יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: מקום לדאגה | פרשת בשלח | ט' בשבט ה'תש"פ

בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת בשלח

מקום לדאגה

מה עושים כשנראה שאין מוצא?

שאין שום דרך?

שכל מה שעשית לא עובד?
שאת יודעת מה את צריכה לעשות אבל לא מצליחה לתרגם את זה למעשה? 

ננסה היום לענות בע"ה על השאלות האלה.

אנחנו בפרשה הרביעית של חומש שמות. פרשת בְּשַׁלַּ֣ח[1].

את פרשת בְּשַׁלַּ֣ח קוראים בדרך כלל בשבת הסמוכה לט"ו בשבט. מכיוון שקוראים בה את שירת הים, היא מכונה גם "שבת שירה", ובקהילות שונות קיימים לגביה מנהגים מיוחדים כמו קריאת שירת הים בקריאת התורה וכן בפסוקי דזמרא במנגינה מיוחדת, ויש מקומות שבעמידה כמו בזמן אמירת ה"הלל". וכן נהוג גם לפני כניסת השבת פיזור אוכל לציפורים.

שירת הים כתובה בספר התורה באופן מיוחד, הנקרא בלשון חז"ל "אריח על גבי לבנה", עם רווח אחד או שנים בכל שורה.

{

בני ישראל יוצאים ממצרים, הקב"ה קורע לנו את ים סוף ואנחנו עוברים בחורבה, משה ובני ישראל פוצחים בשירה ומרים הנביאה ונשות ישראל מצטרפות עם התופים שהביאו מבעוד מועד.

מים מרים וענף עץ שממתיק אותם, מָן מִן השמים, הציווי הראשון על שמירת השבת, וּמֹשֶׁה הִכָּה עַל סֶלַע וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, מַיִם.... לסיכום הפרשה בני ישראל מנצחים את עמלק ומצווים על מחיית זכר עמלק.

כותב הרב אליהו כי טוב[2]: "לא שירת הים בלבד יש בפרשה זו, אלא עוד הרבה ענינים: יציאת מצרים, קריעת ים סוף, חק ומשפט, מן, באר ומלחמת עמלק; אף על פי כן לא יחדו ישראל שם לשבת זו, אלא על שם השירה בלבד, כי שירה זו לישראל בכל הדורות כאילו עכשו אמרוה.

שבכח השירה הזאת שאמרו אז, נטעו שירה ושמחה בלב כל זרע ישראל עד סוף כל הדורות, ובכל עת שהם נושעים מאויביהם ומתרוחים מצרותיהם, ירון לבם שיר ושבח לאל מושיעם, ולא תהילות עצמם יספרו; וכן כתוב בשירה זו: 'ויאמרו - לאמר', כלומר, השירה שאמרו אז, פעלה 'לאמר' בכל הדורות; -:"

וקראתי באיזה שהוא מקום, וסליחה שאני לא זוכרת איפה, שאמירה של שירת הים טובה כמו טבילה במקווה. היא מטהרת. שווה.

{

בפרשה שלנו מתרחשת דרמה עצומה.

בני ישראל מגיעים לשפת ים סוף, ואין להם לאן להמשיך ללכת.

מלפניהם הים, מאחוריהם המצרים שדולקים אחריהם, ואין להם כוונות טובות. זה או חזרה לעבדות, או טביעה בים.

כשעמדו בני ישראל על הים והמצרים מאיימים מאחוריהם, הם צעקו באימה לקב"ה, והתחילו להתלונן למשה: "...וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-ה'. וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר  מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר.[3]"

הרמב"ן[4], רבי משה בן נחמן, מסביר שעם ישראל, כמו כל יהודי טוב, יש כמה דעות, יש חילוקי דעות.

היו שם ארבע כיתות, ארבע קבוצות: "אבל הנכון שנפרש כי היו כתות, והכתוב יספר כל מה שעשו כלם. אמר כי הכת האחת צועקת אל ה', והאחת מכחשת בנביאו ואינה מודה בישועה הנעשית להם, [ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם.] ועל זאת כתוב: וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף (תהלים ק"ו:ז')[5], ולכך יחזיר הכתוב בני ישראל פעם אחרת: וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-ה', כי הטובים בהם צעקו אל ה' והנשארים מרו בדברו."

קבוצה אחת – קבוצת המיואשים: לא מאמינה שיש כאן סיכוי לישועה ומעדיפה לקפוץ לים ולטבוע מאשר ליפול ביד המצרים. מוטב למות בתנאים שלנו מאשר בתנאים של המצרים.

מתלוננת, וצועקת למה הוצאת אותנו ממצרים בשביל למות במדבר.

קבוצה שניה – קבוצת המעשיים: בואו נחזור למצרים. חיי עבדות עדיפים על מוות. אולי הם יחליטו בסוף לעשות איתנו שלום, ונחיה בהרמוניה, וקוּמְבָּיָה[6] וקומזיץ[7] מסביב למדורה עם שרה'לה שרון.

קבוצה שלישית – קבוצת המיליטנטיים: השתגעתם?! לא שלום ולא בטיח. הם לא אמינים המצרים האלה. בואו נראה להם מה-זה! בואו נילחם. מקסימום, "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם-פְּלִשְׁתִּים[8]". עדיף מעבדות.

קבוצה רביעית – קבוצת הרוחניים: חבר'ה, בואו נתפלל.

נצעק חזק, נתפלל בכל הכח, נעשה תהילים מחולק, פיטום הקטורת, שיר השירים, ופרקי שירה... נשתדל בכל הכח, והישועה תגיע.

כי כל יהודי וכל יהודיה הם מעל לטבע. כמו שכתוב: "אין מזל לישראל[9]", והכוונה היא שישראל הם מעל לטבע, והמזל – שהוא חלק מהטבע – לא שולט בהם, כי יש להם את התורה שמספרת איך יכול יהודי לשנות את מזלו, למשל ע"י תפילה.

אבל אין זמן חבר'ה להתפלל עכשיו – המצרים סוגרים עלינו.

וכך כותב ר' ברוך בן יחיאל מיכל הלוי אפשטיין בעל התורה תמימה[10]: "תניא, ארבע כתות (קבוצות/מחלקות/מפלגות – כאן נולדו כל הריבים של הכנסת 😉)  נעשו לאבותינו על הים, (קבוצה) אחת אומרת נפול לים, ו(קבוצה)אחת אומרת נחזור למצרים, ו(הקבוצה)אחת אומרת נעשה עמהם מלחמה, ו(הקבוצה)אחת אומרת נצווח כנגדן,..."

בני ישראל עומדים בצומת הכי מפחידה בהיסטוריה -- גם אם דיוויד ברוזה יעמוד עכשיו בהופעה חיה במצדה וישיר להם יהיה טוב. הם פשוט לא רואים ת'סוף[11]. -- ובכל מקרה הם לא רואים אפשרות לסוף טוב.

אז בנקודה הזו, אני תמיד נזכרת במערכון של הגשש החיוור[12] על ראיונות עבודה.

על השאלות המוזרות ששואלים בראיון לקבלת העבודה, במקרה זה להתקבל ללהקת הנח"ל[13]:

פולי: "שייקה, אתה עומד על צוק גבוה, מלפניך תהום, מימינך טיגריס רעב, משמאלך לביאה, מאחוריך ברוס לי. מה אתה עושה?...

שייקה, מה אתה עושה? לאן אתה הולך?"

שייקה: "אני הולך ללהקת פיקוד מרכז."

אבל במקרה של בני ישראל שעומדים על שפת ים סוף אי אפשר ללכת לשום מקום.

הם בדרך ללא מוצא.

ובכל מקרה, לא מוצא שייגמר טוב.

ועונה להם משה רבע"ה: "וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָ֒אוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת ה' אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם׃

"ה' יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן׃[14]"

וממשיך רבי ברוך בן יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, בעל התורה תמימה ומסביר שמשה עונה כאן לכל קבוצה בתשובה המתאימה לה: "זו (הקבוצה) שאמרה נפול לים, אמר להם משה הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת ה', זו (הקבוצה) שאמרה נחזור למצרים אמר להם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם,..."

"לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם – תנא ר' שמעון בן יוחאי, זה אחד משלשה מקומות שבהם הוזהרו ישראל שלא לשוב למצרים. (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א) ."

".. זו (הקבוצה) שאמרה נעשה עמהם מלחמה אמר להם ה' יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם, ו(הקבוצה)זו שאמרה נצווח כנגדן אמר להם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן. (ירושלמי תענית פ"ב ה"ה)."

ולמשה אומר הקב"ה: "...מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ.[15]".

ה' כאילו אומר למשה: "לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.[16]" עכשיו זה לא הזמן לא להילחם, לא ליפול על החרב, לא להתלונן ולא להרים קול בתפילה. עכשיו זה זמן לעשייה.

עת להתפלל ועת לעשות מעשה של אמונה[17]. לרוץ אל תוך האש כדי לצאת מכאן[18].

מה הלחץ?

שנה שלימה של 10 מכות שאני מנחית על מצרים, שהם ניסים ונפלאות מעל הטבע שלא היו לפני ולא יהיו עוד אחרי לעולם, ואתם נלחצים?

לא ברור לכם שאתם כאן באמצע אירוע היסטורי, לא ברור לכם שאני מציל אתכם?

דווקא כשהכל נראה פָקַקְט[19], הישועה מגיעה לכם כאילו משום מקום. לא שמתם לב?

איפה האמונה שלכם, איפה?

{

זה ידוע. אפשר להוציא את הבן אדם ממצרים, אבל קשה מאוד להוציא את מצרים מהבן אדם.

שמעתי דבר תורה מקסים בווטסאפ, ואין לי מושג מי הרב המדבר.

רגע בסוגריים אני מבקשת לומר משהו למי ששומע:

אני יודעת שיש עניין של צניעות. והרה רבנים גדולים, וצדיקים נסתרים מוצאים ספרים, של עומקי עומקים, ואפילו לא שמים את השם שלהם על הספר.

כנ"ל מסתובבים גם כאלה בווטסאפ. כלומר הקלטות אודיו.

עם כל כמה שאני מכבדת את רצונם לשמור על צניעות, הם גורמים לאחרים – בלי כוונה -- לחטוא.

ולמה אני מתכוונת?

יש עניין של "להביא דבר בשם אומרו."

כתוב במסכת אבות: "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.[20]"

המשפט הזה נאמר על אסתר המלכה שמסרה למלך אחשוורוש בשם מרדכי את דבר השרים שזממו לרוצחו: "וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמׇרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מׇרְדֳּכָי.[21]"

וזה לא דבר של מה בכך, מכיוון שאם אני אומרת משהו ולא מציינת מה המקור שלו, אני בעצם מבצעת כאן גזל. גזל של רעיון.

יהושע ברלין, מישיבת הר עציון, אומר שיש כאן גזל כפול:

"כשהתלמיד שומע דברי תורה ואינו מייחסם לאומרם, הוא גזלן בשני מישורים - בין אדם לחברו ובין אדם למקום: ביחס לאדם שאמרם - שהרי בכך יחשבו שהוא בעל הדברים, ובעניין זה הנגזל יחשב לדל, כי אין ביכולתו להתנגד לגזלן. וביחס לקב"ה - יש פה מעשה גזלה. ע"י ניתוק דברי התורה ממקור אומרם, יוצר הוא נתק באותה שרשרת המיוחסת עד למשה בסיני וטוען שדברי תורה אלו הם המצאה שלו, כאותו אחד שאוכל ללא ברכה. מותר לאכול, אך תחילה יש לדעת מי הם הבעלים."

אז עם כל הכבוד לכל הצנועים – אתם מצטנעים על חשבון מי שמבקש ללמד ולהעביר הלאה.

בבקשה, ציינו בהקלטות מי אתם. ושבע"ה נקבל ביחד פני משיח.

{

אז אחרי ההקדמה הזו, הרב ששמעתי בווטסאפ מביא רעיון נהדר, ואני מפתחת אותו.

כולנו יודעים שלא טוב לעשן, ולא טוב שלא לעשות פעילות גופנית, ושלא טוב לאכול ג'אנק.

אבל בין הלדעת ללעשות יש מרחק עצום.

הלדעת זה בראש, בשכל.

והלעשות מגיע קודם כל מהרגשה שבלב.

רבי נחמן מברסלב קורא לזה: "להשיב מהשכל ללב."

והסיבה שבגללה הדבר הזה כל כך קשה לנו היא: העֹרף. אותיות פרעה.

העורף הוא החלק האחורי של הצוואר.

זה תופס אותנו כשאנחנו נגררים מאחורה, כמו שקורה בפרשה שלנו במלחמה עם עמלק: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כׇּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים.[22]"

הפרעה הזה שמחכה בפינה לתפוס אותנו כשאנחנו לא מוכנים, ולא לאפשר לנו ליישם בפועל את מה שאנחנו מבינים מצוין בשכל.

הצוואר הוא הדבר הזה שמחבר בין הראש לגוף, שבו הלב וכל שאר האברים שפועלים ועושים.

והצוואר הזה, הוא צר. מיצר. מצרים.

ופרעה לא נותן לנו לעבור. אבל חייבים לעבור במעבר הצר הזה. חייבים לצאת ממצרים.

ולכן זה הזמן הכי טוב של השנה: כי עכשיו יציאת מצרים.

עכשיו פסח.

כי "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנׇגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ.[23]"

פסח, אומרת הרבנית ימימה מזרחי, שתי מילים: פה-סח[24].

ההגדה של פֶּסַח נקראת הגדה, מלשון, להגיד: אנחנו מצווים "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ ".

פה סח – זה מהות החג הזה.

חייבים לדבר עם הפה.

לספר.

זו מצוות עשה מהתורה לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו בניסן, "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח[25]", כתוב בתורה: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם"[26]

פה-סח. דברי. דברי. דברו. ספרו לילדים איזה עם מיוחד אנחנו. איזה תפקיד מיוחד נתן לנו הקב"ה.

להיות אור לגויים, לא כמו הגויים.

תחשבו על זה.

איזו התרגשות, אנחנו יוצאים ממצרים.

ממש.

זה קורה עכשיו. בפרשות שלנו, ואוטוטו אצלנו סביב השולחן.

{

אם אני לא טועה, היה זה הרב לסרי שסיפר שאצלם בבית היו ממש עושים הצגה שלימה, עם תחפושות, של בני ישראל יוצאים ממצרים, עם הגלביות, והכאפיות, והסנדלים התנכיות, ושקי היוטה על הגב, יוצאים החוצה ואז דופקים בדלת ונכנסים.

שואלים אותם: "מי אתם?"

"בני ישראל" , הם עונים.

"מניין באתם?" -– "ממצרים"

"לאן פניכם מועדות?" –- "לירושלים".

וכך הלאה כיד הדימיון הטובה עליהם, ועליכם.

תעשו מזה קורבן פֶּסַח – תתקרבו אחד לשני. תֵקרבו את הילדים.

תקריבו זמן ותשומת לב.

{

אז איך עושים "להשיב מהשכל ללב."?

איך מוחקים את פרעה?

ע"י זה שעושים יציאת מצרים: עושים פֶּסַח , פֶּה סַח!

איך יוצאים ממצרים? מדברים.

מדברים עם הקב"ה ומספרים לו במילים שלנו שיש משהו שאנחנו ממש רוצות לעשות אבל קשה לנו "להשיב מהשכל ללב." יש כוונות טובות, אבל קשה ליישם.

מדברים עם הקב"ה כל יום, ופשוט אומרים לו שאנחנו צריכות עזרה בעניין.

ועם הרצון באמת שם – הצינור יפתח.

{

זה מזכיר לי שפעם חברה, דתיה מבית, ניגשה ושיתפה אותי הזה שהבן שלה בן ה-8 עדיין מרטיב כל לילה את המיטה.

ומה לא ניסו? פעמונים, ודיבורים, ורופאים, ופרסים, ועצבים...

וכלום. גורנישט. שום דבר לא עזר.

וזה בעיה, כי זה כבר גילאים שרוצים ללכת לשבתות אצל חברים, והוא לא יכול. הוא מתבייש.

שאלתי אותה: "והבן שלך, כבר דיבר עם הקב"ה וביקש ממנו לעזור לו להפסיק להרטיב בלילה?"

והתשובה המופתעת היתה: "לא!"

את הדבר הכי פשוט, את זה עוד לא ניסו.

למוחרת, קיבלתי טלפון: "היה לו דיבור עם הקב"ה לפני השינה כמו שהצעת, והוא קם בבוקר יבש."

וזהו.

מאז הבחור לא מרטיב.

ככה זה ביטחון של ילד תמים. הוא פשוט דיבר עם אבא.

{

ובכלל לדבר עם אבא, לדבר עם אמא. זה ערוץ שחייב להיות פתוח לילדים שלנו.

ולא משנה בני כמה הם.

הם תמיד צריכים לדבר עם אבא ואמא. תמיד זקוקים לאוזן הקשבת שלנו, ואם הם מבקשים, אז גם את העצה שלנו.

עצה זה ה"צינור", ה"עורקים" שמובילים את מה שעולה עכשיו באילנות. "השרף עולה באילנות...[27]"

{

אבל הפסוק הכי עוצמתי בפרשה הזו, לדעתי, הוא זה:

"ה' יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן׃[28]" פרק יד' פסוק יד': יָּ֣ד!

כמו שמסתיים ספר דברים: "וְלֹא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ ה' פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃

לְכׇל־הָ֨אֹתֹ֜ת וְהַמּוֹפְתִ֗ים אֲשֶׁ֤ר שְׁלָחוֹ֙ ה' לַעֲשׂ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכׇל־עֲבָדָ֖יו וּלְכׇל־אַרְצֽוֹ׃

וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃ [29]"

הכי קשה זה לשתוק. הכי קשה – כי זה כאילו – חוסר עשייה. זה כאילו לא לעשות כלום.

אבל זו העשייה הגדולה מכולן.

כי לפעמים זה בבחינת "...מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ.[30]"

תתניעו, וסעו בשקט.

בלי תלונות. בלי פחדים. בלי כוחנות. בלי וכחנות. פשוט תעשו.

תעשו מעשה של אמונה.

כמו נחשון.

כתוב במדרש[31]: "אמר רבי יהודה: כאשר בני-ישראל עמדו מול ים סוף וניתן להם הציווי להתקדם, היה כל אחד מן השבטים מתחמק ואומר 'אינני רוצה לרדת ראשונה אל הים'. ראה זאת נחשון בן עמינדב וקפץ אל הים[32]..."

{

לפני סיום רק נציין שהיום יום מאוד מיוחד.

י' בשבט, שמתחיל הערב, הוא יום פטירתו של האדמו"ר השישי של חב"ד, חמיו של הרבי מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק שניאורסון זצק"ל, וציון 70 שנה לקבלת הנשיאות של הרבי מליובאוויטש האדמו"ר השביעי של חב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון זצק"ל, באותו תאריך, בדיוק שנה לאחר פטירתו של חמיו.

הדליקו נר לזכרם. ואל תשכחו לדבר עם אבא.

ט"ו בשבט שמח.

{ 

שירת הים[33]

"וַיּ֨וֹשַׁע ה' בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃

וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה ה' בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־ה' וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽה' וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ׃

אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽה' וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽה'֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃

עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹהֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ׃

ה' אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה יְהֹוָ֖ה שְׁמֽוֹ׃

מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם וּמִבְחַ֥ר שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם־סֽוּף׃

תְּהֹמֹ֖ת יְכַסְיֻ֑מוּ יָרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ־אָֽבֶן׃

יְמִֽינְךָ֣ יְהֹוָ֔ה נֶאְדָּרִ֖י בַּכֹּ֑חַ יְמִֽינְךָ֥ ה' תִּרְעַ֥ץ אוֹיֵֽב׃

וּבְרֹ֥ב גְּאוֹנְךָ֖ תַּהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ׃

וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃

אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃

נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם צָֽלְלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃

מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ ה' מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃

נָטִ֙יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ׃

נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קׇדְשֶֽׁךָ׃

שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת׃

אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן׃

תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ ה' עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ׃

תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְהֹוָ֑ה מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃

ה' ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃

כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם וַיָּ֧שֶׁב ה' עֲלֵהֶ֖ם אֶת־מֵ֣י הַיָּ֑ם וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃"

{

השיעור מוקדש לזכות גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה שיזכו בזרע של קיימא

ולבריאות טובה ורפואה שלימה של יצחק בן מרים, אמיליה בת אסתר, אהרון עומרי בן ציונה שירלי, גבריאל בן בלימה, הילד יוסף מרדכי בן תהילה, ושלומית בת רחל בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:[34]

ברלין, יהושע. (תשנב). עלון שבות 134: כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. אוחזר מתוך http://asif.co.il/?wpfb_dl=3106

הרב טמיר, ערן. (יא' בשבט ה'תשס"ז). ארבע כתות על הים – אז והיום. אוחזר מתוך https://www.kipa.co.il/

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

---

[1]  פרשת בְּשַׁלַּ֣ח: שמות יג' יז' – יז' טז' (4/11 ; 116 פסוקים)

[2]  בתוך "ספר התודעה" עמ' רכד-רכה

[3]  שמות יד' י'-יב'

[4]  רבי משה בן נחמן (ידוע כ-הרמב"ן; 1194 - 1270) היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא.

[5]  תהילים קו' ז': "אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף."

[6]  Kumbaya

[7] קומזיץ, יש אומרים שתי מילים ביידיש: קום זיץ, בוא שב.

[8]  שופטים טז' ל': "וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן, תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם-פְּלִשְׁתִּים, וַיֵּט בְּכֹחַ, וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל-הַסְּרָנִים וְעַל-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בּוֹ; וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים, אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ, רַבִּים, מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו."

[9]  מסכת שבת קנו' א' ורש"י שם

[10]  ר' ברוך בן יחיאל מיכל הלוי אפשטיין 1860-1942, רוסיה. היה רבה של נובהרדוק, פוסק ומחבר הספר ערוך השולחן על ארבעת חלקי השולחן ערוך. מכונה גם 'ערוך השולחן' על שם ספרו. (ויקיפדיה).

[11]  מתוך "יהיה טוב" ; מילים: יהונתן גפן ; לחן וביצוע: דיוויד ברוזה.

[12]  הגשש החיוור היה הרכב קומי שפעל בנוף הבידור הישראלי במשך כ-37 שנים, ויצר דפוס תרבות שהשפיע על הלשון העברית ועל סגנון החיים שנגע כמעט לכל פרט בחברה הישראלית. חברי הלהקה, גברי בנאי (נולד ב-1939), שייקה לוי (נולד ב-1939) וישראל פוליאקוב (1941–2007), המכונים גם "הגששים", הם חתני פרס ישראל עבור תרומה לחברה (ה'תש"ס). את הלהקה הקים האמרגן והמפיק אברהם דשא (פשנל) שהיה ההוגה, המייסד והמוביל שלה לאורך כל שנות פעילותה. (ויקיפדיה).

[13]  אם אני לא טועה, לא הצלחתי למצוא את המקור. ומי שיודע, אשמח לשיתוף.

[14]  שמות יד' יד'

[15]  שמות יד' טו'

[16]  קוהלת ג' א'

[17]  בפרפראזה על קוהלת ג' ב'-ח'

[18]  בפרפראזה לשיר "לאורך הים" של עופרה חזה ; מילים ולחן: אילה אשרוב.

[19]  במקור מיידיש: באַקאַקט = מחורבן (רוביק רוזנטל, פורום השפה העברית).
ד"ר ראובן (רוּבִיק) רוזנטל הוא בלשן, מילונאי, עיתונאי וסופר ישראלי, בעל הטור השבועי "הזירה הלשונית" בעיתון "מעריב", שבעקבותיו עשה דוקטורט בבלשנות והקים אתר אינטרנט בשם זה, העוסק בענייני שפה ובלשנות עם דגש על השפה העברית. (ויקיפדיה).

[20]  אבות ו' ו'

[21]  אסתר ב' כב'

[22]  דברים כה' יח'

[23]  שמות יב' כז'

[24]  סח בעברית צחה – לדבר
פסח פה סח - מובא בכתבי האריז"ל, ובעקבותיו, בספרי סוד וחסידות רבים כי השם - פסח, רומז לביטוי: פה סח, ומכאן שעיקר ענינו של חג הפסח הוא בענין הדיבור וגאולתו.
לדוג': 'לזה נקרא חג הפסח, פירוש - פ"ה ס"ח, כי הוא פ"ה תבונה, וזה סוד סיפור יציאת מצרים, וכמ"ש בע"ה' (פרי עץ חיים, שער חג המצות פ"א) וכן במקומות רבים אחרים.

[25]  מתוך ההגדה

[26]  שמות יג' ח'

[27]  בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, (מפרש"י: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועלה השרף באילנות. ונמצא הפירות חונטין מעתה גמרא:)

[28]  שמות יד' יד'

[29]  דברים לד' י'-יב'

[30]  שמות יד' טו'

[31]  מכילתא בשלח ה, פרקי דרבי אליעזר מב, במדבר רבה יג ועוד. וגם בתלמוד במסכת סוטה, לז.

[32]  באלשיך על התורה - (במדבר ז, פד) מופיע שהמים הגיעו עד לאפו.

[33]  בשיעור הקשבנו לשיר "שירת הים". מילים: חומש שמות, פרק יד' פסוק ל' עד פרק טו' פסוק יט' ; לחן וביצוע: סגיב כהן, מתוך אלבומו "הללו" 2011:

https://www.youtube.com/watch?v=KrHzyqChIrA

[34]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.

I'd love to hear from you.