💎בס"ד
מהו נס? נס הוא כל דבר שיוצא מהחוקיות של הטבע.
הקב"ה ברא את העולם שלנו כך שהוא מתנהל לפי חוקיות מסוימת. השמש זורחת לנו בכל בוקר, והירח מאיר לנו בלילה. העלים שצומחים באביב על העצים נושרים בסתיו. פרח פורח, ונובל. בקיץ חם ובחורף קר.
זה קסום לגמרי.
זה ממש אַבְּרָא כָּדַבְּרָא! ובתרגום מארמית לעברית: אדבר ויהי כדברי.
וזה עושה הגיון כי אנחנו יודעים שהקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות[1]: עשר פעמים הוא אמר, ומהאמירה שלו נברא בכל פעם עוד נדבך לעולם. ועל זה שהקב"ה ממשיך לברוא את העולם כל יום מחדש במיוחד בשבילנו אנחנו מודים כל יום בתפילה: "המְחַדֵּשׁ בְטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית[2]", והמשך בתפילת שמונה-עשרה: "וְעַל נִסֵיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וּבֹקֶר וְצָהֳרַיִם.[3]"
וכשמתרחש משהו שלא לפי החוקיות הזו של הטבע אליה אנחנו רגילים – אנחנו קוראים לזה נס.
יהיו כאלה שיכנו את זה מזל, או צירוף מקרים.
אבל אנחנו יודעים שזה רק כי הקב"ה מצוי מאחורי שתי הסתרות וקשה לדעת את קיומו.
מזל, מלשון נוזל. ולנזול אפשר רק ממקום גבוה למקום נמוך. מזל, זה מה שיורד עלינו מהעולמות העליונים. ולכן אנחנו מאחלים מזל טוב. שינזל עליך שפע טוב.
מקרה, אותיות רק מה', או ה' רקם. אין מקרה, את הכל רוקם ה' במיוחד בשבילנו, הכל שלו ומאיתו.
בשביל זה ברא לנו הקב"ה את הניסים. כדי שנוכל להכיר בקיומו, כדי שנזכור שיש מי שמנהל את העולם, שמשגיח עלינו, ועל כל פרט ופרט בבריאה שלו. (דיברנו על זה בהרחבה בשיעור לפרשת וַיֵּצֵ֥א): הנס הוא חרך בהסתרה המסתירה את ההסתרה המסתירה את הקב"ה.
כי כמו שלמדנו מרבי נחמן מברסלב[4] על הפסוק: "וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא,[5]" אי אפשר לחפש משהו אם אין מושג שהוא שם.
ולכן החלון של הניסים, הוא הוא התזכורת לכך שבכל דבר מלובש הקב"ה, כי הוא זה הנותן את החיות להכל, ובלעדיו לא היה הדבר קיים בכלל.
ובלשונו:
"וַאֲפִילּוּ בְּהַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה
בְּוַדַּאי גַּם שָׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּם יִתְבָּרַך
כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁלּא יִהְיֶה בּוֹ חִיּוּת הַשֵּם יִתְבָּרַך
כִּי בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ לא הָיָה לוֹ קִיּוּם כְּלָל".
ובגלל זה התכנסו אמש לערב נשי ומקסים במיוחד של פִּרְסוּמֵי נִיסָּא: סיפורי ניסים. סיפורי נשים. סיפורי חושפי הסתרות שבתוך הסתרות. אתמול חיזקנו והתחזקנו. חיזקנו את הידיעה על קיומו של הקב"ה, והתחזקנו באמונה.
ותודה לכל מי שבאה ולקחה חלק ותרמה לחוויה המשותפת הנפלאה הזו, זו השנה השלישית ברציפות.
אנחנו בחודש כסלו. חודש של ניסים. החודש הכי חשוך בשנה, הימים הכי קצרים והלילות הכי ארוכים.
זה לכשעצמו שיעור גדול באמונה – כי כשהחושך גובר על האור, לפעמים קשה להאמין שהבוקר אכן יגיע.
לפעמים בחיים עוברות עלינו תקופות קשות. תקופות חשוכות.
שלום הבית לא משהו, יש קושי עם אחד הילדים, יש בעיות בפרנסה, יש תככים במשפחה, לא נעים במקום העבודה, אנחנו נאבקים עם איזו שהיא מידה, תכונת אופי שמנהלת אותנו במקום שאנחנו ננהל אותה.
לא חסרות בעיות ולא חסרים קשיים.
ובעיות וקשיים זה חושך גדול.
ולפעמים זה לא רק חושך גדול זה גם חושך ארוך. ארוך. אולי זה אף פעם לא ייגמר?
אולי נגזר עלינו להישאר בתוכו לנצח?
אולי המצב אף פעם לא ישתפר?
אבל הקב"ה נאמן בהנהגתו, ואחרי כל הלילה הארוך ארוך ארוך הזה, בכל בוקר השמש זורחת לנו. ומתוך כל החושך הזה מבקיע לנו אור גדול. האור של חנוכה. האור של החנוכייה. נס פך השמן ונס ניצחון המכבים.
בסוף כל לילה, גם הארוך ביותר, השמש תזרח.
בסוף כל חושך, מחכה לנו אור.
הקשיים יסתיימו. והבעיות ייגמרו.
זה חוק בטבע. זה חוק שקבע הקב"ה בעולם: בסוף החושך יש אור.
וכגודל החושך – גודל האור.
"לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא[6]" כגודל הצער כך גודל השכר. "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי- יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ[7]"
הרב יובל הכהן אשרוב אומר ש"חג זו מציאות של שפע מיוחד שיורד עלינו מעולמות עליונים באותו זמן בו חל החג."
לחג, לזמן המסוים הזה החג במעגל השנה, יש את אותו כוח שהיה בו כשהוא התרחש בפעם הראשונה.
אנחנו רואים שישנם שני הדברים המשותפים לחנוכה ולפורים:
1. הם מדרבנן ולא מדאורייתא: חז"ל קבעו לנו את שני החגים הללו שאינם מופיעים בתורה, ו-
2. בשניהם התרחשו ניסים גדולים.
כלומר, אנחנו אמורים לעשות משהו על מנת שנוכל ליהנות מהאורות וההארה המיוחדת של האנרגיה של החג. עם ההתכוננות וההכנות לחג, הם עשייה שפותחת את צינורות השפע העליונים עלינו.
אנחנו בזמן של ניסים.
ולמרות שגם חנוכה וגם פורים הם חגים שבהם אנחנו חוגגים על נס שנעשה לנו "בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמָן הַזֶּה[10]" בכל זאת יש הבדל בין שני החגים. ההבדל הוא בסוג הניסים שהתרחשו בהם.
ואנחנו לומדים מכך שיש שני סוגי ניסים בעולמנו: 1. נס גלוי ו-2. נס סמוי.
נס גלוי, הוא נס מיידי. נס שאי אפשר לטעות בקיומו.
במוחש רואים שהתרחש כאן משהו שהוא לא במסגרת החוקיות הרגילה של הטבע.
זה נס שאם לא היה קורה היה מתרחש אסון גדול. או צער גדול.
ï "לא יודעת למה החלטתי להרים את הילד מהסלקל, אבל שניה אחרי זה התנפץ החלון לרסיסים...."
ï "אני על הכביש המהיר ורוצה להאט לסיבוב. אני לוחצת על הבלמים והם לא עובדים, אני עוד שניה מתנגשת במונית שלפני, אני צורחת מעמקי נשמתי 'א מ א !', והאוטו נעצר סנטימטרים ספורים מהמונית...."
ï "אני לא יודעת למה החלטתי שלא לעלות לאוטובוס שתמיד הייתי רגילה לעלות עליו. יכולתי להשאיל את הציוד מחברה לכיתה. אבל לא, עליתי הביתה כדי להביא את החומרים שלי ועליתי לאוטובוס הבא דקות אחרי. האוטובוס שלפני נפגע קשות בפיגוע ואני ניצלתי..."
ï "שתי הטבעות שירשתי מאמא נפלו לנהר השוצף. פעמיים הכנסתי את היד למשש את הקרקעית. בכל פעם במקום אחר כי הזרם סחף. ובכל פעם הוצאתי רגב אדמה עם טבעת אחרת בתוכו..."
ï "יום חמים של חורף ישראלי. חוף נטוש בצפון. אמא נרדמה על החוף ונכנסתי לים. החוף היה ריק. רק אמא ואני היינו שם. כל מה שאני זוכרת אח"כ זה את המערבולת ששואבת אותי. התעוררתי כשאני אחוזה בזרועותיו של מישהו שנושא אותי החוצה מהים...[11]"
נס גלוי הוא נס מסוג נס חנוכה: פך קטן אחד של שמן הספיק לשמונה ימים.
קומץ מכבים ניצחו צבא יווני מקצועי ועצום.
קומץ מכבים ניצחו צבא יווני מקצועי ועצום.
נס סמוי, הוא נס חוליות. נס מתמשך שכזה שקשה עוד יותר להיווכח בקיומו. נס חמקמק שכזה.
השתלשלות של אירועים שכל אחד מהם הוא נס בפני עצמו, אבל לא בומבסטי. לא כמו הנס הגלוי שדיברנו עליו קודם לכן. מין ניסונים שאפשר בקלות לטעות בהם ולחשוב שהם צירופי מקרים, מזל, מקרה. אבל כל אחד מהם הוא חוליה בשרשרת המובילה לנס ענקי, בומבסטי שבבומבסטים.
כזה נס מהסוג של פורים.
"במקרה" בחר אחשוורוש באסתר. "במקרה" היה זה מרדכי ששמע את מזימתם של בגתן ותרש, "במקרה" החליט מרדכי שלא לשמור את זה לעצמו וסיפר לאסתר. "במקרה" נדדה שנתו של אחשוורוש, ו"במקרה" הוא ביקש לעלעל בספר הזיכרונות. "במקרה" הוא נפל בדיוק על העמוד שבו נכתב על מרדכי שבא לאסתר לספר לה על בגתן ותרש המבקשים להרוג את המלך אחשוורוש. ו"במקרה" היתה זו דווקא אסתר שמתחילת המגילה נבחרה "במקרה" להחליף את ושתי, שהובילה את המהלך שבזכותו נעשה לעם היהודי נַהֲפוֹךְ הוּא ענקי, והחודש שאמור היה להיות "שואת פרס ומדי" ואבל גדול על כיליון של כל העם היהודי נהפך להיות "הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב[12]".
לאורך שלוש פרשות פורשת התורה את קורותיו של יוסף הצדיק.
יוסף, מושא קנאתם של אחיו, יוצא בשליחות אביו "לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר[14]", ובמקום לשוב לאביו, מחזירים האחים לאביהם את כותנת הפסים שלו ספוגת דם, ואת יוסף הם זורקים לבור מלא נחשים ועקרבים. יוסף נמכר והוא מיטלטל באורחת גמלים ישמעאלית ונמכר לעבד במצרים. שם הוא עובר תלאות רבות, ונחבש בבית האסורים על לא עוול בכפו, רק כדי לצאת משם ולהפוך להיות מושל מצרים המשביר המרכזי: "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכׇל עַם הָאָרֶץ [15]", כדי שיהיה לשבט ישראל להיכן להימלט מהרעב העצום ששרר בכל האזור.
לכאורה שרשרת של מקרים רגילים. אבל זה רק לכאורה. כי כל חוליה בשרשרת היא נס בפני עצמו, וכולן מתחברות לנס עצום: יוסף לא מת, יוסף חי.
זה שהאחים ביקשו להרוג, הוא זה שעכשיו נותן להם חיים.
ולא רק זה אלא שאין בליבו עליהם בכלל, כי הוא רואה את יד ה' בכל הטלטלות שהם עברו עד היום.
וכשהוא מבין שהם חוששים שאחרי מותו של יעקב אביהם הוא יתנקם בהם על שביקשו להרוג אותו ועל שמכרו אותו לעבד הוא אומר להם את אחד המשפטים הכי יפים בעולם, את אחד הפסוקים היותר עוצמתיים של התורה:
"וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹקִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב׃ [16]".
"אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב.[17]" גם אם הדרך משובשת, כל מה שעושה הקב"ה , לטובה הוא עושה[18].
איזה נס.
והלוואי שיתקיים בנו בכל יום "פּוֹקֵחַ עִוְרִים[19]" ושנזכה לראות את החרך שדרכו אפשר לראות את כל הניסים ואת הקב"ה מאחורי כל ההסתרות.
בברכת לשנה טובה בחסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו.
שבת שלום ומבורך, באהבה, סמדר🍓
דבר התורה מוקדש לרפואה שלימה בגוף ובנפש של טל בן תקוה וחנה בת שוליקה
[1] עשרה מאמרות: כשהקב"ה מימש מחשבה, רעיון, ובאמצעות הדיבור ברא עולם. יש מאין.
בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם: עשר פעמים מופיע השורש א.מ.ר בסיפור בריאת העולם שבספר בראשית
בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם: עשר פעמים מופיע השורש א.מ.ר בסיפור בריאת העולם שבספר בראשית
[3] ברכת ההודאה, הברכה ה-18 בתפילת 18 של יום חול (ה-6 בתפילת שבע של שבת וחג, וה-8 בתפילת תשע של מוסף ראש השנה).
[4] ליקוטי מוהר"ן ("מורנו ורבינו הרב רבי נחמן") ח"א - תורה נו' ג' - וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים ; וגם בהלכות סוכה ז' אות ד' ; וגם בהלכות גלות ה' אותיות ז' ט' לפי אוצר היראה מחלוקת כט')
[5] דברים לא' יח': "וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה: כִּי פָנָה, אֶל-אֱלֹקִים אֲחֵרִים."
[8] אסתר ט' א': "בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם,
נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לִשְׁלֹחַ יָד, בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם." (נהפוך הוא).
[12] אסתר ט' כב': "כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים."
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotionally Focused Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה