🐑🐏🐄 הלכו כצאן אל הטבח / סמדר פרגר 🦙🐐🐑
אני קוראת את המילים האלה והנשמה שבתוכי מזדעקת בכאב שאי אפשר לתאר. מי הלך כצאן אל הטבח? מה פתאום כצאן אל הטבח! כמה קל מהמקום של היום לשפוט את מה שהיה פעם, את מי שהיו פעם, את מה שעשו פעם. היום כשאנחנו יודעים מה היתה התוצאה הסופית של הפתרון הסופי של זרע עמלק הנאצים ימח שמם וזכרם, קל להתבונן על שיירות אחינו ואחיותינו, על טפם וזקניהם, שקיהם על גביהם, שיצאו בצעדות מקפיאות רגליים ידיים לב ודם, וצעדו אל מותם, ולומר במירמור: הלכו כצאן אל הטבח.
אבל מה פתאום!
הם לא ידעו לאיזה סוף הם צועדים. אתם לא מבינים? הם לא ידעו את מה שאנחנו יודעים היום. הם לא ידעו שזה יהיה הסוף.
איך אפשר להאמין. איך אפשר לתפוס כזה רוע, כזו רשעות, כזו סדיסטיות, כזו שטניות.
איך אפשר?
אנשים שאין בליבם רוע, ורשעות, ושטניות וסדיסטיות לא יכולים אפילו לדמיין לעצמם שאיזה שהוא בן אדם יכול להכיל בתוכו את הזדוניות הבלתי אפשרית הזו. כי אנשים טובים, רכי לב, גומלי חסדים, עדינים, ביישנים, רואים באחרים את מה שהם עצמם.
כן, הם מבינים שיש אכזריות בעולם. הם לא טיפשים. הם לא כאלה תמימים. אבל עד לרכבות דוהרות לתאי גזים ומשרפות וצעדות מוות, והוצאה להורג על שפת קבר שנחפר ביד הנידון לרצח – עד לשם אנשים טובי לב לא יכולים להגיע גם בחלומות הכי מסויטים שלהם.
כן הם הלכו כצאן. ככבשים תמימות. המאמינות לרועה המצעיד אותן. כמו במדבר, רק בשלג. לֶכְתֵּךְ אַחֲרֵי בַּשֶּׁלֶג בָּאָרֶץ זְרוֹעָהּ רֹעַ....*
הם הלכו כצאן של אנשים הנשמעים להוראות ומאמינים שהרע הזה תיכף ייגמר כי לא יכול להיות שיכול להיות רע יותר. כי הלב שלהם לא מכיר אפשרות כזו בכלל. אז, מהמקום שבו הם היו הם לא יכלו לדעת ש-ועוד איזה יכול להיות רע יותר. שאין גבול לרשעות של הנאצים ימח שמם וזכרם.
הם לכו כצאן, אבל לא לטבח. הם הלכו כצאן באמון, באמונה תמימה, שאם רק יעשו מה שאומרים להם – הנבלים האלה יחוסו על חייהם. על חיי ילדיהם, הוריהם, אחיהם ואחיותיהם, בני דודם, השכנים, חבריהם, בני קהילתם.
מי היה מאמין שכזה רוע יכול לדור בעולמינו?
האמת היא שגם אנחנו לא מאמינים שהוא יכול – עובדה, אנחנו דואגים לזכור ולהזכיר ולהנציח את השטניות הזו כדי שלא נשכח שאם זה קרה פעם, זה יכול לקרות שוב.
כדי שלא נהיה שוב כבשים תמימות שהולכים בתלם וחושבים שאם אנחנו טובים ורודפי חסד ושלום אז גם אחרים כאלה. כדי שלא נהיה שוב כצאן רך ונותן אמון במי שאסור להאמין בו.
נֶדֶר / אַבְרָהָם שְׁלוֹנְסְקִי
עַל דַּעַת עֵינַי שֶׁרָאוּ אֶת הַשְּׁכוֹל
וְעָמְסוּ זְעָקוֹת עַל לִבִּי הַשָּׁחוּחַ
עַל דַּעַת רְחָמַי שֶׁהוֹרוּנִי לִמְחֹל
עַד בָּאוּ יָמִים שֶׁאִיְּמוּ מִלִּסְלֹחַ
נָדַרְתִּי הַנֶּדֶר לִזְכֹּר אֶת הַכֹּל
לִזְכֹּר - וְדָבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ.
דָּבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ - עַד דּוֹר עֲשִׂירִי,
עַד שֹׂךְ עֶלְבּוֹנִי, עַד כֻּלָּם, עַד כֻּלָּם,
עַדֵּי יָכְלוּ כָּל שֵׁבֶט מוּסָרִי
קוֹנָם אִם לָרִיק, יַעֲבֹר לֵיל הַזַּעַם
קוֹנָם אִם לַבֹּקֶר אֶחֱזֹר לְסוּרִי
וּמְאוּם לֹא אֶלְמַד גַּם הַפַּעַם.
זוכרת, סמדר פרגר
------------------------------
* פרפראזה על ירמיהו ב' ב'
🐑🐏🐄 © 🦙🐐🐑
אני קוראת את המילים האלה והנשמה שבתוכי מזדעקת בכאב שאי אפשר לתאר. מי הלך כצאן אל הטבח? מה פתאום כצאן אל הטבח! כמה קל מהמקום של היום לשפוט את מה שהיה פעם, את מי שהיו פעם, את מה שעשו פעם. היום כשאנחנו יודעים מה היתה התוצאה הסופית של הפתרון הסופי של זרע עמלק הנאצים ימח שמם וזכרם, קל להתבונן על שיירות אחינו ואחיותינו, על טפם וזקניהם, שקיהם על גביהם, שיצאו בצעדות מקפיאות רגליים ידיים לב ודם, וצעדו אל מותם, ולומר במירמור: הלכו כצאן אל הטבח.
הם לא ידעו לאיזה סוף הם צועדים. אתם לא מבינים? הם לא ידעו את מה שאנחנו יודעים היום. הם לא ידעו שזה יהיה הסוף.
איך אפשר להאמין. איך אפשר לתפוס כזה רוע, כזו רשעות, כזו סדיסטיות, כזו שטניות.
איך אפשר?
אנשים שאין בליבם רוע, ורשעות, ושטניות וסדיסטיות לא יכולים אפילו לדמיין לעצמם שאיזה שהוא בן אדם יכול להכיל בתוכו את הזדוניות הבלתי אפשרית הזו. כי אנשים טובים, רכי לב, גומלי חסדים, עדינים, ביישנים, רואים באחרים את מה שהם עצמם.
כן, הם מבינים שיש אכזריות בעולם. הם לא טיפשים. הם לא כאלה תמימים. אבל עד לרכבות דוהרות לתאי גזים ומשרפות וצעדות מוות, והוצאה להורג על שפת קבר שנחפר ביד הנידון לרצח – עד לשם אנשים טובי לב לא יכולים להגיע גם בחלומות הכי מסויטים שלהם.
כן הם הלכו כצאן. ככבשים תמימות. המאמינות לרועה המצעיד אותן. כמו במדבר, רק בשלג. לֶכְתֵּךְ אַחֲרֵי בַּשֶּׁלֶג בָּאָרֶץ זְרוֹעָהּ רֹעַ....*
הם הלכו כצאן של אנשים הנשמעים להוראות ומאמינים שהרע הזה תיכף ייגמר כי לא יכול להיות שיכול להיות רע יותר. כי הלב שלהם לא מכיר אפשרות כזו בכלל. אז, מהמקום שבו הם היו הם לא יכלו לדעת ש-ועוד איזה יכול להיות רע יותר. שאין גבול לרשעות של הנאצים ימח שמם וזכרם.
הם לכו כצאן, אבל לא לטבח. הם הלכו כצאן באמון, באמונה תמימה, שאם רק יעשו מה שאומרים להם – הנבלים האלה יחוסו על חייהם. על חיי ילדיהם, הוריהם, אחיהם ואחיותיהם, בני דודם, השכנים, חבריהם, בני קהילתם.
מי היה מאמין שכזה רוע יכול לדור בעולמינו?
האמת היא שגם אנחנו לא מאמינים שהוא יכול – עובדה, אנחנו דואגים לזכור ולהזכיר ולהנציח את השטניות הזו כדי שלא נשכח שאם זה קרה פעם, זה יכול לקרות שוב.
כדי שלא נהיה שוב כבשים תמימות שהולכים בתלם וחושבים שאם אנחנו טובים ורודפי חסד ושלום אז גם אחרים כאלה. כדי שלא נהיה שוב כצאן רך ונותן אמון במי שאסור להאמין בו.
נֶדֶר / אַבְרָהָם שְׁלוֹנְסְקִי
עַל דַּעַת עֵינַי שֶׁרָאוּ אֶת הַשְּׁכוֹל
וְעָמְסוּ זְעָקוֹת עַל לִבִּי הַשָּׁחוּחַ
עַל דַּעַת רְחָמַי שֶׁהוֹרוּנִי לִמְחֹל
עַד בָּאוּ יָמִים שֶׁאִיְּמוּ מִלִּסְלֹחַ
נָדַרְתִּי הַנֶּדֶר לִזְכֹּר אֶת הַכֹּל
לִזְכֹּר - וְדָבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ.
דָּבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ - עַד דּוֹר עֲשִׂירִי,
עַד שֹׂךְ עֶלְבּוֹנִי, עַד כֻּלָּם, עַד כֻּלָּם,
עַדֵּי יָכְלוּ כָּל שֵׁבֶט מוּסָרִי
קוֹנָם אִם לָרִיק, יַעֲבֹר לֵיל הַזַּעַם
קוֹנָם אִם לַבֹּקֶר אֶחֱזֹר לְסוּרִי
וּמְאוּם לֹא אֶלְמַד גַּם הַפַּעַם.
זוכרת, סמדר פרגר
------------------------------
* פרפראזה על ירמיהו ב' ב'
🐑🐏🐄 © 🦙🐐🐑
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה