בס"ד
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות יבלט"א ולרפואה שלימה וישועת ה' כהרף עין לתינוקת רחל בת לבנה, של טל בן תקוה, חוה דינה אטיה בת ציפורה שבע, החיל נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, אמיליה בת אסתר, רפי רפאל בן ריטה, איתי בן נטלי, ואפרים אפי בן חנה בתוך שאר חולי עמו ישראל
יַהֲדוּת וְהוֹרוּת
והפעם:
הגיגים
מעוגנים על פרשת תרומה
מש... מש... מש... מש... משכן
היום אנחנו בונות בית.
מה מלמדת אותנו בנית הבית של
הקב"ה על בנית הבית הפרטי שלנו.
מש... מש... מש... מש-כן.
מש-נכנס אדר. הקב"ה עובר לגור איתנו.
הגענו לפרשת תְּרוּמָ֑ה[1]. האמת היא שהיינו אמורים להיות עכשיו
בפרשה אחרת לפי הסדר הכרונולוגי של הדברים, כי פרשת מִּשְׁפָּטִ֔ים[2] מסתיימת בעליתו של משה רבנו להר סיני
"וַיָּבֹ֥א
מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל־הָהָ֑ר וַיְהִ֤י מֹשֶׁה֙ בָּהָ֔ר
אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃[3]" ואנחנו יודעים מה קרה
כשהוא ירד מההר אחרי.... העם חיכה לו עם עגל הזהב. אבל את זה נקרא רק עוד שתי
פרשות, כשנגיע לפרשת כִּ֣י תִשָּׂ֞א[4] אחרי פרשת תְּצַוֶּ֣ה[5].
לפי הסיום של פרשת
משפטים היינו אמורות להיות עכשיו בירידתו חזרה של משה מהר סיני עם לוחות הברית,
ובכל זאת התורה בוחרת לעשות לנו הפסקה ולדבר איתנו על המשכן.
עכשיו?
למה עכשיו? למה לא
בסדר הכרונולוגי?
{
על המצב ששרר בעולם
לפני מתן-תורה נאמר: "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן
לִבְנֵי אָדָם.[6]". הייתה קיימת הפרדה בין
השמים לארץ. ואילו במתן-התורה הוסרה ה'מחיצה' הזאת ונוצר החיבור בין השמים לארץ
כאשר "וַיֵּ֧רֶד
ה' עַל־הַ֥ר סִינַ֖י[7]" במתן תורה.
'שמים'
מסמלים את הרוחניות, את האלוקות. 'ארץ' מסמלת את הגשמיות והחומריות. כשהמדרש אומר[8], שלפני מתן-תורה הייתה קיימת
הפרדה בין השמים לארץ, הוא מתכוון לומר שלא היה אפשר לחבר את הגשמיות הארצית
לרוחניות האלוקית מכיוון שהם היו מנותקים. המהפכה שעשה מעמד הר סיני בעולם היא
שהנתק התבטל ע"י הסרת המחיצה שהפרידה בין הארצי לרוחני.
כמו שחזר והזכיר
משה רבינו ע'ה לעם ישראל בנאומו האחרון בחומש דברים, שהתורה לא בשמים, אלא ממש
בהישג ידם. כאן. בארץ. הכל תלוי ברצונם להתקרב ולהתחבר עם הקב"ה. הוא כאן,
השאר תלוי בכם: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה
וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה.[9]"
עכשיו הקב"ה
מתחיל ללמד אותנו, באמצעות המצוות, איך מחברים אותנו איתו באמצעות הקשר שאנחנו
עושים בין העולם החומרי, הגשמי, איתו, עם האור, עם הרוח, עם הקב"ה.
הקב"ה מלמד
אותנו איך מתחברים נכון.
{
אז קודם כל צריך
להתחייב אחד לשני/ה. צריך מחוייבות. צריך איזה שהוא הסכם שאליו מחוייבים שני
הצדדים. Meating of
the minds קוראים לזה בשפה המשפטית. לפני שיש Meating of the bodies לפני שיש מפגש פיזי, צריך
להיות מפגש רעיוני. ואת המפגש הרעיוני הזה מגבשים לכלל הסכם, או במקרה שלנו,
כתובה. חוזה נישואין.
וזה היה לנו בפרשת
יתרו. שבה קיבלנו את התורה. ומיד אח"כ את הלכות בין אדם לחברו בפרשת משפטים.
עכשיו אחרי שהרעיון
גובש לכלל הסכם, ויש תיאום ציפיות לגבי איך מתנהגים – אפשר לגשת לחלק הפיזי של החיבור:
הופכים את התיאורתי לאופרטיבי. בונים בית.
כי אתה הגעת מבית
אחד, ואני הגעתי מבית אחר, ואנחנו צריכים נקודת מפגש חדשה. בית שיהיה רק של שנינו.
משהו חדש. בית שמיועד
רק לנו. לזוג החדש.
בית עם ייעוד. בית
שיש לו יעד משותף.
אֹהֶל
מוֹעֵד – קורא
הקב"ה למשכן. זה המקום שבו אני נוֹעַד אתכם. נפגש אתכם. התוועדות = פגישה.
הייעוד של אֹהֶל מוֹעֵד הוא להיפגש עם הקב"ה.
הייעוד של הבית הוא
מקום המפגש של בני הזוג.
{
חמש פרשות תעסוק
עכשיו התורה בבנית המשכן. תְּרוּמָ֑ה, תְּצַוֶּ֣ה, כִּ֣י תִשָּׂ֞א, וַיַּקְהֵ֣ל, פְקוּדֵ֤י. ר"ת תתכּוף, אבל זה לא לתקוף
ב-ק' זה לתכוף ב-כ'. מלשון כפוף. לא מלשון תקיפה.
אולי כדי שנתכופף
קצת.
שנבין שכשבונים בית
צריכים לבוא בגישה מאפשרת לאחר. קצת כפופים. קצת פחות זקופים וגבהי לב... קצת
ענווה של לא יודעים הכל. של מוכנים לשמוע מהשני. מוכנים לשמוע דעה אחרת. לחשוב
אחרת. להבין שזה לא רק שלי, זה של שנינו. זה פרוייקט משותף. הוא לא מצטרף אליך
לפנטזיה שלך, הוא שותף לחלום שהוא לא שלך ולא שלו, אלא חלום משותף. של שניכם.
(תופעת הבריידזילה –
לא צריך להיות 100% בריידזילה כדי למרר לבעלך את החיים... 😉 ).
כשבונים בית, זה
בית שלנו, שלו ושלי. לא רק שלי ולא רק שלו. זה של שנינו.
צריך להתפשר.
לדעת לוותר ואת
הטעם לשמר[10].
צריך לתת יותר:
"דַּבֵּר֙
אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר
יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃[11]"
כך פותחת הפרשה
שלנו.
אתם צריכים לתת לי
חומרים שמהם נוכל לבנות את המשכן.
מה? הקב"ה
צריך את החומרים של הבניה של עם ישראל?
הוא הרי יכול
להוריד בית מקדש שלם מהשמים אם הוא ירצה. מה הוא צריך את הסחבות שלנו?
הקב"ה מלמד אותנו שבית צריך לבנות באהבה.
בלי אהבה זה לא בית.
וכדי להביא אהבה, כדי ליצר אהבה, צריך קודם כל לתת.
תפתחו את הלב ותתנו!
אבל לא כסף שיממן את רכישת החומרים – אלא את החומרים עצמם.
למה?
כי כשבן אדם נותן משהו ששיך לו, משהו שהוא קשור אליו – הוא נותן
משהו ממנו. מעצמיותו.
{
הרב דסלר זצ"ל כבר מזמן לימד אותנו שאהבה היא תולדת
הנתינה[12]. גם מחקרים שנעשו עם ילדים
ובני נוער שבהם חולקו להם שאלונים, הם דירגו את "הם קונים לי דברים" בין
שלושת הדברים הראשונים ל"אני יודע שהורי אוהבים אותי כי"[13].
והורים מתעלים על עצמם, ומקריבים, ונותנים, ונותנים, גם את הלב
וגם את הנשמה[14].
אבל רגע!
מה הורים מלמדים את הילדים שלהם?
האם בזה שנותנים לילדים, באמת מלמדים אותם לתת?
האם נתינה נלמדת ומוטמעת בנפשו של האחר מזה שהוא רואה מישהו אחר
נותן?
האם לומדים להיות אנשים נותנים מעצם חווית הקבלה?
אז התשובה היא: כן. בודאי. אבל גם ממש ממש לא.
(כי ילד במרכז = ילד עם נכות רגשית).
{
הקב"ה מלמד אותנו איך הופכים להיות אנשים נותנים נכון:
"דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י
תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ
אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃"
1. כׇּל־אִישׁ֙. כל ילד. כל אחד במשפחה צריך
לתרום את חלקו.
כולם צריכים לשאת בנטל. כולם צריכים לעזור לעגלה הזו להתגלגל. סוסים (הורים) וגלגלים (ילדים).
כולם צריכים לשאת בנטל. כולם צריכים לעזור לעגלה הזו להתגלגל. סוסים (הורים) וגלגלים (ילדים).
2. אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ
לִבּ֔וֹ.
כל אחד לפי
כישוריו. לפי מה שיש לו לתת.
15 סוגים של חומרים
מונה הקב"ה ברשימת המצרכים לבנית המשכן. מכל הסוגים ומכל המינים: מתכות
יקרות, עורות, בדים, עצים, ואדמה. הכל מהכל.
"השוני שבינינו מעשיר את חיינו[15]".
"השוני שבינינו מעשיר את חיינו[15]".
3. וְיִקְחוּ־לִ֖י
תְּרוּמָ֑ה ...
תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי.
מתוך הבנה שכלום לא
שלנו כאן, הכל מתנה. מרגע הקימה בבוקר. ה-כ-ל-!
כל העולם הזה הוא
של הקב"ה. כל מה שיש לנו זה ממנו. כשאנחנו נותנים לו אנחנו נותנים משלו.
אנחנו לוקחים את מה
שהוא נתן ונותנים לו בחזרה.
אבל באהבה. מכל הלֵב.
4. תְּרוּמָ֑ה. תרום ה' / יש תמורה בעד התרומה.
הרב
ד"ר יונתן זקס[16] אומר: ""תרומה"
איננה רק מונח המציין מתן וולונטרי. פירושה המילולי של "תרומה" הוא
"דבר שמרימים". התרומה היא דבר המוגבה על ידי הקדשתו למטרה נעלה. אתם
מרימים אותו – והוא מרומֵם אֶתכם."
בכל פעם שאנחנו
מרימים תרומה לקב"ה, עושים מצווה, אנחנו מחברים גשמי עם רוחני, ועושים
לקב"ה ממש דירה כאן בתחתונים.
אין אף אחד בעולמו
הרוחני של הקב"ה שיכול לעשות את מה שהוא בחר אותנו לעשות בשבילו – כי רק
אנחנו בני אדם עם יצרים ותאוות ורצונות גשמיים.
{
5. יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ. "מתוך רצון טוב" אומר לנו רש"י. נתינה צריכה להיות בשמחה.
ובודאי נתינה
שקשורה לבית. למשפחה. לזוגיות. כי בית בלי שמחה זה בית
עצוב.
אשה צריכה לעבוד על השמחה שלנו מלמדת אותנו הרבנית ימימה מזרחי.
כי כשהאשה שמחה כל הבית שמח, כל העולם שמח.
כשחוה סולקה מגן עדן, היא קוללה, בהקשר לשני דברים, בקשר להיותה אמא והקשר
להיותה אישה. "הַרְבָּה
אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ
תְּשׁוּקָתֵךְ[17]"
שני הדברים האלה יגרמו לך להיות עצובה: בָנִים וְאִישֵׁךְ.
אין אף אישה שקמה בבוקר ואומרת: יוהו, איך אני שמחה.
אישה קמה בבוקר ואו שהיא אומרת: מתי אפגוש אותו? מתי אפגוש אותו? מתי
אפגוש אותו?
או שחצי השני של הנשים אומר: למה פגשתי אותו? למה פגשתי אותו? למה פגשתי אותו?
והדבר השני שגורם לך להיות עצובה הם הילדים.
או שאת קמה בבוקר ואומרת: אני רוצה ילדים, אני רוצה ילדים, אני רוצה
ילדים,,,,
או שאת אומרת: אני רוצה שהילדים יתחתנו ויעברו לגור רחוק רחוק רחוק...
אנחנו יצורים עצובים.
הקב"ה אומר לנו שזה מאמץ גדול מאוד בשבילנו להיות שמחות.
למה חוה גורשה מגן עדן, וקוללה בעצב? בגלל שלושה דברים.
1. כי אכלה את הפרי האסור.
המהר"ל אומר שמה שיגרום לאישה להיות שמחה זה: החטא היה קשור באכילה, אז
תאכלי!
מספיק עם הדיאטות הנוראיות. כולם מעדיפים אותכן שמנות ושמחות מאשר
רזות ונוראיות.
2. דבר שני, לפני שהקב”ה מגרש את חוה מגן עדן, והוא רואה שהיא כל כך
עצובה הוא מכין לה בגדים חדשים. "עֹז
וְהָדָר לְבוּשָׁהּ[18]" חז"ל בגמרא[19] אומרים לְבוּשָׁהּ לא בושה. אל תתביישי יותר. תקני לעצמך משהו חדש.
בעלך יגיד לך , אבל כבר יש לך.... הם לא מבינים שאנחנו לא קונות כי
אין לנו, אנחנו קונות כי אנחנו עצובות. תקני לעצמך משהו חדש, נעליים חדשות, חולצה
חדשה, מכונית חדשה....
משהו קטן. רק תדאגי לזה שתהיי שמחה.
3. חוה גורשה מגן עדן כי היא דיברה עם הדבר הלא נכון. עם הנחש.
{
בית עושה אותך שמחה. נשים אוהבות
את הבתים שלהן. הן נהנות לטפח אותם, לסדר אותם, לעשות מהם קן של אהבה.
כתוב בפרשתנו: "וְעָשׂוּ לִי
מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.[21]".
תבנו לי בית כדי שאוכל לבוא לגור אצלכם. האברבנאל[22] שואל בשביל מה צריך משכן? הרי הקב"ה נמצא בכל מקום "מְלֹא כׇל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ[23]"
תבנו לי בית כדי שאוכל לבוא לגור אצלכם. האברבנאל[22] שואל בשביל מה צריך משכן? הרי הקב"ה נמצא בכל מקום "מְלֹא כׇל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ[23]"
למדנו כבר מהאדמו"ר
שניאור זלמן שכתוב במדרש[24] שתכלית בריאת העולם היא
ש"נתאוה
הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" היינו, הקב"ה רוצה לשכון בעולם הזה
בלא לבוש והסתר, כמו אדם הנמצא בדירתו בכל עצמותו. היינו, שלימות העבודה והתענוג
האמיתיים של נברא הם להשלים את הכוונה העליונה להפוך את העולם לדירה לה' ית', דבר
המתבטא בהתבטלות מוחלטת לרצון העליון בלבד."
"ולא אמר ושכנתי
'בתוכו' אלא "בתוכם", להורות שאין השכינה שורה במקדש מחמת המקדש כי אם
מחמת ישראל, שנאמר: "הֵיכַל ה' הֵמָּה[27]".
הנה כי כן, המקדש,
החומר והלבנים, אין להם כשלעצמם כל קדושה. קדושתם יונקת ממעשיהם של בני ישראל;
מהיכולת של עם ישראל לקדש את החומר, ולהפך, מיכולתם להביא חלילה להחרבת החומר.
אין משמעות
למקדש ללא הקדושה האישית של כל אחד ואחד.
אין משמעות למשכן ללא ההקדשה האישית של כל אחד, הנתינה האישית של כל אחד:
"וְיִקְחוּ־לִ֖י
תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ
אֶת־תְּרוּמָתִֽי".
כשתבנו לי את
המשכן, אומר הקב"ה, עצם הנתינה, עצם העשיה, תחבר אותכם איתי, ואז אהיה
בתוככם. בתוך הלב של כל אחד ואחד מכם.
כל אחד נותן משהו
משלו: תרומה. ובתמורה – בחלל הזה נכנס ה'.
זה כזה על משקל הוֹמֵאוֹסְטָזִיס / מַצַּב
אִיזּוּן: אין מצב של ריק פנימי. אם משהו יוצא – זה מיד מתמלא במשהו אחר. חייבים
לשמור על איזון. זה חוק בטבע. ככה ברא הקב"ה את עולמו.
{
את כל המשכן בנו
כדי שתוכל השכינה לבוא ולהיות איתנו, עִם עַם ישראל. שיהיה לשכינה בית.
גם בבית שלנו השכינה
יכולה לבוא.
המילים
איש ואשה, כל אחת שלוש אותיות.
איש
: א,ש, והאות י',
אשה:
א,ש, והאות ה'
אם
זכו בני הזוג והתווספו לאותיות שמם האות י' והאות ה', הרי שהם זכו, כי אלה אותיות
שמו של הקב"ה, ואם הוא בשמם הרי שהוא שוכן ביניהם, בתוכם ואיתם.
אבל
אם לא זכו בני הזוג להכניס את הקב"ה לתוך חייהם ולהיות שותף לזוגיות שלהם, הם
נשארים רק עם א' ו-ש': אש! אש ללא גבול, אש שבה הכל מותר
וכלום לא אסור, ללא שום דבר שיאזן וימתן אותה, אש שורפת אוכלת ומעכלת.
ככה מחברים בין ה'
לבני האדם, בין שמים וארץ. בין איש לאישה.
{
בפרשת תְּצַוֶּ֣ה, שגם היא עוסקת בבנין המשכן, ממלא
הקב"ה את "בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר[29] לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה בְּחׇכְמָ֛ה בִּתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת
וּבְכׇל־מְלָאכָֽה"
על מנת שיוכל לעסוק בכל עבודות המשכן "וְלַחְשֹׁ֖ב
מַֽחֲשָׁבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֛ת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת׃[30]"
מלאכת מחשבת, היא
מלאכה שנעשית במחשבה, מושקעת בה מחשבה. היא לא נעשית כלאחר יד.
כותב הרש"ר
הירש[31]:
"מלאכת
מחשבת פשוטה כמשמעה: "מלאכה שכרוכה בה מחשבה". זהו הביטוי המיוחד המורה
על מהותו העיקרית של מכלול מלאכת האומן שהושקעה בהקמת המשכן."
ולמה זה קשור אלינו
היום? כי ומחשבה אלה אותיות בשמחה.
הרב יעקב פילבר[32] כותב כל כך יפה: "חלקו האמיתי של
האדם הוא הצורה שבה הוא נותן את תרומתו, כמו שכתב החת"ס[33]: "ואין לאדם חלק
בנתינת התרומה אלא השמחה ורצון טוב".
משום שבחודש אדר, בפורים, קרה דבר מעניין שאנחנו קוראים עליו במגילת אסתר שבה מתוארת התרחשות לכאורה
מקרית ואקראית של אירועים שונים שהובילו להטלת פור חתום בטבעת המלך: "לְהַשְׁמִיד
לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן[35]" שהתהפך על פיו
אחרי שאסתר המלכה ביקשה ממרדכי: "צוּמוּ עָלַי
וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים[36]", וכל היהודים,
ללא יוצא מן הכלל, בכל 127 מדינות פרס ומדי התאספו בבתי הכנסת לתענית ולתפילות
קורעות שמיים.
לכל אורך המגילה לא נזכר שמו של הקב"ה אפילו לא פעם אחת. כך
שעפ"י המדרש יוצא שהיהודים של אותו הדור קיבלו עליהם עול מלכות שמים מתוך
הסתר. (ולכן מגילת הסתר/אסתר).
את התורה שקיבלו אבות אבותיהם בהר סיני שנכפתה עליהם הר כגיגית, קיבלו
יהודי פרס ומדי על עצמם את מתוך רצון חופשי. בשמחה.
ומכיוון שלא חוו את נוכחותו של הקב"ה, יוצא שעם ישראל של דור מרדכי
ואסתר בחרו לדבוק בקב"ה ובתורה מתוך בחירה חופשית לגמרי וללא שום כפיה:
"כׇּל־אִישׁ֙
אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ" ברצון ובהתנדבות. ובכך הפכו את הקערה על פיה.
אז איך לא נשמח? מלא?
{
חודש אדר, הוא
החודש שבו ה-א' , הקב"ה מגיע לשכון בתוכנו, בבית שאנחנו בונים לו, בתוך
תוכנו. "וְעָשׂוּ
לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם": אדר =
א' דר. בתוכי, בתוכך, בתוכנו.
שאלנו בתחילת
השיעור למה הקדימה התורה את פרשת תְּרוּמָ֑ה לפרשת , ולחטא העגול.
והתשובה היא, שבשורה
התחתונה חטא העגל היה ביטוי של רצון העם לקשר יומיומי של הקב"ה.
פרשת תְּרוּמָ֑ה מקדימה תרופה למכה.
פרשת תְּרוּמָ֑ה באה לפני פרשת העגל כדי ללמד
אותנו איך מתחברים נכון לקב"ה.
וזה לא עם עגל.
לקב"ה מתחברים
באהבה, שבאה מנתינה. אמיתית מכל הלב.
גם לבני הזוג שלנו
מתחברים ככה.
יש דרך להתחבר
נכון. וזו הדרך. בנתינה. שמייצרת אהבה.
במחוייבות לבית
משותף. למשכן. בית עם ייעוד. בית שבו נפגשים, מתחברים. ודרים ביחד.
בית בונים באהבה. במחשבה תחילה. בשמחה תחילה.
"וְנָא אַל
תַּצְרִיכֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ לֹא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי
הַלְוָאָתָם. כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדוֹשָׁה
וְהָרְחָבָה."[40] ושֶׁנזכה להיות תמיד מִן הַנּוֹתְנִים
וְלֹא מֵהַמְּקַבְּלִים. וביחד, שנבנה
בית נהדר, שנִבָּנֶה
עוֹלָם של חֶסֶד[41].
חודש אדר שמח שמח
שמח. 60 יום של שמחה. וכל השאר בטל בשישים. (ככה אומר הרבי מלובביץ').
{
שיבנה
עולם של חסד שיבנה
שיבנה
בתפילתנו במהרה בימינו[43] שיבנה
שתבנה
אהבתנו גאוותנו שתבנה
שיבנה
עולם של חסד שיבנה
ושבו
בנים לגבולם[44]
ונערים
בנגינתם[45]
{
לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.
פרויקט שיעורי יַהֲדוּת וְהוֹרוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות
יתקבלו בשמחה
{
{
מקורות:
בן יצחק, א. (תשע"ז). חומר ורוח
– מבוא למלאכת הקמת המשכן. דף שבועי. גיליון מספר 1210. הפקולטה למדעי היהדות.
לשכת רב הקמפוס. אוניברסיטת בר-אילן.
הרב גוטליב, ז. ל., הרב
גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים).
(ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא:
חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט, שמות – פרשת תרומה. ירושלים:
לשם ספרי איכות.
הבר, ח. (אין תאריך).
אף על פי כן ולמרות הכל. אוחזר מתוך https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/839244
הרב וולבה, ש. (ה'תשס"ט). שיעורי
חומש. שמות. עמ' רכד-רמא. ירושלים: משפחת וולבה.
הרב זקס, י. (2018). שיח
ושיג – קריאות חדשות בפרשת השבוע. כרך א'. בראשית שמות.
עמ' 231-229. ירושלים: ספרי מגיד, הוצאת קורן.
עמ' 231-229. ירושלים: ספרי מגיד, הוצאת קורן.
הרב חזיזה, ר. (אין תאריך). תורה
מאירה. חומש שמות. עמ' לז-סא. צפת: מוצרי איכות לנשמה.
רבנו יוסף, ח. (תשס"ו). פניני
הבן איש חי על פרשיות השבוע – בראשית שמות. עמ' תיח. ישראל: הוצאת
פלדהיים.
הרב פילבר, י. (ב' באדר תשעז). למה נכתבה
פרשת תרומה אחרי פרשת משפטים? אוחזר מתוך https://www.srugim.co.il/185192-185192
הרב רייס, מ. (תשנ"ג). להבין ולהשכיל. עמ' 140-134. ירושלים:
מבחר הספר – שטינמץ בני-ברק.
[13] מכון אדלר 1999, דור הררי,
במסגרת קורס "עבודה עם נוער והורי מתבגרים"
וגם למשל Gary Chapman and Ross Campbell, The 5 Love Languages of Children, Northfield Publishing 1997, 2005, 2012
וגם למשל Gary Chapman and Ross Campbell, The 5 Love Languages of Children, Northfield Publishing 1997, 2005, 2012
[22] רבי
יצחק בן יהודה אַבְּרַבַנְאֵל ; או
בספרדית דון איסק אברבנאל 1437 – 23 ספטמבר 1508,
מדינאי יהודי, פילוסוף, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהדות הבולטים בתקופת
גירוש ספרד.
[26] יששכר
בער איילנבורג, צידה לדרך, לשמות כה' ח'
רבי יששכר בער איילנבורג , פולין-איטליה (1623-1550) מגדולי בעלי ההלכה סביב תחילת המאה ה-16, תלמידו המובהק של ר' מרדכי יפה, בעל הלבושים, ומתלמידיהם של המהר"ל (ר' יהודה לויא מפראג) והסמ"ע (ר' יהושע פלק כ"ץ). שימש כאב"ד בגוריציה (איטליה). השפיע רבות על כל גלילות פולין, ואיטליה והיה מחשבי הרבנים בדורו. חיבורו "צידה לדרך" הוא פירוש לרש"י על התורה, אך הוא כולל גם הערות על פרשנים אחרים ובפרט לפירושו של הרא"ם (ר' אליהו מזרחי).
רבי יששכר בער איילנבורג , פולין-איטליה (1623-1550) מגדולי בעלי ההלכה סביב תחילת המאה ה-16, תלמידו המובהק של ר' מרדכי יפה, בעל הלבושים, ומתלמידיהם של המהר"ל (ר' יהודה לויא מפראג) והסמ"ע (ר' יהושע פלק כ"ץ). שימש כאב"ד בגוריציה (איטליה). השפיע רבות על כל גלילות פולין, ואיטליה והיה מחשבי הרבנים בדורו. חיבורו "צידה לדרך" הוא פירוש לרש"י על התורה, אך הוא כולל גם הערות על פרשנים אחרים ובפרט לפירושו של הרא"ם (ר' אליהו מזרחי).
[29] עפ"י המדרש חור היה
בנם של כלב בן-יפונה ומרים הנביאה אחות משה ואהרון. חור נהרג ע"י ההמון כשסרב
לשתף פעולה בבנית עגל הזהב. בצלאל היה אם כך הנכד של חור, והנין של מרים.
[32] הרב
יעקב הלוי פילבר (כז' באדר תרצ"ו , 21.3.1936) לשעבר ראש הישיבה לצעירים
וממייסדיה, ממנהיגי החינוך התורני בישראל, ממייסדי "מרחביה - האגודה לקידום
החינוך התורני", שהקימה בהנהלתו את מוסדות "נועם". מפרשני
הראי"ה (אברהם יצחק הכהן) קוק, כותבם של שמונה ספרים תורניים ולשעבר רבו של
קיבוץ חפץ חיים. יקיר ירושלים לשנת תשס"ח.
[42] בשיעור הקשבנו לשיר
"שיבנה עולם של חסד" המבוסס על פסוקים מהמקורות שלנו. מילים: עציון מאיר
; לחן וביצוע: עציון מאיר ויונתן רזאל , מתוך האלבום "בין תל אביב לבני
ברק" 2011 של להקת "דברים בעלמא" שהיא הרכב
ייחודי שמורכב מדתיים וחילוניים, גברים ונשים שמנגנים יחדיו על במה אחת. מפיק
המוסיקלי שמוליק דניאל: https://dvarimbealma.bandcamp.com/track/--5
[45] כתובות ח' א': "קוֹל שָׂשׂוֹן
וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים
מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם"
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel. With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.
I'd love to hear from you.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה