הבלוג של סמדר פרגר: יַהֲדוּת וְהוֹרוּת: להיזכר כל בוקר מחדש | פרשת יתרו

בס"ד

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת יתרו

להיזכר כל בוקר מחדש

הידעת? את עשרת הדיברות, הבסיס שעליו וממנו אנחנו נבנים, קורא כל יהודי פעמיים ביום. באהבה!
ומה יש לכל דיבר ללמד אותנו על הורות וזוגיות?

הגענו לפרשת יִתְרוֹ[1]: הפרשה הכי מרגשת בתורה (נכון אני אומרת את זה על כל פרשה! 😉)

אבל הפעם אני באמת מתרגשת במיוחד כי אני מחכה לשיעור הזה כבר מפסח של שנה שעברה.

אז זהו זה. אנחנו אחרי. אחרי יציאת מצרים, אחרי שבת שירה.

הקב"ה קרע לנו את הים, חצינו את ים סוף, שרנו שירה גדולה, נלחמנו בעמלק, והנה אנחנו עומדים כולנו יחד למרגלות הר סיני, כאיש אחד בלב אחד[2] וה' נותן לנו את התורה, את עשרה הדיברות.

כמו לפני שבועיים, בפרשת בֹּ֖א[3], גם היום אנחנו עם המספר עשר.

הפעם, בפרשת יִתְרוֹ אלה לא עשר המכות, אלא עשרת הדיברות.

{

אבל לפני שניגש לפרשה, גם היום נתחיל עם סיפור.

יש לי חברה טובה בירושלים. היא זכתה לבנים ובנות, ואפילו בני ובנות בנים ובנות, אבל בת אחת אמנם נשואה אבל מחכה לפרי בטן כבר שנים רבות.
החברה שלי ביקשה ממני להתפלל עליה ועל חתנה, שיזכו גם הם בתוך כל ישראל המצפים לישועה לפרי בטן, לזרע בר קיימא.
ומכיוון שאני בכל מקרה קוראת כל יום תהילים לזרע בר קיימא, הוספתי גם אותם לקריאת התהילים היומית, ולתפילה על נרות השבת, ותחינה שאחרי הפרשת חלה.

בערב ט"ו בשבט אני מקבלת מחברתי הודעה שמכיוון שט"ו בשבט הוא זמן שמסוגל לחשוכי בנים להיפקד בזרע של קיימא, היא מבקשת לארגן קבוצה של נשים שבשעה 7:30, שעון ישראל, ידליקו על אחת בביתה נר לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, יתנו מטבע לצדקה, יקראו את שיר השירים, ויבקשו בסוף: "אלוקה דרבי מאיר ענני" שלוש פעמים לזכות ביתהּ וחתנהּ.

למדנו כבר, "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה[4]". ט"ו בשבט הוא הזמן שבו עולה השרף באילנות[5], והוא התמצית שממנה גדל לאחר מכן הפרי.
כלומר, גם בזמן שנראה שהעץ עירום, ומת, תמצית החיים מפעמת בו. וזה זמן מסוגל מאוד לתפילות על הפירות. על הילדים. אלה שכבר כאן, ואלה שעדיין לא.

אמרתי שברור, אלא שאצלנו צהרים, אמצע יום העבודה, ואם אפשר להדליק נר עכשיו, ולקרוא שיר השירים מאוחר יותר. וקיבלתי את ברכת הדרך.

בערב, קראתי את שיר השירים, ואת התפילה שאחרי קריאת שיר השירים, וצילמתי את העמוד ושלחתי לחברתי כאות לכך שקיימתי את הבטחתי בליווי תפילה שיענו תפילותינו.

לא תאמינו מה ראיתי בבוקר.

ההודעה הזו חיכתה לי: ""במזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת נולד תינוק מתוק ל(שם חתנהּ וביתהּ) שמאמצים אותו בן שלושה ימים. היא קיבלה את ההודעה אתמול, והיום נסעו לבי"ח להביא אותו." עם ארבע תמונות, שתיים של האם הטרייה מאושרת חובקת את התינוק, ושתיים של האב חנוק מהתרגשות אוחז את בנו.

כלומר, בזמן שחברתי שלחה את ההודעה לכל חברותיה וביקשה להתפלל עבור חתנהּ וביתהּ, עדיין לא ידעו שום דבר ממה שמתרחש מתחת לפני השטח.

הכל נראה בדיוק כמו שנראה לפני יום, או חודש, או ארבע, או שבע שנים. עירום, עקר, חסר חיים.

אבל מתחת לפני השטח כבר עלה השרף באילן הזה, והפרי נבט.

רבי מאיר ענה לנו – ובגדול.

בט"ו בשבט, הבשיל הפרי והוא עטוף עכשיו בכל כך הרבה אהבה.

אפילו שפחה על הים שראתה ניסים שלא ראה הנביא יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן [6], לא ראתה כזה נס.

וניסים – צריך לפרסם.

{

למספר עשר כמובן שיש משמעות.

נזכיר שוב שהקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות: עשר פעמים הוא אמר, ומהאמירה שלו נברא בכל פעם עוד נדבך לעולם.

"בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם"[7]: עשר פעמים מופיע השורש א.מ.ר בסיפור בריאת העולם שבספר בראשית.

עשרה מאמרות: כשהקב"ה מימש מחשבה, רעיון, ובאמצעות הדיבור ברא עולם. יש מאין.

הקב"ה דיבר, והעולם נברא. זה ממש אַבְּרָא כָּדַבְּרָא! בתרגום מארמית לעברית: אדבר ויהי כדברי.

ועל זה שהקב"ה ממשיך לברוא את העולם כל יום מחדש במיוחד בשבילנו אנחנו מודים כל יום בתפילה: "המְחַדֵּשׁ בְטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית[8]",

את המספר עשר אנחנו פוגשים גם אצל אבי האומה שלנו, אברהם אבינו:

"עשרת הנסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו" כותב הרב לאו "היוו נקודות זיכוי מראש לבניו אחריו."

בזכות העמידה האיתנה של אברהם אבינו זכה עם ישראל ל:

עשרה ניסים במצרים

עשרה ניסים על הים

עשר פעמים ניסו עם ישראל את הקב"ה במדבר

"בא אבי האומה, מסר נפשו בשבילם ועמד במבחן עשר פעמים. אברהם הכין מראש הגנה כנגד הפורענויות המגיעות לבניו על החטאים שנכשלו בהם. עשרה נסיונותיהם של הבנים נתכברו על ידי עשרת ניסיונות האב."

עשר הוא גם מספר הספירות, או המידות, שהן במהותן האופנים שבהם מנהל הקב"ה את עולמו.

עשר הספירות מורכבות משלוש, ושבע – זוכרות כמו מכות מצרים?

בפרשה וארא מופיעות שבע מתוך עשר מכות מצריים, וזה מרומז בשתי האותיות הראשונות של וארא ו-א בגימטריה 6+1=7,

והשלוש הנותרות בפרשת בא, ומרומז באותיות בא שזה בגימטריה 2+1=3.

כותב ערן כאהן באתר "שורש" ששבע המכות הראשונות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד - קשורות לארץ ומתייחסות אליה,

ואילו שלוש האחרונות: ארבה, חושך מכת בכורות – לשמים.

{

המבנה הזה של שבע ושלוש יסודו בתורת הקבלה, המחלקת את הספירות לשבע מידות ושלוש מוחין, כאשר המידות מתייחסות ל'גוף' להנהגה הארצית: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות (ר"ת חג"ת נהי"ם) והמוחין - לנשמה בעצמה, לשמים: חכמה, בינה, דעת (ר"ת חב"ד).

באופן כללי אפשר לומר שעשר הספירות הן בעצם כוחות אנרגטיים אנושיים המקבילים, ומקבלים חיותם, מעשר הכוחות שבהם הקב"ה מביא את עצמו לידי ביטוי.

אלה עשר כוחות הנפש שלנו. עשר אפיונים, תכונות.

השלוש העליונות, קשורות לראש שכל, לחכמה, לתהליכים קוגניטיביים של הנשמה, ושבע התחתונות הם האישיות הרגשית של הנשמה.

ולמה החלוקה הזו בכלל חשובה?

מכיוון שעד שלא מבינים בראש, אי אפשר לעשות עם זה שום דבר בפנים.

שינוי מהותי יכול להתרחש רק עם יש חיבור בין השכל להפנמה – והחיבור הזה הוא הבנה. הוא סוכן השינוי[9], זה שמשנע, מסיע, מניע, את המידע שיהפוך למשהו שיסייע לשינוי הפנימי.

זוהי עבודת המידות.

מידה, זוהי מילה הרבה יותר מתאימה מאשר תכונה, או אפיון.

כי מידה זה ספקטרום, רצף, בעוד שתכונה זה מלשון תוכן, שהוא פחות גמיש לעבוד איתו. אופי, זה כבר בכלל כמו כד חרס אחרי שכבר עבר שריפה בתנור: זהו. מקובע. אין לו לאן ללכת. זה האופי שלו וזהו זה.

לכן, מידה, ממש עדיף.

כי הסמנטיקה חשובה.

היא מקבעת בדעתנו את הדבר שעליו אנחנו מדברים אם בצורה כזו או אם בצורה אחרת.

להגיד על ילד שהוא עקשן, זה מקבע במקום שלילי, אבל לומר על ילד שהוא יודע להתעקש, זה לתת לו מחמאה שהוא יודע לעשות משהו שיש לו פוטנציאל להועיל.

אז מידה, היא על רצף, וזה מקום גמיש, שאפשר לזוז עליו, לכאן או לכאן.

זה מקום של התפתחות ושינוי, של תזוזה, מנועה וחיים.

ובעיקר זו מילה מעודדת. כי אם התכונות והאפיונים שלי הם בעצם מידות שיכולות לזוז על רצף – אז יש לי סיכוי שלא להישאר כל החיים תקועים עם התנהגויות שאנחנו לא אוהבים בעצמנו.

צריך רק לרצות.

הרצון הוא הצנור (אותן אותיות).

כי זה דורש מאמץ. ובלי רצון המאמץ הזה לא ישא פרי. (אפרופו ט"ו בשבט 😉 )

{

הגענו למתן תורה, הגענו לעשרת הדברות. המפגש הראשוני הבלתי אמצעי (ללא תיווך של נביא) של עם ישראל עם הקב"ה.

מעמד מיוחד לא רק בגלל שבו נמסרה גם התורה שבעל-פה לעם ישראל, אלא מכיוון שבמעמד הזה השתנה העולם, הוסרה המחיצה שבין העולמות העליונים לעולמות התחתונים.

מסביר זאת הרבי מליובאוויטש[10] על-פי דברי חז"ל[11] : "כשברא הקב"ה את העולם גזר ואמר 'השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני-אדם'. כשביקש ליתן התורה ביטל גזירה ראשונה ואמר: 'התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים'... שנאמר 'וירד ה' על הר סיני'."

"פירוש הדברים הוא שלפני מתן תורה הייתה קיימת הפרדה בין ה'שמיים' – המסמלים את המימדים העליונים הרוחניים והנשגבים, לבין ה'ארץ' – המסמלת את המימדים התחתונים ועולמנו הגשמי. הפרדה זו לא נתנה מקום לקשר בין הגשמיות לבין הרוחניות. ואילו במעמד הר-סיני נוצר הגשר המאפשר לנו לקשר בין חיינו הגשמיים והחומריים לבין הרוחניות והקדושה האלוקית, וכדברי המדרש הנ"ל, "תחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים"[12].

מעמד הר סיני מתואר במקורות שלנו כחתונה בין הקב"ה לעם ישראל, כשלוחות הברית עם הכתובה, והתורה היא הטבעת, ככתוב: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה':[13]"

עכשיו אנחנו בעצם בתחילת מערכת היחסים הזוגית המיוחדת הזו: מצד אחד עם ישראל, ומן הצד השני ה'.

ובע"ה ב"נ נדבר על זה יותר לעומק בחג שבועות.

