💎בס"ד
"מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ.[13]" כשזוכרים שיש מי שמנהל את העולם, וקוראים אליו גם מהמקום הכי צַר – הוא עונה. הוא מרחיב את הצַר, ומוציא אותנו אל מרחב עצום.
אל תשכחו אף פעם מאיפה באתם, ולאיזה עם מדהים אתם שייכים.
בואו נשמור על קשר – Let’s stay in touch:
🍬
*קבלו סוכריה לשבת פ' פנחס: צר, צר, כמה צער 🍬
בימים אלה אנחנו עומדים באמצע. בין המֵצַרים. אבל איך הגענו
לכאן?
לא קראנו נכון את הסימנים. או שהתעלמנו מהם. אבל הם היו שם. הסימנים.
פרשת בָּלָ֖ק הסתיימה
בחוסר צניעות נוראי. אחרי שגדול נביאי הגויים בלעם בן בעור לא הצליח לספק את
הסחורה לבלק בן ציפור מלך מואב, ובא לקלל ויצא מברך. אבל לא רשע כמו
בלעם יתייאש. הוא משאיר את המלך המתוסכל בכעסו עם אופציה אחרת להשמדתו של העם
הישראלי, ומשיא לו עיצה לשלוח את בנות מואב לפתות ולהשחית את בני ישראל: לאט לאט,
יפתו אותם דרך תאוות הבשרים שלהם לא רק להתרחק מאלוהי ישראל, אלא גם לכרות את עצמם
ואת זרעם העתידי מעץ התורה, וממסורת היהדות.
🍬
38 שנה מטיילים העם במדבר והתורה לא מספרת לנו שום דבר על זה.
חטא המרגלים בשנה השניה, והופ, אנחנו בכניסה לארץ ישראל, הסתיים המסע של ה-40 שנה.
בפרשת קורח, פרשת המרידה הגדולה, פרשת המחלוקת
הענקית, היינו אחרי העם שמתאוננים על שאין בשר, ומרים שלוקה בצרעת על לשון הרע (פ'
בהעלותך), היינו אחרי חטא המרגלים (פ' שלח לך), ואז בפרשה הבאה, (פ' חוקת) מרים
נפטרת, אהרון נפטר ומשה מכה על הסלע.
מגפות, מלחמות, בלק בלעם, קללות,..... בני
ישראל חוטאים מנאפים עם בנות מדיין, נכנסים אליהן לאוהל, אוכלים איתן, עובדים את
העבודה הזרה שלהן.....
והכל הולך וסוגר על בני ישראל, המקום הופך
להיות צר יותר יותר.
חופש הבחירה כאילו נעלם.
פשוט עושים, כי כולם עושים. הולכים בעיוור
אחרי העדר.
וההקצנה ממשיכה.
דברים שפעם היו טאבו, הופכים נורמליים.
וקשה כבר להכיר את הבית הזה.
ואז קורה דבר לא יאומן, נשיא שבט שמעון נואף
עם בת מלך צור, בפרהסייה, בלב המחנה, לעייני כולם.
"וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל
בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י
כׇּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֑ל.[2]"
"וְשֵׁם֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמֻּכֶּ֗ה
אֲשֶׁ֤ר הֻכָּה֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית זִמְרִ֖י בֶּן־סָל֑וּא נְשִׂ֥יא בֵֽית־אָ֖ב
לַשִּׁמְעֹנִֽי׃
וְשֵׁ֨ם הָֽאִשָּׁ֧ה הַמֻּכָּ֛ה הַמִּדְיָנִ֖ית
כׇּזְבִּ֣י בַת־צ֑וּר רֹ֣אשׁ אֻמּ֥וֹת בֵּֽית־אָ֛ב בְּמִדְיָ֖ן הֽוּא׃[3]"
שיא שיאי הגועל נפש!
עד לאן הלכתם?
כמה צַר כמה צַער. אתם
לא מסוגלים לשלוט ביֵצָרִים שלכם?
🍬
כל פרשת בלק מלאה סימנים של קָצֵה.
"וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל
לָאֱמֹרִי. וַיָּ֨גׇר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב־ה֑וּא וַיָּ֣קׇץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃[4] "
"וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב
אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל.[5]"
"וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת
בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם.[6]"
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק [לְכָה] (לך)
נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה
וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקׇבְנוֹ לִי (מפרש"י: לשון ציווי, קללהו לי) מִשָּׁם.[7]"
הגענו לקצה של הקצה: "כָּלוּ כָּל
הַקִּצִּין"!
ממש!
🍬
יש תופעה פסיכולוגית שנקראת "אפקט
ההתרחקות ממקום התאונה".
כשאדם נוסע לו להנאתו בכביש ומגיע
פתאום להאטה או ממש נתקע בפקק ולאט לאט מגיע לאזור הגורם לפקק: תאונת דרכים
(ל"ע), כולם נוסעים לאט מאוד ומסתכלים על המכוניות הפגועות ועל הנפגעים
חו"ח וכוחות המשטרה החילוץ והאמבולנסים, וחושבים לעצמם כמה זה נורא, וכמה זה
חשוב לנהוג בכביש בזהירות, שהכביש הוא לא זירת מלחמה, ולא מקום למאבקי כוחות, וכמה
זה מסוכן, וכיוב'
ואז הם כבר חלפו על מקום התאונה, והם
ממשיכים בנהגיה שלהם בכביש, אבל זיכרון התאונה מאוד טרי, והם נוסעים מאוד בזהירות.
מקפידים על המהירות המותרת, מאותתים במעבר מנתיב לנתיב, אדיבים לנהגים אחרים
שרוצים להשתלב בתנועה, וכו'.
אבל ככל שהנהיגה מתמשכת, וככל שעובר הזמן,
וככל שמתרחקים ממקום התאונה, לאט לאט חוזרים להרגלים הישנים: עוקפים בלי לאותת,
עוקפים מימין, לא נותנים לאחרים להשתלב בתנועה, ממהרים, עוברים על המהירות
המותרת....
🍬
ולאט לאט, בלי שנשים לב התדרדרנו עוד ועוד. כל
פעם קצת. טיפה.
הכתובת היתה על הקיר:
זה התחיל בקטן: מתלונות, וחוסר מרוצות >>> ללשון הרע קטנה ותמימה של מרים,
ותפח: ללשון הרע של המרגלים >>> ללב הרע של קורח,
צרות בצרורות: מרים מתה, אהרון מת, משה מגיע לידי כעס....
ואז הסימנים הופכים ברורים פחות, מאחורי הקלעים: השנאה של בלק, הפה הרע של בלעם,
ואז החורבן: זנות, אכילה מסואבת, עבודה זרה, >>> ו—הפקרות מינית
בפרהסיה.
ככל שהתרחקנו ממתן תורה, שכחנו מי אנחנו.
ככל שהתרחקנו ממעמד הר סיני, נחלשה ההשפעה שלו
עלינו.
עד שמגיעים לקצה של הקצה: "כָּלוּ כָּל
הַקִּצִּין"!
ממש!
ושם בקצה של הקצה, בסוף הקיץ,
המקום נהיה מאוד מאוד צַר ומלא צַער, והכל נעצַר!
קם גיבור פרשת השבוע שלנו פִּֽינְחָ֨ס בן אלעזר בן
אהרון הכהן עושה משהו.
הוא לא מוכן לראות את העם שלו נגמר, אז הוא קם
ושובר את הכלים, הוא קם ושובר את כל הפוליטיקלי קורט החדש הזה: "וַיַּ֗רְא
פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קׇם֙ מִתּ֣וֹךְ
הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ׃[10]"
זהו זה! חייבים לעשות לזה סוף. חייבים לשים
לזה קץ!
מעשים כאלה קיצוניים דורשים התייחסות קיצונית
לא פחות. והוא לוקח את הרומח, ומשפד אותם באברי המין שלהם: "וַ֠יָּבֹ֠א
אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ
יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל
בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃[11]"
מפרש"י: "אֶל־קֳבָתָ֑הּ –
כמו: והקבה, כיון בתוך זכרות של זמרי ונקבות שלה וראו כולם שלא לחנם הרגו..."
לפני שההתדרדרות תעבור את נקודת האל-חזור.
לפני שלא תהיה עוד תקנה.
כשמשהו נשבר עוד אפשר לתקן, אבל כשהוא מתרסק
למיליוני רסיסים – אי אפשר לתקן.
כי אם פנחס לא היה עוצר את ההפקרות הזו, יכול
להיות שכבר לא היה יותר חו"ח עם ישראל.
🍬
כמה פעמים אני רואה אצלי על הספה זוגות
שמגיעים מאוחר מידי.
למה לא התעוררתם לפני כמה שנים? כשהרגשתם
שמשהו חורק? שמשהו לא זורם טוב כמו פעם?
למה זה היה צריך להגיע למצב שהוא בוגד בך,
ושאת בוגדת בו?
למה לא ידעתם להשכיל לתקן כשעוד אפשר היה,
כשעוד היתה תקנה?
כשהפגיעה לא היתה כזו עצומה, כשהבגידה עוד לא
התרחשה, כשלא היה אמון לתקן, אלא יחסים.
למה לא התייחסתם לבעיה בתחילתה, או אפילו
באמצע?
למה חיכיתם שהכל יגיע לקָצֵה.
כמה פעמים אני רואה הורים שיש להם בעיות עם הילדים שלהם מגיעים
מאוחר מידי.
איפה הייתם עד עכשיו?
כמה אפשר לקבור את הראש החול כמו בת יענה?
יחסים זה לא כאב ראש שאפשר לחכות שהוא יעבור.
אם לא מטפלים בזה , זה בדר"כ נהיה רק יותר גרוע.
למה אתם לא שמים לב לסימנים שבדרך. למה מחכים עד שזה מגיע לקָצֵה של הקָצֵה.
למה לחכות?
למה להיות בנות יענה? למה אתם מחכים? אתם חושבים שהדברים יסתדרו מאליהם.
שהילדים יספגו ערכים בטלויזיה? שהם ירגישו שייכות וזיקה לעם
היהודי כשהם מתחנכים במוסדות שלא מחנכים לכך? אתם חושבים שאת הקירבה שהיתה לכם
בשנים הראשונות תמשיך לבעור בעוצמה מבלי שתזינו את האש?
אתם חושבים שאבן שמתגלגלת במדרון תיעצר בלי שמשהו יעצור אותה?
🍬
זו הסיבה שצמנו ב-יז' בתמוז.
ותשאלו, הרי בית המקדש נחרב (פעמיים!) רק עוד
שלושה שבועות ב-ט' באב. בשביל מה צריך לצום שלושה שבועות קודם לכן?
כי עכשיו משבעה עשרה בתמוז, עד תשעה באב. אנחנו
בתקופת בין המֵצַרים. לחוצים. והמקום צַר כל כך. מלא צַער.
והצער הוא לא רק על חורבן הבית, הצער הוא גם על נקודת ההתחלה של החורבן, נקודת
האל-חזור.
היום בו נבקעו חומות ירושלים. היום שבו הכל
הגיע , לקָצֵה, ומשם לקָצֵה של הקָצֵה - לסוף הבלתי נמנע.
אנחנו חייבים להבין שעוד הרבה לפני שהגענו
לקצה, עברנו במקום צַר ומלא צַער ולא השכלנו לשים לב ולעצור
(אותיות צער) את ההתדרדרות.
אנחנו חייבים לגלות ערנות ולעצור את הדברים
לפני שאי אפשר יהיה לעצור אותם.
זה המסר של הימים האלה.
🍬
הרב יצחק גינזבורג מלמד אותנו ש-22 הימים של שלושת
השבועות נחלקים לשני חלקים: 13 ימים מ-יז'
בתמוז ועד לחודש אב כנגד י"ג מידות הרחמים שנאמרו אחרי חטא העגול, ועוד 9
ימים עד לתשעה באב כנגד ט' מידות הרחמים שנאמרו אחרי חטא המרגלים.
גם מה שנדמה שהוא המקום הכי צַר ומלא צַער,
חבויות בו מידות של רחמים.
כי אסור לנו לשכוח שבסוף כל קָצֵה יש התחלה חדשה. את
זה מלמדת אותנו הרבנית ימימה כי אחרי שזה נהיה יותר ויותר גרוע אין לזה ברירה אלא להתהפך.
כמו שסופרים 10.9.8.7.6.5.4.3.2.1 – ואז עשר זה הקָצֵה, אי אפשר להמשיך משם, אין יותר מספרים.
נגמר. עכשיו זה מתהפך ומתחיל מהתחלה: אחד... 10ה, שתיים 10ה... 😊
וזה המסר הכי מעודד בעולם, כי גם כשנדמה לנו שזהו, זוהי תמיד
התחלה של משהו טוב יותר.
של היחסים עם בני הזוג, של היחסים עם הילדים. כי איפה שהדברים
נעשים מתוך אהבה עצומה לדבר הגדול הזה שנקרא הזוגיות שלנו, המשפחה שלנו, אז גם אם
הגענו לקצה, יש לנו מקום טוב לחזור אליו. להתחלה: "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ
תְרוּמָה... מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם.[12]"
חַלָּה זוהי תמיד התחַלָּה.
הולכים
עד הקצה, ואז מהתחלה.
"מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ.[13]" כשזוכרים שיש מי שמנהל את העולם, וקוראים אליו גם מהמקום הכי צַר – הוא עונה. הוא מרחיב את הצַר, ומוציא אותנו אל מרחב עצום.
אל תשכחו אף פעם מאיפה באתם, ולאיזה עם מדהים אתם שייכים.
שבת שלום ומבורך, באהבה, סמדר🍓
דבר התורה מוקדש לרפואה שלימה בגוף ובנפש של אמיליה בת אסתר
ולזכות גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה שיזכו לזרע של קיימא
ולזכות גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה שיזכו לזרע של קיימא
בואו נשמור על קשר – Let’s stay in touch:
WhatsAppMe: https://buff.ly/2MZsuM3
הצטרפות עצמית לקבוצת הווטסאפ של יַהֱדוּת וְהוֹרוּת: https://buff.ly/2ETXPcC
פייסבוק: https://www.facebook.com/YehadutVeHorut
לערוץ יַהֲדוּת וְהוֹרוּת: https://buff.ly/2Kh2wSU
לאתר של סמדר פרגר: http://www.smadarprager.com/
Twitter: https://buff.ly/2VqN487
Instagram: https://buff.ly/2QfstjD
הבלוג של סמדר פרגר בעברית: https://buff.ly/2CyYsaU
Smadar’s Sane Way (English) Blog: https://buff.ly/2G9uLPa
#YehadutVeHorut @smadarprager
[9] עפ"י רש"י לשמות יט' ב' "וַיִּסְע֣וּ מֵֽרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֨אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַיַּֽחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר:" ויחן שם ישראל: כאיש אחד בלב אחד.
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused
Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the
Alfred Adler Institute in Israel. With a home-based private practice
located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on
relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and
Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please email
smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490 or WhatsApp Me. I'd love to hear from you.
