הצרכים שלי, ואיך אנחנו מוצאים דרך לקיום
משותף שבו שנינו מקבלים את מה שאנחנו צריכים, אבל לא ב-100%.
{
ואחשוורוש והמן
יחמ"ש, לא היו טיפשים . גם הם הבינו את מה שעם ישראל הבין.
עשו חישובים ומצאו
ש-70 השנה שהיו אמורות לעבור ולסיים את כלות בבל – עברו חלפו ביעף , ומי לא בא??
הקב"ה.
הוא נטש את עמו!
"וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים[29]."
כותב הנתיבות
שלום[30],
"כמאחז"ל[31],
שאמר אלוקיהם ישן הוא,... שכבר עברו שבעים השנה ועדיין לא היו יכולים לצאת מגלות
בבל."
העם הזה ישן,
נרדמו. ישנים בעמידה.
כבר עברו שבעים השנה שנגזרו עליהם לגלות מארץ ישראל, והם יושבים ושותים במשתה המלך
אחשוורוש. ככל הנראה גם האלוקים שלהם נרדם. ברור שהם ננטשו, ועכשיו הם הכי חלשים
ואני יכול להוציא את מזימתי אל הפועל: להשמיד את כל יהודי העולם ביום אחד: "אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה.[32]" הרי אחשוורוש שולט על כל
אימפריית היבשות אירו-אסיה (ראו איור).
ועם ישראל
מבולבל, לא מבין מאיפה נפלה עליו הצרה הזו. עד לפני יומיים הכל היה בסדר, ישבנו
במשתה המלך בארמון 180 יום, מאיפה נפלה עלינו הצרה הזו? זה לא היה כתוב על הקיר,
לא ראינו את זה מגיע: "הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙
בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ
וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃[33]"
אבל אנחנו חייבים
להבין שהכל כאן הפוך, מה שנראה זה לא מה שבאמת.
בשביל זה יש לנו
את פורים: "וענין הפורים הוא להיפך, שמתעלה מתוך המצב השפל
והירוד ביותר שנאמר "וְאָנֹכִי
הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא[34]." כל ענין המגילה הוא
הסתר. להורות לעם ה' איך להתעלות ולהתקדש מתוך מצב של הסתר איום."
{
אבל לא מרדכי.
מרדכי לא איבד את האמון. ומרדכי לא חשב שהקב"ה נטש את העם שלו.
והמן? אחרי שהוא
מקבל את טבעת המלך ומוציא צוי השמד ואסתר המלכה מזמינה אותו למשתה....
גם לו נהיה נהפוך
הוא, ועשה לו שחור בעיניים:
"וַיֵּצֵ֤א
הָמָן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שָׂמֵ֖חַ וְט֣וֹב לֵ֑ב וְכִרְאוֹת֩ הָמָ֨ן
אֶֽת־מׇרְדֳּכַ֜י בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ וְלֹא־קָם֙ וְלֹא־זָ֣ע מִמֶּ֔נּוּ
וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֛ן עַֽל־מׇרְדֳּכַ֖י חֵמָֽה׃[35]"
"וְכׇל זֶה
אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכׇל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מׇרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי
יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.[36]"
למה כל זה אינו
שווה לך המן רשע מרושע?
כי אם יש יהודי אחד
שמאמין שהוא יהודי, זה אומר שיש עוד כאלה, וזה אומר שהקב"ה לא נטש את העם
שלו, והם עדיין העם הנבחר – ועם ישראל חי וקיים. הוא לא נגמר.
יש יהודים.
יהדות.
המבדיל בין קודש
לחול , בין ישראל לעמים.
חשבנו שהם כמונו
ושנפטרנו מהם – ולא!!!
כל הרעיון של
המסיבה, של המשתה היה לחגוג את זה שאין יותר עם יהודי. אין עם נבחר.
הם כמונו. הנה בם
יושבים איתנו לאכול ולשתות.
אין יהדות.
אין התנשאות.
ולכן יכול היה
אחשוורוש בלב שקט ללבוש את בגדי הכהן הגדול ולהשתמש בכלי המשכן.
אבל המן יוצא ורואה
את מׇרְדֳּכַי
הַיְּהוּדִי לא
משתחווה – וְכׇל
זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לו.
כי זה לא נגמר.
כי יש עדיין
יהודים.
"וַיֹּאמֶר הָמָן
לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים
בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכׇּל עָם וְאֶת דָּתֵי
הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם.[37]"
הם עדיין כאן.
יש עדיין יהודים – ואם
הם עדיין קיימים אז צריכים להרוג אותם מיד.
לגמור עם היהדות
אחת ולתמיד.
לסיים את הרומן הזה
של הקב"ה עם היהודים.
וככה נפסיק להרגיש
נחותים.
האמת היא שעם ישראל
לא כל כך חטאו – הם באמת חשוב בשיפלות ובבושה שהם גורשו.
והקב"ה אמר:
לא חשבתם על מה שעשיתי איתכם בהר סיני, ולא על מה שקרה לכם בארץ ישראל.
חשבתם שאני לא אוהב
אתכם – אבל אני מראש כפיתי עליכם את החתונה הזו כדי שבחיים לא אוכל לגרש אתכם.
הדרך ביחידה להתפטר
ממני היא – המוות יפריד בייני ובינכם.
זה לא עונש.
זו המציאות.
עד שלא תעלמו אי
אפשר להיפרד.
ידעתי שתבגדו בי –
ומנעתי מעצמי את האפשרות להתגרש.
אין לכם דרך להתחמק
מתורה ומצוות.
עמלק, אגג המן – זה
שאנחנו מצווים למחות את זכרו כל יום.
"זָכ֕וֹר אֵ֛ת
אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃
אֲשֶׁ֨ר
קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כׇּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ
וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹקִֽים׃[38]"
ורש"י[39] מפרש: "אֲשֶׁ֨ר
קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ – לשון מקרה.
דבר
אחר: לשון קר וחם, ציננך והפשירך מרתיחתך..."
מתי עֲמָלֵ֑ק מצליח להזנב בך מאחור ולתפוס
אותך ולנצח אותך – כשאתה מתקרר בקשר שלך עם הקב"ה כשאתה מתקרר, ו עָיֵ֣ף
וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹקִֽים.
במקום הזה של
הפירוד – שם מגיע עֲמָלֵ֑ק ונלחם בנו.
כי עֲמָלֵ֑ק תופס אותנו כשאנחנו יוצאים
מהקשר, מתרחקים, מתקררים, מפסיקים להיות דבוקים.
לוקחים את
הקב"ה כמובן מאליו – והקשר מצטנן. אש האהבה מצטננת. מהצד שלנו לקב"ה. לא
להיפך.
הקב"ה אוהב
אותנו אהבת עולם.
{
זה קורה בכל
זוגיות. כשלוקחים אחד את השני כמובן מאליו – האש מתקררת.
אסתר מבקשת מהמלך,
מהקב"ה: "וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם מָצָאתִי חֵן
בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי
בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי.[40]"
אסתר מתחננת – תראה
לי שלא הכל מת ביננו!
תראה לי שאתה רוצה
אותנו.
תראה לי שאנחנו
עדיין שלך.
במקור של החטא היה
במחשבה שהקב"ה לא רוצה בנו יותר.
ואסתר רוצה להראות
לעם שזה לא נכון. תִּנָּתֶן
לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי.
הנס הראה לה ולעם
כולו שהקב"ה עדיין איתם: "יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה
אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ.[41]"
זו אהבה שאינה
תלויה בדבר. אהבת עולם.
בפורים בחר עם
ישראל בקב"ה מרצונו המלא – ללא תנאים.
ובגלל זה "משנכנס אדר מרבין
בשמחה[42]"!
כי את התורה
שקיבלנו בכפיה בהר סיני, קיבלנו מתוך בחירה ובאהבה בפורים. ועל זה שמחים.
מאוד מאוד שמחים.
אין תנאים יותר,
אין כפיה – נשארה רק האהבה.
פור חתום בטבעת המלך: "לְהַשְׁמִיד
לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן[43]" התהפך על פיו
אחרי שאסתר המלכה ביקשה ממרדכי: "צוּמוּ עָלַי
וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים[44]", וכל היהודים,
ללא יוצא מן הכלל, בכל 127 מדינות פרס ומדי התאספו בבתי הכנסת לתענית ולתפילות
קורעות שמיים.
כמו שכתוב במגילה: "קִיְּמוּ
[וְקִבְּלוּ] (וקבל) הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם[45]"
את התורה שקיבלו אבות אבותיהם בהר סיני שנכפתה עליהם הר כגיגית, קיבלו
יהודי פרס ומדי על עצמם את מתוך רצון חופשי. בשמחה.
"אמר
רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב: קיימו וקיבלו היהודים…[46]"
ומכיוון שלא חוו את נוכחותו של הקב"ה, יוצא שעם ישראל של דור מרדכי
ואסתר בחרו לדבוק בקב"ה ובתורה מתוך בחירה חופשית לגמרי וללא שום כפיה:
"כׇּל־אִישׁ֙
אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ" ברצון ובהתנדבות. ובכך הפכו את הקערה על פיה.
מ-כפיה נהיה ה-הפיך (אותן אותיות): ומאז ועד היום חודש אדר
הוא חודש ה-נַהֲפוֹךְ הוּא[47]!
אז איך לא נשמח? מלא?
{
כל זוג צריך ללמוד
ממערכת היחסים הזו של הקב"ה עם כנסת ישראל.
הסוד לשמירת
הנישואין, לשמירת הקשר הוא בחירה.
בחירה יום יומית
מחודשת. כל יום מחדש.
כל אחד צריך לעשות
מצידו מעשה של דבקות שאי אפשר יהיה להפריד.
ולכן כתוב בילקוט שמעוני: "כל המועדים עתידין ליבטל
וימי הפורים אינן בטלים לעולם.[48]"
כי בבוא הגאולה
העתידית כל החגים שאנחנו חוגגים היום שהם זכר ליציאת מצריים יתבטלו.
כי כשתבוא הגאולה
זה יהיה זכר לפורים. זכר לזה שהקב"ה חזר אלינו. החזיר אותנו אליו.
זכר לבחירה המחודשת
שלנו בקב"ה ובתורתו בבחירה, ולא מכפיה של יציאת מצרים.
בפורים נתנו תוקף
בוגר למערכת היחסים שלנו עם הקב"ה – בחרנו בו בחזרה!
אהבה בוגרת יציבה.
בזוגיות בין איש
לאישה הדלת לגירושים פתוחה כל יום – כי זוגיות לתמיד זו זוגיות של בחירה כל יום
מחדש.
{
שני חגים יש לנו
שהם לא מהתורה: פורים וחנוכה.
שני חגים שבשניהם
נעשו ניסים גדולים לעם ישראל.
בפורים נעשה נס
גדול של נהפוך-הוא על גזירת השמד, ובחנוכה נעשה נס גדול שנמצא פך השמן והמנורה
דלקה שמונה ימים עם שמן שאמור היה להספיק ליום אחד.
ובשני החגים הללו
אנחנו מסובבים משהו: בפורים רעשן, ובחנוכה סביבון.
אבל יש הבדל באופן
שבו אנחנו מסובבים אותם.
את הרעשן אנחנו
מסובבים מלמטה: מחזיקים עם כל כף היד במקל הקטן שמעליו מחובר הרעשן, ואז מסובבים.
ואת הסביבות אנחנו
מסובבים מלמעלה: אוחזים בשתי אצבעות במקלון הקטן שמתחתיו מחובר הסביבון, ואז
מסובבים.
הסִימָנִים שיש לנו
בכל חג, הם סַמָּנִים לעומקים עצומים. למסרים שחבויים בדברים המיוחדים לאותו חג.
אז *למה את
הרעשן אוחזים עם כל היד ומסובבים מלמטה ואת הסביבון אוחזים בשתי אצבעות ומסובבים
מלמעלה?*
בפורים נגזרה גזירה
להשמיד את גופם של בני ישראל, מכיוון שהשתתפו במשתה של אחשוורוש שבו עינגו את גופם
במאכלים ובשתייה שהוגשו כיד המלך בארמון. אסתר המלכה ביקשה מהעם לצום שלושה ימים,
ובזכות התענית, נעשה נהפוך הוא, והגזירה בוטלה, והפור הפך לפורים, היגון לשמחה,
והאבל ליום טוב.
בחנוכה נגזרו
גזירות לאבד את נשמותיהם של בני ישראל: התורה תורגמה ליוונית ונותקה מהקב"ה,
אסור היה לשמור שבת, אסור היה לקדש את החודש ואסור היה לערוך ברית מילה. כל הדברים
שקושרים את היהודים לקב"ה: השבת שבה ממליכים בכל שבוע מחדש את ה' בורא העולם.
קידוש החודש
שבלעדיו אי אפשר לדעת מתי חלים מועדי ה', ואם לא חוגגים, שוכחים, ואז מתנתקים.
וברית מילה, אות הברית בין הקב"ה לעם ישראל בבשר ממש.
בפורים איום השמד
היה פיזי.
בחנוכה איום השמד
היה רוחני.
בפורים אנחנו
אוחזים את הרעשן בכל כף היד מלמטה כדי להזכיר לנו שהסכנה היתה ארצית. סכנת
ההתבוללות היתה דרך משקה ואוכל, דרך תענוגות הגוף, כאן למטה בעולם הזה. תאוות
גשמיות גדולות, כאלה שחוטפים בגסות בכל היד.
בחנוכה אנחנו
אוחזים את הסביבון בשתי אצבעות מלמעלה כדי להזכיר לנו שהסכנה היתה שמימית. סכנת
ההתבוללות היתה "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" _( נוסח "ועל הנסים")_. דרך הרחקה רוחנית של היהודים עד
שישכחו מהתורה וישכחו מהקב"ה. לכאורה כאילו לא היתה סכנה, לא משהו גדול
ומכריע, אלא עד כדי קושי למשש אפילו בשתי אצבעות.
בפורים הסכנה היתה
קשורה לגוף שעינינו העולם הזה, כאן למטה.
בחנוכה הסכנה היתה
קשורה לרוח שמקורה בעולמות העליונים.
בפורים, כאן בעולם
הגשמי, העם בחר מחדש בתורה ע"י תפילה ותענית, ובחנוכה הקב"ה מלמעלה מצא
אותנו מחדש אחרי שחיפשנו אותו ומצאנו כד קטן של שמן.
ולכן את הרעשן
מסובבים מלמטה, ואת הסביבון מלמעלה.
{
ולא נסיים מבלי
שנציין את ארבע מצוות חג הפורים[49] – ארבעת המ"מים:
מקרא מגילה
קריאת מגילה היא
המצווה הראשונה אשר אנו מצווים לקיים בפורים.
פעמיים! אחת, בליל
פורים והשנייה, ביום הפורים.
המצווה היא לשמוע
כל מלה במגילה. לכן, אסור לדבר ואסור להסיח את הדעת בעת קריאת המגילה.
אם לא שמעת כל מילה
ומילה – לא יצאת ידי חובה!
משתה ושמחה
ביום הפורים מצווה
לקיים סעודה ומשתה, כמו שנאמר "חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן
לברוך מרדכי[50]".
לאכול סעודה כיד
המלך בודאי ובודאי. אבל מצוות השתיה נוגעת יותר לגברים מאשר לנשים.
תזכרו, ש"נִכְנַס
יַיִן יָצָא סוֹד[51]". גברים שתויים או שהם
רוקדים עד אפיסת כוחות או שהם מייבבים מתחת לשולחן. נשים לעומת זאת, עושות שטויות
שאח"כ הן ממש מצטערות עליהן.
עדיף כוס יין אחת
לביסום קל – לא מעבר לזה.
משלוח מנות
ביום הפורים מצווה
כל אחד ואחת לשלוח מנות, איש לרעהו ואישה לרעותה. המצווה - לשלוח שני סוגי מאכל
לאדם אחד לפחות, וכל המרבה הרי זה משובח (כמובן לפי האפשרות), ובעיקר לנזקקים, כדי
לשמחם בחג הפורים.
שימו ❤ שמדובר
במשלוח מנות אחד!
