יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: צאו מזה: ארבע שיעורים בזוגיות | פרשת בשלח | י' שבט ה"תשע"ז

בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשות בשלח

צאו מזה: ארבעה שיעורים בזוגיות

למה בְּשַׁלַח ולא בְּשְׁלִיחוּת?
מה יש לפרשה ללמד אותנו על זוגיות?

ומה הקשר לטו' בשבט?

כמה חשובות הנשים....!

שלוש שירות, והבטחה אחת ענקית.

ב

מטוס קל, יושב נוסע ליד הטייס, ורואה בלוח השעונים שעון מוזר שמראה את האף של המטוס למעלה או למטה, ושואל את הטייס: "מה זה השעון הזה?"

"זה שעון שמראה לי אם אני טס לכיוון למעלה, לכיוון השמיים, או אם אני טס לכיוון למטה, לכיוון האדמה."

"אני לא מבין" מקשה הנוסע "בשביל מה אתה צריך את השעון הזה, מה אתה לא יכול לראות לבד לאיזה כיוון אתה נוסע?"

"ברור" עונה לו הטייס "עכשיו כשהשמיים כחולים והשמש זורחת אין שום בעיה לראות איפה השמיים ואיפה האדמה, אבל אם מעונן, או יש ערפל, אין שום אפשרות לראות, ובשביל זה יש את השעון הזה שמראה לי גם אם בחוץ אין ראות, איפה למעלה ואיפה למטה."

גם אנחנו מרגישים מצויין כשהכל בחיים מסתדר לנו בקלות, כשהשמש זורחת לנו והשמיים שלנו כחולים. אבל כשמתענן, או שמעורפל, כשיש בעיות וקשיים, גם אנחנו צריכים איזה שעון שיורה לנו לאיזה כיוון אנחנו זזים, ואם אנחנו בכיוון הנכון.

פרשת בְּשַׁלַּח[1] נותנת לנו הוראות מהסוג הזה. הוראות לחיים, הוראות לזוגיות.

{

היינו מצפים שעכשיו אחרי שנגמרו המכות ובני ישראל סוף כל סוף יוצאים ממצרים אחרי מאתיים ועשר שנות עבדות, שלפרשה שלנו יקראו בְּשְׁלִיחוּת, או לַשְׁלִיחוּת. אבל לא. לפרשה שלנו קוראים בְּשַׁלַּח, שמשמעותו: כאשר הוא שלח, או במילותיו של המקרא המלא: "כאשר שלח פרעה את העם ממצרים בדרכם לארץ ישראל[2]". אז למה בְּשַׁלַּח?

מסביר לנו הרבי מלובביץ': "נקודת העניין היא, שיציאת מצרים התרחשה על ידי פרעה. לא זו בלבד שפרעה הסכים ליציאת בני ישראל ממצרים, אלא שהוא שילח אותם משם. וכאן טמון שבח גדול לבני ישראל. כי המהפך הזה של פרעה, היה תוצאה מהעובדה שרבים מבני ישראל האמינו בנבואה של משה על היציאה ממצרים, למרות שברגעים מסוימים הדבר היה נראה מופרך לחלוטין, וקיימו באדיקות את רצון ה', עם כל הקשיים הכרוכים בכך. לכן בשורה התחתונה, בְּשַׁלַּח לא מבטא חיסרון, אלא את יכולת ההשפעה של בני ישראל על העולם החיצוני – כיצד קיום רצון ה' יכול להפוך את האויב לגורם מסייע."

הרבי מלובביץ' מסביר לנו שהאמונה שלנו בה', היא היכולת שלנו, של עם ישראל, ללכת אחריו בדבקות עד הסוף הטוב, גם כשהכל נראה ממש לא טוב, ולא מבטיח בכלל, ואפילו אבוד -- והיא זו שמסוגלת להפוך את המציאות.

"העולם הפועם סביבנו, עשוי להיתפס לפעמים כמי שמעמיד מכשולים בפני קיום התורה והמצוות, אולם, חשוב לזכור, כי ה' ברא את המכשולים האלה מלכתחילה כדי שנתמודד עמם ונתגבר עליהם. בדרך זו אנחנו עצמנו מתעלים לדרגה גבוהה יותר, להיות חזקים יותר ונאמנים יותר ליהדות."

ואכן, הפרשה שלנו מלאה מכשולים, מכל מיני סוגים.

{

נראה שהדברים לא רק שלא משתפרים אלא שהם אפילו נראים גרועים יותר:

·        המצרים רודפים אחרי בני ישראל שעומדים מול ים סוף - ורואים שלפניהם מוות בטביעה ומאחוריהם מוות ביד המצרים.

·        נגמרים להם המים, אין להם מה לשתות - והם רואים שהם עומדים למות מצמא.

·        נגמר להם האוכל, אין להם מה לאכול - והם רואים שהם עומדים למות מרעב.

·        עמלק מגיע לרפידים להילחם בהם - והם רואים שהם עומדים להיכחד ביד האויב.

זהו זה. נגמרו שנות העבדות, עשרת המכות מאחורינו, פרעה סוף כל סוף הפסיק להפנות את העֹרף (אותיות פרעה), ובני ישראל יוצאים ברכוש גדול מארץ מצרים. 

היינו מצפים שעכשיו, כשבני ישראל סוף סוף נגאלו ויצאו מבית עבדים, החיים שלהם יהיו קלילים נעימים וזורמים.

אבל לא ממש.

אז אם יש לנו סימן שאלה, ומשהו לא ברור, או לא ממש מתיישב עם ההיגיון, אז אנחנו כבר יודעים שזה אומר שיש כאן שיעור בשבילנו, שיש לתורה משהו חשוב מאוד ללמד אותנו.  

{

אנחנו לומדים ארבעה שיעורים בזוגיות:

1.      כשעמדו בני ישראל על שפת ים סוף, הים הגדול לפניהם והמצרים מאחוריהם – ה' הגן על העם עם עמוד הענן ועמוד האש, הוריד ברד על המצרים, פתח לבני ישראל את הים, אפשר להם לעבוד בחורבה, הטביע את המצרים בים, ואז הקיא אותם ליבשה על מנת שבני ישראל יוכלו לאסוף את כל האבנים הטובות שקישטו את כלי המלחמה והמרכבות.

2.      כשבני ישראל חשבו שהם עומדים למות מצמא, סידר להם ה' את בארה של מרים שילווה אותם במדבר וירווה את צימאונם מעכשיו ועד מותה של הנביאה.

3.      כשבני ישראל חשבו שהם עומדים למות ברעב, סידר להם ה' מן שירד מהשמיים כל בוקר, עטוף בטל, מנת עומר לכל נפש, ושתיים בערב שבת: אחת ליום שישי ואחת ליום שבת.

4.      כשבני ישראל עומדים מול האיום של עמלק, מגלה להם ה' איך ינצחו אותו.

התורה מלמדת אותנו סודות גדולים.

עוד מעט נגיע למעמד הר סיני, שהוא בעצם חתונה בין הקב"ה לעם ישראל, כשהתורה היא הטבעת. ככתוב: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה':[3]"

עכשיו אנחנו בעצם בתחילת מערכת היחסים הזוגית המיוחדת הזו: מצד אחד עם ישראל, ומן הצד השני ה'.

התורה מלמדת אותנו בפרשה איך בונים ומשמרים זוגיות טובה.

{

כשעמדו בני ישראל על הים והמצרים מאיימים מאחוריהם, הם צעקו באימה לקב"ה, והתחילו להתלונן למשה: "...וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-ה'. וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר  מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם.[4]"
אומר הקב"ה למשה: "...מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ.[5]".
ה' כאילו אומר למשה: "לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.[6]" עכשיו זה לא הזמן לא להתלונן ולא להרים קול בתפילה. עכשיו זה זמן לעשייה. עת להתפלל ועת לעשות[7].

שיעור מספר 1 בזוגיות: אנחנו לומדים שלפעמים צריך להיות נחשון[8] ולא משה. לא תמיד צריך לדבר. לא תמיד זה נכון לקיים שיחות, לחפור, לנתח, להסביר. לפעמים הדבר הכי נכון הוא פשוט להפסיק לחכות שהשני ישתנה, ולעשות מה שצריך לעשות מפחיד ככל שזה יהיה. אפילו אם צריך לקפוץ לים של מים סוערים.

ב

רגעים אלה, התגלה אומץ ליבו של נחשון ומסירותו לרצון הבורא.

כך נאמר במדרש[9] ובתלמוד[10] (בעיבוד קל):

אמר רבי יהודה: כאשר בני-ישראל עמדו מול ים סוף וניתן להם הציווי להתקדם, היה כל אחד מן השבטים מתחמק ואומר 'אינני רוצה לרדת ראשונה אל הים'. ראה זאת נחשון בן עמינדב וקפץ אל הים[11]...

ועליו נאמר בפסוק המופיע בספר התהילים: "הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹקִים--    כִּי בָאוּ מַיִם עַד-נָפֶשׁ.  טָבַעְתִּי, בִּיוֵן מְצוּלָה--    וְאֵין מָעֳמָד; בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי-מַיִם,    וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי.... אַל-תִּשְׁטְפֵנִי, שִׁבֹּלֶת מַיִם--    וְאַל-תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה; וְאַל-תֶּאְטַר-עָלַי בְּאֵר פִּיהָ. "[12]

אנחנו רואים את זה הרבה אצל זוגות שאיך שאחד מבני הזוג מודיע לשני שהוא או היא רוצים לדבר, או צריכים לדבר, הם יודעים להוציא את השכפ"ץ[13] מהארון, ולהתכונן להתקפה רצינית שבה צד אחד נואם ומטיף מוסר, והשני מקשיב ומחכה שההתקפה תסתיים ואפשר יהיה לחזור לסטטוס-קוו המוכר והידוע.

שום דבר לא באמת משתנה. אותו התרחיש בכל פעם. כל אחד מצפה מהשני לסדר את העולם בשבילו. לא. אומרת לנו התורה. לפעמים צריך להבין שאף אחד לא יעזור לך חוץ ממך. צריך לשנס מותניים, ויחד עם הפחד, לקפוץ למים. רק ככה אפשר לקרוע את הים.

{

כשנגמרו לבני ישראל המים וכל מה שהם מצאו אחרי שלושה ימים ללא מים הם מים מרים שאי אפשר לשתות אותם, הם חשבו שהם עומדים למות בצמא. הם שוב התלוננו: "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה-נִּשְׁתֶּה.[14]" הפתרון שהקב"ה נתן למשה היה מוזר מאוד: "וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל-הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם;[15]".

שני דברים מרתקים מתרחשים כאן.

האחד, הפעם לא כתוב כפי שבדרך כלל כתוב כשהקב"ה מדבר אל משה: וַיֹאמֶר, אלא כתוב וַיוֹרֵהוּ, מלשון יוֹרֶה, הוֹרָה, הוֹראה, ללמדנו שישנה כאן הוראה, לימוד חשוב עבורינו.

ומהו הלימוד?

זה הדבר השני.

מסביר לנו הרבי מלובביץ' שמשה משליך עץ מר למים המרים וממתיק אותם[16]. ומביא מהרמב"ן שמסביר שלבני אדם יש נטייה להמתיק את המר או המלוח. כלומר להוסיף משהו שישתלט על המר או המלוח. לקב"ה, לעומת זאת, יש פתרון טוב יותר. הוא מלמד אותנו שכשיש בחיים שלנו מרירות טעם רע אחר, זה אומר שזה הזמן לטיפול שורש. לא לכסות על הבעיה, אלא לרדת לעומקה. לפתור אותה מהשורש שלה.

שיעור מספר 2 בזוגיות: כשאנחנו נתקלים בקושי, בקונפליקט, בבעיה בזוגיות שלנו אסור לנו לברוח לפתרון הקל. אסור לנו לכסות על הבעיה עם הרבה דברים אחרים, טובים ככל שיהיו, כי אלה רק יכסו על הבעיה ולא באמת יפתרו אותה מהשורש.

כדי לפתור את הבעיות באמת, צריך לרדת לשורש. כלומר, זה יהיה מר, או מלוח, או כל טעם אחר שהוא לא טעים.

אבל עדיף כמה דקות של מר ותיקון מהשורש, על שנים של מתיקות מעושה עד כדי בחילה שרק מסתירה את הקושי שבינתיים מבאיש ונרקב.

כדי להבין את הרעיון נתחבר רגע לטו' בשבט המתקרב אלינו, ונלמד איך נולד עץ.

לפני שהעץ היה עץ ירוק וזקוף וחזק ויפה, הוא היה זרע באדמה. זרע קשה ואטום.

ולפני שהזרע הוציא נבט, הוא היה חייב להרקב, ולהתפורר, כדי שהמים ומרכיבי התזונה שבאדמה יוכלו להגיע אליו.

ולפני שהנבט נהיה נבט שיכול להרים את ראשו, הוא קודם כל ניצרון קטן ששואף למעלה, ושורשון קטן ששואף למטה.
השורשון יהפוך למערכת שורשים עניפה שתזין את העץ, והניצרון יחפש דרכו בחושך של אמא אדמה, עד שיבקע דרכו ויצא אל האור, ויגדל ויתעבה, ויתחזק ויהפוך להיות עץ.

כך גם המערכת הזוגית שלנו.

כמו לעץ גם לה יש כל מיני תקופות שבהם היא גדלה, ומתעבה, ומסתעפת, ואולי אפילו גם קצת משתנה ומחליפה צבעים כמו העלים של העץ.

אבל צריך לזכור שלא להיבהל מריקבון, משלכת – כי בלעדיהם אין חיים חדשים ושום דבר לא יצמח.

כמו לעץ, גם לנו, ולמערכת הזוגית שלנו יש מחזוריות. זה בסדר הריקבון, כי הוא זה שמזין את האדמה, את הקשר.

אבל כן צריך לטפל בבעיות מהשורש, בלי להיבהל.

זה אולי לא נעים, אבל עם הרבה חום, ואהבה, וחומרי הזנה מתאימים, גם מר יכול להפוך מתוק.

{

כשנגמרה לבני ישראל הצידה שהביאו איתם ממצרים: המצות שאפו במהירות, הם פחדו שהם ימותו ברעב, והם שוב התלוננו: "...מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע:  כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.[17]".

והם קיבלו. גם לחם וגם בשר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  שָׁמַעְתִּי אֶת-תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם.[18]"

בין הערביים, לפני שקיעת השמש, תקבלו בשר, שליו. ובבוקר כל אחד יקבל מנת מן עטופה יפה בטל, בכמות של עומר לאדם, כ-1560 גרם.

מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?

שיעור מספר 3 בזוגיות: גם כשנדמה לכם שכלו כל הקיצין, ואין, אין יותר דרך להחיות את הזוגיות שלכם, תזכרו, שאתם לא לבד. כתוב: "לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה.[19]". ה' כאילו אומר לנו: אני מזווג זיווגים, שכחתם? ואולי הגעתם למקום הזה בקשר שלכם כי שכחתם אותי?

צריך לעשות לקב"ה מקום, ולסמוך עליו שאת הדברים שאינם תלויים בכם, הוא יסדר: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.[20]".

אם יש רצון, אפשר להיעשות צינור (אותן אותיות) לשפע של הקב"ה. הוא אור אין סוף שכולו השפעה של טוב, אם נרצה נרגיש את האור שלו.

אם נעשה לו בתוכנו מקום. נסמוך עליו שאת מה שהוא חיבר הוא ישמור מחובר. אבל בשביל זה צריך לזוז קצת. לעשות לו מקום. ובעיקר להבין -- שלא הכל תלוי בנו.

זה מין ניסיון כזה. הקב"ה רוצה להיות בטוח שאנחנו לא שוכחים שאנחנו לא לבד, שאנחנו לא שוכחים שהוא איתנו. שלא נשכח את הקיום שלו בינינו, שלא נחליד, שלא נחרוק.

ואם נזכור, ואם נשמור, ואם נעשה לו מקום, גם הבטחה אלוקית יש לנו:

"וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה', רֹפְאֶךָ.[21]"

יש לנו כאן הבטחה ישירה מהקב"ה. הוא מבטיח לנו בריאות בגוף ובנפש אם נלך בדרך תורה ומצוות.

הרב וולבה אומר: "עכשיו כשבני ישראל יצאו ממצרים ומתגלה לכלל ישראל מהו אדם בריא – השומע בקול ה' ושומר מצוותיו, כי הקב"ה הוא הרופא, והוא מגלה לנו שכל מחלה היא קלקול האיזון שבגוף, וקלקול זה בא מחמת אי קיום המצוות. ה' הוא הרופא, הוא גילה לנו כיצד להיות בריאים, בגוף ובנפש".

אבל קודם כל, לפני שאפשר יהיה לקיים את המצוות, צריך להאמין בה', לעשות לו מקום בתוכנו.

וכשמדובר בזוגיות, לעשות לו מקום בינינו. איתנו.

{

ואז מגיע עמלק. משום מקום ובלי שום פרובוקציה או סיבה, לא עברנו להם בשטח, לא איימנו עליהם, לא ביקשנו מהם כלום. סתם, הם פשוט שונאים אותנו. (מוכר?) הם רוצים להרוג אותנו. למה? כי אנחנו עם ישראל. עבור עמלק, זו סיבה מספקת.

ואיך מורה לנו הקב"ה לטפל בבעיה הזאת?

להתאחד. משה ואהרון ומרים ויהושוע והצדיקים הלוחמים. כולם.

יהושוע והצדיקים יוצאים להילחם.

משה עומד על ראש הגבעה עם מטה האלוקים בידו. ולצידו עומדים אהרון וחור, בנה של מרים הנביאה.

ועכשיו הצלחת המבצע תלויה בשיתוף פעולה:

"וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ--וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק. וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ-אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב.[22]".

שיעור מספר 4 בזוגיות: טובים השניים מן האחד. כשהקשיים גדולים ומאיימים צריך להישען אחד על השני, להתאחד, ביחד לעזור אחד לשני ובכוחות משותפים להתגבר על הבעיה.

לעבוד בצוות. לעבוד ביחד.

לא עוברים לבד את הזוגיות. אנחנו רואים את זה קורה, בלי להרגיש זוגות מתרחקים אחד מהשני בגלל אופי החיים. כל אחד עסוק בחלק שלו, בעבודה שלו, באחריות שלו, בתרומה המעשית שלו למשפחה. אבל בפועל מה שמתרחש זה שכל אחד מבני הזוג לבד, או מרגיש לבד.

כשמגיע קושי או אתגר, והחיים מזמנים לנו מאלה בשפע, התורה מורה לנו לפנות אחד לשני, לא להתכדר כל אחד בפינה שלו, אלא לאחד כוחות, להחזיק אחד את השני, להיעזר אחד בשני, להישען אחד על השני, להתאחד.

על שלושה דברים אומרים חז"ל שהם קשים כקריעת ים סוף:

1.      זיווג: "קשין לזווגן כקריעת ים סוף[23]" "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים-סוף[24]",

2.      פרנסה: "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף[25]" ככתוב בתהילים: "נֹתֵן לֶחֶם, לְכָל-בָּשָׂר:[26]" בסמוך ל"לְגֹזֵר יַם-סוּף, לִגְזָרִים:[27]"

3.      ובריאות: " קשין נקביו של אדם כיום המיתה וכקריעת ים סוף[28]" נקביו, ככתוב בברכת אשר יצר, זו הבריאות שלנו. ככתוב בספר ישעיהו: "מִהַר צֹעֶה, לְהִפָּתֵחַ; וְלֹא-יָמוּת לַשַּׁחַת, וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ. וְאָנֹכִי, ה' אֱלֹקֶיךָ, רֹגַע הַיָּם, וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו; ה' צְבָאוֹת, שְׁמוֹ. [29]" ורש"י מסביר: "מִהַר צוֹעֶה לְהִפָּתֵחַ - אפי' נקבין קשין עליו וצריך הוא להפתח בהילוך המעים כדי שלא ימות לשחת וכיון שמיהר להפתח צריך הוא למזונות רבים שאם יחסר לחמו אף הוא ימות.[30]"

מים, בניגוד לחומרים אחרים, מנסים להתחבר בחזרה כשמנספים להפריד אותם. בניגוד לחומרים אחרים כמו נייר, או בד, וכד' שכשקורעים אותם או חותכים אותם הם נשארים מופרדים ואי אפשר לחבר אותם חזרה אלא על-ידי הדבקה, תפירה וכו'.

ואת המים הקב"ה חצה כשקרע לנו את הים. הוא השאיר אותם חצויים למרות הנטייה שלהם לרצות מיד להתחבר חזרה. דבר שהוא מנוגד לחלוטין לטבע של החומר הזה הנקרא מים.

הקב"ה שינה לחלוטין את חוקי הבריאה כדי להציל את עם ישראל מהמצרים, כדי להוציא אותנו משיעבוד לחירות.

זיווגו של אדם הוא לא רק עד החתונה.

זוגיות זה משהו שצריך לעבוד עליו כל הזמן. לשמר אותו. להזין אותו. להפיח בו חיים.

וזה לא פחות קשה מאשר מציאת הזיווג מכתחילה , ויעידו על כך אחוזי הגירושין הכל כך גבוהים בימינו.

קיבלנו כלים נפלאים מבורא עולם שיעזרו לנו במשימות החיים, בהורות ובזוגיות.

אנחנו רק צריכים לזכור לפנות אל המקורות שלנו, ולמצוא את ההוראות, את השיעורים.

ולכל מי שצריך או צריכה להתפלל על זיווג וזוגיות, זה הזמן עכשיו לקרוא את שירת הים.

שירת הים מופיעה בפרשה שלנו: ספר שמות, פרק טו', פסוקים א'-יט', והיא נמצאת גם בתפילה היומית בסידור.

יש סגולה לקרוא את שירת הים 40 יום.

יש אומרים גם שטוב לבעלי תשובה או לעשיית תשובה לקרוא את שירת הים אפילו כל יום, שכמו שמי הים כיסו את צבא פרעה, כך יכסו המים את כל העבירות שהם רוצים להטביע. כתוב בשולחן ערוך: "יש לומר את שירת הים בפסוקי דזמרה בכל יום בשמחה וידמה בדעתו כאילו באותו היום עבר בים, והאומר את שירת הים בשמחה מוחלין לו עוונותיו[31]".

{

לאורך כל הפרשה אנחנו רואים את הקשיים העומדים בפני עם ישראל, ואת העזרה וסיוע שהם מקבלים מהקב"ה כדי להתגבר עליהם.

אם נתחבר שוב לטו' בשבט, ולחודש שבט -- כתוב בתהילים[32]: "גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע--    כִּי-אַתָּה עִמָּדִי;
שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ,    הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי."

שבט הוא מקל העשוי מעץ, מהחלק הרך של הענף, הוא גמיש ואפשר להצליף איתו.

משענת, גם היא עשויה מקל של עץ, מהחלק הקשה שלו, כמו מקל של סבא, שנשענים עליו.

שניהם מאותו מקור, שניהם מקורם בעץ.

בהקשר שלנו, גם ההצלפה ועם הנחמה מגיעים מאותו מקור, הקב"ה.

ובפרשה שלנו אנחנו רואים את זה ארבע פעמים:

שבט: בעיה, קושי

משענת: נחמה, פתרון

ושניהם מגיעים מאותו מקור. מה'.

{

שתי נשים מככבות בפרשה שלנו, מרים הנביאה בפרשה עצמה, ודבורה הנביאה בהפטרה.

שתיהן מגלות כוחות מופלאים, יכולת ראיה למרחק, ואישיות כובשת שסוחפת אחריה נשים אחרות.

ולשתיהן יש שירה הקרויה על שמן.

מיד לאחר ששרו כל בני ישראל את שירת הים , יצאו מרים והנשים בתופים ובמחולות ובשירה משלהן: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף--בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:  שִׁירוּ לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.[33]"

כותב הרש"ר הירש: "מעמדה (של מרים) בין הנשים, היה כמעמד אהרון בין האנשים. כשהם שאהרון הפיץ בין האנשים את הדברים שנאמרו למשה, כן עשתה מרים בין הנשים. לקחה מרים את תופה בידה, והחלה להקיש בו לאותת לנשים שגם הן תעשינה כמותה, ונצטרפו כולן עם תופיהן לשורר עימה את השירה אותה שרו משה וישראל[34]"

אבל מאיפה היו להן תופים?  ---- הן הביאו אותם איתן ממצרים!

כתוב במכילתא: "אלא מובטחות (בטוחות) היו נשים צדקניות שבדור שהקב"ה עושה להם ניסים וישועות לאחר יציאתן ממצרים, וישירו עליהם שירות ותשבחות, ולכן הוציאו עמהם תופים ממצרים כדי שתהא השירה נאמרת בכלי זמר.[35]"

למרים, ולנשים, היתה להן ראיה למרחוק. הן ראו את הניסים שעשה הקב"ה במצרים, וידעו שיהיו עוד ניסים, והתכוננו מראש, לחאפלה, למסיבת הודיה בזמר בתופים במחולות ובשירה.

{

ולכן, השבת שקוראים בה את פרשת בשלח נקראת גם שבת שירה. והיא תמיד חלה בשבת שלפני טו' בשבט, או בשבת שחל בו טו' בשבט.

ונוהגים לפזר לפני כניסת השבת זרעונים לציפורים בשבת שירה. ואם תסתובבו בחוצות ירושלים תמצאו לחם רטוב על המדרכות עבור הציפורים.
ההסבר לכך הוא באגדה על שכר המגיע לציפורים, וזה סיפור המעשה:

ב

פרשת בשלח מופיע סיפור ירידת המן במדבר. בהמשך סיפור המן כתוב הפסוק: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן-הָעָם לִלְקֹט; וְלֹא, מָצָאוּ. [36]"

המדרש בילקוט שואל: היה לו לכתוב 'ולא היה', שלא היה שם מעולם. מדוע כתוב 'ולא מצאו'? והתשובה: דתן ואבירם יצאו בלאט בשבת מחוץ למחנה, ופיזרו מן המן שבידיהם במדבר, כדי לעשות פלסתר את דבריו של משה[37], שאמר "שֵׁשֶׁת יָמִים, תִּלְקְטֻהוּ; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה-בּוֹ.[38]". העופות אכלו את המן לפני שבאו האנשים ללקוט, ובכך "הגנו" על משה. לזכר זה נותנים להם שכר בשבת שירה, שקוראים בה את פרשת המן[39].
טעם אחר: להורות כי הקב"ה המציא לישראל במדבר מזונותיהם בלא עמל ויגיעה כצפרים ועופות שמוצאים מזונותיהם בכל מקום[40].

{

כשחגגנו, בעלי ואני ב'ה, 30 שנות נישואין שאל אותי מישהו: איך עושים את זה? מה הסוד? איך מצליחים להיות נשואים ואוהבים כל-כך הרבה זמן?

הייתי צריכה לחשוב על זה קצת.

והתשובה שלי היתה: לדעתי, הסוד הוא שכשה'ביחד' יותר חשוב מה'אני'.

כשכל אחד מכוון להצלחת הזוגיות יותר מאשר לאגו הפרטי שלו, או לצרכים האנוכיים שלו – הזוגיות תצליח.

לא תמיד זה חשוב מי עושה מה. מי מבשל, מי מוריד את הזבל, מי מקלח את הילדים, מי מסיע לבי"ס....

כ

שהבן האמצעי שלנו היה קטן, היום אחד הוא ניגש עלי והכריז: "כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות אבא, אני לא רוצה להיות אמא!"

חנקתי חיוך ענקי, ושאלתי: "אוקיי, למה?"

והוא ענה בשיא הרצינות: "כי אמא עובדת נ-ו-ר-א-! קשה."

מאוד החמיא לי שהילדים רואים כמה קשה אני עובדת, זה מובן, הם נמצאים איתי כל היום והם רואים את כל מה שאני עושה. אבל חרה לי שהם לא רואים כמה אבא שלהם עובד, כי הם לא נמצאים איתו. אבא עובד לא פחות קשה, אחרת, אבל לא פחות קשה.

אם כל אחד יחשוב שהבן זוג שלו עובד קשה יותר ויעשה הכל כדי להקל עליו או עליה – הזוגיות תצליח. אין מצב שזוגיות כזו תיפול.

בגלל זה קוראים לזה בעברית: נישואין, מלשון נשיאה. לשאת. לסחוב. לשים על הגב.

אם אתה תישא אותה, תחזיק אותה, תרים אותה,

והיא תישא אותך, תחזיק אותך, תרים אותך,

יהיו לכם חיים של אושר, יהיו לכם נישואין טובים, וזוגיות מוצלחת.

כתב החכם מכל אדם: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ.[41]"

כמו שתי הנביאות של הפרשה וההפטרה של השבוע, הנשים הגדולות האלה, מרים ודבורה, יכולות גם אנחנו ללמוד איך עושים שלום, בבית.

בברכה לזוגיות טובה, שלום בית אמיתי, ולשבת שירה ושלום ומבורך.

{

נ.ב. סגולה לפרנסה: בשמו של הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב, מקובל גדול, כי אמירת פרשת המן ביום שלישי בשבוע שקוראים בו פרשת בְּשַׁלַּח - שזה מחר! יום שלישי , י"א שבט, 07.02.2017, היא סגולה מיוחדת ונפלאה לפרנסה!!
http://messages.responder.co.il/2377255/224387809/68be9a6be230ae00f26f3e9f4fcb7a2f

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר ב'נ כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

{

מקורות:

הרב ביגון, ד. (1.4.04 י' ניסן תשס"ד). שירת הים – שירת הניצחון. באתר ערוץ 7 אוחזר מתוך http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/2636

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט - שמות. עמ' קע-רלט. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב וולבה, ש. (ה'תשס"ט). שיעורי חומש  שמות. פרשת ויצא. עמ' קמב'-קמד'. ירושלים: משפחת וולבה.

הרב מילר, ח. (עורך). (2007). שם הפרשה. בתוך ספר שמות,  עמ' 89, עפ"י שיחת שבת של הרבי מלובביץ' פרשת בשלח תשכ"ה ותשל"ד. מהדורת לבייב, קול מנחם. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קה"ת.

הרב מילר, ח. (עורך). (2007). ניצוצות של חסידות. בתוך ספר שמות,  עמ' 111, עפ"י ליקוטי שיחות חלק ו', עמ' 393 ומאמר ד"ה ויאמר לו היונתן תשי"א. מהדורת לבייב, קול מנחם. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קה"ת.

נחשון בן עמינדב, הגיבור שהתקדם לתוך הים באתר בית חב"ד אוחזר מתוך http://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/2111999

שירת הים באתר דעת אנציקלופידיה יהודית. אוחזר מתוך http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2494

  

---

[1]  שמות יג' יז'

[2]  פשוטו של מקרא, שם

[3]  הושע ב' כא'-כב'

[4]  שמות יד' י'-יא'

[5]  שמות יד' טו'

[6]  קוהלת ג' א'

[7]  בפרפראזה על קוהלת ג' ב'-ח'

[8] דור חמישי לשושלת יהודה בן יעקב, שקפץ ראשון לים סוף

[9]  מכילתא בשלח ה, פרקי דרבי אליעזר מב, במדבר רבה יג ועוד

[10]  מסכת סוטה, לז'

[11]  באלשיך על התורה – (במדבר ז' פד') מופיע  שהמים הגיעו עד לאפו

[12]  תהילים סט' ב'-ד' , טז'

[13]  סלנג צבאי: שכבת פיצוץ, אפוד המגן על הגוף בפני פיצוצים

[14]  שמות טו' כד'

[15]  שמות טו' כה'

[16]  מכילתא, רבי יהושע בן קרחה: היה זה הרדוף שהוא "עשב מר וסם המוות לבעלי חיים" (שמות רבה, נ' ג')

[17]  שמות טז' ג'

[18]  שמות טז' יד'-טו'

[19]  בראשית רבה, ח' ט'

[20]  תהילים קמה' טז' , ומתוך ברכת המזון

[21]  שמות טו' כו'

[22]  שמות יז' יא'-יג'

[23]  תלמוד בבלי, מסכת סוטה, ב' א' (רבי יוחנן)

[24]  בראשית רבה פרשה סח' אות ד'

[25]  רבי אלעזר בן עזריה, פסחים קיח' א' (רבי אלעזר בן עזריה)

[26]  תהילים קלו' כה'

[27]  תהילים קלו' יג'

[28]  רבי אלעזר בן עזריה, פסחים קיח' א'

[29]  ישעיהו נא' יד'-טו'

[30]  רש"י, שם

[31]  שו"ע או"ח נא ז משנה ברורה יז

[32]  תהילים כג' ד'

[33]  שמות טו' כ'-כא'

[34]  פשוטו של מקרא, שם

[35]  שם

[36]  שמות טז' כז'

[37]  להכשיר את הקרקע למרידה במשה, להוציא את משה שקרן, להבאיש את ריחו בעייני העם.

[38]  שמות טז' כו'

[39]  מנהגי ישורון צד 134

[40]  אור פני משה לבעל חתם סופר, טעמי המנהגים לקוטים כ"א ע"ב

[41]  משלי יד' א'

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.