בס"ד
השיעור מוקדש לעילוי נשמת דודי היקר סא"ל טוביה בן רגינה הי"ד שנפל היום לפני 45 שנה ברמת הגולן במלחמת יום כיפור
ולהבדיל, להחלמה מהירה ורפואה שלימה של אימי היקרה אסתר בת רבקה, ולרפואה שלימה ותוצאות טובות בבדיקות של
ולהבדיל, להחלמה מהירה ורפואה שלימה של אימי היקרה אסתר בת רבקה, ולרפואה שלימה ותוצאות טובות בבדיקות של
טל בן תקוה, מרדכי בן מלכה, ואפרים אפי בן חנה בתוך שאר חולי עמו ישראל
יַהֲדוּת וְהוֹרוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת לך לך
עשרה נסיונות לחיים
מה זה נִסיון? ובשביל מה בכלל?
יש נִסיונות שכדאי, ויש כאלה שלא שייך.
אני חייבת להתחיל עם זה שהיום זה ה-16 באוקטובר. בשבילי, מאז שאני בת 11, התאריך הזה הוא אגרוף בבטן. כי בתאריך הזה הצטרפה גם המשפחה שלנו, למשפחה השכול ההולכת וגדלה (לצערינו) בארץ.
זה היה היום העשירי לקרבות. ודוד שלי סא"ל טוביה תורן הי"ד, ששרד את גטו לודג' בפולין כתינוק, ועלה לארץ בגיל 12, איבד את חייו בגיל 34 ברמת הגולן.
ה-16 לאוקטובר הוא לא התאריך העברי אמנם, כי אז לא חיינו את הלוח העברי. אבל ה-16 באוקטובר ישאר תמיד היום שטוביה נפל. והיום את הנר לעילוי נשמתו אני מדליקה בדר"כ גם וגם. גם ביום השנה העברי כ' בתשרי ה'תשל"ד, וגם ביום השנה הלועזי.
השיעור הזה מוקדש לעילוי נשמתו. ת.נ.צ.ב.ה.
{
ולמרות שאצל תומר כבר התחילו למכור סופגניות, אנחנו עדיין לא קרובים לחנוכה, ובכל זאת רוצים היום לדבר על נִסים.
בפרשת לך לך אנחנו פוגשים את אברהם אבינו במקום אחר בחייו. הוא כבר בן 75 שנה, וכבר יודע משהו על העולם הזה[2]...: : "וַיֹּ֤אמֶר ה'֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃
וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃
וַאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃[3]"
וַאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃[3]"
שמענו עליו כבר בפרשה הקודמת, פרשת נֹ֔חַ[4]: בסוף פרשת נח מסופר לנו על הולדת אברהם, על נישואיו עם שרה, ועל התיישבותם בחרן עם אביו אחיו וגיסותיו: "וַֽיְחִי־תֶ֖רַח שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֙וֹלֶד֙ אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָֽן׃ וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח תֶּ֚רַח הוֹלִ֣יד אֶת־אַבְרָ֔ם אֶת־נָח֖וֹר וְאֶת־הָרָ֑ן וְהָרָ֖ן הוֹלִ֥יד אֶת־לֽוֹט׃ וַיָּ֣מׇת הָרָ֔ן עַל־פְּנֵ֖י תֶּ֣רַח אָבִ֑יו בְּאֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּ֖וֹ בְּא֥וּר כַּשְׂדִּֽים׃ וַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת־הָרָ֥ן אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה וַֽאֲבִ֥י יִסְכָּֽה׃ וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד׃ וַיִּקַּ֨ח תֶּ֜רַח אֶת־אַבְרָ֣ם בְּנ֗וֹ וְאֶת־ל֤וֹט בֶּן־הָרָן֙ בֶּן־בְּנ֔וֹ וְאֵת֙ שָׂרַ֣י כַּלָּת֔וֹ אֵ֖שֶׁת אַבְרָ֣ם בְּנ֑וֹ וַיֵּצְא֨וּ אִתָּ֜ם מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֗ים לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֥אוּ עַד־חָרָ֖ן וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם׃[5]"
אבל כל זה היה עוד לפני שהקב"ה נגלה אליו.
אברהם שלפני הקב"ה התגלה אליו, ואברהם של אחרי שהקב"ה הם לא אותו אברהם.
מכיוון שעד שנגלה אליו הקב"ה כל מה שהוא עשה, הוא עשה מתוך הרצון הפרטי שלו, מתוך אמונה עיוורת. אבל מהרגע שנגלה אליו הקב"ה, זו לא אמונה, זו ידיעה. מעכשיו כל מה שהוא עושה הוא לא עושה כי הוא רוצה בהכרח, אלא כי זה רצון ה'. הוא עושה את רצונו כרצונו של הקב"ה.
{
ידוע הכלל ממסכת קידושין: "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה[6]", שמשמעותו, שמי שמקיים מצווה שהוא חייב לקיים יש לו שכר גדול יותר ממי שהמצווה לא חלה עליו והוא מקיים אותה בכל זאת.
לדוגמא: ילדים לפני גיל מצווה לא חייבים לצום. אבל כשהם גדלים הם רוצים, לפחות לנסות... אז אם הם צמים בוודאי שיש להם על כך שכר, אבל אלה שמצווים וצמים מקבלים שכר גבוה יותר.
אז מה לגבינו, שאנחנו לומדות תורה אבל לא מצוות ללמוד תורה.
בשו"ע בהלכות תלמוד תורה כתוב: "אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוית ...[7]". שכר בודאי שיש לנו, אבל לא גבוה כמו זה של הגבר.
מסתבר שזה חזקה היסטורית הקטע הזה שגברים מרוויחים יותר מאשה על אותה עבודה... 😉
אז איך זה?
בספרו ה(דֵי)חדש "אבות לדור" מסביר לנו הרב מאיר ישראל לאו[8], באמצעות הפסוק מתהילים: "מִי-יַעֲלֶה בְהַר-ה'; וּמִי-יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ.[9]"
זה באמת לא פשוט לטפס על הר. לעלות ולעלות תוך התנגדות לכוח המשיכה עד שמגיעים לפסגה.
אבל זה עוד יותר לא פשוט "לעמוד יציב בפסגה, להתלהב באופן תמידי בעבודת ה'."
כדי לעלות בהר צריכים התלהבות רגעית, פרץ אנרגיה. זה כמו לתת גז בהילוך ראשון. יש לו המון כח, אבל אי אפשר להמשיך לנסוע עליו עד חיפה. צריך להעביר להילוך אחר.
צריך לעמוד במקום קודשו לאורך זמן. לשמור על ההתלהבות גם בשגרה.
הסוד הוא בעקביות, בדבקות, ביום-יום, לא בחד-פעמי.
{
הרב לאו טוען שזו הסיבה שהרבה יהודים שומרים למשל על מצוות ברית המילה (זה גם בפרשה שלנו) ולא על הנחת התפילין למשל. כי ברית מילה זה חד פעמי, ותפילין זה כל יום. זו מסירות. התמסרות.
או למשל יהודים רבים שומרים על יום הכיפורים ולא על השבת, למרות שהעונש על חילול שבת גבוה הרבה יותר מאשר מי שלא צם ביום הכיפורים, ולחילופין שבת כולה תענוג ואוכל ומשפחה ומנוחה, ואילו יום הכיפורים הוא תפילה וצום ותענית ועינוי ועמידה ממושכת על הרגליים לאורך חמש תפילות ארוכות מאוד לאורך כל ה-25 שעות הצום. ולמה? כי חד פעמי קל יותר מכל יום.
אנחנו צריכים מזה לקחת שיעור מאוד חשוב בחינוך הילדים, וגם בזוגיות.
בזוגיות – להבין שאנחנו באמת זקוקים לעבודה מאומצת יום יומית כדי לשמור על ההתלהבות הראשונית שתלווה אותנו לאורך שנים רבות. למרות השגרה השוחקת.
לתת דוגמא לילדים על דבקות במטרה, בעקשנות, בהתמדה, גם כשזה אפור, גם כשזה לא קל, גם כשלא ממש בא לי. כי יש דברים שהם חשובים יותר מ"אני". כי "אני" בלי "אתם" או בלי "הוא" – כבר למדנו... חצי בן אדם.
בחינוך הילדים – לחנך אותם להתמדה יותר להתמדה אפורה, יותר מאשר פרוייקטים זוהרים חד-פעמיים.
לא שהם לא חשובים, הפרוייקטים, אלא שלהם יש להם מעצמם רצון לעשות, כי הם שוברים את השגרה, מכניסים קצת צבע לאפרוריות, וגם קל יותר לראות את קו הסיום.
אבל לסדר את המיטה כל בוקר, זה משעמם, ומעצבן, ולא מעניין, ואף אחד לא רואה את זה, וזה גם סזיפי כי בלילה שוב מבלגנים את המצעים כשנכנסים לישון – אז בשביל מה?
בשביל להתרגל לעשות כי צריך. זה הכל.
אם יש משהו שבונה אופי – זו העשייה היום יומית.
כי זה שובר את הרצון של ה"בא לי". ומפתח שרירים של עמידה ועמידות לאורך זמן. שזה בעצם מה שצריך בחיים. כדי לשמור על יחסים, כדי לסיים אוניברסיטה, כדי לשמור על מקום עבודה.
עקביות, התמדה, מסירות – כי צריך.
{
אפרופו סידור מיטה: האדמירל ויליאם מקריבן[10], בתור בוגר של אונ' אוסטין בטקסס, נשא נאום מעורר השראה לכיתה הבוגרים של 2014, וחלק איתם את התובנות שלו להצלחה בחיים מתוך שירותו הצבאי.
עשר תובנות היו לו לחלוק בתקווה שיהיה להם ערך עבורם בהמשך חייהם.
והראשונה.....................: סידור המיטה בבוקר.
ב
|
שנת 2003, מיד לאחר סיומו המוצלח של המבצע ללכידת סדאם חוסיין, נפגש מקריבן עם חוסיין בכל יום. המטרה הרשמית הייתה לבדוק אם חוסיין זוכה ליחס הוגן מהחיילים, אבל את מה שעניין אותו באמת הוא חשף בספרו: "רציתי מאוד לדעת אם חוסיין מסדר את המיטה שלו לאחר שהוא מתעורר בבוקר", הוא כותב. "אבל חוסיין התנהג בדיוק כפי שציפיתי. חוסיין ישן, בדיוק כמונו, על מיטה צבאית מתקפלת, שהוא אף פעם לא סידר. השמיכה הייתה מקומטת וזרוקה למרגלות המיטה והיא הייתה בעיניי סמל לדמותו המבולבלת וחסרת המצפון והמצפן. זה אולי נשמע טיפשי ולא חשוב, אבל סידור המיטה בבוקר, בכל בוקר, יכול לשנות את חייכם לטובה."
"סידור המיטה בכל בוקר מדגיש את העובדה שגם הדברים הקטנים בחיים חשובים. אם אנחנו לא מבצעים את הדברים הקטנים כמו שצריך, נתקשה לבצע את הדברים הגדולים"
"בכל בוקר המפקדים שלי בחיל הים, שהיו לוחמים בכירים במלחמת וייטנאם, היו מגיעים לחדר שלי, והדבר הראשון שהם היו עושים היה לבדוק את המיטה שלי. הם בדקו אם הסדין מתוח, כולל פינות המיטה, הכריות ממוקמות בדיוק בראש המיטה והשמיכה הנוספת מקופלת ומסודרת למרגלותיה. סידור המיטה בכל בוקר היה משימה פשוטה. אפילו משעממת. אבל בכל בוקר נדרשנו לסדר את המיטה בצורה מושלמת. זה נראה לנו אז מעט מגוחך, בייחוד כי שאפנו לגדולות - להיות לוחמים אמיתיים, אריות ים מחושלים וקשוחים. אבל את החוכמה הרבה שטמונה בפעולה הפשוטה הזאת הבנתי מאוחר יותר."
