יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: זה הזמן לצמוח | פרשת בוא | ב' בשבט ה'תש"פ

בס"ד

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת בוא

זה הזמן לצמוח

ראש חודש שבט, ר"ת שיהיו בשורות טובות: השרף עולה באילנות, זה הזמן לצמוח.

 

"כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה[1]". בחודש שבט אנחנו חוגגים את ט"ו בשבט, שהוא כידוע חג לאילנות, אבל לא רק... הוא ממש ראש השנה. לאילנות. אבל גם לנו.

הרב אליהו כי טוב[2]: "שלשים וששה יום דבר משה את כל הדברים האלה אל כל ישראל, באחד בשבט התחיל, ובשבעה באדר השלים. תחילת דיבורו -... רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה, פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו וגו' עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת (דברים א' ו'-ז'). וסוף דבריו - אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ. (דברים לג' כט'):"

כמו שמסתיים ספר דברים "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל" מתחיל ספר אחר. דוד המלך ע'ה מתחיל את ספר תהילים כך: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ   --    אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,    וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב."

אַשְׁרֵי אַשְׁרֶיךָ איזה יופי לך , איזה כיף לך.

משמעות נוספת אַשְׁרֶיךָ אַשְׁרֵי היא דרך הישר. יש דרך ישרה, נכונה ללכת בה, ואיזו דרך זו? לא עם רשעים, לא עם חוטאים, ולא עם לצים. ולא רק לא ללכת איתם, אלא גם לא לשבת איתם, אפילו לא לעמוד, כי דבר גורר דבר, ולפעמים חו"ח בלי שרוצים מושפעים רק מעצם הקירבה הפיזית.

אז לא.

מה כן? מה האופציה העדיפה? "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה', חֶפְצוֹ;    וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.

וְהָיָה   --    כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ  --  וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל;    וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.[3]"

כל מה שאנחנו מבקשות: פרנסה, כמו העץ שנטוע באדמה ופֶּלֶג-המָיִם נותן לו את כל מה שהוא צריך כדי לחיות, כל מה שהוא צריך יש לו מהמים. ו"אין מים אלא תורה[4]".

שהילדים, הפְּרִי, שהכל יהיה בזמן הנכון, בשעה טובה, פירות מתוקים ועָלִים רעננים, שתמיד ישארו רווים בתורה ולכן לעולם לא יִבְּלוּ.

"לכן אמרו חכמים האחרונים, משול אחד בשבט כיום מתן תורה. בששי בסיון נתנה תורה לישראל ואותו היום מסוגל לקבלת עול תורה ומצוות, בכל שנה, אף באחד בשבט נפתחים בלבות ישראל מעינות חדשים של תורה, כיון שבו ביום נתן לישראל משנה תורה, וכל הימים האלה שבין אחד בשבט לז' באדר, מסוגלים לזכות בהם לכח התחדשות בעסק התורה והמצוה:"

{

ארבעה ראשי שנים נקבעו ביהדות לציון תחילת השנה בתחומים שונים. קביעת השנה המדויקת לכל תחום הכרחית לקיום מצוות שנתיות, בעיקר מצוות התלויות בארץ ובכלל זה: שמיטה, יובל, ערלה, ביכורים, תרומה, מעשר ראשון, מעשר שני ומעשר עני.

"אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵן:

בְּאֶחָד בְּנִיסָן, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים;

("הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה."[5], שנת כהונתו של מלך, הולדתו של עם ישראל)
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה[6];

בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים (באחד בתשרי נברא האדם הראשון ולכן יום זה מסמל את בריאת העולם ואת מלכותו של ה' על האנושות.) וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבֵלוֹת, לִנְטִיעָה וְלִירָקוֹת; (דיני שנת שמיטה, יובל, ואיסור עורלה)

בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, (מפרש"י: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועלה השרף באילנות. ונמצא הפירות חונטין מעתה גמרא:)

רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי;

וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִין: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ. [7]" (ולתאריך הזה השלכות על כמעט כל המצוות התלויות בארץ כאמור).

בעל סולם, הרב ברוך שלום הלוי אשלג[8] כותב שהשורש הוא היסוד של כל החיים: "הנה מקודם צריך להבין מהו ענין ראש השנה, על דרך העבודה. ידוע שראש השנה הוא זמן הדין שדנין העולם, בין לטוב או חס ושלום להיפוך. וראש נקרא בחינת שורש, שמשורש זה יוצא הענפים. ותמיד הענפין נמשכים לפי מהות השורש, כי משורש של תפוחי זהב לא ימשך ענפים של תפוחי-עץ.

והשורש והראש שהאדם מסדר לעצמו בתחילתו, כן הולך וממשיך את סדר החיים שלו, שהשורש הוא כל היסוד שעליו נבנה כל הבנין."

פירש רש"י "ענינו של השרף העולה באילנות... ע"י שרף שבא באילן לפני חנטה פירותיו חונטין ובו נגמרין, ששרף האילן עולה ונכנס בפרי תמיד וממנו גדל."

מה זה השרף הזה?

זה הכוח הפנימי שעולה בגזע העץ ותפזר לענפיו, והוא זה שנותן את החיות לעלים ולפרחים ולפירות.

ומאיפה הגיע השרף הזה?

ה"יש מאין" הזה?

הרב אשלג: "היינו אם עבר רוב הלילות הארוכים של ימות החורף בתורה ועבודה, ועלה שרף באילנות, ויודע ומרגיש בעצמו עד כמה שאש שורפת בלבו, על דרך "רשפיה רשפי אש שלהבת-יה", אז הוא מחליט להמשיך בדרך הזה. וזה פירוש "ונמצא הפירות חונטין מעתה", היינו מעתה והלאה הוא יזכה לפירות. "

בן אדם זורע עבודה. וכשהוא מחליט להמשיך באותה דרך, אז יבשילו הפירות מהעבודה הזו.

זה כאילו יש מאין.

כאילו פתאום גדל כאן עץ.

אבל קדמו לו תהליכים מתחת לפני השטח, שאולי לא ראינו, אבל הם בהחלט היו שם.

"לכן בט"ו בשבט נקרא ראש השנה, שכבר האדם עשה דין וחשבון לעצמו, אם כדאי להמשיך בעבודה או חס ושלום להיפך. כי אז כבר יודע מאיזה בחינה הוא יכול להמשיך חיים, אם מדברים של קבלה עצמית, או מדברים שהם להשפיע נחת רוח ליוצרו. הנה יודע, שכל עבודתו הוא רק להשיג את הרצון להשפיע, כי הרצון לקבל את התענוגים הוכן לנו ה' יתברך מצד הבריאה, כי רצונו להיטיב לנבראיו וברא את הרצון לקבל.

הנה כתיב "כי האדם עץ השדה", היינו כל העבודות שנוהגים באילנות שיהיה מוכשרים להוציא פירות נוהגים גם באדם. כי עד שהאדם יהיה מוכשר להוציא פירות, מוכרחין לעבור עליו כל העבודות שנוהגים באילנות. וענין פירות הוא תכליתו של האדם."

מהעבודה שעושה האדם על עצמו בימי החורף, מראש השנה ועד עכשיו. כל מה שזרענו, עולה בנו עכשיו, על מנת ללבלב באביב, לצאת מהכוח אל הפועל.

כמו העבודה שעובדים על הצמח – עד שהוא צומח.

מדשנים, ומזבלים, ומשקים, ועודרים, ומתחחים, ותומכים, ומגנים, חותכים יבלות, מסלקים מזיקים, גוזמים ענפים מיותרים או מתים.

לא יותר מידי ולא פחות מידי מים: שלא ירקב, ושלא ימות מיובש.

לסלק חברים מזיקים, וידידים מיותרים. כי יש כמות מסויימת של שרף, כמות מסויימת של אנרגיה, צריך לתעל אותה למה שחשוב ומועיל.

עבודה קשה ולא נעימה בכלל – שאין לה שום סיפוק מיידי.

עבודה של אמונה.

התפילה היא כח החיות שממנו יונקים השורשים, ומהם עולה השרף.

בגזע, בעצה: רשת העורקים של העץ.

כדי שתהיה עצה טובה – צריך שרף טוב. צריך חומרי גלם איכותיים. מה אנחנו נותנים לילדים שלנו לאכול? לא רק פיזית, אלא נפשית. אנחנו צריכים להזין לא רק את הגוף הפיזי שלנו, אלא גם ובעיקר את הנשמה שלנו, את הנפש שלנו, כי "נֶפֶש בְּרִיאָה בְּגוּף בָּרִיא.[9]".

אז אנחנו צריכים מזון לנשמה, תפילות ודברי תורה כדי להזין את הנפש שלנו, שממנו יווצר השרף שלנו, שיוכל לעלות ולהפריח אותנו מחדש.

וכמובן המזון הרגיל, הטעים, שאנחנו מכינות ומזינות בו את עצמנו ואת בני משפחתנו.

{

מ

של הבמבוק

"האם ידוע לך כמה זמן לוקח לבמבוק הסיני הענק לצמוח עד לגובה של בניין? שאלו את האיש.

בשנה הראשונה משקים ומדשנים את השתיל הזעיר… וכלום לא קורה.

ממשיכים להשקות ולדשן אותו במשך שנה נוספת.

ואחריה עוד אחת, ועוד אחריה, ועדיין שום דבר לא קורה.

ואז בשנה החמישית… הבמבוק מזנק לשמים!!! ובתוך ששה שבועות צומח לגובה 30 מטרים.

אם כן, כמה זמן לוקח לבמבוק לצמוח לגובה מדהים שכזה?”  “שישה שבועות” ענה.

“זאת הטעות שלך. זה לוקח לו חמש שנים. אם במהלך השנים הללו היה האיכר מפסיק להשקות את השתיל הרך, הוא היה נובל ומת.

ומה באמת קרה בשנים האלו?

מתחת לפני האדמה התפתחה רשת מסועפת של שורשים שתוכל לתמוך בצמיחתו המתפרצת של הבמבוק.

כי צמיחה מצריכה סבלנות והתמדה.

כי כל טיפת מים חשובה.

כי כל צעד קטן משפיע לטובה.

ייתכן ולא תבחין מיד בהבדל, אבל הצמיחה מתרחשת. אל תתייאש.

בנחישות עיקשת המשך לטפח את שורשי השינוי ובסופו של דבר תפרוץ גם אתה ותגיע לגבהים עצומים”.

שם משמואל[10]: "והאילן הגשמי הוא דוגמא לאדם, ושניהם מודים שמחשבים שליש השנה שתיגמר בחינת הלב הניתנת משני שלישי האדם ולמעלה. אך ב"ש (בית שמאי) מדברים לפי מדתם מדת הדין וצדיקים הזוכים בדין נכתבים ונחתמין בר"ה לאלתר לחיים, ונפסקו להם גשמים רוחניים כנ"ל, ונשלם שליש השנה באחד בשבט שנשלמה בחינת הלב, ולעומת האדם נמשך טבע האילן שהוא דוגמתו."

{

יש זמן שצריך לתת לדברים לשבת, להתעכל, להתבונן בהם מכל הזויות, לתת להם לתפוח, לגדול, להרגיש נוח בתוכנו, לפני שהם בשלים להיות משהו שאפשר להשתמש בו.

כמו בהפרשת חלה. שאנחנו מערבבות את כל החומרים, ומניחות להתפחה, ונותנות לקב"ה לעשות את העבודה שלו.

כמו בהריון, זרע מפרה ביצית ואז צריך לתת זמן לתהליך, זמן לקב"ה לעשות את הקסם שלו.

כמו זרע שנשתל באדמה ומרקיב לפני שהוא נובט. יש זמן לתהליך. ולפעמים זה נראה גרוע יותר לפני שזה נהיה טוב.

צריך סבלנות.

צריך לעבור את התהליך הזה כדי שנוכל ללבלב – לב אל לב, מלב אל לב. בכל לבבכם... בשני הלבבות. להיות שלמים עם הדבר.

אנחנו לומדים גם מעבודת המידות של הספירות:

חכמה – הברקה, רעיון , זרע.

בינה – פירוק לגורמים, בחינה, התבוננות, בניה (הברקה של בעלישלי שיח'), תבונה, תהליך.

דעת – הפרי , התוצר.

במיוחד בתקופה הזו שאנו חיים שבו אין סבלנות לתהליכים, הכל צריך להיות מיד, עכשיו, ואם אפשר אתמול.

תרבות שבה לא מתקנים שום דבר – אלא כשמתקלקל קונים חדש: זה מתרגם למערכות היחסים שלנו – במקום לתת מקום לתהליך של עליות וירידות, כשהדברים לא זורמים, קשים, עוזבים ומחפשים חדש.

אז איזה חומרי הזנה אנחנו נותנים לשורשים של הילדים שלנו?

{

הקבב נתן לעם ישראל לקבוע את ראשי החודשים. כמו שכתוב בפרשה שלנו: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה."[11],

וחשוב לזכור שהקב"ה נתן לעם ישראל ראשי חודשים לא רק כדי שנעשה סעודת אמנים, אלא כדי לשלוח לנו מסר עיקבי של תקווה: גם אתם גם אתם תתחדשו. כמו הלבנה המתחדשת, כך גם עם ישראל.

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". 12 פעמים בשנה אנחנו מתחדשים, מלמד אותנו הרב מנחם וייס[12]:

ה

התחדשות זה חלק החשוב ביותר בחיים שלנו, של עם ישראל.

עוברים עליות וירידות, אבל מה שחשוב זה לא לשקוע, בעיקר בירידות. מתחדשים, בא יום חדש, שבוע חדש, חודש חדש, יש תקווה, יש אופטימיות, הדברים משתנים.

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם – ההתחדשות תלויה בכם. אחת המצוות הנדירות שהקב"ה הוריד אחריות לגמרי מהמצווה הזו ונתן אותה לעם ישראל. הסנהדרין, הבית דין, הם קובעים מתי יהיה ראש חודש.

עד היום הזה, גם אם זה מתוכנן מראש, זה הכל על פי חשבונות של הסנהדרין.

המדרש אומר דבר מדהים, לקראת ראש חודש שואלים המלאכים את הקב"ה: מתי ראש חודש?

עונה להם הקב"ה: אותי אתם שואלים? תשאלו למטה את עם ישראל, זה לא תלוי בי.

לכל אחד ואחת מאיתנו הקב"ה אומר, אני מבחינתי "הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבו בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית[13]", אבל האם באמת תחדשו, האם התקווה החדשה תוליד בע"ה תוצאה טובה יותר, בפרנסה, בזיווגים, בשלום בית, בנחת מהילדים, בכל מה שאנחנו צריכים, לכם, זה תלוי בכם.

מצוות ראש חודש זו מצווה שעם ישראל קיבלו, ובזה הייחודיות שלנו שאנחנו שונים מכל אומות העולם. עם ישראל מונים ללבנה, אומות העולם מונים לחמה[14]. הירח בעצם יצירתו הקב"ה שמידי חודש בחודשו מאמצע החודש ולקראת סופו הוא נעלם ואינו נראה, ובראש חודש הוא פורץ מחדש.

זה אנחנו, לפעמים אנחנו נעלמים, אנחנו נמצאים לפעמים בחודש, אבל אנחנו מאמינים בכח ההתחדשות.

הרב וייס ממליץ שנעשה משהו מיוחד בכל ראש חודש עם הילדים, עם המשפחה, למרות שאין היום איסור מלאכה כפי שיה נהוג בפעם בראש חודש – ובזה לתת ביטוי של אמונה לכך שאנחנו מאמינים ביכולת ההתחדשות שלנו.

{

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה."[15],

וכמו העץ, גם אתם יכולים להתחדש. אנחנו חייבות להאמין שאנחנו יכולות להשתנות, ולצמוח. חייבות.

אחרת נישאר כל החיים תקועות במקום אחד.

זה מתכון לאומללות. מתכון למערכות חיים בעייתיות – כי אם אני לא יכולה להשתנות אבל רע לי אז אני דורשת ממי שמסביבי שישתנו, כדי לסדר לעצמי את אי הנוחות.

אבל זה הזמן שלך לצמוח.

כל אחת אחראית על החלק שלה.

כל אחד בקשר יש לו 100% אחריות על ה-50% שלו.

יש ארבעה שלבים: זריעה, נביטה, צמיחה, הבשלה.

זריעה: רצון – צינור.

גם העץ, כמו האדם, שואף למעלה – כנגד כוח המשיכה.

חייב להיות רצון של ברזל. רצון להשתנות. רצון לגדול. רצון לצמוח. רצון למצות את הפוטנציאל שלי.

בלי רצון אין כלום.

הרצון הוא הסטארטר של ההנעה. הרצון הוא הצינור. אותן אותיות.

נביטה: הודאה. הודאה בקיומו של כח שהוא יותר מהכל.

ההבנה הזו היא גלגל ההצלה שלך. שיש משהו שהוא בלתי מוגבל.

ואיך יכול יצור מוגבל להבין בשכל מוגבל שיש משהו שהוא לא מוגבל?

מהקשה של דברים אחרים שהשכל המוגבל שלנו לא יכול – אבל הידיעה ישנה.

צבעים בקצות הספקטרום.

צלילים מחוץ לטווח השמיעה שלנו: אולטרא-סאונד.

קרינה אנרגטית – שרואים רק במצלמות מיוחדות.

מים – שאם היינו רואים את כל היצורים שחיים בתוכם לא היינו שותים אותם.

צמיחה: אמונה. אימון יום יומי.
"לְעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת לְבַל יִפּל הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת רִבּוּי הַפְּגָמִים וְהַקִּלְקוּלִים שֶׁקִּלְקֵל עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו

עָנָה וְאָמַר אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן.[16]"

לא לבד. בעזרתו של הקב"ה.

על ידי תפילה.

יכולת השינוי טבועה בנו, כמו בלבנה. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם – ההתחדשות תלויה בכם.

הבשלה: הודיה.

להודות על הכל. להבין שמה שזה לא יהיה זה בסדר.

זה לא תנאי: ה' אני מבקשת שהכל יהיה בסדר.

אלא הבנה עמוקה שזה בסדר לא משנה מה.

זה מקום אחר. זה מקום שקט.

זה לא מקום שבו אני עושה תנאים לחיים שאני אהיה שמחה ומאושרת רק כש.....

אלא שאני שמחה ומאושרת בלי שום קשר למה שקורה מחוצה לי. או לי (בגוף, כאבים ל"ע וכיוב').

כתוב במשנה, במסכת ברכות: "חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ו, ה) וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ.[17]"

{

כשהקב"ה מעמיד אותנו בניסיונות זה לא בגלל שהוא רוצה להעניש אותנו – אלא זה בגלל שהוא סומך עלינו שבסוף נצליח. זה בגלל שהוא מאמין בנו. זה בגלל שהוא לא מתייאש מאיתנו.

את חושבת שהקב"ה נותן לך קשיים וניסיונות בגלל שחו"ח לא אכפת לו ממך?

מה פתאום!

הוא נותן לך כי הוא אוהב אותך ורוצה לעזור לך לצמוח. לעלות מדרגות. להתפתח.

אי אפשר בלי אתגרים לגדול.

בתפילת שחרית, בברכת בָּרוּךְ שֶׁאָמַר אנחנו מתפללים[18]: "בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם:"

שואל הנועם אליעזר[19] האדמו"ר מסקולן הרב אליעזר פורטוגל זצ"ל, איך זה מתאים בתפילה?

בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה. בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְרֵאשִׁית, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ. בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו. בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל...

כל אלה מעשים של חסד של הקב"ה איתנו? איך בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם שייך? איך גזירות, שזה בדר"כ דבר לא נעים, שייכות לתפילה הזאת?

אנחנו מודים לקב"ה על זה שהוא גם גוזר גזירות וגם מקיים אותן?

הדבר לא נתן לו מנוח, והוא חשב על זה עוד ועוד עד שלבסוף הוא הבין.

מְקַיֵּם: זה לא רק מקים את ההבטחה שלו, זה גם מלשון לקוּם, קוֹמְמִיּוּת.

כלומר, הקב"ה גוזר, כי זה חלק מהחוקיות של העולם הזה, וזו הדרך היחידה שבה אנחנו יכולים באמת לצמוח ולגדול, אבל הוא גם מקים אותנו מהנפילה, הוא מיישר אותנו.[20]

בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא[21] כתוב על הפסוק "אֲנִ֞י ה' אֱלֹֽקֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִֽהְיֹ֥ת לָהֶ֖ם עֲבָדִ֑ים וָאֶשְׁבֹּר֙ מֹטֹ֣ת עֻלְּכֶ֔ם וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת׃[22]": "וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת רבי מאיר אומר מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון ." והרשב"ם[23] רבי שמואל בן מאיר, שהיה נכדו של רש"י מחזק: "קֽוֹמְמִיּֽוּת - שתי קומות:"

כלומר, הקב"ה נותן ניסיון, אבל הוא גם נותן את הכוח לעמוד בו.

הוא סומך עלינו, הוא מאמין בנו, הוא רואה את הפוטנציאל הגלום בנו, ורוצה שנוציא אותו מהכוח אל הפועל. איך? הוא גּוֹזֵר וּמְקִים! הוא גם נותן את האתגרים וגם את הכוח לעמוד בהם.

אבל כדי למצוא את הכוח הזה צריך לעבוד.

{

כמה הרבה צריך להתכוון בבוקר על ברכת "פּוֹקֵחַ עִוְרִים[24]".

ולזכור שמי שישן מפסיד.

"מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם[25]", מה את ישנה בעמידה?

אם משהו לא בסדר – תַּקְנִי אותו!

אָבִיב מגיע. מחר יגיע בוקר חדש. לקום דנדשים בבוקר, ולפקוח את העיניים להתחיל יום חדש.

"מתוך שלא לשמה בא לשמה.[26]" זה אומנם נאמר לגבי  מי שמקיים מצווה שלא לשם שמיים בסוף יקיים לשם שמיים, אבל אנחנו יכולים להחיל את זה גם על כל שאר ההתנהגויות שאנחנו רוצים לסגל לעצמנו.

כמו שכתוב בספר החינוך[27]: "כי אחרי המעשים נמשכים הלבבות".

אפשר להתחיל גם מהסוף. אפשר להתחיל בהודיה. האמונה הידיעה והרצון יגיעו....

חודש שבט מבורך ושיהיו מלא בשורות טובות!

{

המילים לניגון שנשמע הערב לקוחות מתוך תפילת נִשְׁמַת כָּל חַי.

יש אומרים שיצחק ורבקה חיברו את תפילת 'נשמת כל חי' שאותה אנחנו אומרים בכל שבת בבית הכנסת. ד"ר אפרים יצחקי כותב ש"אין אומרים אותו בחול אלא בשבת ויו"ט כי אז יש לישראל נשמה יתירה[28]".

מבססים את זה על מה שכתב אַבּוּדֶרְהֶם[29] על סיום של נשמת: "ישרים צדיקים חסידים קדושים ר"ת יצחק, תתרומם תתברך תתקדש תתהלל ר"ת רבקה, ע"ש המחבר ואשתו."

הוכחה נוספת היא בפסוק עצמו.

כתוב: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ", נֹכַח ראשי תיבות נשמת כל חי.

זוהי תפילת הודיה עצומה לקב"ה ויש בה סגולות רבות לרפואה, לישועה, לניסים מעל הטבע.

בואו נקרא אותה ואז נקשיב לרב אפרים וקסמן שחיבר ניגון שנכנס ישר ללב.

"נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵ-ל, וּמִבַּלְעֲדֶיךָ אֵין לָנוּ (מֶלֶךְ) גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל, וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם, בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה, אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה.

אֱלֹקֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלוקַּ כָּל בְּרִיּוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְּהֻלָּל בְּכָל הַתִּשְׁבָּחוֹת, הַמְּנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַה' אֱלֹקִים אֱמֶת, לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, מְחַיֶּה מֵתִים. וְרוֹפֵא חוֹלִים, פּוֹקֵחַ עִוְרִים, וְזוֹקֵף כְּפוּפִים, הַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים, וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים, וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים.

וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ. מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ, מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ, וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ, מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ, וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ, וִיפָאֲרוּ, אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָמִיד. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תְשַׁבֵּחַ, וְכָל עַיִן לְךָ תְצַפֶּה, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְהַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקֶּרֶב וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ, שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִּשְׁמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. וְכָתוּב רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה', לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה.

בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם, וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ, וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ, וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל.

בְּמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, וּלְנַצֵּחַ, עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ.

וּבְכֵן, יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ הָאֵ-ל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. שִׁיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז, וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדוּלָה, גְּבוּרָה, תְּהִלָּה, וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָׁה, וּמַלְכוּת, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵ-ל. בָּרוּךְ אַתָּה g מֶלֶךְ גָּדוֹל וּמְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת. אֵ-ל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, בּוֹרֵא כָּל הַנְּשָׁמוֹת, רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה מֶלֶךְ אֵ-ל חַי הָעוֹלָמִים אָמֵן."

אין אנחנו מספיקים[30]

"If we lived a thousand years, if we lived a million years, there will never ever be time enough, for thanking you Hashem, for praising you Hashem, for all you do for us!"

אין אנחנו מספיקים, אין אנחנו מספיקים, להודות לך לך ה' , להודות לך ה', להודות לך ה', להודות לך ה'.

{

השיעור מוקדש לזכות גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה שיזכו בזרע של קיימא

ולרפואה שלימה של יצחק בן סימי, יצחק בן מרים, אמיליה בת אסתר, אהרון עומרי בן ציונה שירלי, גבריאל בן בלימה, הילד יוסף מרדכי בן תהילה, אפרת בת אושרת, ושלומית בת רחל בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:[31]

הרב אשלג, ברוך. שלום. הלוי. כתבי רב"ש – אגרת כט'. אוחזר מתוך http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/55603?/heb/content/view/full/55603&main

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא – רש"י כפשוטו – שמות. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב ווינשטיין, הלוי. יחזקאל. (תשמ"ג). (עורכים: הרב גינזבורג, ר. והרב גינזבורג, ד. ). אור יחזקאל. כרך ג'. עמ' רטו-ריז. בני ברק.

הרב כי טוב, אליהו. (ה'תשס"ח). ספר התודעה. ישראל: בית הוצאת ספרים 'יד אליהו כי טוב וחנוך בן ארזה'.

הרבנית מזרחי, ימימה. (פרידמן, יקרת. עורכת). [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"].

רבי נחמן מברסלב. ספר ליקוטי מוהר"ן. (דפוס ראשון תקס"ח). ירושלים: מוסדות חוט של חסד.

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

תהילים קורן. (2016). ביאורים מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ); אמנות מאת ברוך נחשון ; פנינים מגדולי החסידות. ירושלים: הוצאת קורן.

---

[1]  דברים כ' יט'

[2] שם

[3]  תהילים א' א'-ג'

[4]  בבא קמא פב ע"א: "דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר: הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיהו נ"ה א)"

[5]  שמות, יב' ב' (פרשת בא: י' א' – יג' טז' 106 פסוקים ; 3/11)

[6]  רְבִּי אֶלְעָזָר וּרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי;

[7]  משנה, סדר מועד, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה א'-ב'

[8]  1991-1907

[9] רבים סבורים שהמקור הוא ברומית-לטינית, של המשורר Juvenal - mens sana in corpore sano – ובאנגלית A sound mind in a healthy body ומשם תורגם לעברית בעת החדשה ע"י מאן דהוא. ויש שמקדימים ליוון לפילוסוף היווני תאלס. נראה שבתרבות יוון רומא היה הביטוי בשימוש להערצת תרבות הגוף והשיגי ספורט ואתלטיקה ולפיכך לא אומץ כמות שהוא ביהדות. (מחלקי המים).

[10]  במאמר לט"ו בשבט ; שמות בשלח שנת תרע"ד

רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב (1855 – 1926) היה האדמו"ר השני בחסידות סוכטשוב, מחבר הספר "שם משמואל" על התורה ומועדי השנה. רבי שמואל היה בנו היחיד של רבי אברהם בורנשטיין (מייסד חסידות סוכטשוב) ונכדו של הרבי מקוצק. שימש כאדמו"ר נערץ בחייו, ותורותיו המקוריות, ובעיקר ספרו "שם משמואל", תפסו מקום מרכזי בארון הספרים החסידי גם לאחר מותו.

[11]  שמות, יב' ב' (פרשת בא: י' א' – יג' טז' 106 פסוקים ; 3/11)

[12]  סרטון וידאו (ערוץ 2000) בווטסאפ

[13]  מתוך תפילת שחרית

[14] עפ"י מדרש רבות סדר נשוא פרשה י'

[15]  שמות, יב' ב' (פרשת בא: י' א' – יג' טז' 106 פסוקים ; 3/11)

[16]  ליקוטי מוהר"ן (ר"ת מורנו ורבינו הרב רבי נחמן מברסלב) ח"ב: תִּנְיָנָא - תורה קיב - אִם אַתָּה מַאֲמִין, שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן.
רבי נחמן מברסלב, נינו של הבעש"ט (אמו פייגא, היתה בתהּ של אדל ביתו של הבעל שם טוב) (א' בניסן ה'תקל"ב, 4 באפריל 1772 – י"ח בתשרי ה'תקע"א, 16 באוקטובר 1810) היה אדמו"ר בדור הרביעי של תנועת החסידות ומייסד חסידות ברסלב. הוא היה מורה רוחני מקורי שהדגיש את המכשלות הרבות בדרך לדעת האל ואת חשיבות השמחה, הפשטות והתמימות.

[17]  משנה ברכות ט' ה': " חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ו, ה) וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. בְּכָל לְבָבְךָ, בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע. וּבְכָל נַפְשֶׁךָ, אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. וּבְכָל מְאֹדֶךָ, בְּכָל מָמוֹנְךָ."

[18]  בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה. בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם: בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְרֵאשִׁית, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ. בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו. בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל בָּרוּךְ שְׁמוֹ.

[19]  אליעזר זוסיא פורטוגל (פרטיגול) ( 1897 - 1982) היה מייסד חסידות סקולען ואדמו"רה הראשון. ייסד את הרשת "חסד לאברהם" המסייעת לניצולי השואה. בבגרותו עסק בשחרור יהודים ממאסר בכלא השלטון הקומוניסטי. (ויקיפדיה).

[20] מתוך "מסביב לשולחנו של המגיד"

[21]  ויקרא כו' יג'

[22]  בבלי, בבא בתרא עה' א'

[23]  רבי שמואל בן מאיר (רשב"ם) (1080 – 1160 ) היה פרשן המקרא, פרשן התלמוד ומבעלי התוספות, נכדו של רש"י ותלמידו. חי במחצית הראשונה של המאה ה-12. נודע במיוחד בנטייתו להיצמד לפשט הכתוב בעת פירוש המקראות.

[24]  מתוך ברכות השחר

[25]  יונה א' ו': "וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹקֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹקִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד."
וגם מתוך תפילות חודש הסליחות: "בֶּן אָדָם, מַה לְּךָ נִרְדַּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים. שְׁפֹךְ שִׂיחָה, דְּרּשׁ סְלִיחָה, מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים."

[26]  סנהדרין ק"ה

[27]  ספר החינוך טז'

[28]  מנהגי מהר"י טירנא מנהג של שבת: אם רוצים לומר את התפילה ביום חול לא אומרים את 'ברכת ישתבח' שבסופה.

[29]  הרב דוד (בר' יוסף) אַבּוּדֶרְהֶם היה פרשן תפילות נודע שחי במאה ה-14 סביב שנת ה'ק, 1340 בספרד.   עיקר פרסומו נבע מספרו שכתב בשנת 1340 - "חיבור פירוש הברכות והתפילות" (ידוע יותר בשם "ספר אבודרהם") שמטרתו ריכוז התפילות פירושם והלכותיהם.

[30]  בשיעור הקשבנו לשיר "אין אנחנו מספיקים". מילים: מתוך תפילת נשמת כל חי, והרב אפרים וקסמן ; לחן וביצוע: הרב אפרים וקסמן (Rav Ephraim Wachsman) ואורחיו בבית הכנסת בוקה רטון בפלורידה, במלווה מלכה של שבת חיזוק בדצמבר 2016: https://www.youtube.com/watch?v=8gy3lV6o4KE

[31]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.

I'd love to hear from you.