יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת: פרשת תצוה – אֵינֶנּוּ – ו' באדר ה'תשע"ח

💎בס"ד
יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת: פרשת תצוה – אֵינֶנּוּ – ו' באדר ה'תשע"ח

🍬 קבלו סוכריה לשבת: 🍬

פרשת תְּצַוֶּ֣ה פותחת בצווי של הקב"ה למשה רבנו לדאוג לקבלת שמן זית להדלקת הנר במנורה: "וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃" ( שמות כז' א').

הערב*, ז' באדר, יום פטירתו של משה רבינו, נדליק נר לעילוי נשמתו.

ודווקא בפרשה הזו, פרשת תְּצַוֶּ֣ה, לא מוזכר שמו של משה רבינו למרות שקוראים אותה בשבוע שבו חל יום פטירתו. הגאון מוילנא אומר: "השם יתברך ויתעלה שמו, הצופה ומביט עד סוף כל הדורות, ידע מראש כי בז' באדר יסתלק משה רבנו ע"ה, לזאת לא זכר שמו בפרשה הזאת, כדי לרמז על זה. "

ככה, פתאום, נעלם לנו משה רבנו.

המנהיג הענק הזה, שהקדיש לנו את חייו, ושבזכותו הפכנו לעם, שרעה אותנו במדבר עד לכניסתנו אל הארץ המובטחת, עומד בן מאה ועשרים שנה על פסגת הר נבו, מביט אל הארץ המובטחת, ויודע שאליה הוא לא יכנס. הוא עשה את תפקידו.

אז איך זה שדווקא בפרשה הזו שמו לא מופיע?

1. בעל הטורים מסביר שמאז שמשה נולד אין בחומש שמות פרשה ששמו לא מוזכר בה, ומכיוון שאחרי חטא העגל איים הקב"ה להשמיד את כל העם, עמד משה רבינו ואמר לו: 'אתה שובר לי את הלב ה', הם ואני זה היינו הך, אם אתה משמיד אותם' "מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב' לב') וכתוב: "וקללת חכם אפילו על תנאי באה" (מכות יא' ע"א): לדברים שצדיק מוציא מהפה יש כח עצום שאפילו אם לא התקיים התנאי תתקיים הקללה. עם ישראל ב'ה לא הושמד, אבל שמו של משה נמחה, נמחק, לא מכל הספר, לא מכל התורה – אבל מהפרשה הזו, שכרונולוגית מתרחשת מיד אחרי חטא העגל.

2. הרבי מלובביץ' אומר ששמו של האדם נחוץ בעצם לאחרים כדי שיוכלו לקרוא לו.

כשהקב"ה מפונה למשה רבינו ואומר לו: "וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה" הוא בעצם פונה למהות של משה רבינו, שהיא עמוקה יותר ומשמעותית יותר מהשם עצמו. "אַתָּ֞ה" זו פנייה שבעצם שווה יותר, ונעלה יותר מהדרגה של השם עצמו.

יוצא ששמו אֵינֶנּוּ אבל הוא אפילו עוד יותר נוכח.

גם במגילת אסתר שנקרא בשבוע הבא, שמו של הקב"ה אֵינֶנּוּ, הוא מוסתר, הוא בהסתר, ולכן מגילת הסתר, מגילת אסתר.

אפשר אם רוצים לקרוא את המגילה ולחשוב שבגלל ששמו של הקב"ה אֵינֶנּוּ גם הוא בעצמו כביכול אֵינֶנּוּ, וכל מה שמתרחש הוא סיפור של צירופי מקרים נפלאים ושל נס בלתי מוסבר.

אבל ממש לא.

שמו אֵינֶנּוּ אבל הוא אפילו עוד יותר נוכח.

הכל בהשגחה פרטית מדוייקת.

>> קחו משימה משותפת עם הילדים השבוע:

נסו להבחין בכל יום לפחות באירוע אחד שאפשר לחשוב שהוא מקרה אבל אתם יכולים להצביע על זה שנוכחותו של הקב"ה לגמרי שם.

זה הכל עניין של מודעות: של פקיחת עיניים ולב. זה שם. זה כל הזמן מתרחש בעולם שלנו. הקב"ה מוסתר, אבל הוא אף פעם לא נעלם.

זה הכל עניין של מיומנות. אם מתאמנים מספיק – רואים. זוכים.

היום נעלה נר ונדליק אור לתינוק שמילא את הבית באור כשנולד, ושנזכה כולנו שזכותו של משה רבינו ע'ה תגן עלינו. אמן.

שבת שלום ומבורך – באהבה, סמדר 🍓

* הערב (רביעי) וכל היום מחר (חמישי) עד השקיעה.

דבר התורה מוקדש לרפואה שלימה של חנניה שלום הנרי בן מזל ושל מרדכי בן מלכה בתוך שאר חולי עמו ישראל

© כל הזכויות שמורות לסמדר פרגר

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת: תקוה לשמחה תמיד | פרשת תצוה | ד' באדר ה'תשע"ח

בס"ד

השיעור מוקדש לתוצאות טובות בבדיקות ורפואה שלימה של חנניה שלום הנרי בן מזל ושל מרדכי בן מלכה

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת תצווה וראש חודש אדר

תקוה לשמחה תמיד

שיעור קצר לכבוד בת המצוה של תקוה
על שמחה, ושמן זית, מנורה ונר, תמיד.

 

פרשת השבוע שלנו, פרשת תְּצַוֶּ֣ה[1], מדברת על השלבים האחרונים של הקמת המשכן, ועל בגדי הכהן, ופותחת כך: "וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃"

אבל אולי צריך להתחיל עם –

השאלה הכי מתבקשת מאליה: ממתי מעלים נרות? נרות מדליקים לא מעלים.

אלא שבהדלקת המנורה יש יותר מסתם הדלקת אור, יש כאן עניין רוחני לא רק אופרטיבי.

כתוב בספר משלי "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם[2]", הרבי מלובביץ' כותב שהכוונה היא לכך "שהנשמה היהודית היא כמו אש הנמשכת למעלה. אולם כדי שהאש הזו אכן תבער ותהפוך לשלהבת גדולה, חייבים למצוא את ה'מתג' הנכון שיצית את הניצוץ.

אבל זה עוד יותר עמוק אפילו. הרבי מלובביץ' הסביר "דציווי (תצוה) הוא צוותא וחיבור. וזהו ואתה תצוה את בני ישראל, שמשה הוא מקשר ומחבר את בני ישראל עם אוא"ס[3]".

כלומר, שבכל דור יש את המנהיג הרוחני שלו, "אלה שה' העניק להם את הכוח ואת היכולת המיוחדת למצוא את ה'מתג' הזה, ולסייע לכל יהודי להתקשר למקורו הרוחני."

{

הדלקת הנרות במנורה, מעלה את הנשמות של כל יהודי. ויש גם דרך לעשות את זה.

מפרש"י: "לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר – מדליקן עד שתהא שלהבת עולה מאיליה."

כדי שאפשר יהיה להדליק את הנשמה זה לא מספיק ללחוץ על ה'מתג' שלה, זה לא מספיק לקרב את הגפרור לפתילה – אלא שצריך לעמוד שם ולחכות בסבלנות עד שהאש אכן תיתפס בפתילה, עד שהיא תאחז בכוחות עצמה ותוכל להמשיך לבעור ללא עזרה, גם אם מקור האש, מי שהדליק אותה – יזוז, ולא יהיה שם יותר.

כשאנחנו מדברים על חינוך ילדים למשל, זה לא מספיק למשל להראות לילד פעם אחת איך רוכסים שרוכים של נעליים. צריך להקדיש לזה זמן, ולהראות לו שוב ושוב ושוב, להיות איתו, לתת לו להתנסות בעצמו, וגם כשהוא מצליח להישאר לידו ולעודד אותו, כמה יפה הוא מצליח, ורק כשהמיומנות כבר נרכשה, והיא שלו, ואין לו יותר צורך שנהיה שם – זה הזמן שלנו לזוז. כי השלהבת עולה מאליה. מעצמה. הין לו צורך עוד בדלק שלנו. יש לו דלק משל עצמו.

וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל, "הכוונה היא שמשה רבינו גילה בישראל את כח נשמתם, שבנוסף חיזוק האמונה פעל גם שציווי הוא מלשון צוותא וחיבור" אומר הרבי מלובביץ', כך שבני ישראל יהיו מאוחדים ומחוברים זה לזה, וגם לאביהם שבשמים.

{

אומר רבי יוסף חיים, הבן איש חי: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם -- נר דולק מורכב מ'פתילה' ומ'שלהבת' דולקת."

השלהבת דולקת מהכוח שיש לפתילה לבעור. והפתילה מקבלת את הכוח שלה מהשמן.

"כך גם האדם בנוגע לעבודת ה': ה'פתילה' דומה ללב, וה'שלהבת' נמשלה לכלים שעל ידם מפיק האדם את סתרי לבבו (את האהבה שלו לקב"ה), ומוציאם מן הכוח אל הפועל.

כשם שה'שלהבת' במקדש צריכה שתהא עולה מאליה, כך מעשי האדם צריכים שיעשו לכבוד שמיים, וללא שום פנייה זרה שאינה באה מתוך רצון הלב, אלא לה' בלבד.

עולה מ'אליה', אותיות: א"ל – י"ה, דהיינו כוונה נקייה וטהורה אך ורק לשם ה' יתברך."

{

חגגנו היום בסעודת האמנים המסורתית שלנו את ראש חודש אדר.

וכתוב: "משנכנס אדר מרבין בשמחה[4]",

לחודש הזה יש יכולת סגולית של שמחה כי הוא: "הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה[5]"

וזה מה שאנחנו עושות היום ושמחות ומשמחות את תקוה היקרה בבת המצוה שלה,

ורבי נחמן מברסלב, שהיה הרבי הכי מדוכא בעולם ולכן חקר את ענין השמחה מאוד לעומק, נהג לומר: "מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה... תָּמִיד![6]", וכך הוא כותב:

"וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיך לְהַתְגַּבֵּר מְאד בְּכָל הַכּחוֹת

לִהְיוֹת אַך שָׂמֵחַ תָּמִיד

כִּי טֶבַע הָאָדָם לִמְשׁך עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת

מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן

וְכָל אָדָם מָלֵא יִסּוּרִים

עַל כֵּן צָרִיך לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד

וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל

וַאֲפִילּוּ בְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא

אַף שֶׁגַּם לֵב נִשְׁבָּר הוּא טוֹב מְאד"

אבל איך אפשר תמיד להיות בשמחה?         ואיך זה מתקשר לנו לפרשה?

{

"וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃"

הקב"ה מטיל על משה רבנו את המשימה לאסוף תרומה נוספת מבני ישראל, את השמן להדלקת המנורה.

בניגוד לשאר חלקי המשכן שנתרמו פעם אחת, צריך לערוך מידי פעם גביה מחודשת של תרומות כדי לרכוש שמן נוסף – כי הוא מוצר מתכלה (perishable), והמצוה היא להדליק את המנורה תמיד. כלומר, כל יום.

אבל רש"י מדייק אותנו ומפרש: לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד: "תָּמִֽיד – כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר: עֹלַ֖ת תָּמִ֑יד (במדבר כח' ו'), ואינה אלא מיום ליום."

כותב הרב וולבה: "רואים ש'תמיד' אין הכוונה בלי הפסק, אלא הכוונה 'קבוע'. לפי זה, 'מתמיד' הוא מי שיש לו קביעות בלימודו."

אז אולי אי אפשר להיות תמיד שמחים, אבל אפשר תמיד להתכוון להיות שמחים, לרצות להיות שמחים, ולעבוד על זה: לעשות את השמחה שתהיה קבועה בחיים שלנו.

{

אז למה דוקא שמן זית ולא שמן אחר?

אומר הבן איש חי "המנורה כידוע רומזת לתורה, ומובא בזוהר הקדוש (פרשת נשא רכו) כי דבר שתילי הזית מיודים מכל האילנות בכך שעץ הזית משופע בזיתים כל השנה ולא רק בעונות מסויימות."

כך היא גם התורה שלנו, "אור התורה נמשל לאור שמן הזית, שהוא תדידי בכל השנה כולה, בקור ובחום, בקיץ ובחורף – לעולם לא ישבתו מעסק התורה. וזה מה שנאמר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד – נעסוק בתורה ללא הרף וללא התחשבות בשינויי מזג האויר וכדומה."

{

אבל יש עוד סיבה למה דוקא שמן זית, ולא סתם אלא שמן זית זך:

כי כדי ליצר שמן זית זך צריך לכתוש את הזית.

הבשר של הזית מר מאוד. אי אפשר לאכול זית ככה סתם ישירות מהעץ.

צריך לכתוש אותו בדרך של דחיסה והידוק (compressing). כך שיתקבל שמן כתית.

רק כתית: שזו דרגת השמן הכי גבוהה שיש, בעל חומציות הכי נמוכה (עד 0.8%[7]).

וזך: נקי מכל העמילנים שיש בבשר של הזית כשסוחטים אותו חזק מידי.

כלומר, כדי לקבל את השמן הזית הזך המיוחד הזה שמתאים להעלות בו נר תמיד במנורה של המשכן (ובהמשך של בית המקדש) צריך להעביר את הזית תהליך לא נעים של שבירה.

רק מתוך השבירה הזו, אפשר להגיע אל הטוהר הפנימי הגלום בו, ולהגיע להיות חלק בעבודה הרוחנית הגבוהה ביותר של קודש המשכן של הכהן הגדול.

לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד במנורה. לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד בנשמות של היהודים.

כך גם האדם.

"דוקא כשהאדם נמצא במצד של כתית, של שבירה" אומר הרב מנחם וילהלם[8], דוקא אז, "הוא יכול להגיע למקום הרוחני הגבוה ביותר."

במגילת אסתר, אחרי הנס הגדול של פורים כתוב במגילה: "וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת[9]", וחז"ל מסבירים לנו שאת התורה שהתחילו היהודים לעשות בצורה חיצונית במעמד הר סיני "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע![10]", בימים האלה של מרדכי ואסתר קיבלו עליהם היהודים בימי מרדכי ואסתר בצורה פנימית יותר – מתוך בחירה.

דווקא מתוך הקושי הגדול של מלכות אחשוורוש ורשעותו של המן ימ"ח, מרדכי היהודי, שהיה 'משה רבינו' של אותו הדור, הֶעֱלָה בהם נֵ֖ר תָּמִֽיד והוציא מהם כוחות שהם לא ידעו שיש להם, בבחינת:

Bob Marley: “You never know how strong you are until being strong is your only choice.“

ויקטור פרנקל[11] אבי הלוגותרפיה מדבר בספרו "האדם מחפש משמעות" על היכולת של בני אדם בתנאים הקשים ביותר של מחנות ההשמדה של מלחמת העולם השניה למצוא דרך לחזק את רוחם ולא להתייאש ולא להישבר. איך? על-ידי היכולת למצוא משמעות, סיבה, לחייהם גם בתוך מצבים בלתי אפשריים: "נשארה רק "האחרונה בחירויות האדם" - היכולת לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונות"[12].

 בגמרא, במַסֶּכֶת תַּעֲנִית לא כתוב רק: "משנכנס אדר מרבין בשמחה" אלא: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה[13]".

הרבנית ימימה מזרחי מלמדת אותנו שאי אפשר להבין שמחה בלי עצב.

אנחנו חייבות להבין שרק מי שגדל לתוך מציאות הפוכה יכול לראות את התשליל, ולעשות נהפוך-הוא של המציאות שלו, ולהפוך את העצב לשמחה.

רק ממצב של שבירה אפשר לשנות את זוית הראיה, ולעשות נהפוך הוא:

"וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה ...

לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר.

וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.[14]"

{

אנחנו חוגגים היום בת מצוה לנערה צעירה שמתוך קושי מצאה את החירות למצוא את דרכה למקור נשמתה.

נאחל לך, תקוה בת אנג'לה היקרה, שתמשיכי לצעוד תמיד באותה נחישות וכוח שיש בך, ותמצאי בדרך אנשים שיוסיפו עליך שֶׁ֣מֶן זַיִת זָךְ כדי להמשיך ולְהַעֲלֹ֥ת את נֵ֖ר התָּמִֽיד שלך.

יום הולדת שמח, וחודש אדר שמח לכולנו.

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר ב'נ כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

{

מקורות:

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא – רש"י כפשוטו - שמות – פרשת תצוה. עמ' תלו-תפח. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב וולבה, ש. (ה'תשס"ט). שיעורי חומש. שמות. פרשת תצוה. עמ' רמב'. ירושלים: משפחת וולבה.

הרב וילהלם, מ. (בנגקוק תאילנד). (ה'תשע"ו 2016). ממתק לשבת, הסיפורים והמסרים שעושים את השבת בבנגקוק. עמ' 130-128. ישראל: הוצאת חזק.

רבנו יוסף, ח. (תשס"ו). פניני הבן איש חי על פרשיות השבוע – בראשית שמות. עמ' תכה-תקז. ישראל: הוצאת פלדהיים. 

הרבנית מזרחי, י. (פרידמן, י. עורכת). (שבט תשע"ח). לפרשת תרומה. ירושלים. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"].

מילר, ח. (2007) שם הפרשה לפרשת בהעלותך ע"פ ליקוטי שיחות של הרבי מלובביץ' חלק ב', עמ' 316 ואילך, בתוך ספר במדבר, עמ' 61, מהדורת לבייב, קול מנחם.

מכון אור החסידות (ה'תשע"ו) שיחת היום, עמ' 131, ע"פ סה"מ מלוקט על חודשי השנה, הרבי מלובביץ' ח"ג עמ' לד, כפר חב"ד, מכון אור החסידות

פראנקל, ו. (1981). האדם מחפש משמעות. מבוא ללוגותרפיה. ממחנות המוות אל האכסיסטנציאליזם. תל אביב: הוצאת דביר.

אדמו"ר שניאורסון, מ. מ. (י' באדר א' ה'תשמ"א). מאמרים מלוקטים חלק ג' שיחה פרשת תצוה. אוחזר מתוך http://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/7/index.htm 

---

[1] פרשת תְּצַוֶּ֣ה: שמות כז' כ' – כט' מו' (8/11)

[2]  משלי כ' כז'

[3]  אור אינסוף

[4]  תענית כט' ע"א

[5]  אסתר ט' כב': "כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים."

[6]  ליקוטי מוהר"ח ח"ב תורה כד'

[7]  מה שנקרא extra virgin olive oil EVOO.

[8]  שליח חב"ד בבנגקוק תאילנד, יוצר הסדרה הפופולרית 'ממתק לשבת'

[9]  אסתר ט' כג'

[10]  שמות כד' ז'

[11]  בהקדמה לספרו
ויקטור אמיל פראנקל (בגרמנית:Viktor Emil Frankl;‏ 26 במרץ 1905 – 2 בספטמבר 1997) היה רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי, מייסד הלוגותרפיה ושיטת הניתוח האקזיסטנציאליסטי, הנחשבת לאסכולה הווינאית השלישית בפסיכותרפיה (אחרי הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אלפרד אדלר).

בספרו הנודע, בכותרו העברי "האדם מחפש משמעות", (שפורסם לראשונה ב-1946, ונמכר בלמעלה מתשעה מיליון עותקים) תיעד פראנקל את חוויותיו כאסיר במחנה ריכוז נאצי, ותיאר את גישתו הפסיכותרפית למציאת משמעות החיים. פראנקל, שנמנה עם אסכולת הפסיכולוגיה ההומניסטית, נחשב לפורץ הדרך לשימוש באקזיסטנציאליזם כאמצעי בפסיכותרפיה. (ויקיפדיה).

[12]  “Everything can be taken from a man but one thing: the last of the human freedoms—to choose one’s attitude in any given set of circumstances, to choose one’s own way.”

[13]  תענית כט' א': "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה."

[14]  אסתר ח' טו'-טז' ; ט' כב'

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת: פרשת חיי שרה | כ' במרחשוון ה'תשע"ח

💎בס"ד | חיי שרה: להוסיף אור 

🍬 קבלו סוכריה לשבת: 🍬

  

בפרשת השבוע שלנו, פרשת חַיֵּי שָׂרָה, אנחנו לומדים על שלושה דברים מעל לטבע, ניסים, שהתרחשו באוהל של שרה אמנו, שפסקו לאחר מותה, וחזרו להתקיים כשיצחק הביא את רבקה לאוהל אמו "וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֙הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ" (בראשית כד' סז'):

©      ענן קשור על האוהל - המסמל את השכינה והקשר עם הקב"ה,

©      ברכה בעיסה – השפע הגשמי, דלתות פתוחות לרווחה,

©      ונר שדולק מערב שבת לערב שבת - מידת החסד, כנגד השפע הרוחני בבית.

על הנר של שרה ובהמשך גם של רבקה שדלקו מערב שבת לערב שבת, מקשה הרבי מלובביץ' ושואל^: אם כבר היה כאן נס, למה לא עשה הקב"ה שהנר ידלוק כל הזמן, "עד אין סוף"? הרי ברור שהיה בכוחו של ה' לגרום לנר "להאיר עוד ועוד, עד עולם."

שולחן השבת שלנו, ופרחים (פאוני) מהגינה שלנו

הרי זו לא בעיה לקב"ה לעשות כזה נס שהנר ידלוק כל הזמן, ולא יכבה אף פעם.

אז נשאלת השאלה המתבקשת מאליה: למה עשה הקב"ה שהנר יכבה, ושתצטרך שרה, ואח"כ גם רבקה, להדליק כל ערב שבת מחדש נר לשבת, רק כדי שידלוק כל ויכבה אחרי שבוע, וחוזר חלילה?

הרב עוזיאל אליהו מסביר שלכל דבר יש זמן שהוא המתאים ביותר לביצוע פעולה מסויימת על הצד הטוב ביותר, כמו שאמר החכם באדם: "דָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב" (משלי טו' כג'), שבזמן הזה יש לו יכולת שנשיג את המקסימום מהפוטנציאל הטמון בתוצאה של ביצוע המשימה.

קוראים לזמן הזה: "עת רצון" או "שעת רצון".

זמן הדלקת נרות שבת הוא זמן כזה של "עת רצון", ולתפילות שלנו יש את מקסימום הכח להתקבל בשמים. כי זו השעה, זו העת, שבה שערי השמים פתוחים לרווחה לקבלת תפילות.

כשאנחנו מדליקים בכל ערב שבת נר שבת, אנחנו מכניסים את האור של הקב"ה אלינו הביתה.

אור האינסוף שממנו אנחנו יכולים לשאוב אור עבור עצמינו.

אור שנוכל למלא בו את עצמנו, ולהשפיע ממנו על בני בתינו, ועולמנו.

אור שילווה אותנו במהלך כל השבוע, שהוא וקדושת השבת ישפיעו עלינו ועל יומנו עד שיגיע שוב זמן הדלקת נרות.

שנוכל להשתמש באור הזה להיטיב עם עצמנו, ועם בני משפחתנו, וסביבתנו, ולהמשיך לשפר ולהשתפר, לגדול ולגדל, לעלות בעצמנו ולהרים אחרים מדרגה ועוד מדרגות.

ובזכות העבודה הזו במהלך השבוע, בין שבת לשבת, בכל פעם שאנחנו מגיעות לזמן הדלקת נרות, אנחנו אחרות.

ולכן גם הדלקת הנרות שלנו לא זהה לזו של השבוע שקדם.

אנחנו עומדות במקום אחר, גם מבחינת ההתקדמות הרוחנית האישית שלנו במסע חיינו, וגם פיזית, אנחנו במקום אחר במימד הזמן.

הקב"ה דאג לכך שגם לשרה וגם לרבקה תהיה ההזדמנות להדליק מחדש, קצת אחרת, טוב יותר, נר של שבת. הזדמנות להתפלל, הזדמנות להכניס עוד יותר אור. אור אינסוף!

ובמילותיו של הרבי מלובביץ: "אלא שהקב"ה הפסיק את הנס בכל ערב שבת על מנת לתת אפשרות ולספק הזדמנות להדליק עוד נר באופן נעלה יותר."

ויהי רצון שתתקבלנה כל תפילותינו ברחמים. אמן. 

שבת שלום ומבורך של אור ושמחה ובשורות טובות – באהבה, סמדר 🍓

^ עפ"י תורת מנחם – התוועדויות ה'תשמ"ה ה"א ע"מ 357 ואילך.

© כל הזכויות שמורות לסמדר פרגר