הסוד של המצווה היא
לתת משלוח מנות אחד, מושקע במיוחד, דווקא לא למישהו קרוב, לפעמים אפילו למישהו או
מישהי שהכאיבו לך, שפגעו בך, כדי להוציא רגשות מרירים מהלב, להמתיק את המר. לעשות
נהפוך הוא.
מתנות לאביונים
ביום הפורים מצווה
לתת מתנות לאביונים. לפחות לשני עניים ולפחות שווי של פרוטה לכל אחד.
וכל המרבה – הרי
משובח.
כתב הרמב"ם[52] "מוטב להרבות במתנות
לאביונים מאשר להרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא
לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, שהמשמח
לב האומללים האלו דומה לשכינה ", שנאמר "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב
נִדְכָּאִים[53]".[54]
{
כתוב: "משנכנס אדר
מרבין בשמחה[55]", בשמחה אותיות
מחשבה.
לחודש הזה יש יכולת
סגולית של שמחה כי הוא: "הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה[56]."
אבל צריך להשקיע
בזה מחשבה.
זה לא בא אוטומטית.
צריך לעבוד על
השמחה. צריך להתכוונן אליה, כמו על תחנה ברדיו.
(פעם היו מכשירי
רדיו עם כפתורים, וסקאלה, וצריך היה לחפש את התחנה, ואז להתכוונן עליה כדי לקבל
שידור נקי, בלי צפצופים ושריקות ורעשי רקע.)
וצריך להשקיע מחשבה
לא רק בשמחה האישית, אלא גם בשמחה של הבית, שבבית.
הילדים שלנו – הם
צריכים שנדע להיות שם יציבים עבורם, לא מתייאשים, להדליק בם את האור, שיתהפך גם
להם "מֵאֵבֶל
לְיוֹם טוֹב" מהדיכי והכעס והחרדה והקושי והמר
יתהפך למתוק.
אל תשכחו שכל אחת
מאיתנו היא מלכת אסתר 👸 פורים שמח מאוד מאוד.
{
השיר
שבחרתי היום הוא שיר על בחירה.
בחירה
מחדש בו, בחירה מחדש בה. כי כמו שלמדנו, כדי לשמר את הקשר, ולשמר את אש האהבה,
חייבים כל יום בחירה חדשה. לבחור בו מחדש, לבחור בה מחדש.
אם היית[57]
אם היום היינו נפגשים,
כמו שאנחנו, אנשים לא ילדים
האם היית שוב מבחין בי בתוך אלף הפנים
ועוקב במבטך אחרי גופי בחדרים.
האם היית מתפוצץ מצחוק מכל פרצוף טיפשי
ואומר ששנינו יחד זה תמיד הכי חופשי
האם היית עוד מוצא מפלט בשקע צווארי
ומתמכר בפעם השנייה לריח שערי.
הרי ידענו גם ימים רבים של קושי
ומכל מכשול הפציע איזה יופי
איזה קסם להקיץ כל בוקר לצידך
ואחרי כל השנים אני בוחרת שוב בך.
אם היום היינו נפגשים,
כשכל השגעונות כבר קצת יותר קשים
האם היית שוב עובר איתי את כל הסערות
ומגלה יבשת חדשה בין כל המוכרות.
האם היית שוב משקיט את כל פחדי בחיבוקיך
ומחמם את שתי כפות ידי בשתי כפות ידיך
ואולי אם חן תמצא עוד באישה שלפניך
תזדקן איתי מחר, הן כל שנותי הן גם שנותיך.
הרי ידענו גם ימים רבים של קושי
ומכל מכשול הפציע איזה יופי
איזה קסם להקיץ כל בוקר לצידך
ואחרי כל השנים אני בוחרת שוב בך.
האם היית מתפוצץ מצחוק...
הרי ידענו גם ימים רבים של קושי
ומכל מכשול הפציע איזה יופי,
איזה קסם להקיץ כל בוקר לצידך
כשבחוץ כל הטירוף, אני רוצה להיות איתך.
{
בשם
כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא
חיים
בן פיגא ציביה ואסתר לאה בת צילה
גל
יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
הדס בת הגר, חיה עליזה בת מזלית, ישראל בן חיה, רבקה בת חיה, דנדן דוד בן סמדר, בר
אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה
ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אמיליה בת אסתר, ורד בת תקוה, שאהלה שולה
בת זינת,
חנה בת שוליקה, ופזית בת
נעמי בתוך שאר חולי עמו ישראל
{
לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר לנשים
בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30.
פרויקט שיעורי
יַהֲדוּת וְהוֹרוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות
יתקבלו בשמחה
{
מקורות נוספים:[58]
הרב הלוי, שלמה. (אין תאריך). הקשר בין
פרשת תצווה לפורים. אוחזר מתוך http://dvar-tora.co.il/
הרב כהן, זמיר. (ה'תשע"ד). מגילת
אסתר עם ביאור נזר הקודש על פי פרד"ס התורה. ישראל: הוצאת יפה נוף.
הרב מלמד, אליעזר. (אדר תשע"ה). מצוות מחיית
עמלק. אוחזר מתוך https://www.yeshiva.org.il/
מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org
הרב שרייבר, חיים. (יח' באדדר ב' תשע"ט). מודעא רבה לאורייתא. אוחזר מתוך
https://www.yeshiva.org.il/
[1] פרשת תְּצַוֶּ֣ה: שמות כז' כ' - ל' י' (8/11
; 101 פסוקים)
[2] רבי
שניאור זלמן ברוכוביץ' מליאדי - האדמו"ר הזקן (במקור באידיש דעֶר אַלטעֶר
רבי. מכונה גם הרב או בעל התניא והשולחן ערוך) (י"ח באלול ה'תק"ה (15
בספטמבר 1745) - כ"ד בטבת ה'תקע"ג (27 בדצמבר 1812)), הוא מייסדה של
שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד. חיבר
את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב שולחן ערוך.
[3] היום יום, ב' מרחשון
[4] חומש, קול מנחם, פתיח
[5] מסכת
מגילה, דף יב עמוד א'
[6] עפ"י הרב שלמה הלוי
(ר' מקורות נוספים) היו בושושן הבירה 18,500 תושבים שהשתתפו במשתה אחשוורוש.
[7] אסתר ד' יג'-יד'
[8] הרב
אליעזר מלמד: "שאול המלך לא קיים את המצווה כהלכתה, וחמל על אגג מלך עמלק ועל
מיטב הצאן והבקר. בעקבות זאת העביר ממנו ה' את המלכות ונתנה לדוד. אולם הנזק שכבר
נגרם היה נורא. בגלל חולשת רחמנותו נותרו רבים מבני עמלק בחיים, והם המשיכו לעשות
צרות לישראל. שנים ספורות לאחר מכן, גדוד עמלקים פשט על צקלג, העיר שבה חיו בני
משפחות דוד ואנשיו, שרף את העיר באש ולקח בשבי את כל הנשים והילדים. בחסדי ה',
הצליחו דוד ואנשיו להציל את השבויים, ולהכות את אותו הגדוד. אולם כיוון שדוד עוד
לא היה מלך, וצבא ישראל לא עמד לרשותו, לא הצליח לכלותם, ונותרו מאותו הגדוד ארבע
מאות נערים אשר רכבו על גמלים וברחו (שמואל א, ל). ומסתבר שנותרו עוד קבוצות של
עמלקים במקומות אחרים. ולאחר שדוד נעשה מלך, למרות שנלחם נגדם, כיוון שהיו
מפוזרים, כבר לא היה ניתן ללחום נגד כולם ולכלותם. עוד מספרים חז"ל, שמאותו
הזמן שנשתהה שאול בהריגת אגג, נמשך זרעו של אגג, ומזה נולד אח"כ המן האגגי
שרצה להשמיד להרוג ולאבד את כל ישראל (מגילה יג, א)."
[9] תלמוד בבלי, גמרא, מגילה
יג' ב': "ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת
ממנו אסתר."
[10] ילקוט
שמעוני, משלי פרק ט' סימן תתקמד
[11] הרב
יִצְחָק הוּטְנֶר, שהיה מוכר גם בכינוי הפחד יצחק, היה ראש ישיבת רבינו חיים ברלין
בברוקלין, וחבר מועצת גדולי התורה בארצות הברית. (1960 ורשה - 1980 ירושלים). בשנת
ה'תש"ל (1970), בדרכו מהארץ, נחטף לירדן המטוס שבו טס עם אשתו, בתו וחתנו על
ידי מחבלים מארגון החזית העממית לשחרור פלסטין.
[12] שמות יט' יז': " וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹקִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר׃" רש"י: "בתחתית ההר - בתחתית ההר – לפי פשוטו: ברגלי ההר.ומדרשו: שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית."
[13] מסכת נדרים ל' א'
[14] ערוך
השולחן אבן העזר כז'
[15] הלכות קידושין
[16] ירמיהו ב' ב': "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה'
זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי
בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה."
[17]
שמות יג' יח': "וַיַּסֵּ֨ב אֱלֹקִ֧ים אֶת־הָעָ֛ם
דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר יַם־ס֑וּף וַחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ
מִצְרָֽיִם׃" מפרש"י: "דבר אחר: וַחֲמֻשִׁ֛ים – מחומשים, אחד מחמשה
יצאו, וארבעת החלקים מתו בשלשת ימי אפילה."
[18] מתוך ברכת אהבת עולם מתוך
תפילת שחרית:
[19] שמות כא' י': "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא
יִגְרָע."
[20] פראפרזה על דברי הימים ב, יז' ו': "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'
וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה."
[21] תלמוד
בבלי, גמרא, מסכת יומא, ט' ב': "מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים שהיו
בו ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים"
[22] עפ"י ויקרא יח' כה': "וַתִּטְמָ֣א
הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֺנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ
אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ׃" מפרש"י: "ולא תקיא הארץ אתכם – משל לבן מלכים
שהאכילוהו דבר מאוס, שאין עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי
עבירה. ולא תרוקין ארעא, לשון ריקון, מריקה עצמה מהן."
[23] אנחנו
לומדים את זה מהפסוקים הפותחים את המגילה, בהם מתחיל סיפור המגילה כשאחשוורוש היה
בשלטון כבר שלוש שנים: "וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא
אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים
וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה׃ בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם כְּשֶׁ֣בֶת׀ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ
עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃ בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙
לְמׇלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכׇל־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל׀ פָּרַ֣ס
וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו׃ "
ישנם 14 פסוקים לאורך המגילה המדווחים
לנו בכל פעם על התאריכים.
כמו למשל: (אסתר ב' טז')
"וַתִּלָּקַ֨ח אֶסְתֵּ֜ר אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ אֶל־בֵּ֣ית
מַלְכוּת֔וֹ בַּחֹ֥דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֖י הוּא־חֹ֣דֶשׁ טֵבֵ֑ת בִּשְׁנַת־שֶׁ֖בַע
לְמַלְכוּתֽוֹ׃" או (אסתר ג' ז') "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ
נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא
הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא
חֹדֶשׁ אֲדָר."
מכאן אנחנו לומדים שסיפור המגילה מתרחש
במאה ה-4 לפנה"ס למניינם, ומתחיל בשנת ג'שצ"ה, שהיא שנת 3395 לבריאת
העולם (366 לפנה"ס למניינם), ומסתיים ב-ט"ו באדר שנת ג'ת"ה, 3405
לבריאת העולם (356 לפנה"ס למניינם) (ויקיפדיה) .
[24] אסתר
ג' יב'-יג': " וַיִּקָּרְאוּ֩ סֹפְרֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה
עָשָׂ֣ר יוֹם֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכׇל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה הָמָ֡ן אֶ֣ל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵֽי־הַ֠מֶּ֠לֶךְ
וְֽאֶל־הַפַּח֞וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ עַל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה וְאֶל־שָׂ֤רֵי עַם֙ וָעָ֔ם מְדִינָ֤ה
וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ בְּשֵׁ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙
נִכְתָּ֔ב וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּֽלֶךְ׃ וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֮
אֶל־כׇּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֒לֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כׇּל־הַ֠יְּהוּדִ֠ים
מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֜ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ
שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃"
[25] מגילה יב' ע"א
[26] שיר השירים ה' ב': "אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר; קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי
רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי--שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה."
[27] תלמוד
בבלי, מסכת חגיגה, דף ה', עמוד ב'
[28] גמרא,
מסכת שבת, דף פח' א'
[29] אסתר ג' ח'
[30] הרב שלום נח ברזובסקי
זצ"ל, מאמרי פורים, ע' יח' (בתודה לרב מנחם וייס היקר על כל כתבי מורו ורבו).
[31] כמאמר חז"ל אסתר רבה
ז' יב'
[32] אסתר א' א'
[33] אסתר ג' טו'
[34] דברים לט' יח'
[35] אסתר ה' ט'
[36] אסתר ה' יג'
[37] אסתר ג' ח'
[38] דברים כה' יז'-יח'
[39] רבי
שלמה יצחקי הלוא הוא רש"י הקדוש, ראוי הוא לראשי התיבות "רבן של
ישראל". כתוב עליו שאין מילים לשער ולתאר את צדקנותו ותרומתו של הצדיק
ללומדי התורה לאורך כל הדורות.
1. רש"י
נולד בשנת דתת"א (1040) והלך לבית עולמו בגיל 64 בשנת ד'תתס"ה (13 יולי
1105), לפני כ-900 שנים.
2. כבר בצעירותו
ניחן רש"י בכושר לימוד מיוחד, עד שעלה ונתעלה, והחל מפרש את הש"ס
בקונטרסים. בהגיעו לגיל 32 החליט לערוך גלות בכדי לבדוק אם יש גרסאות אחרות של
התלמוד, או פירושים טובים משלו על הש"ס.
3. רש"י
פירש פירוש על התורה כולה, אך המיוחד בכולם הוא הפירוש על החומש. לפני כן עשה
תרי"ג תעניות. על פירוש זה ישנם 19 פרשנים, וכותב הרב חיד"א* שטמון
בפירוש זה גם פירוש על הקבלה.
4. רש"י
נודע בענוותנותו, ופירושו הראשון על התורה מתחיל במילים "אמר רבי יצחק",
ובמקומות רבים לא חשש לכתוב "איני יודע".
ואני חושבת שהוא היה באמת גאון אמיתי
שהקדים אז זמנו בעומק הבנתו לא רק את התורה, אלא גם את נפש האדם.
אנחנו רואים את זה נפלא בפירושים שלו
לאורך כל התורה.
* החיד"א, הרב חיים יוסף דוד
אֲזוּלַאי (בראשי תיבות: חִידָ"א; ה'תפ"ד - י"א באדר ה'תקס"ו;
1724 - 1 במרץ 1806), היה מקובל, ביבליוגרף, והיסטוריון. מגדולי פוסקי ההלכה. נולד
ונפטר בירושלים, ישראל.
[40] אסתר ז' ג'
[41] תהילים צא' טו'
[42] תענית כט' ע"א
[43] אסתר ג' יג'
[44] שם ד' טז'
[45] שם ט' טז'
[46] גמרא, שבת פח'
[47] שם ט' א'
[48] ילקוט
שמעוני, משלי פרק ט' סימן תתקמד
[49] עפ"י ארבע
מצוות חג הפורים מאתר חב"ד: http://www.chabad.org.il/
[50] מגילה ז' ב'
[51] סנהדרין לח' א'
[52] מגילה ב' יז'
[53] ישעיהו נז' טו': "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם
וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים
וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים."
[54] מתוך "פניני
הלכה" זמנים > טז - מצוות השמחה והחסד
[55] תענית כט' ע"א
[56] אסתר ט' כב': "כַּיָּמִים
אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם
מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה
וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים."
[57] בשיעור
הקשבנו לשיר "האם היית". מילים: נועה
גולנדסקי ; לחן: רמי קלינשטיין ; ביצוע: ריטה. מתוך אלבומה "רמזים"
2008: https://www.youtube.com/watch?v=MykhIecuax4
[58] "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות
ו' ו'
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel. With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please mail smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490. I'd love to hear from you.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה