יַהֱדוּת וְהוֹרוּת: כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו | פרשות שמות וארא | כה' טבת ה'תשע"ז

בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשות שמות וארא

כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו

למה קוראים למֹשֶׁה מֹשֶׁה?

למה מֹשֶׁה לא רצה את התפקיד שהציע לו ה'?

למה מֹשֶׁה הציע את אהרון במקומו?

ומה בסופו של דבר כן שכנע אותו להיות מֹשֶׁה רבנו?

עברו שבועיים, וכל כך הרבה קרה. נסענו לארץ, חיתנו ב'ה במזל טוב ובשעה טובה את בננו הבכור, חזרנו, והופ... נפרדנו מספר הישר[1] ואמרנו שלום לספר הגאולה[2], חלפנו ביעף על פרשת שְׁמוֹת֙, והנה אנחנו כבר בפרשה השנייה: פרשת וָֽאֵרָ֗א.

"עניינינו בספר שמות" כותב הרב חנן פורת ע'ה הוא "המעבר מסִפרם של יחידם לסִפרה של אומה, שהרי לראשונה נקראו בני ישראל בשם 'עם' בספר שמות. מרתק הדבר שמי שמזהה לראשונה את התופעה שלפנינו כעם ולא רק כיחידים ואפילו לא רק כמשפחה – הנו פרעה, שאמר "...הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ:[3]"... ואם בגויים אומרים – אז מסתמא שהגויים צודקים. לעיתים הדימוי העצמי של עם... נוצר על ידי הדימוי שלו מן הגויים."

{

באמצע הפרשה, באמצע סיפור העלילה המותחת המתארת את ניסיונותיו של מֹשֶׁה לשכנע את פרעה לשחרר את עם ישראל מעול העבדות בארץ מצרים ולאפשר לו לצאת לחופשי, למדבר, מרחק שלושה ימים, כדי לעבוד את ה': "...נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹקֵינוּ...[4]". באמצע כל זה, פתאום, יש הפסקה ברצף והתורה מקדישה אחד עשרה פסוקים לפירוט אילן היוחסין של מֹשֶׁה ואהרון: "אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית-אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְרֹ֣ן וְכַרְמִ֔י...
וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין וְאֹ֨הַד֙ וְיָכִ֣ין וְצֹ֔חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן-הַֽכְּנַֽעֲנִ֑ית ...
וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי-לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּֽרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י ...
בְּנֵ֥י גֵֽרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם: 
וּבְנֵ֣י קְהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל...
וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹֽלְדֹתָֽם: 
וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת-יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת-אַֽהֲרֹ֖ן וְאֶת-מֹשֶׁ֑ה...
וּבְנֵ֖י יִצְהָ֑ר קֹ֥רַח וָנֶ֖פֶג וְזִכְרִֽי: וּבְנֵ֣י קֹ֔רַח אַסִּ֥יר וְאֶלְקָנָ֖ה וַֽאֲבִֽיאָסָ֑ף...
ומיד שני פסוקים שכביכול חוזרים על עצמם:
"ה֥וּא אַֽהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר ה'֙ לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת-בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל-צִבְאֹתָֽם:
הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל-פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ-מִצְרַ֔יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹֽן:[5]"  

לשם מה אנחנו זקוקים עכשיו למידע הזה?
בפרשה הקודמת, פרשת שְׁמוֹת֙, כבר סיפרה לנו התורה מיהם 70 הנפשות היורדות מצרימה: "וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַֽעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ: רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִֽיהוּדָֽה:  יִשָּׂשׂכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבִנְיָמִֽן:  דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר:  וַיְהִ֗י כָּל-נֶ֛פֶשׁ יֹֽצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ-יַֽעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם:[6]" בשביל מה שוב הפירוט הזה?

מסביר לנו הרש"ר הירש[7] שההפסקה הזו חשובה משתי בחינות. האחת היא על-מנת שנבין ש: "מֹשֶׁה, גדול האדם בכל הדורות, היה אדם ורק אדם; ומעמדו לפני האלוקים לא היה מעבר להשגתם של אנשים בני תמותה. אמת, מֹשֶׁה ואהרן היו בני אדם, אך ורק בני אדם: אולם הם היו בני אדם נבחרים."

מֹשֶׁה ואהרון היו בני אדם רגילים שנבחרו על-ידי ה' לביצוע תפקיד מאוד מיוחד.

ולמרות ש: "עד הנה נכשלו מאמציהם של מֹשֶׁה ואהרן לחלוטין. ... אולם מעתה תחל שליחותם עטורת הניצחון, שליחות אשר כמוה לא מילא עוד - בן תמותה לפניהם, ואחריהם לא ימלא. מעתה נודעה חשיבות יתירה לעריכת רשימה מדויקת של ייחוסם וקירבתם, כדי להעיד בזאת לכל הדורות, כי רגיל ואנושי הוא מקור מחצבתם, ורגיל ואנושי הוא טבע ברייתם."

ציווה ה' את מֹשֶׁה כאן "להציג את תעודת ייחוסו ולהצהיר בזאת על העובדה,  כי: ביום דבר ה' אל - מֹשֶׁה בארץ מצרים, הכל הכירו את הוריו והורי הוריו, דודיו ודודותיו, דודניו ודודניותיו. את כל ייחוסו ואת כל קרוביו הכירו. זה שמונים שנה ידעוהו כבשר ודם, כפוף לטבע האדם על ליקוייו וחולשותיו, על דאגותיו וצרכיו, איש ככל יתר האנשים, ביניהם נולד וחונך. "ה֥וּא אַֽהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה", "הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל-פַּרְעֹ֣ה", "ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹֽן" - בשר ודם ככל אדם, ובהם בחר ה' להיות לו לכלים בעשיית מלאכתו הגדולה; בשר ודם ככל אדם - והם ביצעו את מלאכתו הגדולה של ה'."

ללמדנו, שה' בוחר אנשים רגילים, בשר ודם, כמוני וכמוך, לבצע את מלאכתו בעולם.

ה' בוחר אנשים רגילים, בשר ודם, כמוני וכמוך, להיות צינור לרצונו, וכלי לעשיית דברו בעולם.

אלה לא חו"ח אלילים, מעלים באוב, קוסמים, בני-אדם בעלי כוחות מיוחדים, הולכים על המים, רואים עתידות, מחיים מתים, מלהטטים להטוטים. אלה אנשים רגילים, שנבחרו על-ידי ה'. ולראיה, הביאה התורה את פירוט אילן היוחסין שלהם דווקא עכשיו, לפני שהם מתחילים לפעול בשם ה' ולעשות באמצעותו דברים שבני אדם רגילים אינם יכולים לעשות. אז דווקא עכשיו, למען הסר כל ספק, מספרת לנו התורה בפרטי פרטים שמֹשֶׁה ואהרון הם אנשים רגילים. מי שעושה את כל הדברים הבלתי רגילים הוא ה', לא הם. הם השליחים, הם הצינור. הם, מדגישה לנו התורה, בשר ודם, כמוני וכמוך.

{

שבעה ימים ושבעה לילות עומד מֹשֶׁה ומתווכח עם ה' ליד הסנה[8], וחמש פעמים הוא מסרב לבקשתו המפורשת של ה' ללכת אל פרעה ולהיות מי שינהיג את עם ישראל לצאת ממצרים מבית עבדים:

1.      "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹקִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.[9]"

2.      "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹקִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם.[10]"

3.     "וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי:  כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'.[11]"

4.      "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-ה', בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ:  כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי. [12]"

5.      "וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח.[13]"

נחמה ליבוביץ' מפנה את תשומת ליבנו לכך שהטיעון החמישי, או הסירוב החמישי של מֹשֶׁה, שונה מארבעת אלה שקדמו לו: “כל אחד מן הסירובים – פרט לאחרון – מנומק בחולשות בו בעצמו, באי ידיעה מצדו, בחסרון תכונות מתאימות מצדו, או בחוסר רצון לישועה מצד ישראל; ורק הסירוב האחרון הוא בלתי מנומק כולו, הוא דחייה סתמית, כמעט מיואשת, כמי שנסתתמו כל טענותיו ואין לו אלא סירוב עקר, נבוך, מיותם.”

פשוטו של מקרא מבאר לנו שבטיעון החמישי, אחרי שכל ארבעת האחרים לא הועילו לו, מֹשֶׁה בעצם אומר לה':  "אנא ה', שלח את מי שתשלח ולא אותי. כלומר, למה זה תשלח איש כמוני שתצטרך בכל עת להורות לי איך לסדר את הדברים לפני השומעים, מוטב שתבחר במקומי שליח טוב היודע לדבר היטב מעצמו.[14]"

עפ"י המדרש[15], ממשיך ומבאר לנו פשוטו של מקרא, מֹשֶׁה מתכוון לאהרון אחיו "שהיה נביא, והיה מביא את דברי התוכחה המוזכרים בספר יחזקאל[16], שבהם פונה ה' אל עמו בהיותם במצרים שיעזבו את אלילי המצרים מלעבדם. "

הרב חנן פורת מסביר שהמילה נביא היא מלשון 'ניב' והיא נגזרת מ"בּוֹרֵא, נוב (נִיב) שְׂפָתָיִם; שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב, אָמַר ה'--וּרְפָאתִיו.[17]" אונקולוס מפרש "... וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ.[18] אהרון אחיך יהיה 'מתורגמנך'. אהרון יתרגם את דבריך לשפה המצרית או למונחים הפשוטים. תפקיד הנביא הוא להוריד את דבר ה' אל העם בפה, 'ניב שפתיים'."

{

נשאלת השאלה מדוע סירב מֹשֶׁה לקחת עליו את התפקיד. מדוע הוא התעקש כל-כך?

ברצינות?  ה' מציע לך להיות יד ימינו ואתה מסרב?

זה בלתי נתפס שאדם יעמוד שבעה ימים ושבעה לילות ויתווכח עם ה'.

הרי כששמע מֹשֶׁה את הקריאה מתוך הסנה "מֹשֶׁה מֹשֶׁה[19]" הוא הגיב בדיוק כפי שהגיב אבי אבותיו על הקריאה "אַבְרָהָם[20]": "הִנֵּנִי![21]" גם מֹשֶׁה, בדיוק כמו אברהם אבינו, מיד היה מוכן לכל מה שיצווה על ה'. בלי לשאול שאלות, בלי לחשוב על זה קודם. הִנֵּנִי!. הנה אני מוכן ומזומן. עכשיו. מיד.

יש הרבה מאוד פרשנויות על סירובו זה של מֹשֶׁה. אני מבקשת במחילה, ועם כל הכבוד, ורק לצורך הלימוד שלנו כאן, להציע את זווית הראיה שלי.

{

בתקופת לימודי אני זוכרת שאחד המרצים סיפר לנו על מחקר שביקש לבדוק מה גרם לאנשים שהיתה להם ילדות קשה להפוך לאנשים מצליחים במעגלי החיים השונים, עבודה, חברה ומשפחה. על פניו, היו להם את כל הנתונים להיכשל. הם באו מבתים הרוסים, מהורים מתעללים, מעוני. הם היו ילדים נטושים, לא רצויים, שלא היה דבר בילדותם שינבא הצלחה בעתיד. נהפוך הוא, כל הנתונים הצביעו שרוב הסיכויים שהם יבלו את חייהם מבלי לנצל את הפוטנציאל הגלום בהם, בשולי החברה, או בבתי הכלא. ובכל זאת, הם דווקא הצליחו, ולפעמים אפילו יותר מאלה שנתוני העבר שלהם היו לכאורה קרש קפיצה בטוח להצלחה.

אותו מחקר מצא מכנה משותף אחד: לכל הנבדקים, ללא יוצא מן הכלל, היה מבוגר אחד שהאמין בהם. זה יכול היה להיות שכן או שכנה, מורה או מורה, מדריך או מדריכה בתנועת הנוער, דוד, דודה, סבא, סבתא, וכיוב'.
והמעניין מכל היה, שאותו מבוגר לא היה חייב להיות דמות קבועה שהיה לה קשר ארוך טווח עם הנבדק. זה יכול היה להיות מפגש אקראי עם אותו מבוגר שאמר משהו שגרם, אז בזמנו, לנבדק להרגיש שיש מישהו שאכפת לו ממנו. שיש מישהו שהוא חשוב לו. שיש מישהו שמאמין שיצא ממנו פעם משהו טוב – ואולי, בניגוד לחלוטין למסר שקיבל מכל שאר המבוגרים שהיוו, אז בילדותו, את כל עולמו.

אני בטוחה שכל אחד מכם, אם יחשוב על זה, ייזכר במישהו, או מישהי, שפעם בעברם, בילדותם, אמר להם מֹשֶׁהו שגרם להם להרגיש טוב עם עצמם. כל כך טוב שזה אולי שינה במאה ושמונים מעלות את כל מה שהאמנתם על עצמכם עד אז. ואם לא אתם באופן אישי, אז אולי שמעתם ממישהו משהו ברוח הדברים האלה. כי אף אחד לא יכול באמת לבד לגדול. אף אחד.

ולמה נזכרתי בזה דווקא עכשיו?

בגלל מֹשֶׁה.

כי התחלנו חומש חדש. ולראשונה בתורה אנחנו פוגשים את מנהיג המנהיגים של עם ישראל, את נביא הנביאים, את מֹשֶׁה, שעל פניו נראה הכי לא מתאים לתפקיד. ובכל זאת, התפקיד הוא שלו, והוא בסופו של דבר מבצע אותו על הצד הטוב ביותר למרות ההתחלה הלא מבטיחה.

{

מֹשֶׁה היה ילד מאומץ שגדל בארמונו של פרעה. מלך רשע, ששנא את עם ישראל, את עמו של מֹשֶׁה.

מֹשֶׁה ידע שהוא ילד מאומץ, שהוא ילד "מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים[22]". אנחנו יודעים זאת מכיוון שהתורה מספרת לנו שכשגדל ויצא לטייל מחוץ לארמון הוא יצא אל אחיו:  "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו.[23]" הוא, שעבדיו של פרעה שבארמונו הוא מתגורר ועל שולחנו הוא אוכל, הם אחיו. התורה מספרת לנו שהוא ידע שהמצרי מכה איש עברי, מאחיו. איש עברי כמוהו.

אנחנו רק יכולים לתאר לעצמנו מה הוא חשב ואיך הוא הרגיש להיות העברי היחיד בארמונו של פרעה. שונה מכל אחיו שמחוץ לארמון. מבודד ונפרד מהוריו, אחיו ואחותו, בני משפחתו ועמו.

הרב חנן פורת מספר לנו ששלושת הסיפורים שמספרת לנו התורה על מֹשֶׁה

1.      הריגת המצרי המכה איש עברי

2.      הניסיון להפריד בין שני עבריים ניצים

3.      והושעת בנות מדין על שפת הבאר

מתארים לנו אדם ש"בראותו עוול, (הוא) קם ועושה מעשה, ומתייצב לימין הנרדף." והחידוש שמביא לנו הרב חנן פורת הוא זה שמֹשֶׁה עשה את כל זאת לא בגלל שרצה, אלא מכיוון שהיה בו דחף בלתי נשלט לעשות את מה שעשה. בבחינת "לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי[24]. מֹשֶׁה, שאינו הולך בשלב זה בשם איזושהי סמכות מוגדרת, הוא לא איש של פרעה, וגם לא שוטר של ישראל; אין לו שום מינוי, אבל נפשו שׂמה אותו: 'לא ידעתי, אבל הרגשתי בפנים שאני צריך לעשות את זה'".

והגילוי הזה, של מה שטמון עמוק בתוכו, שגורם לו לעשות דברים מאוד מסוכנים, שדוחף אותו כאילו בלית ברירה בניגוד אולי לשיקול דעת לעשות את מה שהוא עושה -- הפחיד אותו. כל-כך הפחיד אותו, שהוא ברח. ברח מביתו, ברח מארצו, ברח מעצמו. לא היה לו אף בן משפחה קרוב להסתכל עליו ולראות כמו שכל ילד שגדל עם ההורים שלו יכול לראות: אני דומה למישהו, אנחנו דומים, אני כזה כי גם אבא כזה.

אז מי אני? שואל מֹשֶׁה את עצמו, והולך להתבודד במדבר שישים שנה.

כן, הוא גם מתחתן עם ציפורה ונולדים לו שני ילדים, "בְּנֵי מֹשֶׁה, גֵּרְשׁוֹם וֶאֱלִיעֶזֶר[25]", אבל בסך הכל הוא מבלה את רב ימיו עם הצאן במדבר, בבדידות מזהירה.

{

לא פלא אם כן, שכשהוא נקרא להתייצב, תגובתו הראשונה, האינסטינקטיבית, זו שהיא בבחינת "לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי " גורמת לו קודם כל להיענות "הִנֵּנִי!".

אבל מיד אחר-כך, חוסר הביטחון שלו, הנובע מתחושת שייכות לקויה, שלא התקבעה כראוי בשנותיו הראשונות, השנים המכוננות, מביא אותו לתחושה שאינו ראוי, שאינו מתאים, שאינו יכול, שעדיף שה' יקח מישהו אחר. אולי את אחיו, אהרון, שלא רק שהוא יודע לדבר כי הוא נביא, הוא גדל עם אבא ואמא, יש לו ביטחון עצמי, הוא יודע מי הוא, ולכן יקל עליו הרבה יותר לשכנע אנשים אחרים ולסחוף אחריו עם שלם. את אֶחָיו, אֶלה שהוא, אהרון, גדל איתם וביניהם, ולא מֹשֶׁה שגדל הרחק מהם בביתו של המלך  פרעה הרשע שעשה מהם עם של עבדים.  

 

בסוגריים, אני חייבת להזכיר ולומר שבוודאי שמה שגרם למֹשֶׁה לנסות 'להתחמק' מהמינוי שה' נותן לו היא הענווה הגדולה שלו. זה ידוע, ספרים רבים נכתבו על כך. אפילו התורה כותבת ש"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. [26]" אנחנו רק בודקים כיוון רעיוני אחר, תאורתי לחלוטין לצורך הלמידה.

אז מה בכל זאת נתן למֹשֶׁה את הכח?

אפילו שבתוך תוכו מנקר ה"מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.[27]", הוא בסופו של דבר כן לוקח על עצמו את המינוי , את המשימה, ואת התפקיד.

נכון, יש לו גב. הוא לא לבד.

אהרון מצטרף אליו, "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹקִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ.[28]"

כל זקני העם מתייצבים יחד איתו מול פרעה, "וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֶלֶךְ מִצְרַיִם,...[29]"

ה' איתו.... "וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ:...[30]"

אבל עדיין, מאיפה פתאום הביטחון העצמי, האמונה בעצמו, בכוחו וביכולותיו?

{

התשובה נמצאת דווקא בארמון של פרעה. שם אנחנו מוצאים את בת פרעה, בתיה, בת ה'.

כשהיא מצאה את תיבת הגומא ובתוכה ילד בוכה מילדי העבריים "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה; וַתַּחְמֹל עָלָיו--וַתֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.[31]" היא מאמצת אותו.

היא הולכת בפירוש נגד הצו של המלך פרעה, הצו של אביה. היא ממרה את פיו.

לא רק שהיא לא משליכה אותו ליאור על-מנת להרוג אותו, היא מכניסה אותו הביתה, לתוך הארמון. לגדל אותו. להיות לו לאם.

אבל היא עושה הרבה יותר מזה. היא מאמינה בו. במֹשֶׁה.

לא בשיקול הדעת של אביה שרוצה להרוג את כל התינוקות של העבריים. אולי הוא חושב שהם איומים ונוראיים, אבל לא היא. היא מאמינה שבנער הזה מסתתר מֹשֶׁהו טוב. מאוד טוב.

כל-כך מאמינה שהיא מוכנה להסתכן ותחת אפו של אביה לגדל ילד שהוא רוצה להרוג.

היא מאמינה בתינוק עד כדי כך שהיא גם נותנת לו שם. בשפתו שלו. בשת העבריים.

היא קוראת לו מֹשֶׁה.  

"כדאי לשים לב" אומר הרב חנן פורת "שאיננו יודעים מה היה שמו הראשון של מֹשֶׁה, השם ש"שנתנו לו אביו ואמו" בלשונה של המשוררת זלדה. הלוא ישנם שלושה חודשים שמֹשֶׁה חי לפני שהוא נכנס לתיבה. הפסוק אומר "וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.[32]". שלושה חודשים – ועדיין איננו יודעים את שמו של מֹשֶׁה."

"וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.[33]"

מבאר פשוטו של מקרא עפ"י הרמב"ן: "משגדל הילד ונשלמו ימי יניקתו (אצל יוכבד), קיימה (מרים) את אשר דובר מראש והביאתו לבת פרעה, ומאז גידלה היא (בתיה בת פרעה) את הילד והיה לה כמו בן. בהיותו ילד עברי בחרה לו שם 'מֹשֶׁה', שמשמעו בלשון הקודש הוצאה מן המים כמו "יַמְשֵׁנִי, מִמַּיִם רַבִּים[34]", באמרה: הלא את הילד הזה משיתי ממי היאור – והמצרים היו יודעים מעט בלשון העברים שהיא שפת ארץ כנען הקרובה להם."

הספורנו מביא זוית ראיה נוספת, לפיה צריך היה לקרוא לו "מַשׁוּי" ולא "מֹשֶׁה" כי "מֹשֶׁה" משמעותו זה שמוציא אחרים מהמים, ולא זה שהוצאתי מהמים. וכך הוא כותב: "ותקרא שמו מֹשֶׁה, ממלט ומוֹשֶׁה אחרים מצרה. 'וַתֹּאמֶר, 'כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ', הטעם שקראתיו מֹשֶׁה להורות שימלט אחרים הוא, כי אמנם משיתיהו מן המים אחר שהיה מוטל בתוכם, וזה לא היה כי אם בגזירת עירין כדי שימלט הוא את אחרים."

כותב הרבי נחמן מברסלב[35] "מֹשֶׁה נקרא על שם 'כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ',... ועל כן כל עסקו תמיד להוציא כל הנופלים ממים הזידונים..."

איך כתב הרב חנן פורת? "לעיתים הדימוי העצמי של עם... נוצר על ידי הדימוי שלו מן הגויים?"

נראה שאכן כן.

דווקא בתיה, בת פרעה הגויה, היא זו שטבעה בנפשו של מֹשֶׁה את האמונה שהוא יותר ממה שהוא חושב. דווקא היא, זרעה את הזרע של הדימוי והערך העצמי הגבוה שלו, באמונתה בו ובכוחותיו ויכולותיו, בשם שבחרה עבורו. היא ראתה מיהו ומהי שליחותו בעולם, והאמינה בו עד כדי כך שקראה לו בשם, המעיד על טבעו, ובשפת אימו: מֹשֶׁה[36], זה שיום אחד יוציא עם שלם לחופשי.

{

לא נותר לנו אלא ללמוד את השיעור ולהפנים אותו טוב טוב בתוכנו. בין אם מדובר בילדינו עצמנו ובשרנו, בין אם אלה ילדים שאנחנו מארחים בבתינו או פוגשים בם בבתים של אחרים או במסגרת העבודה שלנו – מעשה אחד של אמונה אמיתית ביכולת ובכוח ובטוב של הילד העומד מולנו, יכולה לתת לו עוצמה שתספיק לו לכל החיים, לכל תפקיד, ולכל שליחות.

אפילו שנדמה לכם שאתם רק בני אדם רגילים, גם בני אדם רגילים יכולים לעשות בעזרת ה' דברים ענקיים. גם בני אדם רגילים, כמוכם, כמוך, נבחרים על-ידי ה' לרומם לגובה ו/או למשות אחרים מן המים. תאמינו, תאמין, תאמיני, גם אתם, גם אתה, גם את – יכולים.

בברכת חודש שבט טוב ומלא פריחה, ושבאמת נתבשר רק בשורות טובות. והרבה.

שבת שלום.

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר ב'נ כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

{

מקורות:

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט - שמות. עמ' סב-קח. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב טמיר, ע. (כא' טבת ה'תשע"ב). שתי אשליות מסוכנות - רש"ר הירש על התורה פרשת וארא ה'תשע"ב. אוחזר מתוך http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=37954&cat_id=4108

מדרש תנחומא לחומש ויקרא פרשה יא: חכמת נשים בנתה ביתה. באתר אנציקלופדיה יהודית. אוחזר מתוך: http://daat.ac.il/daat/tanach/raba3/11.htm

ספורנו לספר שמות מתוך פרשנות המקרא, שבילי התנ"ך. באתר אנציקלופדיה יהודית. אוחזר מתוך: http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=2&mefaresh=sforno

ליבוביץ', נ. (תשכ"א). גיליונות נחמה: סירובו של מֹשֶׁה לשליחות: פרשת שמות, שמות פרק ד, פסוקים יג-יח. גיליונות לעיון בפרשת השבוע מאת נחמה ליבוביץ' אוחזר מתוך http://www.nechama.org.il/answer/392.html

הרב פורת, ח. (אביעזר כהן עורך). (2014). פרק 2: סנה בוער ושמו מֹשֶׁה בתוך תנ"ך שבעל פה. עמ' 33-56. תל-אביב: משכל – הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד.

הרב מוהרנ"ת שטרנהרץ, נ. (אין תאריך). חומש שמות עם ליקוטי הלכות. ישראל: קרן ר' ישראל דב אודסר זצ"ל להדפסת והפצת ספרי רבי נחמן מברסלב זיע"א.

---

[1]  שם נוסף לספר בראשית, ע"ש האבות שנקראו גם ישרים

[2]  שם נוסף לספר שמות, המספר על הגאולה ממצרים

[3]  שמות א' ט'

[4]  שמות ה' ג'

[5]  שמות ו' כו'-כז'

[6]  שמות א' א'-ה'

[7] רשר"ה שמות ו' יד'-ל'

[8]  מדרש תנחומא ויקרא סימן ג'

[9]  שמות ג' יא'

[10]  שמות ג' יג'

[11]  שמות ד' א'

[12]  שמות ד' י'

[13]  שמות ד' יג'

[14] ספורנו שם

[15]  שמות רבה

[16] יחזקאל פרק כ'

[17]  ישעיהו נז' יט'

[18]  שמות ז' א'

[19]  שמות ג' ד'

[20]  בראשית כב' א'

[21]  שמות ג' ד' וגם בראשית כב' א'

[22]  שמות ב' ו'

[23]  שמות ב' יא'

[24]  שיר השירים ו' יב'

[25]  דברי הימים א' כג' טו'

[26]  במדבר יב' ג'

[27]  שמות ג' יא'

[28]  שמות ז' א'

[29]  שמות ג' יח'

[30]  שמות ג' יב'

[31]  שמות ב' ו'

[32]  שמות ב' א'-ב'

[33]  שמות ב' י'

[34]  תהילים יח' יז'

[35]  הלכות ברכת השחר ג' אות סב'

[36]  קצת סטטיסטיקה: השם מֹשֶׁה מופיע במאמר הזה 65 פעמים.

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.