יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: שמחה בחלקה | פרשת קורח | א' בתמוז ה'תש"פ

בס"ד

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת קורח

שמחה בחלקה

 מי שמשדר חוסר שביעות רצון, רעב כל הזמן. וזה מדביק את הסביבה.

גם אחרים לוקים באותו חוסר שביעות רצון, ורעב שאינו יודע שׂובעה.

אנחנו בפרשת המחלוקת, פרשת קֹ֔רַח[1].

ואין דבר שהקב"ה שונא יותר ממחלוקת. ואיך אנחנו יודעים את זה?

החלוקה הזו, ההפרדה, של משהו שאמור להיום שלם, ואחד, הוא לא דבר חיובי בתורה.

ואם נוצרת הפרדה במטרה היא לחזור ולחבר, להשלים, לעשות שלום, לאחד.
שהרי הקב"ה הוא "אֶחָד, וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ[2]", לאחדותו. אחדות זו מטרת העל שלנו.

זה היה מצב עם ישראל כשעמדנו למרגלות הר סיני לקבל את התורה, ביחד "כאיש אחד בלב אחד,[3]" ומאז אנחנו עמלים ומשתדלים ומנסים לחזור למצב הזה, להחיש את ביאת המשיח[4]. כי בכל פעם שאנחנו מתרחקים מהאחדות הזו מתרחשים דברים לא טובים. כמו חורבן בית המקדש[5].

{

וזה בדיוק מה שקורה בפרשה שלנו: מחלוקת.

"וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'.[6]"

וכולנו יודעים איך מסתיימת הפרשה העגומה הזו:

"וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כׇּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כׇּל־הָרְכֽוּשׁ׃

וַיֵּ֨רְד֜וּ הֵ֣ם וְכׇל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֛ם חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הָאָ֔רֶץ וַיֹּאבְד֖וּ מִתּ֥וֹךְ הַקָּהָֽל׃

וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת ה' וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת׃[7]"

{

הכתובת כבר היתה על הקיר, זה כבר מתבשל לאורך כמה מהפרשות הקודמות שלנו.

השיא של יצאת מצרים מאחורינו, אנחנו אחרי מתן תורה, והשגרה מחלחלת לכל מקום, והשיעמום גובר. כבר אין איזה פרוייקט משותף שמעסיק ומאחד, פתאום יש זמן להתעסק בקטנות, בקנאות, בתככים, בקטנוניות.

כתוב בגמרא: "בטלה מביאה לידי שעמום, ושעמום מביא לידי חטא.[8]"

חטא מלשון החטאה, החטאת העיקר. עיסוק בטפל.

הרבי מקוצק[9], היו לו הרבה אמרות שפר, אחת מההברקות שלו היתה: "אני רוצה שלא תחטאו, לא מפני שלא תרצו לחטוא, אלא מפני שלא יהיה לכם זמן לחטוא"[10].

בפרשת בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙[11] מרים הנביאה דיברה לשון הרע[12] אודות האישה של משה ונענשה בצרעת.
ובפרשת שְׁלַח לְךָ[13] המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, אבל במקום לראות אותה בעיניים של תיירים שרואים רק את הטוב, ראו אותה כמו מרגלים, שרואים באיזה אופן הארץ מזיקה או מאיימת[14].

את הרעיון הזה אנחנו לומדים מהמלבי"ם[15] רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר זצ"ל, בפירוש שלו לפרשה ומסביר שההבדל בין 'לתור' לבין 'לרגל' הוא בכוונת הלב של האדם. מי שמרגל הוא מי שמבקש למצוא הרע, ומי שתר הוא מי מבקש למצוא את הטוב[16].

אז אנחנו מבינים שמראה העיניים בעצם תלוי בכוונת הלב.

וזה רעיון מאוד חשוב להפנים. נדמה לנו שמה שאנחנו רואים זה העולם, אבל זה לא בהכרח, מכיוון שכל אחד רואה את העולם דרך משקפיים ייחודיים משלו. משקפיים של כוונת הלב.

מי שיש לו כוונות לא טובות, יראה אנשים לא טובים, ומעשים לא טובים מסביבו.

לדוגמא, אם עכשיו מישהו יבוא ובלי לומר כלום יקח את העט מהשולחן, כל אחד יחשוב משהו אחר.

אחד יחשוב, איזה חצוף, מה הוא לוקח בלי לבקש רשות?
אחר יחשוב, גנב.

ומישהו אחר יחשוב, או, זו בודאי העט שלו והוא בטח שכח אותה כאן וחזר לקחת.

אדם רואה את כוונות הלב של עצמו.

ועל זה נאמר במסכת קידושין: "כָּל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל[17]": החסרונות שרואה האדם אצל אחרים הם החסרונות שלו עצמו.

כשאדם מעביר ביקורת על חסרון של מישהו אחר, הוא בעצם מעביר ביקורת על החיסרון של עצמו. אלא שהוא לא רואה את זה. "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו[18]".  

אנחנו לא רואים את עצמנו, העיניים שלנו מופנות כלפי חוץ, ואנחנו רואים את האחרים שמסביבנו.

מי שנבון, מבין שמה שהוא רואה זו רק השתקפות של עצמו, ולכן הוא ישתמש במַרְאֶה של האנשים שמסביבו כמַרְאָה. השתקפות של מה שדורש עבודה של תיקון בתוך תוכו פנימה.

{

ככל שהקשר קרוב יותר, החיכוך חזק יותר, והעבודה תובענית יותר.

בני הזוג שלנו, הילדים שלנו, ההורים שלנו, האחים והאחיות שלנו.

כל אלה הם האנשים שבאמצעותם משתקפים לנו הדברים העמוקים ביותר שעליהם אנחנו מוזמנים לעבוד.

לי למשל, היו ילדים יללניים במיוחד. למה? כי אני לא יכולה לסבול יללות.
אין דבר שמעצבן אותי יותר מילדים מתבכיינים ומתייללים. יאללה, שתקו כבר. או לפחות דברו נורמלי.

עד שהבנתי שהם יללניים בשבילי, והתחלתי לעבוד על זה.
זה לא הפסיק להפריע לי – אבל למדתי לשלט טוב יותר בתגובות שלי ליללות. לא להגיע למצב שזה יוציא אותי משלוותי.
וראו זה פלא! בכל פעם שקלטתי שזה שוב מרגיש כמו חריקת ציפורן על לוח, והחלטתי להתגבר -- היללות פסקו.

כמובן שזה לא קורה בין לילה, ונדרשת עבודה של שנים, ובהתחלה אפילו שהיתה הבנה היא לא התרגמה לידי מעשה, אבל לאט לאט, עקב בצד אגודל, אני מצליחה יותר משלא מצליחה שלא לצאת משלוותי.

הרב יובל הכהן אשרוב תמיד מסביר כל כך יפה שכשמישהו מחליט לעבוד על איזו שהיא מידה שלו, הוא צריך להבין שהוא חייב את הניסיונות היום יומיים הללו על מנת שיוכל להתאמן.

אחרת, זה חסר טעם.

למשל, בן אדם שיש לו בעיה של כעס. מה יקרה אם הוא מחליט לעבוד על הכעס אבל אף אחד לא מכעיס אותו כל היום? איך הוא יעבוד על זה.

צריך מישהו שיעמוד מולו ויעמת אותו עם הדבר עליו הוא רוצה לעבוד.
אם אף אחד לא מכעיס אותו כל היום – הוא לא עובד על הנטייה שלו להתכעס.

זה כמו שרוצים לחזק שריר, צריך התנגדות כדי לבנות את השריר.

כך זה נכון לגבי כל מידה: קנאה, ביקורתיות, תחרותיות, ....

ואולי אני צריכה לדייק יותר: קנאת יתר, ביקורתיות יתר, תחרותיות יתר...

כי המידה לכשעצמה איננה שלילית. היא הופכת להיות שלילית רק כשהיא במידה הלא מתאימה, במינון לא נכון, ובזמן ובמקום הלא נכונים.

וזה נכון גם לגבי מחלוקת.

זה לא שעל-פי התורה מחלוקת אסורה, אלא שעל-פי התורה יש מחלוקת נכונה ויש כזו שהיא לא.

כתוב בפרקי אבות: "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:[19]"

מה זה אומר? מסביר הרב שלמה הלוי מאתר דבר תורה:

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים - כל מחלוקת שבין חכמים או בין בני אדם,

שהיא לשם שמים ולא לשם בקשת שררה או קינטור והתנצחות. אז

סופה להתקיים - יצא דבר טוב ממחלוקת זו, שבסופו של דבר יתבררו הדברים שנחלקו בהם.

ושאינה לשם שמים - כל מחלוקת שאינה לשם שמים אלא לשם בקשת שררה או לשם קינטור והתנצחות. אז

אין סופה להתקיים - בסופו של דבר לא יצא שום דבר טוב ומבורר ממחלוקת זו.

איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי - שכל כוונתם היתה לברר את האמת שבתורה. ולכן גם לבסוף נתקיימה, שמתוך מחלוקתם נתבררה ההלכה ונקבעה לדורות.

ואיזו היא מחלוקת שאינה לשם שמים? זו מחלוקת קורח וכל עדתו - שכל מחלוקתם על משה ואהרן לא היתה לשם שמים אלא לשם קינטור ובקשת שררה וכבוד. ולכן לבסוף לא נתקיימה מחשבתם ונבלעו הם וכל אשר להם באדמה, כפי שכתוב: "וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֨רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּֽתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הָֽאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח.[20]"

אז איך אנחנו יודעים שהמחלוקת של קורח לא היתה לשם שמים?

איך אפשר לזהות כזו מחלוקת?

{

הרבי מלובביץ' כותב שבטענה כֻּלָּם קְדֹשִׁים[21] קורח בעצם "תבע שוויון מוחלט בין כל בני ישראל, הוא רצה שתהיה אחדות מושלמת בין כל חלקי העם."

כלומר אחידות: כולם אותו הדבר.

דיברנו כבר על ההבדל בין אחדות לאחידות בשיעור לפרשת שְׁלַח לְךָ [22].

אחידות זו זהות מוחלטת. שבלונה. אחידות היא ההיפך של ייחודיות.

ואין לבלבל בינה לבין שיוון בערך. כי כל בני האדם שווים בערכם.

למשל, חייו של אדם אחד אינם שווים יותר מחייו של אדם אחר.

אחדות לעומת זאת, היא בחירה של הלב. כמו עם ישראל שעמד למרגלות הר סיני "כאיש אחד בלב אחד.[23]"

הטענה של קורח כֻּלָּם קְדֹשִׁים, היא לא היתה טענה אמיתית. היא רק היתה תחפושת. גרעין של אמת, שעליו מולבשים שקרים וסילופי דברים.

למה? כי הגרעין נזרע כבר על-ידי המרגלים.

הם באו ופתחו בגרעין של אמת: "וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַ֠ם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ׃

ואז מילאו בסילופים: "אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם׃[24]"

וכמו המרגלים, גם קורח עיוות את המציאות לצרכים של עצמו.

הוא לא שיקר. באמת למשה ולאהרון היו תפקידים נכבדים יותר משלו.

באמת, מבחינת סדר הילודה, הוא היה הבא בתור לתפקיד נכבד.

מבאר לנו הרב רונן חזיזה: "לקהת, היום ארבעה בנים: עמרם, יצהר, חברון ועוזיאל. קורח, בנו של יצהר ראה שאליצפן, בנו של עוזיאל – האחיין הקטן ממנו – קיבל את תפקיד הנשיאות של כל משפחות קהת וקינא בו. קנאה זו הביאה אותו לערער על חלוקת התפקידים שביצע משה רבנו, ובעיקר על הכהונה שניתנה לאהרון."

כל עוד סדר התפקידים חולק עפ"י מה שהיה מקובל על קורח, שבו הבכור מקבל את החלק הטוב ביותר. קורח עוד הצליח איכשהו להסתדר עם זה שלמשה ואהרון יש תפקידים בכירים, כי הם היו בניו של עמרם, הבן הבכור של קהת. הוא הצליח לחכות יפה ובסבלנות, כי הוא חשב שהוא הבא בתור.

אביו, יצהר, היה הבן השני של קהת, והוא היה בנו בכורו של יצהר, אז מן הסתם הוא תיאר לעצמו שהתפקיד הבכיר הבא מיועד לו.

וכמה גדול היה מפח נפשו, כשהתפקיד המכובד הבא, נשיא המשפחה, ניתן לבן של הבן הכי צעיר של קהת.

דילגו עליו.

קורח פשוט נעלב עד עמקי נשמתו.

ומכיוון שנפגע, הוא ריפא לעצמו את הפצע בקנאה.

{

הקנאה מקטינה את האחר.

למה רק לו מגיע? הוא לא יותר טוב ממני! נהפוך הוא, אני יותר טוב ממנו!

זה איכשהו מביא מזור לצריבה של הפגיעה: "כאילו שזה לא בגלל שאני פחות טוב, אלא בגלל שנעשה לי כאן עוול. בצדק זה שלי, אבל זה נלקח ממני בגלל שהאחר פחות טוב ממני. הוא לא ישר, הוא לא הגון, לא מגיע לו כבוד. או יש לו ולי אין, כי אין צדק בעולם. האמת היא שזה מגיע לי."

כל קונפליקט מתחיל בפגיעה בערך. והפגנת כח עדיפה,

כי קל יותר לנצח בכח, כי זה לא חושף את המיתרים הרגישים של הפגיעות.

אבל האמת היא שחוזק אמיתי הוא היכולת לחשוף את הרגישויות והחוסר מושלמות של עצמנו, מתוך שלימות. כזו שחיה בשלום עם העובדה שאנחנו לא הכי שום דבר, ולא רק שזה לא לוקח מהערך שלנו כהוא-זה, זה עוד מוסיף עליו, כי זה מעיד על ביטחון עצמי. על אדם שחי בשלום עם עצמו, שנוח לו בעורו.

והאמת היא שקורח בכלל לא רצה להיות כמו כולם. והוא לא רצה להיות שווה לכל שאר בני ישראל.

הוא רצה להיות מעליהם.

הוא רצה להתנשא מעליהם. כשהוא שאל וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, הוא בעצם גילה איפה באמת כואב לו.

זה בדיוק דוגמא של "כָּל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל[25]" – כשאדם מעביר ביקורת על אחר, הוא בעצם מעיד על חולשה שלו. על מום משל עצמו.  אנחנו רואים באחרים את החסרונות של עצמנו.

כמו שאמרנו, הזולת הם מַרְאָה עבורינו.

{

יש לנו שתי אפשרויות, להישאר באותו מקום ולפסול אחרים,

או להיעזר במראה הזו ולשפר את עצמנו, ואת חיינו.

קורח לא בחר לצמוח.

קורח בחר להישאר רחוק מעצמו, מהקב"ה.

קורח בחר לרקו­ֹח מזימה שפלה, ויצא קרח מכאן ומכאן.

וקורח קיבל מידה כנגד מידה: ההיפך מצמיחה – נפילה אל בטן האדמה.

קורח מסתובב במחנה ממורמר וחסר שביעות רצון ממקומו בעולם.

הוא לא רוצה להיות קורח – הוא רוצה להיות משה. או לפחות אהרון.

זו אומללות גדולה לרצות להיות מישהו אחר.

זה ההיפך של אהבה עצמית. זה להסתכל על עצמך ולומר: "אני לא שווה", או "כמו שאני זה לא בסדר" או "אני לא מספיקה" – איזה ציון אומלל זה מספיק בקושי.

זה ההיפך מתחושת ערך עצמי.

זה לחשוב שיהיה לך ערך ותהיי שווה רק אם תהיי מישהו אחר, אם תחיי חיים של אישה אחרת, של אדם אחר.

ואישה שחיה בכזו תחושה תגדל ילדים שגם הם לא מרוצים ממי שהם ורוצים להיות מישהו אחר.

מי שמשדר חוסר שביעות רצון, משדר רעב בלתי פוסק. ואין שום דבר שיכול להשביע את הרעב הזה.

והכי נורא, שזה רעב מדבק. וזה מדביק את הסביבה.

גם אחרים לוקים באותו חוסר שביעות רצון, באותו רעב שאינו יודע שׂובעה.

כי הרעב הזה, חוסר שביעות הרצון הזה -- זו נקודת מבט – משקפיים של כוונת הלב.

{

ילדים לומדים הרבה יותר ממה שהם רואים, מאשר ממה שמשמיעים להם.

יש להם אנטנות מאוד רגישות לחוסר ההתאמה שבין ההצהרות שלנו, לבין מה שאנחנו באמת מייצגים בדוגמא האישית שאנחנו נותנים.

ואת הפער הזה אי אפשר לגשר במילים – רק במעשים.

וזה אומר לעבוד על עצמנו.

להביט באומץ במראה – ולעבוד על מה שצריך לעבוד.

כי אנחנו לא מושלמים – אנחנו לא מכונות.

זה בסדר גמור שיהיו רגשות לא טובים, ימים קשים, כאב, כעס, הכל.

אבל מה שחשוב זה המינון.

האם זו האוירה הכללית. האם זה מה שיש אצלנו בבית בדר"כ, או שאלה היוצאים מן הכלל.

אם הילדים רואים שבדר"כ מטלות החיים מכבידות עלינו – גם מטלות החיים שלהם תהיינה כבדות.

אם ילדים רואים שהעבודה שלנו היא עול עבורינו – הם יגדלו להאמין שעבודה זה דבר עול.

אם ילדים יראו שהקשר שלנו חמוץ – הם לא ידעו איך בונים קשר בטעם אחר.

{

אי אפשר להסתובב בעולם שמחים, אם אנחנו לא שמחים בחלק שלנו. אם רוצים להיות מישהו אחר. זה להיות קורח. רחוק. קרח.

כתוב בפרקי אבות: "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.[26]"

רק מי שמרוצה ממה שיש לו יכול להיות שמח. כי אם הוא רעב למה שיש לאחרים, זה רעב שלעולם לא יבוא על סיפוקו. זה רעב שאינו יודע שֹובעה.

המסר של התורה ברור: "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ."

כל אחד חייב להבין שכפרט ערך זהה כמו לכל פרט אחר.

ויחד עם זה, לכל פרט יש תפקיד שונה במרקם הכללי.

רק מי שמבין את הקונספט הזה יכול לחיות את חייו בשמחה מתוך ידיעה שמה שיש לו לתרום לכלל החברה שבה הוא חי הוא ייחודי וחשוב.

לכל בורג שונה, ייחודי, אבל יש חשיבות זהה.  

לכל אחד יש תפקיד ייחודי.

וכמה שמקבלים את זה יותר מהר, ולא מנסים להיות מישהו אחר – מרוויחים אושר אמיתי.

ולזה אין תג מחיר.

זה עושר שאי אפשר לקנות אותו בכסף.

{

אנחנו רואים את זה הרבה בזוגיות.

שניים, מעצם המילה הם שונים. שני, שוני...

הם לא אמורים להיות אותו הדבר. שווים.

בני זוג צריכים לשים לב שלא להיבלע אחד בתוך השני.

כל אחד/ת הוא ישות בפני עצמו/ה. אדם עצמאי. אישיות משלו/ה. לא להיטמע.

לעמוד כל אחד/ת יציב/ה עם עולם משלו/ה, ואז יש עם מה להתחבר בחיבור נכון וליצור משהו שהוא גדול יותר משנינו.

בזוגיות דווקא יש חלוקה, אבל זו חלוקה טובה ונכונה שמטרתה לחבר. מכיוון שכשברא ה' את האדם, הוא ברא אותו זכר ונקבה...

{

[27]לפני הרבה שנים היו שני אחים, לאחד קראו משולם זוסיא ולאחיו הצעיר קראו אלימלך.

ברבות הימים הם הפכו להיות רֶבּ זוּשָא מאניפולי ורבי אלימלך מליז'נסק.

הם חיו במאה ה-18, והיו מחשובי האדמו"רים החסידיים.

ר' זושא מתואר בסיפור החסידי כאדם תמים ופשוט, העובד את השם בכל לבו מתוך שמחה והתלהבות. בסיפורים רבים הוא מתנהג בתמימות רבה, כמעט כילד.

פירוש השם "זושא" הוא נעים, מתוק, ולעתים הוא משמש ככינוי חיבה לילדים צעירים. קשה לדעת אם זה אכן שמו האמתי או שזה כינוי שדבק בו, שהרי בתמימותו ובפשטותו התאים ר' זושא למשמעות שמו.

על אף שלא היה תלמיד חכם, מתואר ר' זושא כמי שזכה לאור הגנוז בתורה, לידיעה מעמיקה ולכוחות רוחניים בשל תמימותו והתלהבותו.

ר' זושא נולד למשפחה עשירה ומיוחסת. אביו, ר' אליעזר ליפא, היה אדם אמיד ובעל קרקעות. יחד עם אחיו הצעיר, רבי אלימלך, עסק ר' זושא בסיגופים שונים. השניים ערכו "גַלוּת" – תקופה שבה נדדו בעיירות פולין כקבצנים נודדים, תוך עיסוק בכפרה על חטאים ובחכמת הנסתר. במהלך נדודיו פגש ר' זושא במגיד ממזריטש והפך לתלמידו. לימים, אחרי שדבק בתורת החסידות, הקים חצר חסידית בעיירה אניפולי. לאחר זמן גרם ר' זושא לאחיו, ר' אלימלך, להפוך גם הוא לחסיד ולרבי נודע. לאחר שנעשה רבי ידוע המשיך ר' זושא לחיות חיי עוני, אך לא הטיף לאחרים לעשות כך.

ר' זושא התפרסם באהבת ישראל הגדולה שלו, ובסיפורי החסידים הוא מופיע כדמות מוסרית, סמל לתמימות, לענווה וליראת אלוהים. ר' זושא עסק רבות בסיוע לאנשים חלשים וסובלים, והיה נודד במטרה לאסוף כסף לקיום מצוות פדיון שבויים, וכדי לשחרר שבויים יהודים ממאסר.

עוד נודע ר' זושא בביטחונו המוחלט בעזרתו של הבורא. לשיטתו, אדם הבוטח באלוהיו יזכה לחסד ולסיוע אפילו בדרך נס.

במסורת החסידית מסופר שהיה מוכיח את החוטאים באופן מחוכם; כשפגש ביהודי חוטא היה מתוודה בפניו על חטאיו שלו, והאיש החוטא היה מבין בעצמו שגם הוא חטא, וחוזר בתשובה.

אחת מאמרותיו של רֶבּ זוּשָא מאניפולי שזכתה לפרסום רב היא: "בעולם הבא לא ישאלוני: למה לא היית משה רבנו? אלא ישאלוני: למה לא היית זושא?"

ר' זושא האריך ימים 15 שנים אחרי אחיו, ר' אלימלך. הוא נפטר אחרי מחלה ממושכת ונקבר סמוך לקבר רבו, המגיד ממזריטש. דברי תורתו פזורים בספרי תלמידיו ובני דורו, וכונסו יחד בספרים "מנורת זהב" ו"בוצינא קדישא".

{

הרבה פעמים אנחנו מדברים על לשפוט אחרים לכף זכות.

אבל לפני ששופטים אחרים לכף זכות – תשפטי את עצמך לכף זכות.

זה קודם כל.

גם את זה אנחנו לומדים בפרקי אבות, נוהגים ללמוד אותם בחודשי הקיץ, להגביר באהבת חינם ולשפר את בין אדם לחברו.

"יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.[28]"

אי אפשר לראות את האחר בעיניים של לדון לכף זכות אם כוונת הלב לא שם.

וכוונת הלב מתחילה עם מה שאת חושבת על עצמך. המשקפים שאת מרכיבה לראות את העולם שמחוץ לך, הם אותם משקפיים שבהם את מביטה על עצמך.

וצריך להתחיל בבית. "עניי עירך קודמין[29]".

ואת ראש העיר של עירך.

עשי שָׁלוֹם קודם כל עם עצמך.

שיפטי קודם כל את עצמך לְכַף זְכוּת, אל תהיי קורח, היי שמחה בחלקך.

שמחה היא ברכה, ויש כלי מיוחד שמחזיק ברכה: קוראים לו שָׁלוֹם.

"אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים כט' יא')  יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם."

{

חודש תמוז מבורך לכולנו.
תמוז, ראשי תיבות ז'מני ת'שובה מ'משמשים ו'באים.

אנחנו נכנסים לתקופה לא פשוטה של ימי בין המצרים. של חורבן שני בתי המקדש.

המרגלים יצאו לתור את הארץ, היום, ב-א' בתמוז, וחזרו אחרי 40 יום, בתשעה באב, והוציאו את דיבת הארץ רעה. ומאז אנחנו משלמים, כי "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות.[30]"

הקב"ה אמר לנו: "אתם בוכים על שום דבר, סתם על דמיונות. אני אתן לכם סיבה לבכות על אמת."

"בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֺנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי.[31]".

וגם בזה אנחנו צריכים לשמוח.

כי רק מתוך החושך אפשר גלות את האור. ומטעויות לומדים. הצלחה זה נחמד – אבל הכישלון הוא מעבדה לימודית על אמת.

בשורה התחתונה, חוסר שביעות רצון הוא מחלה מחלישה ומדבקת. היא יוצרת רעב שאינו יודע שובעה. אי אפשר למלא אותו.

התרופה היחידה היא להיות שמחה בחלקך.

עשי שָׁלוֹם עם עצמך. שיפטי את עצמך לְכַף זְכוּת, ואל תהיי קורח. היי שמחה בחלקך.

ונאמר: "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל."

{

השמש תזרח[32]

לא שומעת לא רואה

ככה כבר שנה

כלום לא השתנה

מסתתרת מתחת לשמיכה

כועסת על עצמה

יום הולדת והיא שוב עצובה

אז אולי עכשיו אם תפסיקי לחשוב

יתבהרו השמים מעלייך

אני מבטיח לך שהשמש תזרח

גם עלייך עליך

מתאפרת שכבה ועוד שכבה

מנסה להסתיר את הפנים שלה

היא צוחקת שותה עם כולם

בחוץ המסיבה, יום הולדת

בפנים היא אבודה

אז אולי עכשיו אם תפסיקי לחשוב

יתבהרו השמיים מעלייך

אני מבטיח לך שהשמש תזרח

גם עלייך עליך

תזכרי שזה בסדר להיות אמיתית

כשרובנו כבר לא כבר לא

אני מבטיח לך שהשמש תזרח

גם עליך עליך

{

בשם כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא

חיים בן פיגא ציביה ואסתר לאה בת צילי
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולהבדיל לבריאות טובה גוף ונפש ורפואה שלימה של אמיליה בת אסתר ופזית בת נעמי בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות נוספים:[33]

ברוד, מ. (עורך). תשס"ז). שולחן שבת שיחות ורעיונות לפרשיות השבוע מעובדים מתוך אוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. פרשת קורח: עמ' 286-285 עפ"י ליקוטי שיחות כרך ד', עמ' 1316; עמ' 287-286 עפ"י ליקוטי שיחות כרך יח' עמוד 202; עמ' 290-289 עפ"י ליקוטי שיחות כרך כח' עמ' 98. ישראל: מכון ליובאוויטש.

הרב הלוי, שלמה. (אין תאריך). פרשת קורח. [קובץ אודיו] אוחזר מתוך http://dvar-tora.co.il/mp3.aspx?by=tora&id=38 .

זושא. מגלים את הסיפור החסידי. אוחזר מתוך https://www.zusha.org.il/

הרב חזיזה. ר. (עורך). (חודש סיון תשע"ז). רעיון מפרשת השבוע – פרשת קורח בתוך לפחות 5 דקות תורה ביום, חוברת ללימוד יומי, עמ' נח' ; ס'. עיה"ק צפת: מוצרי איכות לנשמה.

הרב כולי, י. (ירושלמי, ש. מתרגם). (תשכ"ט). ילקוט מעם לועז – ספר במדבר – פרשת קורח. עמ' קצד-רה. ירושלים: הוצאת ח. וגשל בע"מ.

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

---

[1]  פרשת קֹ֔רַח: במדבר טז' א' – יח' לב' (5/10 , 95 פסוקים)

[2]  מתוך הסידור. הפיוט "יגדל ה' חי" מאת: ר' דניאל בן יהודה הדיין. איטליה  מאה 13

[3]  רש"י לשמות יט' ב': "וַיִּסְע֣וּ מֵֽרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֨אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַיַּֽחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר:" ויחן שם ישראל: כאיש אחד בלב אחד.

[4]  ישעיהו ס' כב': "הַקָּטֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאֶ֔לֶף וְהַצָּעִ֖יר לְג֣וֹי עָצ֑וּם אֲנִ֥י ה' בְּעִתָּ֥הּ אֲחִישֶֽׁנָּה׃"

[5]  גמרא, מסכת יומא דף ט' ע"ב: "מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים שהיו בו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים... שפיכות דמים דכתיב (מלכים ב' כ"א ט"ז) 'וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם פֶּה לָפֶה'. אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים"."

[6]  במדבר טז' א'-ג'

[7]  במדבר טז' לב'-לג'  ; לה'

[8]  בבא קמא דף צז ע"א

[9]  רבי מנחם מנדל הלפרין-מורגנשטרן מקוֹצק, מכונה גם השרף מקוצק (1787 - 1859) מתלמידיהם של החוזה מלובלין, היהודי הקדוש ורבי שמחה בונים מפשיסחה, היה מייסדה של חסידות קוצק, ואחד המיוחדים באדמו"רי החסידות. התפרסם בחריפותו, בחדות אמרותיו, ובהנהגתו התקיפה ויוצאת הדופן.

[10]  מובא ב"חלק היומי" של סיון רהב-מאיר בווטסאפ, 15.6.2020

[11]  פרשת בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙: במדבר ח' א' – יב' טז' (3/10 ; 136 פסוקים)

[12]  במדבר יב' א': "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח."

[13]  פרשת שְׁלַח לְךָ֙: במדבר יג' א' – יב' טז' (4/10 ; 119 פסוקים)

[14]  לדוגמא, במדבר יג' לב': "וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכׇל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת׃"

[15]  רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר, מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים. פעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה. 1809-1879. (ויקיפדיה).

[16]  המלבי"ם לבמדבר בפרק יג' פסוקים א', טז', יז', כא', כה', לב' (פעמיים); ובפרק יד' פסוקים ו', ז', לד', לו', לח'; ולפסוק כה'.

[17]  מקור הפתגם בדיון תלמודי על אודות אדם שהאמורא רב הכריז עליו עבד, מכיוון שקרא לאנשים אחרים עבדים: "כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם, ואמר שמואל: במומו פוסל" (בבלי, מסכת קידושין – דף ע, עמוד ב).

[18]  מסכת נגעים פרק ב' משנה ה'

[19]  אבות ה' יז'

[20]  במדבר טז' לב'

[21]  במדבר טז' ג': "וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כׇל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהֹוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל ה'׃"

[22]  שיעור יַהֱדוּת וְהוֹרוּת | פרשת שלח-לך | השלם הוא יותר מסך חלקיו | יז' בסיון ה'ת1ש"פ | 9.6.2020

[23]  רש"י לשמות יט' ב': "וַיִּסְע֣וּ מֵֽרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֨אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַיַּֽחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר:" ויחן שם ישראל: כאיש אחד בלב אחד.

[24]  במדבר יג' כז'-כח'

[25]  בבלי, קידושין, דף ע' עמ' ב'

[26]  אבות ד' א'

[27]  מתוך אתר "זושא. מגלים את הסיפור החסידי."

[28]  אבות א' ו'

[29]  בבא מציעא, ע"א א'

[30]  מסכת תענית דף כט': ""ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא' (במדבר יד', א') אמר רבה א"ר יוחנן: אותו הלילה ליל תשעה באב היה, אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות."

[31]  במדבר יד לד'

[32]  בשיעור הקשבנו לשיר "השמח תזרח". מילים: דן תורן, גיא מנטש ודורון יהל ; לחן: גיא מנטש ודורון יהל ; ביצוע: גיא ויהל, מתוך אלבומ "השמש תזרח" 2018: https://www.youtube.com/watch?v=0yx79SRStX0

[33]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.

I'd love to hear from you.