אז הנה הם: עשרת הדיברות:

"וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹקִ֔ים אֵ֛ת כׇּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר[14]׃

(א) אָֽנֹכִ֖י֙ ה' אֱלֹקֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים

(ב) לֹֽ֣א־יִהְיֶֽה־לְךָ֛֩ אֱלֹקִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗י׃

לֹֽ֣א־תַֽעֲשֶׂ֨ה־לְךָ֥֣ פֶ֣֙סֶל֙ וְכׇל־תְּמוּנָ֔֡ה אֲשֶׁ֤֣ר בַּשָּׁמַ֣֙יִם֙ מִמַּ֔֡עַל וַֽאֲשֶׁ֥ר֩ בָּאָ֖֨רֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁ֥ר בַּמַּ֖יִם מִתַּ֥חַת לָאָֽ֗רֶץ׃

לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תׇעׇבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י ה' אֱלֹקֶ֑֔יךָ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽי׃ וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֙סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽי׃

(ג) לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־ה' אֱלֹקֶ֑֔יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ ה' אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃

(ד) זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ׃ שֵׁ֤שֶׁת יָמִ֣ים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד֮ וְעָשִׂ֖יתָ כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒׃ וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖ת לַה' אֱלֹקֶ֑֔יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כׇל־מְלָאכָ֜֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ֣־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ׃ כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה ה' אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ ה' אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ׃

(ה) כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקֶ֑֔יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃

(ו) לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽח
(ז) לֹ֣֖א תִּֿנְאָֽף
(ח) לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב

(ט) לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃

(י) לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃

וְכׇל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃

וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם׃"

{

הדרך היחידה ליצירת שינוי היא דרך השכל. דרך ההבנה.

רק באמצעות הבנה, יכול האדם לגייס מספיק כח פנימי, כח רצון, להניע שינוי עמוק כל כך של המידות.

ואת הכח הזה אנחנו רוכשים באמצעות התפילה.

באמצעות הקירבה לקב"ה.

פעם היו קורבנות, לשון קרוב, והיום – זו התפילה.

היום, איפה מקריבים קורבנות? איך אפשר כשאין בית מקדש?

"תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ; מַשְׂאַת כַּפַּי, מִנְחַת-עָרֶב.[15]"

"קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל-ה'; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל-תִּשָּׂא עָו‍ֹן וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ.[16]"

ומפרש ר׳ יוסף קרא[17]: "ונשלמה שפתינו במקום פרים."

חז"ל קבעו[18] את התפילות כנגד הקורבנות שהיו מקריבים בבית המקדש, למשל: תפילת שחרית כנגד קרבן התמיד של שחר שהקריבו בכל בוקר, ותפילת מנחה כנגד קרבן התמיד של בין הערביים, וכן הלאה.

אנחנו מבינים שעל מנת ליצור קירבה, לשמר קירבה, ולהמשיך ולפתח קירבה, יש צורך במאמץ יומיומי עיקבי. ברצון, בכח רצון, ובדבקות בלתי מתפשרת בקשר.

אנחנו לומדים את זה דרך הקשר שלנו עם הקב"ה – אבל זה לא רק לגבי הקשר שלנו עם בורא עולם, זה גם לגבי הקשר שלנו עם כל מי שאנחנו רוצים להישאר בקשר.

בראש ובראשונה בני הזוג שלנו הילדים שלנו, המשפחה שלנו, החברים והקהילה.

מעגלים הולכים וגדלים של שייכות.

שבמרכזה – הקשר שלנו עם הקב"ה.

האימון היומיומי של הקירבה הם ה', מאמנת את השרירים של קירבה עם בני אדם.
אם לא משקיעים בקשר, הם לא עובדים עליו על בסיס יום יומי, הוא הולך ומתרופף, הולך ומתמוסס, הולך ונעלם.

אנחנו כל יום קוראים אחד לשני - והקריאה הזו, היא קריאה לקירבה, קריאה לאהבה.

{

בקריאת שמע, שאותה קוראים פעמיים ביום, באהבה, בשחרית, ובערבית, יש שלוש פרשיות מן התורה:

1. פרשת שְׁמַע, דברים פרק ו' פסוקים ד'-ט'

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד:
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:
וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ:
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:

וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:

וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:"

2. פרשת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, דברים פרק יא' יג'-כא'

"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:

וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:

וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:

הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹקִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם:

וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם:

וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם:

וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:

וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:

לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:"

3. פרשת צִיצִת, במדבר טו' לז'-מא'

"וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמר:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדרתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:

וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אתו וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְות ה' וַעֲשיתֶם אתָם וְלא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זנִים אַחֲרֵיהֶם:

לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשיתֶם אֶת כָּל מִצְותָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלקֵיכֶם:

אֲנִי ה' אֱלקֵיכֶם אֲשֶׁר הוצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיות לָכֶם לֵאלקִים, אֲנִי ה' אֱלקֵיכֶם: אֱמֶת."

{

אגב, במזוזה יש שתיים מהפרשיות הנ"ל בתפילין יש ארבע פרשיות, השתיים הנ"ל שבמזוזה: פרשת שְׁמַע ופרשת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, ובנוסף עוד שתי פרשיות:

1. פרשת קַדֶּשׁ, שמות פרק יג' א'-י', ו-2. פרשת וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ, שמות פרק יג' יא'-טז'.

בתלמוד הירושלמי, במסכת ברכות כתוב: "מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון. רבי סימון אמר מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה רבי לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בהן.[19]"

בואו נראה איפה יש בקריאת שמע את עשרת הדיברות.

1. פרשת שְׁמַע, דברים פרק ו' פסוקים ד'-ט'

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ (א) אָֽנֹכִ֖י֙ ה' אֱלֹקֶ֑֔יךָ

ה' אֶחָד (ב) לֹֽ֣א־יִהְיֶֽה־לְךָ֛֩ אֱלֹקִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗י:
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ (ג) לֹ֥א תִשָּׂ֛א מי שאוהב את המלך לא נשבע בשמו ומשקר[20].

בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:
וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ:
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:

וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:

וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ (י) לֹ֥א תַחְמֹ֖ד
ביתך ולא בית חבירך[21]:

וּבִשְׁעָרֶיךָ:"

2. פרשת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, דברים פרק יא' יג'-כא'

וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ (ח) לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב

ולא דגנו של חבירך[22].

וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:

וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:

וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה (ו) לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽח

מי שרוצח נרצח[23].
מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם:

וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:

לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם (ה) כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ

כפשוטו!

עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:"

3. פרשת צִיצִת, במדבר טו' לז'-מא'

"וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמר:

וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אתו וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְות ה' וַעֲשיתֶם אתָם וְלא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם (ז) לֹ֣֖א תִּֿנְאָֽף

אמר רבי לוי ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה (לב ועין שני סרסורים לחטא) דכתיב 'תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי [תִּצֹּרְנָה] (תרצנה).' (משלי כ"ג, כ"ו), אמר הקדוש ברוך הוא אם הבאת לי לבך ועיניך אני יודע שאתה לי[24].

אֲשֶׁר אַתֶּם זנִים אַחֲרֵיהֶם:

לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשיתֶם אֶת כָּל מִצְותָי (ד) זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת
למען תזכרו', רבי אומר זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה דכתיב 'וְאֶת שַׁבַּת קׇדְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ.' (נחמיה ט', י"ד) וגו' להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה[25].

וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלקֵיכֶם:

אֲנִי ה' אֱלקֵיכֶם אֲשֶׁר הוצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיות לָכֶם לֵאלקִים, אֲנִי ה' אֱלקֵיכֶם: אֱמֶת." (ט) לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖

וכתיב 'וַה' אֱלֹקִים֙ אֱמֶ֔ת' (ירמיהו י', י'). מהו אמת? אמר רבי אבון שהוא אלקים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי, אמר הקדוש ברוך הוא אם העדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאלו העדת עלי שלא בראתי שמים וארץ[26].

{

בקריאת שמע חבויות לא רק עשרת הדיברות, אלא גם הגנה של ממש.

"קריאת שמע", מורכבת כאמור משלוש פרשיות ומתחילה בפסוק הידוע שאמרו השבטים ליעקב אביהם לפני שבירך אותם לפני מותו: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד[27]", להכריז פה אחד: "אין בינינו אף לא אחד אשר סוטה מדרך האמונה התמימה באלוקינו. [28]" ועל-כן ענה להם יעקב באנחת רווחה[29]: "בָּרוּךְ, שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו, לְעולָם וָעֶד:[30]" ולמרות שבמקור הפסוק הזה בכלל לא מופיע , אנחנו משלבים אותו בכל זאת בלחש בתוך הפרשיה הראשונה של קריאת שמע, שממשיכה במילים: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלקֶיךָ...".

משם אנחנו עוברים לפרשיה השנייה שמתחילה במילים: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ...[31]", וחותמים בפרשיה השלישית המדברת על מצוות הציצית[32].

כותב הרב מאיר ישראל לאו[33]: "'קריאת שמע' היא למעשה התפילה העיקרית, שכן היא היחידה, שבה נצטווינו במצוות 'עשה' מפורשת בתרי"ג מצוות התורה. כל כל התפילות האחרות (למעט 'ברכת המזון') מקורן בדברי חכמים, הן מבחינת נוסח התפילה והן מבחינת עיתויה; ואילו 'קריאת שמע' – חובתה, ניסוחה וזמנה מפורשים הם בתורה שבכתב: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.[34]"[35]".

ככתוב בספר המצוות לרמב"ם[36], המצווה העשירית ממצוות עשה היא הציווי שנצטווינו לקרוא קריאת שמע בכל יום ערבית ושחרית. "והוא אומרו יתעלה: "וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃" (דברים ו, ז)."

בפועל יש בקריאת שמע רק 245 מילים, ולכן,

בנוסח אשכנז מוסיף המתפלל היחיד לפני קריאת שמע שלוש מילים: "אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן:" שזה גם בראשי תיבות: אמ"ן.

ובנוסח עדות המזרח חוזר המתפלל היחיד על שלושת המילים האחרונות של הפרשיה השלישית: "ה' אֱלקֵיכֶם: אֱמֶת:".

כך שבסך הכל יש בקריאת שמע 248 מילים.

ולמה זה חשוב לדעת?

מכיוון שבתפילה היחידה שנצטווינו עליה בתורה יש בדיוק 248 מילים[37]. שזה בעברית רמ"ח.

כנגד רמ"ח אברי האדם!

"וכשאדם קורא קריאת שמע כתיקונה, כל איבר ואיבר נוטל מילה אחת ומתרפא בה.[38]"

אתם קולטים?

כל מילה נועדה להגן ולשמור אחד מרמ"ח אבריך. כשאת קוראת את 'קריאת שמע' את מכניסה כל אחד מרמ"ח אבריך רפואה. לא להאמין!

גם ביום וגם בלילה את שמורה רק מעצם קריאת שמע.

על-פי ספר פניני הלכה[39], "אפשר לומר שכיוון שרמ”ח האיברים משותפים לכל בני האדם, העיקר הוא להשפיע להם ברכה, ומתוך כך תימשך ברכה גם לאיבריה המיוחדים של האשה[40]. ולמנהג ספרד, גם המתפלל ביחיד חוזר ואומר “ה’ אלוהיכם אמת” (כה”ח סא, טו-טז), וממילא כך ראוי שאשה תנהג. ויש אומרים שלמנהג ספרדים טוב שתאמר את שניהם: “א-ל מלך נאמן” לפני קריאת שמע, ותחזור לומר “ה’ אלוהיכם אמת” אחריה, וכך תאמר רנ”ב (252) מילים כנגד איבריה[41]."

{

כמו שלמדנו קודם לכן, מעמד הר סיני מתואר במקורות שלנו כחתונה בין הקב"ה לעם ישראל, כשלוחות הברית עם הכתובה, והתורה היא הטבעת, ככתוב: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה':[42]"

עכשיו אנחנו בעצם בתחילת מערכת היחסים הזוגית המיוחדת הזו: מצד אחד עם ישראל, ומן הצד השני ה'.

אנחנו מבינים מכך שיש כאן גם הוראה לזוגיות הפרטית שלנו.

הרבנית אסתר פיקרסקי[43], שליחת הרבי בתל-אביב, הכינה סדרה של עשרה סרטונים עפ"י שיחה של הרבי מליובאוויטש, ועפ"י ניסיון חיים מצטבר של עבודה עם זוגות בדרך התורה.

על בסיס הרעיונות שלה, אני מביאה לכן את עשרת הדיברות לזוגיות:

עשרת הדיברות של חיי הנישואים.

שתי הדיברות הראשונות שמענו פעמיים מפי הקב"ה - הן היסוד והבסיס לכל שאר הדיברות.

(א) אָֽנֹכִ֖י֙ ה' אֱלֹקֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים

אנוכי... אני האלוקים שלך, בזוגיות שלנו, אני בעלך, אני אשתך, מה זה אומר? "אין שמחה כהתרת ספקות[44]" אדם שמסתובב עם ספקות הוא לא אדם שמח, אולי טעיתי אולי בחרתי לא נכון, כשאחד מבני הזוג שמסתובבים עם ספק, האם בחרתי נכון, האם זו או זו באמת המיועד או המיועדת שלי, ואז הספק מחרב את השמחה. היה טוב בהתחלה, התאמנו פעם, פתאום יש ספק, מיד בהתחלה, או אחרי שנים, וכל זמן שיש ספק, אין שמחה.

אדם צריך להתחיל עם החלטה - אנוכי ה' אלוקיך, אני הבעל שלך אני אישתך - ומכאן אפשר להתחיל לבנות. כל זמן שיש ספק קשה לבנות וקשה לשמוח. כל זמן שהספק ישנו, לא משקיעים בזוגיות. רק כשממגרים את ספק, יש על מה לבסס את הבניה.

אָֽנֹכִ֖י֙ ה' אֱלֹקֶ֑֔יךָ.... " אָֽנֹכִ֖י֙ = אנא נפשי כתבית יהבית[45]", אני את נפשי כתבתי בתוך עשרת הדיברות בתוך התורה. כך גם בחיי זוגיות צריכים להכניס את הנפש. זה לא רק: התחתנו, וזה עוד משהו מבין שאר הדברים שאני עושה. הנישואין צריכים להיות הדבר כי חשוב, סולם העדיפות שלנו. להכניס את כל הלב והנשמה לתוך הזוגיות.

אָֽנֹכִ֖י֙, בחר הקב"ה להשתמש בלשון מצרית, שתהיה לו שפה משותפת איתנו. מאיפה הוא הוציא אותנו? מבית עבדים. כך גם בני הזוג צריכים לדעת מאיפה הגיע הבין זוג ולכבד את העבר - לכבד את הבית שממנו השני מגיע.

שתי הדיברות הראשונות הן דיברות בסיסיות שכוללות בתוכן דברים יסודיים שמשפיעים על שאר עשרת הדברות, אנוכי - שלא יהיה לנו ספק מי הבעל ומי האישה שנהיה שמחים עם ההחלטה זה בעלי וזו אישתי והראיה החיובית נותנת לנו כח להשקיע בחיי הזוגיות שלנו

(ב) לֹֽ֣א־יִהְיֶֽה־לְךָ֛֩ אֱלֹקִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗י׃

בדיבר השני, לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני, הלא, השלילי, מה עלינו לשלול? לא להשוות את הבעל או את האישה למישהו אחר.

איך פתאום בעל או אשה לא חכם, מצחיק, חתיך.... זה מה שקורה שמשווים בין הבעל שלך לבעל של החברה, או את האישה לזו של החבר שלך. ברגע שמשווים - בעלה לעומת זה היה פחות מצחיק חכם - זה של החברה ידע לדבר יפה אל המלצר להזמין -- ההשוואה היא ברגע מסויים, היא לא תמונה שלמה.

ההשוואה יוצרת חוסר - ופתאום הנישואין בסכנה.

אנוכי ה' להוציא את הספר – להוציא את ההשוואות.

כששומעים מחברה שבעלה קנה לה וסידר לה, פתאום עלולים לחשוב אוי בעלי לא... או להיפך, בעל שומע מחבר על מה שאשתו עושה בשבילו, והוא יחשבו, אוי, ואשתי לא עושה את זה...

מתחילים להשוות, וכשמתחילים להשוות ערכו של מה שיש לנו יורד.

הדיבר השלישי,

יש הרבה פטפוטים ודיבורים לשווא לתועלת , סתם דיבורים על בני הזוג, בלי לחשוב על מה זה עושה, האם זה מועיל לחיי הנישואין שלנו?

זה לא כמו לדבר שיחה מלב אל לב עם חברה טובה.

לשוחח עם מישהו שיודעים שמקשיב ושומע. אבל לא לשוחח סתם עם אנשים על בני הזוג שלנו על חיי הנישואין שלכם, שאתם לא יודעים איך הם מבינים את מה שאתם אומרים להם , ומה הם יעשו עם המידע הזה. תשמרו על הזוגיות שלכם , שלכם.

זכור , זיכרון, לזכור, ה' נתן לנו מתנה - זיכרון.

למלא את הזיכרון של הילדים עם זיכרונות יפים של הילדות. גם את חיי הנישואין למלא בזיכרונות יפים, תמונות, להסתכל על תמונות, לספר חוויות וסיפורים - שיהיו חוויות חיובית שנוכל להשתמש בהן בשעת קושי או כעס, לשלוף תמונה יפה מהעבר שחווינו ביחד, מיד זה משנה את האווירה, שיש לנו על מה להסתמך על זמנים טובים,

סיפרתי לכם כבר, שכשזוג יושב אצלי טעון כולו בכעסים - אני שואלת: איך נפגשתם, ומיד יש חיוך.

יש זיכרון טוב ,

שבת - אין בעיה שישה ימים בשבוע, יום אחד בשבוע דייט עם הקב"ה , אין מחשב ואין טלפון, רק אותי.

היום המיוחד מתחיל עם ארוחה רומנטית לאור נרות, בגדים חגיגיים, מאכלים מיוחדים ליום הזה. לשבות, מהכל, חוץ מבני הזוג שלנו.

לתת אחד לשני את ההרגשה שהם חשובים לנו, שהם לא מובנים מאליהם, שאנחנו מעוניינים להשקיע בקשר שלנו, באהבה שלנו, למרות כל התפקידים שיש לנו בחיים שלנו.

לא להזניח.

דייטים זה דבר חשוב. להיפגש. פנים אל פנים, בלי שום מסכים ומסכות. זמן פרטי ומיוחד רק לשניכם.

כל פגישה כזו מוסיפה עוד חוויה טובה לבנק הזיכרונות.

לְקַדְּשֽׁ֗וֹ זכור ושמור לקודשו - זמן מיוחד לזכור לעשות אותו ולשמור עליו מכל מספר.

לקבוע פגישה ביומן, לשמור על הקשר.

הרי את מקודשת לי, מוסד קדוש, הנישואין, זה לא "למה לא? בואי ננסה..." אלא לא מזלזלים זה דבר קדוש, זו לא סתם לחיות ביחד, זו חופה שמקדשת את הקשר.

כבד את אביך ואת אמך - מה הקשר?

מכבדים אחד את השני, גם כשנואים צריכים להמשיך לכבד את ההורים , אבא ואמא שלו , ואבא ואמא שלה.

יש מלא סיפורים, כי הורים יכולים להרוס ולהפריע. לפעמים צריכים לעבור למקום אחר, ולכבד מרחוק, בגלל המריבות.

לכבד, לא לאהוב.

איך שאת מתייחסים להורים שלכם, ככה הילדים שלכם ידעו לכבד אתכם. אתם הדוגמא.

כבד, מלשון כבד, מילה כבדה. האם את או אתה יכולים לכבד את הבן זוג או הבת זוג - מה לחפש כשמחפשים בני זוג.

האהבה תגיע. כל זמן שיש כבוד אחד לשני, צריך שיהיה לפני הנישואין ובזמן הנישואין, וכלפי אחד לשני.

יכבדו אתכם , כשאתם תכבדו את עצמכם.

"מתייחסים אלי כמו לסמרטוט" ואת? איך את מתייחסת לעצמך? תתייחסי לעצמך בכבוד, על מנת שאחרים יכבדו אותך.

צריך לכבד כל אדם, אב, בחסידות זה חכמה ואם, זה מידות, רגשות. צריך לכבד את כל האדם את החלק השכלי והאינטליגנטי שלו וגם את הרגשות שלו.

לא כתוב כבד את ההורים, כתוב לכבד אב ואם.

לא לכבד את השני חלקית, אלא את כל כולו.

את השכל ואת הרגשות. בוכה יותר מידי צוחקת מידי, הוא קר מאוד בשכל --- לכבד את השכל והרגשות, אין זהות בין שני בני הזוג, צריך לכבד,

(ו) לֹ֥֖א תִּֿרְצָֽח

"כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ח, עמוד ב'

מביישים אדם, מחוויר, הדם זורם לרגליים, נראה כמת , העלבון, הבושה גורמת לו להרגיש כאילו מת.

אנשים לא מספקים זהירים בכבוד של בני הזוג שלהם - ובקלות מביישים, בלי כוונה, בצחוק, אבל גורמים לשני להתבייש, במילים, מספרים עליו או עליה, או במעשה שאנחנו עושים שמבייש את בני הזוג שלנו, זה ממעין רצח. להשפיל, לא לתת הרגשה טובה וביטחון,

בעל או אישה יכולים לבנות או לכבות את האדם, מי האמין או לא האמין בה?
רצח אותה במילים, בחוסר אמון, בהעברת מספר שאת לא טובה, לא מוצלחת, ולא ממאפשר לה לגדול.

חיי הנישואין יכולים לבנות או לכבות.

לבנות בית, להוציא את הפוטנציאל של עצמנו ואת שלבני הזוג שלנו, מהכוח אל הפועל.

המטרה היא לבנות בית, את עצמך ואת בני הזוג שלנו.

(ז) לֹ֣֖א תִּֿנְאָֽף

יש דברים כפשוטו וכמשמעו. צריכים להיות נאמנים ולא להגיע לניאוף.

מהי נאמנות?

בטוח בביתו, מה שהוא עושה, ומה שהוא מדבר, נשאר בתוך הבית, ביטחון שמה שאני מספרת לא עובר, ומה שאני עושה, נשאר בינינו, אצלנו, במשפחה, כזוג ועם הילדים, צניעות. מוצנע, לא מוציאים החוצה.

לא לפתוח את חדר השינה שלך לחברות שלך. צניעות וביטחון הולכים יד ביד.

יש דברים שאנחנו שומרים בשביל בני הזוג שלנו, לא להכניס לשם דברים ואנשים שלא שייכים לשם.

(ח) לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב

לא תגנוב כפשוטו, לא לגנוב.

יש כל מיני סוגים של גניבה, גניבת אישיות, גניבת ממון, גניבת זכויות.

אם הגעתם למקום מכובד והצלחת בעבודה במשימה תנו קרדיט לאדם שעמד מאחוריך ותמך בך, דאג לילדים, אפשר לך להצליח, אפשר לך ללמוד, להודות לאשה על כל מה שהיא עושה כדי שהבית ישגשג, להודות לבעל על מה שהוא עושה כדי שהבית ישגשג,

אני רוצה להודות לבעלי ולילדים שלי שמאפשרים לי להכין את השיעורים.

לא להכניס את הבעל או האישה ללחץ כלכלי, רוצים יותר, עוד ועוד, זה בגדר לא תגנוב, אל תתנו ללחץ הכלכלי לגנוב מחיי הנישואין שלכם.

(ט) לֹֽא־תַעֲנֶ֥ה בְרֵעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר׃

לא תענה - לא תמיד צריכים לענות אפשר לשתוק ולהקשיב . אחרי הכבוד הקשבה זה אחד הדברים הכי חשובים בחיי הנישואין - גברים אוהבים ישר לתת מענה ותשובה , ואשה צריכה שיקשיבו לה.

התשובה לא הופכת אותך למנצח.

עד שקר -- אין לשקר מקום בחיי הנישואין, לשקר אין רגליים, אמת היא נצחית.

לא לבנות תדמית שיקרית, לא לומר דברים שאינם אמיתיים או לא ראויים, כי לשקר אין רגליים. לבסס את הקשר על האמת לאמיתה.

לא תחמוד

האם אבא מקנא באמא או אמא מקנאה באבא - מה פתאום? הם שניהם גאים אחד בשני.

אבל לצערינו לפעמים יש תחרות מי תורם יותר, מי מביא יותר, מי עושה יותר, את מי הילדים אוהבים יותר, ואפילו תחרות על מי סובל יותר...

תחרות בין בני הזוג גורמת גם לילדים לתחרות.

מי ששמח עם עצמו מפרגן בהצלחה של השני, מי שלא שמח עם עצמו, מקנא בטוב שיש לשני.

הדיבר הזה כולל את כל הדיברות, תהיו שמחים עם מי שאתם, תחבבו את עצמכם, את התפקיד שלכם. ואל תחמדו את מה שיש לאחר.

לא להשוות, לא התחרות, לכבד, לא לגנוב, לא לרצוח, לא מדבר סתם, נאמים, מקיים את כל עשרת הדיברות של הקב"ה ושל חיי הנישואין.

{

השיר שבחרתי היום, הוא השיר שבשם השיעור: להיזכר כל בוקר מחדש, פראפרזה על "להיוולד כל בוקר מחדש" של אהוד מנור ונורית הירש.

כדי לשמור על מערכת יחסים קרובה ואינטימית, דבוקה וקרובה, חייבים במאמץ יומיומי מודע. חייבים בכל בוקר להיזכר מחדש, מדוע בחרנו בבן או בת הזוג האלה, מה גרם לנו להתאהב בהם מלכתחילה, לזכור שזוגיות זה ענין של בחירה, ולהיזכר כל בוקר מחדש למה בחרנו, ולבחור שוב.

את התזכורת הזו נותנת לנו קריאת שמע, פעמיים ביום, באהבה.

ויחד עם קריאת שמע, שמזכירה לנו את עשרת הדיברות, יש לנו הזדמנות לזכור גם את החתונה הפרטית שלנו, ועל מה באמת חשוב ונחוץ לשמירה על הבית, על הקשר, על הזוגיות.

להיוולד כל בוקר מחדש[46]

להוָּלֵד כָּל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ

עם כָּל מלַּת פּרידָה לָמוּת מעַט

וּלהָביא אֶל הָעוֹלָם עוֹד בֵּן וּבַת

בּאֶרֶץ שֶׁל חָלָב מָרוֹר וּדבַשׁ

לָלֶכֶת שֶׁבי אַחֲרַיִך

לנְשֹׁם אֶת הַשֶּמֶשׁ הַצּוֹרֵב

לַחֲלם אוֹתָך מוּל שָׁמַיִם

לכאֹב אוֹתָך - וְשׁוּב להתאַהֵב

לָשֵׂאת חֲלוֹם מבֶּטֶן מדּוֹרוֹת

לשׁאֹל בַּאֲביבַיִך נֶחָמָה

לחיוֹת עַל פּנֵיוּ בתוֹכֵי הָאֲדָמָה

הַנּוֹרָאָה וְהַיָּפָה הַזֹּאת

לָלֶכֶת שֶׁבי אַחֲרַיִך...

עם עֶרֶב הֵד קוֹלֵנוּ יַעֲלֶה

מבֹּקֶר יוֹם אֵלֵינוּ הוּא יָבוֹא

וּפדיוֹנֵנוּ יֵרָאֶה עם בּוֹא עַרבּוֹ

מָתַי סֻכַּת שׁלוֹמך עָלֵינוּ תּגָּלֶה

לָלֶכֶת שֶׁבי אַחֲרַיִך...

{

בשם כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא

חיים בן פיגא ציביה ואסתר לאה בת צילה

גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
הדס בת הגר, חיה עליזה בת מזלית, ישראל בן חיה, רבקה בת חיה, דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אמיליה בת אסתר, ורד בת תקוה, מרים בת רחל, יעל בת רות, שאהלה שולה בת זינת, חדווה בת פנינה, ופזית בת נעמי בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30.
פרויקט שיעורי יַהֲדוּת וְהוֹרוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה
{

מקורות נוספים:[47]

אנציקלופדיה יהודית דעת. אוחזר מתוך http://www.daat.ac.il

אפרגון, אבישי. (12.5.2013). שמים וארץ נפגשים. אוחזר מתוך https://www.news1.co.il

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב גולדשמיד, יצחק. שיעורים שבועיים בחסידות עם הרב איציק גולדשמיד, שליח הרבי בוואלי סטרים, ניו-יורק.

הרב דוד, דבע (עורך). מחזור מגן אברהם לפסח. מהדורה רביעית. ניו-יורק 2019.

כאהן, ערן. (30.1.2009). בא - "שתים שלוש הקשב!". אוחזר מתוך http://www.shoresh.org.il/

הרב לאו, ישראל מאיר. (מייזליש, ש. עורך). (1998). יהדות הלכה למעשה. עמ' 49-46. ישראל: מודן הוצאה לאור.

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org

ספריית חב"ד ליובאוויטש. אוחזר מתוך https://chabadlibrary.org

* שם השיעור פראפרזה על "להיוולד כל בוקר מחדש" אהוד מנור, נורית הירש, אילנית.
[1] פרשת יִתְרוֹ: שמות יח' א' – כ' כג' (5/11 ; 74 פסוקים)

[2] רש"י לשמות יט' ב': "וַיִּסְע֣וּ מֵֽרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֨אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַיַּֽחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר:"ויחן שם ישראל: כאיש אחד בלב אחד."

[3] פרשת בֹּ֖א: שמות י' א' – יג' טז' (3/11 ; 106 פסוקים)

[4] דברים כ' יט': "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתׇפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר."

[5] כתוב במשנה (משנה, סדר מועד, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה א'-ב'): "בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, (מפרש"י: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועלה השרף באילנות. ונמצא הפירות חונטין מעתה גמרא:) רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי; וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִין: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ. [5]" פירש רש"י "ענינו של השרף העולה באילנות... ע"י שרף שבא באילן לפני חנטה פירותיו חונטין ובו נגמרין, ששרף האילן עולה ונכנס בפרי תמיד וממנו גדל."

[6] "זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ... שמות טו' ב', ורש"י מפרש: "בכבודו נגלה עליהם, והיו מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים."

והרמב"ן* מפרש: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, זכות להם בעת הנס".
> הנביא יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן מפורסם בחזון "מעשה המרכבה" וחזון "העצמות היבשות". יחזקאל הנביא ניבא עשרים ושתים שנה: מחודש תמוז בשנה ה-5 לגלות יהויכין, 6 שנים לפני חורבן בית ראשון (שחרב השנת 586 לפני הספירה), ועד לראשון בניסן בשנה העשרים ושבע לגלות יהויכין, 16 שנים לאחר חורבן הבית הראשון.
* הרמב"ן: רבי משה בן נחמן (1270-1194) היה מגדולי חכמי ספרד. הרמב"ן עסק במספר רב של תחומים - היה פרשן מקרא, חכם תלמודי, רופא, הוגה דעות, מקובל, ואף כתב שירה. רבי משה בן נחמן היה מגדולי ישראל מתקופת הראשונים, וכתב חידושים על הש"ס ופירוש על התורה.

[7] אבות ה' א'

[8] ברכת יוצר האור, מתוך ברכות קריאת שמע

[9] מבוסס על לימוד עם הרב יצחק (איציק) גולדשמיד, חסיד חב"ד, שליח הרבי, יחד עם רעייתו הרבנית איטי גולדשמיד, בוואלי סטרים, ניו-יורק.

[10] תורת מנחם, יח - שנת תשי"ז, חלק ראשון, שיחות מוצש"ק פ' וישב כ" כסלו התשי"ז עמ' 267

[11] מדרש שמות רבה יב'

[12] אבישי אפרגון, ר' מקורות נוספים

[13] הושע ב' כא'-כב'

[14] שמות כ' א'-יד';יח'

[15] תהילים קמא' ב'

[16] הושע יד' ב'

[17] רבי יוסף קָרָא בן שמעון בן חלבו, מחכמיה הבולטים של צפון צרפת בסוף המאה ה-11 ותחילת המאה ה-12 (1135-1065). פרשן מקרא מקורי, פרשן פיוטים, ועסק גם לא מעט בפולמוס היהודי-נוצרי.

[18] ברכות כו' ע'ב

[19] תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, ט' א:ה

[20] תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, ט' א:ה: "מאן דרחים מלכאלא משתבע בשמיה ומשקר"

[21] תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, ט' ב:א

[22] תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, ט' ב:א

[23] תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, ט' א:ה: "מאן דקטיל מתקטיל"

[24] תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, ט' א:ה: "אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי"

[25] תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, ט' א:ה

[26] תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, ט' ב:א

[27] דברים ו' ד'-ט' – פרשיה ראשונה של קריאת שמע

[28] בפעם הראשונה מוזכר בספר דברים ו' ד'. חז"ל מציינים (פסחים נו') שנאמר לראשונה ע"י בני יעקב לפני מותו (בראשית מט' א')

[29] עפ"י הרב לאו בתוך "יהדות הלכה למעשה"

[30] תלמוד בבלי, מסכת פסחים, נו' א'

[31] דברים יד' יג'-כא' – פרשיה שניה של קריאת שמע

[32] במדבר טו' לז'-מא' – פרשית שלישית של קריאת שמע

[33] הרב ישראל מאיר לאו יבלט"א נולד בפולין בשנת 1937. שימש כרב הראשי לישראל בשנים 1993–2003, וכרבה של תל אביב-יפו בין השנים 1988–1993, 2005–2017. מכהן כיו"ר מועצת יד ושם. חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת ה'תשס"ה. (ויקיפדיה).

הרב ישראל מאיר לאו קרוי על שמו של החפץ חיים מחבר הספרים משנה ברורה וחפץ חיים. מכונה "החפץ חיים" על שם ספרו, הלא הוא הרב ישראל מאיר הכהן מראדין: (1933-1839) מחשובי הרבנים בדור שלפני השואה. (ויקיפדיה).

[34] דברים ז' ז'

[35] הרב לאו בתוך "יהדות הלכה למעשה"

[36] רמב"ם, הרמב"ם, רבי משה בן מימון (קורדובה ספרד 1138 - פוסטאט מצרים 1204 ; קבור בטבריה.) היה מגדולי

הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות ורופא. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר

ביהדות. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוא הוכתר בכינוי "הנשר הגדול". הרמב"ם החזיק במשנה רציונליסטית

מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו. (ויקיפדיה). אנדרטה לזכרו הוקמה על ידי שלטונות ספרד בשנת 1964 בקורדובה, עיר

הולדתו. (מט"ח).

[37] הרב לאו בתוך "יהדות הלכה למעשה"

[38] פניני הלכה, ספר תפילת נשים, פרק ט"ז: קריאת שמע וברכותיה, תפילת נשים, יא - רמ"ח תיבות

[39] פניני הלכה, ספר תפילת נשים, פרק ט"ז: קריאת שמע וברכותיה, תפילת נשים, יא - רמ"ח תיבות

[40] מנחת אלעזר ח”ב כח, האלף לך שלמה או”ח קכ

[41] תלמוד בבלי, מסכת בכורות, מה' א': "שנוספו בה ברחמה שני צירים ושתי דלתות."

[42] הושע ב' כא'-כב'

[43] הרבנית אסתר פיקרסקי מוסרת שיעורים לחתנים וכלות. הרצאותיה מבוקשות ברחבי העולם. יחד עם משפחתה היא משמשת כשליחה של הרבי בתל-אביב.

[44] משנה זבחים ע'א

[45] גמרא, שבת ק"ה, "ר׳ יוחנן דידיה אמר (שמות כ׳:ב׳) אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית רבנן אמרי אמירה נעימה כתיבה יהיבה איכא דאמרי אנכי למפרע יהיבה כתיבה נאמנין אמריה."
וגם, רבי טוביה בן אליעזר, מדרש "לקח טוב", מהמאה ה-11, ביזנטיון: "אנכי ה' אלהיך – אנכי לשון נחמה, שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נ"א:י"ב), אנכי לשון אזהרה, שנאמר אנכי היודע ועד (ירמיה כ"ט:כ"ג), אנכי לשון עזרה, שנאמר אנכי ארד עמך (בראשית מ"ו:ד'), אנכי לשון מצרי הוא אנוך, אנכי לשון נוטריקון, אנא נפשי כתבית יהבית, יהיבנא כתיבא נעימים אמריה."

[46] בשיעור הקשבנו לשיר "להיוולד כל בוקר מחדש" מילים: אהוד מנור ; לחן: נורית הירש ; ביצוע: אילנית, מתוך האלבום "אילנית" 1973. השיר התפרסם ב-1974, והוא שיר אהבה למדינה שנועד לנחם בתקופת המשבר לאחר מלחמת יום כיפור. בחרתי בביצוע של אילנית בשנת 2011 בפסטיבל עין גב: https://www.youtube.com/watch?v=qmnBHyieKeE

[47] "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel. With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To contact or to schedule an appointment please mail smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490. I'd love to hear from you.

הבלוג של סמדר פרגר

יום חמישי, 4 בפברואר 2021

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת: להיזכר כל בוקר מחדש | פרשת יתרו | כ' בשבט ה'תשפ"א

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

יום חמישי, 4 בפברואר 2021

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: להיזכר כל בוקר מחדש | פרשת יתרו | כ' בשבט ה'תשפ"א

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת: להיזכר כל בוקר מחדש | פרשת יתרו | כ' בשבט ה'תשפ"א