"הבנתי שאם אנחנו מסדרים את המיטה שלנו בכל בוקר, אנחנו מבצעים את המשימה הראשונה שלנו ביום היטב. לאחר שמתרגלים לסידור קפדני של המיטה מרגישים תחושה של גאווה, וזה מעודד אותנו לבצע עוד משימה. ועוד אחת. ועוד אחת. ובסוף היום, המשימה הזאת שבוצעה ראשונה, תהיה השראה להרבה משימות שיבוצעו לאחריה. סידור המיטה בכל בוקר מדגיש את העובדה שגם הדברים הקטנים בחיים חשובים. אם אנחנו לא מבצעים את הדברים הקטנים כמו שצריך, נתקשה לבצע את הדברים הגדולים. לסידור מיטה קפדני בבוקר יש יתרון נוסף: אם היה לי יום רע, אני חוזר הביתה למיטה מסודרת שאני סידרתי. ומיטה מסודרת תמיד מעודדת אותי לחשוב שמחר יהיה יום טוב יותר".[11]
אז כן, בדיוק כמו שכתב יאן-פיליפ סנדקר בספרו המדהים אמנות ההקשבה לפעימות הלב:
"גדול כוחו של יום אחד של הזנחה מאלף ימים של סדר."
"גדול כוחו של יום אחד של הזנחה מאלף ימים של סדר."
{
זה מעניין שאדמירל מקרייבן דיבר על עשר תובנות, כי גם הפרשה שלנו היא בסימן עשר.
כתוב בפרקי אבות[12]: "עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:"
מה זה בכלל נסיון?
"מִי-יַעֲלֶה בְהַר-ה'; וּמִי-יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ." וממשיך ומהלל דוד המלך את הקב"ה בתהילים: "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה.[13]”
מפרש"י: ”נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס. נסיונות של צרות הרבה :
לְהִתְנוֹסֵס. להיות מנוסים בהם אם יעמדו ביראתך :
מִפְּנֵי קֹשֶׁט. לקשט מדותיך בעולם שכשתתן להם הטובה לא יהרהרו האומות אחריך אלא יקשטו דיניך ויאמרו יפה היטב להם כי הם עמדו לו בכמה נסיונות :"
הרב עדיאל זימרן: "רש"י מסתמך בפירושו על מדרש המובא ב"בראשית רבה" על פרשת העקידה. לפירושם של רש"י והמדרש, הקב"ה נותן לעם ישראל ניסיונות [=ניסים] רבים, כדוגמת עקדת יצחק, שמטרתם לאמת [= לקשט] את הטוב המגיע לישראל כנגד קטרוג האומות. לפירוש זה, הפסוק מסביר את תכלית הצרות שעובר עם ישראל במלחמותיו.
פירוש אחר מובא בתרגום יונתן בן עוזיאל (מובא כאן בתרגום): " נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס כדי לאמת את ההבטחה לאברהם". לדבריו, המילה 'נס' מתפרשת כפשוטה: הקב"ה עושה לישראל ניסים בגלל זכות האבות, והפסוק מתאר את המופתים שעושה הקב"ה לעמו.
ב"דעת מקרא" מובא פירוש נוסף: "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס - השארת ליראיך רק שרידים בודדים, כמו נס (דגל המתנוסס) התלוי לבדו במקום גבוה... מפני קושט - מפני קשתות האויב". לפירושו, הנס מסמל דווקא את המפלה, ולא את הניצחון.
פירוש אפשרי נוסף למילה "נֵּס" הוא דגל: הקב"ה נותן ליראיו יכולת לקום מן ממפלתם, להתאושש ולהתנוסס מעל לכל העמים. פירוש כזה רמוז בסליחה שאומרים האשכנזים ביום השלישי של עשרת ימי התשובה: "שגיאות שים זדים ולא קונס / לפנים משורת הדין לנו היכנס / מפני קושט סלה יבוש האונס / הנס יתנוסס ונידחי ישראל יכנס". הפייטן ראה בפסוק זה תיאור של ניצחון ישראל על האומות, ולכן שיבץ אותו בתפילתו."
{
אנחנו נלמד בעיקר שיחה אחת של הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל, האדמו"ר מסלונים, הקרוי הנתיבות שלום[14] ע"ש ספרו הידוע שעותק אישי שלו קיבלתי הרב מנחם וייס[15] היקר – ויהי חלקו בזיכוי הרבים, וננסה בעזרתו להבין אולי קצת את השיעורים שיש לנסיונות של אברהם אבינו ללמד אותנו.
האדמו"ר מסלונים מלמד אותנו "דכמו שאברהם אבינו נתנסה בעשרה נסיונות כך כל אחד ואחד מישראל מתנסה בימי חייו בעשרה נסיונות, שכל חייו של איש יהודי רצופים נסיונות, להודיע כמה חיבתו לפני המקום."
שבזה שהאדם עומד בנסיון, הוא מגלה ומודיע כמה הוא אוהב את הקב"ה.
הוא לא מתרעם על הקושי ובורח ממנו.
אלא עובר דרכו, מתמודד, מקבל באהבה את הדין.
הנתיבות שלום מסביר שמעלתו של אברהם היתה כה גדולה, לא בגלל שקיים את כל התורה והמצוות, אלא בזה שעמד בכל הנסיונות. כי "העיקר הוא מה שנמצא נאמן בשעת מבחן ונסיון."
כתוב בפרקי אבות[16]: "כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ."
הנתיבות שלום אומר שאולי היה עדיף לומר שכל מי שעומד בעשרה נסיונות הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, מה הקשר לעין לרוח ולנפש?
ומסביר שכל מעלתו של אברהם אבינו, כל החסד שלו, כל הכוחות שלו לעמוד בנסיונות הם תוצאה של שלושת הדברים הללו.
והוא מוסיף עובדה מעניינת: "שבשעת נסיון נוטלים מהאדם כל השגותיו ומדרגותיו ומסתלקין הימנו המוחין, כי לולא זאת אין מקום כלל לנסיון, ורק מה שהשיג בידיגעתו העצמית וקנה במסירות נפש, זה נשאר בידו והוא אשר עומד לו בנסיון."
שבכך שהוא עמד בנסיון, הוא רכש לעצמו את המידות הללו, עד שהפכו להיות היסודות שעליהן עומדות כל שאר המידות, שואבות מהן את כוחן, ואת איכותן.
זה שהוא עמד בעשרת הנסיונות שלו, זו תוצאה של שלושת המידות האלה.
ומה פירוש "כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ"?
"היינו שהוא שליט ובעלים על מידותיו בשלושה דברים הללו."
יש אנשים שלפעמים מתנהגים כך, ולפעמים לא. זה אומר שהם לא ממש שולטים על המידות הללו.
אבל כדי להיות תלמידו של אברהם אבינו, צריך להיות שליטים שכבשו את השליטה על המידות הללו לחלוטין. תמיד. כמו אברהם.
ומכיוון שהוא אברהם אבינו, גם לנו, לכל יהודי, יש את היסודות הללו בתוכנו. אבל כדי להגיע אליהם עלינו להתחיל ממה שהוא קורא לו "ביטול הישות", או במילים של היום: ביטול האגו. מחיקת האני.
מה שמזכיר לי שפעם בא כתב לרבי מלוביץ': 'אני רוצה להיות מאושר'.
על אותו הנייר מחק הרבי את המילה אני ומחק את המילה רוצה : 'אם תמחק את האני, את האגו, ותמחק את ה-רוצה. לרצות דברים זה יוצר חוסרים. תשאר רק עם ה-"להיות מאושר'. ככה אפשר להיות מאושרים. בלי אני ובלי רוצה.
ממשיך וכותב הנתיבות שלום: "האויב בנפש הגדול ביותר של יהודי הוא הישות והחומריות, כמאמר הבעש"ט הק' עה"פ "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם[17]" על זה אמר הבעש"ט: האנוכיות והישות שבאדם עומדים כמחיצה המפסקת בינו להשי"ת.... "
"מכוח ביטול הישורת בבחינת ואנכי עפר ואפר הגיע אברהם אבינו לכל המידות שלו ולדרגתו בשלושה הדברים הללו, ומכל זה גם עמד בכל הנסיונות שעניינם היה ביטול הישות."
"כי כל עוד האדם בעל ישות אי אפשר שיהיה שמח בחלקו, שתמיד חסר לו משהו ואף פעם איננו רוצה, רק כאשר מבטל את הישות לחלוטין יכול הוא להיות שמח בחלקו. וזה עיקר העבודה של יהודי, להיות מלמדיו של אברהם אבינו."
כל רצון הוא ביטוי של חוסר. אני רוצה כי חסר לי משהו. אבל אם לא ארצה, לא יהיה לי חסר כלום.
ואז, אין לי כלום, ויש לי הכל בחיי. וזה יותר מידי. וזה אושר גדול.
"ביטול הישות נותן כח ליהודי לעמוד בסבל של נסיונות החיים הקשים, ונפלאות היא פועלת בלב האדם ומביאה אותו לעוה"ז ולעוה"ב."
זה פשוט פנטסטי בעיני שכל התובנות הפסיכולוגיות העמוקות האלה היו כאן כל חיי, ורק עכשיו אני מגלה אותן. אני כל כך מתרגשת .
כי בגלל שהקב"ה נמצא בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, האנוכיות שלנו עומדת בינינו לבין עצמנו.
ביננו לבין השקט הנפשי שלנו.
ולכן זה גם בעולם הזה, וגם בעולם הבא.
{
אנחנו דור חלש.
אני אנסה....
ניסיונות בהורות הם no no.
כשמנסים משהו, לא עומד מאחוריו כח גדול. כי אין לנו אמונה שזה באמת יעבוד. ננסה, אולי זה יצליח אולי לא.
צריך בממוצע שבע פעמים עקביות עד שההתנהגות של הילד תשתנה, טלפנו שהיא תשתנה תהיה הסלמה של הפרובוקציות.
למה?
כי הילד ינסה בכוח גדול עוד יותר להשיג ממכם את מה שהוא רגיל להשיג בפחות.
הילד לא רוצה לשנות את מצב הקיים. מבחינתו זו הרעה בתנאים.
{
הרב הראשי הקודם לישראל, הרב מאיר ישראל לאו, מדגיש שהסיבה שאברהם אבינו קיבל את התואר אברהם אבינו מכיוון ש"בכוח העמידה שלו בניסיונות, אברהם הוריש גם לבניו אחריו את הכוח לעמוד בניסיונות. כל ניסיון שנתנסה בו אברהם אבינו, עמדו בו גם בניו בדורות הבאים.[18]"
אברהם קפץ לכבשן האש באור כשדים – גם בניו עלו למוקד על קידוש ה'.
אברהם סבל שוטטות ממקום למקום, גלות, לך לך – גם בניו עד שדבק בהם הכינוי "היהודי הנודד".
יש תארים שאנחנו מקבלים רק אחרי שעמדנו במשימה, ויש תארים שאנחנו מקבלים עוד לפני בכלל שהתחלנו.
באוניברסיטה, מקבלים תואר כשמסיימים.
בחיים זה לא ממש ככה. אמא למשל זה תואר שאנחנו מקבלות עם הלידה כשלפנינו עוד הרבה שנים של אמהות, ואנחנו רק בהתחלה.
אברהם אבינו, קיבל את התואר אבינו עוד לפני שכולנו נולדנו, רק בזכות מה כל הזכויות שהוא הוריש לנו בעצם עמידתו בנסיונות.
אולי בגלל זה אמא (ואבא) מקבלים את התואר על ההתחלה: בזכות מה שאנחנו מורישים.
גם הרב מנצור[19] תולה את כוח עמידתו של העם שלנו באברהם אבינו. ושואל, איך זה שעם קטן, שמפוזר בכל העולם, ומתבולל בקצב מפחיד, ועושים בו פרעות והורגים חלקים גדולים ממנו, עדיין שורד לאורך הדורות ולא נכחד?
איך זה?
הוא אומר שאברהם אע"ה, במעשיו, הוריש לכולנו, לכל העם היהודי קוד גנטי, שמאפשר לנו את היכולת להיות נפרדים, שונים אחרים. ממש לשחות נגד הזרם[20].
"עשרת הנסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו" כותב הרב לאו "היוו נקודות זיכוי מראש לבניו אחריו."
בזכות העמידה האיתנה של אברהם אבינו זכה עם ישראל ל:
עשרה ניסים במצרים
עשרה ניסים על הים
עשר פעמים ניסו עם ישראל את הקב"ה במדבר
"בא אבי האומה, מסר נפשו בשבילם ועמד במבחן עשר פעמים. אברהם הכין מראש הגנה כנגד הפורענויות המגיעות לבניו על החטאים שנכשלו בהם. עשרה נסיונותיהם של הבנים נתכברו על ידי עשרת ניסיונות האב."
{
שלא נשכח מאיפה אנחנו מגיעים , ומי היה אבא שלנו. ואיזה כוחות עצומים הוא הוריש לנו.
שנזכה להיות באמת מבניו של אברהם אבינו.
שנדע לעמוד בנסיונות, ולהתרומם ולהתנוסס. ובעיקר שנשכיל ונצליח להנחיל את הכוח הזה גם לידינו.
{
זה סיפור על אדם כה נחמד שהיה כאן,
מסתובב בין כולם ובכל זאת לבד,
כל חייו לא ביקש שום דבר
רק חייך, וקיבל באהבה
כל מה שעבר עליו.
אף אחד לא ידע מאיפה הוא בא, לאן הוא הולך
ומה הוא עושה בלילה גשום וקריר ברחובות העיר,
אף אחד לא שמע את הלב שזועק,
בתפילות ודמעות שעלו לשמיים,
ובקעו רקיעים.
כל העולם מתקיים ונושם ועומד
רק בזכות אנשים כה תמימים,
נשמות טהורות, שרוצות רק לתת,
לתקן ולבנות, להאיר ת'חיים.
העולם מתקיים ונושם ועומד
רק בזכות אנשים כה פשוטים,
אנשים באמת, באמת ובתמים,
פשוט אנשים.
מספרים הזקנים שזוכרים את הרגע,
שבו הוא עמד ואמר לעולם:
אין לי כלום ויש לי הכל בחיי,
וזה יותר מידי, יותר מידי.
התרופה לעולם היא לשמוח וגם,
לא לקחת ללב,
את מה שכואב, כי גם ככה הכל יעבור ויחלוף לו,
יש מקום לכולם בעולם רק צריך לוותר,
לא צריך למהר,
ולזכור לאהוב באמת את כולם.
כל העולם מתקיים ונושם ועומד..
{
לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.
פרויקט שיעורי יַהֲדוּת וְהוֹרוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה
{
{
מקורות:
רבי ברזובסקי, ש. נ. (תשנ"ז). ספר נתיבות שלום על התורה בראשית. עמ' צד-צו. ירושלים: הוצאת ישיבת בית אברהם סלונים.
הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט, בראשית – פרשת לך לך. עמ'קכד-קפג. ירושלים: לשם ספרי איכות.
הרב זימרן, א. (אין תאריך). נתת ליראיך נס להתנוסס. אוחזר מתוך https://www.etzion.org.il/he/נתת-ליראיך-נס-להתנוסס-תהילים-ס
הרב לאו, מ. י. (2016). אבות לדור. כרך ג'. 49-11. תל-אביב: משכל הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד.
סנדקר, י. פ. (2011). אמנות ההקשבה לפעימות הלב. עמ' 70. ישראל: הוצאת ידיעות ספרים.
פדרבוש, ר. (26.10.2017). רוצים להצליח בחיים? תתחילו לסדר בקפידה את המיטה שלכם כל בוקר. אוחזר מתוך https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5033682,00.html
Adm. McRaven, W. H. (2014). Commencement speech at Austin Uni. [video] Retrieved from: https://www.youtube.com/watch?time_continue=9&v=pxBQLFLei70
[2] בפראפרזה על "אני חיה לי מיום ליום" מתוך האלבום "ימי התום" של ריטה, 1988, מילים: חנוך לוין ; לחן: רמי קליינשטיין
תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ג', עמוד א'
תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"ז, עמוד א'
תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"א, עמוד א'
בשני המקורות האחרונים מושמטת המילה "יותר" מהכלל, אך אין בכך שינוי של משמעותו
[7] רמב"ם הלכות תלמוד תורה פ"א הי"ג, וכן הוא בטור ושולחן ערוך יורה דעה סימן רמ"ו (סעיף ו')
"אם יש אשה יראת שמיים ועם שכל שרוצה ללמוד, והיא יודעת בליבה שיש לה כוונה טהורה, עליה אין שום מגבלה או איסור, ומותר לה ללמוד בעצמה. יש גם כאלה שחולקים על זה, אבל כך דעת החיד"א." (עפ"י הרב דב ליאור).
"אם יש אשה יראת שמיים ועם שכל שרוצה ללמוד, והיא יודעת בליבה שיש לה כוונה טהורה, עליה אין שום מגבלה או איסור, ומותר לה ללמוד בעצמה. יש גם כאלה שחולקים על זה, אבל כך דעת החיד"א." (עפ"י הרב דב ליאור).
[8] הרב ישראל מאיר לאו יבלט"א נולד בפורלין בשנת 1937. שימש כרב הראשי לישראל בשנים 1993–2003, וכרבה של תל אביב-יפו בין השנים 1988–1993, 2005–2017. מכהן כיו"ר מועצת יד ושם. חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת ה'תשס"ה. (ויקיפדיה).
הרב ישראל מאיר לאו קרוי על שמו של החפץ חיים מחבר הספרים משנה ברורה וחפץ חיים. מכונה "החפץ חיים" על שם ספרו, הלא הוא הרב ישראל מאיר הכהן מראדין: (1933-1839) מחשובי הרבנים בדור שלפני השואה. (ויקיפדיה).
[10] William Harry McRaven ויליאם מקרייוון הוא אדמירל בצי האמריקאי בדימוס אשר שימש כמפקד פיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים של הכוחות המזוינים של ארצות הברית וכמפקד פיקוד המבצעים המיוחדים.
[14] רבי שלום נח ברזובסקי (8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום".
[15] הרב מנחם וייס, בני-ברק, תלמידו של הרבי מסלונים זי"ע, מחצרו של הרב קנייבסקי, ומרצה בערוץ 2000 ובהידברות.
[19] הרב אלי מנצור חי בניו-יורק, והוא רבה של קהילת בית יעקב שבקהילה הסורית בברוקלין. הוא מוסר שיעורים, ונואם מבוקש ופופולרי ברחבי כל העולם.
[20] עוד בהרחבה בשיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת - לכולנו יש די.אן.איי של סלומון – לפרשת לך לך – ג' במרחשון ה'תשע"ח - 23.10.2017
[21] בשיעור הקשבנו לשיר "פשוט אנשים" בביצועו של אברהם פריד ; מילים ולחן: אודי דמארי: https://www.youtube.com/watch?v=-RcOBEaZBwg
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה