בס"ד
והפעם: הגיגים מעוגנים
על פרשות וארא בא
איזה מכה
בשביל מה כל המכות
האלה?
למה לא הוציא ה' את עם
ישראל ממצרים ביום אחד?
ולמה לא כל המכות
בפרשה אחת?
והאם זה אומר שגם
להורים מותר לתת מכות?
|
מ
|
סופר על איש שספינתו נטרפה, והוא
מיטלטל על כפיס עץ בלב ים ומחכה להינצל. השמש מכה בו
ללא רחמים, אין לו שתיה, אין לו אוכל, ומידי פעם הוא רואה במרחק איזה סנפיר משולש
בולט מחוץ למים, נראה שגם הכרישים כבר מתחילים לחוג סביבו.
הוא מתחיל לאבד תקווה ובייאושו
הוא פונה לאלוקים שבשמים ומתחיל להתפלל: "אנא ה', תרחם עלי, אני איש צעיר,
עוד לא הספקתי הרבה בחיים, בבקשה, תציל אותי. אני מתחנן אליך. תציל אותי!"
הוא מתפלל ומתפלל, ולפתע הוא
רואה באופק ספינה מתקרבת. המלחים צועקים אליו מהספינה: "בוא תתקרב, נזרוק לך
גלגל הצלה , עלה על הספינה." אבל האיש שלנו חדור אמונה: "לא, לא, ה'
יעזור לי."
עוברות השעות, האיש שלנו לא מרפה
מן התפילה. הוא זועק לה' ממעמקי ליבו.
הוא שומע רעש מנועים מתקרב
ומעליו חג מסוק. אנשי הצוות משלשלים אליו סולם חבלים ומפצירים בו לטפס ולהינצל.
אבל האיש שלנו בשלו. חדור אמונה. "לא. לא. ה' יעזור לי."
עוברות השעות, כוחו של האיש שלנו
נחלש, אין לו עוד כוח להחזיק את עצמו על כפיס העץ. הלילה יורד. השינה גם יורדת על
שמורות עיניו והוא נרדם, טובע, ומחזיר נשמתו לבורא.
בכניסה לשערי שמים הוא פונה אל
המלאך בטרוניה: "למה ה' לא בא להציל אותי? התפללתי בכל כוחי ובכל מאודי? מדוע
הוא גזר עלי למות?"
הסתכל בו המלאך בתדהמה ושאל:
"אתה רציני? ה' ניסה להציל אותך פעמיים. הוא שלח לך שליחים בספינה ובמסוק. ובשתי
הפעמים דחית את העזרה שלו. אתה לא עלית. מה חשבת? שה' ירד מהשמיים ויאסוף אותך
בעצמו?"
{
הכל כתוב והרשות נתונה[1]: כל מה שקורה כאן בעולם הזה מתרחש בהשגחה פרטית. לכאורה אין לנו זכות
בחירה. אבל זה רק לכאורה. כי בפועל הרשות לבחור מתוך כמה אופציות של השגחה פרטית
נתונה בידינו. אם נפשט מאוד את הרעיון ונשווה את זה לבר סלטים במסעדה למשל, אז
נאמר, שהרשות בידינו לבחור איזה סלט שנרצה, אבל במסעדה יש רק בר סלטים אז אנחנו
יכולים לבחור רק סלטים.
את האוקסימורון-לכאורה-הזה אפשר
להסביר גם כך: הכל
בידי שמיים חוץ מיראת שמים[2]: מראש נקבע לנו בהשגחה פרטית מה יהיה איתנו בעולם הזה, אבל בידינו הבחירה
איך לעבור את מה שקבוע לנו. למשל: קבוע לי שהיום בהשגחה פרטית מישהו יחתוך אותי
בכביש. הבחירה בידי איך אתייחס לזה. אני יכולה להתרגז, לכעוס, וכיוב' ואני יכולה
גם לנשום עמוק, לחייך, ולא לתת לזה להיכנס אלי ולהרוס לי את מצב הרוח.
מה שזה בעצם אומר זה שאדם חייב
לעשות את ההשתדלות שלו. בבחינת: פתחו לי כחודה של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של
אולם[3]: מה שנעשה בעולם הזה מתרגם מיד למה שמגיע אלינו מהעולמות העליונים. אותה
פעולה שנעשה כאן, תגרור אחריה אותה פעולה משמים, אבל עם תשואה. עם ריבית על
ההשקעה. אם נפתח פתח קטן כקוף המחט, יפתחו עלינו מלמעלה פתח שגודלו כאולם.
עוד דרך להביע את הרעיונות האלה
מובאת למשל במסכת ברכות שבה כתוב: בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו[4]: לכיוון שבו הולך האדם, שם הוא יקבל את העזרה שהוא צריך. להיכן שהאדם
מפנה את מירב המאמצים שלו, שם הוא יצליח. אם הוא משקיע אנרגיה חיובית, הוא יקצור
פירות חיוביים. ול'ע להיפך.
אבל את הרעיון הכי יפה עם ההסבר
הכי חכם (לדעתי) שמעתי מהרב יובל הכהן אשרוב על הכתוב בפרקי אבות: דע מה למעלה
ממך[5]. אפשר לקרוא את זה בפשטות, באופן רגיל: דע מה למעלה ממך, כלומר, אתה צריך
כל הזמן לדעת מי מלמעלה ממך, מי מעליך. לא רק שאתה לא לבד כאן בעולם, אתה צריך
לזכור ולדעת תמיד שה' מעליך.
אבל הרב יובל הכהן אשרוב
מציע זווית ראיה נוספת שהולכת כך: דע!!! מה למעלה.... --- ממך!
כלומר: עליך לדעת. נקודה. כל מה שבא מלמעלה, (רגע, נשימה...) ממך. מקורו בך.
כלומר: עליך לדעת. נקודה. כל מה שבא מלמעלה, (רגע, נשימה...) ממך. מקורו בך.
וואו. עם רק מפסקים אחרת את
המשפט מקבלים משמעות אחרת לחלוטין.
כל מה שקורה לך בעולם הזה, מגיע
מהשמיים. אבל מה יגיע מהשמיים תלוי בך. אתה יוצר את המציאות שלך. הפעולות שאתה
פועל בעולם הזה מושכות את מה שקורה לך שנדמה לך שלא בשליטתך. כל מה שאתה עושה כאן
משפיע על מה שמגיע לך מהשמיים. (מדהים, נכון?)
אולי עכשיו גם יותר ברור, הכל כתוב
והרשות נתונה, ו-הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמים, ו-פתחו
לי כחודה של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם, ו- בדרך שאדם
רוצה לילך מוליכין אותו.
{
ואיך
כל זה קשור לפרשה שלנו?
שני
הפסוקים הראשונים של פרשת בֹּ֖א מפרטים חמישה עניינים המסכמים לנו בעצם את תמצית כל
שלושת הפרשות הראשונות של ספר שְׁמוֹת֙. וכך כתוב: "וַיֹּ֤אמֶר
ה֙' אֶל־משֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙
וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹֽתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ: וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩
בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֨לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם
וְאֶת־אֹֽתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י ה': [6]"
◄ העניין
ראשון: בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה.
הגיוני
היה שה' יאמר למשה: לך אל פרעה.... אבל התורה כותבת: בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה. וזה מוזר. אם משה אמור ללכת לפרעה, למה ה' אומר לו בֹּ֖א?
בשיעור הקודם[7]
דיברנו על כך שמשה עמד ליד הסנה והתווכח עם ה' שבעה ימים ושבעה לילות, מסרב לקחת
על עצמו את התפקיד. בתשובה לכל חמשת טיעוניו של משה למה הוא ללא מתאים לשליחות, ה'
מבטיח לו שהוא לא יהיה לבד: אהרון יהיה איתו, זקני העם יהיו איתו, והעיקר, ה'
מבטיח למשה שהוא, ה', יהיה איתו.
באומרו למשה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה, נראה כאילו שם ה' למשה יד על הכתף
ואומר לו: בֹּ֖א, בֹּ֖א נלך ביחד[8]. כמו שחברה מציעה לחברתה:
'בואי נלך לקניון'. היא לא מתכוונת שהחברה תלך לקניון לבדה. היא לא שולחת אותה
לקניון בשליחות, היא מתכוונת ששתיהן תלכנה ביחד.
◄
העניין השני: כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו.
מסביר
לנו פשוטו של מקרא: "אל יראה בעיניך שהשליחויות
הללו (שאני שולח אותך) הן לחינם, שאינך רואה בהם תועלת לקרב את גאולת ישראל, כי אני הוא אשר עושה
זאת במכוון, ומזמין לבם סיבות וטעמים שימשיכו להכביד את ליבם עוד ועוד."
אבל יש
כאן עוד עניין. ליבו של פרעה היה כבד גם ללא התערבותו של ה'. אבל כפי שדיברנו
בחילת השיעור: בדרך שאדם רוצה לילך
מוליכין אותו, הכבדת את ליבך, אני
אכביד אותו עוד יותר.
מכיוון
שזו היתה הבחירה של פרעה, לשם הוא רצה ללכת, זו המציאות שהוא יצר כאן בעולם – זה
מה שהוא קיבל מלמעלה: דע! מה למעלה... – ממך! זה מה שאתה רוצה, זה מה שתקבל.
◄
העניין השלישי, לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹֽתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ.
ממשיך
ומסביר לנו פשוטו של מקרא: "כדי שאשים בהם את
האותות הללו (המכות המופלאות), שעל ידי כך יכירוני".
פרעה
היה מלך מאוד עוצמתי שהתפאר בכל שהוא אל, עד שאפילו גם הוא בעצמו כמעט והאמין
לשקרים של עצמו. הוא היה אומר על עצמו: "לִי יְאֹרִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי.
[9]". מספרים שבארמון כולו לא היו בתי שימוש, כי
לאלילים אין צרכים פיזים של בני אדם. פרעה היה יורד השכם בבוקר ליאור לעשות את
צרכיו בלי שיראו אותו. שם אמר ה' למשה ללכת לפגוש את פרעה לפני המכה הראשונה:
"לֵךְ אֶל-פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה,
וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר; [10]" כאילו לומר לו: "תראה, אנחנו יודעים שאתה
סתם בן-אדם. עלינו אתה לא עובד".
ה'
הכביד את ליבו של פרעה על-מנת שתהיה לו אפשרות להכות את המצרים בסדרת המכות שהביא
ה' עליהם. צריך היה סדרה של מכות כדי שפרעה, עבדיו, וכל העם המצרי ידעו שיש
אלוקים, והוא לא פרעה, או שאר העבודה הזרה שהיתה במצרים, אלא הוא ה': "לֵךְ אֶל-פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר...[11], וְאָמַרְתָּ אֵלָיו,[12] ... כֹּה, אָמַר ה', בְּזֹאת תֵּדַע, כִּי אֲנִי ה'[13]:"
מוסבר
בתן חלקנו: “בנוהג שבעולם שהחפץ להביא רעה
על שונאו מנחית אותה עליו בפתאומיות ובהפתעה, כדי שהוא לא יספיק להתגונן ולהכותו
מנה אחת אפיים. מלחמות רבות, מאז שחר ההיסטוריה, הוכרעו במכת פתע שנשמרה בחשאיות
מוחלטת... ואילו הקב"ה, להיפך, שולח את משה להזהיר את פרעה מפני הרעות
העלולות להתגולל עליו, כדי שיחזור בתשובה... בכך מודיע ה' לפרעה כי אין הוא חסין,
מפני שה' שולט בכל ואי אפשר להימלט מפניו בכל אופן שיהיה.”
הרמב"ן[14] אמר: "שהביאו מכות על פרעה כדי שישלח את העם לשם שמיים ולא מחמת כובד המכות. מה
איכפת אם לא ישלח לשם שמיים, העיקר שישלח? הקב"ה תובע מגוי "לשם
שמיים"? אלא כך זה דין, שדנים ומבררים אותו (את פרעה) עד הסוף."
{
◄ העניין
הרביעי, וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת
אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֨לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹֽתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם.
כאן
אנחנו נכנסים ללב ליבו של העניין כולו. לכאורה ניתנו מכות מצרים למצרים, כדי
להכאיב להם, כדי לגרום להם לשחרר את עם ישראל.
אבל
לא.
כלומר
כן, גם בגלל זה , אבל לא זה העיקר.
העיקר
הוא שה' מצווה את עם ישראל, לדורותיו: בִנְךָ֜
וּבֶן־בִּנְךָ֗, לספר את סיפור
יציאת מצריים: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ[15]. זה מה שאנחנו עושים בליל הסדר. קוראים בהגדה. הגדה בעברית
להגיד, לומר. לספר מה עשה ה' כדי להוציא את עם ישראל ממצרים.
גם התפילין
מוזכרות בפרשה שלנו. שתיים מהפרשיות שבתפילין הן פרשיות מהפרשה שלנו: פרשת קדש[16], ופרשת והיה כי יביאך[17], ובשתיהן מוזכרת יציאת
מצריים.
יציאת מצריים
מוזכרת גם בקידוש שאנחנו עושים בערב שבת, בברכות השחר, בתפילת שמונה עשרה אחרי
קריאת שמע... יציאת מצריים מוזכרת כל הזמן,
מכיוון שעל זה הצטווינו: , וּלְמַ֡עַן
תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ דור אחרי דור מה קרה במצרים.
וכל זאת
למה?
כותב פשוטו
של מקרא: "התועלת שהבריות יכירו במלכות ה' בעולמו,
לא נועדה למצרים בלבד או לשאר גויי הארץ, אשר עד עתה כיחשו בה' ולא האמינו בו –
אלא היא נועדה גם לישראל עצמם, כי הנפלאות האלה, אשר יסופרו בישראל מדור לדור
ויחקקו בזיכרונם, יביאום לידי אמונה מושלמת בה' ביתר בהירות וחוזק, וישרישו בקרבם
את ההכרה הברורה בגדולתו הרמה, כפי שנתוודע לאבותיהם בזמן גאולה במצרים."
◄ והעניין
החמישי, וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י ה'.
כדי שאתם, עם ישראל, כדי שאתם תדעו מי אני. "לא רק מצרים, אלא כל עם ישראל לדורותיו ידעו ויזכרו תמיד כי אני
הוא ה'...[18]".
אני, אומר ה', עושה את כל זה בעצם בשבילכם.
למה? כי אתם כאן כבר מאתיים ועשר שנים, ועבדות זו מנטליות. להיגאל זה לא רק
ענין אופרטיבי. יש כאן שנים של חוסר עצמאות, של חוסר ידיעה עמוק של איך להיות
חופשי. מה זה אומר להיות אחראי על עצמי ולקבל בעצמי החלטות.
מִזה צריך היה ה' לשחרר את עם ישראל. מהמנטליות הזו העם היה צריך לצאת,
מצרות החשיבה הזו, מהמצרים הזה.
כל המכות היו בסופו של דבר עבור עם ישראל. ה' העביר את המצרים את מסכת
המכות הללו על מנת להחליש את המצרים, אבל בעיקר כדי שעם ישראל יתמלא כוח.
כותב הרב
רונן חזיזה: "עשר המכות לא היו בכדי להכריח את פרעה
לשחרר את ישראל ממצרים! המכות היו בשביל בני ישראל, שהיו כל-כך שקועים בטיט
ובלבנים ובטומאת מצרים עד ששכחו כבר את כוחו של בורא עולם,... ועל-ידי כך שיראו את
שליטתו המוחלטת במים (מכת דם), ובעפר (כינים), ובבעלי החיים (דבר), ובשמיים (ברד),
ובשמש (חושך), ובנשמות בני האדם (מכת בכורות), על ידי כך תתחזק ותתעצם אמונתם
ויצאו ממצרים מתוך אמונה גדולה..."
"אמונה" אומר הרב וולבה "צריכה להיות חושית, מה שרואים בעיניים. הכלל ישראל כולו ראה את
כל מה שנעשה במצרים, את כל הניסים. אמונה היא ידיעה וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י ה'.
ידיעה כי אני ה'. זהו היסוד של האמונה."
{
ה' היה חייב למלא את בני ישראל בהרבה כוח, כדי שהם יוכלו לעשות את חלקם
במעשה יציאת מצריים: שחיטת הכבש (האלילים של המצרים), משיחת משקופי (מזוזות)
הדלתות בדם, ושאילת כלים ותכשיטים מהמצרים. מכיוון שכדי שמלמעלה תוכל להמשיך
ההתנהלות שתיצור את המציאות של יציאת מצרים, צריך שמלמטה יהיה מי שיעשה את המעשים שיצרו
את המציאות הזו: פתחו
לי כחודה של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם, אבל לפני כן, צריך היה ה' לשחרר אותם
מהמנטליות של העבדות.
הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמים, הוא לא יכול לגרום לעם ישראל להאמין בו, אבל הוא יכול להראות להם מיהו,
כשם שהראה לאבותיהם, לאברהם, ליצחק וליעקב. לאבות נגלה ה' בשם שין דלת יוד (שגם
כתוב על המזוזות שעל הדלתות שלנו כיום), במצרים מתגלה הקב"ה בשם יוד הא וו הא.
הבחירה להאמין בו או לא, נתונה להם. יש להם כאן בחירה חופשית. אבל לעבד עם מנטליות
של עבד אין בחירה חופשית. אז קודם כל צריך לשחרר את בני ישראל מהמנטליות של העבד.
כדי שיוכלו לבחור. כדי שידעו ש הכל כתוב והרשות נתונה.
איך ישחרר ה' את בני ישראל מהמנטליות של העבדות?
1.
על ידי זה שהם יכירו אותו, וידעו שהעבדות
שלהם היא לא גנטית, אלא רק מצב זמני. ו-
2.
שיבינו שיש להם בחירה חופשית. על-ידי זה שהם
יעשו דברים גשמיים בעולם הזה, ועל-ידי המעשים האלה יגרמו לפעולות משמיים שיבטיחו
את הגאולה.
וה' עושה את זה בדרכו שלו.
{
בהדרגה,
מהקל אל הקשה, ולפי סדר מאוד ספציפי.
בפרשת וָֽאֵרָ֗א יש
לנו שבע מכות ובפרשת השבוע שלנו, פרשת יש שלוש מכות. אגב, בֹּ֖א בגימטריה שווה שלוש.
מסביר
לנו הרב ברוך רוזנבלום "עפ"י המהר"ל[19] החלוקה של 'שבע ושלוש', זאת
החלוקה של המכות... כי הקב"ה מייסר את החוטאים, ע"י שבע מכות בכל מקום
... וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם[20]. והשלוש
האחרונות הן החמורות מכולן."
בהגדה
של פסח כתוב: "רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם
סִימָנִים: דְּצַ''ך. עַדַ''ש. בְּאַחַ''ב."
ונשאלת
השאלה, בשביל מה?
הרי כל
ילד מסוגל לזכור בע"פ עשר מכות.
כותב
המהר"ל[21]
"יש לנו כאן שלוש סדרות של מכות – שלושת הסדרות של המכות האלה,
בא ללמד אותנו, שהשנים הראשונים היו בהתרעה, והשלישית בלי, ולכן ר' יהודה, חילק את
זה לשלוש סדרות. דהיינו:
דם-צפרדע היו עם התרעה...
כנים בלי התרעה.
ערוב ודבר עם התרעה... שחין
ללא התרעה.
ברד וארבה, עם התרעה... חושך
ללא התרעה.
כתוב במדרש
תנחומא[23]:
"המכות האלו ג' על ידי אהרן וג' על ידי משה ושלשה על ידי הקב"ה
ואחת על ידי כולן, דם צפרדע וכנים שהיו בארץ על ידי אהרן, ברד ארבה חושך שהן באויר
על ידי משה, שכך שלט משה בשמים ובארץ, ערוב דבר מכת בכורות על ידי הקב"ה
ושחין על ידי כלן. "
הכלי
היקר[24] כותב שכל זה כדי להראות לכופרים המצרים שה' שולט על כל
הבריאה. הוא נמצא בארץ: דם, צפרדע, כינים. ה' מבדיל בין עם ישראל לגויים: המים של
היהודים לא הפך לדם, המקנה של היהודים לא מת, הברד לא ירד בארץ גושן. ושהקב"ה
שולט על הטבע: מים ואש ביחד (אש בתוך הברד), ארבה שכיסה את השמש, לילה שבוע שלם
(חושך).
{
"גם היום" ממשיך וכותב הרב
רונן חזיזה "כל אחד מאיתנו צריך לדעת! אין שום בעיה
לבורא עולם להושיע אותנו תיכף ומיד, אלא שיש מטרה בכל שלב מתהליך הגאולה. התהליך
הארוך של הגאולה מטרתו לחזק אותנו באמונה בכדי שנהיה מוכנים רוחנית בבוא העת
לגאולה האמיתית."
|
י
|
ש סיפור על אדם עשיר שנפלה עליו
רוח נדיבות, והוא עלה על גג בנין גבוה בניו-יורק עם מזוודה מלאה דולרים והתחיל
לזרוק את השטרות באויר. למטה נהיתה מהומה, וכולם אצו רצו לנסות לתפוס כמה שיותר
דולרים. האיש חיכה שיודו לו, אבל אף אחד לא הרים מבט, כולם היו מרוכזים במה שנפל
ליד הרגליים שלהם. ברוב תסכולו הרים האיש אבנים קטנות והחל לזרוק אותן על האנשים
כפויי הטובה שלמטה. כשנחתו האבנים על ראשיהם של האנשים הם הרימו מבט למעלה לראות
מי זורק עליהם אבנים.
המכות שאנחנו מקבלים באות להזכיר
לנו את קיומו של הקב"ה. זה שאליו נוכל להרים את הראש ולזכור שיש מי שמנהל את
העולם, ושאליו אנחנו יכולים לפנות לעזרה, להכוונה.
להתפלל לעזרה כדי שנוכל להתכוונן
למהות האמיתית שלנו. ליעוד הכי חיובי שאליו אנחנו יכולים להגיע עם ההשגחה הפרטית
של הקב"ה.
{
בחיים
של היום לא צריך ניסים של מכות מצריים, החיים עצמם מספקים לכולנו די והותר מכות.
אף פעם לא לפי סדר מסויים, לא תמיד בהדרגה, ולא תמיד מהקל אל הכבד.
לילדים קטנים , ולמבוגרים שלא
ממש בגרו (ויש כאלה....), יש נטייה מחד לא לקחת אחריות על מעשיהם, ומאידך להאשים
את כל העולם ואשתו בכך שלא השאירו להם ברירה ובגללם הם נהגו כפי שנהגו. או שכל
הטוב שקורה להם זה בזכותם, וכל הרע כי מישהו אחר התנכל להם.
זו גישה מאוד ילדותית לחיים. כשילד
קטן מתנהג בצורה כזו, זה איכשהו מתקבל. אבל כשאדם מבוגר מתנהג בצורה כזו זה קצת
יותר קשה לעיכול.
אני חושבת שזו מנטליות של עבדים.
במיוחד כשממדובר במבוגרים , בגלל שמה שהאדם בעצם אומר זה: "אין לי ברירה".
אם זו תמיד אשמתם של אחרים, זה אומר שלאדם
אין בחירה, כי דברים קורים לו מבלי שיש לו יכולת להחליט לגבי עצמו.
בשורה התחתונה: מי שלא לוקח
אחריות, לא אחראי על עצמו.
ומי שלא יכול להחליט לגבי עצמו
או לקחת על עצמו אחריות, הוא לא אדם חופשי.
אבל לא כך הוא הדבר.
אנחנו צריכים לעזור לילדים שלנו להיות
בני חורין.
לשחרר אותם מהמנטליות הזו. מהמחשבה
שאין להם חלק במה שקורה, שמה שקורה להם זה רק באשמתם של אחרים.
להבין שהם משתנה בכל משוואה, שיש
להם כוח, ויש להם בחירה, ויש להם לא רק חלק, אלא אמנם הכל כתוב אבל גם לכם והרשות נתונה יש נתיבים בכביש הזה,
ואתם יכולים לבחור באיזה נתיב אתם רוצים ללכת. וזה לא רק שיש להם חלק במה שקורה יש
להם רשות לבחור.
יש להם אחריות על האופן שבו הם
מגיבים. אף אחד לא ממש מכריח אותם להגיב בצורה כזו או אחרת. הם אנשים חופשיים ויש להם
בחירה.
זה אולי קונספט שהוא לא פשוט
לילדים לקלוט, אבל חשוב שנלמד אותם להבין שיש להם תמיד עוד אפשרות.
רק כך הם יוכלו להתחזק מהמכות
שנופלות עליהם.
הרבה פעמים הורים חושבים שהילדים
קטנים והחיים שלהם דבש. אבל ילדים עוברים הרבה ביום יום שלהם. בגן, בגינת המשחקים,
בבית הספר, עם חברים, או עם אחים ובני משפחה אחרים. החיים שלהם לא קלים בכלל. לא קל
בימינו להיות ילד.
ההתחזקות מגיעה רק מתוך בחירה
חופשית של האדם.
אם מישהו אחר בוחר עבורי, אני
שפחה. אבל אם אני בוחרת עבור עצמי , זה בונה אותי ומחזק אותי.
אנשים חזקים אחראיים על עצמם
ובוחרים עבור עצמם.
ובחירה חופשית יש רק לבני אדם חופשיים.
כהורים אנחנו יכולים ללמד את
הילדים שלנו מה זה להיות בן-חורין. מהו חופש.
חופש לילדים משמעותו שהם שחופשיים
לטעות.
שהם חופשיים להיכשל ולנסות שוב.
שהם מרגישים בטוחים להיות מה
שהם, ועדיין להיות אהובים ללא תנאי, כפי שהם.
שהבית עבורם הוא תמיד המקום
הבטוח, שבו מדברים עם הפה ולא עם הידיים.
שבית, זה מקום שבו ידיים מלטפות
ומחבקות, ואף פעם לא מכות.
{
לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז
שיעור
יַהֲדוּת וְהוֹרוּת
מועבר ב'נ כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ
אור תורה.
{
מקורות:
הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב
אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט - שמות. עמ' סב-קסח. ירושלים: לשם ספרי איכות.
הרב רוזנבלום. ב. (אין
תאריך). וארא – מכות מצרים התשובה לכל השאלות! אוחזר מתוך http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=1919
הרב וולבה, ש. (ה'תשע"ד). שיעורי חומש. שמות. פרשת בא. עמ' פד'. ירושלים: משפחת וולבה.
הרב
וילנר ג. (עורך). (ה'תשע"ז). גמרא: שמות רבה, פרשת וארא, פרשה ט' בתוך
הרב נ' צ' מנדלסון (עורך), ותן חלקנו שבט תשע"ז (עמ'
64-63). בני ברק: מאורות הדף היומי.
הרב
חזיזה. ר. (עורך). (חודש שבט תשע"ז). רעיון מפרשת השבוע – פרשת וארא
בתוך לפחות 5 דקות תורה ביום, חוברת ללימוד יומי, עמ' ב'. עיה"ק צפת: מוצרי
איכות לנשמה.
ספורנו
לספר שמות מתוך
פרשנות המקרא, שבילי התנ"ך. באתר אנציקלופדיה יהודית. אוחזר מתוך: http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?mefaresh=sforno&book=2&perek=10
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה