בס"ד
והפעם:
הגיגים
מעוגנים על פרשת בהעלותך
שנינו
ביחד וכל אחד לחוד
מה יש למנורה ללמד אותנו על עצמנו, ומהו
סדר העדיפויות הנכון בזוגיות?
פרשת בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙[1].
קצת רקע: אנחנו
בפרשה השלישית של חומש במדבר. המשכן כבר הוקם, והפרשה מתארת את קורותיהם של דור
המדבר, ועל כל מיני פורענויות שקורות להם[2]:
מנורת המשכן (ח, א-ד) הכשרת הלויים
לעבודתם (ח, ה-כו) פסח במדבר (ט, א-ה) פסח שני (ט, ו-יד) הענן כאות למסעות בני ישראל (ט, טו-כג) חצוצרות הכסף
של משה (י, א-י) נוסעים ממדבר סיני (י, יא-כח) יתרו נוסע עם
ישראל (י, כט-לב) ויסעו ויחנו (י, לג-לד) חטא המתאוננים
(יא, א-ג) פרשת קברות התאווה (יא, ד-לה).
תהפוכות, פורענויות וקשיים שימשיכו
ללוות אותנו בהמשך חומש במדבר עם מחלוקת קורח ועדתו, חטא המרגלים וכד'.
אבל לפני שבוע, בשבועות,
עמדנו שוב כולנו יחד למרגלות הר סיני, כאיש אחד בלב אחד[3] לקבל שוב את התורה, את עשרת הדיברות.
את עשרת הדיברות
פותח הדיבור הראשון: "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ
מִצְרַיִם[4]"
נשאלת השאלה:
למה מציג עצמו ה'
בתור מי שהוציא אותנו ממצרים, ולא בתור מי שברא את העולם?
אחרי הכל, בריאת
העולם יש מאין היא אירוע הרבה יותר מרשים מכמה ניסים והוצאת עם מעבדות.
ובעיקר, מה יש לנו
ללמוד מזה היום.
חמש תשובות מצאתי[5]:
1.
את בריאת העולם אף אחד לא חווה. אף אחד
לא היה שם. קשה להתחבר לאירוע שאף אחד מעולם לא חווה. לעומת זאת העבדים
שהקב"ה הוציא ממצרים היו גם במעמד הר סיני. הם חוו גם את זה וגם את זה, ולכן
הם גם יכולים להתחבר לחוויה. וגם אנחנו ממרחק הזמן יכולים להתחבר לנושא העבדות,
מכיוון שכל אחד ואחד מאיתנו חווה אותה באיזה שהוא אופן בחייו.
2.
את העולם הקב"ה ברא עבור כל
הנבראים, אבל במעמד הר סיני כרת הקב"ה ברית עם העם היהודי באופן ספציפי. זוהי
ברית ייחודית ומיוחדת עם העם שאותו הוציא הקב"ה ממצרים.
3.
הקב"ה רוצה להראות לנו שיש תוכנית
להיסטוריה, ויש תכלית לסבל. יש מטרה והיא הגאולה. הבריאה היא אמנם תחילתו של
העולם, אבל יציאת מצרים היא תחילתה של השלמת הגאולה מהגלות.
4.
הקב"ה רוצה שנהיה כמוהו. אמנם אף
אחד מאיתנו לא יכול לברוא עולם, אבל כל אחד מאיתנו יכול להפוך את העולם הזה למקום
טוב יותר בזה, שכמו הקב"ה, נעזור למישהו אחר, נקל על הכאב שלו, ונעזור לו
להשתחרר מהסבל שלו.
5.
הקב"ה רוצה להדגיש את העובדה שהוא
לא ברא את העולם, עזב אותו, והניח לנו כאן להסתדר לבדינו, אלא שהוא איתנו על כל
צעד ושעל, משגיח ושומר. הקב"ה אומר לנו בדיבר הראשון, את כל העולם הזה בראתי
רק בשביל שאוכל להוציא אתכם ממצרים, כדי שאתם תהיו לי לעם ואני אהיה לכם לאלוקים.
אני כאן כל הזמן, אתם בשמירה אישית צמודה. אתם אף פעם לא לבד.
ואת שתי האחרונות
אני אוהבת יותר מכולן.
החמישית:
זה שבראתי את העולם זה ברור, אבל חשוב לי שתדעו תמיד שלא בראתי
ועזבתי. אני כאן כל הזמן. עובדה,
הוצאתי אתכם מארץ מצרים כי אני כאן אתכם כל הזמן. וחשוב שתבינו שהייתי, אני נמצא,
ואהיה תמיד.
ותמיד כשתקראו את הדיבר הראשון, שאני ה' שהוצאתי אתכם מבית
עבדים, תזכרו שגם אם נדמה לכם שאני איננו, זה ממש לא נכון.
לא עזבתי ולעולם לא אעזוב!
"הקב"ה
לא רק מפקח על המציאות "מלמעלה" אלא גם פועל בתוכה."
{
ולמה זה חשוב?
כי זו העבודה שלנו
כאן בעולם הזה. זה התפקיד שנתן לנו הקב"ה במתן תורה.
מוצאים בתניא : שבו כותב האדמו"ר שניאור זלמן
שכתוב במדרש[6]
שתכלית בריאת העולם היא ש"נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" היינו,
הקב"ה רוצה לשכון בעולם הזה בלא לבוש והסתר, כמו אדם הנמצא בדירתו בכל
עצמותו. על פי טעם פנימי זה לבריאה, שמצד עצמות ה' יתברך, לא נרגשת בעבודת האדם את
קונו מציאות האדם, אלא מציאות הבורא. היינו, שלימות העבודה והתענוג האמיתיים של
נברא הם להשלים את הכוונה העליונה להפוך את העולם לדירה לה' ית', דבר המתבטא בהתבטלות
מוחלטת לרצון העליון בלבד."
ומסביר הרב נחום
גולדשמיד: "כלומר: הבריאה היא פרי תשוקתו של "אין סוף ברוך
הוא", והתכלית של הבריאה היא שהנבראים יעשו את רצונו יתברך, המוצא את ביטויו
בקיום התורה ומצוותיה."
הקב"ה טבע בתוך הבריאה חוקיות
שבה רק אנחנו, העם היהודי, שעמד למרגלות הר סיני, יוכלו להתחבר אליו. הוא בחר בנו
כעם סגולה, עם שמסוגל. יש לו את היכולת להתחבר איתו. עם ה'.
כמו שכתוב בפרשת
יתרו: "וִהְיִיתֶם לִי
סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ."[7]
ואפשר לבוא ולטעון,
בסדר, זה היה אז מזמן, לפני 3333 שנה, עם מי שהיה אז במעמד הר סיני, איך זה קשור
אלינו היום?
ועל זה עונה לנו
התורה בפרשת ניצבים: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת
הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת.[8]"
ומסביר לנו רש"י[9]: "שראה משה ברוח הקודש
שעתידים דורות הבאים להיות עוזבים את אלהי אבותם אשר כרת אתם ברית בהוציאו אותם
ממצרים והולכים ומשתחוים לאלהים אחרים ועובדים להם, על כן בא להשביע את האבות ואת
הבנים להכניסם בברית ובאלה כמו שמפרש והולך כי את אשר ישנו וגו' ואשר איננו וגו'."
כי במעמד הזה מפרש"י
נכרתה "ברית
המחייבת את כל עם ישראל בשמירת התורה, ... נוגעת לכל יחיד ויחיד, ואמורה להיות
תקפה ועומדת לנצח גם לזרעם אחריהם לדורי דורות.[10]"
מי שכאן ומי שאינו
כאן.
"וְלֹא אִתְּכֶם
לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת
אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר
אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם.[11]"
ומפרש"י
"ואף
עם דורות עתידים להיות"
.... סליחה? מה זאת
אומרת?
איך אפשר לחתום על
חוזה בשם הנכדים שעדיין לא נולדו?
איך אפשר להתחייב
בשם הדורות שיהיו בעתיד?
אז בואו נשאל אחרת:
אם קנית בית, וחתמת חוזה, ורשמת בטאבו, ויש לך שטר מכר רשמי, את מצפה שהוא יהיה גם
של הנינים של הנינים שלך?
אז למה שאותו
עיקרון לא יעבוד גם על ההתחייבויות?
"ההתחייבות בברית
השבועה הזאת, על שמירת התורה ובמצוות, נועדה רק לשם חיזוק יתר, לתת משנה-תוקף
לחיובם של בני ישראל כלפי ה'. שכן עצם החיוב לקיים את מאמר פי הבורא וציוויו, הרי
הוא עומד איתן וחזק בלעדיה...ואולם ענין הברית וקבלת ישראל התורה, מפני שחפץ ה'
לזכותם שיהיה דברו חזק וקיים להם, לכן השתדל שהם בעצמם יתחייבו וישתעבדו לעשותם,
ויקבעו הדברים בליבם קבלה חזקה ואמתית... שלוש בריתות: בהר סיני, בערבות מואב (עכשיו), ובמעמד הר
גריזים והר עיבל.[12]"
אז כולנו מחוייבים,
מאז, ולדורי דורות.
אבל אל רק אנחנו
מחוייבים, בברית הזו, באלה הזו, לחוזה הזה יש שני צדדים.
גם הקב"ה
מחוייב.
איך בדיוק?
באופן שבו הוא ברא
את העולם, באופן שבו הוא טבע את החוקיות של העולם.
אז הבנו
שהקב"ה בחר בנו להיות בני האדם בעולם הזה המסוגלים להתחבר איתו.
אבל איך יכול אדם, שנמצא כאן, בעולם
הכי תחתון, עולם העשייה[13], להתחבר
עם בורא עולם?
לאדם, אין שום אפשרות להתחבר עם הקב"ה
בכוחות עצמו. הקב"ה נמצא אי שם למעלה
להבדיל אלף אלפי הבדלות, זה כמו שדג
ינסה להתחבר לציפור.
הוא במים, מתחת למים, והיא בשמים,
גבוה, רחוק. איך אפשר להתחבר?
אפשר, רק אם הציפור תרד אל פני המים,
והדג יעלה אל פני המים. אז אולי יש אפשרות למגע, להתחברות.
הדרך היחידה להתחבר לקב"ה זה רק
אם הוא יוזם את הקשר.
זה כמו ש
כל מצווה שאנחנו עושים היא חיבור בין שמים לארץ.
וזה משהו שרק אנחנו, העם היהודי יכול
לעשות: ולמה? כי כך טבע הקב"ה בבריאה שלו.
מכיוון שלנו אין אפשרות להתחבר איתו
יתברך, מפאת שאין לנו השגה בו, הקשר איתו יכול להתבצע רק אם הוא בוחר שיהיה קשר,
ואיך. והוא קבע, שהדרך להתחבר איתו, להצטוות איתו, היא באמצעות המצוות.
רק באמצעות המצווה אפשר להתחבר לקב"ה.
איך? באמצעות המצוות.
הקב"ה שם את עצמו בתוך כל
המצוות, ולכן בכל פעם שאנחנו עושים מצווה, אנחנו מתחברים, בין אם נרצה ובין אם לא
נרצה, לקב"ה.
{
בפרשה שלנו, פרשת בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙, הקב"ה מזמין אותנו
להתעלות מעל עצמנו.
ואנחנו מתחילים
בדיבר הראשון.
אתם אמורים לנוע
בעולם הזה נגד החומר שממנו אתם עשויים, ולכוון למעלה.
אלי.
להתחבר איתי.
ילדים קטנים לא
יכולים – הם צריכים, ועכשיו, ומיד.
אבל בני אדם בוגרים
אמורים להיות מסוגלים לדחות סיפוק, להתאפק, לוותר, לשים את עצמם ואת הצרכים שלהם
בצד לטובת משהו שהוא גדול יותר מעצמם.
משהו שהוא חלק
ממנו, אבל הוא יותר מסך החלקים המרכבים אותו.
{
מה שמחבר אותי עם הסיבה
הרביעית מדוע פותח ה' את עשרת הדיברות ב:
"אָנֹכִי ה'
אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם[14]"
שאומרת:
הקב"ה רוצה
שנהיה כמוהו. אמנם אף אחד מאיתנו לא יכול לברוא עולם, אבל כל אחד מאיתנו יכול
להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר בזה, שכמו הקב"ה, נעזור למישהו אחר, נקל
על הכאב שלו, ונעזור לו להשתחרר מהסבל שלו.
אָנֹכִי אבל לא להיות אָנֹכִי, הקב"ה מציג את עצמו כ "אָנֹכִי ה'
אֱלֹקֶיךָ "
אבל אנחנו לא יכולים להיות אנוכיים בקשרים שלנו.
ה' בוחר ב"אָנֹכִי ולא ב-אני, מכיוון שיש משמעות
לאותיות האלה:
אָֽנֹכִ֖י֙
ה' אֱלֹקֶ֑֔יךָ....
" אָֽנֹכִ֖י֙ = אנא נפשי
כתבית יהבית[15]",
אני את נפשי כתבתי בתוך עשרת הדיברות בתוך התורה. כך גם בחיי זוגיות צריכים להכניס
את הנפש[16]. זה לא רק: התחתנו, וזה עוד
משהו מבין שאר הדברים שאני עושה. הנישואין צריכים להיות הדבר כי חשוב, סולם
העדיפות שלנו. להכניס את כל הלב והנשמה לתוך הזוגיות.
אדם צריך להתחיל עם
החלטה - אנוכי ה' אלוקיך, אני הבעל שלך אני אישתך - ומכאן אפשר להתחיל לבנות. כל
זמן שיש ספק קשה לבנות וקשה לשמוח. כל זמן שהספק ישנו, לא משקיעים בזוגיות. רק
כשממגרים את ספק, יש על מה לבסס את הבניה.
אָנֹכִי ... אני האלוקים שלך, בזוגיות שלנו,
אני בעלך, אני אשתך, מה זה אומר? "אין שמחה כהתרת ספקות[17]" אדם שמסתובב עם ספקות הוא לא אדם
שמח, אולי טעיתי אולי בחרתי לא נכון, כשאחד מבני הזוג שמסתובבים עם ספק, האם בחרתי
נכון, האם זו או זו באמת המיועד או המיועדת שלי, ואז הספק מחרב את השמחה. היה טוב
בהתחלה, התאמנו פעם, פתאום יש ספק, מיד בהתחלה, או אחרי שנים, וכל זמן שיש ספק,
אין שמחה.
יש כאן ענין של סדר
עדיפויות.
וזה מתחיל מהאופן
שבו כל אחד ואחת תופסים את המציאות.
והאופן שבו אנחנו
תופסים את המציאות הוא לא מודע.
תפיסת המציאות, אלה
לא המחשבות שלנו, אלא מה שגר בתוכנו, שמתוכו נובעות המחשבות שלנו.
תפיסת המציאות
שלנו, היא המשקפיים שדרכם אנחנו חווים ומפרשים את העולם.
שני אנשים שמביטים
לאותו מקום רואים דברים שונים – לא בגלל שהעיניים שלהם שונות, אלא מכיוון
שהמשקפיים שלהם שונים.
כך אנחנו יכולים
למצוא זוגות שחיים באותו בית, ישנים באותה מיטה, ומגדלים את אותם ילדים, אבל לא מסכימים
למשל לגבי אופן החינוך של הילדים.
או שאחד מבני הזוג,
בטוח שמכיוון שהאופן שבו הוא או היא תופסים את חינוך הילדים, מן הסתם חייב בן או
בת הזוג לחשוב בדיוק כמותם – ואם הם לא, זה הרבה פעמים מתפרש כהתקפה אישית. או
במילים אחרות: היא/הוא לא אוהב/ת אותי כי מה שאני חושב/ת לא חשוב לו/ה.
מה שכמובן ממש לא
נכון, ראשית
אפשר לאהוב אחד את
השני/ה ועדיין לא להסכים.
שנית, זה הרבה
פעמים בעיה שאחד מבני הזוג מנסה לכפות את רצונו/ה על בן/בת הזוג השני.
אני שומעת את זה
הרבה פעמים אצלי במשרד:
"דיברנו על זה
ועדיין הוא/היא לא....."
מה זאת אומרת
דיברנו על זה?
בדר"כ זה: אני
נאמתי ועכשיו אני מצפה שהוא/היא יבצעו.
זה לא נקרא לשוחח.
זה לא נקרא לדבר.
שיחה, זה כשמחליפים
דברים אחד עם השני/ה.
את מדברת, ואז הוא
מדבר, ואז את מדברת, ואז הוא מדבר, וחוזר חלילה עד שמגיעים לעמק השווה.
זה שאנחנו ביחד, לא
עושה אותנו אדם אחד. אנחנו עדיין כל אחד לחוד גם כשאנחנו ביחד.
ולפעמים, אפילו
שאנחנו ביחד, מרגישים מאוד לחוד.
כך שזה יכול להיות
גם לחיוב וגם לשלילה – תלוי מה עושים מהביחד, ואיך מתייחסים כל אחד ל"לחוד,
של השני/ה.
אבל אם משכילים
לבנות את כל החלקים כך שהם מתפקדים כיחידה אחת, כמִקְשָׁ֣ה אחת, רק אז יוצא מזה אור גדול.
זו המנורה שבפרשה
שלנו. פרשת
בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙:
"אֶל־מוּל֙
פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃[18]"
{
כתוב: "וְזֶ֨ה
מַעֲשֵׂ֤ה הַמְּנֹרָה֙ מִקְשָׁ֣ה זָהָ֔ב עַד־יְרֵכָ֥הּ עַד־פִּרְחָ֖הּ מִקְשָׁ֣ה
הִ֑וא כַּמַּרְאֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֤ה ה'֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשָׂ֖ה
אֶת־הַמְּנֹרָֽה׃[19]"
ורש"י מסביר לנו: "שתהא כולה עשוי
המגוף אחד,
"שלא יעשנה
חליות, ולא יעשה קניה ואת נרותיה אברים אברים ואחר כך ידביקם, כדרך צורפים.... אלא
כולה באה מחתיכה אחת, ומקיש בקורנס, וחותך בכלי האומנות, ומפריד הקנים אילך ואילך.[20]"
"מִקְשָׁ֣ה הוא לשון הכאה ודפיקה...
הרי שבתחילה לא היתה בה שום צורה, אלא עֶשֶׁת (חתיכה) שֶׁל כִּכַּר זָהָב
הָיְתָה, וּמַקִּישׁ בְּקוּרְנָס – דופק בפטיש,
וְחוֹתֵךְ בְּכַשִּׁיל (כלי אומנות לחיתוך) לְפַשֵּׁט אֵיבָרֶיהָ כְּתִקּוּנָן עד שנתקבלה
צורה המנורה בתבניתה הראויה, וְלֹא נַעֲשֵׂית אֵיבָרִים אֵיבָרִים בנפרד
הנדבקים לאחר מכן עַל-יְדֵי חִבּוּר, אלא כולה צריכה להעשות מיציקה אחת
דווקא, ולפי שמלאכה זו נעשית על-ידי הקשה, לכך קרוי כל דבר העשוי מגוף אחד בשם 'מִקְשָׁ֣ה' (משכ"ל[21])."
ומסכם,
העבודה של יצירת
דבר המורכב בכמה חלקים לכדי מִקְשָׁ֣ה אחת היא עבודה קשה מאוד.
מחלקים מפורדים צריך
להרכיב משהו שיש לו מובן כשהם כולם מחוברים.
כמִקְשָׁ֣ה. לכדי יחידה אחת.
לא רק שכמנורה היתה
בתחילתה גוש אחת ללא כל צורה עֶשֶׁת (חתיכה) שֶׁל כִּכַּר זָהָב
הָיְתָה, אלא
שעכשיו צריכים לעשות ממנו משהו בעל צורה, בעל מובן, בעל משמעות, שיהווה ויתפקד
כיחידה אחת, למרות שהוא מורכב מהרבה חלקים:
"וְעָשִׂיתָ
מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ
גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ:[22]"
"וְשִׁשָּׁה
קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד
וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי: שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים
בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה
הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה:
וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ:
וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים
מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים
הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה: כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ
מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר: וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת
נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ: [23]"
בואו ננסה לעשות
חשבון, "המנורה
כללה במקשה אחת: ירך (בסיס), קנה אמצעי, 6 קנים, 22 גביעים, 11 כפתורים, 9 פרחים,
ושבעה נרות.[24]" סה"כ 57 חלקים.
וכל אלה, כל אחד
במקומו, יצוק כיחידה אחת, מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר.
וזה נס לכשעצמו.
כי המנורה היא אמנם
מִקְשָׁה
אַחַת זָהָב טָהוֹר אבל
יחד עם זה כל נר דולק לחוד.
וזה מאוד מבלבל.
האם אנחנו כאן
ביחד, או שכל אחד לחוד?
וזה באמת מופלא איך
שיש בעולם כל מיני פרטים, ועד שהם לא מתחברים ביחד בדיוק בסדר הנכון, אין להם לא
צורה, ולא טעם, ולא משמעות, ולא חן, ולא יופי, ובעיקר,, אין להם יכולת לתפקד.
אבל כשהכל מתחבר
כמו שצריך, בצורה הנכונה – אז נהית מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר וזה פלא גדול.
ככה זה גם בני אדם כל
אחד יש לו את האופי המיוחד שלו. וכשאנחנו מוצאים את השילוב שלנו במקום הנכון,
בחרה, בזגויות, אז אפילו אחד שלכאורה לא היה ממנו שום תועלת, ואיפה שהוא לא היה, נראה
היה שיש רק בעיות, אז פתאום רואים כמה שהוא מוכשר, ואיזה דברים נפלאים יכול לעשות
האדם הזה. אומר הרב שיינברגר: "כל מה שיש בעולם שהוא
לא יפה, זה רק בגלל שהשילוב לא נכון. הכל יכול להיות ממש נפלא ויפה, השאלה היא רק
איפה מקומו של כל דבר. כשהוא במקום הנכון אז הוא נפלא.
פה
נמצא סוד הבריאה. כל הפירודים, המחלוקות והמפלגות זה כשאין שילוב נכון. במנורה אנו
רואים איך כל הפרטים שבבריאה משתלבים נכון למקשה אחת, כל אחד יודע את מקומו ואת
הקשר שלו למה" שלפניו ולמה שאחריו, הקשר שלו
לכל המערכת ברור הרבה יותר.
זה לא שאם הזוגיות
צולעת זה סימן שהוא או היא לא נמצאים במקום בנכון שלהם, זה בגלל שהם פשוט עוד לא
מצאו את הדרך הנכונה להשתלב כך שהם יהיו באמת מִקְשָׁה אַחַת זָהָב
טָהוֹר.
{
ומדרש רבה מתאר
תמונה מאוד תמוהה: שלוש פעמים מסביר הקב"ה למשה איך להכין את המנורה, ושלוש
פעמים מתקשה משה, שוכח מה בדיוק עליו לעשות, והוא חוזר לקב"ה שיראה לו שוב.
ובלשון המדרש:
"רַבִּי
לֵוִי בַּר רַבִּי אוֹמֵר, מְנוֹרָה טְהוֹרָה יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁאָמַר
לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (שמות כ"ה:ל"א): וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת
זָהָב טָהוֹר, אָמַר לוֹ כֵּיצַד נַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, אָמַר לוֹ (שמות כ"ה:ל"א): מִקְשָׁה
תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, וְאַף
עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה משֶׁה וְיָרַד וְשָׁכַח מַעֲשֶׂיהָ, עָלָה
וְאָמַר רִבּוֹנִי כֵּיצַד נַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, אָמַר לוֹ: מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה
הַמְּנוֹרָה, וְאַף עַל פִּי
כֵן נִתְקַשָּׁה משֶׁה וְיָרַד וְשָׁכַח, עָלָה וְאָמַר רִבּוֹנִי
שָׁכַחְתִּי אוֹתָהּ, הֶרְאָה לוֹ לְמשֶׁה וְעוֹד נִתְקַשָּׁה בָהּ. אָמַר לוֹ (שמות כ"ה:מ'): וּרְאֵה
וַעֲשֵׂה, עַד שֶׁנָּטַל מְנוֹרָה שֶׁל אֵשׁ וְהֶרְאָה לוֹ עֲשִׂיָּתָהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה עַל
משֶׁה,[25]"
ובסוף... כותב
המדרש: "אָמַר
לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵךְ אֵצֶל בְּצַלְאֵל וְהוּא יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ,
וְאָמַר לִבְצַלְאֵל מִיָּד עֲשָׂאָהּ, הִתְחִיל תָּמֵהַּ וְאָמַר אֲנִי כַּמָּה
פְּעָמִים הֶרְאָה לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִתְקַשֵּׁיתִי לַעֲשׂוֹתָהּ,"
מה זה אומר?
לי זה אומר,
שלפעמים צריך לדעת לבקש עזרה.
לא כל דבר אנחנו
יכולים לעשות לבד. אפיו אם אנחנו משה רבינו, ואפילו כשמסבירים לנו, ומראים לנו, פעם,
פעמיים, ואפילו שלוש.
לפעמים צריך פשוט
ללכת אֵצֶל
בְּצַלְאֵל לאומן
שזו האומנות שלו. זה הכישרון שלו. וְהוּא יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ הוא מסוגל במקום שאנחנו לא.
{
שנינו
ביחד וכל אחד לחוד[26]
ילדה שלי, עוד קיץ עבר
ואבי לא בא ללונה פארק.
הנדנדות מוסיפות לנוד.
שנינו ביחד וכל אחד לחוד.
אופק הים מאבד ספינותיו -
קשה לשמר על משהו עכשיו.
מאחורי ההר חכו הלוחמים.
כמה זקוקים אנו לרחמים.
שנינו ביחד וכל אחד לחוד.
ירח מנסר את העבים לשניים -
בואי ונצא לאהבת בינים.
רק שנינו נאהב לפני המחנות.
אולי אפשר עוד הכל לשנות.
שנינו ביחד וכל אחד לחוד.
אהבתי הפכה אותי כנראה
כים מלוח לטיפות מתוקות של יורה;
אני מובא אליך לאט ונופל.
קבליני. אין לנו מלאך גואל.
כי שנינו ביחד וכל אחד לחוד.
{
בשם
כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא
אביגדור
שלמה בן ליאורה וסימא רייזל בת שבע
נועם בן אהובה ושיראל נועה בת כוכבה
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
הדס בת הגר, ישראל בן חיה, רבקה בת חיה, דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה
ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של נעמי בת לאה, אמיליה בת אסתר, רקפת בת
כרמלה, ורד בת תקוה, פאיים בת תמר, שאהלה שולה בת זינת, יפתח בן שירן, טובה מרים
בת רבקה יונה, חנה בת שוליקה, מנחם זאב בן דורית, נועה בת תמר, ופזית בת נעמי בתוך
שאר חולי עמו ישראל
{
לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר לנשים
בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30.
פרויקט שיעורי
יַהֲדוּת וְהוֹרוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות
יתקבלו בשמחה
{
מקורות נוספים:[27]
הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין,
נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא – רש"י כפשוטו –
חומש במדבר. ירושלים: לשם
ספרי איכות.
הרב גולדשמיד, יצחק. שיעורים שבועיים בחסידות עם הרב
איציק גולדשמיד, שליח הרבי בוואלי סטרים, ניו-יורק.
הרב כולי, י. (ירושלמי, ש. מתרגם).
(תשע"ה). ילקוט מעם לועז – במדבר. ירושלים: הוצאת ח. וגשל
בע"מ.
מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/
הרב נגן, יעקב. הין נמצא הקב"ה? מסכת ברכות פרק
ט. אוחזר מתוך http://www.daat.ac.il/
ספריא: ספרייה חיה של
טקסטים יהודיים. אוחזר מתוך: https://www.sefaria.org
הרבנית פירקסקי, אסתר. סדרה
של עשרה סרטונים עפ"י שיחה של הרבי מליובאוויטש, ועפ"י ניסיון חיים
מצטבר של עבודה עם זוגות בדרך התורה.
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar
Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist
since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute
in Israel. With a home-based private practice located in South
Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with
the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating
Disorders.
To contact or to schedule
an appointment please mail smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490. I'd
love to hear from you.
[1] פרשת בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙:
במדבר ח' א' – יב' טז' (3/10 ; 136 פסוקים)
[2] עפ"י אתר צעירי
חב"ד
[3] רש"י לשמות יט' ב':
"וַיִּסְע֣וּ מֵֽרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֨אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַיַּֽחֲנ֖וּ
בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר:"ויחן שם ישראל: כאיש אחד בלב אחד."
[4] שמות כ' ב' ;
דברים ה' ו'
[5] עפ"י
הרב מרדכי בכר [סרטון באנגלית] וגם בתוך: פשוטו של מקרא.
[6] מדרש תנחומא פרשת נשא ז' א'
[7] שמות יט' ה'
[8] דברים כט'
יג'
[9] רבי
שלמה יצחקי הלוא הוא רש"י הקדוש, ראוי הוא לראשי התיבות "רבן של
ישראל". כתוב עליו שאין מילים לשער ולתאר את צדקנותו ותרומתו של הצדיק
ללומדי התורה לאורך כל הדורות.
1. רש"י נולד בשנת דתת"א (1040) והלך לבית עולמו בגיל 64
בשנת ד'תתס"ה (13 יולי 1105), לפני כ-900 שנים.
2. כבר בצעירותו ניחן רש"י בכושר לימוד מיוחד, עד שעלה
ונתעלה, והחל מפרש את הש"ס בקונטרסים. בהגיעו לגיל 32 החליט לערוך גלות בכדי
לבדוק אם יש גרסאות אחרות של התלמוד, או פירושים טובים משלו על הש"ס.
3. רש"י פירש פירוש על התורה כולה, אך המיוחד בכולם הוא
הפירוש על החומש. לפני כן עשה תרי"ג תעניות. על פירוש זה ישנם 19 פרשנים,
וכותב הרב חיד"א* שטמון בפירוש זה גם פירוש על הקבלה.
4. רש"י נודע בענוותנותו, ופירושו הראשון על התורה מתחיל
במילים "אמר רבי יצחק", ובמקומות רבים לא חשש לכתוב "איני
יודע".
ואני חושבת שהוא היה באמת גאון אמיתי
שהקדים אז זמנו בעומק הבנתו לא רק את התורה, אלא גם את נפש האדם.
אנחנו רואים את זה נפלא בפירושים שלו
לאורך כל התורה.
* החיד"א, הרב חיים יוסף דוד
אֲזוּלַאי (בראשי תיבות: חִידָ"א; ה'תפ"ד - י"א באדר ה'תקס"ו;
1724 - 1 במרץ 1806), היה מקובל, ביבליוגרף, והיסטוריון. מגדולי פוסקי ההלכה. נולד
ונפטר בירושלים, ישראל.
[10] בתוך פשוטו של מקרא
[11] דברים כט' יג'-יד'
[12] בתוך פשוטו של מקרא
[13] אבי"ע
הוא מושג בקבלה, המורכב מראשי התיבות של ארבעת העולמות המרכזיים בקבלה:
"אצילות", "בריאה", "יצירה" ו"עשיה",
בסדר יורד. השמות מבוססים על הפסוק בישעיהו, "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו,
יצרתיו ואף עשיתיו" ("הנקרא בשמי" רומז לעולם האצילות), שם הויה
שמורכב מארבע אותיות, רומז על סדרתם וצורתם של עולמות אלו. (ויקיפדיה)
[14] שמות כ' ב' ;
דברים ה' ו'
[15] גמרא, שבת ק"ה, "ר׳ יוחנן דידיה
אמר (שמות כ׳:ב׳) אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית רבנן אמרי אמירה נעימה כתיבה
יהיבה איכא דאמרי אנכי למפרע יהיבה כתיבה נאמנין אמריה."
וגם, רבי טוביה בן אליעזר, מדרש "לקח
טוב", מהמאה ה-11, ביזנטיון: "אנכי ה' אלהיך – אנכי לשון נחמה, שנאמר
אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נ"א:י"ב), אנכי לשון אזהרה, שנאמר אנכי
היודע ועד (ירמיה כ"ט:כ"ג), אנכי לשון עזרה, שנאמר אנכי ארד עמך (בראשית
מ"ו:ד'), אנכי לשון מצרי הוא אנוך, אנכי לשון נוטריקון, אנא נפשי כתבית
יהבית, יהיבנא כתיבא נעימים אמריה."
[16] עפ"י הרבנית אסתר פיקרסקי מוסרת שיעורים לחתנים וכלות. הרצאותיה מבוקשות ברחבי
העולם. יחד עם משפחתה היא משמשת כשליחה של הרבי בתל-אביב.
[17] משנה זבחים
ע'א
[18] במדבר ח' ב'
[19] במדבר ח' ד' בתוך פשוטו של
מקרא.
[20] שמות כה' לא'
[21] משכ"ל,
משכיל לדוד. רבי דוד פארדו (ויניציאה תקכ"א)
[22] במדבר כה' לא'
[23] שמות כה' לב'-לז'
[24] עפ"י ויקישיבה
[25] מדרש רבה במדבר, פרשה
ט"ז, סדר בהעלותך [י]
[26] בשיעור
הקשבנו לשיר "שנינו ביחד וכל אחד לחוד". מילים: יהודה עמיחי ; לחן
וביצוע: חנן יובל ; הופיע לראשונה באלבום "חנן יובל" 1974: https://www.youtube.com/watch?v=k5SYTHRh2BU
[27] "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות
ו' ו'
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel. With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please mail smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490. I'd love to hear from you.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה