יום רביעי, 3 במרץ 2021

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: הכישלון הוא מעבדה ללימודית | פרשת כי תשא | יח' באדר ה'תשפ"א

 בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת כי תשא

הכישלון הוא מעבדה לימודית

בשביל מה היינו צריכים את חטא העגל?
ומה יש לנו ללמוד ממנו על זוגיות והורות?

 

הגענו לפרשה התשיעית של חומש שמות: פרשת כִּ֣י תִשָּׂ֞א [1].

הפרשה ממשיכה לעסוק במשכן, אבל לא רק. בפרשה הזו מספרת לנו התורה מצוות מחצית השקל, על פיטום הקטורת, על שמן המשחה, על בניית הכיור, על קדושת השבת, ו......על חטא העגל.

יש כל כך הרבה על מה לדבר, ואי אפשר לכסות אפילו טיפה מהים הזה.

 

{

 

אנחנו חיים בעולם שבו הצלחה היא ה-מנוע, ה-מוטיבציה, מטרת העל.

אנשים נמדדים על-פי ההצלחה שלהם, וההצלחה שלהם היא תלוית תרבות. יש תרבויות שההצלחה של האדם נמדדת עפ"י מספר הפרות שלו, ובתרבות שלנו, התרבות המערבית, הצלחה נמדדת על-פי סטטוס: כסף, מעמד, השכלה, בית, אוטו, זהב, יהלומים ותכשיטים.

בתרבות שממנה הרגע יצאו בני ישראל, אהבו גם פרות וגם זהב.

"וַיִּתְפָּרְקוּ כׇּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאׇזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.[2]"

 

{

 

אבל לפני שניגש לפרשה, אנחנו אחרי פורים משולש, ולפני פסח. פורים ופסח נופלים כמעט על אותו יום בחודש: פורים יד' באדר, פסח טו' בניסן – אבל ערב פסח, יד' בניסן. בדיוק חודש. שלושים יום.

וכתוב: "שלושים יום קודם הרגל דורשים בהלכות החג.[3]"

המגן אברהם[4] מסביר: "יש ללמד את הלכות החג שלושים יום קודם, ובחג עצמו יש לדרוש בהיבט האמוני ביציאת מצרים.[5]"

30 יום לפני שמגיע חג, אנחנו מצווים להתחיל לרענן וללמוד מחדש את הלכות החג. זאת כדי שנגיע לחג מוכנים ככל האפשר. לא רק על מנת לקיים את המצוות כראוי, אלא גם על מנת שלא ייגרם לנו צער, שבזמן החג עצמו פתאום לא נדע מה לעשות, איך לעשות, וכיוב'.

וגם, על מנת שנגיע לחג מוכנים ופנויים להתעסק במהות החג עצמו, בחג עצמו.

בבחינת מִי שֶׁטָרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת – יֹאכַל בְּשַׁבָּת.[6]

מי שרוצה להנות מפירות עמלו, צריך קודם כל לעמול.

ורק מי שעומל מבעוד מועד, יזכה לראות ולהנות מפירות עמלו. ומי שלא – בודאי לא רק שיתאכזב, אלא גם שיישאר נטול פרי. רעב.

 

{

 

אנחנו, הנשים, עיקר הבית. והבית הוא בדר"כ הממלכה שלנו. אנחנו קשורות אליו, מטפחות אותו, מנקות, מסדרות, מקננות – כל יום דואגות שהקן הזה יהיה קן שכיף לחזור אליו. מעניקות, מזינות.

ובדר"כ אנחנו אלה שגם מנקות לקראת הפסח, או מפקחות עליו, ומבשלות.

 

רבי לוי יצחק מִבְּרֶדִיטְשֶׁב[7] לא היה מרשה לזלזל בעבודת הנשים לקראת החג, ובעת שהיה רואה את הנשים טורחות ויגעות בהכנות נמרצות לחג הפסח. הוא היה נושא עיניו למרום ואומר בנוסח של ה"יהי רצון" הנאמר בראש השנה בין התקיעות:

"יהי רצון מלפניך שאלו המלאכים היוצאים מן הקשר"ק – ראשי תיבות קראצן, שאבן, רייבן, קאשרען [קרצוף, שפשוף, גרוד והכשרה – תרגם מאידיש] – יעלו לרצון לפני כסא כבודך וימליצו טוב בעדנו"[8].

מה שאומר סנגורם של ישראל הוא, שניקיון הבית מהחמץ דומה לעבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים, ושמכל שפשוף וקרצוף נבראים מלאכים שמליצים טוב על כל ישראל ומגינים על האדם שיוצר אותם. המלאכים הללו מתחברים עם המלאכים של תקיעות השופר בראש השנה, וככה מתקבלות תפילותיהם של ישראל.

וכל זה קשור לכוונה. הניקיון הוא לא סתם עוד Spring Cleaning מייגע, שבו עוברים מחדר לחדר ונסחבים עם הסחבה בעייפות מייגעת.

 

"כל פעולה שאדם עושה, גם אם היא שגרתית בעבורו, מעשים שבכל יום ויום אם מכוון בה לשם שמים, לקיום רצון השם – היא הופכת להיות מצוה גמורה, והעושה אותה יזכה בגינה לנצח נצחים.

כל קרצוף הוא מצוה אם רק נצרף אליו את כוונת הלב הראויה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להכין את הבית לכבוד חג הפסח כשהוא נקי מכל רבב של חמץ".[9]"

 

כשמכניסים כוונה, מכניסים משמעות, וכמכניסים משמעות, קל יותר.

את זה לימד אותנו שכתב ויקטור פרנקל[10] כשציטט את ניטשה שאמר: "כשיש לך בשביל מה אתה יכול לעמוד בכל איך[11]". ע"פ תורת הלוגותרפיה של פרנקל, שהיא תולדה של פסיכולוגית האינדיבידואל של אדלר, כשאדם מחובר ומזוהה עם המטרה שלו הוא מקבל כוחות לעמוד בקשיים בדרך להשגתה, ולא נופל לרפיון ידיים לייאוש ושאר מרעין בישין.

הדגש כאן הוא על שלו. זו חייבת להיות המטרה שלו, ולא של אף אחד אחר. הוא צריך להיות בטוח שהוא שלם עם הכיוון והיעד, ושהוא בטוח שזה מה שהוא רוצה.

הרצון זה דבר חשוב. כי רצון אלה אותיות צנור. וכשהרצון שם, גם הצינור שם. והצינור הוא כביש ישיר ליעד.

 

{

 

מה היתה כוונתם של בני ישראל?

לאן הם רצו להגיע בחטא העגל?

 

משה רבינו עולה אל הר סיני ומודיע לעם שעוד 40 יום הוא יורד.

שכשהעם ראה "כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר;[12]" הם מיהרו לעשות את העגל, והסוף ידוע: משה יורד מההר, רואה את בני ישראל רוקדים מסביב לעגל הזהב ושרים: "אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם[13]", משליך את הלוחות לארץ ושובר אותם.

 

מפרש"י: בֹּשֶׁשׁ, בְּ-שֶׁשׁ, במספר שש. אחר ב-6 שעות.

משה רבינו התכוון שהוא עולה ל-40 יום ו-40 לילה החל מיום המחרת, כיוון שהיום שבו עלה לא היה יום מלא: יום ולילה, ולכן הצטרף לילה האחרון. ואילו בנ"י לקחו בחשבון גם את היום שבו הוא עלה.

משה רבינו עלה ב-ז' בסיון, יום אחרי מתן תורה.

לפי חשבונו של משה רבינו שהתחיל בספירה מ-ח' בסיון, יוצא ששהה 23 ימים בחודש סיוון, ועוד 17 יום בחודש תמוז = 40 יום, ואז ירד מההר.

אבל לפי החשבון של בנ"י, הסתיימו ה-40 יום ב-ט"ז בתמוז: 24 יום בסיון, ועוד 16 בתמוז.

 

ובספרו "תפארת ישראל" כותב המהר"ל מפראג[14]: "וּבְפֶרֶק רַבִּי עֲקִיבָא (שבת פט, א): מַאי דִּכְתִיב (שמות לב, א): וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה? אַל תִּקְרֵי בֹשֵׁשׁ, אֶלָּא בָּאוּ שֵׁשׁ. בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, אָמַר לָהֶם: לְסוֹף אַרְבָּעִים בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ אֲנִי בָּא. לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם בָּא הַשָּׂטָן וְעִרְבֵּב אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לָהֶם: מֹשֶׁה רַבְּכֶם הֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לוֹ: עָלָה לַמָּרוֹם. אָמַר לָהֶם: בָּא שֵׁשׁ, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. מֵת, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. הֶרְאָה לָהֶם דְּמוּת מִטָּתוֹ. [15]"

 

לא רק שהם בעצמם היו מבולבלים, חוששים, ופוחדים שננטשו, בא השטן ובילבל אותם עוד יותר וראה להם בצורות העננים כמעין מיטה שעליה מונח משה רבינו, והוא מת.

 

{

 

אם רק היו מחכים מחצות עוד שש שעות עד עלות השחר...

אם האדם הראשון היה מחכה רק עוד כמה שעות... גם חטא עץ הדעת היה נמנע.

 

הרב נחמן, כותב בליקוטי מוהרן ש"המהירות היא העבירה הכי גדולה שיש, המהירות היא אבי אבות הטומאה". 

כשבן אדם ממהר, הוא מאבד חלק משדה הראייה, הוא פשוט לא רואה את כל התמונה.

 

ויש הבדל בין מהירות לזריזות.

כתוב "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה[16]", אל תתעצל, אל תדחה לאחר-כך מה שאפשר לעשות עכשיו, אולי אחר-כך זה לא יתאפשר. עשה עכשיו.

זריזות היא ההיפך של העצלנות והדחיינות, "זריזין מקדימין למצוות[17]", אבל הם לא ממהרים.

המהירות היא מידה אלוקית, היא לא שייכת לבני האדם.

אנחנו מתפללים שהקב"ה ימהר "מַהֵר עֲנֵנִי[18]", כשהחליט ה' לעשות את ה'נהפוך-הוא' במגילת אסתר גם שם הוא מיהר: "יּאמֶר הַמֶּלֶךְ, מַהֲרוּ אֶת הָמָן לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר אֶסְתֵּר...[19]".

 

אנחנו?

אנחנו צריכים להיות זריזים: לא להתעצל, לעשות ולא לדחות דברים -- אבל לא למהר. ההוראה של הקב"ה מאוד ברורה: הוא לא רוצה יהודים מהירים כמו סוסים, הוא רוצה יהודים חזקים נפשית.

החיפזון הוא מהשטן[20] אותו שטן שהראה להם את מיטתו של משה. ועפ"י הקבלה מהירות קשורה למספר שש 6.

 

האר"י הקדוש, ממשיך ומלמד לי דרור, מסביר את הפסוק בתהילים: "לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה.[21]" כך[22]:

הסוס הוא חיה מאוד חזקה. חיה אצילית ויפה. הסוס הוא חיה מאוד מהירה. הסוס מורכב מאותיות השש: סמך=60, ואו=6. 

גם השוקיים שלנו חזקים. יכולים להריץ אותנו במהירות ממקום למקום.

אבל לא את זה הקב"ה רוצה, לא בזה הוא חפץ.

הקב"ה לא רוצה חיצוניות חזקה , הוא רוצה פנימיות חזקה.

הסוס, אם הוא נפגע ברגליו, אם מכיש אותו נחש, צריך לירות בו כדי להרוג אותו. הוא לא מסוגל להתמודד רגשית בכאב, הוא לא יכול נפשית להילחם בפציעה.

לא ככה ה' רוצה אותנו.

הוא לא רוצה אותנו סוסים. הוא רוצה אותנו חזקים נפשית, חזקים רוחנית.

הוא רוצה פנימיות חזקה לא חיצוניות חזקה על חשבון הפנימיות.

 

אז איך זה שבני ישראל נפלו ככה בחטא העגל?

{

 

והשאלה הכי מתבקשת מאליה היא: איך זה יכול להיות ש-40 יום אחרי מעמד הר סיני חוטא עם ישראל בחטא העגל.

 

כותב המהר"ל מפראג: "אַחַר שֶׁהִתְבָּאֵר לְךָ הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִגִּיעוּ יִשְׂרָאֵל אֵלֶיהָ, הִנֵּה לְפָנֵינוּ שְׁאֵלָה עֲצוּמָה מְאֹד. אֵיךְ תֵּכֶף וּמִיָּד סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ וְעַשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה? וְדָבָר זֶה שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי בְּאֵין סָפֵק שֶׁעִם הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה אֵין רָאוּי דָּבָר זֶה שֶׁיִּמָּצֵא. וְכַאֲשֶׁר חִפַּשְׂנוּ בְּדִבְרֵי חֲכָמִים בּעֲבוֹדָה זָרָה (ד, ב): אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל אֶלָּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, כה): מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים.[23]"

 

התשובה שחז"ל מביאים היא, שעם ישראל חטא כדי שיבינו ויפנימו את הקונספט הזה שנקרא תשובה.

את האפשרות ליפול ולקום.

לשגות ולתקן.

את העבודה שהקב"ה יודע מי הם, ומה הם, ומראש הכין להם תרופה למכה.

 

הרב אליהו הופמן אומר: "העם היהודי נדחף לחטא. מעצמם, זה לא היה קורה. הקב"ה דחף את העון עליהם ללמד אותם חשיבות התשובה. אין להסתכל על גודל החטא, אפילו עשית לעצמך עגל זהב, עדיין בידך לחזור."

 

עבורינו המסר ברור: אין מי שלא נופל. כולנו, אבל כולנו, טועים.

השאלה היא לא האם תיפלי, אלא שהשאלה היא אם תקומי.

ושאלת השאלות: אם תקומי – איך תקומי.

 

כתוב במשלי: "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה.[24]"

מסביר הרב חיים מוולוז'ין[25]: "כי הצדיק, אף אם יפול, לא יחשוב מאומה כי נופל הוא, כי אם הוא קם ועומד על עמדו. ובאחת יפול הרשע, כי למפלה יחשב, ולא יחשוב זאת לתקומה להיטיבו באחריתו.[26]"

כי אי אפשר להימנע מטעויות. אנחנו בני אנוש – וטועים. זה מוטבע בנו. אנחנו לא רובוטים.

הרעיון הוא, שאם לא הצלחת, תנסה שוב. ושוב. ושוב. ושוב.

מכל כיוון אותו מסר. לא להתייאש. להמשיך לנסות. בסוף זה יצליח.

כי הכישלון הוא לא חוסר ההצלחה, אלא זה שהפסקתם לנסות – הוא הכישלון.

הצדיק, ימשיך לנסות גם אם יפול שבע פעמים, כי מבחינתו זה שום דבר, זה פשוט חלק מהתהליך.

אבל הרשע, מתייאש מיד. חוסר ההצלחה הוא כישלון עבורו. מפלה. והוא מיד מוותר.

 

צריך להתעקש ולא לוותר גם אם זה לא מצליח. יש כאן תהליך. זה לא יכול לעבור מצה אחד לשני באבחה. והתהליך הוא ליפול ולקום.... עד שמגיעים לתוצאה הרצויה.

 

וגם אם לא מגיעים – להמשיך. להמשיך. זה הכי חשוב. להמשיך ללכת.

זו ההליכה שחשובה – לא התוצאה שלה.

מההליכה מתחזקים.

 

אסור לשמור על הילדים בצמר גפן, ולחשוש מזה שיהיו להם אי נעימויות, וקשיים, ונפילות.

זו הדרך היחידה בשבילם ללמוד על העולם.

זו הדרך היחידה בשבילם ללמוד על עצמם ולהכיר את הכוחות שלהם.

זו הדרך היחידה שלהם להתחזק, ולהגיע לחיים הבוגרים שלהם, חזקים, מסוגלים ויכולים להתמודד – גם לבד.

אל תעמדו להם בדרך.

תהיו הורים טובים – תזוזו. תנו להם ליפול ולקום לבד.

תהיו שם לתמוך, להגיש עזרה – אם יבקשו מכם – בין אם פיזית או נפשית רגשית.

אבל תדעו שהעזרה הכי גדולה שלם זה להעביר את המסר שאתם מאמינים שהם יכולים.

מכח האמונה הזו שלכם בהם – הם יצמחו ויגדלו ויעלו הכי גבוה שאפשר.

 

{

 

בשורה התחתונה אנחנו חייבים להפנים את העובדה שכישלון הוא חלק מהחיים.

אנחנו בני אדם, וככאלה, מועדים לכישלון. וזה מה שזה, מעידה. וגם את נפלת, קומי.

אנחנו לא נמדדים בכמה פעמים נפלנו, אלא בזה שבכל זאת, ולמרות הכל, התנערנו, וקמנו, והמשכנו.

חכמים יותר, מנוסים יותר, וקרובים הרבה יותר.

אמרה ידועה היא ש: "אנשים לא נכשלים, הם פשוט מפסיקים לנסות."

וזה כל כך נכון. אלברט איינשטיין אמר את זה קודם: "אתה לעולם לא נכשל עד שאתה מפסיק לנסות.[27]"

 

וברווח שבין המעידה ולבין הקימה צריכה להיות איזו שהיא כוונה – הכוונה לנסות שוב.

קוראים לזה תשובה.

והיא נולדה בפרשה שלנו.

 

{

 

וממשיך המהר"ל וכותב שם: "וְרַשִׁ"י (בע"ז שם) פֵּרֵשׁ, כִּי גְּזֵרַת מֶלֶךְ הָיָה לִשְׁלֹט בָּהֶם יֵצֶר הָרַע, כְּדֵי לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, עַד כָּאן. וְתֵמַהּ אֵיךְ יִהְיֶה גְּזֵרַת מֶלֶךְ שֶׁיֶּחְטְאוּ, וְיָבֹא עֲלֵיהֶם כָּל הַמַּעֲשִׂים הַגְּדוֹלִים הַמְבֹאָרִים? אֲבָל אֵין דַּעְתּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיִּהְיֶה גְּזֵרַת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, שֶׁיִּהְיוּ חוֹטְאִים וְיַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה... אֲבָל דַּעַת רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי גָּזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיֶּחְטְאוּ בְּנֵי אָדָם וְיַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה."

הגזירה שגזר הקב"ה אינה על החטא אלא על התשובה החייבת להימצא בעולם.

 

"אין כוונת רש"י לומר, שהקב"ה גזר על דור יוצאי מצרים שיחטאו בחטא העגל ויעשו תשובה. וכן לא גזר הקב"ה על דוד שיחטא, דבר כזה אין לומר בשום אופן, מכיוון שאין הקב"ה גוזר על אדם פרטי שיחטא. אלא כוונת רש"י, שהיתה גזירה שיחטאו בני אדם ויעשו תשובה, אבל לא היתה הגזירה על אדם מסוים. לכן החוטא בדבר זה נחשב כחוטא גמור, ככל שאר החוטאים, מפני שלא היתה עליו גזירה שיחטא.

...אם כוונת הקב"ה להורות על התשובה, הרי התשובה כתובה בתורה במקומות רבים, ומדוע צריך להדגים זאת על היחיד שעשה תשובה או על רבים שעשו תשובה?

...הקב"ה לא גזר שיחטא אדם ויעשה תשובה, אלא הקב"ה גזר על מציאותה של התשובה בעולם, ולא על החטא. אמנם אין תשובה בלא חטא שקדם לה, אבל הגזירה אינה על החטא אלא על התשובה שהיא מעלה גדולה לעולם. לכן אין כאן שאלה כיצד גזר הקב"ה שיהיו חוטאים בעולם, כי גזרתו היא רק שתהיה תשובה בעולם."

 

לבני האדם עדיין יש בחירה חופשית.

 

{

 

כי החלק הכי חשוב של כל הסיבוב הזה הוא לא רק אם – או נכון יותר, כשנכשלנו -- ואיך קמנו, אלא בעיקר: מה למדנו מזה.

 

זו המהות של התשובה.

היכולת ללמוד ממה שקרה ולהבין שאם טעינו, היכן טעינו, למה טעינו, ואיך אנחנו יכולים להבטיח שזה לא יקרה שוב.

 

{

 

מכל פרשות התורה, דווקא הפרשה הזו היתה צריכה לקבל שם אחר.

כי המילה 'תשא' פירושה 'תרים', וכל הפרשה הזו היא נפילה, שהיא ההיפך מהרמה: החטא הכי גדול שם עם ישראל, הנפילה הכי גדולה שלנו -- חטא העגל.

הרבי מליובאוויטש[28] מלמד אותנו שהכל נמצא בתורה ומצטט ממסכת אבות: "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ[29]": אפשר למצוא בתורה רעיונות לכל תחום בחיים. ולכל רעיון יש עומקים אינסופיים "מידה בלתי מוגבלת של מידע עד כדי כך ש'כֹלָּא בָהּ'. ואם הדברים נכונים ביחד לרעיון בודד, קל וחומר שפרשה שלימה היא היקף מלא של החיים."

 

הרבי מליובאוויטש מסביר שנושאי הפרשה שלנו הם בעצם מכלול שלם, חלקים של שלם אחד:

המציאות של נתינת התורה, ולאחריה הירידה הרוחנית של בני ישראל בחטא העגל היא ירידה לצורך עליה.

והעליה בפרשה היא הלוחות השניים שעפ"י המדרש הם "כפליים לתושייה": "ואמר לו הקב"ה: אל תצטער בלוחות הראשונות, שלא היו אלא עשרת הדברות לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך, שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות, הה"ד[30] (איוב יא' ו'): וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה. ולא עוד, אלא שאתה מבושר שמחלתי לך על חטייה שלך, שנאמר (שם): וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹקַ מֵעֲו‍ֹנֶךָ.:[31]"

ובהשאלה לחיים "מיקרוקוסמוס של הבריאה כולה":

התורה – היא הסיבה הפנימית לקיומו של העולם.

הירידה – הרוחנית בעקבות הסתר פניו של הקב"ה בעולם.

והעליה – הגדולה שתבוא בע"ה כשיבוא המשיח.

ללמד אותנו ש"גם הרגעים החשוכים ביותר" הם רק שלב לעליה לעתיד לבוא.

וכמובן כמסר לחיים הפרטיים של כל אחד ואחת מאיתנו – שכל ירידה, כל נפילה היא שלב בדרך, וכמובן הזדמנות לעליה גדולה.

אם נלמד את השיעור: נעלה גבוה. אם לא... פשוט נצא מהבור (אולי) מתישהו – אבל כמה נצמח וכמה נגדל מהנפילה תלוי במה שנחליט לעשות עם המציאות הזו שלנו.

 

{


אז אם אנחנו חוזרים שוב לרעיון של הרבי מליובאוויטש לגבי שם הפרשה, אנחנו רואים שיש כאן עוד מסר עמוק אפילו יותר.

ירידה לצורך עליה – אמרנו.

ואפשר גם לראות את זה כך שלפעמים נחוצים לנו כישלונות בחיים שיהוו בשבילנו מנוף להתרוממות, שנוכל להתנשא, לעלות מעל עצמנו, להתעלות על עצמנו.

הכישלון הוא הזדמנות להתעמת ולהילחם עם הרוע – שבתוכנו.

כתוב במסכת יומא: "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות[32]": שבאמצעות ההתנשאות מהכישלון אנחנו מעלים גם את החטאים הכי נמוכים למקום של קדושה, שלולא הכישלון, לולא החטא, לעולם לא היתה להם במקום הנמוך שבו הם נמצאו ההזדמנות והאפשרות להתקרב אפילו לקדושה.

 

{

 

פתאום מוצאים את עצמם בני ישראל במקום נמוך ומפחיד: לבד.

 

ומכיוון שבני ישראל חשבו שמשה רבינו מת, ביקשו למצוא משהו אחר שיתווך בינם לבין הקב"ה, כמו שאמר להם משה רבינו: "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם.[33]"

 

פעמיים הם אומרים שהם נבוכים ומבולבלים ולא יודעים מה קרה לו למשה רבינו, והם חייבים תחליף:

1.      "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹקִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ.[34]"

2.      " וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹקִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ.[35]"

 

 כשהדברים לא מובנים לנו, כשקשה, אנחנו מחפשים את המקום המנחם שבו היה לנו בטוח.

וכשאנחנו לא מוצאים אותו, אנחנו מחפשים משהו שיחליף אותו. את המקום הבטוח הזה.

 

{

 

בני זוג נתקלים בזה הרבה. החיים תובעניים

המקום האנושי הכי קדוש, הוא הקידושין.

זה הקשר שבין איש לאישה – ובמקום הזה אנחנו נופלים הרבה, לפעמים כמה פעמים ביום.

כי דווקא מהמקום הכי קדוש, הכי גבוה, אפשר ליפול הכי נמוך. לחטוא. לפספס.

שני אנשים, רצונות מנוגדים, צרכים שונים, מצבי רוח, לחצים, זה דוחף אותנו, ולפעמים אנחנו נופלים.

 

ואם מתעלמים מהשיעור שיש לנפילות האלה ללמד אותנו – זה מצטבר לא טוב.

אז אם עכשיו קשה, וצפוף, ולחוץ, ולא נוח – וכל הניסיונות שלנו לשנות את בני הזוג שלנו נכשלים...

נזכרים איך פעם בהתחלה הכל היה טוב, התאהבנו, והכל היה חדש ונוצץ ומרגש, ומלהיב, וראשוני – ונפלא.

אז אולי עדיף ללכת לחפש שוב משהו כמו אז בהתחלה.

לפרק ולהתחיל מהתחלה. עם מישהי חדשה. עם מישהו חדש.

 

אבל זו הטעות הכי גדולה – כי הנפילה, היא הפוטנציאל של העלייה.

הקושי מגיע על מנת שנזכה לקטוף את הפירות של ההתמודדות שלנו איתו.

 

במקום להישען אחד על השני ולאפשר לשני לשאת אותנו, להינשא, להיות נשואים,

מתרחקים אחד מהשניה, ובורחים מאי הנוחות.

ובמקום שהקושי, יהיה הזדמנות לצמיחה, במקום שהכישלון יהיה מעבדה לימודית,

הוא הופך להיות ההגדרה העצמית.

מעבדה זה מקום שעושים בו ניסיונות, עשרות פעמים, מאות פעמים, אלפי פעמים, עד שמשיגים את התוצאה הרצויה.

בכל פעם משנים משהו, מנסים בודקים – אבל לעולם לעולם לא מתייאשים.

לא מרימים ידיים.

לא הופכים את הנפילה לעובדה.

זה לא או שמצליחים או שנכשלים – זה או שמצליחים או שלומדים.

 

כאן, היום – מביאה לנו הפרשה שלנו כי תשא, את היכולת לחזור, לשוב, לעשות תשובה.

ללמוד מהכישלון, ולהפוך אותו ללמידה שתקרב, ותחבר, ותמנף את הקשר.  

 

{

 

בפרשה שלנו נולדת התשובה, השיבה, מהמקום הנמוך למקום גבוה.

בפרשה שלנו מגישה שלנו התורה את חופש הבחירה על מגש של כסף.

 

אומר הרב אליהו הופמן: "הבחירה החופשית הינה אבן פינה לכל התורה כולה. בלי הבחירה בין טוב לרע, אין האדם שונה מכל בעל חי אחר, והוא נהפך, כתוצאה משיגעונותיו, לשבוי לתשוקותיו."

 

והלוואי שנזכה, כולנו, וכל אחת לחוד, למנף את הכישלונות שלנו, להתעלות על עצמנו, ולהתנשא.

ולהתנשא כך שלא נכה את עצמנו, ולא נתבוסס באשמה ובושה, ושנאה עצמית – אלא נשוב אל עצמנו, טובים יותר, מודעים יותר, מצוידים יותר להתמודד עם אתגרים גדולים אפילו יותר.

שנלמד לעשות את זה בכל מעגלי חיינו, עם בני הזוג שלנו, עם ילדינו, ונלמד אותם סוד ענקי, את הסוד של העגל, את הסוד של כי תשא.

 

זה הכי נהפוך-הוא בעולם!

 

{

 אלוף העולם[36]


אני אלוף העולם בלהדחיק

כל מה שמפחיד אותי, כל מה שמלחיץ, אני משתיק

אני אלוף העולם בלאהוב

קודם את עצמי, אחר כך בבמה וברחוב

הכי קשה לתת למישהו קרוב

אני אלוף העולם בלא להיות

בלא לפתור לך את הבעיות

אפילו התמונות שבקירות

זה לא אני תליתי

אני אחראי רק על המנגינות

 

אני אלוף העולם בליפול

ולקום כמו גדול

את תראי, כמו עוף חול

אני נשרף, אבל בוחר בכל יום להמשיך לחיות

אני אלוף העולם בלרצות

לפחות לנסות

את תראי, איך בסוף

אחרי ההפסדים הניצחון הרבה יותר מתוק

אני אלוף העולם

 

אני אלוף העולם בלהצדיק

חולשות ותאוות

היצר הוא מכר ותיק

מכיר כל טריק עתיק שהוא מחזיק בתיק

אבל תראי, יום אחד אהיה צדיק

עמוק בפנים כל מה שיש לי לא מספיק בעליל

אני עכבר קטן והחיים חליל

נופל לבור כי לא מצליח להבדיל

בין טוב לרע ולאן כל זה מוביל

את משדרת עסקים כרגיל

אבל תיכף ייגמר לנו הפתיל

 

אני אלוף העולם בליפול

ולקום כמו גדול

את תראי, כמו עוף חול

אני נשרף, אבל בוחר בכל יום להמשיך לחיות

אני אלוף העולם בלרצות

לפחות לנסות

את תראי, איך בסוף

אחרי ההפסדים הניצחון הרבה יותר מתוק

אני אלוף העולם

 

אני אלוף העולם בלפצות

להתנצל ולרצות

לחטוא, להתנקות

לחשוף, להתכסות

תגידי, איך כותבים שירים עם אלף ציפיות

מיליוני צפיות

 

אני אלוף העולם בליפול

ולקום כמו גדול

את תראי, כמו עוף חול

אני נשרף, אבל בוחר בכל יום להמשיך לחיות

אני אלוף העולם… 

{

בשם כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא

איתמר בן רחל ורבקה בת עליזה

גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
הדס בת הגר, חיה עליזה בת מזלית, ישראל בן חיה, רבקה בת חיה, דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אמיליה בת אסתר, ורד בת תקוה, שאהלה שולה בת זינת, דוד אברהם בן חנה רוחל, ופזית בת נעמי בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30.
פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה
{

 

מקורות נוספים:[37]

 

הרב הופמן, אליהו. (אין תאריך). פרשת כי תשא. אוחזר מתוך https://docs.google.com/document/preview?hgd=1&id=1lyR6wgxZq-QEi26xrlnf9GtgyWP2nTJxU0qMWf6PR-g

 

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

 

פראנקל, ו. (1981). האדם מחפש משמעות. מבוא ללוגותרפיה. ממחנות המוות אל האכסיסטנציאליזם. תל אביב: הוצאת דביר.

 

(ללא שם). אתר חב"ד. עיון. משנת חב"ד. מושגים בחסידות. חטא העגל. אוחזר מתוך http://www.chabad.org.il/

 

(ללא שם). אתר ישיבה. בית המדרש. הלכה מחשבה ומוסר. תפארת ישראל למהר"ל. פרק מ:ח. טו' אדר א' תשע"ד אוחזר מתוך https://www.yeshiva.org.il/midrash/23847



[1]  פרשת כִּ֣י תִשָּׂ֞א: שמות ל' יב' – לד' לה' (9/11 ; 139 פסוקים)

[2]  שמות לב' ג'-ד'

[3]  פסחים ו' ע"א

[4]  המגן אברהם (1683-1633 פולין) רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר מגדולי האחרונים, מחבר פירוש מרכזי ל"שולחן ערוך" בשם מגן אברהם. (ויקיפדיה).

[5]  שו"ע או"ח סי' תכט ס"ק א

[6]  עפ"י בבלי, מסכת עבודה זרה ג' ע"א: "אמרו לפניו, רבונו של עולם, תנה לנו מראש ונעשנה, (תנה לנו עכשיו התורה, ונקיימנה). אמר להן הקב"ה, שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת."

[7]  רבי לוי יצחק מברדיצ'ב (או ברדיטשב או ברדיטשוב 1810 אוקראינה - 1740 פולין) מגדולי האדמו"רים החסידיים, תלמידו של רבי דב בער ממזריטש. מחבר הספר קדושת לוי. ידוע בכינויו "סנגורם של ישראל" שניתן לו בזכות אהבת ישראל העצומה שלו. (ויקיפדיה).

[8]  מתוך "הגדה של פסח יחי ראובן" מאת הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק הַמַגִיד רַבִּי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר מַרֶלְנִשְׁטֵיין וְצוּקָ"ל, עֶרַךְ בס"ד ע"י יַעֲקב יִשְׂרָאֵל בלאמו"ר אֲבִיגְדוֹר נְחֶמְיָה זַנַ"ל פּוֹזֶן.

[9]  שם

[10]  עמ' 97
ויקטור אמיל פראנקל (בגרמנית:
Viktor Emil Frankl;‏ 26 במרץ 1905 – 2 בספטמבר 1997) היה רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי, מייסד הלוגותרפיה ושיטת הניתוח האקזיסטנציאליסטי, הנחשבת לאסכולה הווינאית השלישית בפסיכותרפיה (אחרי הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אלפרד אדלר).

בספרו הנודע, בכותרו העברי "האדם מחפש משמעות", (שפורסם לראשונה ב-1946, ונמכר בלמעלה מתשעה מיליון עותקים) תיעד פראנקל את חוויותיו כאסיר במחנה ריכוז נאצי, ותיאר את גישתו הפסיכותרפית למציאת משמעות החיים. פראנקל, שנמנה עם אסכולת הפסיכולוגיה ההומניסטית, נחשב לפורץ הדרך לשימוש באקזיסטנציאליזם כאמצעי בפסיכותרפיה. (ויקיפדיה).

[11] Friedrich Nietzsche “He who has a why to live can bear almost any how.”

[12]  שמות לב' א'

[13]  שם, שם ד'

[14]  המהר"ל מפראג: (מורנו הגדול רבי ליווא) רבי יהודה ליווא בן בצלאל (נולד בסביבות 1520, ה'ר"פ[1] - 1609, י"ח באלול ה'שס"ט).

[15]  תפארת ישראל פרק מח' חלק ד'

[16]  מסכת אבות פ'ד מ'ד

[17]  פסחים ד' א'

[18]  תהילים קמג' ז'

[19]  אסתר ה' ה'

[20]  אימרה ערבית: "אל תמהר למכור בזול החפזון מהשטן."

[21]  תהילים קמז' י'

[22]  הקטע על מהירות והמספר שש הוא עפ"י דרור לזרי. בתודה.

[23]  תפארת ישראל פרק מח' חלק ד'

[24]  משלי כד' טז'

[25]   הרב חיים איצקוביץ, ידוע יותר בשם רבי חיים מוולוז'ין (1821-1749), היה תלמיד בולט של הגאון מווילנה, מייסדה של ישיבת עץ חיים, המוכרת כישיבת וולוז'ין - "אם הישיבות", ורב העיירה וולוז'ין. (ויקיפדיה).

[26]  הרב חיים מוולוז'ין על אבות ה' ג': "עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:"

[27]  Albert Einstein: “you never fail until you stop trying.”

[28]  את ההסבר שלו לשם הפרשה נתן הרבי מליובאוויטש בשיחה האחרונה שעליה עשה הגהה לפני עריכתה לדפוס.

הרבי היה עורך מידי שבת התוועדות, שבה היה נותן דבר תורה לחסידים. במוצ"ש היו החוזרים (אלה שזוכרים בע"פ, כי בשבת אי אפשר כמובן לכתוב או להקליט), שבראשם רבי יואל כהן, מעלים את השיחה על הכתוב, ומכניסים לרבי להגהה. השיחה הספציפית הזו היתה השיחה האחרונה שהרבי היגהה. הרבי הספיק למסור עוד שיחה אחת ב-כה' באדר א' אבל לא הספיק להגיהה אותה. מיד אח"כ ב-כו' באדר א' תשנ"ב הוא קיבל אירוע מוחי ב'אוהל' שממנו לצערינו לא הצליח להשתקם. כשנתיים אחרי זה שקע בתרדמת ושלושה חודשים לאחר מכן, ב-ג' בתמוז ה'תשנ"ד הוא נפטר.

[29]  אבות ה' כב'

[30]  הדא הוא דיכתיב

[31]  שמות רבה מו' א'

[32]  יומא פו' ע"ב

[33]  דברים ה' ה': "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר."

[34]  שמות לב' א'

[35]  שמות לב' כג'

[36]  בשיעור הקשבנו לשיר "אלוף העולם". מילים: חנן בן ארי ; לחן: חנן בן ארי ונתן גושן ; ביצוע: חנן בן ארי ; סינגל, מתוך אלבום עתידי, יצא לאור בפברואר 2019: https://www.youtube.com/watch?v=5gs_p9b2wnk

[37]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'


[© Smadar Prager, CGP]


 www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please mail smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490. I'd love to hear from you.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה