יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: הגנה או הגנת יתר | פרשת וישלח | יב' כסלו ה'תשע"ז

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת וישלח

הגנה או הגנת יתר

איך וַיֵּצֵא קשור ל-וַיִּשְׁלַ֨ח?

האם יכול אדם לשנות את אופיו?

מהם השיעורים לחיים שיעקב אבינו מלמד אותנו?
ואיך המורשת שהשאירה לנו הרבנית יונגרייז ע'ה קשורה לפרשה?

בפרשה הקודמת, פרשת וַיֵּצֵא, למדנו שיעקב יצא מאזור הנוחות שלו על-מנת לעשות עבודה רוחנית של חיבור בין הטוב והרע, החסד והגבורה, הרחמים והדין, שהופרדו בעולם בחטא עץ הדעת. ואחרי שלמדנו בפרשות הבאות אחרי חטא עץ הדעת מהו רע ומהו טוב עפ"י התורה, מגיע יעקב - שהוא בחיר האבות - ומיישם את החיבור הזה הלכה למעשה.

בפגישתו עם עשו אחיו בהמשך פרשתנו, פרשת וַיִּשְׁלַ֨ח, הוא גם יציין את הדבר ויאמר: "עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי[1]", ורש"י מפרש: "עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים[2]". כלומר, רכשתי את היכולת לחיות בעולם הזה על כל הסחותיו ופיתויו ובו בזמן לקיים אורח חיים של יהודי שומר תורה ומצוות. ואת היכולת הזו העביר לנו יעקב אבינו, בהיותנו צאציו, הקרויים על שמו: עם ישראל.

את השם ישראל מקבל יעקב בפרשתנו, אחרי שהוא נאבק כל הלילה עם איש, שמתברר בהמשך שהוא מלאך: "וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַֽעֲקֹב֙ יֵֽאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־ה' וַתּוּכָֽל: [3]" ורש"י מפרש: "לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמיה כי אם בשררה ובגלוי פנים[4]", כי חיית עִם־אֲנָשִׁ֖ים: כלומר בבית לבן, וַתּוּכָֽל: כלומר ויכולת להם.

המלאך משבח את יעקב על כך שהוא לא נתן למקום שבו חי בעשרים השנה האחרונות להשפיע עליו לרעה. או במילים אחרות הוא אומר לו: הפעם, בניגוד לפעם ההיא שגנבת את הבכורה, הפעם..., הרווחת את זה ביושר. לא בחסד, אלא בזכות. בזכותך.

בזכות המאמצים שעשית, שהשקעת.

יש שכר לפעולותך[5].

מ

ה עוד קורה בפרשה שלנו?

יעקב רוצה להתפייס עם עשיו (גנבת הבכוֹרה) אך מפחד. לכן הוא שולח אליו שליחים, ועורך הכנות לפגישה. לשמחתו, כשמגיע עשיו, הוא רץ לקראתו, והם מתחבקים ומשלימים. 
יעקב ומשפחתו חוזרים מִפַּדַן אֲרָם לאזור שכם. יום אחד רואה שכם בן חמור (בנו של נשיא המקום) את דינה בת יעקב וחוטף אותה. שמעון ולוי, אחֶיה של דינה, נוקמים והורגים באנשי שכם על המעשה הזה.
בדרך אֶפְרָתָה, ילדה רחל את בנה השני, בנימין, אך היא מתה בלֵדָתָהּ. היא נקברה שם, על אם הדרך. גם יצחק, אביו של יעקב, מת במהלך הפרשה זקֵן וּשְׂבַע ימים, בן מאה ושמונים.[6]

{

יעקב חושש מאוד מהמפגש עם אחיו עשיו, ובצדק. יש לו ממה לפחד. יציאתו של יעקב לחרן היתה יותר בריחה מאשר פרידה, כי אחרי גניבת הבכורה עשו אמר שאחרי מות אביהם הוא ירצח את אחיו. ממש כך: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי.[7]".

ולכן יעקב מבקש את עזרתו של הקב"ה.

אבל לפני שהוא מפרט מה בדיוק הוא מבקש, יעקב אבינו אומר את אחד הפסוקים היותר מרגשים בתורה: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ:[8]": כל-כך הרבה חסדים השפעת עלי הקב"ה, אני לא יודע אם לא השתמשתי כבר בכל מכסת החסדים שלי. אני מודה לך ה' על כל מה שעשית בשבילי, לי ליעקב הקטן, כלום מזה לא ממש מגיע לי, ולכן זה כל-כך לא מובן לי מאליו. ולכן אני מודה.

והוא מונה את החסדים ואומר: "כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֨רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַֽחֲנֽוֹת:", לפני עשרים שנה נסתי מביתי אל עתיד לא נודע, וכל מה שהיה לי זה רק מקל נדודים.

ותראה אותי עכשיו?

אני לא אותו האדם ה', אומר יעקב אבינו לקב"ה.

השתניתי.

השתנה לי השם.

הייתי אִ֣ישׁ תָּ֔ם ישֵׁ֖ב אֹֽהָלִֽים"[9], ותראה אותי עכשיו.

השתניתי. אפילו שמי השתנה לישראל.

עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי, ושרדתי.

שרדתי כי היית איתי.

תראה כמה ברכה השפעת עלי!

אני עומד כאן עכשיו על שפת הירדן שוב, אבל הפעם אני "שְׁנֵ֥י מַֽחֲנֽוֹת", עכשיו אני איש עשיר בכל: בעל משפחה, יש לי ארבע נשים ו-12 ילדים, יש לי רכוש רב, וכסף, וזהב, ומקנה[10].

ואני הקטן מעז לבקש ממך עוד דבר, בבקשה ה': "הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָֽנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים: ".

אני פוחד.

אני פוחד שאחי לא ינהג בי כמו אח, אלא כמו עשו הרשע[11]. הוא לא יעשה מה שאח עושה ויסגור חשבון רק איתי, אלא יעשה כמו שרשעים חסרי מצפון עושים, ויכלה את זעמו לא רק בי אלא גם בנשים ובילדים.

הוא ממשיך ומזכיר לה' שהוא לא יכול לתת לזה לקרות כי: "וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב:"[12]

אם עשו ירצח את כולנו, לא ישאר זכר לזרעי כפי שהבטחת. אני רק רוצה להזכיר לך שהבטחת לי שזרעי יהיה רב כל-כך שאי אפשר יהיה לספור אותו, כמו שאי אפשר לספור את גרגירי החול שעל שפת הים.

יעקב אבינו מלמד אותנו להודות על מה שיש. לראות לא רק את מה שחסר, אלא גם את מה שכבר הצלחנו להשיג.

יעקב אבינו מלמד אותנו איך להיות יהודי. יהודיה. בהודיה.

יעקב אבינו מלמד אותנו לומר תודה.

קודם כל תודה.

לפני הכל תודה.

דבר ראשון על הבוקר: מו‏ֹדֶה אֲנִי[13]....!

האם אנחנו מלמדים את השיעור הזה לילדינו?

האם אנחנו זוכרים את תפקידנו כהורים?

האם אנחנו דואגים לגדל דור של מכירי תודה, או דור של מפונקים חסרי הכרת הטוב?

{

הרבי מלובביץ' מספר לנו ששם הפרשה וַיִּשְׁלַ֨ח, קשור למושג שליחות.

הוא אומר שבעצם, כולנו השליחים של הקב"ה. "הוא נותן נשמות בגופינו כדי שנמלא כאן, עלי אדמות, שליחות קודש: להאיר את העולם סביבנו."

הרבי מלובביץ' מסביר לנו שיש קשר בין הפרשה הקודמת וַיֵּצֵא לבין הפרשה שלנו וַיִּשְׁלַ֨ח. "כי לשליחות שלנו יש שני שלבים:

א)     כאשר היהודי מפיץ את אור היהדות בסביבתו;

ב)       כאשר היהודי אינו מסתפק במה שהוא פועל בעצמו, אלא מגייס אנשים נוספים, שיטלו חלק בביצוע השליחות של הפצת התורה והיהדות."

את הוַיֵּצֵא, שהוא שלב א' של השליחות, עשה יעקב אבינו כשיצא מבית אביו לחרן.

הוַיִּשְׁלַ֨ח, מרמז על השלב השני של השליחות, כאשר יעקב אינו מסתפק רק בהשגים שלו, ומעודד אחרים, לעשות כמוהו. את בניו, אותנו.

{

אני רוצה לספר לכם על שליחה מיוחדת במינה.

בינואר שנה זו, ציינו 20 שנה לפטירתו של הרב משולם הלוי יונגרייז  ע'ה זצ'ל, שייסד ב-1962 את בית הכנסת אור תורה המקסים הזהשבו אנו יושבים היום. אשתו, הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה שנפטרה באוגוסט השנה, לא הסתפקה בהיותה הרבנית של הקהילה. נורת' וודמיר היתה קטנה עליה. פיעמה בה אש אחרת. ובנובמבר 1973 היא הקימה במנהטן את ארגון החזרה בתשובה הראשון בארה"ב: "הִנֵּנִּי".

הִנֵּנִּי היא המילה האחת שענה אברהם אבינו לקריאתו של הקב"ה אליו[14], מילה אחת שחובקת בתוכה עולם ומלואו: אני כאן, כל כולי. מוכן ומזומן לעשות את מה שנדרש ממני.

וכמה הרבה האשה הקטנה הענקית הזו עשתה.

יצירה של האמן מיכאל סגן – כהן   דפוס בלט, צבע אקריליק על נייר ומסגרת, 3627x ס"מ, 1978.

אי אפשר שלא להתרגש כשצופים בסרטוני וידאו ורואים את הרבנית יונגרייז ע'ה נואמת וקוראת בלהט ובעוצמות רגש את המילה: הִנֵּנִּי! הִנֵּנִּי![15] הנה אני ה'. הנה אני! מוכנה ומזומנה לעשות את תפקידי בעולם הזה. למלא את שליחותי.

הרב יעקב רייזמן[16], היה הראשון שנשא הספד בלוויה[17] של הרבנית יונגרייז ע'ה, ב-24.8.16. הספד מרגש שהיה רק אחד מההספדים המרגשים שנישאו באותו יום על ההפסד הנוראי של כולנו.

הוא סיפר כמה היה חשוב לה להילחם בהתבוללות בארה"ב. הוא סיפר איך הרבנית שרדה את השואה, וכשהגיעה לארה"ב וראתה מה קורה כאן, החליטה שלא לתת לעוד שואה להכחיד את העם היהודי לחלוטין. שואה מסוג אחר. שואה של התבוללות. שואה שהיתה גרועה יותר לדעתה מזו שהתרחשה באירופה.

הוא ציטט את הפסוק מפרשתנו שיעקב מתפלל לה': "הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו...[18]",

ושאמר[19] שברור שזה מיותר, שהרי כולנו יודעים שהוא אחיו.
בשביל מה צריך היה יעקב לבקש מה' שיציל אותו מיד אחיו מיד עשו?

הרי מספיק אם יאמר מִיַּ֥ד אָחִ֖י, שהרי יש לו רק אח אחד, עֵשָׂ֑ו.

ומספיק היה אם היה אומר מיד עֵשָׂ֑ו, שהרי ברור שהוא אָחִ֖יו.

מדוע הכפילות המוזרה הזו?

הרב רייזמן ציין שאת התשובה מגלים לנו המפרשים:

יש שני סוגים של אתגרים המבקשים להשמיד אותנו. האחד נראה כמו אהבת אָחִ֖ים, והוא התבוללות. והסוג השני זה עֵשָׂ֑ו. זה שמבקש להשמיד את הגוף.

עֵשָׂ֑ו זו השואה שהיתה בגרמניה. כשאומרים עֵשָׂ֑ו ברור שמדברים על רָשָׁע, על רֶשַׁע.

"לא היה אכפת להם במה אתם מאמינים, אם היה לך סבא רבה שהיה חצי יהודי, הם שלחו גם אותך לתאי הגזים."

הוא לא מתחבא, הוא לא מסתתר ומטרתו גלויה: "וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה [20]", הוא כאן כדי להרוג אותך. ממש. להרוג אותך פיזית. מכזה רוע, מכזה עֵשָׂ֑ו, עוד יש איזה שהוא סיכוי לברוח, או לפחות לנסות להסתתר. ידוע מי הוא,  ומה הוא בדיוק רוצה לעשות.

אָחִ֖י לעומת זאת -- זה כבר סיפור אחר לגמרי.
אָחִ֖י זה לא משהו מאיים.

אָחִ֖י זה כמוני. עצמי ובשרי.

אָחִ֖י הוא לא מישהו שֶׁיָרַע לי.

אבל כשמדובר על עֵשָׂ֑ו, אז זה אָחִ֖י זה זאב בעור של כבש.

זה אמנם לא נראה כמו משהו שעומד להרע לי, אבל האיום נמצא מתחת לפני השטח, מחופש למשהו לא מזיק, כמוני. אָחִ֖י.

אָחִי זו השואה שיש כאן באמריקה.

את עֵשָׂ֑ו היא שרדה, ובאָחִ֖י נלחמה הרבנית יונגרייז ע'ה בכל כוחה.

"זה לא הניחה לה." אמר הרב רייזמן "פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ[21]. באהבה, בחביבות, בטוב לב אין סופי, וללא כל שיפוטיות, המסר היה תמיד זהה: שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.[22] היא הפיצה את עקרונות התורה והשקפות היהדות מבית אבא וסבא בלי שום התנצלות.”.

ובמילותיה שלה: "אם אוכל לגעת באדם אחד, להגיע ללב אחד, הילדים שלנו יהיו אחרים. כמה אנשים, כמה לבבות, כמה חיים, אל תשכחו מי אתם. אתם מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ[23]. וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם [24]. ילדים, שובו הביתה. אפשר וצריך למצוא את הניצוץ היהודי שבכל יהודי. והלהבה הקטנה הזו תהפוך לאש גדולה שתשפיע על כל העולם. הִנֵּנִּי ה', הִנֵּנִּי!"

{

ואנחנו כאן, יושבות פה היום, ואני שומעת את קריאתה ממשיכה להדהד כאן בין קירות בית הכנסת המקסים הזה.

ונפשי נקשרה בנפשה[25], והקריאה שלה מצאה בית בלבבי, והיא נכנסת ללבבות של כל אחד ואחת מאיתנו.

את חג הפורים, אנחנו חוגגים ומציינים את הנס הגדול שנהיה לנו בו נהפוך הוא[26].

גזירה שגזר המן ימ"ש, שהוא מזרעו של עֵשָׂ֑ו (זרע עמלק שממנו יצא גם הילטר ימ"ש), להשמיד אותנו ולאבד אותנו, וביום אחד לרצוח ולהשמיד את כל היהודים ב-127 מדינות אחשוורוש.

ברור היה אז שעומדים בפני עֵשָׂ֑ו. היהודים ידעו בפני מה הם עומדים. ראו את זה ברור. ולכן התפללו וצמו ובכו לבטל את הגזירה. לבטל את השואה.

והנה היום, אנחנו עומדים שוב לפני חג החנוכה, החג שבו אנחנו חוגגים את נצחון המעטים על הרבים. את נס נצחון המכבים על היוונים.

שואה שבה לא ביקשו להרוג את גופינו, אלא את נפשינו. לא ביקשו להרוג אותנו פיזית, אלא פשוט אסרו עלינו שלושה דברים קטנים:

1.      ברית מילה – הברית שאנו כורתים בגופינו בינינו ובין הקב"ה,

2.      ציון ראש החודש – שלפיו אנחנו יודעים מה התאריך ומתי לחגוג את החגים שעליהם אנחנו מצווים בתורה,

3.      ולמידת תורה ברבים – הכח של התפילה בציבור, והלמידה בחברותא הקושרת את נפשינו לקב"ה ואיש לרעהו. 

תהיו כמונו הם אמרו. אָחִ֖י: אנחנו ואתם אותו הדבר!

אם רק תנטשו את המנהגים המוגוחכים שלכם:

בשביל מה לחתוך לתינוק קטן את האיבר שלו? ולמה דווקא ביום השמיני? מה אכפת לכם ביום השני? אותו הדבר, לא?
בשביל מה לציין את ראש החודש וכמו פרימיטיבים לסגוד לירח? לברך אותו?! יש לנו לוח שנה הרבה יותר מתוחכם.

בשביל מה ללמוד תורה? יש לנו היום פיסלוסופים חכמים ונאורים ומתקדמים עם רוח הזמן. בשביל מה אתם צריכים את כל הכתבים העתיקים והלא רלוונטיים האלה?

בשקט בשקט, בלי שנרגיש הם רצו לאבד אותנו, לחסל אותנו, על-ידי שנתבולל בתוכם.

שואה מסוג אָחִ֖י.

מכבי, ראשי תיבות: מִי כָמֹכָה בָּאֵ-לִם ה'[27], שהיתה קריאתו של יהודי המכבי שבאמצעותה קראו החשמונאים ללוחמים יהודים אחרים להצטרף לשורותיהם.

עפ"י ד"ר אריה אולמן, ממכון שלמה אולמן, מתתיהו החשמונאי קרא את קריאתו של משה רבנו[28]: "מִי לַה' אֵלָי"![29], קריאה שממשיכה להדהד עד עצם היום הזה, שאליה נענתה הרבנית יונגרייז ע'ה בהכריזה: הִנֵּנִּי!.

וכשדליק עוד 12 יום את להבות נרות החנוכה, האם גם אנחנו נלך לאורם? לאורה?

האם גם אנחנו נדע להלהיב?

{

כשיעקב עומד להיפגש עם עשו אחיו, הוא עושה הכנות רבות ומאוד מיוחדות לקראת המפגש.

נתעכב על אחת מהן.

"וַיָּ֣קָם | בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁתֵּ֤י נָשָׁיו֙ וְאֶת־שְׁתֵּ֣י שִׁפְחֹתָ֔יו וְאֶת־אַחַ֥ד עָשָׂ֖ר יְלָדָ֑יו וַיַּֽעֲבֹ֕ר אֵ֖ת מַֽעֲבַ֥ר יַבֹּֽק:[30]"

רגע, רגע.

יש כאן טעות בחשבון? אחד-עשר?

ספרנו בפרשה הקודמת את כל ילדיו של יעקב אבינו:

ראובן, ושמעון, ולוי, ויהודה, ויששכר, וזבולון, ודינה – סה"כ 7 ילדים של אמא לאה.

דן ונפתלי , 2 בני בלהה שפחת רחל.

גד ואשר , 2 בני זילפה שפחת לאה.

ויוסף בנה ה-1 רחל אמנו.

סה"כ 12.

למה כתוב 11?

מפרש רש"י[31]: "ואת אחד עשר ילדיו: ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב, ונפלה ביד שכם:"

עפ" חז"ל[32]: "וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וגו' (בראשית לב, כג), וְדִינָה הֵיכָן הִיא, נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ, אָמַר הָרָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה הִיא, שֶׁלֹא יִתְלֶה עֵינָיו וְיִרְאֶה אוֹתָהּ וְיִקַּח אוֹתָהּ מִמֶּנִּי. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בַּרְדְּלָא אָמַר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (איוב ו,יד): לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד, מָנַעְתָּ מֵרֵעֲךָ חָסֶד, מָנַעְתָּ חַסְדְּךָ מִן אֲחוּךְ, דְּאִלּוּ אִתְנְסֵיבַת לְגַבְרָא לָא זִנְּתָה, לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ לְמָהוּל הֲרֵי הִיא נִשֵֹּׂאת לְעָרֵל, לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ דֶּרֶךְ הֶתֵּר הֲרֵי נִשֵֹּׂאת דֶּרֶךְ אִסּוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לד,א):  וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה."

בואו נסביר.

יעקב חשש לביתו דינה.

בת אחת היתה לו. בת אחת ו-11 בנים.

הוא ידע מיהו עשו אחיו, ומה הוא מסוגל לעשות, והוא פחד שהוא יפגע בדינה.

בדיוק כפי שאברהם פחד שאבימלך יפגע בשרה, ויצחק פחד שאבימלך יפגע ברבקה.

מעשה אבות סימן לבנים[33].

גם יעקב אבינו עשה בדיוק אותו הדבר: הוא החביא את דינה מפני אחיו.

אלא שיעקב הוא לא אברהם ולא יצחק.

יעקב הוא בחיר האבות.

הוא כבר למד את אמנות החיבור שבין הטוב לרע.

את אמנות החיבור שבין רחמים לדין, בין חסד לגבורה.

הוא לא צריך היה להגן על דינה בצורה הזו.

בהגנתו עליה הוא מנע ממנה לבצע את שליחותה שלה בעולם.

הוא לא אפשר לה להגשים את הייעוד האמיתי שלה בעולם.

על-פי חז"ל, דינה היתה אמורה להנשא לעשו ולהחזירו בתשובה.

כותב הרבי מלובביץ': "ונמצא, שדינה היה כוחה רב בהחזרת רשעים למוטב, שאפילו עשו היה ביכולתה להחזיר למוטב."

המדרש מספר לנו שיעקב מנע מדינה לעשות חסד עם אחיו עשו, כלומר הוא אחראי למניעת החסד, וכאילו הוא בעצמו ממש מנע את החסד מרעהו, מאחיו עשו.

ולכן, אומר המדרש, יעקב נענש. מכיוון שלא אפשר לה להתחתן עם עשו, שהיה מהול, היא נבעלה ונאנסה ע"י גוי ערל, על-ידי שכם בנו של חמור מלך האזור.

דינה, כמו אביה, רצתה גם היא להיות שליחה להקב"ה.

אומר הרבי מלובביץ': "וזה שבחה של דינה שיצאה "לראות בבנות הארץ" כדי להחזירן למוטב, ולההכניסן תחת כנפי השכינה."

היה לדינה כשרון מיוחד.

היא היתה בחורה חביבה ולבבית, שכמו אמה לאה, היתה מוחצנת ומסתדרת בקלות ואהובה על  הבריות.

יעקב אבינו הגן עליה שלא לצורך.

הוא לא ידע מה היא באמת מסוגלת לעשות.

כל מה שהוא ראה לנגד עיניו זה שהיא בת, ועשו אחיו רשע עומד עליו, עליהם, לכלותם[34]. ובמסגרת הכנותיו למפגש המכונן עם אחיו, חלק מהאסטרטגיה שלו היתה שהוא חייב לגונן עליה.

"אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה.[35]" – יעקב טעה, ודינה שילמה את המחיר בגופה.

{

כשהורים לא מאפשרים לילדים שלהם לפתח את השרירים שלהם, גם את השרירים הרגשיים – הם מגדלים ילדים חלשים.

כשהורים לא מאפשרים לילדים שלהם להתנסות ואולי גם להיכשל – הם מגדלים ילדים נטולי כוחות. ילדים שאין להם כח להתמודד עם אתגרים.

רק בגלל שמעולם לא אפשרו להם לפתח את הכוחות האלה.

יש לנו אחריות כהורים להזין היטב את האדמה.

לנכש עשבים שוטים.

ולתת לשתיל הרך את התנאים הטובים ביותר כדי שיגדל.

אבל כשהוא מתחיל לגדול – צריך לזוז מהדרך ולאפשר לו לבד.

אחרי הכל אנחנו שם במידה ויש צורך.

לא נטשנו.

יש לנו אחריות כהורים להשקות, להרוות – אבל במידה, שלא להטביע. יותר מיד מים יגרמו לריקבון, ולגוויעה.

יש לנו אחריות כהורים להגן על הילדים שלנו.

בדיוק כמו שגנן מגן על השתילים הרכים שבגינתו.

צריך לתמוך בשתיל, לשים לו סמוכה לתמיכה. שיהיה לו על מה להישען עד שיתחזק מספיק לעמוד בכוחות עצמו ברוחות החיים.

אבל אם לא נזוז והשתיל ימשיך להישען, הוא יגדל עקום, וחלש, וישבר מהר.

חשוב לשים לב שלא לעבור את הגבול הדק שבין הגנה להגנת יתר.

יש הבדל בין להגן ובין לגונן.

הגנה תסייע לילדים שלנו לגדול ולממש את הפונטציאל הטמון בהם, לרכוש את הכלים כדי למלא את שליחותם בעולם.

הגנת יתר.... לא רק שלא תסייע לילדים שלנו לגדול, לממש את הפונציאל, ולרכוש את הכלים שיסייעו להם למלא את שליחותם בעולם – הגנת יתר תגרום נזקים עצומים.

כי הגנת יתר מפשיטה את הילד מהכוחות שלו. היא גוזלת ממנו אפילו את הפוטציאל שהיה לו.

הגנת יתר זה כמו השקייה יתר על המידה.

טוב בודאי לא יצא מזה. צמיחה לא תהיה. וגדילה לא תתאפשר.

{

מקורות:

ד"ר אולמן, א. (תשע"ד). האם אכן אמר מתתיהו "מי לה' אלי"?. המעיין, גליון טבת תשע"ד. אוחזר מתוך: https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=32&id=1059#_ftn9

הרב מילר, ח. (עורך). (2007). שם הפרשה לפרשת וישלח. עפ"י הרבי מלובביץ', שיחת שבת פרשת וישלח תשמ"ח עמ' 230. בתוך ספר בראשית - מהדורת לבייב, עמ' 229. ברוקלין:  קול מנחם.

מכון אור החסידות (ה'תשע"ו) שיחת היום, פרשת וישלח,  יום ג', עמ' 58-57, ע"פ ליקוטי שיחות, הרבי מלובביץ' חל"ח עמ' 150 ואילך, כפר חב"ד, מכון אור החסידות

---

[1]  בראשית לב' ה'

[2]  רש"י שם

[3]  בראשית לב' כט'

[4]  רש"י שם

[5]  על משקל "... יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ... "  בירמיהו לא' טו'

[6]  תקציר הפרשה עפ"י אתר גלים / תל"י

[7]  בראשית כז' מא' , פרשת תולדות

[8]  בראשית לב' יא'-יב' | פסוקים אלה הולחנו כידוע ע"י יונתן רזאל לאחד השירים היותר יפים של תקופתנו.

[9]  בראשית כה' כז'

[10]  עפ"י רש"י שם: " כי במקלי: לא היה עמי לא כסף ולא זהב ולא מקנה אלא מקלי לבדו:"

[11] עפ"י רש"י שם: "מיד אחי מיד עשו: מיד אחי שאין נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע:".

[12]  בראשית לב' יג'

[13]  מתוך הסידור

[14]  בראשית כב' יא': "וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּנִי."

[15]   https://www.youtube.com/watch?v=pnYXSffZK38 

[16]  HaRav Yaakov Reisman  רב בית הכנסת אגודת ישראל בפאר-רווקי, פרש לפני חודש אחרי 30 שנים שהיה רב הקהילה.

[17]  נפטרה ב-יט' אב תשע"ו. טקס ההשכבה נערך בבי'כ אגודת ישראל שבו התפללה ב-20 שנותיה האחרונות. הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה בת הר' אבהרם הלוי ז"ל נקברה בבית עלמין ב-Belmont ב-כ' אב ה'תשע"ו, 24.8.16. ת.נ.צ.ב.ה

[18]  בראשית לב' יב'

[19]  אני מביאה את ההסבר שלו מתוך הזיכרון, מראשי פרקים שרשמתי תוך כדי ולמיטב הבנתי.

[20]  כפי שברך אותו אביו יצחק, בראשית כז' מ' , פרשת תולדות

[21] משלי לא' כו'

[22]  מתוך הסידור: משלי א' ח'

[23]  שמות יט' ו'

[24]  ירמיהו לא' טז'

[25]  סיפר בנה של הרבנית יונגרייז ע'ה, הרב אשר יונגרייז בהספדו, שבמילים: "נפשי קשורה בנפשך" היתה תמיד חותמת ליקיריה, ועל פתקי המצווה של נכדיה

[26]  רעיון ההקשר בין עשו-אחי ופורים-חנוכה עפ"י הרב אדריאן גרבז Adrian Garbacz. ותודה לחברתי היקרה שָׁאנִי גרבז.

[27]  מתוך שירת הים שמות טו' יא'

[28]  שמות לב' כו'

[29]  ספר יוסיפון, בעריכת דוד פלוסר, כרך א פרק טז, שורות 7-8, עמ' 76. ירושלים: מוסד ביאליק, תשמ"א.

[30]  בראשית לב' כג'

[31]  רש"י שם

[32]  בראשית רבה עו' ט'

[33]  רמב"ן לבראשית יב' ו' עפ"י מדרש תנחומא ט' , פרשת תולדות

[34]  פרפראזה על המילים " עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ " מתוך הפיוט "והיא שעמדה" בהגדת פסח

[35]  יחזקאל יח' ב', וגם ירמיהו לא' כח'

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.