בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת שופטים

אל תהיי תמימה

שני ציווים שלכאורה סותרים אחד את השני.

מחד "תָּמִים תִּהְיֶה..." ומאידך "שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙.."

איך אפשר מצד אחד לבחון ולבדוק ולפקח, ומצב שני להיות תמים?

 

פרשת שֹׁפְטִ֣ים[1], הפרשה החמישית בספר דברים, מפגישה אותנו עם חוק וסדר.

לא תוכנית הטלויזיה, אלא החוק והסדר של חיים חברתיים מתוקנים של עם ישראל בארץ ישראל.                                                                                                                               

היא פותחת במילים אלה: "שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר ה' אֱלֹקֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃ לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃ צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃[2]"

הקב"ה אומר לנו שעל מנת שנוכל לחיות בשלום, בשקט ובשלווה בארץ ישראל, אנחנו חייבים למנות שבכל עיר ועיר שופטים, שישפטו ויפסקו את הדין, ושוטרים, שהם הזרוע המבצעת את ספק הדין, והם שיאכפו את משפט השופטים על העם.

השופטים, הדיינים, צריכים להיות אנשים כשרים שיוכלו לשפוט בצדק, ולא להיגרר אחרי דברי חנופה או שוחד. כי לאלה יש נטייה לפגוע אפילו בחכמים, לקלקל את הראייה שלו, לעוות את היכולת לשפוט נכון, לעוור אותם מלראות את הצדק, וכמובן יגרום לכך שאפילו צדיקים יסלפו את דבריהם, ויעקמו את האמת.

חייבים למנות אנשים בעלי שיעור קומה שישרתו בתפקיד השופטים והשוטרים של העם.

תפקידם יהיה לשפוט על פי האמת והצדק האלוקיים – כלומר על פי התורה.

אבל מכיוון שאנשים הם אנשים, צריך לוודא שאלה שייבחרו יהיו בעלי אמות מוסר גבוהות שלא יטו משפט, ללא אפליה, לא ייקחו שוחד, ולא יסלפו את דברי הצדיקים ומפרשים את התורה, ומנגישים את האמת והצדק האלוקי לשופטים, לשוטרים ודרכים לעם, באופן ישים לחיי היום-יום.

הציווי: צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לא סתם כפול. ישנה בו הוראה עבורינו, האזרחים, להבין שאפילו השופטים הם בני אדם שעלולים ליפול לחנופה ושוחד, ולקלקל את יכולתם לשפוט בהגינות וביושר. ולכן, מוטלת עלינו, על מי שאמור להישפט, החובה להיות פעילים בתהליך המשפטי של עצמנו בכך שכמו שאמר רש"י: "הלך אחר בית דין יפה." כלומר, מסביר פשוטו של מקרא: "ראוי לבעלי הדין להשתדל לדון אצל בית דין המופלג בחכמה , ול'רדוף' ולבקש אחריהם אף במקום רחוק.[3]"

רש"י אומר שיכול להיווצר מצב שבו מערכת המשפט במקום המגורים שלך לא תהיה אופטימלית, ולכן צריך לעשות את המאמץ ולחפש את בית הדין נקי – כזה שמצליח להתגבר על התאוות האנושיות, ולהישאר דבוק בצדק של התורה, באמת האלוקית המוחלטת.

האחריות היא עלינו.

שחיתות היא עובדת חיים. זה יקרה. אנחנו בני אדם, ונבראנו מראש עם נטיות גשמיות שלא עולות בקנה אחד עם הדרישות האלוקיות.

יחד עם זה, זה בדיוק מה שהקב"ה מצפה מאיתנו: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ.[4]"

קראתי בשם החפץ חיים, שהכוונה היא ל: "תמים תהיה - רק עם ה', אל תהיה תמים - כשאתה עושה עסקים עם בני אדם..." אין הכוונה לתמימות, במובן של נאיביות. אלא לתמימות במובן של שלימות. שלימות בקשר עם הקב"ה. באמונה שהכל שלו וממנו, ואין עוד מלבדו.

ולכן, לא ליפול למקומות שבהם שמים את מבטחנו בבני אדם.

זה קוסם – להיות קצת ראש קטן. להתכרבל בבטחה בידיים של מישהו אחר, שיחליט בשבילי, ויעשה עבורי את הבחירות הקשות, ובעיקר יסיר מעלי את האחריות על טעויות בלתי נמנעות.

אבל בדיוק עם אלה התורה אוסרת עלינו להתחבר, עם קוסמים.

אבל לא את זה התורה מבקשת מאיתנו.

היא אומרת לך: נשמה, אל תהיי תמימה. אל תהיי נאיבית.

היי שלימה באמונה. היי שלימה במידת הביטחון שלך בקב"ה.

אולי לא תמיד תקבלי את מה שאת רוצה, ואולי זה לא תמיד יהיה נוח או נעים – אבל אל תאמיני למיראז'ים. האמת כאן, בשלימות, בתמימות, אם רק תבחרי לראות אותה.

אבל איך? היום אנחנו לומדות.

רש"י: " תָּמִים תִּהְיֶה... התהלך עמו (עם הקב"ה) בשלימות ותצפה לו (תפעל על פי הציווים שלו), ולא תסמוך על המנחשים (מגידי עתידות, קוראים בקפה, וכו') ועל המעוננים (הקוסמים, מאחזי העיניים, וכו')."

עם כל כמה שזה מושך ומסקרן ומעניין, זו לא דרכה של היהדות.

"כִּ֣י הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ יוֹרֵ֣שׁ אוֹתָ֔ם אֶל־מְעֹנְנִ֥ים וְאֶל־קֹסְמִ֖ים יִשְׁמָ֑עוּ וְאַתָּ֕ה לֹ֣א כֵ֔ן נָ֥תַן לְךָ֖ ה' אֱלֹקֶֽיךָ׃[5]"

רש"י: " לֹ֣א כֵ֔ן נָ֥תַן לְךָ֖... שהרי השרה שכינה על הנביאים וְאוּרִים וְתֻמִּים."

תָּמִים, ו-תֻמִּים – כתובים בדיוק אותו הדבר, ונשמעים כמעט אותו הדבר.

לגויים אין אלא את הקוסמים והיידעונים וקוראי בקפה וניחושים ומזלות, וכל מיני סוגים של עבודה זרה – שלא שייכת לנו. ליהודים, נתן הקב"ה את נביאי האמת, ואת האורים והתומים, שהם האמצעי לפנות אל ה' באמצעות הכהן הגדול המפרש את התשובות של ה' לשאלות המטרידות יהודי.

מאיתנו מצפה הקב"ה להיות שלמים עם הקשר שלנו איתו, ולא ללכת לרעות בשדות זרים.

אפילו שאנחנו רוצים – אנחנו אמורים להתגבר על הרצונות הגשמיים שלנו, ולהתעלות לקיום של חיים אחרים. תמימים. שלמים עם ה'.

וזה דורש עבודה שכלית של מחד התבוננות גשמית מה נכון ומה לא נכון, מה לקרב ומה להרחיק.

ומאידך, שההתבוננות הזו תגיע מלב שלם. תמים.

וזו עבודה יום-יומית.

שאין לה סוף. כי אין סוף למידת הקרבה, והאינטימיות שאפשר להגיע אליה עם ה'.

כותב הנתיבות שלום[6], הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל: כותב: "אי אפשר לעקור את הרע בשכליות גרידא, דכמה שישיג גדולות בשכלו, אין זה מועיל לעקור את הרע, ואין עצה אלא להכניע את הרע בפועל עד רדתו."
וממשיך ומביא בשמו של הרב אברהם וינברג, מייסד חסידות סלונים: "עוד יום שיהודי לא עשה בו כנגד רצונו אינו נחשב כיום בחיים."

העבודה שלנו היא על שני קווים כביכול מקבילים, אבל הם בעצם לא רק משלימים אחד את השני, אלא גם על מנת לבצע כל אחד מהם אנחנו זקוקים לשני.  כלומר,

על מנת להגיע למצב של "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" חייבים לעבוד ממקום של ""שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ".

אבל כדי להיות עם עצמך במקום של "שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ" חייבים להיות בעמדת "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ".

ולמה זה?  --  ננסה להסביר. כי יש לנו כאן שיעור אפילו עוד יותר עמוק.

{

"תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ".

הרבי מליובאוויטש[7] כותב: "שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ -- כמו שפסק-דין של שופט הוא ציווי וגזירה עבור בעל הדין, ולא עצה טוב המובנת בשכלם, (שיש) לקיים מתוך הכנעה לסמכותו של השופט, (באותו אופן) קח את ההוראות של התורה, שעשויות לפעמים להיות בלתי מובנות לך, ותחדיר אותם בכל שערייך, כלומר בכוחות ובכישרונות שלך, שהם השער והפתיחה לכל ההנהגה שלך. עד שתחוש בסופו של דבר כי הן עצות טובות ומועילות עבורך."

הרבי מליובאוויטש מנחה אותנו לפעול באופן פשוט, בתמימות, על סמך הנחיית התורה.

בדיוק כפי שבן אדם מתייחס לפסק דין של שופט לא כאל עצה אלא כאל ציווי, ומקיים אותו גם אם הוא לא מובן לו או מוצא חן בעיניו, כך עליו להתייחס גם לציוויים של הקב"ה באותו אופן ולקיים אותם גם אם הם לא מובנים לו, או אם הם לא מוצאים חן בעיניו.

ובדיוק כמו שאת פסק בית הדין מעבירים תהליך של רציונליזציה על מנת שאפשר יהיה לחיות איתו למרות כובדו, ומבינים שהוא בסופו של דבר לטובתנו באופן ישיר או באופן עקיף על-ידי שהוא תורם לחברה כולה, כך גם עלינו להגיע למצב שנרגיש בחוש שהציוויים של הקב" הם לטובתנו.

אבל על איזה שערים מדברת התורה? ועל איזה שערים מדבר הרבי מליובאוויטש?

{

הש"ך[8], הלא הוא הרב שבתי כהן, הקרוי על שם ספרו שפתי כהן (ראשי תיבות: ש"ך), מסביר "כי בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ מתייחס לשערים של התקשורת בין האדם וסביבתו, שהם העיניים, פה, וכו'. לפי זה כוונת הציויי היא לתת שופטים על השערים הללו, כלומר, שהם יהיו נשלטים על ידי הנפש האלוקית."

מבאר נחל קדומים של החיד"א[9] (מביא בשם ר' חיים ויטאל[10] וכן מובא בשל"ה הקדוש[11]):

"שזה מדבר לכל אדם שעליו למנות שוטרים לכל שעריו. לכל אדם 7 שערים:

2  עיניים, 2 אוזניים, 2 נחיריים, פה אחד - סה"כ 7 שערים."

הש"ך, מסביר לנו שיש לנו שערים שבאמצעותם אנחנו מתקשרים עם העולם, והעולם מתקשר איתנו. שבעת השערים נמצאים בראש: שתי עיניים, אף אחד, שתי אוזניים, ופה אחד.

בפסיכולוגיה יש חוק/כלל שנקרא: 55-38-7[12].

זה אומר, שכשאנחנו מתקשרים עם בני אדם אחרים אנחנו מתייחסים לשלושה אספקטים:

למילים, לטון הדברים, ולשפת גוף, או מה שקרוי: מסרים בלתי מילוליים.

המשקל שאנחנו נותנים לכל אחד מאספקטים הללו בא לידי ביטוי באחוזים: 7%, 38% ו-55%.

מכאן: חוק/כלל 55-38-7.

כלומר, מתוך 100% של האינטראקציה עם אדם אחר:

אנחנו נותנים משקל של 7% מתוכם לתוכן הדברים, 38% לטון הדברים, ו-55% לשפת הגו, ולמסרים הבלתי מילויים.

כלומר, העיניים מעבירות לנו הכי הרבה אינפורמציה שבדרך כלל אנחנו אפילו לא מודעות אליה.

העיניים ממוקמות גם הכי קרובות למח ולכן יש להם גם הכי הרבה השפעה עלינו.

לא סתם אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים.

זה מדהים לחשוב על זה שאנחנו מקבלים הרבה מאוד מידע דרך העיניים גם אם אנחנו אפילו לא מודעים אליו. כמו למשל, בשיחה עם מישהו אחר, אנחנו נקבל אינפורמציה על מה שהאדם השני מרגיש יותר משפת הגוף שלנו, שאותה אנחנו רואים, מאשר מהמילים שהוא מוציא מהפה.

האף נמצא מתחת לעיניים, ומעל הפה. יש לו תפקיד להזהיר אותנו לפני שנכניס משהו לפה שמסוכן לנו, ובדר"כ יהיה לו גם ריח שיעיד על כך. אבל באף אנחנו יכולים גם להריח דברים נטולי ריח: 'אני מריחה סכנה באויר' או 'אני מריחה משהו מסריח' כשמדובר במשהו לא טוב שעומד להתרחש.

בפה אנחנו טועמים, אבל לא רק דברים מוצקים, אלא גם את הדברים שאנחנו שומעים ורואים. 'דברי טעם' או 'דברים תפלים'. האם לדבר טעם טוב או שמדובר בעניין שעדיף לקחת ממנו מרחק.

והאוזניים, אלא נמצאות משני צידי הראש, כמו העיניים גם הן קרובות למוח יותר מהאף ומהפה, אבל יותר לחלק האינסטינקטיבי שלנו, מאשר למוח החושב.

{

אולי עכשיו אנחנו מבינות טוב יותר איך אפשר גם וגם. 

גם להיות "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" וגם  להציב "שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ".

אנחנו מחוייבים להפעיל ביקורת ושיפוטיות על העולם שמסביבנו באמצעות שבעת השערים שלנו: העינייים, האוזניים, האף והפה.

אבל יחד עם זה, כדי שהשיפוטיות והביקורת האלה יהיו נכונות ומועילות עבורינו, עמדת המוצא של אכיפת החוק והסדר שאנחנו מפעילות חייבת להיות ממקום של "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ".

כלומר, כדי להיות במקום הנכון של "שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ" חייבים להיות בעמדת "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ".

וכדי להיות בעמדת "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" חייבים "שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ" כדי לשמור על כל השערים שלא ייכנס דרגם שום דבר שיקלקל את השלימות הזו, את התמימות הזו.

המסר שלנו הוא "אל תהיי תמימה" אל תפלי לכל מיני עבודות זרות שלא שייכות לך.

אלא היי תְּמִימָה עִם ה' אֱלֹהָיךְ.

היי שלימה עם מקומך.

היי שלימה עם תפקידך.

היי שלימה עם מה שיש לך, או אין לך, בעולם הזה.

אל תנסי להיות מה שאת לא.

{

לפני כמה ימים שלחו לי הזמנה להצטרף לקבוצה של אתגר ל-14 יום.

בתמימות, נכנסתי.

ואז אני רואה שמנחת הקבוצה מבקשת מכל המשתתפות לרשום הודעה:

"אני (שם) מקבלת על עצמי לשים את עצמי בראש סולם העדיפויות."

ונחרדתי.

נשים לא חושבות פעמיים, ושמחות מיד לקפוץ לשים את עצמן בראש סולם העדיפויות, לא חושבות בכלל לשניה האם זה נכון, האם זה מאתים, האם זה רצוי, האם זה נכון לי?

אני מרגישה בתחתית, אז אני אתן קונטרה של תנועת נגד ואקפוץ לי לראש הסולם.

איכסה לי בתחתית – אז הפתרון הוא בשפיץ???

תנועת האגוצנטריזם הזו לא נכונה בעייני. היא מזיקה. אושר אמיתי לא נמצא במרכז המעגל, אלא ביכולת להסתובב בו ביחד עם כולם, כשכל אחד תורם את חלקו. רק ככה בונים עולם.

ואני בכלל בטוחה שאני לא מעוניינת או רוצה לשים את עצמי בראש סדר העדיפויות.

שנים אני עובדת על ההיפך.

ללמוד לשים את האחרים לפני -- לתת. כי "אהבה היא תולדת הנתינה" (הרב אליהו דסלר).

אהבה אמיתית לעצמך זו יכולת של נתינה לאחר.

רק מתוך נתינה לאחרים, מוצאים את רוך הנתינה העצמית.

רק כשלומדים להתאכפת אל האחר - מגלים את האכפתיות לעצמי.

עצם הענין, העצמיות, היא כדי לתת, ולהעניק (להניק) לאחרים. רק משם תגיע באמת האהבה העצמית.

התנועה צריכה להיות הפוכה -- לא אני בראש, אלא האחר בראש שלי.

כי הכל הולך על פי הראש.

היום, השבוע, השנה... הכל נקבע עפ"י ההתחלה.

אני במרכז -- זו לא התחלה מכילה... זו התחלה מכלה.

בהחלט תדאגי לעצמך. "ואהבת לרעך -- כמוך": קודם כל אותך, אחר-כך את האחר.

אבל התנועה פנימה היא תנועה של כיווץ, כמו אגרוף קמוץ (קמצן).

איפה ה-פתוח תפתח את ידך... נתון תתן.... שדיברנו עליו בשבוע שעבר??

רק מהמקום הזה מגיעים לעצמי ממקום נכון, מעצים, בונה.

זו דעתי. שנים רבות עבדתי (ועובדת) על עצמי, ולמדתי, ולימדתי, וטיפלתי באנשים אחרים, בזוגות ובמשפחות -- וזו המסקנה שלי.

זכותך, וזכותה של כל אחת, לחשוב אחרת כמובן.

לתת, להשפיע - זה בדיוק תנועה הפוכה של לקבל לעצמי.

אם אישה רוצה שיהיה ה זמן לעצמך – אדרבא - תני גם לעצמך זמן. בשביל זה לא צריך להיות בראש סולם העדיפויות.

גם לא צריך סולם.

אפשר לעבור לחשיבה רשתית, שבה כולם נמצאים על אותו מישור. אף אחד לא מעל או מתחת.

ואז בקלילות את יכולה לדלג מאחד לשני ולעצמך וחוזר חלילה.

- צריך למצוא איזון.

איזון -- זה ממש לא לעבור לקיצון השני שבו את שמה את עצמך בראש.

זה גרוע באותה מידה -- רק בקצה השני.

זה לא נכון, וגם לא נבון.

איזון, זה למצוא את שביל הזהב, את קו האמצע. ככה מוצאים איזון.

כל מה שצריך זה פשוט לתת לעצמך אישור שמותר לך ומגיע לך ואת יכולה, במקום לחכות ולקבל אישור מאחרים שמותר לך ומגיע לך ואת יכולה.

זה רק בעברית כל כך יפה: את לא צריכה להיות מאושרת = approved!

זה לא צריך לבוא מבחוץ - ע"י זה שאחרים מאשרים אותך.

פשוט היי בשמחה, תשמחי עם מי שאת. תאהבי את עצמך. תני לעצמך אישור של אושר.

סגיב כהן כותב כל כך יפה:

את היופי שלך, את הקסם שבך

לא תוכלי לחלוק עם כולם

הסתכלי מסביבך תאהבי את עצמך

ושמרי את נפשך לעולם

זהו! הכי בתמצית. הכי נכון. ונשמע את השיר המקסים הזה עוד  מעט בסוף השיעור.

{

עפ"י החסידות[13] בחודש אלול (הוא יומיים, מתחיל ביום רביעי בערב, כל יום חמישי, ל' במנחם-אב, וכל יום שישי, א' אלול, עד כניסת השבת.) זה הזמן שבו "המלך בשדה"[14]. כלומר, הקב"ה נמצא ממש קרוב אלינו, בחלק הכי נמוך של המלכות. וזה הזמן שאנחנו הכי יכולים להתחבר אליו. לעשות תשובה.

כי החודש האחרון של השנה, הוא השער של השנה החדשה – והכל הולך לפי הראש. ככה מלמד אותנו הנתיבות שלום.

פרשת רְאֵ֗ה שקראנו בשבת שעברה שעברה, נקראת תמיד לפני ראש חודש אלול,

רְאֵ֗ה, ראשי תיבות ראה אלול הגיע.

והשבוע דיברנו על שני השערים של העיניים -- הראייה, ועל תפקיד המפתח שלה באופן שבו אנחנו קולטים את העולם, וכמובן בעבודה של החודש הזה.

כתוב: "הֶחָכָם – עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ.[15]", הוא מבין מה הוא רואה, והוא מבין מה טוב.

ושלמה המלך אמר: "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ[16]" וחז"ל אמרו אל תגיד הוּא יְבֹרָךְ אלא הוּא יְבַרֶךְ, לחכם יש יכולת לברך אותנו, ולכן כל-כך חשוב להקשיב לדברי חכמים.

חכמה, אותיות כח מה'. החכמה היא להגיע להבנה של מ"ה, שהכל רק מה'. אנחנו כלום, וכל מה שאנחנו רוצים זה להגיע לדבקות בקב"ה. כי זה מה שהוא רוצה מאיתנו. "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ [17]" – כל מה שאנחנו עושים זה עבור המלך, שום דבר לא בשבילנו.

ועל הנקודה הזו עוד נדבר יותר בע"ה בשבועות הקרובים, על מהותו של ראש השנה, המלכת הקב"ה.

מ

ספרים על "החוזה מלוּבּלין[18] (ש)אמר פעם לרבי נפתלי מרוּפּשיץ[19], שנחשב חכם גדול, כי בתורה לא כתוב "חכם תהיה עם ה' אלוהיך" אלא "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ", היינו שהחכמה אינה חשובה אלא התמימות. ענה לו רבי נפתלי: "כדי להיות תמים עם ה' צריך הרבה חכמה.[20]"

כלומר, כדי להיות בעמדת "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" חייבים להפעיל את הראש, שם "שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ".

{

תחומי העבודה הרוחנית של חודש אלול רמוזים בראשי התיבות של שם החודש, המתחלקת כמו שכתוב בפרקי אבות[21] לשלושת העמודים שעליהם עומד העולם "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים." לימוד תורה, תפילה, וריבוי חסד.

חודש אלול הוא חודש התשובה[22], וזה רמוז בפסוק "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:[23]". "מידת הלב" כותב הרבי מלובביץ' "המסירה את ה'עורלה', המסתירה את האהבה הטבעית שבין יהודי לקב"ה – היא התשובה."

נהוג לקרוא את מזמור כ"ז בתהילים, לְדָוִד: ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי, מראש חודש אלול, עד הושענא רבה, פעמיים ביום, שחרית וערבית.

כתוב בתהילים קורן שפרק כ"ז הוא "מזמור של תודה ותפילה המעורבות זו בזו, כמו שכתוב במאמר חז"ל (משנה, ברכות ט, ה): נותן הודאה לשעבר וצועק [=מתפלל] לעתיד"; אך בעיקרו הוא שיר של דבקות בה'."

המזמור הזה ממקד אותנו בתשובה: גם בתורה וגם בעבודה, בתפילה. המזמור הזה מכניס אותנו לאווירת חודש אלול ממש. 

הנה הוא לפניכם: תהילים פרק כז[24]

א  לְדָוִד: (1 ה')ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי--מִמִּי אִירָא;  (2 ה')ה' מָעוֹז-חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד.

ב  בִּקְרֹב עָלַי, מְרֵעִים -- לֶאֱכֹל אֶת-בְּשָׂרִי:  צָרַי וְאֹיְבַי לִי;  הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.

ג  אִם-תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה -- לֹא-יִירָא לִבִּי: אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה -- בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ.

ד  אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-(3 אל)ה' -- אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ:  שִׁבְתִּי בְּבֵית-(4 רחום)ה', כָּל-יְמֵי חַיַּי;

   לַחֲזוֹת בְּנֹעַם-(5 וחנון)ה', וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.

ה  כִּי יִצְפְּנֵנִי, בְּסֻכֹּה -- בְּיוֹם רָעָה: יַסְתִּרֵנִי, בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ; בְּצוּר, יְרוֹמְמֵנִי.

ו  וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי, עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי,  וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ, זִבְחֵי תְרוּעָה; אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה, (6 ארך אפיים)לה'.

ז  שְׁמַע-(7 ורב חסד)ה' קוֹלִי אֶקְרָא; וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי.

ח  לְךָ, אָמַר לִבִּי--בַּקְּשׁוּ פָנָי; אֶת-פָּנֶיךָ (8 ואמת)ה' אֲבַקֵּשׁ.
 בפסוק הזה רמוז גם מהות הקשר שלנו עם הקב"ה כפי שמסביר האדמו"ר הזקן בפרק מ"ו בתניא    עפ"י הפסוק ממשלי: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם[25]". השתקפות האהבה של הקב"ה מוחזרת מאיתנו אליו כמו ממראה. ככה זה כשמישהו מרגיש אהבה אמיתי של אדם אחר כלפיו, הוא לא יכול אלא לאהוב אותו בחזרה. אצל ילדים, שיש להם חוש בריא, רואים את זה נהדר, הם נצמדים למי שבאמת אוהב אותם כמו לתנור מחמם בחורף קר.

ט  אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי -- אַל תַּט-בְּאַף, עַבְדֶּךָ: עֶזְרָתִי הָיִיתָ; אַל-תִּטְּשֵׁנִי וְאַל-תַּעַזְבֵנִי, אֱלֹקֵי יִשְׁעִי.

י  כִּי-אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי; (9 נוצר חסד לאלפים)וַה' יַאַסְפֵנִי.

יא  הוֹרֵנִי (10 נושא עוון)ה', דַּרְכֶּךָ: וּנְחֵנִי, בְּאֹרַח מִישׁוֹר--לְמַעַן, שׁוֹרְרָי.

יב  אַל-תִּתְּנֵנִי, בְּנֶפֶשׁ צָרָי: כִּי קָמוּ-בִי עֵדֵי-שֶׁקֶר, וִיפֵחַ חָמָס.

יג  לוּלֵא(אותיות אלול)--הֶאֱמַנְתִּי, לִרְאוֹת בְּטוּב-(11 ופשע – אותיות שפע)ה': בְּאֶרֶץ חַיִּים.

יד  קַוֵּה, אֶל-(12 וחטאה)ה':    חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-(13 ונקה)ה'.

{

יש המון פירושים ומדרשים על תהילים, וכמובן שאנחנו לא יכולים ללמוד את כולם, ובטח לא היום.

אבל אני רוצה להביא את הפירוש המקסים של הרבי מלובביץ' לפסוק הראשון של מזמור כ"ז, לא רק בגלל שתמיד המילים שלו מנחמות לי את הלב, וזה ממש מרגיש לי כאילו הוא מלטף לי את הנשמה מבפנים, אלא גם בגלל שהוא תמיד מביא נקודת מבט שלא קראתי בשום מקום אחר.

וכך הוא כותב[26]: מתוך 13 שמותיו של הקב"ה שהן י"ג מידות הרחמים, בפסוק הראשון מוזכר שם ה' פעמיים, וע":י רש"י פעם "קודם שיחטא ואחת לאחרי שיחטא וישוב".

הוא מסביר שהכוונה ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי היא ש-א. הקב"ה מאיר ליהודי שיראה את האמת מהו טוב ומהו רע, שזה לפני שהוא חוטא, ובכך שהוא משגיח עליו שלא יגיע לידי חטא

ו-ב. הוא עוזר לו להתגבר על היצר הרע כשהאדם לא הצליח לעמוד ויצרו התגבר עליו.

ואז כתוב ה' מָעוֹז-חַיַּי שהיא דרגה אפילו גבוהה יותר, ש"גם לאחר שהאדם נפל, יש לו את הכוח מה' לעשות תשובה, שהיא אפילו למעלה מתורה ומצוות."

"וזו השייכות לחודש אלול: בשעה שמגיע חודש אלול ויהודי נזכר על הקשר שלו עם הקב"ה, בא היצה"ר וטוען, לא תצליח להחזיק את הקשר שלך עם הקב"ה בחיי היום יום. וע"ז עונים שלו שה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי—ובמילא מִמִּי אִירָא."

ואם היצר הרע ממשיך להציק לאדם ולומר לו שהקב"ה עוזר לו רק מכאן והלאה, אבל לגבי מה שכבר חטא אין לו תקנה, "עונים לו ה' מָעוֹז-חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד – לא רק שאין לי פחד מרחוקים, שמכאן ואילך לא אפול, אלא אין לי מה לפחד מקרובים, מחטאים שכבר אצלו, כי ה' מָעוֹז-חַיַּי והוא מעניק לי את הכח לעשות תשובה."

{

בהמשך המזמור המלך דוד משורר: "אִם-תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה -- לֹא-יִירָא לִבִּי: אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה -- בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ.[27]"

ברור שדוד המלך אומר שהוא בוטח שאורו ובישועתו של הקב"ה. הרב עדין אבן ישראל זצ"ל כתב: "מי שה' מחסהו אינו צריך להתיירא. המשורר סמוך ובטוח שה' מגונן עליו, ועל כך הוא מודה לו.[28]"

קצת גימטריה.

הזכרתי את זה בעבר, אבל זה כל-כך יפה שחבל לא לגעת בנקודה המקסימה הזו שוב.

מהי ה-זֹאת שבה בוטח דוד המלך?

זֹאת בגימטריה = 408

אחד הפיוטים היותר יפים שאנחנו קוראים בימים הנוראים נקרא ונתנה תוקף[29], המתאר את יום הדין כפי שהוא מתרחש בשמים.

ובו יש שורה מדהימה: "וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה: מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה:"

בסידור, מעל המילים וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה, יש שלוש מילים בהתאם:

וּתְשׁוּבָה – צום  וּתְפִלָּה – קול  וּצְדָקָה – ממון .

צום גימטריה =  136 ;  קול גימטריה = 136 ; ממון גימטריה = 136.

ביחד = 408 = זֹאת.

דוד המלך בוטח בכך שכל עוד הוא דבק ב-זֹאת, ב-תְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה: אין לו מה לפחד לא ממחנות שסוגרים עליו ולא ממלחמות שקמות עליו. כי כל עוד הוא דבק ב-זֹאת, ב-תְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה:, הקב"ה איתו, הוא בטוח, ואין לו ממה לדאוג, אפילו לא ממחנות אויב שצרים עליו או פותחים עליו במלחמות, כי הם מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה, הם יבטלו כל גזירה רעה.

וזוהי סגולה מופלאה שמגלה לנו דוד המלך.  חוקיות שיצר הקב"ה בעולמו. בעולמו של היהודי.

וכמו שראינו כבר מפירושו של הרבי מלובביץ', כל הפרק הזה הוא סגולה.

{

מהי סגולה?

מלמד אותנו יואל דהן מערכים: לסגולה כמה משמעויות.

1. עם סגולה, עם נבחר, יחיד סגולה, מיוחד, ייחודי, אין עוד אחד כמוהו.

2. סגולי, שייך. קשר סגולי, כמו למשל הקשר בין אב לבנו, זהו קשר בל ינותק, מכיוון שהוא טבוע בד.נ.א.

3. סגולה, במובן של מסוגל, יכול, אפשרי, אמצעי להשגת דבר שבלעדיו קשה מאוד יהיה.

זוהי בדר"כ הסגולה שאליה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים: 'יש סגולה לעשות כך וכך...' כלומר, אם נעשה את הדבר הזה, נשים לב שהקב"ה איתנו, ובזכות האמונה שלנו יש אפשרות שהדבר יתאפשר, אם זה מה שהקב"ה רוצה. 

{

בכל שנה מזכירה לנו הרבנית ימימה מזרחי למה חשוב לקרוא את פרק כ"ז בתהילים, ומהן הסגולות שלו. הנה מבחר מפניניה לאורך השנים[30]:

f כך תפתחי מעל ראשך 13 ברזים של רחמים  f

האר"י הקדוש מבטיח: מי שאומרת בחודש אלול בכל יום פעמיים בוקר וערב את פרק כ"ז בתהילים, 13 ברזי הרחמים יפתחו מעליה. מדוע? משום שבפרק כ"ז שם ה' מוזכר 13 פעם. בכל פעם שאת אומרת בו את שם ה' נפתח עליך ברז.

מסביר האר"י הקדוש: בראש חודש אלול ה' מושיט לך שושנה; דודי לי ואני לו הרועה בשושנים[31]. לכל שושנה יש בדיוק 13 עלים. השושנה היא י"ג (13) מידות של רחמים. בחודש אלול נפתחים מעליך 13 ברזים של רחמים, שהם היכולת להשתנות. 

מתי הברזים נפתחים? כשאומרים את מזמור לדוד ה' אורי וישעי. מזמור מכיל את שם ה' 13 פעמים, כמו מספר עלי השושנה. בכל פעם שאת אומרת את שם ה', ברז של רחמים נפתח מעליך.

וכפי שלמדנו, רחמים הם היכולת לראות חידוש ושינוי. ראו את בקשתו של דוד המלך במזמור כ"ז: אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש: שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו[32].

זה הכל? קיבלת משאלה וזה כל מה שאתה מבקש?

זו תמצית השיעור שלנו. דוד המלך מבקש "ה', שבתי בבית ה' כל ימי חיי – ועדין להרגיש כמו מבקר בהיכל. בקשתי היא להיות תמיד עם מבט של התחלה, של חידוש".

זה מזמור מהמם ומלא סודות. נוסיף ונלמד אותו בהמשך. התחילי לומר אותו מעכשיו עד שמחת תורה.

להלן מילות האר"י הקדוש: כל האומר מזמור כ"ז (לדוד ה' אורי וישעי) מראש חודש אלול ערב ובוקר יום ביומו, מובטח לו שתהיה לו שנה טובה, ויערב לו בשנה הבאה, ואפילו גזירה רעה כתובה עליו מן השמים יוכל לבטלה, ויעביר מעליו את כל המקטרגים ויבטל מעליו ומעל כל בני ביתו גזירות קשות ורעות, ויצא זכאי בדין [...] כי [ה'] פותח י"ג צינורות של רחמים.

גם אם אינך מתפללת כלל, בכל בוקר ובכל ערב אמרי את פרק כ"ז. זה כל כך שווה! כלא חשוב באיזו שעה, העיקר תקראי את הפרק היפה הזה. 40 יום, אומר האר"י הקדוש. מראש חודש אלול ועד סוף יום הכיפורים. הפרק הזה יזרים אליך רחמים, ורחמים הם הפתח לשינוי.

f כשאת מעמידה פני שמחה, ה' שולח אור חוזר f

בכל יום בחודש אלול אנו קוראות את פרק כ"ז בתהילים, לדוד ה' אורי וישעי. חז"ל אומרים ש"אורי" זה ראש השנה. בראש השנה ה' הוא מחזיר-אור שלי. אם אני מגיעה לפניו במאור פנים, הוא אומר למלאכים שלו: תראו! כמה פליקים הפלקתי לה השנה והיא עדין מאירת פנים. שנה מדהימה תהיה לה.

כאשר הכי רע לך בעולם ואת מעמידה פני שמחה, את הופכת את כל מידת הדין בעולם לרחמים.

כשאת מרגישה כל כך חסרה, "אין לי כלום, הכל לא שווה", עדין נשארו לך הפנים שלך. את מסוגלת לתת מאור פנים למי שסביבך.

כשאת תהיי ב"אורי", האור יבוא אליך כל השנה; הפרנסה שלך, השמחה שלך, הזיווג שלך. הכל יגיע לפי האור שיהיה על פניך ביומיים של ראש השנה.

אני תמיד אומרת שמחזור הוא מחזיר-אור. הוא מחזיר לך את האור שלך. תתפללי במאור פנים ותקבלי כפל כפליים.

קבלו את ה"שולחן ערוך": כל הכועס בראש השנה, סימן רע לו לכל השנה. את חייבת להסתובב במאור פנים בראש השנה. יומיים של מאור פנים – וזה הכי קשה בעולם.

זו באמת תפילה למי שרוצה לשבת באוהלה של תורה. אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ – מה אנחנו מבקשות כאימהות? ילד לומר תורה. בת שלומדת במוסד טוב ומכובד. אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ - שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי. זה מה שאנחנו רוצים.

הפסוק: לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת.[33] וחסידים יאמרו לנו ש"לולא" – אותיות "אלול". באלול את חייבת אמונה, שמה שלא נראה לעין (שזו הגדרת האמונה), את חייבת להאמין שתראי בטוּב ה' בארץ חיים. לא בעולם הבא. פה, ממש, עכשיו בשנה הבאה עלינו לטובה.

וצריך המון כוח והמון אומץ: קַוֵּה אֶל ה'! חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'![34]

אני אומרת את זה לכל הנשים ששולחות ילדים וילדות לשנה חדשה, ששולחות את עצמן לשנה חדשה. את נותנת בילד הזה את עיניך! לפי מה שהוא יראה בעינייך, כך הוא יאמין בעצמו ובהתחלה החדשה שלו.

זה מסר ענק גם למשודכות, לבנות שממתינות לזיווג ורבי נחמן יוצא אליהן במסר נהדר שאומר, שמה שאת תראי, זה מה שייראו בך. לא יהיו דברים נראים-לעין. אלה יהיו דברים שיצריכו אמונה. המציאות לא תביט בך במבט של התחלה. את תצטרכי להביט – בה, להזמין אל תוכה התחלה חדשה.

אלה ימי רצון. הימים האלה ירצו מה שאת רוצה מהם, יראו לך מה שאת תראי להם. יש פה כוח אדיר-אדיר-אדיר.

אל תדאגו. גם אם זה לא נהיה חלילה, קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ - כמה חוזק וכוח ואומץ צריך! - וְקַוֵּה אֶל ה'. חודש אלול, המלך עכשיו בשדה עם כל הנשמות המושלכות, כל הנשמות שלא רצו בהן. ה' הוא זה שמלווה אותן.

{

פרק כ"ז מסתיים בשורה מאוד מיוחדת. וכך כתוב: "קַוֵּה, אֶל-ה': חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-ה'.[35]"

                                                                     

הרב עדין שטיינזלץ כותב: "בסיכומו של דבר, קַוֵּה, אֶל-ה', שזוהי אמירה לעצמו ולכל אדם אחר, חֲזַק, התחזק בדרכך, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-ה' גם אם לא מיד תראה את התוצאות."

ובליקוטי מוהרן[36] מוסבר שעיקר ההתקרבות לה' היא ע"י קריאת תהילים והתבודדות "ואם יהיה חזק ואמיץ מאוד להתחנן לפני השם יתברך תמיד, אז בודאי ינצח המלחמה. ואף-על-פח שצועק לה' זמן רב מאוד ועדיין הוא רחוק מאוד מאוד, בודאי סוף כל סוף יענהו ה' יתברך ויקרבהו לעבודתו באמת."

"קַוֵּה, אֶל-ה': חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-ה'." ופרש"י: "ואם לא תתקבל תפילתך – חזור וקווה, וכן לעולם.[37]"

לא להתייאש. אף פעם לא להתייאש. לקחת אויר, לגייס אורך רוח, ולזכור שזו ריצה למרחקים ארוכים.

{

"שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ"! יחד עם "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ".

על העיניים, על האוזניים, על כל הפתחים שדרכם אנחנו מתקשרים ומתקשרים עם העולם.

אל תהיי תמימה ליפול ברשתם של מתחזים וכאלה המבקשים להרוויח על חשבונך.

במיוחד בעידן הזה שלנו, שבו כל כך הרבה בררה מופצצת עלינו מכל כיוון אפשרי, לא רק בחוץ - ה' ישמור ויציל - אלא גם בבית, דרך הטלפון, הרדיו, הטלויזיה, העיתונים... בררה שצריך לברור, לשפוט היטב, כדי להגיע לגרעין של האמת.

היי שלימה עם האמת המוחלטת של התורה.

צריך לשמור טוב טוב לא רק מה יוצא, אלא גם מה נכנס לקודש הקודשים שלנו דרך שבעת הפתחים הללו.

נקווה ונמשיך לקוות ולא נתייאש גם כשדברים לא מסתדרים כמו שרצינו או בקצב שרצינו,

נתפלל להיות בתמימות אמיתית השוערים הכי טובים של השערים שלנו, על מנת שנשמש דוגמא אישית לילדים שלנו, שילמדו גם הם.

נתפלל לחודש תשובה מלא משמעות ותועלת,

> נתפלל על שער העיניים, לראות טוב בכל אחד, ובעיקר בעצמנו. יש לנו נטייה להיות כל-כך ביקורתיות כלפי עצמנו.

> נתפלל על שער האף, שיהיה לנו אורח רוח, סבלנות ונחת נפשית ,שלא יהיה בנו חרון אף, ונצליח לא לכעוס, ולא להתעצבן.

> נתפלל על שער הפה, שתמיד נדבר דברים של טעם, דברים טובים, דברים מצמיחים, דברים מעודדים. ובע"ה שנכניס לתוכנו תזונה טובה ורק במידה של מה שנזקק ולא מעבר לזה.

> ונתפלל על שער האוזניים, לשמוע דברי חכמים, שירים יפים, מילים יפות, מחמאות, מנגינות, וצלצולי צחוק.

ונזמין לעצמנו ולכל עם ישראל, גאולה אישית, גאולה כללית, שנה טובה ומתוקה, וכתיבה חתימה טובה.

ראש חודש אלול טוב לכולנו.

{

בחלוף הזמן[38]

בחלוף הזמן על דרך

כעבור דרכך בזמן

מחוברת לעצמך

לעצמך עכשיו וכאן

מטשטשת במראה

מה שלא היה נראה

זה כרסם בדמיונך

התנחם ביגונך.

בחלוף הזמן על דרך

כעבור דרכך בזמן

מתאמצת כבר פחות

ההווה שלך מוכן

מחוברת לעצמך

לעצמך עכשיו וכאן

בחלוף הזמן על דרך

כעבור דרכך בזמן.

ועכשיו הכל נוסע

בענן של הזיה

מתפרקת על כל רגע

ובכל זאת בתנועה

ועכשיו אתה חסר

להתמכר לנגיעה.

בחלוף הזמן על דרך

כעבור דרכך בזמן

מבינה כבר את הערך

של הישג, של אובדן

מפשטת נסיבות

לכולן הרי סיבות

בחלוף הזמן על דרך

קל הרבה יותר לראות.

ועכשיו הכל נוסע...

אין לאן לברוח

זה הזמן שלך לפרוח

להשלים עם האובדן

לקבל מה שניתן

לחבק גם את הסתיו

ולחיות בכל שלב

כאן ועכשיו

{

בשם כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא

חיים בן פיגא ציביה ואסתר לאה בת צילה

משה מרסל בן דבורה ומוריה חיה בת סיגלית זהבה
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
הדס בת הגר, שירית בת רות רותי, דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אמיליה בת אסתר, ליאל בת דיקלה, רון בן באשה, רחל בת חיה פייגע, שאהלה שולה בת זינת, יוכבד בת בתיה, ופזית בת נעמי בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:[39]

ברוד, מנחם. (עורך). (תשס"ז). שולחן שבת שיחות ורעיונות לפרשיות השבוע מעובדים מתוך אוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. פרשת ראה - עמ' 343-342 עפ"י ליקוטי שיחות כרך כט', עמ'  272. ישראל: מכון ליובאוויטש.

רבי ברזובסקי, שלום, נח. ספר נתיבות שלום על התורה דברים.[40] פרשת שופטים. עמ' צט-קיח. ירושלים: הוצאת ישיבת בית אברהם סלונים.

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט, דברים – פרשת שופטים. עמ' ריא-רנט. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב גינזבורג, יצחק. (ראה ה'תש"פ). נפלאות. עמ' 25. כוונות מידות הרחמים ב"לדוד אורי וישעי" התוועדות ט"ו באב ח"ב.

דהן, יואל. (אין תאריך). כוחה של סגולה. (סרטון וידאו). אוחזר מתוך http://www.arachim.org/515

הרב הלוי, שלמה. (אין תאריך). שבעה השערים שיש לאדם. אוחזר מתוך http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=692

זושא. מגלים את הסיפור החסידי. אוחזר מתוך http://www.zusha.org.il/

הרב חזיזה, רונן. (אין תאריך). תורה מאירה. חומש דברים. עמ' מא-נה. צפת: מוצרי איכות לנשמה.

אדמו"ר שניאורסון, מנחם.מנדל. (5774). תהילים אוהל יוסף יצחק עם פירוש תהילות מנחם. עמ' קו-קיג. ספרי אוצר החסידים ליובאוויטש. ברוקלין, נ.י.: הוצאת ספרים קרני הוד התורה (קה"ת).

הרבנית מזרחי, י. (2016). שנה וברכותיה – יומן שבועי-חודשי לשנת תשע"ז. ישראל: פרשה ואשה הוצאה לאור.

הרבנית מזרחי, י. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"]. אוחזר מתוך http://www.parasha.org/.

הרב מילר, ח. (עורך). (2007). ניצוצות של חסידות. בתוך ספר דברים פרשת שופטים, עמ' 127, עפ"י שיחה של הרבי מלובביץ' שבת פרשת שופטים תשנ"א; ועמ' 150-149, עפ"י ליקוטי שיחות של הרבי מלובביץ' חלק כד, עמ' 115 ואילך. מהדורת לבייב, קול מנחם. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קרני אור התורה (קה"ת).

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

תהילים קורן. (2016). ביאורים מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ); אמנות מאת ברוך נחשון ; פנינים מגדולי החסידות. ירושלים: הוצאת קורן.

התמונה מתוך תהילים קורן, עמ' 106.

---

[1]  פרשת שֹׁפְטִ֣ים: דברים טז' יח' – כא' ט' (5/11 ; 96 פסוקים)

[2]  דברים טז' יח'-כ'

[3]  ספרי - רבי דוד פרויד ; נח"י, נחלת יעקב - רבי יעקב ; קיצו"מ, קיצור המזרחי - רבי יעקב ב'ר נפתלי הכהן: בתוך פשוטו של מקרא

[4]  דברים יח' יג'

[5]  דברים יח' יד'

[6]  רבי שלום נח ברזובסקי זי"ע (8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום".
את ספריו נתן לי במתנה תלמידו הרב מנחם וייס היקר שליט"א.

[7]  בתוך דברים מהדורת לבייב

[8]  שם ; הש"ך – כינויו של הרב שבתי כהן, על שם ספרו שפתי כהן (ר"ת: ש"ך); שנה עברית 1559–1560, למניינם: 1621-1662

[9]  הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי (בראשי תיבות: חִידָ"א; ה'תפ"ד - י"א באדר ה'תקס"ו; 1724 - 1 במרץ 1806), היה מקובל, ביבליוגרף, והיסטוריון. מגדולי פוסקי ההלכה. נולד ונפטר בירושלים, ישראל.

[10]  הרב חיים ויטאל, (בקיצור מהרח"ו או רח"ו, א' בחשוון ה'ש"ג (1542) - ל' בניסן ה'ש"ף (1620)) ממקובלי צפת, ערך בספרים את קבלת האר"י ונחשב לתלמידו המובהק. נולד ונפטר בצפת, ישראל.

[11]  רבי ישעיה הלוי הורוויץ, מכונה השל"ה או השל"ה הקדוש (על שם חיבורו "שני לוחות הברית"; ה'שי"ח, 1558 – תאריך הפטירה שגוי אך נתקבע לי"א בניסן ה'ש"צ, 24 במרץ 1630 וכנראה טבת שפ"ו) היה מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17. נולד בפראג, ונפטר בטבריה, ישראל.

[12]  אלברט מהרביאן (Albert Mehrabian; נולד ב-17 בנובמבר 1939) הוא פרופסור אֶמֶרִיטוּס לפסיכולוגיה ב-UCLA. נודע בעיקר בשל פרסומיו על תקשורת לא-מילולית. במאמר שפרסם בשנת 1967 הוא הראה, לפי ניסויים, שרק 7% מכל המידע שהאדם מפיק מתוך שיחה, בא מהמילים, בעוד 38% מהמידע מגיע מנימת הדיבור ו-55% משפת הגוף. טענה זו התפרסמה מאוחר יותר כ"כלל 55-38-7". (ויקיפדיה).

[13]  בתודה לדרור לזרי על הלימוד הטלפוני

[14]  ביטוי נפוץ שנלקח ממשל שלימד אדמו"ר הזקן האומר שכמו שהמלך יוצא לשדה לשמוע את בקשות נתיניו, כך גם הקב"ה.

[15]  קהלת ב' יד'

[16]  משלי כב' ט'

[17]  תהילים מה' ב'

[18]  החוזה מלובלין: רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ, המכונה החוזה מלובלין היה תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק, מחשובי האדמו"רים בפולין בשלהי המאה ה-18. נודע כבעל ראיה רוחנית, ועל כן נקרא "החוזה". (1815-1745). (ויקיפדיה).

[19]  רבי נפתלי צבי הורוביץ מרופשיץ היה אדמו"ר בגליציה. ומייסד חסידות רופשיץ. (1827-1760). (ויקיפדיה).

[20]  מתוך "זושא"

[21] פרקי אבות א' ב'

[22]  טור אורח סימן תקפא ונושאי כלים, ובכמה ספרי מוסר וחסידות

[23]  דברים ל' ו'

[24]  יג' מידות הרחמים שבסוגריים עפ"י הרב יצחק גינזבורג

[25]  משלי כז' יט'

[26]  בתוך תהילות מנחם

[27]  תהילים כז' ג'

[28]  בתוך תהילים קורן עמ' 107

[29]  מחברו, כמקובל, ר' אמנון ממגנצא, שמת על קידוש השם (במאה ה - 11);

[30]  מקבץ מתוך שמונה משיעוריה של הרבנית ימימה מזרחי: לפרשת שופטים, אלול ה'תשע"א; לפרשת כי תבוא, אלול ה'תשע"א; לפרשת שופטים, אלול ה'תשע"ב; לפרשת כי תבוא, אלול ה'תשע"ב; לפרשת שופטים, אלול ה'תשע"ג; לפרשת כי תבוא, ה'תשע"ה; לפרשת ראה, אלול ה'תשע"ו; לפרשת כי תבוא, אלול ה'תשע"ו

[31]  שיר השירים ב' טו'

[32]  תהילים כ"ז ד'

[33] תהילים כ"ז, יג.

[34] שם שם, יד.

[35]  תהילים כז' יד'

[36]  עפ"י ליקוטי מוהרן ח"ב, קא בתוך תהילים קורן

[37]  שם

[38]  בשיעור הקשבנו לשיר "בחלוף הזמן". מילים, לחן וביצוע: סגיב כהן מתוך אלבומו "הרגע" 2010: https://www.youtube.com/watch?v=_geZvOX5-j4

[39]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'

[40]  כל ספרי הנתיבות שלום ניתנו לי במתנה על-ידי הרב מנחם וייס היקר מבני ברק, שהיה תלמידו של הנתיבות שלום. את הכרך הזה נתן לי הרב וייס במתנה עם עוד כמה ספרים כשביקרתי אצלו ואצל הרבנית חיה היקרה רעייתו ב-יז' במנחם-אב ה'תשע"ח.
את כל ספרי הנתיבות שלום הקליד וערך חסיד סלונים הרב אהרון בוימיל, אביה שיחי'ה של הרבנית צילי שניידר, חברתי היקרה, יו"ר קשר יהודי.

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.

I'd love to hear from you.