בס"ד
היום נלמד איך נשארים קרוב לקב"ה,
ואני לוחשת בליבי: "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה [5]",
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר ב'נ כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.
{
[© Smadar Prager, CGP]
יַהֲדוּת וְהוֹרוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים לסוכות
אני חייבת חיבוק עכשיו
היום נלמד איך נשארים קרוב לקב"ה,
על שמחה, על עיניים ולב,
על חלקים שמתחברים,
ועל מלֹא הסגולות שיש לחג הנפלא הזה.
בשיעור שמסר הרב אלי מנצור באור תורה, בערב ערב יום הכיפורים[1], הוא אמר: "סוכות זו המציאות. אחרי יום כיפור, חוזרים למציאות."
מה זאת אומרת חוזרים למציאות? אני אספר לכם.
הרבנית ימימה מזרחי מלמדת אותנו כל שנה מחדש על הרגעים הגדולים של תפילת נעילה.
השנה, דאגתי לקחת מבי'כ מחזור לפני יום כיפור, והכנסתי בתוכו פתקים עם כוונות, לכל נדרי, למנחה, לוידוי, לנעילה, לשופר, ולסופו של יום כיפור, עוד לפני שאוכלים ושותים.
ובאמת היתה זו השנה תפילה עם הרבה יותר משמעות עבורי, למרות כל הרעש הנורא במיוחד שהיה השנה אצלנו בבי'כ, כשכל עם ישראל וילדיו נוהר לבית הכנסת להרגיש את הקב"ה קרוב קרוב ביחד עם כל העדה.
{
למדנו בתחילת אלול ש"המלך בשדה". הקב"ה ירד אלינו בתחילת אלול, והיה ממש איתנו, בעולם הזה.
ובסוף תפילת נעילה כשאנחנו קוראים 7 פעמים 'ה' הוא האלוקים', הקב"ה עוזב אותנו וחוזר למקום משכנו, ואנחנו מלווים בכל קריאה כזו את הקב"ה שעולה למעלה עוד רקיע ועוד רקיע, עד שהוא חוזר לכסא כבודו, ועד השנה הבאה שירד אלינו שוב לשדה. לרעות אותנו, לראות אותו.
רבי יוסף קארו[2] כותב: "ה' הוא האלהים (מלכים א' יח, לט) שאומרים אותו ביום כפור בתפלת נעילה ז' פעמים, מנהג כשר הוא.[3]"
ואנחנו קוראים 'ה' הוא האלוקים', והקב"ה עולה לרקיע הראשון שנקרא 'וילון'.
ואנחנו שוב קוראים 'ה' הוא האלוקים', והקב"ה עולה לרקיע השני שנקרא 'רקיע',
ואני כמו ילדה קטנה, נאחזת בשולי מעילו ומתחננת 'אל תלך' כשהוא עולה עוד רקיע ועוד רקיע. לשלישי 'שחקים' ולרביעי 'זבול', ולחמישי 'מעון' ולשישי 'מכון' ולשביעי 'ערבות'[4].
ואני לוחשת בליבי: "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה [5]",
ונותרת דומעת ונקרעת בכאב הפרידה.
ולי זולגות הדמעות מעצמן[6] כי "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ...[7]",
אז נשארתי לשבת על הכסא, די לבדי בעזרה, כולם עטו על התקרובות, התנפלו על השתיה ועוגות החנק, ואני לא מרגישה שום רעב או צמא. רק עצוב לי נ-ו-ר-א.
ופתאום ניגש אלי ד"ר גרוסמן. סיפרו לו שאני בוכה אז הוא בא לעודד אותי. והוא אומר לי: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב[8]". האתגר שלנו הוא להרגיש את זה שמרגישים עכשיו, בתוך העולם הגשמי שאנחנו חוזרים אליו, לשמור את ההרגשה הזו, ולדעת שאנחנו יכולים להיות ככה בדיוק קרובים אליו גם לא ביום כיפור.
איך? ע"י זה שנדאג לחפש אותו כל הזמן, ולקרוא לו, ולרצות את קרבתו.
והוא אומר לי "בדיוק!"
ואני מבינה שמי שרוצה את ה' שכשהוא קרוב, כמו עכשיו בסוף יום הכיפורים, בזמן הזה שבו אנחנו ממש כמו מלאכים, קדושים, 25 שעות ללא מזון ומים, מי שקורא לו ונאחז בשולי מעילו כשהוא קרוב, כשהוא נמצא כאן איתנו, יש לו את היכולת להרגיש את הקירבה הזו גם ביום יום הגשמי, בתוך החומר, באמת. כי זו המציאות.
כמו שאמר הרב מנצור, היום יום שלנו הוא המציאות, לא הריחוף המלאכי נטול הצרכים של יום הכיפורים.
{
פתחנו את יום כיפור עם “לְךָ אֵ-לִי תְּשׁוּקָתִי בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי. לְךָ לִבִּי וְכִלְיוֹתַי לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי”[10], ועכשיו נותרנו עם משימה: איך מרגישים אותו ככה? איך להרגיש אותו בתוך היום-יום הגשמי כמו שהרגשנו אותו כמלאכים ב'נעילה'?
והתשובה היא: אם נמשיך לחפש את ה' ואת קירבתו, לחפש ולרצות ככה בתשוקה – ככה בחשק, בכל הלב - נמצא אותו גם ביום-יום: "כֹּה אָמַר ה' אלוקים הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם נְאֻם ה' אלוקים.[11]".
אז איך דורשים אלוקים?
בסרטון וידאו בהידברות, מדבר הרב דוד אורלופסקי על החלטות שאנחנו לוקחים על עצמנו כל ראש השנה, ומסביר למה זה אף פעם לא מצליח לנו. למה כל שנה אנחנו כותבים את אותן ההחלטות, וכל שנה מחדש מבטיחים לעצמנו שהפעם נוריד 10 ק"ג, הפעם נתמיד ללכת לג'ים, הפעם נצליח לברך ברכה אחרונה, להתפלל שמונה עשרה כל יום, להגיד ברכות השחר, להגיד מודה אני....
למה? כי אנחנו בוחרים דברים גדולים מידי.
אנחנו מצפים מעצמנו הרבה יותר ממה שאנחנו באמת מסוגלים.
כל מה שאנחנו צריכים זה להחליט החלטות קטנות. כאלה שנוכל להצליח לעשות, ולא החלטות ענקיות שאין לנו סיכוי להצליח בהם.
{
וחשבתי על זה שזה כל כך נכון, וזה גם כל-כך נכון לחינוך ילדים.
אנחנו מקבלים מהקב"ה מתנה, תינוק או תינוקת מקסימים. קטנטנים, רכים, חסרי אונים, ואנחנו מתמסרים להם בכל גופינו ונפשנו.
וזה באמת מה שאנחנו צריכים לעשות, כי בלעדינו, בלעדי המסירות המוחלטת שלנו, הם לא יוכלו להתפתח, לא גופנית ולא נפשית.
אבל כדי שהם יוכלו להתפתח כראוי אנחנו חייבים להעמיד אותם בפני תסכולים שהם יכולים לעמוד בהם. כלומר, לולא נאתגר אותם לעשות דברים שהיום הם לא יכולים לעשות, הם לא ידעו לעשות אותם מחר. ככה גדלים.
כדי שתינוק יוכל ללמוד ללכת, אנחנו חייבים לאפשר לו ליפול ולקום עשרות פעמים, עד שהעצמות ושרירי הרגליים שלו יתחזקו מספיק להחזיק את המשקל של גופו , וללכת.
וכשילד לומד לרכב על אופניים, אפשר להחזיק לו בכסא ולתמוך בו, אבל באיזה שהוא שלב צריך לעזוב ולתת לו לבד למצוא את שיווי המשקל, גם אם יפול כמה פעמים, כדי שיוכל לבד לעלות על האופניים ולרכב בלי שנחזיק לו בכסא.
וכדי שילד ילמד לעשות שיעורים, צריך לתת לו להכין אותם לבד, או לא להכין אותם, ולקבל ציונים פחות טובים, כדי שילמד להתאמץ כדי להשיג ציונים טובים.
כל אלה הם אתגרים מאתגרים, ולפעמים אפילו קשים – אבל הסיבה לכך שבסופו של דבר מצליחים ללכת, לרכב על אופניים, ולהכין שיעורים לבד, היא שהאתגרים האלה היו אפשריים!
אם ילד בכיתה ו' היה מקבל בתור שיעורי בית לכתוב עבודה סמינריונית – זה אתגר גדול מידי לכוחותיו. הוא אולי היה יכול לנסות, אבל אין ספק שרוב הסיכויים שהיה נכשל, לא בגלל שהוא לא חכם או חרוץ, אלא בגלל שזה אתגר גדול לכוחותיו ויכולותיו.
ילד בן 4 יכול לכרב על אופניים, אבל לא יכול לנהוג במכונית. הוא לא מגיע לפדלים.... זה אתגר גדול מידי לכוחותיו.
אם אנחנו רוצים לעזור לילדים שלנו להצליח – אנחנו לא צריכים לעזור להם לעשות דברים, אלא לתת להם לעשות לבד דברים שהם מאתגרים, אבל אפשריים עבורם, לכוחותיהם וליכולתם.
אתגרים שהם יכולים לעמוד בהם.
משהו שהוא קשה, אבל במידה שתאפשר הצלחה. אולי לא מיידית, אבל אם יתעקשו ויתמידו (ואם לא נתערב לנעשה במקומם) הם בסופו של דבר גם יצליחו.
ככה בונים תחושת מסוגלות. ככה בונים מצליחנים.
אז גם אנחנו , כשאנחנו לוקחים על עצמנו משהו לשנה החדשה – בואו ניקח משהו מאתגר, אבל אפשרי.
כדי לדרוש את ה', אנחנו צריכים להתאמץ: "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת[12]".
את באמת רוצה להיות קרובה אליו? תעשי משהו בשביל זה. תקראי לו. תאמצי!
אבל שתהיה זה התאמצות אפשרית.
צריך לזכור שזה לא הגודל של הדבר שעושה אותו קל או קשה, אלא ההתמדה היא הקשה.
להחזיק כוס של מים ביד ישרה שפוטה לצד זה אולי לא קשה. אבל אם תצטרכו להחזיק אותה שעה.... רוב הסיכויים שלא תוכלו. זה בלתי אפשרי פיזית.
{
שלוש פעמים מצווה אותנו התורה על השמחה בחג הסוכות: "וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ[13]", "וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃[14]" " וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י ה' אֱלֹקֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃[15]"
ואם יש מצווה לשמוח, זה אומר שבאופן טבעי, אם לא היינו מצווים על השמחה, כנראה שלא היינו שמחים.
ולמה?
עברנו את כל חודש אלול, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, עשינו תשובה.
גם פשפשנו וגם מימשנו,
כפי שהסביר לנו הרב מנצור על מה שלימד אותנו הרמח"ל, רבי חיים משה לוצאטו[16]:
גם פשפשנו, חיטטנו בערימה של המעשים שלנו והבנו במה חטאנו, וגם משמשנו את איכותם של המעשים הטובים שעשינו, והבנו שיש דברים שאנחנו כבר עושים, אבל יכולים לעשות אותם טוב יותר.
בשורה התחתונה הבנו שיש לנו איפה ובמה להשתפר.
וקיבלנו על עצמנו החלטות טובות לשנה החדשה. וזה לכשעצמו גורם תחושה של שמחה. של מטרה.
ויש כאלה בינינו שרק תנו להם פרוייקט. יש להם המון אנרגיה להניע , אבל לא הרבה נשאר כדי להחזיק את הפרוייקט עד סופו.
ה
|
יתה לי פעם חברה ונכנסנו להריון ראשון בערך באותו זמן.
אחרי הלידה, כשאנחנו יושבות לידה במחלקת היולדות, אמרה לי אמא שלה: זו פעם ראשונה בחיים שלה שהיא מתחילה ומסיימת משהו. את החברה שלי זה הצחיק...
 |
| ארבעת המינים בסוכה שלנו תשע'ו |
אבל זה לא ואמר שאין לנו יחד עם זה הרגשת כבדות מסויימת מכל הפשפוש והמשמוש הזה.
זה לא נעים לעמוד פנים אל פנים עם החלקים הפחות יפים של עצמנו, ולהודות שיש לנו על מה לעבוד, ומה לתקן.
אבל צריך באמת לומר לקב"ה המון תודה על זה. גם על זה שהוא מאפשר לנו לראות את העבודה שלפנינו, וגם על זה שיש לפנינו עבודה.
כי אחרת איזה משעמם היה לנו בעולם הזה.... 😊
אבל קחי על עצמך אתגר שתוכלי לעמוד בו.
{
הרב יצחק פנגר מלמד אותנו שסוכה זה מלשון ראיה, התבוננות. לשרה אימנו קראו גם יִסְכָּה, היא היתה נביאה והיתה לה יכולת ראיה מיוחדת, שאפילו הקב"ה אמר לאברהם: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ:[17]", היא רואה דברים בצורה אחרת, היא רואה דברים באופן שאחרים לא יכולים לראות, היא רואה את הדברים בצורה נכונה יותר.
דווקא עכשיו, אחרי התרוממות הרוח והקדושה הענקית של ראש השנה ויום הכיפורים מצווה אותנו הקב"ה לצאת מהבית ולשבת בסוכה.
למה?
נכון, אנחנו יושבים בסוכה לזכר הסוכות שבהן ישבו אבותינו במדבר.
אבל למה דווקא עכשיו?
בואו נלמד.
א
|
וֹנְקֶלוֹס[20] שכאשר התגייר שלח לו דודו, קיסר רומי, פלוגת חיילים להחזיר אותו לרומא. "שתי פלוגות ששלח משך אותן אונקולוס לתורה והתגיירו." כששמע על זה אדריאנוס קיסר רומי, חמתו עלתה בו, והוא שלח פלוגה שלישית וכדי שלגם הם לא יתפתו להתגייר, ציווה עליהם שלא לדבר עם אונקלוס בכלל, אלא לאסור אותו ולהביא אותו אליו.
לפני שיצאו מהבית, נעצר אונקלוס ושם ידו על המזוזה וחייך.
החיילים לא יכלו להתאפק ושאלו אותו למה הוא מחייך. ענה להם: "מנהגו של עולם – מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה – עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם." וגם חיילי הפלוגה השלישית התגיירו.
ומסכם הרב וולבה: "דבר גדול גילה להם אונקלוס: הקב"ה הושיב את עמו "בפנים", והוא יתברך משמר אותם מבחוץ!"
וזו הסוכה.
מסביר הרב עדין שטיינזלץ: "שמאלו תחת ראשי" אלו הימים הנוראים, ראש השנה ויום הכיפורים, "וימינו תחבקני" הוא חג הסוכות. אף מצאו רמז לדבר בהלכות סוכה: נאמר בגמרא (סוכה ו' ב'), ששיעור דפנות הסוכה הוא שתי דפנות שלמות ושלישית אפילו טפח[22], וכצורת הדפנות כך צורת היד המחבקת זרוע, אמה וכף היד. כלומר, הסוכה בעצמה היא כעין חיבוק של מעלה. אם "שמאלו" מבטאת את אימת הדין המתוח (שמאל=דין), הרי ש"ימינו" מבטאת את החיבוק, את הימין (=חסד) המקרבת, המלטפת והעוטפת של חג הסוכות."
וכמה שאנחנו צריכים את החיבוק הזה עכשיו. כמה אני חייבת חיבוק עכשיו.
אני חייבת להרגיש את החיבוק של הקב"ה, להיות עטופה, לב אל לב.
{
הרב אלי מנצור לימד אותנו שהתיקון האמיתי שלנו מגיע דווקא אחרי יום הכיפורים.
אחרי שהתנתקנו ביום הכיפורים מכל העיסוקים עם העולם הגשמי, אנחנו מצווים בסוכות דווקא עליהם - סוכות הוא האנטיתזה של יום הכיפורים: אוכל, יין, תכשיטים, סכך, קרשים, כלים, קישוטים.
הרב וולבה[23] כותב "כל הימים הנוראיים הם בנין רוחניותו של כלל ישראל, והשלב האחרון בבנין זה הוא הקמת הקירות והכנסת התוכן אל בנין רוחני זה."
והקירות האלה הם הסוכה.
ולמה דווקא סוכה? כי, מסביר הרב וולבה "אם רצוננו להיבנות בעולמנו הפנימי, מוכרחים אנו להיפרד מהעולם החיצוני שבו אנו חיים במשך השנה, לוותר על הנוחיות המותרות של דירתנו כי רוחניות פנימית אינה סובלת את השקידה על בנין עולמנו החיצוני.[24]"
אי אפשר לחזור ישירות מהמלאכיות והקדושה של יום הכיפורים חזרה להתעסקות בעולם הגשמי כפי שעסקנו בו לפני חודש אלול.
צריך הדרגתיות.
אז אמנם אנחנו מצווים עכשיו להתעסק דווקא עם העולם הגשמי, אבל זה עדיין לא כמו שהתעסקנו איתו לפני יום הכיפורים.
עכשיו אנחנו מצווים לעשות את כל זה אבל לא בתוך הבית שלנו.
בהדרגתיות. בסוכה – במבנה זמני, לא קבוע, ארעי.
כדי שנלמד שלא לתת לכל הגשמי הזה חשיבות גדולה יותר מידי, כי כמו הסוכה, הכל בחיים הוא זמני. שום דבר לא קבוע.
הכל ארעי. גם אנחנו.
{
"וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י ה' אֱלֹקֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃[25]"
אנחנו אוחזים פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ אתרוג אחד שדומה בצורתו ללב – וגם לנו יש לב אחד.
כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים לולב אחד, ארוך, ישר וזקוף, שדומה בצורתו לחוט השדרה שלנו. יש לנו אחד.
וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת שלושה בדי הדס מיוחדים מאוד, כי שלושה עלים יוצאים מנקודה אחת. וכל עלה דומה בצורתו לעיניים. ולנו יש שתיים. ולמה שלוש? כי "חכם עיניו בראשו" מסביר הרב יצחק פנגר, וכמו שרה אמנו, כמו יִסְכָּה, ההדס בסוכה מלמד אותנו להשתמש ב'עין השלישית' שלנו, לסמוך יותר על האינטואיציה שלנו, לראות אחרת, לנסות גם זויות ראיה אחרות, אולי זה יעזור לנו לשנות משהו השנה.
וְעַרְבֵי־נָ֑חַל ושני ענפים של ערבה, שהעלים שלה נרעים כמו שפתיים, וגם לנו יש שתיים.
יש משהו מאוד מיוחד בנענוע הזה של ארבעת המינים. התנועה היא קירוב אל הגוף והרחקה מהגוף.
"'רצוא ושוב', זו מחזוריות שקיימת בבריאה כולה. בכל רובד של המציאות יש מעבר ממצב של 'רצוא' למצב של 'שוב', וחוזר חלילה. תנועת הלב, שהיא מקור החיים, מורכבת משני שלבים מנוגדים - שלב ההתכווצות ושלב המנוחה.[28]"
ובאמת אנחנו מקרבים את ארבעת המינים ללב. אנחנו מנענעים את הלולב, לב-לב, לב אל לב.
בתוך החיבוק של הקב"ה, בתוך הסוכה, אנחנו לומדים להרחיק ולקרב ללב, אנחנו לומדים מהרב פנגר שיש דברים שצריכים לקחת ללב, אבל יש דברים שלא צריך לקחת ללב, יש דברים שצריך להרחיק מהלב. ושזה בידיים שלנו.
אנחנו אלה שמחזיקים את ארבעת המינים. אנחנו אלה ששולטים בקירוב ובריחוק. זה בידיים שלנו, הלכה למעשה.
{
אנחנו אוחזים בארבעת המינים ביחד, הם מאוגדים ביחד בחבק, בחיבוק.
אנחנו אוחזים ביחד את כל עם ישראל בחיבוק גדול.
האתרוג, יש לו גם טעם וגם ריח, והוא מייצג את אחינו בני ישראל שיש בהם גם תורה וגם מידות טובות.
הלולב (תמר), יש בו טעם אבל אין לו ריח, והוא מייצג את אחינו בני ישראל שיש בהם תורה אבל אין להם מידות טובות.
ההדס, אין לו טעם אבל יש לו ריח, והוא מייצג את אחינו בני ישראל שאין בהם תורה אבל יש להם מידות טובות.
והערבה, אין לה לא טעם ולא ריח, והיא מייצגת את אחינו בני ישראל שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.
והקב"ה אומר לנו, אני רוצה את כולכם ביחד. בשבילי אתם יחידה אחת, כולכם בני.
אי אפשר לקיים מצוות נטילת לולב רק עם האתרוג, או רק עם הלולב
- חייבים את כולם ביחד, חבוקים! בחיבוק גדול, קרוב קרוב ללב.
וגם בכל אחת מאיתנו יש את ארבעת המינים. יש בנו חלקים שהם אתרוג, ויש בנו חלקים שהם לולב, ויש בנו חלקים שהם הדס, ויש בנו חלקים שהם ערבה. ואת כולם צריך לחבק, ולהבין שהם אלה שעושים אותך, את.
בלעדיהם לא תהיי מי שאת, את תהיי מישהי אחרת. החלקים האלה זה הייחוד שלך.
את חבקי. אמצי את כל כולך.
ואם זה קשה לך, תני לסוכה לעשות את זה בשבילך – כי הסוכה זה החיבוק הכי הכי שיש.
זה הקב"ה מחבק אותך.
{
o סגולה לשמחה ושנה טובה לכל השנה- לשמוח כל החג!
o ככל שתשמחי יותר כך תהיה לך שנה טובה יותר ומאושרת.
o אסור להשאיר כלים ריקים בסוכה (כוס אפשר, סירים לא!)
o סגולה לזיווג/להתחתן השנה- תלכי לסוכה כל זמן שאת יכולה ופשוט תבקשי על הזיווג שלך, להיות כמה שיותר בסוכה, כל דבר קטן שאת צריכה לעשות, פשוט תלכי לסוכה! כל מה שמבקשים בסוכה בע"ה זה מתקבל.
o קוראים את ספר קוהלת בסוכות.
o אסור לכעוס בסוכה, אם את רוצה לכעוס או לצרוח פשוט צאי החוצה. הסוכה היא קדושה!
o סגולה עצומה לפרנסה ושמירה על הזוגיות: ביום ראשון בערב לנשק כל אחד מהכתלים של הסוכה. הוכחה מהתורה: "אלוקים ה' עֹז יְשׁוּעָתִי סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק[30]".
o סגולה לביטול חתימה לא טובה שחתמו לך: להשתדל לתת צדקה כל יום עד שמתחיל החג, תתני מעצמך כמה שאת יכולה וכמה שאפשר. הצדקה תבטל את החותם הרע.
o "וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ"- מצווה גדולה לשמוח! תפנקי את עצמך לקראת החג בתכשיט חדש/בגד חדש- משהו שיגרום לך פשוט לשמוח. תחדשי אותו בחג.
o סגולה לבריאות (מאת הרב עובדיה יוסף זצק"ל): לזוז, לעשות דברים ופשוט להזיע.
o 4 המינים מסוגלים לבריאות. להחזיק כל אחד מהם ולבקש בריאות, כל אחד מהמינים מסוגל לתת לך בריאות, להלן הפירוט:
לולב - מסוגל לעמוד השידרה, לבקש : שארגיש יציבות השנה.
הדס - מסוגל לרפואת העיניים, לבקש: שאוכל לדון לכף זכות.
אתרוג - רפואת הלב, לבקש: שאוכל לעשות כמה שיותר מעשים טובים.
ערבה - שפתיים, לבקש: שאזכה להוציא דיבורים טובים. ולא לדבר לשון הרע. הערבה מסוגלת גם לבעיות שיניים.
לולב - מסוגל לעמוד השידרה, לבקש : שארגיש יציבות השנה.
הדס - מסוגל לרפואת העיניים, לבקש: שאוכל לדון לכף זכות.
אתרוג - רפואת הלב, לבקש: שאוכל לעשות כמה שיותר מעשים טובים.
ערבה - שפתיים, לבקש: שאזכה להוציא דיבורים טובים. ולא לדבר לשון הרע. הערבה מסוגלת גם לבעיות שיניים.
o ביום רביעי את יכולה לאכול עד השעה 14:15, מהשעה הזאת לא לאכול עד ארוחת ערב החג. ולמה? צריך שיהיה חשק מאוד גדול לאכילה הראשונה של החג, אם לא יהיה לך חשק גדול את לא יוצאת ידי חובה במצווה של ארוחת ערב החג. זה מאוד חשוב. ולכן בראשון בערב באכילה הראשונה – תכווני שאת אוכלת זכר לענני הכבוד, ואז תצאי ידי חובה.
o לכל המתכננות בית חדש/שיפוצים: ככל שתשבי יותר זמן בסוכה - יצליח לך השיפוץ יותר.
o בכל ערב מגיעים לסוכה 7 אורחים, האושפיזין, אבל בעצם הם "מאשפזים" אותנו, הם מארחים אותנו, לא אנחנו אותם, הם אלה שמשרים בסוכה שלנו את הברכות שלהם:
🍀 אברהם אבינו - מגיע ומברך אותך בהכנסת אורחים
🍀 יצחק - מברך אותך בגבורה, היכולת להגיד לפעמים גם לא.
🍀 יעקב - מברך אותך שתוכלי לשלב את העולם הזה עם רוחניות – שתהיי גם יפה וגם קדושה
🍀משה רבנו - מברך אותך שתהיי רוויה בתורה ובשמחה.
🍀 אהרון - מברך אותך לשלום בית
🍀 יוסף - מברך אותך על שילוב יופי וצניעות
🍀 דוד - מברך אותך על תפילה.
בכל אחד מהבקשות תכווני שתקבלי באהבה שלמה כל ברכה ושתחול עלייך בע"ה.
🍀 אברהם אבינו - מגיע ומברך אותך בהכנסת אורחים
🍀 יצחק - מברך אותך בגבורה, היכולת להגיד לפעמים גם לא.
🍀 יעקב - מברך אותך שתוכלי לשלב את העולם הזה עם רוחניות – שתהיי גם יפה וגם קדושה
🍀משה רבנו - מברך אותך שתהיי רוויה בתורה ובשמחה.
🍀 אהרון - מברך אותך לשלום בית
🍀 יוסף - מברך אותך על שילוב יופי וצניעות
🍀 דוד - מברך אותך על תפילה.
בכל אחד מהבקשות תכווני שתקבלי באהבה שלמה כל ברכה ושתחול עלייך בע"ה.
o בערב הושענא רבה – כ' תשרי ביום שלישי בערב בשבוע הבא, סגולה עצומה לסיים ספר תהילים ולהתפלל על תפילה שתהיה לך כל השנה. שתהיה לך שנה טובה.
o סגולה לעצה הכי טובה שיש: אם יש לך התלבטויות בנושא מסוים, מי שיענה לך את התשובה הכי טובה שיש זה הקב"ה, יש לך הזדמנות לקבל מענה מהקב"ה והוא: כשאת בסוכה פשוט להגיד לקב"ה את ההתלבטות , ובזכות ההשתדלות שלך והשמחה של חג הסוכות את תקבלי רוח הקודש, תקבלי תשובה על ההתלבטות בע"ה.
1. סגולה לרפואה: להדליק נר בכל יום לאושפיזין שבאותו יום.
2. סגולה לאדם שיש לו מחלוקות רבות בביתו: לימוד מסכת סוכה בתוך הסוכה.
3. סגולה לזרע של קיימא: לתלות 7 רימונים ב 7 סוכות של רבנים. ולאחר הסוכות לעשות מיץ מהרימונים הללו ומהכמות הזאת יש לחלק למספר נשים לשתות.
4. סגולה לבעל ייסורים: לנשק את קירות הסוכה, כיוון שהם כנגד מידת הרחמים.
5. מומלץ לתלות בסוכה שמן זית ולהשאירו עד סוף החג כדי שישאב את קדושת הסוכה והאושפיזין, ובשמן זה יש סגולה עצומה להדלקת נרות חנוכה.
6. סגולה לזרע של קיימא ולידה קלה: לתלות אתרוגים בסוכה ולאחר סוכות לעשות מהם ריבה ולאוכלה בט"ו בשבט.
7. מומלץ ביום הושענא רבא, יום החיתום הגדול לקרוא את כל ספר תהילים.
8. כותבים המקובלים: קדושת הסוכה גדולה כקדושת בית הכנסת, והנזהר בה מדבורי חול - מאיר עליו אור גדול משמים.
{
למה לי לקחת ללב -
יש לי דברים חדשים בראש,
יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח.
למה לי לקחת ללב -
יש לי הרבה לאהוב מראש,
יש לי תמיד חברים שעוזרים לשמוח.
תן לצעוק, תן ללמוד,
תן לצחוק ותן לשמוע.
תן לחיות ותן לטעות
תן לעצמך לסלוח.
פשוט לאהוב.
זה מה שרציתי לכתוב -
לך עם זה לאט,
ואז תוכל פשוט לרוץ מהתחלה.
למה לי לקחת ללב -
יש לי דברים חדשים בראש,
יש לי דמיון שעוזר לפעמים לשכוח.
{
עד הושענא רבה (רביעי, כא' תשרי) עדיין אפשר בשמיים לשנות לטובה את גזר דיננו מיום הכיפורים.. לכן נהוג לברך איש את רעהו בברכת "פתקא טבא" שפירושה פיתקה טובה, שהקב"ה כביכול מוסר ביד שליחים את הפתקים עם גזר הדין.
עד הושענא רבה (רביעי, כא' תשרי) עדיין אפשר בשמיים לשנות לטובה את גזר דיננו מיום הכיפורים.. לכן נהוג לברך איש את רעהו בברכת "פתקא טבא" שפירושה פיתקה טובה, שהקב"ה כביכול מוסר ביד שליחים את הפתקים עם גזר הדין.
אני רוצה לברך את כולכן, ב"פתקא טבא", חג שמח מאוד, בשורות טובות, ושנה טובה ומתוקה.
{
לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר ב'נ כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.
{
מקורות:
הרב וולבה, ש. (תשמ"ו). עלי שׁוּר. שערי הדרכה. חלק שני. ירושלים: הוצאת בית המוסר ע"ש ר' ח. מ. לחמן.
לוצאטו, מ. ח. (ה'תש"ע). ספר מסילת ישרים. ירושלים: הוצאת ספרים פלדהיים.
הרב פנגר, י. (אין תאריך). זה הזמן לשמוח. [סרטון וידאו] אוחזר מתוך https://www.hidabroot.org/video/209665
הרב שטיינזלץ, ע. א. י. (תשס"ה). בכסה ליום חגנו. אוחזר מתוך https://www.yeshiva.org.il/midrash/2720#3b
HaRav Orlofskey, D. (no date). The key to success in New Year’s resolutions. [video] Retrieved from https://www.hidabroot.com/vod/section?type=lecturer&id=49364
[2] רבי יוסף קארו (1488, ה'רמ"ח - 24 במרץ 1575, י"ג בניסן ה'של"ה) היה מגדולי הרבנים ופוסקי ישראל בכל הדורות, מחבר השולחן ערוך והבית יוסף, מכונה גם השולחן ערוך, הבית יוסף, מרן והמחבר. עסק גם בקבלה. (ויקיפדיה).
[16] בתוך מסילת ישרים, פרק ג' עמ' לד'-לה'
הרמח"ל:רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל (ה'תס"ז, 1707 – כ"ו באייר ה'תק"ו, 16 במאי 1746) היה רב, מקובל, סופר, חוקר רטוריקה ומשורר איטלקי במאה השמונה עשרה. קבור בטבריה. (ויקיפדיה).
הרמח"ל:רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל (ה'תס"ז, 1707 – כ"ו באייר ה'תק"ו, 16 במאי 1746) היה רב, מקובל, סופר, חוקר רטוריקה ומשורר איטלקי במאה השמונה עשרה. קבור בטבריה. (ויקיפדיה).
לפי התלמוד בבלי הוא היה אחיינו של הקיסר הרומי טיטוס, ולפי המדרש תנחומא הוא היה אחיינו של הקיסר הרומי אדריאנוס. אונקלוס התגייר במאה ה-1 לפני מרד בר כוכבא בשלהי תקופת התנאים, וברח לארץ ישראל מפני אימת דודו הקיסר, הצטרף לחכמי יבנה ולמד מפיהם. (ויקיפדיה).
[22] טפח: לפי החזון איש - 9.6 ס"מ (כשכוונתו לאגודל - כ-2.4 ס"מ) ; לפי הגר"ח נאה - 8 ס"מ. (ויקיפדיה).
עפ"י הרב הגאון מרדכי אליהו זצ"ל - שטח הסוכה - צריך להיות לכל הפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים במרובע (56 על 56 ס"מ). וסוכה ברוחב 40 ס"מ ובאורך של מטר אינה כשרה אף על פי ששטחה גדול יותר, כיוון שאין אפשרות לגור בה. (שו"ע תרלד סע' א) ולדעת החזו"א 70-70 ס"מ.
גובה הסוכה - צריך להיות לפחות עשרה טפחים (80 ס"מ ולדעת החזו"א מטר).
[23] שם
הרב שלמה וולבה (תרע"ד, 1914 - ט"ז בניסן תשס"ה 25 באפריל 2005) - מגדולי המשגיחים בדור האחרון ומחבר ספרים חשובים בתחום העבודה הרוחנית על פי תנועת המוסר. שימש כמשגיח בישיבת באר יעקב ובישיבת גבעת שאול אותן הקים.
הספר "עלי שור" הינו אחד מהספרים אותם חיבר הרב. הספר "עלי שור" מהווה מדריך בסיסי ויסודי לבן ישיבה, בתחומי היחס לתורה ולמצוות והעבודה על האישיות. הספר מחולק לשני חלקים: חלק א למתחילים וחלק ב למתקדמים. שני החלקים יצאו בפער של כעשרים שנה זה מזה.
הרב שלמה וולבה (תרע"ד, 1914 - ט"ז בניסן תשס"ה 25 באפריל 2005) - מגדולי המשגיחים בדור האחרון ומחבר ספרים חשובים בתחום העבודה הרוחנית על פי תנועת המוסר. שימש כמשגיח בישיבת באר יעקב ובישיבת גבעת שאול אותן הקים.
הספר "עלי שור" הינו אחד מהספרים אותם חיבר הרב. הספר "עלי שור" מהווה מדריך בסיסי ויסודי לבן ישיבה, בתחומי היחס לתורה ולמצוות והעבודה על האישיות. הספר מחולק לשני חלקים: חלק א למתחילים וחלק ב למתקדמים. שני החלקים יצאו בפער של כעשרים שנה זה מזה.
בהקדמתו לספר "עלי שור" ביאר הרב וולבה מהו תפקידו ומטרתו של הספר, ומאין שאב את ההשראה לכתיבתו - מועדי מוסר שערך בישיבתו באר יעקב, ומרבותיו יצחק הוטנר וירוחם ליבוביץ.
בספר "עלי שור" הושם דגש את חשיבות לימוד הגמרא, חשיבות התפילה, קידוש השם וחילול השם, וכן הוא עוסק בנושאים הגותיים דוגמת: מהו אדם, ומה תפקידה של התורה בעיצובו. (ויקיפדיה).
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה