יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: לחלום מול הנרות | פרשת מקץ | כט' בכסלו התשפ"א

בס"ד 

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת מקץ

לחלום מול הנרות

השיעור מוקדש לעילוי נשמת משה מנדל בן נחמן שהלך לעולמו הלילה. רוח ה' תניחו בגן עדן.

ראש חודש טבת.

חג החנוכה יוצא תמיד בזמן שבו הלילות הכי ארוכים בשנה – זמן של שינה, זמן לחלומות.

 

הפרשות שאנחנו קוראים בזמן הזה של השנה עוסקות כולן בחלומות: בפרשת וַיֵּצֵ֥א[1] שקראנו לפני שבועיים סיפרה התורה על חלום סולם-יעקב, ועל חלום יעקב על הטלאים המנוקדים, ועל החלום שחולם לבן שבו מזהיר אותו ה' לא להתעסק עם יעקב, בפרשת וַיֵּ֣שֶׁב[2] יוסף חולם שאחד-עשרה אלומות משתחוות לאלומתו, ועוד הוא חולם שהשמש והירח ואחד-עשרה כוכבים משתחווים לו, שר המשקים חולם, ושר האופים חולם, ועכשיו הגענו לפרשת מִקֵּ֖ץ[3] שפותחת בסיפור חלומותיו של פרעה: "וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר׃[4]"

 

גם הנאום הכי מפורסם של המאה ה-20 מתחיל במילים: "יש לי חלום![5]"

 

{

 

כולם חולמים. חלומות הם חלק ממחזור שינה בריא, ולא רק של בני אדם. מי שיש לו כלב, מכיר את התופעה שבה הכלב שוכב על הרצפה וחולם שהוא רץ...

וחלומות יש להם כוח - אנחנו רואים כמה מקום מקדישה להם התורה.

אבל גם מי שלא מכיר את התורה יודע שחלומות הם תופעה מיוחדת.

לפעמים יש חלומות שמשאירים רושם כל כך גדול שזוכרים כל החיים.

יש חלומות מפחידים, שמקיצים מהם מזיעים והלב דופק.

יש חלומות שלא רוצים להפסיק לחלום אותם.

תאוריות פסיכולוגיות רבות, פרויד, יונג, אדלר, ממלאני קליין ועוד, מדברות על חלומות, מנתחות חלומות, ונותנות להן מקום נכבד במרחב הטיפולי.

 

אבל לא סתם עכשיו – בחודש כסלו, מלאה התורה בחלומות.

אנחנו בעין הסערה של הימים הכי חשוכים בשנה. בחודש כסלו הימים הכי קצרים והלילות הכי ארוכים בשנה. ולילה הוא זמן של שינה. ושינה הוא הזמן שבו חולמים.

כתוב בספר היצירה[6]:

"המליך אות ס' בשינה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם קשת בעולם וכסלו בשנה וקבה בנפש זכר ונקבה:[7]"

 

בואו ננסה להבין ביחד.

 

העולם שלנו נברא בדיבור.

 

לימד אותי הרב גולדשמיד[8] שבעוד המחשבה נעשית אמנם גם היא ע"י אותיות ומילים, ואי אפשר לחשוב בלי שפה, הרי שהמחשבה היא משהו שנמצא בתוך האדם עצמו, ונעשית בינו לבינו. הרי שהדיבור שונה לחלוטין, מכיוון שהדיבור יוצא מהאדם, וברגע שהמילה נאמרה, מהרגע שהיא נוצרה, היא כבר דבר בפני עצמה. היא לא שייכת לי יותר, נתתי אותה לאדם שאיתו אני מדברת.

במילים אחרות, מחשבה היא רוחנית, בעוד שהדיבור יוצר דבר גשמי יותר. משהו שיוצא ממני ועובר לאדם אחר, והאחר יכול לעשות איתו משהו אחר.

במובן הזה, לדיבור יש נוכחות של מציאות, בעוד שלמחשבה אין, היא נשארת רוחנית, ושלי בלבד.

 

הקב"ה ברא את העולם בדיבור.

"בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם.[9]": העולם נברא בדיבורו של הקב"ה, "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם.[10]", ולכל אות ואות יש משמעות עמוקה מאוד. יש לה ישות גשמית ונוכחת מציאותית.  

כל אות ואות נושאת עמה, מושכת ומגלה, אור חיים וכוח מהקדוש ברוך הוא, כדי להוות ולקיים בהם את הבריאה.

שום צירוף אותיות אינו סתמי. שום מילה איננה בנויה בסדר מקרי.

 

{

 

אנחנו לומדים מספר היצירה שהקב"ה ברא את העולם כך שהאות סמ"ך מולכת, שולטת, על חודש כסלו, שהמאפיין שלו הוא שינה. (תיכף נדבר גם על הקיבה והנפש....)

 

אם נסתכל על העולם שסביבנו, על הטבע, נראה, שחוץ מבע"ח הליליים, היוצאים דופן, רוב בעלי החיים מנהלים את חייהם לפי שעות האור והחושך.

מתעוררים עם אור ראשון, והולכים לישון עם רדת החשכה.

ובימי החורף, ימים אלה, כמו שאמרנו, הימים קצרים והלילות ארוכים. ובלילה ישנים.

ויש חיות שמגדילות ועושות, והולכות לישון כל החורף.  

מעניין לדעת, שלא רק הדב, אלא חיות רבות אחרות, נכנסות לתרדמת חורף: סנאים, נחשים, צבים, ועוד.

ואם היינו אנחנו מחוברים ליותר לטבע, היינו גם אנחנו ישנים עכשיו הרבה יותר.

כי זמן שינה.

 

מה קשורה האות סמ"ך לשינה?

כתוב בתהילים: "סוֹמֵ֣ךְ ה' לְכׇל־הַנֹּפְלִ֑ים וְ֝זוֹקֵ֗ף לְכׇל־הַכְּפוּפִֽים׃[11]"

כדי להירדם, צריך להירגע.

יעידו על כך כל הסובלים מנדודי שינה. מי שלא מסוגל להירגע, ולא מסוגל להשקיט את המוח שלו מספיק, לא יכול להיכנס למצב 1N[12], שהוא מצב של נמנום, מצב רגיעה שבין ערות לשינה.

כדי להירגע, צריך להרפות. להפסיק לנסות לשלוט במצב. לעצום עיניים, ולעזוב את הכל, להרפות, להירגע, ורק אז אפשר לעבור ממצב של ערות למצב של נמנום, ואחריו לשינה.

והמעבר הזה קוראים לו נפילה.

אנחנו נופלים אל השינה: "בָּרוּךְ הַמַּפִּיל חַבְלֵי שֵׁינָה עַל עֵינַי וּתְנוּמָה עַל עַפְעַפַּי[13]".

אי אפשר להירגע או להפסיק לשלוט אם יש חשש או תחושת סכנה. חייל, שעומד על משמרתו ויודע שסכנה קרובה ומאיימת, לא יירדם על משמרתו, ככתוב: "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.[14]" וכמובן שהכוונה כאן לקב"ה השומר על עמו, על עם ישראל, אבל בהשאלה, חיילי צבא הגנה לישראל העומדים על המשמר, גם הם לא נמים ולא ישנים.

יחד עם זה אסור לנו אף פעם לשכוח על מי באמת אנחנו סומכים ומי באמת מנהל כאן את העניינים, כי: "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם ה' לֹא יִשְׁמׇר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר.[15]"

 

הדברים מתחילים להתבהר: מה קשורה האות סמ"ך לשינה?

ככתוב בתהילים: "סוֹמֵ֣ךְ ה' לְכׇל־הַנֹּפְלִ֑ים" אלה הסומכים על ה' "הַמַּפִּיל חַבְלֵי שֵׁינָה[16]"

סומכים, זו האות סמ"ך.
האות סמ"ך בעצמה, כשהיא כתובה באופן מלא: ס-מ-כ, היא שורש המילה עצמה.

ורק מי שסומך יכול באמת להירגע ולהרפות וליפול לשינה.

{

 

איך תינוק נרדם. איך הוא נופל לשינה?

הוא מתוח ובוכה, הוא מכווץ וחסר מנוחה, ואז הוא אחוז בידיים של אמא שלו, צמוד לשד החם, מריח את העור של אמא, שומע את הלמות ליבהּ. הוא עטוף ומוגן ובטוח. הוא סמוך ובטוח ולכן הוא יפול ליפול... לאט לאט הוא מתרפה, ונשמט, ונרגע, ומתנמנם, ונרדם.

 

וכמה טעויות עושים הורים בעניין השינה של הילדים שלהם.

נתחיל מזה שמדמימים את הבית.

הייתם פעם במחלקת תינוקות בבית הרפואה? חמותי היתה אחראית מחלקת תינוקות בבלינסון, אז אני מכירה את זה מקרוב.

אורות הניאון מסנוורים בתקרות ודולקים שם 24 שעות שיממה 7 ימים בשבוע. תינוקות בוכים כל הזמן בתורנות, אחיות מדברות, טלפונים מצלצלים, מערכת הכריזה עובדת, אימהות נכנסות ויוצאות, אין שם רגע אחד של שקט.

וראו זה פלא? תינוקות נמים שם בשלוות נפש, ושום דבר, לא מפריע להם לישון חוץ מהבטן המתרוקנת או החיתול המתמלא.

 

הורים, במהלך היום זה בסדר גמור שיש רעשים רגילים של בית.
מיקסר, ושואב אבק, ורדיו מנגן, ופעמון של דלת מצלצל, ובצל מיטגן, ומדברים, ושרים, והכל בסדר.

בלילה, שימרו על שקט. אבל לא שקט של על קצות אצבעות, אלא שקט של, עכשיו לילה, וזה הזמן לישון.

ככה מלמדים תינוקות מתי זמן ערות, ומתי זמן ערות.

 

שגיאה נפוצה נוספת היא ההתעקשות להרדים תינוק במיטה שלו.

אני לא אומרת שזה לא טוב לתת לתינוק להירדם לבד בעריסה שלו, מה שאני אורמת זה, שאם את נורא רוצה לחבק את התינוק שלך, ולתת לו להירדם עליך לפני שאת משכיבה אותו במיטה, לא יקרה שום דבר. הוא לא יתרגל לידיים.

התינוק זקוק לידיים שלך, שלכם, בדיוק כמו שהוא זקוק לאוכל, ולחיתול נקי.

תינוק צריך שיענו לצרכים שלו – ואחד מהצרכים החשובים שלו הוא מגע והחזקה.

אל תתעקשו להרדים אותו במיטה – לכו עם האינטואיציה שלכם.

תינוק מתקשה להירדם במיטה כשהוא כבר גדול יותר, כי אתם מתקשים להיפרד ממנו. כי אתם מרגישים שהוא מסכן, ומרחמים עליו, ומתקשים לעזור לו לעבור שלב בהדרגה.

אל תתנו לתינוק לצרוח במיטה עד שירדם. זו אכזריות.

זכרו, בסופו של דבר, כל הילדים מעדיפים לישון במיטה משלהם.

עצמאות ואמון בעולם נבנות דרך ההחזקה הזו על הידיים – על תוותרו עליה.

 

{

 

"המליך אות ס' בשינה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם קשת בעולם וכסלו בשנה וקבה בנפש זכר ונקבה:[17]"

 

אז הבנו את הקשר בין האות סמ"ך, חודש כסלו ושינה.

כדי לעבור ממצב ערות למצב של שינה, צריך לשחרר שליטה. צריך לסמוך על ה', על המציאות, שהכל בסדר, והכל ימשיך להתנהל כשורה גם אם נעצום את עיניים לכמה שעות. צריך לדעת לסמוך, על ה', על החיים כדי להצליח להירגע ולהירדם.

 

ידוע כי הרבי הרש"ב, רבי שלום בער, הרבי החמישי בשושלת, טען שכל מי שיכול להירדם יכול גם להתרכז. בכל דבר, וכמובן גם בתפילה. כי ההירדמות זו היכולת להסיח את הדעת מכל העניינים השוטפים. הרש"ב בעצם נתן לנו כאן כלי נהדר לבעלי קשיי ריכוז למיניהם. תהליך ההרדמות עצמו, טכניקת ההירדמות, היכולת להרפות ולהתנתק שבה משתמשים באופן טבעי כדי להירדם, כיצד להפסיק את שטף המחשבות. הצורך שלנו לשלוט במצב, או היכולת להרפות מהצורך שלנו לשלוט במצב, כמו בהירדמות, הוא בעצם כלי ללימוד ריכוז, מה שנדרש גם כדי להתפלל.

 

אז אחרי שעברנו משלב 1N, לשלב 2N, ואז לשלב 3N, ו-4N, [18] מה עכשיו?

עכשיו מגיעה מצב שינה שנקרא REM. Rapid Eye Movement.

בתרגום מאנגלית: רע"מ, ריצוד עיניים מהיר.

זה המצב שבו אנחנו חולמים, ולכן הוא גם נקרא, שנת חלום. אורכו 15-20 דקות בסוף כל מחזור שינה בעל ארבעה שלבים, ומהווה 20%-25% מזמן מחזור השינה כולו, שהוא בדרך-כלל בין 60-90 דקות.

 

אז מה הקשר בין שינה לקיבה?

ובשביל מה בכלל לחלום?

 

{

בדיוק כפי שהקיבה מעכלת את האוכל שאנחנו אוכלים, היא גם מעכלת רגשות.

אנחנו הרי משתמשים במילה "לעכל" כדי לתאר מצב רגשי ולאו דווקא מצב גופני.

את אומרת: "אני צריכה לעכל את זה" כשזה משהו שהוא לא פשוט מבחינה ריגשית או נפשית.

אני צריך לעכל את זה" כשזה חומר חדש שצריך ללעוס אותו עוד קצת כדי להבין אותו יותר לעומק.

 

החלום הוא העיכול הרגשי נפשי.

הוא פריקת לחצים שהצטברו במהלך היום.

אם מישהו עד למראות קשים חו"ח, רוב הסיכויים שבלילה הוא יחלום על זה. (יכול להיות שהרבה לילות). כי זה זמן העיכול של מה שהנפש צריכה להתמודד איתו.

 

יש לנשמה חמישה חלקים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

ויש לשינה חמישה חלקים: 1N, 2N, 3N, 4N, ו-REM.

אני לא מצאתי מקורות לעניין – אבל בטוח שיש קשר, חמש-חמש, לא יכול להיות מקרי.

אנחנו יודעים שאין מקרה, כל ה' רקם.  

אנחנו יודעים מהרמח"ל[19], רבי משה חיים לוצאטו, שבזמן השינה הרובד הנמוך של הנפש נשאר איתנו, ושאר חלקי הנפש מטיילים בעולמות אחרים[20]: "ואמנם, חקק הבורא ית"ש עוד, שהנפש העליונה שזכרנו, תנתק קצת באותו הזמן מקישוריה הגופניים, וחלקים ממנה דהיינו עד הרוח, יהיו מתעלים מתנתקים מן הגוף, ורק חלק אחד שהוא הנפש יהיה נשאר עם הנפש התחתונה. והנה החלקים המנותקים ישוטטו במה שהונח להם, ויהיה להם עסק וענין עם הרוחניים..."

{

 

האות סמ"ך, שהקב"ה קשר לה כתר, והמליך אותה על חודש כסלו, קשורה למשל קשת, קשורה לשינה, קשורה לעיכול, והיא בסך הכל עיגול, יורד, וכשמגיע לקץ (אנחנו בפרשת מִקֵּ֖ץ), כשמגיעים לסוף, לקצה, עולים בעיגול בחזרה.
זהו העיגול, זוהי סמ"ך, בסוף כל ירידה, עליה.

בסוף כל חושך, אור.

וזה חנוכה.

בלילות הכי ארוכים של השנה אנחנו מדליקים את האור הכי גדול.

כל יום עוד אור – כי אנחנו לא נותנים לחשכה לנצח. אנחנו לא נותנים לחשכה להשכיח מאיתנו את החלום שלנו.

 

היכולת לחלום היא מהות העם היהודי: "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.[21]"

למה כְּחֹלְמִים? מה הקשר?

עונה רש"י[22], כי גלות בבל – עליה מדבר הפסוק - היא כמו שינה ארוכה אחת גדולה[23].

כי כשישנים, לא חיים בעצם.

לא מתים חס וחלילה, אבל זה לא מצב של חיים. אין בו עשייה, אין בו יצירה, אין בו הרגשת חיים.

כתוב בבראשית: "וַיַּפֵּל ה' אֱלֹקִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה.[24]"

יש מצב של שינה שהוא מצב של חוסר הכרה עמוק כזה שאפשר לחתוך בבשר החי, והאדם לא רק שלא מרגיש, הוא גם לא זוכר.

 

אז הָיִינוּ כְּחֹלְמִים כי גלות היא כמו שינה עמוקה כל כך שהיא כמעט נטולת חיים.

אבל חלומות יש בה.

מהרגע שגלינו מארצנו אנחנו חולמים ומתפללים לחזור אליה, ושהיא תקבל אותנו.  

ההימנון[25] שלנו מדבר על התקווה, על נפש הומיה, על חלום שמחכה להתגשם.

מהרגע שחרב בית המקדש אנחנו חולמים ומתפללים שיבנה במהרה בימינו: "שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ: [26]"

 

{

עם שלם חולם לחזור ולהיבנות, לחזור ולהיות קרובים לה'.

עם שלום חולם.

והיוונים, הם רצו שנשכח.

הם לא רצו שנזכור. הם רצו חשכה, הם רצו שכחה.

כמו שאנחנו מפללים, בתפילת עַל הַנִּסִּים שמוסיפים בחנוכה בתפילת עמידה, ובברכת המזון[27]:

"וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה:

בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ:

וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֹׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה:

וְאַחַר כַּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:"

 

אנחנו רוצים: "שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ: "

והם רוצים: "כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ:"

לאורך אלפיים שנות גלות, אנחנו שורדים כנגד כל הסיכויים, פוגרומים, פיגועים, טרור, פרעות, שואה, ולא מפסיקים לחלום.

 

מביטים בנרות וזוכרים את החלום.

היוונים רצו להשכיח, היונים רצו להחשיך, ואנחנו כתשובה, מדליקים בכל שנה מחדש, כמו בימים ההם גם בזמן הזה, אור.

באנו חושך לגרש. באנו לזכור. באנו לחלום מול הנרות, את שיבת ציון.

 

{

"סוֹמֵ֣ךְ ה' לְכׇל־הַנֹּפְלִ֑ים וְ֝זוֹקֵ֗ף לְכׇל־הַכְּפוּפִֽים׃[28]"

סיבוב שלם אנחנו עושים עם האות סמ"ך של חודש כסלו שהיום אנחנו נפרדים ממנו.

צריך לסמוך כדי שאפשר יהיה ליפול לשינה... כי אז גם מגיע החלק השני של הפסוק, ועליו אנחנו מברכים בברכות השחר:

"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. זוֹקֵף כְּפוּפִים:[29]"

{

 

בעוד אני מנסה לסיים לכתוב את השיעור, דפיקה בדלת, וחבורה של חב"דניקים צעירים – שאני מכירה מהחגים בבית הכנסת "האוהל" בחצר של משפ' ששונקין של הרב והרבני איטי ואיציק גולדשמיד, נכנסים לעשות איתנו לחיים, ולהגיד חג שמח, ובאמת עשו לנו שמח.

 

וכמובן שלא ויתרו על איזה דבר תורה של הרב"י, שאותו אביא לסיום:

יבוא אדם וישאל, מה הסיפור הזה של החנוכיה?

השמן: כמו היהודים, לא מתערבב, צף מעל הכל. שורד גם כל הניסיונות להטמיע אותו, או להטביע אותו.

אז יופי, היה נס, שמצאו פך שמן אחד קטן חתום בחותמו של כהן גדול, והוא הספיק לשמונה ימים.

כתוב בתלמוד: "כשנכנסו יוונים להיכל טִמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונִצחום, בדקו ולא מצאו אלא פַּךְ אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים…[30]"

הנס הגדול היה שהמכבים הצליחו למצוא בתוך בית המקדש ההרוס, המנותץ, השרוף, שהיה ספוג מטומאת היוונים, פך אחד חתום מלא בשמן זך וטהור שהיה אמור להספיק לדלוק יום אחד בלבד, והשמן בו הספיק להדליק את המנורה במשך שמונה ימים.

אבל זה רק הסוף של הנס הכי גדול, של חמישה איש, בני משפחת חשמונאי, ממודיעין, שהמשיכו לחלום כנגד כל הסיכויים ולא הסכימו לשכוח את תורתו של ה'.

חמישה איש שסחבו איתם עם שלם קטן ומתבולל, שניצח צבא ענק של יוונים.

שזה היה מה שרצו היוונים, להשכיח את תורתך, להחשיך את העולם.

לא להרוג, לא לשרוף בתאי הגזים, לא להשמיד – פשוט להשכיח.

חמישה איש המשיכו לחלום, והכד הקטן, האור הקטן, גירש את החושך הכי גדול.

 

{

 

יש לנו עכשיו יותר נרות בחנוכיה, יותר אור מחושך... לגרש את החושך, לראות טוב. בהדרגה.

לא נפסיק לחלום – לרפא את הנפש, המצפה, המחכה, הלא שוכחת.

{

 תשאירי לי מקום לחבק אותך[31]

אמרת לי אתמול

שחלמת עליי בלילה

זה דבר כל כך נחמד לדעת

שמישהו חולם עלייך

גם אם זה חלום קצר

ואם זו את

זה אפילו עוד יותר

עוד יותר נחמד

תחלמי

תחלמי

ותשאירי לי מקום לחבק אותך בחלום

ותשאירי לי מקום לחבק אותך בחלום

ותשאירי לי מקום לחבק אותך בחלום

כשאת ישנה

ומחייכת לעצמך

אני שמח שאת שם

לפעמים

 נחמד שחולמים עלייך

גם אם זה חלום קצר

ואם זו את

זה אפילו עוד יותר

עוד יותר נחמד

תחלמי

תחלמי

ותשאירי לי מקום לחבק אותך בחלום

{

בשם כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא

חיים בן פיגא ציביה ואסתר לאה בת צילה

משה מרסל בן דבורה ומוריה חיה בת סיגלית זהבה
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
הדס בת הגר, יעל בת נעמי, שירית בת רות רותי, ישראל בן חיה, רבקה בת חיה, חיה עליזה בת מזלית, דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אמיליה בת אסתר, חנה בת שוליקה, שאהלה שולה בת זינת, יהודה בן מאיר, לאה בת רינה, מלכה בת סימה,  מאיה בת חלי, דניאל בן אלן, יוסי בן רות, הדסה לאה בת הינדה, ופזית בת נעמי בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30.
פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה
{

 

מקורות נוספים:[32]

 

אזרחי, אוהד, (כסלו תשע"א). חודש כסלו – להסכים להיות פחות בשליטה וללכת לישון. אוחזר מתוך https://heb.kabalove.org/

 

גולדשמיד, יצחק. שיעורים שבועיים בחסידות עם הרב איציק גולדשמיד, שליח הרבי בוואלי סטרים, ניו-יורק.

 

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

 

רבי לוצאטו, מ. ח. (הרב אפרתי, ב. מחבר). (ה'תשס"ו 2006). דרך ה'. ירושלים: הוצאת ספרים פלדהיים.

---

[1] פרשת וַיֵּצֵ֥א: בראשית כח' י' – לב' ג' (7/12 ; 148 פסוקים)

[2]  פרשת וַיֵּ֣שֶׁב: בראשית לז' א' – מ' כג' (9/12 ; 112 פסוקים)

[3]  פרשת מִקֵּ֖ץ: בראשית מא' א' - מד' יז' (10/12 ; 146 פסוקים)

[4]  בראשית מא' א'

[5]  נאומו של מרטין לותר קינג' ג'וניור I have a dream, בקיץ 1963, למרגלות אנדרטת לינקולן, במסגרת התנועה לחירות האדם.

[6]  ספר היצירה הוא ספר קדום מתורת הסוד, מיוחס לאברהם אבינו. נכתב בלשון מסתורית ומלאת רמזים וסודות. (הידברות)

[7]  ספר היצירה, חלק ה'

[8] הרב יצחק (איציק) גולדשמיד, חסיד חב"ד, שליח הרבי, יחד עם רעייתו הרבנית איטי גולדשמיד, בוואלי סטרים, ניו-יורק.

[9]  אבות ה' א'

[10]  תהילים לג' ו'

[11] תהילים קמ"ה יד'

[12]N1, מצב של נמנום, ישנוניות, מעבר מערות לשינה, מגלי אלפא בתדירות 8-13 הרץ לגלי תטא, 4-7 הרץ, כ-10 דקות.

[13]  בבלי, ברכות ס' ; מתוך קריאת שמע שעל המיטה

[14]  תהילים קכא' ד'

[15]  תהילים קכז' א': " שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם ה' לֹא יִשְׁמׇר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר."

[16] תהילים קמ"ה יד'

[17]  ספר היצירה, חלק ה'

[18]  N2, שינה שיטחית, ירידה בטונוס השרירים, ירידה בקצב הלב, ירידה בהכרה, 45%-55% מזמן מחזור השינה ("קפיצות" מתרחשות בשלב הזה). 

N3, שינה עמוקה, גלי דלתא איטיים 1/2-4 הרץ מהווים פחות ממחצית כלל גלי המוח, 15%-25% מזמן מחזור השינה. זו השינה הכי עמוקה.

N4, כמו N3, אלא שגלי הדלתא מהווים יותר ממחצית כלל גלי המוח.

[19]  רבי משה חיים לוצאטו (מכונה רמח"ל), (ה'תס"ז - כ"ו באייר ה'תק"ו) היה רב, סופר, משורר ומקובל איטלקי. כתב עשרות ספרים, מהידועים ביניהם, מסילת ישרים ו-דרך ה'.

[20]  בתוך דרך ה', חלק ג', פרק א' ו': "ואמנם, חקק הבורא ית"ש עוד, שהנפש העליונה שזכרנו, תנתק קצת באותו הזמן מקישוריה הגופניים, וחלקים ממנה דהיינו עד הרוח, יהיו מתעלים מתנתקים מן הגוף, ורק חלק אחד שהוא הנפש יהיה נשאר עם הנפש התחתונה. והנה החלקים המנותקים ישוטטו במה שהונח להם, ויהיה להם עסק וענין עם הרוחניים, עם הפקידים פקידי הטבע, או עם מלאכים מלאכי הקבלה, או עם שדים, כפי מה שיזדמן לה לפי סבה מהסבות, ולפעמים תמשוך הענין מה שהשיגה, בהשתלשלות עד הנפש התחתונה, ויתעורר מזה הדמיון, ויצייר ציורים כפי דרכיו, וכבר אפשר שהענין שהשיגה יהיה אמיתי או כוזב, כפי האמצעי שעל ידו השיגתהו. וזה הענין עצמו ימשך עד הדמיון ויצטייר בדרכיו לפעמים בבלבול גדול ובתערובות רב, מן הציורים הנפסדים הנמשכים מן האדים, ולפעמים ביותר בירור... "

[21]  תהילים קכו' א': "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים."

[22]  רש"י - רבי שלמה יצחקי הלוא הוא רש"י הקדוש, ראוי הוא לראשי התיבות "רבן של ישראל". כתוב עליו שאין מילים לשער ולתאר את צדקנותו ותרומתו של הצדיק ללומדי התורה לאורך כל הדורות.

1 . רש"י נולד בשנת דתת"א (1040) והלך לבית עולמו בגיל 64 בשנת ד'תתס"ה (13 יולי 1105), לפני כ- 900 שנים .

2. כבר בצעירותו ניחן רש"י בכושר לימוד מיוחד, עד שעלה ונתעלה, והחל מפרש את הש"ס בקונטרסים. בהגיעו לגיל 32 החליט לערוך גלות בכדי לבדוק אם יש גרסאות אחרות של התלמוד, או פירושים טובים משלו על הש"ס .

3. רש"י פירש פירוש על התורה כולה, אך המיוחד בכולם הוא הפירוש על החומש. לפני כן עשה תרי"ג תעניות. על פירוש זה ישנם 19 פרשנים, וכותב הרב חיד"א* שטמון בפירוש זה גם פירוש על הקבלה .

4. רש"י נודע בענוותנותו, ופירושו הראשון על התורה מתחיל במילים "אמר רבי יצחק", ובמקומות רבים לא חשש לכתוב "איני יודע".

ואני חושבת שהוא היה באמת גאון אמיתי שהקדים אז זמנו בעומק הבנתו לא רק את התורה, אלא גם את נפש האדם.

אנחנו רואים את זה נפלא בפירושים שלו לאורך כל התורה.

* החיד"א, הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי (בראשי תיבות: חִּידָ"א; ה'תפ"ד - י"א באדר ה'תקס"ו; 1724 - 1 במרץ 1806), היה מקובל, ביבליוגרף, והיסטוריון. מגדולי פוסקי ההלכה. נולד ונפטר בירושלים, ישראל .

[23]  רש"י לתהילים צ' ה': "זרמתם שנה יהיו – עכשיו חטפתם לאותם השנים והבאתם לימים מועטים שאינם אלא כשנת תנומה ששני הדורות שבעים שנה הם, כמו שמפורש בסוף הענין ימי שנותינו בהם שבעים שנה, והם חשובים שינה אחת כענין (תהלים קכ"ו) בשוב י"י את שיבת ציון היינו כחולמים ועל שבעים שנה של גלות בבל נאמר שהיה שבעים שנה.

זרמתם – לשון שטיפה כמו זרם מים (חבקוק ג'). "

[24]  בראשית ב' כא'

[25]  ההימנון מדינת ישראל: התקווה, נפתלי הרץ אימבר 1878: כֹּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה / נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה, /  וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה, / עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה; / עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ, / הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם, / לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ, / אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם

[26]  סיום תפילת עמידה: " יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלקֵינוּ וֵאלקֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמונִיות: "

[27]  מחר, אגב, ראש חודש טבת, (ר"ת תשמעו בשורות טובות) וחנוכה, זו ברכת המזון הכי ארוכה... עשו סעודה, אכלו לחם, ברכו המוציא, וברכת המזון. זה קורה רק פעם בשנה.

[28] תהילים קמ"ה יד'

[29]  מתוך ברכות השחר

[30]  בבלי שבת כא ע"ב

[31]  בשיעור הקשבנו שוב לשיר "תשאירי לי מקום לחבק אותך". מילים ולחן: אמיר בן דוד, חבר הלהקה המבצעת, להקת אבטיפוס, מתוך אלבומם הראשון "מה החזאי מבין 1995: https://www.youtube.com/watch?v=UwNM-nbaI_o

[32]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please mail smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490. I'd love to hear from you.