יום רביעי, 5 בדצמבר 2018

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת | ד' חנוכה נר רביעי: שִׂימוּ שֶׁמֶן | כח' בכסלו ה'תשע"ט

בס"ד | יַהֱדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת מקץ ד' חנוכה
🍬 *קבלו סוכריה לשבת מקץ ד' חנוכה נר  eeee: שִׂימוּ שֶׁמֶן 🍬

חנוכה הוא החג שיש לו הכי הרבה שירים (ספרתי![1]). אנחנו אוהבים את חנוכה וכל-כך שמחים עם החג הזה שאנחנו לא מצליחים להפסיק לשיר.
שִׂימוּ שֶׁמֶן, שֶׁמֶן זַיִת, נֵרוֹת הַדְלִיקוּ, יְהִי אוֹר בַּבַּיִת! אוֹר לָנוּ! דְּרוֹר לָנוּ!
עַל כֵּן נְאִירָהּ, עַל כֵּן נְשִׁירָה, שְׁמוֹנָה יָמִים שִׁירַת הָאוֹר.[2]
מי לא מכיר את השיר? גדלנו עליו.
אם היינו צריכים לכנות את חג החנוכה בעוד שם, בוודאי היינו קוראים לו חג השמן.
הכל עם שמן, לביבות, סופגניות, ספינג', לטקעס, דונאט, צ'ורוס, יו-יו... הרשימה ארוכה.
תשכחו מהדיאטה. אבוד מראש.
   
אז למה שמן?
נו... כולנו מכירים את סיפור ה-נס של חנוכה, נס ענקי: היוונים הרסו את בית המקדש וטימאו את ההיכל, וכשבאו המכבים להדליק את המנורה אחרי שניצחו את היוונים, מעטים מול רבים (שזה כבר למדנו, נס עצום בזכות עצמו), מצאו פך קטן אחד שלא נטמא ע"י הרשעים, והוא היה חתום בחותם של כהן גדול, והשמן שבתוכו היה טהור. והדליקו איתו את המנורה, והוא היה אמור להספיק ליום אחד, והוא הספיק לשמונה ימים. בדיוק הזמן שהיה דרוש להגיע למודיעין, ולהביא משם שמן זית כתית טהור טרי להדליק איתו את המנורה בבית המקדש.
אז אנחנו משתמשים בהרבה שמן בחנוכה, כי הוא בא להזכיר לנו את נס פך השמן, שמצאו המכבים שנצחו את היוונים, שרצו להשמיד את העם היהודי.

כתוב בתלמוד הבבלי במסכת שבת: "מאי (מהו) חנוכה? כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה.[3]".


הגמרא בכלל לא מרחיבה על הניצחון של המכבים, וגם לא על זה שהיוונים אסרו על היהודים לקיים ברית מילה, לשמור שבת, ולהכריז על ראש חודש כמו שעשינו בשבת בבית הכנסת. כל מה שעניין את היוונים זה לטמא את השמן. לא להרוג, לא לחסל, לא לשבור ולא לנתץ כלום – רק לטמא. את מה? את השמן.

מה יש בו בשמן שדווקא אותו רצו היוונים לטמא?
השמן מייצג את המאבק שבין היהודים ליוונים. ובכלל, בין היהודים לכל שאר העולם, שהם עסוקים בחיצוניות, ואנחנו עסוקים בפנימיות. הם עסוקים ביופי חיצוני, ואנחנו עסוקים ביופי פנימי. הם עסוקים בהערצה של השכל האנושי, ואנחנו בלעבוד את ה', גם אם מה שהוא מצווה עלינו חסר הגיון לחלוטין, ולא נתפס בשכל האנושי שלנו.
וזו מהות המאבק.
תמצית המהות של הדבר.
השמן הוא תמצית הזית, והתורה היא תמצית האמונה.
ואת זה רצו היוונים להכחיד. את התורה.
לא אותנו, כמו שרצו המן והיטלר ימח"ש, אלא את הרעיון שיש משהו שהוא מעל לשכל האנושי.
שהרי אין שום הגיון בלהדליק את המנורה בבית המקדש דווקא בשמן. היו עוד חומרי בעירה שאפשר היה להדליק איתם את המנורה. אבל הקב"ה ציווה להדליק את המנורה בשמן המיועד לאכילה, וזה בלתי נתפס, כי זה לא הגיוני: "וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃[4]" והיוונים לא יכלו לסבול את זה שאנחנו עושים דברים לא הגיוניים, ורצו שנתנהג כמותם.

היוונים לא רצו להרוג את היהודים.
הם התחכמו. הם אמרו 'אתם לא צריכים להיות כמונו, תישארו מי שאתם, רק פשוט:
אל תשמרו שבת
אל תקדשו את החודש
ואל תעשו ברית מילה'.

הם לא רצו שלא נלמד תורה.
הם רצו לנכס לעצמם את התורה. לעשות אותה רציונאלית ושכלית כמו כל המדע והפילוסופיה שלהם.
הם רצו לנתק אותה מהמקור.
אז במקום להרוג אותנו הם לקחו מאיתנו את התמצית.
כי הם ידעו שכאשר מנתקים אדם מתמצית הקיום שלו, מהתורה, מהמצוות הכי בסיסיות, לאט לאט הולכים לאיבוד בתוך העדר. מתבוללים.
הטהור עם הטמא.
כי כשמכניסים מים צלולים לדלי עם חול, המים לא צלולים יותר, נהיה בוץ.

אבל מספיק קומץ של טוהר לגרש טומאה ענקית, מספיק קומץ של גיבורים לגרש צבא רשעים,
מספיק "מעט מן אור לגרש הרבה מן החושך.[5]"
או כמו שאמר החכם מכל אדם: "וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ.[6]"

אז כששואל התלמוד "מאי חנוכה?" התשובה היא: בחנוכה חוגגים ניצחון של הטהור על הטמא.


אנחנו חיים בתקופה מאוד מבלבלת. על פניו נראה שיש נאורות, המון ידע, המון שפע, המון אפשרויות, אבל האמת היא שזה פייק-אור. האמת היא שאנחנו חיים בתקופה מאוד חשוכה.
מספיק לראות את המערכונים שמייצרת הטלוויזיה הישראלית כדי להבין שצחוק צחוק.... אבל זה בכלל לא מצחיק.
לא די שלאט לאט מוציאים מבתי הספר את היהדות ואת התורה, ואת המסורת ואת כל מה שעושה אותנו יהודים, עכשיו גם ממש משכתבים את ההיסטוריה, ומלמדים את הצופים, הילדים, הנוער, כאילו בצחוק שלמשל: "מרד החשמונאים הסתיים בתבוסתם של המורדים ובמותו של יהודה המכבי.[7]"

היום היוונים נכנסים לתוך הבית: "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ[8]", ואיך נשמרים? ואיך שומרים?
שִׂימוּ שֶׁמֶן!
מכניסים הביתה את התמצית של המהות שלנו.
מכניסים הביתה מסורת.
ממשיכים את שרשרת הדורות שמסרו נפשם על הדלקת חנוכיות בתנאים לא תנאים רק כדי שנוכל אנחנו היום לשבת בחופשיות בבתים שלנו ולהדליק חנוכיות בכל פינה על פני כדור הארץ.

שִׂימוּ שֶׁמֶן! ומלאו את הבְּזִיכִים של החנוכיה בשמן זית כתית טהור והעלו את הנרות.

אבל למה דווקא בשמן? מה רע בנרות רגילים?
אז קודם כל – לא רע בכלל. נרות רגילים זה מעולה. מה שחשוב זו עצם הדלקת החנוכיה ולא במה מדליקים.
אבל לסימנים שאנחנו שמים על השולחן יש משמעות.
לא סתם אנחנו שמים בראש השנה גרגירי רימון על שולחן החג, כדי שירבו זכויותינו כרימון. לא סתם אנחנו שמים ראש של דג, כדי שנהיה לראש ולא לזנב, תפוח דבש שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה.
הרב יובל הכהן אשרוב אומר שכל חג "זו מציאות של שפע מיוחד שיורד עלינו מעולמות עליונים באותו זמן בו חל החג. כאשר אנחנו כאן למטה עושים פעולת הכנה והתכווננות לחג פועלת עלינו פעולה ממשית בנפש כתוצאה מקבלת השפע ששייך לאותו זמן. הבורא סידר כך שבזמנים מיוחדים במהלך השנה יורד אור מסוים שיוכל לעזור לנו לתקן נפשנו. החגים הם כמו חלונות של הארה, בהם מתרחשת ירידת שפע מלמעלה."
לפעולות שאנחנו עושים כאן יש משמעות והן גורמות לתגובת שרשרת בעולמות העליונים.
שִׂימוּ שֶׁמֶן!


לכל המנהגים הקטנים האלה שלנו, לכל מה שאנחנו עושים בבית יש השפעה עצומה על הילדים שלנו, והכי זוכרים בחום דברים שעשו כיף, דברים שהיו נעימים, אירועים שבהם חשנו הרבה אהבה וביטחון.
לא סתם 73% מהישראלים[9] נוהגים להדליק חנוכיות. זה כיף. זה ביתי. זה משפחתי. זה ביחד. זה שירים, וסביבונים, ומטבעות שוקולד, והמון המון מתיקות.

שִׂימוּ שֶׁמֶן!
וסגולה גדולה להדליק את נרות החנוכה עם שמן זית כתית טהור[10].
"בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ[11]". אין אושר גדול להורים מאשר לדעת שהילדים שלהם בריאים, ושטוב להם.
אני שומעת מהרבה הורים שקשה להם עם אורח חייהם של הילדים שלהם שרחוק כל כך ממהותו של בן או בת ישראל. ואני לא מדברת על הנושרים מהבתים החרדים, אני מדברת על חילונים שנוהגים לומר לעצמם ולי את המשפט המנחם הזה כדי לא להרגיש את האכזבה שבפנים: "העיקר שהוא/שהיא מאושר/ת". כי בתוך תוכם הם יודעים, שמי שמתרחק מהשורש של העץ, יחפש הזנה במקומות אחרים. הם אולי ממש נחמדים השורשים האחרים האלה, אבל הם לא שייכים אלינו. זה לא מתאים לדי.אן.איי שלנו. וזה תמיד צער להורים. תמיד.
שִׂימוּ שֶׁמֶן!
זו סגולה לילדים שכמו השמן גם הם יצופו מעל כל השאר[12].


כי אושר אמיתי לא מגיע מלעשות את מה שבא לנו. אלה גחמות עונתיות שמושפעות הון מאופנות חיצוניות חולפות.
אושר אמיתי לא מגיע מכסף, או מפרסום, או מהערצת המונים.
גם לא ממידת מכנסיים או הספרות על המשקל. גם לא ממידת חזייה או עובי שפתיים.
אושר אמיתי מגיע מעבודה קשה של האדם שמביאה להתחברות לעצמו, לאמת הפנימית החבויה בו.
אין יהודי שבתוך תוכו לא קיים ניצוץ של הקב"ה. זו העצמיות שלו. זהו עצם העניין. זו האמת הפנימית.
אבל כדי להגיע לשם צריך כתית.
כמו שכדי להגיע לשמן שבזית צריך לכתות אותו, כך גם אנחנו צריכים לכתות את עצמנו כדי להגיע לשמן שבתוכנו.
כי אושר מגיע משבירה של הרצונות הקטנים האנוכיים, וחשיפת הרצון הפנימי האמיתי. להתחבר לקב"ה.
זה עצם העניין, זו המהות.

שִׂימוּ שֶׁמֶן!
השמן מייצג שפע מרוכז של טוב ואור.
כמו שהזית נראה קטן ולא ממש משמעותי. הוא אפילו מר אם מנסים לאכול אותו כפי שהוא מהעץ, כך גם אסור לנו ללכת שולל מחיצוניות של אף יהודי. בפנים הוא זך וטהור. כמו שמן זית.
אם רק נשכיל להתבונן מעבר לחיצוניות, מעבר לחושך, נוכל למצוא את האור שבכל אחד.
בעצמנו, ובילדינו. בבני הזוג שלנו, בחברי הקהילה שלנו.


הרב קוק אמר: "צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו.[13]"
לפעמים קל לנו לראות את הנר שיש באחרים. אבל חשוב יותר שנגלה את הנר שבתוכנו.
הרב קוק מגלה לנו שיש כזה נר בתוך כל אחד ואחת מאיתנו.
ויש נר כזה בכל אחד ואחד מהילדים שלנו.
פרשת בְּהַֽעֲלֹֽתְךָ֙[14] פותחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: בדַּבֵּר֙ אֶל־אַֽהֲרֹ֔ן וְאָֽמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַֽעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת:[15]"

חנוכה הוא חג החינוך. חנוכה מלשון חינוך.
הרב אבינר כותב שזה מה שאומרים לנו המפרשים: "לחנך ילד זה כמו להדליק נר. כל ילד הוא כמו נר קטן שמדליקים אותו. כל ילד הוא נר אחר, בא בצבע אחר והוא נר נפלא. אבל אי-אפשר כל הזמן להחזיק את גפרור. כי יום אחד נפסיק להחזיקו ואז הנר יכבה. אלא צריך שהנר ידלק לבד. "חֲנֹךְ לַנַּעַר, עַל-פִּי דַרְכּוֹ--    גַּם כִּי-יַזְקִין, לֹא-יָסוּר מִמֶּנָּה [16]"
צריך לחנך את הנער בצורה כזאת שגם כשיהיה זקן, הוא ימשיך לבד גם בלי שנגיד לו כל הזמן מה לעשות.
צריך למצוא את שביל הזהב.

היוונים היו חכמים מאוד.
הם ידעו מה המטרה.... ומצאו דרך ארוכה שהיא קצרה.
לכאורה קל יותר היה לאסור על היהודים את כל מה שקשור בדת היהודית, להכריח אותם להתייוון, ולסגור סיפור. אבל הם מצאו דרך מתוחכמת הרבה יותר. דברים לכאורה קטנים... לעומת כל התורה כולה.... אבל לאורך זמן ההשפעה של שלושת הדברים האלה היא הכחדה טוטאלית של היהדות, של עם ישראל.
כך גם בחינוך.

חינוך של חנוכה הוא חינוך לאורך זמן. חינוך שמטרתו "גַּם כִּי יַזְקִין" גם כשיהיה זקן, אפילו אז, ההרגל יגרום תענוג כמו עשיה של משהו חדש. כי זה משהו ששייך לו, עצם מעצמו. משהו שהוא רכש וניכס לעצמו לא בגלל שהוא חייב, לא בגלל שהוא פוחד מעונש, לא בגלל שהוא יקבל פרס, או יקנו לו משהו – אלא בגלל שככה טוב לו מבפנים. אפילו אם כלפי חוץ זה נראה שהוא עושה ללא חשק. כי אף ילד לא רץ לסדר בחפץ לב ובשמחה מתפרצת את החדר שלו. הוא יגיד אוף שמוף אבל אחרי שיסדר יהיה לו כיף ונעים בחדר, גם אם הוא לא יודה בכך.



כמו בפרשות של שני השבועות האחרונים, גם השבוע בפרשת מִקֵּ֖ץ [17] אנחנו עסוקים בחלומות.
גם לי יש חלום.
יש לי חלום שאף יהודי לא יתבייש להיות יהודי.
יש לי חלום שכל היהודים יתחברו בחזרה לתמצית שלהם.
יש לי חלום שכל היהודים ימצאו שוב את המהות האמיתית שלהם.
יש לי חלום שבכל בית יעלו את הנרות, בשמן כתית זך.

יש לי חלום שעל סמל בית ספר הריאלי יהיה כתוב לא רק וְהַצְנֵעַ לֶכֶת אלא וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹקֶיךָ [18] כי זה מה שכתוב בפסוק המקורי לפני ששיכתבו אותו והפשיטו אותו מהעיקר.
ד"ר ארתור בירם, מייסד בית הספר הריאלי והמנהל הראשון שלו, לקח את ה-
וְהַצְנֵעַ לֶכֶת וברצונו להדגיש את היסוד האנושי ולמרות ביקורות שהושמעו כנגדו, השמיט את השמן,  נטש את ה-עִם-אֱלֹקֶיךָ שהוא מה שנותן לוְהַצְנֵעַ לֶכֶת הזה את התוקף שלו, את התוכן,
את העוגן, את מרכז הכובד ששומר שלא נתהפך.
את הכח לשרוד אלפי שנים.
ובהשמטתו ה-עִם-אֱלֹקֶיךָ הוא מחק את הקב"ה ולקח את ה-עִם-אֱלֹקֶיךָ לכל עשרות אלפי תלמידי המוסד הזה מאז ועד בכלל.  

כן, נכון, 73% מהישראלים נוהגים להדליק חנוכיות. אבל לפני 22 שנה 95% מהישראלים הדליקו.
כל שנה לעוד 1% נמחק ה
-עִם-אֱלֹקֶיךָ.

נפוליאון בונפרטה אמר: "עם ללא עבר, אין לו עתיד."
יגאל אלון אמר: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל."
אבל עוד לפני שניהם אמר עֲקַבְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל: "דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַיִן אַתָּה הוֹלֵךְ,...[19]"
אם לא נלמד ממה שקרה, ממה שהיה, מההיסטוריה שלנו, לא נדע לאן אנחנו הולכים, נחזור על אותן שגיאות, לא נתפתח, לא נגדל, לא יהיה עתיד, לא נהיה בכלל... חס וחלילה!

שִׂימוּ שֶׁמֶן, שֶׁמֶן זַיִת, נֵרוֹת הַדְלִיקוּ, עֲשֹוּ הַרְבֵּה הַרְבֵּה אוֹר בַּבַּיִת!

חנוכה מלא אור, נר רביעי שמח, שבת שלום וראש חודש טבת נהדר, באהבה, סמדר🍓


דבר התורה מוקדש לרפואה שלימה ומושלמת בגוף ובנפש של טל בן תקוה וחנה בת שוליקה


כל השיעורים, כל הסוכריות, כאן -->http://smadarprager.blogspot.com/

מקורות:

·        הרב אבינר, ש. (אין תאריך). אברמסון, י. (עורך). פרשת בהעלותך: שתהא שלהבת עולה מאליה. אוחזר מתוך http://shlomo-aviner.net/index.php/  

·        הרב יובל הכהן אשרוב. חנוכה – גילוי של האור הגנוז. אוחזר מתוך https://www.besodh.com/

·        הרב אהרן גולדשיידר. (ה'תשע"ח). אור של אחדות. עמ' 61-59. ישראל: הוצאת דברי שיר.

·        רבי שלום נח ברזובסקי. (תשס"א). נתיבות שלום מאמרי חנוכה. עמ' כט-לא. ירושלים: "מכון אמונה ודעת" ישיבת בית אברהם סלונים.

·        מקראות גדולות http://mg.alhatorah.org/  

·        ספריה https://www.sefaria.org.il/

·        יהודע רן שריד. (ה'תשע"ח). מוסיף והולך. עמ' לו-מב. ישראל: הוצאת דברי שיר.




[1]  ספרתי באתר שירונט: שמחת תורה 4 שירים, סוכות 11, ראש-השנה 13, ט"ו בשבט 15, פסח 24, שבועות 26 (וזה מדהים כי זה חג מתן תורה שבו נגלה הקב"ה לראשונה לכל העם, ו-26 זו גימטריה של שם ה'), פורים 33, ו-ח נ ו כ ה 45!
[2]  בית ראשון של השיר "שִׂימוּ שֶׁמֶן" מאת לוין קיפניס
[3] שבת, כא' ב'
[4]  שמות כז' כ'
[5]  הציטוט מיוחס לבעל שם טוב וגם לרבנו בחיי
[6]  קוהלת ב' יג' – מפרש"י: "מן הסכלות" - הוא הרשע
[7]  כאן תאגיד השידור הישראלי מספק תוכן איכותי, מגוון וישראלי לציבור בכל הפלטפורמות - דיגיטל, רדיו וטלוויזיה  https://www.facebook.com/kanipbc/videos/2292992527596981/ בדקה 3:36
[8]  ישעיהו מט' יז'
[9]  מתוך סקר חדש שערך המכון למדיניות העם. פורסם במעריב אתמול: https://www.maariv.co.il/news/Judaism/Article-673482 (ירידה של 22% ב-22 השנים האחרונות בהסתמך על נתוני סקר ynet יהדות ועמותת גשר https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3642323,00.html)
[10]  השולחן ערוך (סימן תרעג) בנרות חנוכה, שכל השמנים כשרים להדלקת נר חנוכה, ומצוה מן המובחר להדליק בשמן זית, מפני שבו היו משתמשים במנורת בית המקדש, שבה נעשה הנס.
[11]  תהילים קכח' ג'
[12]  ואמרו חז"ל שהמקיים מצוה זו כהלכתה זוכה לבנים תלמידי חכמים, שנאמר "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו).
[13]  ציטוט המיוחס לרב קוק – לא מצאתי את המקור
[14]  פרשת בְּהַֽעֲלֹֽתְךָ֙ השלישית בספר במדבר: ח' א' – יב' טז'
[15]  במדבר ח' א'-ב'
[16]  משלי כב' ו'
[17]  פרשת מִקֵּ֖ץ: בראשית מא' א' – מד' יז' (10/12)
[18]  הפטרת פרשת בלק: תרי עשר, מיכה ה' ו' ו' ח': "הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹקֶיךָ. "
[19]  אבות ג' א'


[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotionally Focused Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.

יום שבת, 1 בדצמבר 2018

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לחנוכה – נר ראשון – ליל חניה | כה' בכסלו ה'תשע"ט


בס"ד | יַהֱדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לחנוכה
🍬 קבלו סוכריה לחנוכה- נר e : ליל חניה 🍬

לחג פוּרִים קוראים פוּרִים לזכר הפוּר[1] שהפיל המן ימח"ש ובכל זאת נעשה לנו נַהֲפוֹךְ הוּא[2].
לחג הפֶּ֥סַח קוראים פֶּ֥סַח "בעבור שפסח השם על בתי ישראל[3]", והבנים שלנו לא מתו במכת בכורות.
לחג שָׁבֻעֹת קוראים שָׁבֻעֹת בגלל שסופרים "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת[4]" מפסח ועד יום מתן תורה.
אז למה קוראים לחנוכה חנוכה?
היום נלמד שיש שתי סיבות.
  
1.      הסיבה הראשונה למה קוראים לחנוכה חנוכה:
כי זה היום שבו חגגו את
חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אחרי הניצחון הניסי על היוונים.
2.      הסיבה השנייה למה קוראים לחנוכה חנוכה:
כי היום הזה היה כה' בכסלו. זה היה היום שבו הם חנו בבית המקדש למשך שמונה ימים של הודיה והלל לקב"ה: חנו ב-כה'. חנו-כה. חנוכה.
וכך כתוב בספר החשמונאים[5]: "ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים, ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה, ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים. ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם, ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. ותהי שמחה גדולה בכל העם כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'."


הנר הראשון הוא היום הכי מהותי של החג. כי הרי הם 'חנו' ב'כה', וכל שאר הימים הם כתוצאה של היום הזה.
"בכלל ביהדות ל"פעם הראשונה" ולהתחלה יש סגולה להכיל בריכוז מבורך את כל מה שיבוא בעקבותיו.[6]"
כפי שמכתיבים את הדברים בפעם הראשונה, כך ימשיכו להתגלגל כל הדברים הבאים אחריהם.
אם מהפעם הראשונה שילד יושב ליד השולחן מלמדים אותו לפנות את הצלחת שלו מהשולחן – הוא ימשיך ויעשה את זה תמיד. אם מהפעם הראשונה שמתיישבים עם הילד על השטיח לשחק בלגו מלמדים אותו גם לאסוף את הקוביות לסלסלה, הוא ימשיך ויעשה את זה תמיד.
לפעם הראשונה יש כוח עצום.
לראשית יש כח שקובע את כל מה שיקרה בהמשך. הפעם הראשונה היא היסוד שעליו נבנות כל הפעמים הבאות.


כתוב בתלמוד הבבלי במסכת שבת: "
תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו[7]".
כמה פשוט.
המצווה של חג החנוכה היא שכל איש שיש לו בית ידליק בו נר.

מה זאת אומרת 'יש לו בית'?
כתוב במשנה: "בֵּיתוֹ, זוֹ אִשְׁתּוֹ.[8]" בית זה המשפחה.

חג החנוכה מזמין אותנו להיכנס הביתה ולהיות ביחד, איש ואישתו, והילדים, בבית, ושם לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה [9]".
ולפי האר"י הקדוש יש לברך
לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה ולא לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה[10], מכיוון ש: לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה זה ראשי תיבות נח"ל[11] שזה "נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים[12]" שהוא אחד מכינויו הקדושים של הקב"ה.

ואיפה בבית מדליקים את הנר?
ממש בכניסה לבית. בדלת הכניסה ממש ולצידה "מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל[13]" כדי שנהיה מוקפים במצוות, ומוקפים בקדושה בצאתנו ובבואנו.
הרב יהודה אריה לייב אלתר האדמו"ר מגור, ה"שפת אמת" כותב שהמזוזה מסמלת את התורה הקדושה, והחנוכייה את בית המקדש "שזה ב' המתנות הגדולות שזכו בנ"י.[14]"


הרב אליעזר ולדנברג כותב בספרו "ציץ אליעזר": "היונים בימי החשמונאים הבינו זאת כי הצביון המשפחתי המיוחד של עם ישראל הוא סוד קיומו ולכן הטילו את כובד משקלם לבטלו, וכפי שמסופר במדרש חנוכה , שבין הגזירות החמורות שגזרו עלינו גזרו גם על ביטול הייחוד - המשפחתי, וכלשון המדרש: עמדו וגזרו, שכל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגר לפתחו ידקר בחרב. וכ"כ למה? כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות, שכל בית שאין לו דלת – אין לו כבוד ולא צניעות".

בלעם הרשע עמד והתפעל מצניעותם של בני ישראל שפתחי האוהלים שלהם אינם מכוונים זה כלפי זה[15] וקרא: "מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃ [16]", היוונים למדו מברכותיו של בלעם הרשע שזה סוד כוחו של עם ישראל. קדושת הבית. טהרת הבית. חוזקו של הבית היהודי. ואת זה הם ביקשו להכחיד.

ובדיוק אל הבית הזה אנחנו נכנסים, אל הקדושה הזו.
אל המקום המוגן הזה שמובדל מן החוץ במזוזה על מפתח דלת הכניסה.
שם, בחוץ, פרוץ, לא בטוח, מסוכן.
כאן בבית, טהור, מוגן, שמור.

כותב הרב רונן נויבירט: "עיקר מצות החנוכה היא בפתח הבית. את אותו הפתח שניסו היוונים לפרוץ, אנו הצלחנו לשמור. משם אנו מפרסמים את הנס. פרסום הנס הוא פרסום שבחו של הבית היהודי.
נרות החנוכה, הם אלו שאמורים לחזק את התא המשפחתי, ולפרסם את שלימותו, קדושתו וצניעותו קבל עם ועדה."


כותב הנתיבות שלום: "עיקר מלחמת היוונים להשמידם היתה ע"י שהחשיכו עיניהם של ישראל. וכמו שבגשמיות הסומא חשוב כמת, כן ברוחניות. דהנה תכלית הבריאה היא שיראו את אותו ית' המאיר בתוך הבריאה: והארץ היתה תהו ובהו וחושך ע"פ תהום ויאמר יהי אור. האור הזה לא היה אור גשמי, אלא אור אלקותו ית'. ועם האור הזה אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם. ושוב אין מקום לתהו ובהו וחושך."

חנוכה הוא ליל חניה. חנו כ"ה. חנוּ כֹּה , חנוּ פֹּה.
שמונה לילות שבהם חונה כל המשפחה בבית, ומתאחדת מול החנוכייה, מול האור הגנוז של הנרות.
הביחד הזה מחולל ניסים של ממש ביחסים שלנו עם הילדים, ועם עצמנו.
ממש בבחינת נס גדול נהיה פה.

כשאנחנו מתכנסים בבית כולנו ביחד, כל המשפחה, אמא אבא והילדים, ואנחנו מדליקים את האור הבראשיתי הזה בחנוכייה, אנחנו עוטפים את עצמנו באור של הקב"ה ובשמירה שלו.
אנחנו מזכירים לעצמנו מה באמת חשוב כאן בעולם הזה. וכמה הרבה יש לנו רק מעצם היותנו כאן כולנו ברגע המרגש הזה מול החנוכייה.
זה לא מה תקנו לי. זה לא מתנות חסרות ערך מתחת לעץ, חסרות ערך כי מחר כבר ירצו משהו חדש. יש להם את כל מה שהם לא באמת צריכים , ולנו יש את היכולת לתת להם את מה שהם באמת צריכים: בית! בית מלא אור. בית של יהדות.
בית של אהבה. בית של ביחד.
בית שהוא המקום הכי בטוח בעולם עבור הילדים.
אי של שפיות בתוך עולם לא פשוט שמחכה בצידה השני של הדלת. בחוץ.

"מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל[17]":
כשאנחנו נכנסים הביתה מתייצבת לצדינו מימין המזוזה להבדיל בין חול לקודש, בין החוץ לפנים, וכשאנחנו יוצאים מהבית החנוכייה מימיננו ואת אורה ואת מהותה אנחנו לוקחים איתנו החוצה אל העולם.
אבל כדי להפיץ את האור. כדי להיות אוֹר לַגּוֹיים [18]. אנחנו קודם כל צריכים לספוג אותו פנימה. להתמלא.
להיות פך חתום בחותם של כהן גדול. פך מלא אור.
ואת האור הזה אנחנו מקבלים מול הנרות של החנוכייה.


היום זה הנר הראשון, זה מה שיקבע את ההמשך. היום מתווים את הדרך.
ושתהיה לכם מהיום חנייה נהדרת בכל יום.


חנוכה מלא אור, נר ראשון שמח, ושבוע טוב, באהבה, סמדר🍓


מקורות:

·        הרב מרדכי אליהו. (ה'תשס"א). דיני הדלקת הנרות וסדר הברכות חלק ד'. אוחזר מתוך https://www.yeshiva.org.il/midrash/1116

·        רבי שלום נח ברזובסקי. (תשס"א). נתיבות שלום מאמרי חנוכה. עמ' ז-ט. ירושלים: "מכון אמונה ודעת" ישיבת בית אברהם סלונים.

·        מקראות גדולות http://mg.alhatorah.org/

·        הרב רונן נויבירט. נר איש וביתו. אוחזר מתוך http://mikve.net/content/431

·        ספריה https://www.sefaria.org.il/

·        יהודע רן שריד. (ה'תשע"ח). מוסיף והולך. עמ' לו-מב. ישראל: הוצאת דברי שיר.



דבר התורה מוקדש לרפואה שלימה ומושלמת בגוף ובנפש של טל בן תקוה וחנה בת שוליקה






[1]  אסתר ט' טו': "עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר עַל כֵּן עַל כׇּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם."
[2]  אסתר ט' א': "בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם,
נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לִשְׁלֹחַ יָד, בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם." (נהפוך הוא).
[3]  פירוש האבן עזרא " וזה המועד נקרא פסח, בעבור שפסח השם על בתי ישראל." על הפסוק: "וְכָ֘כָה֮ תֹּאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מׇתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּ֥סַח ה֖וּא לַה'׃" שמות, יב' יא'
[4]  דברים טז' ט': "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפׇּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת."
[5]  חשמונאים חלק א' פרק ד' פסוקים נא'-נז'
[6]  בתוך "מוסיף והולך"
[7] שבת כא'
[8]  משנה, יומא א' א'
[9]  ברכת הדלקת נרות חנוכה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר (שֶׁל) חֲנֻכָּה."
[10]  וְיֵשׁ מְבָרְכִים "לְהַדְלִיק נֵר שֶׁלְחנוכה" (משנה ברורה תרע"ו סעיף קטן א', וכן בשו"ת מהרש"ל סי' פ"ה ועוד). וּבְכָל צוּרָה שֶׁבֵּרֵךְ - יָצָא יְדֵי חוֹבָה.
[11]  הַפְּרִי חָדָשׁ אוֹמֵר שֶׁעַל פִּי הַפְּשָׁט עִקַּר הַנֻּסְחָה הוּא "לְהַדְלִיק נֵר חנוכה" וְהַבֵּן אִישׁ חַי אוֹמֵר שֶׁלְּפִי הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ וְהַמְּקֻבָּלִים צָרִיךְ לְבָרֵךְ "לְהַדְלִיק נֵר חנוכה" (כְּדֵי לִרְמֹז לר"ת נַחַ"ל, רְאֵה בן איש חי וַיֵּשֶׁב ב')
[12]  שמות לד' ה'-ז': "וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן, וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם; וַיִּקְרָא בְשֵׁם, ה'. וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו, וַיִּקְרָא: ה' ה', אֵל רַחוּם וְחַנּוּן - אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוון וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה - פֹּקֵד עֲוון אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים."
[13]  הלכות חנוכה סימן ג'
[14]  שפת אמת, לבראשית, חנוכה, תרנ"ד, ה'
[15]  רש"י לבמדבר כד' ה'
[16]  במדבר כד' ה'
[17]  הלכות חנוכה סימן ג'
[18]  מקור הביטוי: ישעיהו מב' ו' "...וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ "


[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotionally Focused Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.