בס"ד | יַהֱדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת מקץ ד' חנוכה
🍬 *קבלו סוכריה לשבת מקץ ד' חנוכה נר eeee: שִׂימוּ שֶׁמֶן 🍬
חנוכה הוא החג שיש לו הכי הרבה שירים (ספרתי![1]). אנחנו אוהבים את חנוכה וכל-כך שמחים עם החג הזה שאנחנו לא מצליחים להפסיק לשיר.
שִׂימוּ שֶׁמֶן, שֶׁמֶן זַיִת, נֵרוֹת הַדְלִיקוּ, יְהִי אוֹר בַּבַּיִת! אוֹר לָנוּ! דְּרוֹר לָנוּ!
עַל כֵּן נְאִירָהּ, עַל כֵּן נְשִׁירָה, שְׁמוֹנָה יָמִים שִׁירַת הָאוֹר.[2]
מי לא מכיר את השיר? גדלנו עליו.
אם היינו צריכים לכנות את חג החנוכה בעוד שם, בוודאי היינו קוראים לו חג השמן.
הכל עם שמן, לביבות, סופגניות, ספינג', לטקעס, דונאט, צ'ורוס, יו-יו... הרשימה ארוכה.
תשכחו מהדיאטה. אבוד מראש.
אז למה שמן?
נו... כולנו מכירים את סיפור ה-נס של חנוכה, נס ענקי: היוונים הרסו את בית המקדש וטימאו את ההיכל, וכשבאו המכבים להדליק את המנורה אחרי שניצחו את היוונים, מעטים מול רבים (שזה כבר למדנו, נס עצום בזכות עצמו), מצאו פך קטן אחד שלא נטמא ע"י הרשעים, והוא היה חתום בחותם של כהן גדול, והשמן שבתוכו היה טהור. והדליקו איתו את המנורה, והוא היה אמור להספיק ליום אחד, והוא הספיק לשמונה ימים. בדיוק הזמן שהיה דרוש להגיע למודיעין, ולהביא משם שמן זית כתית טהור טרי להדליק איתו את המנורה בבית המקדש.
אז אנחנו משתמשים בהרבה שמן בחנוכה, כי הוא בא להזכיר לנו את נס פך השמן, שמצאו המכבים שנצחו את היוונים, שרצו להשמיד את העם היהודי.
כתוב בתלמוד הבבלי במסכת שבת: "מאי (מהו) חנוכה? כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה.[3]".
הגמרא בכלל לא מרחיבה על הניצחון של המכבים, וגם לא על זה שהיוונים אסרו על היהודים לקיים ברית מילה, לשמור שבת, ולהכריז על ראש חודש כמו שעשינו בשבת בבית הכנסת. כל מה שעניין את היוונים זה לטמא את השמן. לא להרוג, לא לחסל, לא לשבור ולא לנתץ כלום – רק לטמא. את מה? את השמן.
מה יש בו בשמן שדווקא אותו רצו היוונים לטמא?
השמן מייצג את המאבק שבין היהודים ליוונים. ובכלל, בין היהודים לכל שאר העולם, שהם עסוקים בחיצוניות, ואנחנו עסוקים בפנימיות. הם עסוקים ביופי חיצוני, ואנחנו עסוקים ביופי פנימי. הם עסוקים בהערצה של השכל האנושי, ואנחנו בלעבוד את ה', גם אם מה שהוא מצווה עלינו חסר הגיון לחלוטין, ולא נתפס בשכל האנושי שלנו.
וזו מהות המאבק.
תמצית המהות של הדבר.
השמן הוא תמצית הזית, והתורה היא תמצית האמונה.
ואת זה רצו היוונים להכחיד. את התורה.
לא אותנו, כמו שרצו המן והיטלר ימח"ש, אלא את הרעיון שיש משהו שהוא מעל לשכל האנושי.
שהרי אין שום הגיון בלהדליק את המנורה בבית המקדש דווקא בשמן. היו עוד חומרי בעירה שאפשר היה להדליק איתם את המנורה. אבל הקב"ה ציווה להדליק את המנורה בשמן המיועד לאכילה, וזה בלתי נתפס, כי זה לא הגיוני: "וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃[4]" והיוונים לא יכלו לסבול את זה שאנחנו עושים דברים לא הגיוניים, ורצו שנתנהג כמותם.
היוונים לא רצו להרוג את היהודים.
הם התחכמו. הם אמרו 'אתם לא צריכים להיות כמונו, תישארו מי שאתם, רק פשוט:
אל תשמרו שבת
אל תקדשו את החודש
ואל תעשו ברית מילה'.
הם לא רצו שלא נלמד תורה.
הם רצו לנכס לעצמם את התורה. לעשות אותה רציונאלית ושכלית כמו כל המדע והפילוסופיה שלהם.
הם רצו לנתק אותה מהמקור.
אז במקום להרוג אותנו הם לקחו מאיתנו את התמצית.
כי הם ידעו שכאשר מנתקים אדם מתמצית הקיום שלו, מהתורה, מהמצוות הכי בסיסיות, לאט לאט הולכים לאיבוד בתוך העדר. מתבוללים.
הטהור עם הטמא.
כי כשמכניסים מים צלולים לדלי עם חול, המים לא צלולים יותר, נהיה בוץ.
אבל מספיק קומץ של טוהר לגרש טומאה ענקית, מספיק קומץ של גיבורים לגרש צבא רשעים,
או כמו שאמר החכם מכל אדם: "וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ.[6]"
אז כששואל התלמוד "מאי חנוכה?" התשובה היא: בחנוכה חוגגים ניצחון של הטהור על הטמא.
אנחנו חיים בתקופה מאוד מבלבלת. על פניו נראה שיש נאורות, המון ידע, המון שפע, המון אפשרויות, אבל האמת היא שזה פייק-אור. האמת היא שאנחנו חיים בתקופה מאוד חשוכה.
מספיק לראות את המערכונים שמייצרת הטלוויזיה הישראלית כדי להבין שצחוק צחוק.... אבל זה בכלל לא מצחיק.
לא די שלאט לאט מוציאים מבתי הספר את היהדות ואת התורה, ואת המסורת ואת כל מה שעושה אותנו יהודים, עכשיו גם ממש משכתבים את ההיסטוריה, ומלמדים את הצופים, הילדים, הנוער, כאילו בצחוק שלמשל: "מרד החשמונאים הסתיים בתבוסתם של המורדים ובמותו של יהודה המכבי.[7]"
היום היוונים נכנסים לתוך הבית: "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ[8]", ואיך נשמרים? ואיך שומרים?
שִׂימוּ שֶׁמֶן!
מכניסים הביתה את התמצית של המהות שלנו.
מכניסים הביתה מסורת.
ממשיכים את שרשרת הדורות שמסרו נפשם על הדלקת חנוכיות בתנאים לא תנאים רק כדי שנוכל אנחנו היום לשבת בחופשיות בבתים שלנו ולהדליק חנוכיות בכל פינה על פני כדור הארץ.
שִׂימוּ שֶׁמֶן! ומלאו את הבְּזִיכִים של החנוכיה בשמן זית כתית טהור והעלו את הנרות.
אבל למה דווקא בשמן? מה רע בנרות רגילים?
אז קודם כל – לא רע בכלל. נרות רגילים זה מעולה. מה שחשוב זו עצם הדלקת החנוכיה ולא במה מדליקים.
אבל לסימנים שאנחנו שמים על השולחן יש משמעות.
לא סתם אנחנו שמים בראש השנה גרגירי רימון על שולחן החג, כדי שירבו זכויותינו כרימון. לא סתם אנחנו שמים ראש של דג, כדי שנהיה לראש ולא לזנב, תפוח דבש שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה.
הרב יובל הכהן אשרוב אומר שכל חג "זו מציאות של שפע מיוחד שיורד עלינו מעולמות עליונים באותו זמן בו חל החג. כאשר אנחנו כאן למטה עושים פעולת הכנה והתכווננות לחג פועלת עלינו פעולה ממשית בנפש כתוצאה מקבלת השפע ששייך לאותו זמן. הבורא סידר כך שבזמנים מיוחדים במהלך השנה יורד אור מסוים שיוכל לעזור לנו לתקן נפשנו. החגים הם כמו חלונות של הארה, בהם מתרחשת ירידת שפע מלמעלה."
לפעולות שאנחנו עושים כאן יש משמעות והן גורמות לתגובת שרשרת בעולמות העליונים.
שִׂימוּ שֶׁמֶן!
לכל המנהגים הקטנים האלה שלנו, לכל מה שאנחנו עושים בבית יש השפעה עצומה על הילדים שלנו, והכי זוכרים בחום דברים שעשו כיף, דברים שהיו נעימים, אירועים שבהם חשנו הרבה אהבה וביטחון.
לא סתם 73% מהישראלים[9] נוהגים להדליק חנוכיות. זה כיף. זה ביתי. זה משפחתי. זה ביחד. זה שירים, וסביבונים, ומטבעות שוקולד, והמון המון מתיקות.
לא סתם 73% מהישראלים[9] נוהגים להדליק חנוכיות. זה כיף. זה ביתי. זה משפחתי. זה ביחד. זה שירים, וסביבונים, ומטבעות שוקולד, והמון המון מתיקות.
שִׂימוּ שֶׁמֶן!
וסגולה גדולה להדליק את נרות החנוכה עם שמן זית כתית טהור[10].
"בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ[11]". אין אושר גדול להורים מאשר לדעת שהילדים שלהם בריאים, ושטוב להם.
אני שומעת מהרבה הורים שקשה להם עם אורח חייהם של הילדים שלהם שרחוק כל כך ממהותו של בן או בת ישראל. ואני לא מדברת על הנושרים מהבתים החרדים, אני מדברת על חילונים שנוהגים לומר לעצמם ולי את המשפט המנחם הזה כדי לא להרגיש את האכזבה שבפנים: "העיקר שהוא/שהיא מאושר/ת". כי בתוך תוכם הם יודעים, שמי שמתרחק מהשורש של העץ, יחפש הזנה במקומות אחרים. הם אולי ממש נחמדים השורשים האחרים האלה, אבל הם לא שייכים אלינו. זה לא מתאים לדי.אן.איי שלנו. וזה תמיד צער להורים. תמיד.
שִׂימוּ שֶׁמֶן!
אני שומעת מהרבה הורים שקשה להם עם אורח חייהם של הילדים שלהם שרחוק כל כך ממהותו של בן או בת ישראל. ואני לא מדברת על הנושרים מהבתים החרדים, אני מדברת על חילונים שנוהגים לומר לעצמם ולי את המשפט המנחם הזה כדי לא להרגיש את האכזבה שבפנים: "העיקר שהוא/שהיא מאושר/ת". כי בתוך תוכם הם יודעים, שמי שמתרחק מהשורש של העץ, יחפש הזנה במקומות אחרים. הם אולי ממש נחמדים השורשים האחרים האלה, אבל הם לא שייכים אלינו. זה לא מתאים לדי.אן.איי שלנו. וזה תמיד צער להורים. תמיד.
שִׂימוּ שֶׁמֶן!
זו סגולה לילדים שכמו השמן גם הם יצופו מעל כל השאר[12].
כי אושר אמיתי לא מגיע מלעשות את מה שבא לנו. אלה גחמות עונתיות שמושפעות הון מאופנות חיצוניות חולפות.
אושר אמיתי לא מגיע מכסף, או מפרסום, או מהערצת המונים.
גם לא ממידת מכנסיים או הספרות על המשקל. גם לא ממידת חזייה או עובי שפתיים.
אושר אמיתי מגיע מעבודה קשה של האדם שמביאה להתחברות לעצמו, לאמת הפנימית החבויה בו.
אין יהודי שבתוך תוכו לא קיים ניצוץ של הקב"ה. זו העצמיות שלו. זהו עצם העניין. זו האמת הפנימית.
אבל כדי להגיע לשם צריך כתית.
כמו שכדי להגיע לשמן שבזית צריך לכתות אותו, כך גם אנחנו צריכים לכתות את עצמנו כדי להגיע לשמן שבתוכנו.
כי אושר מגיע משבירה של הרצונות הקטנים האנוכיים, וחשיפת הרצון הפנימי האמיתי. להתחבר לקב"ה.
זה עצם העניין, זו המהות.
שִׂימוּ שֶׁמֶן!
השמן מייצג שפע מרוכז של טוב ואור.
כמו שהזית נראה קטן ולא ממש משמעותי. הוא אפילו מר אם מנסים לאכול אותו כפי שהוא מהעץ, כך גם אסור לנו ללכת שולל מחיצוניות של אף יהודי. בפנים הוא זך וטהור. כמו שמן זית.
אם רק נשכיל להתבונן מעבר לחיצוניות, מעבר לחושך, נוכל למצוא את האור שבכל אחד.
בעצמנו, ובילדינו. בבני הזוג שלנו, בחברי הקהילה שלנו.
הרב קוק אמר: "צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו.[13]"
לפעמים קל לנו לראות את הנר שיש באחרים. אבל חשוב יותר שנגלה את הנר שבתוכנו.
הרב קוק מגלה לנו שיש כזה נר בתוך כל אחד ואחת מאיתנו.
ויש נר כזה בכל אחד ואחד מהילדים שלנו.
פרשת בְּהַֽעֲלֹֽתְךָ֙[14] פותחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: בדַּבֵּר֙ אֶל־אַֽהֲרֹ֔ן וְאָֽמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַֽעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת:[15]"
חנוכה הוא חג החינוך. חנוכה מלשון חינוך.
הרב אבינר כותב שזה מה שאומרים לנו המפרשים: "לחנך ילד זה כמו להדליק נר. כל ילד הוא כמו נר קטן שמדליקים אותו. כל ילד הוא נר אחר, בא בצבע אחר והוא נר נפלא. אבל אי-אפשר כל הזמן להחזיק את גפרור. כי יום אחד נפסיק להחזיקו ואז הנר יכבה. אלא צריך שהנר ידלק לבד. "חֲנֹךְ לַנַּעַר, עַל-פִּי דַרְכּוֹ-- גַּם כִּי-יַזְקִין, לֹא-יָסוּר מִמֶּנָּה [16]"
צריך לחנך את הנער בצורה כזאת שגם כשיהיה זקן, הוא ימשיך לבד גם בלי שנגיד לו כל הזמן מה לעשות.
צריך למצוא את שביל הזהב.
היוונים היו חכמים מאוד.
הם ידעו מה המטרה.... ומצאו דרך ארוכה שהיא קצרה.
לכאורה קל יותר היה לאסור על היהודים את כל מה שקשור בדת היהודית, להכריח אותם להתייוון, ולסגור סיפור. אבל הם מצאו דרך מתוחכמת הרבה יותר. דברים לכאורה קטנים... לעומת כל התורה כולה.... אבל לאורך זמן ההשפעה של שלושת הדברים האלה היא הכחדה טוטאלית של היהדות, של עם ישראל.
כך גם בחינוך.
חינוך של חנוכה הוא חינוך לאורך זמן. חינוך שמטרתו "גַּם כִּי יַזְקִין" גם כשיהיה זקן, אפילו אז, ההרגל יגרום תענוג כמו עשיה של משהו חדש. כי זה משהו ששייך לו, עצם מעצמו. משהו שהוא רכש וניכס לעצמו לא בגלל שהוא חייב, לא בגלל שהוא פוחד מעונש, לא בגלל שהוא יקבל פרס, או יקנו לו משהו – אלא בגלל שככה טוב לו מבפנים. אפילו אם כלפי חוץ זה נראה שהוא עושה ללא חשק. כי אף ילד לא רץ לסדר בחפץ לב ובשמחה מתפרצת את החדר שלו. הוא יגיד אוף שמוף אבל אחרי שיסדר יהיה לו כיף ונעים בחדר, גם אם הוא לא יודה בכך.
גם לי יש חלום.
יש לי חלום שאף יהודי לא יתבייש להיות יהודי.
יש לי חלום שכל היהודים יתחברו בחזרה לתמצית שלהם.
יש לי חלום שכל היהודים ימצאו שוב את המהות האמיתית שלהם.
יש לי חלום שבכל בית יעלו את הנרות, בשמן כתית זך.
יש לי חלום שעל סמל בית ספר הריאלי יהיה כתוב לא רק וְהַצְנֵעַ לֶכֶת אלא וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹקֶיךָ [18] כי זה מה שכתוב בפסוק המקורי לפני ששיכתבו אותו והפשיטו אותו מהעיקר.
ד"ר ארתור בירם, מייסד בית הספר הריאלי והמנהל הראשון שלו, לקח את ה-וְהַצְנֵעַ לֶכֶת וברצונו להדגיש את היסוד האנושי ולמרות ביקורות שהושמעו כנגדו, השמיט את השמן, נטש את ה-עִם-אֱלֹקֶיךָ שהוא מה שנותן לוְהַצְנֵעַ לֶכֶת הזה את התוקף שלו, את התוכן,
ד"ר ארתור בירם, מייסד בית הספר הריאלי והמנהל הראשון שלו, לקח את ה-וְהַצְנֵעַ לֶכֶת וברצונו להדגיש את היסוד האנושי ולמרות ביקורות שהושמעו כנגדו, השמיט את השמן, נטש את ה-עִם-אֱלֹקֶיךָ שהוא מה שנותן לוְהַצְנֵעַ לֶכֶת הזה את התוקף שלו, את התוכן,
את העוגן, את מרכז הכובד ששומר שלא נתהפך.
את הכח לשרוד אלפי שנים.
ובהשמטתו ה-עִם-אֱלֹקֶיךָ הוא מחק את הקב"ה ולקח את ה-עִם-אֱלֹקֶיךָ לכל עשרות אלפי תלמידי המוסד הזה מאז ועד בכלל.
כן, נכון, 73% מהישראלים נוהגים להדליק חנוכיות. אבל לפני 22 שנה 95% מהישראלים הדליקו.
כל שנה לעוד 1% נמחק ה-עִם-אֱלֹקֶיךָ.
כל שנה לעוד 1% נמחק ה-עִם-אֱלֹקֶיךָ.
נפוליאון בונפרטה אמר: "עם ללא עבר, אין לו עתיד."
יגאל אלון אמר: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל."
אבל עוד לפני שניהם אמר עֲקַבְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל: "דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַיִן אַתָּה הוֹלֵךְ,...[19]"
אם לא נלמד ממה שקרה, ממה שהיה, מההיסטוריה שלנו, לא נדע לאן אנחנו הולכים, נחזור על אותן שגיאות, לא נתפתח, לא נגדל, לא יהיה עתיד, לא נהיה בכלל... חס וחלילה!
שִׂימוּ שֶׁמֶן, שֶׁמֶן זַיִת, נֵרוֹת הַדְלִיקוּ, עֲשֹוּ הַרְבֵּה הַרְבֵּה אוֹר בַּבַּיִת!
חנוכה מלא אור, נר רביעי שמח, שבת שלום וראש חודש טבת נהדר, באהבה, סמדר🍓
דבר התורה מוקדש לרפואה שלימה ומושלמת בגוף ובנפש של טל בן תקוה וחנה בת שוליקה
מקורות:
· הרב אבינר, ש. (אין תאריך). אברמסון, י. (עורך). פרשת בהעלותך: שתהא שלהבת עולה מאליה. אוחזר מתוך http://shlomo-aviner.net/index.php/
· הרב אהרן גולדשיידר. (ה'תשע"ח). אור של אחדות. עמ' 61-59. ישראל: הוצאת דברי שיר.
· רבי שלום נח ברזובסקי. (תשס"א). נתיבות שלום מאמרי חנוכה. עמ' כט-לא. ירושלים: "מכון אמונה ודעת" ישיבת בית אברהם סלונים.
· יהודע רן שריד. (ה'תשע"ח). מוסיף והולך. עמ' לו-מב. ישראל: הוצאת דברי שיר.
[1] ספרתי באתר שירונט: שמחת תורה 4 שירים, סוכות 11, ראש-השנה 13, ט"ו בשבט 15, פסח 24, שבועות 26 (וזה מדהים כי זה חג מתן תורה שבו נגלה הקב"ה לראשונה לכל העם, ו-26 זו גימטריה של שם ה'), פורים 33, ו-ח נ ו כ ה 45!
[7] כאן תאגיד השידור הישראלי מספק תוכן איכותי, מגוון וישראלי לציבור בכל הפלטפורמות - דיגיטל, רדיו וטלוויזיה https://www.facebook.com/kanipbc/videos/2292992527596981/ בדקה 3:36
[9] מתוך סקר חדש שערך המכון למדיניות העם. פורסם במעריב אתמול: https://www.maariv.co.il/news/Judaism/Article-673482 (ירידה של 22% ב-22 השנים האחרונות בהסתמך על נתוני סקר ynet יהדות ועמותת גשר https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3642323,00.html)
[10] השולחן ערוך (סימן תרעג) בנרות חנוכה, שכל השמנים כשרים להדלקת נר חנוכה, ומצוה מן המובחר להדליק בשמן זית, מפני שבו היו משתמשים במנורת בית המקדש, שבה נעשה הנס.
[12] ואמרו חז"ל שהמקיים מצוה זו כהלכתה זוכה לבנים תלמידי חכמים, שנאמר "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו).
[18] הפטרת פרשת בלק: תרי עשר, מיכה ה' ו' – ו' ח': "הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹקֶיךָ. "
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotionally Focused Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה