יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: להתמקד בדרך | פרשת וישלח | טו' בכסלו ה'תשפ"א

בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת וישלח

להתמקד בדרך

 הגענו כבר?Are we there yet ?

היתרונות של התמקדות בדרך ולא בתוצאה.

 

פרשה שמינית של חומש בראשית, פרשת: וַיִּשְׁלַ֨ח[1].

עזבנו את יעקב ומשפחתו בפרשה הקודמת, פרשת וַיֵּצֵ֥א[2], אחרי שהוא סיים לעבוד אצל לבן 20 שנה, 14 שנה עבור רחל ולאה, 7 שנים עבור כל אחת, ועוד 6 שנים עבור הצאן. מכיוון ש"יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ[3]" הוא חומק מביתו של לבן מבלי להיפרד ממנו. הספיקו לו הרמאויות של לבן הארמי (בשִׂיכּוּל אותיות: הרמאי).

לבן דולק אחריו ומאשים אותו בגניבת התרפים שלו, כשבעצם רחל היא זו שגנבה אותם, והם באמתחתה על גב הגמל שעליו היא ישובה. (בהמשך נראה את הדימיון לבנה הצעיר בנימין, שגם הוא נתפס בגניבת הגביע של יוסף). בסופו של דבר יעקב ולבן נפרדים כידידים.  

 

 

מ

ה עוד קורה בפרשת שלנו?

יעקב רוצה להתפייס עם עשיו (גנבת הבכוֹרה אך מפחד. לכן הוא שולח אליו שליחים, ועורך הכנות לפגישה. לשמחתו, כשמגיע עשיו, הוא רץ לקראתו, והם מתחבקים ומשלימים. 
יעקב ומשפחתו חוזרים מִפַּדַן אֲרָם לאזור שכם. יום אחד רואה שכם בן חמור (בנו של נשיא המקום) את דינה בת יעקב וחוטף אותה. שמעון ולוי, אחֶיה של דינה, נוקמים והורגים באנשי שכם על המעשה הזה.
בדרך אֶפְרָתָה, ילדה רחל את בנה השני, בנימין, אך היא מתה בלֵדָתָהּ. היא נקברה שם, על אם הדרך. גם יצחק, אביו של יעקב, מת במהלך הפרשה זקֵן וּשְׂבַע ימים, בן מאה ושמונים.[4]

 

{

 

אבל אנחנו עדיין בתחילת הפרשה, בשלב זה, מסכת הניסיונות של יעקב עדיין לא הסתיימה. מאחוריו לבן, ומלפניו עשיו. אותו עשיו שלפני 34 שנה הוא ברח ממנו כי הוא רצה להרוג אותו על שגנב מאביהם את הברכות.

 

כמו שראינו, בפרשה הקודמת, פרשת וַיֵּצֵ֥א[5], נפרדנו מיעקב ומשפחתו במחניים, אחרי שהסתיימה הסאגה בינו לבין לבן, ויעקב פונה מיד ללא היסוס וללא אתנחתא למטרה הגדולה הבאה שלו: פיוס עם עשיו.

 

{

 

יעקב עומד לחצות שוב את הירדן. אבל הפעם בכיוון מערב, חזרה לארץ ישראל.

הוא במקום אחר לחלוטין ממה שהיה בו כשעבר אותו לפני 20 שנה.

אז הוא היה גבר צעיר שנס מבית אביו ואמו מפחד אחיו המאיים לרצוח אותו, ועכשיו הוא גֶּבֶר בְּעַמָּיו, אב לשניים עשר ילדים, יש לו ארבע נשים ברז"ל (בלהה, רחל, זילפה, לאה), והוא עשיר ברכוש, בצאן ובמקנה.

מגברבר מפוחד הוא הפך להיות גבר מיושב, שלם עם עצמו ועם מקומו בעולם. ובכל זאת, גם יציאתו מחרן לא היתה חלקה. לבן רדף אחריו בטענה כי גזל ממנו, רימה אותו, שיקר אותו, ועזב עם רכוש לא לו. מה שכמובן לא היה ולא נברא. וגם ההתקלות הזו עברה בסופו של דבר ללא נפגעים ובאווירה טובה.

 

יש לו עדיין משימה חשובה להשלים: להתפייס עם עשיו אחיו.

הוא פונה לקב"ה ומתחנן על נפשו את המשפט המדהים הבא:

"קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכׇּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃ הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים׃[6]"

הוא מרגיש שהוא כבר מיצה את מכסת החסדים שהקציב לו הקב"ה, והוא מתחנן בפני ה' שירחם עליו ויציל אותו, שישפיע עליו עוד חסד ענק אחד ויציל אותו מעשיו אחיו. הוא  פוחד שעשיו ברוב זעמו עליו יהרוג לא רק אותו אלא גם את נשותיו ובניו.

הוא צריך רֶוַח וְהַצָּלָה.[7]

 

{

 

כבר מהפסוק הראשון אנחנו רואים שיש כאן תכנון. יעקב אבינו לא ניגש למשימה הזו בספונטני, הוא מקדיש לענין הרבה מחשבה ונערך למפגש הבלתי נמנע בצורה מאוד מסוימת.

"וַיִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם׃"

דבר ראשון הוא שולח שליחים, מלאכים,

·        שיכינו את הקרקע,

·        שבואו לא יהיה הפתעה,

·        הוא לא עושה התגנבות יחידים על מנת למצוא את הצד השני בחולשתו כדי לתת לעצמו יתרון.

נהפוך-הוא, הוא שולח את המלאכים לעשיו כדי:

1.      שעשיו ידע שהוא בדרך, שהוא מגיע.

2.      כדי להעביר לעשיו מסר של 'אני מכבד אותך מספיק כדי לא ליפול עליך בהפתעה'.

{

 

אבל בין ההכנות המפורטות הללו, לבין הפגישה העתידית טעונת הרגשות, לוקחת התורה אזימוט, ומספרת לנו מעין סיפור ביניים, כביכול לא קשור למהלך העלילה:

"וַיָּ֣קׇם בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁתֵּ֤י נָשָׁיו֙ וְאֶת־שְׁתֵּ֣י שִׁפְחֹתָ֔יו וְאֶת־אַחַ֥ד עָשָׂ֖ר יְלָדָ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֔ר אֵ֖ת מַעֲבַ֥ר יַבֹּֽק׃

וַיִּ֨קָּחֵ֔ם וַיַּֽעֲבִרֵ֖ם אֶת־הַנָּ֑חַל וַֽיַּעֲבֵ֖ר אֶת־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃

וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃

וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃

וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃

וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃

וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹקִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃ [8]"

 

{

 

אם יעקב העביר את נָשָׁיו֙ ויְלָדָ֑יו ואֶת כל אֲשֶׁר־לֽוֹ את מַעֲבַ֥ר יַבֹּֽק, אז איך זה שכותבת התורה וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ?

משהו לא מסתדר בסצנה הזו.

הרשב"ם[9] מסביר: "וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ – כלומר: שהעביר כל אשר לו, שלא היה עוד לעבור אלא הוא לבדו, ורצה לעבור אחריהם, כי לברוח דרך אחרת שלא יפגשנו עשו נתכוון."

נשמע הגיוני?

הוא יודע שעשיו וארבע-מאות אנשים מתקרבים, והוא מחפש דרך מילוט?

משאיר את נשותיו וילדיו להתמודד עם עשו וכל צבאו והוא בורח?

 

ואז אנחנו קוראים את רש"י[10]: "וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב – שכח פכים קטנים וחזר עליהם" ונשארים עם סימן שאלה גדול אפילו יותר.

מה הוא שכח?

מסתבר שיעקב אע"ה חזר בחזרה כי הוא שכח כמה צנצנות קטנות. כתוב במסכת חולין: "וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ – אמר רבי אלעזר, שנשתייר על פכין קטנים. מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם. וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.[11]"

הגמרא כותבת שיעקב אבינו הצדיק סיכן את עצמו בכך שחצה בחזרה את הירדן, למקום סכנה, כי הרכוש שלו היה חשוב לו יותר מגופו, מחייו.

וזה נשמע תמוה ביותר.

איך זה אפשר שצדיקים, שכל מהותם רוחנית, שאצלם השכל שלט על הלב, יתנו חשיבות גדולה יותר לדברים גשמיים מאשר לחייהם?

 

רבי יוסף חיים מבגדד, הבן איש חי[12] מסביר לנו שזו מעלה גדולה שאפילו עשיר גדול כמו יעקב אע"ה "מקפיד כל-כך על ממונו המועט, למרות שביחס לרכושו הרב אינו חשוב כלל." שאפילו יחס של חוסר כבוד לרכוש נחשב כגזל.

הוא מביא בשם האר"י הקדוש*[13] כי צדיקים שיודעים שכל השפע שיש להם מקורו בקב"ה, "שממונם מגיע מלמעלה, מבינים שאין זה ראוי למאוס בו אפילו בדבר מועט. אדרבה, ככל שזהיר האדם על ממונו הוא מכבד בזה יותר את השי"ת, שהשפיע עליו את הממון ההוא. ומשום כך חזר יעקב אבינו עבור פכים קטנים, להראות שאינו מזלזל ח"ו בשפע שנשפע לו מלמעלה... וטורח להביאו בעצמו, ולא לשלוח את עבדיו."

 

{

 

אנחנו חיים היום בעולם הפוך. מצד אחד החפצים, הם הדבר שהכי חפצים בו. עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה בשביל לקנות חפצים, שאין בהם באמת שום חפץ. אף אחד לא באמת רוצה אותם.

ה-ראיה, אין עוד ערך לדברים.

כל דבר שקונים, מתיישן ברגע שעזב את החנות. מרגע שפותחים את האריזה, איפה שהוא יוצאת גרסה מחודשת, משופרת, משוכללת יותר. שווה יותר.

אנחנו חיים בתקופה שבה אם משהו מתקלקל, לא מתקנים אותו יותר – אלא קונים חדש.

זול יותר לקנות סוודר מאשר לסרוג אותו, ולהשקיע בו אהבה.

זול יותר לקנות ג'ינס חדש מאשר לקחת אותו לחייט (איפה יש חייט בדיוק?) לתיקון החור.

פעם היינו מחכים לפסח כדי לקבל נעליים חדשות, והיום זול יותר לקנות נעליים חדשות, מאשר ללכת לסנדלר (הוא והחייט באותו מקום?).

אין כבר מה לקנות יותר מתנה לילדים ליום ההולדת – את הכל כבר קנינו להם, לחגים, לציון טוב במבחן, ככה סתם כי אוהבים, כי הם נורא נידנדו, כי ל-כ-ו-ל-ם יש ורק לה אין...!

 

החפצים האלה שחפצנו בהם כל-כך, הופכים חסרי משמעות ברגע שיש לנו אותם.

ויש סכנה גדולה כי האופן שבו אנחנו מרגישים ומתייחסים לדברים, הופך בקלות להיות האופן שבו אנחנו מרגישים ומתייחסים לבני אדם: זמני, בר-חלוף, חסר ערך אמיתי, ונחשק רק כשהוא עדיין לא ברשותנו.

 

זו התשובה שלי אגב לשאלה: למה יש יותר גירושין בתקופתנו. (אבל אנחנו סוטים מהנושא).

 

"צדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם!" אומרת לנו מסכת חולין, ומתכוונת לומר לנו שהיחס שלנו לדברים חשוב.

כי מה שחשוב נחשב. ומה שנחשב יש לו ערך.

ועל יחסים צריך לעבוד, לעמול, לשמור, לשמר – ואם צריך, לתקן, לא להחליף לחדש.

 

{

 

אבל הפעם אנחנו לא מדברים על יחסים שבין אדם לחברו, אלא על יחסים שבין אדם לעצמו.

בואו נראה.

כמו שמפרש רש"י: "וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ - שכח פכים קטנים וחזר עליהם"

שימו לב Y וחזר עליהם ולא וחזר אליהם.

למה רש"י כותב שיעקב חזר על הפכים הקטנים, ולא חזר אל הפכים הקטנים?

מה התורה רוצה לרמוז לנו?

מה אנחנו אמורים ללמוד כאן?

 

את התשובה ליקטתי משני רבנים.

האחד, אנחנו מציינים בימים אלה שלושים לפטירתו, הרב יעקב צבי בן דוד אריה ע'ה, הרב זקס[14].

והשני הוא הרב יוני לביא[15], שאת הפירוש שלו קראתי בסטטוס היומי של סיון רהב מאיר[16]:

 

"השם שלנו הוא ישראל. קיבלנו אותו בפרשת השבוע, אחרי הניצחון של יעקב על המלאך: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹוקים וְעִם אֲנָשִׁים – וַתּוּכָל. תקראו טוב. לפי הפסוק הזה, נכון יותר לקרוא לנו 'יִתַכֶל' ולא ישראל, כי לכאורה העיקר בסיפור הוא הניצחון ('ותוכל'). ובכן, אנחנו רואים שהדגש הוא דווקא על 'שרית', על המאבק, על ההתמודדות והנחישות, ולא על התוצאה וההישג."

זו אבחנה מדהימה.

התורה מעבירה לנו מסר עוצמתי.

התוצאה היא לא העיקר, אלא הדרך.

ה-ראיה, אנחנו קרויים עם ישראל לא על שם יכולתו של יעקב אבינו לנצח את המלאך, אלא על שם יכולתו של יעקב אבינו להחזיר מעמד ולהמשיך להיאבק, נגד כל הסיכויים.

לי זה עשה ממש צמרמורת.

כמה פעמים אנחנו קוראים את הפסוקים, ולא שמנו לב.

 

מסכם הרב יוני לביא: "לא בכל קרב בחיים אנחנו ננצח, אבל אנחנו עם של לוחמים ומתמודדים. אנחנו קרויים על שם המאבק ולא על שם הניצחון. לא על שם ההצלחות, אלא על שם הניסיונות."

זו דרכה של התורה להדגיש בפנינו, שהדרך חשובה יותר מהיעד. ושכדי להגיע ליעד צריך לעשות את הדרך. ואין קיצורי דרך, אם השארת פכים קטנים, אתה חייב לחזור עליהם – להתמודד איתם, ולהתגבר עליהם. רק אז אפשר להגיע אל היעד: הבגרות.

כי בלי התגברות – אין בגרות.

וקיצורי דרך לא מעמידים אתגרים מספקים להתגבר עליהם[17].

 

התלמוד הבבלי[18] מביא את הסיפור הזה: "אמר רבי יהושע בן חנניה מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה, תינוק ותינוקת..."

לצרכינו נתמקד בסיפור על התינוק: "פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי ישנם שני דרכים: האחת קצרה וארוכה והשניה ארוכה וקצרה, והלכתי בקצרה וארוכה. כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין ולא ניתן להיכנס אל העיר. חזרתי לאחורי אמרתי לו: בני, הלוא אמרת לי שדרך זו קצרה! אמר לי: ולא הוספתי ואמרתי שהיא ארוכה"?"

 

לכבוד חג החסידות, יט' בכסלו, שיחול בשבת, נזכיר, שהרעיון הזה עומד בבסיסו של ספר התניא: דרך ארוכה וקצרה, ולא דרך קצרה וארוכה. שכן הקצרה מביאה אותך אל היעד, אבל בלי שתכבוש אותו, בעוד שהדרך הארוכה, מעמידה בפניך אתגרים הדורשים התגברות, שהם המפתח לכניסה את היעד.  

 

האמת היא שבחיים אין קיצורי דרך. מה שניסית לשכוח בעבר לא מטופל, יחזור ויתבע את שלו בשלב מאוחר יותר.

אם אתה רוצה באמת להתקדם עם עצמך, עליך לעשות את הדרך הארוכה הזו בעצמך. כדי שתגיע אל מחוז חפצך. אתה בעצמך. רק בגירסא משופרת יותר.

{

 

נחזור לפסוק עם פירושו של רש"י: "וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ - שכח פכים קטנים וחזר עליהם."

וחזר עליהם ולא וחזר אליהם.

אני מבינה מזה שיעקב אבינו השאיר מאחור איזה חלק מעצמו שעדיין לא עבר את העיבוד הראוי לו.

הוא החליט להישאר עם עצמו כדי לעשות את העבודה שהוא צריך לעשות עם עצמו, כדי להכין את עצמו כראוי למפגש הקרוב עם עשו אחיו.

יעקב חייב להיאבק עם עברו, ועם עצמו, כדי להגיע לעצמו. במדרגה אחרת.

 

וכן מגיע הרב זקס ע'ה עם זווית הראיה המדהימה שלו על התורה, ועוזר לנו להבין עוד יותר לעומק.

וכך הוא כותב: "נראה לי שאפשר להבין את הפרשה הזו רק על רקע המהלך הכולל של חיי יעקב. יעקב נולד כשהוא אוחז בעקב עשו אחיו. הוא קנה מעשו את הבכורה. הוא גנב את ברכתו של עשו. כשאביו העיוור שאל אותו מיהו, השיב" "אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ[19]". יעקב הוא הילד שרצה להיות עשו."

זו ממש הטלת פצצה. מייק דרופ (mice drop).

יעקב רצה להיות עשו.

וכל זמן שאדם רוצה להיות מישהו אחר – הוא חלש.

ויעקב לא יכול להיות חלש מול המפגש שלו עם עשו. הוא חייב לחזור אל כל הפכים הקטנים שהשאיר מאחור, כדי לחזור עליהם במחשבתו, לעבד אותם, לעכל אותם, ולעשות שולם עם עצמו.

ואחרי שעשה את זה הוא זוכה להיקרא ישר. ישר אל. כי היית ישר עם עצמך.

כותב הרב זקס: ""לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל", ואת אשר חזר ואמר לו האל, "לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ"? לא כצַו והודעה אלא כבקשה, כאתגר, כהזמנה. מעין "פְּעַל כך שאנשים לא יקראו לך יעקב אלא ישראל". היֶה שׂר. היה ישׁר. היה שׂורֶה. היה אתה עצמך. אל תנסה לעקוב אחר הזולת. אתגר זה עתיד היה לעמוד שוב ושוב בפני יעקב – ובפני צאצאיו וצאצאי-צאצאיו."

 

אנחנו מבינים שכל עוד ניסה יעקב להיות עשו – לאחוז בעקבו, לקנות את בכורתו, לגנוב את ברכתו – הוא לא יכול היה להיות הוא עצמו. הוא צריך היה להיאבק עם החלק הזה שבו, החלק הזה שרוצה להיות מישהו אחר, כדי להשלים עם מי שהוא, להשלים את עצמו, ובעצם גם, להכיר את עצמו.

ולעצמו החדש הזה התאים שם חדש: ""לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל.[20]"

 

{

 

כותב הרב זקס: "יעקב נאבק עם עצמו ולבסוף השיל מעליו את צלם עשיו, את תשוקתו רבה השנים להיות עשו. זהו הרגע המכר בחייו של יעקב. מעתה והלאה ירצה להיות רק הוא עצמו.... "

 

"לפעמים עוברים על אדם חיים שלמים של מאבק לפני שהוא מבין מי הוא ומוותר על התשוקה להיות מי שאיננו."

 

"יותר מכל גיבוריו האחרים של ספר בראשית, יעקב מוקף בסכסוכים: לא רק בינו לבין עשו, אלא גם בינו לבין לבן, בין רחל ללאה, ובין ילדיו – בין יוסף לאחיו. דומה שהתורה מבקשת לספר לנו שכל עוד יהיה סכסוך בתוכנו, יהיה גם סכסוך סביבנו. אם לא נשכיל ליישב את המתיחות שבתוכנו, לא נצליח לעשות זאת בעולם החיצון. רק אם נחיה בשלום עם עצמנו נוכל לחיות בשלום עם העולם."

 

{

 

"וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃

וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃

וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃

וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃

וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹקִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃

 

מהסיפור הזה מלמדת אותנו התורה, קודם כל להתחבר עם עצמנו, בתוך עצמנו, ולצאת מן המאבק בגירסא משופרת של עצמנו. לגלות את עצמנו, את מה שהיה חבוי, לגלות.

עכשיו, גם עם שם חדש. עם תואר חדש.

 

עכשיו כשיעקב שלם עם עצמו, יש לו גם מה לתת – לא לקחת כמו אז.

 

אז אחרי הפגישה המרגשת בין יעקב ועשו,

 

נותן לו יעקב את המתנה הכי גדולה:

"קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹקִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח׃[21]"

השלום בינינו אמיתי, אין לך מה לחשוש יותר מפני, מפני הרצון שלי לקחת ממך את מה ששלך, מפני הרצון שלי להיות אתה.

יש לי כל – יש לי כל מה שאני צריך, ומעבר לזה.

יש לי מה לתת.

הקב"ה חנן אותי בדי והותר, ואני רוצה לחלוק את זה איתך.

אני נותן לך את ברכתי. חולק אתך הברכה שקיבלתי מהאיש (המלאך שאיתו נאבקתי).

נאבקתי, שילמתי מחיר, וקיבלתי תואר (שם חדש) וברכה.

ואני רווי.

יש לי די והותר לחלוק, ואני רוצה לחלוק איתך.

 

{

 

וזה מחבר אותנו לחג החנוכה שמגיע אלינו בעוד עשרה ימים.

כד' בערב, שזה כבר כה' בכסלו, יום חמישי, ה-10.12, נדליק נר ראשון של חנוכה.

חנו ב-כה' בכסלו. חנו-כה.

 

חג שכל מהותו לימוד נס החיבור שלנו עם עצמנו בדרך ארוכה וקצרה.

בלי קיצורי דרך.

לדעת מי אנחנו, ואז להתחבר עם עצמנו ביושר, ולהיות מי שאנחנו, ולא מישהו אחר.

אנחנו ישראל.

אנחנו לא יון.

יון, משמאל לימין, נוי.

מטרתם היתה האדרת העצמי, באמצעות החיצוני:

ארכיטקטורה, אצטדיון, אתלטיקה, תיאטרון, פומבי, הדוניזם, פילוסופיה....

בעוד שהתורה מדריכה אותנו להתחבר פנימה.

לחבר שמן/שעווה עם חמצן באמצעות פתילה.

לחבר גשמי עם רוחני באמצעות תפילה.

לשבת מול הנרות, ולצאת למסע של התחברות, השתדרגות.

" לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל."

 

{

 

שלישי הבא, כב' 8.12, סיפרי ניסים.

 

{

 

המסע[22]

בוא וצא אל המסע איתי

שמתארך ונוגע, מפרך מייגע

ואיך כל יום הופך לעוד סימן

לשביל שבדרך שנותן לך ערך

 

לחיות עם עצמך בשלום

להסתכל לשמיים ביראה של כבוד

ולחכות, ולחכות לטוב

שרק הוא יגיע ויקח אותנו רחוק

 

בוא וצא אל המסע איתי

שמתארך ונוגע, מפרך מייגע

בסוף הדרך היא מחכה,

אמת משחררת שתיתן לך ערך

 

לחיות עם עצמך בשלום...

 

{

בשם כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא

חיים בן פיגא ציביה ואסתר לאה בת צילה

משה מרסל בן דבורה ומוריה חיה בת סיגלית זהבה
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
הדס בת הגר, חיה עליזה בת מזלית, ישראל בן חיה, רבקה בת חיה, דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אמיליה בת אסתר, אודליה בת רינה, רון יהודה בן אודליה, דורית בת בתיה, שאהלה שולה בת זינת, חנה בת שוליקה, ניקול מרים בת שרה, נועה בת תמר, ופזית בת נעמי בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30.
פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה
{

 

מקורות נוספים:[23]

 

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט, בראשית – פרשת וישלח. עמ' שצב-תמב. ירושלים: לשם ספרי איכות.

 

גולדשמיד, יצחק. שיעורים שבועיים בחסידות עם הרב איציק גולדשמיד, שליח הרבי בוואלי סטרים, ניו-יורק.

 

הרב פרופ' לורד זקס, יונתן. (אין תאריך). לא ייקרא שמך עוד יעקב. אוחזר מתוך https://www.aish.co.il/

 

הרב פרופ' לורד זקס, יונתן. (2018). שיח ושיג – קריאות חדשות בפרשת השבוע. כרך א'. בראשית שמות.
עמ' 87-81. ירושלים: ספרי מגיד, הוצאת קורן.

 

 

רבנו יוסף, ח. (תשס"ו). פניני הבן איש חי על פרשיות השבוע – בראשית שמות. עמ' קפג. ישראל: הוצאת פלדהיים.  

 

הרב מילר, חיים. (עורך). (2007). שאלות בסיסיות ותורת מנחם. בתוך ספר בראשית, עמ' 48-46, עפ"י ליקוטי שיחות של הרבי מלובביץ' חלק י, עמ' 19 ואילך. מהדורת לבייב, קול מנחם. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קרני אור התורה (קה"ת).

 

ברוד, מ. (עורך). (תשס"ז). שולחן שבת שיחות ורעיונות לפרשיות השבוע מעובדים מתוך אוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. פרשת נח: היכנס ל'תיבה' ותינצל. עמ' 40-39. עפ"י ליקוטי שיחות כרך א', עמ' 5. ישראל: מכון ליובאוויטש.

 

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

 

---

[1] פרשת וַיִּשְׁלַ֨ח: בראשית לב' ד' – לו' מג' (8/12 ; 154 פסוקים)

[2] פרשת וַיֵּצֵ֥א: בראשית כח' י' – לב' ג' (7/12 ; 148 פסוקים)

[3]  משלי יב' י'

[4]  תקציר הפרשה עפ"י אתר גלים / תל"י

[5]  פרשת וַיֵּצֵ֥א: בראשית כח' י' – לב' ג' ; שביעית מתוך 12 פרשות החומש.

[6]  בראשית לב' יא-'יב'

[7]  אסתר ד' יד'

[8]  בראשית לב' כה'-כט'

[9]  רבי שמואל בן מאיר (רשב"ם) (1080 – 1160) היה פרשן המקרא, פרשן התלמוד ומבעלי התוספות, נכדו של רש"י

ותלמידו. חי במחצית הראשונה של המאה ה- 12. נודע במיוחד בנטייתו להיצמד לפשט הכתוב בעת פירוש המקראות .

[10]  רש"י - רבי שלמה יצחקי הלוא הוא רש"י הקדוש, ראוי הוא לראשי התיבות "רבן של ישראל". כתוב עליו שאין מילים לשער ולתאר את צדקנותו ותרומתו של הצדיק ללומדי התורה לאורך כל הדורות.

1 . רש"י נולד בשנת דתת"א (1040) והלך לבית עולמו בגיל 64 בשנת ד'תתס"ה (13 יולי 1105), לפני כ- 900 שנים .

2. כבר בצעירותו ניחן רש"י בכושר לימוד מיוחד, עד שעלה ונתעלה, והחל מפרש את הש"ס בקונטרסים. בהגיעו לגיל 32 החליט לערוך גלות בכדי לבדוק אם יש גרסאות אחרות של התלמוד, או פירושים טובים משלו על הש"ס .

3. רש"י פירש פירוש על התורה כולה, אך המיוחד בכולם הוא הפירוש על החומש. לפני כן עשה תרי"ג תעניות. על פירוש זה ישנם 19 פרשנים, וכותב הרב חיד"א* שטמון בפירוש זה גם פירוש על הקבלה .

4. רש"י נודע בענוותנותו, ופירושו הראשון על התורה מתחיל במילים "אמר רבי יצחק", ובמקומות רבים לא חשש לכתוב "איני יודע".

ואני חושבת שהוא היה באמת גאון אמיתי שהקדים אז זמנו בעומק הבנתו לא רק את התורה, אלא גם את נפש האדם.

אנחנו רואים את זה נפלא בפירושים שלו לאורך כל התורה.

* החיד"א, הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי (בראשי תיבות: חִּידָ"א; ה'תפ"ד - י"א באדר ה'תקס"ו; 1724 - 1 במרץ 1806), היה מקובל, ביבליוגרף, והיסטוריון. מגדולי פוסקי ההלכה. נולד ונפטר בירושלים, ישראל .

[11]  מסכת חולין צא'

[12]  רבי יוסף חיים מבגדד, הבן איש חי היה מקובל, דרשן, מנהיג, מחבר ואחד הפוסקים הבולטים בקרב יהדות ארצות האסלאם. מכונה הבן איש חי על שם ספרו. הוא נולד ב-1835 ונפטר ב-1909, בגיל 74. הוא כתב למעלה מ-100 ספרים, אבל 53 מהם יצאו לאור.

הייתה לו השפעה עצומה לא רק על יהודי עיקר, אלא גם על יהודי הודו, פרס, סוריה, ויהודים ספרדים בארץ ישראל.

כתוב עליו: "היהודים בבגדאד שהכירו את הבן איש חי העריצו אותו מאוד. הם ראו בו לא רק גדול בתורה, הוא נחשב בעיניהם כמו מלאך. עד כדי כך שאמרו שאם הבן איש חי היה חי בזמן הבית הוא לא היה נחרב, כי עם ישראל היה שומע לו. בתקופתו לא היה יהודי שחילל את השבת, לא היה יהודי שאינו שומר מצוות, ובוודאי שלא בפרהסיה. כשנפטר, ליוו אותו למעלה ממאה אלף איש, וספדו לו כמו על בן יחיד. "

על עצמו הוא כתב (מתוך המבוא לספר "פניני האיש חי"): "יש חכם שהוא יכול לדבר דברים עמוקים וחריפים והקדמות יקרות ומלביש אותם בדברים פשוטים אשר יבינום כולם אך תוכם רצוף אהבה דברים יקרים ונהנים מהם החכמים וגם האנשים הפשוטים כל אחד לוקח כפי השגתו."

[13]  רבי יצחק בן שלמה לוריא מכונה האר"י הקדוש חי ארבעים שנה קצרות  (1572-1532) הוא גדול מקובלי צפת במאה ה־16, והוגה שיטה חדשה בקבלה הנקראת על שמו "קבלת האר"י", שאומצה על ידי בתי מדרש רבים העוסקים בתורת הסוד. תלמידיו נקראו אחריו גורי האר"י.

[14]  הרב זקס, הרב יעקב צבי בן אריב דוד ע'ה (שם לועזי: יונתן הנרי - באנגלית: Jonathan Henry Sacks, Baron Sacks;‏ 8 במרץ 1948 – 7 בנובמבר 2020) - היה הוגה דתי בריטי, כיהן כרב הראשי של הקהילות העבריות המאוחדות בחבר העמים הבריטי בין 1991 ל-2013. ב-2005 הוענק לו תואר אבירות, וב-2009 צורף לבית הלורדים בתואר הברון זקס מאולדגייט. היה פעיל בדיאלוג בין-דתי בממלכה ועסק בחשיבותה של האמונה היהודית בעולם המודרני, נושא שעליו חיבר ספרים רבים. מאז פרישתו מתפקיד הרב הראשי הוא שימש כפרופסור בקינגס קולג' לונדון, באוניברסיטת ניו יורק ובישיבה יוניברסיטי.

[15]  הרב יוני לביא (נולד ב-18 במאי 1979). מראשי ארגון קהלים, מרצה לנוער, הורים ומורים בנושאים חינוכיים ותורניים, וכותב בבמות שונות. מגיש תוכנית שבועית ברדיו 'כאן מורשת'. מחבר ספרי 'היי הרב'. נולד וגדל בירושלים כיונתן אלטמן. למד אצל הרבנים אברהם שפירא, שלמה אבינר ויוסף קלנר ובישיבת ירושלים לצעירים וישיבת מרכז הרב. מוסמך לרבנות ובעל תואר ראשון ושני בחינוך. שירת בצה"ל במדור עתי"ד ברבנות הצבאית, ביצירת תכנים יהודיים ערכיים לחיילי צה"ל.

בשנת 2000 היה ממייסדי מוקד חברים מקשיבים, אותו ניהל עד שנת 2018. הרב לביא כותב בעלון השבת שבת בשבתו ועוד. לימד בעבר בישיבת ההסדר בבית שמש ובבית ספר להעצמה אישית ולהכשרת מטפלים - "תורת החיים".

[16]  סיון אסתר רהב-מאיר (נולדה ב-2 ביולי 1981, ל' בסיוון ה'תשמ"א) היא עיתונאית, כתבת חדשות, פובליציסטית ומנחת טלוויזיה ורדיו ישראלית. סיון אסתר רהב נולדה ברמת השרון, לאריה ולרונית רהב, וגדלה כחילונית.

[17]  ספר התניא מבוסס על העיקרון הזה: דרך ארוכה וקצרה, ולא דרך קצרה וארוכה. שכן הקצרה מביאה אותך אל היעד, אבל בלי שתכבוש אותו, בעוד שהדרך הארוכה, מעמידה בפניך אתגרים הדורשים התגברות, שהם המפתח לכניסה את היעד. (עפ"י רבי גולדשמיד.)

[18]  תלמוד בבלי, מסכת עירובין, נג' ב'

[19]  בראשית כז' יט'

[20]  בראשית לב' כט'

[21]  בראשית לג' יא'

[22]  בשיעור הקשבנו לשיר "המסע". מילים ולחן: יוגב סמינה ; ביצוע: בן סנוף, מתוך אלבומו "המסע" 2011: https://www.youtube.com/watch?v=0_GOdeGIPkk

[23]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'

[© Smadar Prager, CGP]

---

 www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To contact or to schedule an appointment please mail smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490. I'd love to hear from you.