בס"ד
והפעם:
הגיגים
מעוגנים לכבוד ראש חודש תמוז
*Choosing what to see
העין
רואה, אבל באיזה אופן אנחנו מפרשים את מה שהעין רואה - זו בחירה.
אנחנו בתחילתו של חודש תמוז, ומלבד היותו החודש החם ביותר בשנה, יש בו משהו בתמוז הזה שמבשר רעות. איך שאנחנו שומעים "תמוז" אנחנו מתכווצים. תיכף יז' בתמוז, תיכף תשעה באב. אמא'לה. וידוע שבשלושת השבועות שבין שבע-עשרה בתמוז לט' באב הים הכי מסוכן. והכי הרבה טביעות מתרחשות בתקופה הזו בדיוק. וכמה צריך להשגיח על הילדים בשבע עיניים, ויותר, ודווקא עכשיו החופש הגדול. דווקא עכשיו כל-כך הרבה יותר קשה להשגיח, כשאין את המסגרת של השגרה.
{
חודש תמוז נקרא במקרא[1] 'החודש
הָרְבִיעִי', והוא הרביעי במניין החודשים שאנו מונים מניסן. השם תמוז, כשמות
שאר החודשים, עלה עם ישראל מבבל;
שמו של החודש קשור לפולחן ידוע לדורות
ההם, ככתוב: "וְהִנֵּה-שָׁם הַנָּשִׁים
יֹשְׁבוֹת, מְבַכּוֹת אֶת-הַתַּמּוּז[2].[3]"
נשים היו לוקחות פסל חלול של עבודה
זרה. מכניסות עופרת למקום של העיניים, מדליקות גחלים, ומניחות את חללו של הפסל על
הגחלים. החום של הגחלים היה ממיס את העופרת, שהיתה נוזלת מעיניו של הפסל, שהיה
נראה כאילו הוא בוכה.
והן היו יושבות ובוכות יחד איתו.
ומביאות לו קורבנות ומתנות לפייס
עצבונו. לשמח אותו.
הן בחרו לראות את מה שהן רצו לראות.
אף אחד שם לא באמת בכה, ולא היה באמת על מי לרחם, זה רק פסל – אבל הבחירה במה
לראות משפיעה על הלב.
לפעמים היא משפיעה עד כדי כך שהמציאות כולה מתעוותת, ולא מזהים את האמת.
ובכל זאת זה מוזר שחודש עברי קשור לשם עבודה הזרה.
{
נשאלת השאלה: כיצד שם של עבודה זרה
הופך להיות שם של חודש בלוח השנה העברי הקדוש?
כי יש לנו שיעור כאן ללמוד - שיעור שקשור להפכים:
כמו שכתב הרמב"ם[4],
רבי משה בן מימון, במשנה תורה: "כל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה.[5]"
ומי שלא, כמו הנשים המבכות את התמוז, מרוב ששקעו בתוך העבודה הזרה, לא ידעו כבר לזהות מהי קדושה. הפכו פסל לאליל. עשו מפסל אלוהים.
{
עפ"י הקבלה חודש תמוז שייך ליסוד
המים. (אולי בגלל זה יש הרבה טביעות?)
מים, זה ים, וים זה הסתרה.
הים מסתיר בתוכו המון חיים. ומייצג את
ההסתרה של הקב"ה.
יבשה זה גילוי. הכל גלוי בה. אין דבר
שמכסה ומסתיר את כל מה שמתרחש על פני האדמה.
הים בחיצוניותו מראה על העלם והסתר של
הגילוי האלוקי,
אבל בתוכו, בפנימיותו, הוא מלמד על הגילוי
האלוקי הנעלה ביותר.
איך? באיזה אופן?
בספר בני יששכר[6] כתוב
ש"עפ"י קבלת האריז״ל[7] אשר
כל החדשים הם בחי' איברי הראש והנה ב' החדשים הללו הם בחי' עין ימין (תמוז) ובחי'
עין שמאל (אב)[8]"
בחודש תמוז ניתנת לנו היכולת המיוחדת לראות
את הפנימיות שבכל מצב, ובכך להפוך את העניינים הבלתי חיוביים, לחיוביים. זאת ע"י
שאנו מאפשרים להארה העליונה להיכנס לחיינו ולפעול בעולמנו. במילים אחרות, אנו מכניסים
את ה'א' – 'אלופו של עולם' (הקב"ה), לתוך העולם, ובכך הופכים את הגולה לגאולה.
אתמול, ביום שלישי בערב - כ״ט סיון,
היה ערב ראש חודש תמוז. וגם היום ערב א' בתמוז.
לתמוז יש שני ימי ראש חודש.
זהו היום בו המרגלים יצאו לשליחות
שלהם לתור את הארץ.. והם סיימו בדיוק לאחר 40 יום. בתשעה באב, יום של בכיה לדורות.
כי חטא המרגלים היה חטא של ראייה.
הם בחרו לראות לא טוב.
בגמרא במסכת
תענית[9] כתוב: "'ותשא כל העדה
ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא' (במדבר יד', א') אמר רבה א"ר יוחנן: אותו הלילה ליל תשעה באב
היה, אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות".
הקב"ה אמר
לנו: "אתם בוכים על שום דבר, סתם על דמיונות. אני אתן לכם סיבה לבכות על
אמת."
תשעה באב הוא
היום שבו חטאו
המרגלים בהוצאת דיבה על ארץ ישראל, היום שבו חרב לנו בית המקדש הראשון, והיום שבו
חרב לנו גם בית המקדש השני.
ואנחנו לומדות שהסבל בעצם מתחיל
בשורש.
שהשורש של כל הייסורים, מתחיל בראייה.
כמו שקראנו בפרשה של שבוע שעבר, פרשת שְׁלַח לְךָ[10], שהאנשים נשלחו לתור את הארץ, אבל בחרו
לראות אותה לא כתיירים אלא כמרגלים, שלא מוצאים בה שום דבר טוב.
הרב אברהם מלמד מסביר שהמרגלים "חטאו בכך שלא
הבינו את ערכה של הארץ ולא אהבו אותה. וכיוון שלא אהבו את הארץ, כשראו את הקשיים
הכרוכים בכיבושה, נפל ליבם, והחלו למצוא לעצמם נימוקים וטענות מדוע אי אפשר להיכנס
לארץ, עד שלבסוף כבר לא האמינו ביכולתם של ישראל לכובשה. וכפי שנאמר (תהלים קו, כד):
"וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ". לעומתם,
יהושע וכלב שאהבו את הארץ ואמרו: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (במדבר יד, ז), למרות הקשיים,
ראו את המציאות נכוחה, והאמינו שאפשר לכבוש את הארץ, וכפי שאמרו לעם: "עָלֹה
נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר יג, ל)."
האופן שבו אנחנו
רואים את עצמנו – משפיע על האופן שבו אנחנו רואים אחרים ואת העולם.
דור המדבר הוא דור
של עבדים. דור של 210 שנה של עבדים בני עבדים.
הקב"ה הוציא
אותם אמנם ממצרים ואמר להם שהם ילדיו: "בָּנִים אַתֶּם לַה'[11]", ונתן להם מעמד של קדושה: "וְאַתֶּם
תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ[12]" והודיע להם שהם העם סגולה שלו:
"וִהְיִיתֶם
לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים[13]", אבל בתוך תוכם הם
מרגישים עבדים. קטנים, לא משמעותיים, ומפחדים מסמכות.
1.
"וְשָׁם רָאִינוּ אֶת
הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים[14]" – אנחנו כאלה קטנים
2.
"וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙
כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם׃[15]" – אנחנו כאלה לא משמעותיים
אבל העיניים, רואות את מה שהלב מרגיש.
הראייה היא תמיד סובייקטיבית.
הראייה היא תמיד אישית של המתבונן.
מתוך עולמו הפנימי רואה האדם את מה שהוא רואה. מכאן, סובייקטיבית.
וראייה יכולה להפיל או לרומם. לעזור
או להכשיל. תלוי איך מסתכלים על מה מסתכלים ומה באמת רואים.
בגלל זה מצוות ציצית המופיעה בסוף
פרשת שלח-לך מדברת בדיוק על זה.
יש קשר בין מצוות ציצית לחטא המרגלים.
הם יצאו לתור את הארץ, וראו דברים לא
נכונים, כי הלב שלהם היה במקום הלא נכון
הם פירשו את המציאות לא נכון. מתוך
עולמם הפנימי. הנחוּת.
וכאן באה הציצית להזכיר לנו מה לא
לעשות יותר: " וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ
אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם...![16]"
אי אפשר לסמוך על מה שאתם מרגישים ומה שאתם חושבים – זו לא באמת המציאות. זו רק המציאות הפנימית שלכם. הסובייקטיבית.
{
וזה מעניין שאותו היפוך מתרחש גם בשאר
פרשיות השבוע שבתורה הנקראות בחודש תמוז:
פרשת קֹ֔רַח[17] שנקרא בשבת הקרובה, המספרת על קורח
שהקנאה העכירה את הראייה שלו, והוא ראה רק את הרע שבתפקידו, ורצה את התפקיד של משה
או לפחות של אהרון, ובסופו של דבר הראייה המעוותת שלו הביאה עליו ועל כל העדה שלו
כליה.
ואח"כ בפרשת חֻקַּ֣ת[18], שנקרא בשבת אחרי כן, על מצוות 'פרה אדומה', שהיא מצווה שאין
לנו אפשרות בכלל לראות מה מסתתר בה, ואיך היא הגיונית או בכלל מובנת. והיא מאפשרת
לנו להפוך טומאה לטהרה, אבל מי שנוגע במים ומטהר אחרים הופך בעצמו טמא.
מין הפוך על הפוך לא ברור כזה.
ובפרשת בָּלָ֖ק[19], שמגיעה אחר-כך, אנחנו קוראים על הקללות
של בלעם שְׁתֻם הָעָיִן[20] שהפכו לברכות.
וזה מעניין שדווקא בחודש תמוז אנחנו קוראים על כל מיני היפוכים כאלה כמו של פורים, הטומאה הופכת לטהרה, והקללות הופכות לברכות, ומי שרצה לעלות לגדולה נבלע באדמה...
{
ואנחנו לומדות שדבר נוסף שמאפיין את
חודש תמוז הוא ששולט בו מזלו של עשיו – וזה דווקא קשור לפורים.
להמן הרשע, שהוא
מזרע עמלק (בן אליפז) שהיה נכדו של עשיו, היתה בעיה גדולה של ראייה.
הוא לא ידע לראות
נכון. הוא לא היה נבון מספיק לראות טוב.
בתככים, ושקרים,
וחנופה, מצליח המן לעלות לדרגת משנה למלך אחשוורוש. אין עוד ב-127 מדינות פרס ומדי
איש חשוב יותר ממנו. בכל מקום שאליו הוא הלך, יוצא או נכנס אל הארמון, משתחווים לו
כולם. ועדיין, בכל פעם שהוא עובר ליד שער הארמון, "וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ
אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן, כִּי כֵן צִוָּה
לוֹ הַמֶּלֶךְ; וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה.
[21]"....
אסתר מזמינה אותו
לסעודת פרטית איתה ועם המלך אחשוורוש, הוא כולו מאושר עד הגג, מפנטז על הכבוד הרב
שעוד מזומן לו... עד שהוא מגיע לשער המלך, ואותה תמונה חוזרת על עצמה: "וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב;
וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת-מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְלֹא-קָם וְלֹא-זָע
מִמֶּנּוּ--וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל-מָרְדֳּכַי, חֵמָה.
[22]"
המן יוצא מדעתו.
הוא לא רואה את כל
אלה שמשתחווים אליו. הוא לא רואה את כל מה שהמלך נתן לו. הוא לא רואה את כל הכבוד
שרוחשים לו. מרוב עצבים הוא לא רואה ממטר!
כל מה שהוא רואה,
בראייתו המעוותת, הלא טובה, זה שמרדכי היהודי לא כורע לו, ולא משתחווה לו.
ואז הוא אומר את
המשפט הזה: "בְּכׇל־עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙
אֶת־מׇרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר הַמֶּֽלֶךְ׃ [23]" והוא לא כורע לי ולא
משתחווה לי: "כׇל־זֶ֕ה
אֵינֶ֥נּוּ שֹׁוֶ֖ה לִ֑י !".
וזהו גם הפסוק
של חודש תמוז[24]: ״וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי[25]״
סופי התיבות
ק.ו.ק.י. הם סדר אותיות שם ה' של חודש תמוז[26].
יש לו ה-כ-ל-! כל
מה שבן אדם שואף לו בעולם הזה, אשה אוהבת, עשרה ילדים, עושר עצום, ומעמד הכי מכובד
שיש – המשנה למלך ששולט על 127 מדינות. ועדיין, כׇל־זֶ֕ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁוֶ֖ה ל֑וֹ כי מרדכי היהודי לא כורע ולא
משתחווה לו.
הוא מתעלם מכל הטוב
ומתמקד בנקודה החסרה.
ה-כ-ל-! לא שווה לו
בגלל דבר אחד שלא מסתדר לו בחיים בדיוק כמו שהוא רוצה.
זה עניין של ראייה.
מה בוחר כל אחד
לראות במציאות של חייו.
האם להתמקד בחסר או
בקיים.
ברצוי או במצוי.
בטוב או ברע.
{
בואו נסתכל על עצמנו בכנות רגע...
כמה אנחנו באמת שונות מהנשים האלה שהיו מבכות את התמוז?
כמה פעמים אנחנו יוצרות לעצמנו דימוי
עצמי טראגי, קורבני,
וסוגדות למסכנות של עצמנו, מזילות
דמעות, ובוכות את מר גורלנו?
רק בגלל שאנחנו בוחרות לראות את
המציאות בעין אחת, כמו בלעם הרשע....
במקום לקבל פרספקטיבה של שתי עיניים, בשלושה מיימדים,
גם בימין, חסד, וגם בשמאל, גבורה,
במקום לראות תפארת – אנחנו בוחרות
לראות נאחס:
הבעל שלי לא טוב כמו זה של השכנה,
הבית שלי לא כזה גדול כמו זה של
השכנה,
הילדים שלי לא כאלה מוצלחים כמו אלה
של השכנה,
אני לא כזו יפה כמו השכנה,
החיים שלי קשים,
זה לא פייר,
לא מגיע לי....
דמעות של עופרת, דמעות של תמוז.
כי אין באמת דברים כאלה – זו לא האמת.
כתוב במסכת יומא: "ומשלך יתנו לך אין אדם נוגע במוכן
לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא:[27]"
מה ששלך שלך, ומה ששלה שלה – ואין מצב
שמגיע לך את מה שיש לה, או שלה מגיע את מה שיש לך.
מה שהוכן עבורך מהקב"ה מדוייק להפליא, והוא במיוחד עבורך.
זה תלוי בך איך תבחרי לראות את המציאות.
{
רבי נחמן מברסלב כתב כך[28]:
"דַּע כִּי צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף
זְכוּת
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר
צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט
טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן
אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף
זְכוּת
וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה"
ודעי, שאת צריכה להתחיל קודם כל עם
עצמך.
קודם לדון את עצמך לכף זכות.
קודם כל למצוא בעצמך מעט טוב,
ואת הטוב הזה להגדיל ולהגדיל, עד
שתראי את כל הטוב שיש בך,
את כל הטוב שיש לך,
וזו התשובה הכי חשובה – כי את הכי
חשובה.
את בריאה ייחודית, וחד-פעמית ואין עוד אחת כמוך בעולם כולו.
ולמה שתרצי להיות מישהו אחר, או לחיות
את חייה של מישהי אחרת.
תביני כמה את יקרה לאבא שלך שבשמים.
ותצדיקי את האמון שהוא נותן בך, בזה שתבחרי לראות את הטוב שבך.
{
וכך כותב הרב
וולבה בספרו עלי שור:
"כל אחד הוא
בריאה חד פעמית
וידע
זאת כל אדם:
אני
עם כוחותי ותכונותי, פרצוף פני וסגולות נפשי יחידי בעולם
בין
כל החיים עכשיו אין אף אחד כמוני,
בדורות
שעברו לא היה כמוני ועד סוף כל הדורות לא יהיה כמוני!
ואם
כך הקב"ה בטח שלחני לעולם בשליחות מיוחדת
ששום
אחר לא יכול למלאותה רק אני בחד פעמיותי![29]"
אם תוכלי לראות את
עצמך כמו שרואה אותך הקב"ה, כל כך הרבה צער וכאב יוסרו ממך.
אם תוכלי לראות את הסובבים אותך, כמו שרואה אותם הקב"ה – כל כך הרבה שמחה
תיכנס לחייך.
זה הכל עניין של בחירה את מה לראות:
{
עכשיו אפשר להבין טוב יותר את הברכה הכי מרגשת בסידור ברכת בורא נפשות:
זו שאנחנו אומרים אחרי שאכלנו כל דבר שהוא לא לחם או מזונות.
בָּרוּךְ
אַתָּה ה' אֱלקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן
עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת
בָּהֶם
נֶפֶשׁ כָּל חָי. בָּרוּךְ חַי הָעוֹלָמִים:
הקב"ה ברא
אותנו מלכתחילה חסרות.
זה לא שיש בך פגם,
ככה נבראת. ככה נוצרת. ככה רצה הקב"ה שנחיה בעולם הזה.
עם חוסרים.
אבל, הוא גם נתן
לנו את המזון המתאים למלא את החוסרים האלה.
מזון כשר, תורה
קדושה.
והרבה הרבה אהבה.
קודם כל עצמית.
כי כתוב: "וְאָהַבְתָּ
לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ![30]"
כדי לאהוב את
הזולת, קודם כל צריך לאהוב את עצמך. כמוך.
אז תתחילי עם עצמך.
תראי את עצמך בעין
טובה.
תאהבי את עצמך.
כי באמת – את שווה
את זה.
חודש תמוז מבורך
– ר'ת, ז'מני ת'שובה מ'משמשים ו'באים.
ה' יברך אתכן.
{
בשם
כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא
בנימין
לייב הכהן בן ביילה ומלכה ונורית בת שולמית
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה
ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אורנה בת דליה, אמיליה בת אסתר, שרה סוליקה
הדסה בת רות, תהילה חיה בת תמר, ומרים בת אינה פסיה יוכבד, בתוך שאר חולי עמו
ישראל
{
לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר בע"ה
ב'נ לנשים באירועים ואחת לחודש סמוך לראש חודש עברי
פרויקט שיעורי
יַהֲדוּת וְהוֹרוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות
יתקבלו בשמחה
{
מקורות נוספים:[31]
הרב וולבה, שלמה. (תשמ"ו). עלי שׁוּר. ירושלים: הוצאת בית המוסר ע"ש ר' ח. מ. לחמן.
הרבנית מזרחי, ימימה. שיעורים כתובים
בדוא"ל למנויות.
הרב שפירא, צבי אלימלך מדינוב. (1883 פיוטרקוב).
בני יששכר. אוחזר מתוך primo.nli.org.il.
ספריא: https://www.sefaria.org.il/
מקראות גדולות: https://library.alhatorah.org/
[2] תמוז (האל השוּמרִי דוּמוֹזִי) נחשב לאל שגווע, ירד לשאול,
ועלה ממנו.
[3] יחזקאל ח'
יד'
[4] רמב"ם,
הרמב"ם, רבי משה בן מימון (1204-1138) היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי
הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות ורופא. אחד האישים החשובים והנערצים ביותר ביהדות.
עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוא הוכתר בכינוי "הנשר הגדול".
[5] משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים
ב׳:ד׳
[6] בני
יששכר, ספר חסידות מ-1883 (ר' מקורות נוספים) המתמקד בעיקר בעיונים בחגי ומועדי ישראל, ומסודר לפי חודשי השנה.
המחבר, הרב צבי אלימלך שפירא מדינוב, כותב בהקדמתו ששם הספר מיוסד על הפסוק
(דברי הימים א, יב, לג), "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים" הרומז לעיסוקו
בחגי ישראל. על פי מסורת בקרב בני משפחתו של המחבר, סיבה נוספת לשם הספר היא כי
המחבר קיבל מרבו (החוזה מלובלין) כי הוא צאצא של שבט יששכר.
[7] האריז"ל,
רבי יצחק בן שלמה לוריא מכונה האר"י הקדוש (1534 ירושלים - 1572 צפת) היה
גדול מקובלי צפת במאה ה־16, והוגה שיטה חדשה בקבלה הנקראת על שמו, קבלת
האר"י, שאומצה על ידי בתי מדרש רבים העוסקים בתורת הסוד. תלמידיו מכונים גורי
האר"י.
[8] בני יששכר, מאמרי תמוז-אב, מאמר א׳:ד׳
[9] מסכת תענית דף
כט'
* שם השיעור עפ"י הפסוק מפרשתנו, במדבר יד' ז': "וַיֹּאמְרוּ אֶל
כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ
טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד."
[10] פרשת שְׁלַח
לְךָ֙:
במדבר יג' א' – יב'
טז' (4/10 ; 119 פסוקים)
[11] דברים יד' א'
[12] שמות יט' ו'
[13] שמות יט' ה'
[14] במדבר יג' יג'
[15] שם, שם
[16] במדבר טו' לט'
[17] פרשת קֹ֔רַח: במדבר טז' א' – יח' לב' (5/10 , 95 פסוקים)
[18] פרשת חֻקַּ֣ת:
במדבר יט' א' – כב' א' (6/10 ; 87 פסוקים)
[19] פרשת בָּלָ֖ק: במדבר כב' ב' – כה' ט' (7/10
; 104 פסוקים)
[20] במדבר כד' ג'
[21] אסתר ג' ב'
[22] אסתר ה' ט'
[23] אסתר ה' יג'
[24] לכל חודש יש את הפסוק שלו,
וסדר אותיות ה' שלו, וכיוב'
[25] אסתר ה' יג': " וְכָל־זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל־עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת־מָרְדֳּכַי
הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ"
[26] בני יששכר, מאמרי חודש תמוז אב - מאמר א':א': " צירוף הוי'
השולט בחודש תמוז הוא הוה"י' יוצא מפסוק. וכל ז"ה איננ"ו שו"ה
ל"י"
[27] יומא לח' ב'
[28] ליקוטי
מוהר"ן ח"א, תורה רפב' (נחמן מברסלב, נחמן מאומן 1773-1810, פייגה אמו
היא בתה של אדל ביתו של הבעש"ט)
[29] הרב וולבה, עלי שור
[30] עפ"י, ויקרא יט' יח' (פ'
קדושים):
"לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי
עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'."
[31] "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה
לעולם". אבות ו' ו'
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, Relationship Expert, CGP, is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel. With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island, NY) focused on relationships with the self and in the Family:
Parenting · Marriage · Intimacy · Body & Eating Problems.
To contact or to schedule an appointment please mail smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה