יום רביעי, 25 במרץ 2020

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: קורבנות מכם | פרשת ויקרא | כח' באדר ה'תש"פ

בס"ד
­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת ויקרא
קורבנות מכם
🙏🏻השיעור מוקדש לע'נ אביה היקר של חלי שלנו, בנימין בן יוסף פלדינגר ע'ה היום פקודת שנתו
ולע'נ הנגיד הרב אברהם הכהן קאהן ז"ל שנפטר היום מנגיף הקורונה.
הרב היה מייסד מפעל קרן אברהם הכהן שחילקו מלגות בסכומי עתק לאברכים תלמידי חכמים, ושימש כמוהל מומחה. בדר"כ גם סירב לקחת תשלום. לא היו לו ילדים, אבל כל התינוקות שמהל היו הילדים שלו!
זכותו תעמוד לכל עם ישראל ולנו. אכ"ר
🙏🏻

אלף קטנה ועוד איש גדול, שווה ענווה עצומה.
חומש חדש, פרשה חדשה, וגם אצלנו מקריבים קורבנות.
היום יהיה לנו שיעור מאוד אינטימי.


 
אומרים שהקב"ה תמיד מַקְדִּים רְפוּאָה (או תְּרוּפָה) לַמַּכָּה.
כתוב במסכת מגילה[1]: ”אמר רבא אחר שברא הקב"ה רְפוּאָה לַמַּכָּה דאמר ר"ל[2] אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחילה שנאמר כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם (הושע ז, פסוק א).

אז עכשיו אנחנו בזמן משונה וקשה. הקב"ה הושיב את כולנו בבידוד, אבל יחד עם זה הוא דאג לנו שלא נהיה בודדים. יש לנו, ווטסאפ, ואימייל, וסקייפ, וזום, ושיחות טלפון לכל העולם כמעט בחינם, או לגמרי חינם דרך האינטרנט.

זו פעם ראשונה שאנחנו מעבירות שיעור סמוך לראש חודש בלי לשבת מסביב לשולחן אחד לסעודת אמנים" אבל זה נחמד גם ביחד וירטואלית. אז באמת תודה לאל שהוא דאג לנו והִקְדִּים רְפוּאָה לַמַּכָּה וב"ה שאנחנו מבודדים אבל לא לבד, אלא ביחד. וירטואלית, שזה מתחיל כמו וירוס... אבל נגמר בטוב 😊

{

אנחנו מתחילים השבוע חומש חדש, השלישי מבין חמשת חומשי תורה: חומש וַיִּקְרָא, המכונה גם חומש הקורבנות, פשוט כי הוא עוסק רובו ככולו בהלכות הקשורות להקרבת קורבנות[3].
עפ"י פשוטו של מקרא, בלשון חז"ל חומש וַיִּקְרָא נקרא "תּוֹרַת כֹּהֲנִים" כי תוכנו העיקרי של החומש הוא מצוות הקורבנות וכל פרטי ההלכות הקשורות להקרבת הקורבנות שבפועל מתקיימים על-ידי הכוהנים שהם אלה שמשרתים את ה' בקודש.

בואו נעשה recap, סיכום קצר נדע איפה אנחנו עומדות. זה אמנם חומש חדש, אבל הוא מתחיל באות וא"ו וַיִּקְרָא, ואנחנו כבר למדנו בפרשת משפטים בעבר על המשמעות של ה-ו' הזו:

"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים..." ורש"י מפרש, "כל מקום שנאמר 'אלה' פסל את הראשונים, 'ואלה' מוסיף על הראשונים – מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני."

מסביר לנו הרבי מלובביץ',  "בכל מקום שנאמר "אלה", זו פרשה חדשה שאינה קשורה לנאמר קודם. במקרה שלנו השימוש בביטוי "ואלה הַמִּשְׁפָּטִים[4]" מלמד כי כשם שהפרשה הקודמת (עשרת הדיברות) ניתנה בסיני, כך החוקים הללו (של פרשת מִּשְׁפָּטִים) ניתנו בסיני.... זאת כדי להעניק לדינים וההלכות הללו את התוקף של (מעמד הר) סיני."

{

אז לְמה מתחבר חומש וַיִּקְרָא ופרשת וַיִּקְרָא[5] במיוחד?
בסוף חומש שמות מסתיימת מלאכת המשכן והקמתו, כמצוות ה': "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.[6]":,

ככתוב: "וַתֵּ֕כֶל כׇּל־עֲבֹדַ֕ת מִשְׁכַּ֖ן אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיַּעֲשׂוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה ה' אֶת־מֹשֶׁ֖ה כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃ [7]".
מיד בתום עבודת הקמת המשכן, ירדה השכינה בענן הכבוד לעיני על עם ישראל לשכון בתוך המקדש שבנו והקימו לכבודו בני ישראל: "וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃[8]"

ואז כתוב: "וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד ה' מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃[9]"
כשהשכינה שורה על המשכן, וה' בכבודו ובעצמו בתוך המשכן, אי אפשר להיכנס בלי הזמנה.

זה כמו בכל בית, צריכים לחכות להזמנה של בעל הבית כדדי להיכנס אליו הביתה.
ובנקודה הזו מתחיל החומש שלנו.

{

פרשת וַיִּקְרָא פותחת כך: "וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה֙' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃"
והאל"ף קטנה. וזה מוזר.

רבי יצחק בן יהודה הלוי, כותב בפירוש שלו על התורה פענח רזא: "שאף שקראו השי"ת ועשה לו כל הכבוד הזה ונדבר איתו תדיר אעפי"כ הקטין עצמו לפניו ית' ולפני ישראל."
הוא ממשיך וכותב שיש עוד מקום בתורה שבה האות אל"ף שונה בגודלה משאר האותיות, וזה בספר בראשית במילה "אדם". שרצתה התורה להדגיש את גודלו של אדם שאפילו הקב"ה העיד עליו שהוא חכם יותר ממלאכי השרת[10], ובאה ללמד אותנו שבן אדם צריך להכיר במעלות שלו, ובמיוחדות שלו, ובכל הדברים הטובים שיש בו.
אבל יחד עם זה, אסור לו לאדם לשכוח שיש בו גם חסרונות, כי זחיחות דעת וגאווה מביאה לנפילה: האדם הראשון חטא, וגרם לא רק נזק לעצמו, אלא גם לאחרים.

משה רבינו לעומתו היה "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.[11]"

והתורה רוצה להדגיש לנו, שזוהי תכונה שהקב"ה מאוד מחבב.
אנחנו יודעים, שהרי התורה ניתנה במדבר, כי רק מי שיכול לעשות עצמו הפקר, ולתת לכל אחד לדרוך עליו כמו המדבר, חכול לקבל את התורה. וכך כתוב במדרש רבה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי[12] אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה. לכך נאמר במדבר סיני:[13]"

{

הרב גרשון שטיינברג זצ"ל[14] כותב: "ויקרא כתוב באלף זעירא (האות אלף הוא קטן), וכתוב בבעל הטורים הטעם מפני שמשה רבנו רצה שיהא כתוב ויקר אל משה, כמו שכתוב אצל בלעם, שהקב"ה הראה את עצמו אליו רק במקרה, ומשה רבינו מרוב ענותנותו לא רצה שיהא כתוב ויקרא, שמשמע שהקב"ה מתראה אליו תמיד, ואמר לו הקב"ה לכתוב גם האל"ף ושוב אמר לו משה מחמת רוב ענוה שלא יכתבנה אלא קטנה יותר משאר אלפי"ן שבתורה וכתבה קטנה. ובפי' הרא"ש[15] (רבי אשר בן יחיאל) עה"ת כתוב שמשה אמר לפני הקב"ה בבקשה ממך שתעשה דבר שיכירו וידעו הדורות שקשה עלי הקריאה הזאת, א"ל אעשה אל"ף קטנה שהקטנת עצמך."

אל"ף קטנה זה מאוד אינטימי, כי זה מספר לנו על הקשר המאוד מיוחד וייחודי שבין הקב"ה למשה.
אות אחת קטנה, וסיפור גדול מאוד.
זה הסיפור שלנו, של העם שלנו.
של איך נולדתי, ואיך באתי לעולם, ולמי אני שייך – ואלה הסיפורים שהילדים והנכדים הכי אוהבים לשמוע.
איך אני יודעת? כי גם אני פעם הייתי ילדה ונכדה.
וגם כי יש לי ילדים משלי: ומכל הספרים, ומכל הסיפורים הם הכי אהבו את אלה: אמא ספרי לי איך נולדתי...
תחושת השייכות חשובה לאדם כמו אויר לנשימה. ככה לימד אותנו אלפרד אדלר.

בפורים כל אחת מאיתנו היתה מלכת אסתר, ואני חושבת שזה זמן שכולנו צריכים להיות אל"ף קטנה.  לקחת שיעור בענווה.
בספר דברים אומר משה לבני ישראל שיגיעו ימים שבהם נתגאה ונחשוב שכל מה שיש לנו זה בזכותינו, בזכות החוכמה שלנו, העבודה שלנו, הידע שלנו, המדע שלנו, ואנחנו נשכח את המקור לכל העושר והאושר שנפל בחלקנו: "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה.[16]",

חשבנו שהעולם מונח בכף ידינו, חשבנו שאנחנו יכולים לעשות בו ככל העולה על רוחינו, חשבנו שאנחנו גדולים וחזקים וחכמים ויכולים.
ובא וירוס אחד קטן, ומשבית את כל העולם.

{

יש ביטוי: יש מנהיג לבירה.
כתוב במדרש בראשית רבה[17]: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְגוֹ'" ר' יצחק פתח (תהלים מה, יא): "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךָ" אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם."
מפרש"י: "וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ - כל אתון שעובדים עבודת כוכבים."
"לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלי מנהיג - ראה שמים וארץ, ארה שמש ביום וירח בלילה וכוכבים מאירין, אמר אפשר שיהא דבר גדול כזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם."

כותב האדמו"ר מצאנז, רבי צבי אלימלך הלברשטאם[18]: "ידוע מה שאמרו בגמרא (גיטין נו, ב) כי בעת חורבן בית המקדש חירף וגידף טיטוס הרשע כלפי מעלה, ואמר אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה, יצתה בת קול ואמרה לו, רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע, בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה וכו', עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה עלה ליבשה, בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים וכו', עיי"ש. "

"גם כיום כשנעמיק ונתבונן על זמננו, בעמדינו כבר כמעט כאלפיים שנה אחר החורבן, כשהעולם מלא קידמה בכל התחומים, יכולים להעפיל עד הלבנה, יכולים לעשות פעולה בקצה העולם האחד והשלכותיה בקצה השני, והמדע והחכמה הוא לאין שיעור בכל השטחים, נוכחים לראות כי נגד הבורא כל עולמים אינם יכולים מאומה. כי הנה הקב"ה שולח בריה קלה אשר אין רואים אותה בעין בשר, והיא יכולה להפוך בזמן קצר את כל סדרי העולם כולו מקצה העולם ועד קצהו."

"ולא זו בלבד שעל ידי כך באה סכנת חיים ומחלות רח"ל, אלא אפילו עסקי כל יושבי תבל וכלכלת כל העולם התהפכו ונעצרו בימים אחדים. כל המתבונן יראה את יד ה' בכל זה, אשר כל המאורעות מקורם רק מכח החכמה העליונה של הבורא כל עולמים המהווה כל ההוויות. את זאת רצו משמים להשכילנו, כשם שאין רואים את אותה בריה קלה המשוטטת עתה בעולם, כך יידעו הכל שיש בורא עולם אשר הוא לבדו עשה ועושה ויעשה כל המעשים, אף שאין עינינו רואות אותו ולא אתנו יודע עד מה. כל זאת כדי לחזק את בני ישראל באמונה תמה ושלימה כי יש מנהיג לבירה. כמו שאותו חיידק קטן אינו ניכר לעין אבל אפשר לראותו על ידי מיקרוסקופ וכדומה, כך הוא גם בענין האמונה בבורא כל עולמים, אמנם האדם בעצמו איש בער ולא ידע כי גבוה מעל גבוה שומר, אבל כאשר האדם זוכה להשתמש בכלים הנכונים יראה באר היטב ויבחין לדעת כיה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד."

ועדיין אנחנו חושבים שזה לא קשור למלך העולם.
אבל גם את זה הקב"ה צפה מראש, כמו שכתוב: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹקִים אֲחֵרִים.[19]" אלוקי המדע, אלוקי הכסף, אלוקי התהילה, אלוקי החוכמה...

{

סיפור:
איש נדל"ן משכיל ועשיר גדול קנה בנין רב קומות במרכז הארץ, בנין השווה הון עקב מיקומו המרכזי..
כדי לעשותו אחד הבניינים המרהיבים ביותר הוא החליט לשפצו.
יום אחד החליט לבוא לבקר בבנין, הבנין קיבל שידרוג מקצה אל קצה, והוא התבונן בהערצה בעיצובים שצצו מכל פינה..
הוא החל לעלות קומה אחר קומה עד שהגיע אל קומת הגג.
הוא עלה אל הגג ושם התגלה לפניו מחזה נדיר, הוא עומד במרכז, כל הארץ לפניו, הוא הרגיש ממש על גג העולם..
אחרי כמה דקות של גאווה וניקוי ראש הוא צעד לעבר הדלת כדי לרדת מטה, אך הדלת היתה נעולה, הוא ניסה את כוחו אך הבין שהדלת נטרקה והוא יאלץ להשאר בגג, "מי כבר יעלה לכאן?" שאל את עצמו..
הוא הלך אל קצה הגג והחל לצעוק אל העוברים והשבים הנמצאים למטה, אך לצערו איש לא שמע אותו, הבנין היה גבוה מאד..
עלה במוחו רעיון - הוא הוציא חבילת שטרות שהיתה בכיסו והחל לזרוק למטה, "עכשיו כולם יסתכלו למעלה ויראו אותי ואז יזעיקו עזרה" חשב לעצמו..
הוא זרק חבילה שלמה, אולם להפתעתו ראה כי העוברים והשבים רק מתכופפים ומרימים את השטרות וממשיכים הלאה לדרכם, אף אחד לא מרים את ראשו מעלה..
הוא הוציא עוד חבילה אך גם זו ירדה לטמיון..
לא רק שהוא היה מבוהל וחסר ישע, עכשיו הוא גם החל להתעצבן על איבוד ממון רב..
הוא ראה בצד הגג ערימה של חצץ ומרוב כעסו החל לזרוק אותם למטה..
האבנים נחתו על ראשם של האנשים המופתעים שמיד הרימו את מבטם אל הגג וצעקו: "מי החצוף שזורק עלינו אבנים..?"
העשיר שמח, ניפנף לעברם, וחיכה לכח החילוץ..
    
הקב״ה משפיע עלינו כל השנה שפע גדול - בריאות, פרנסה ובעיקר חיים..
אולם אנו במסע חיינו לפעמים עסוקים באיסוף השפע ולא מרימים ראשנו אליו, לא אומרים תודה ולא מקדישים מזמננו אליו...
"אהבת עולם אהבתנו.." אומר סידור התפילה, בורא עולם אוהב אותנו אהבת עולם, אהבה תמידית אך לפעמים הוא נאלץ לזרוק עלינו ״אבנים קטנות״ בכדי לעורר אותנו, בכדי שנרים אליו לכמה דקות את הראש..
                      
למה לחכות לאבנים שיפלו לנו על הראש - לקשיים ודאגות, נכיר ונוקיר תודה לקב"ה, נזכור מי הוא בעל השפע..
נסתכל למעלה גם כשטוב לנו, והוא את "האבנים הקטנות" יפורר לאבק ישועות..
חזור למעלה

תמיד כשקשה שואלים למה?
בחיים עוד לא שמעתי מישהו מרים עיניים לשמים ושואל למה? כשטוב לו.

{

קורא הקב"ה למשה מתוך המשכן ואומר לו, יש דרך להישאר מחוברים. יש דרך להישאר קרובים: "דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קׇרְבָּ֖ן לַֽה' מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קׇרְבַּנְכֶֽם׃[20]"

יש כל מיני סוגים של קורבנות – אבל המהות של כולם אחד: להתקרב.
אלה אותן אותיות.

הרבי מלובביץ' אומר ש"בראש ובראשונה, השם 'קרבנות'. 'קרבן' הוא מלשון קירוב, התקרבות. כלומר, הקרבן מבטא תהליך של התקרבות בין האדם לבין קונו. מצוות הקרבת הקרבנות אומרת אפוא, שחובה על האדם לנסות להתקרב ככל האפשר אל הקב"ה."


"דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קׇרְבָּ֖ן לַֽה' מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קׇרְבַּנְכֶֽם׃"

קודם כל להתקרב לקב"ה. זו כל המטרה. זו מטרת קיומנו בעולם הזה.
זה החוזה שחתמנו עם הקב"ה בהר סיני, אנחנו התחייבנו ל"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ"[21] ,
קדוש במובן של נבדל, מופרד[22].
והקב"ה התחייב בחזרה: "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם.[23]"

הרב גרשון שטיינברג זצ"ל[24] כותב: "אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קׇרְבָּ֖ן לַֽה'. כתוב בספרים הקדושים, שיש כאן רמז לאדם שרוצה להתקרב לעבודת השי"ת, שצריך לבטל את כל עצמותו, להיות נכנע להשי"ת לגמרי, ולבטל את ה"אני" שלו, וזה הכוונה, אדם כי יקריב "מכם", דהיינו שהוא מוכן להקריב את ה"מכם" את עצמותו, הוא ראוי להיות קרבן לה'."

אי אפשר להתקרב אם לא מקריבים משהו.
זה נכון בכל קשר.
לא סתם יש להורים קשר חזק בצורה יוצאת דופן עם הילדים שלהם.
הורים מקריבים ימים ולילות, כוחות נפש, ומשאבים גשמיים, לגדל את הילדים שלהם.
זה קשר חזק ביותר.
אנחנו יודעים שמישהו אוהב אותנו, לא בגלל שהוא אומר לנו שהוא אוהב – אלא בגלל שהוא עושה מעשים של אהבה.

אבל לא רק לקב"ה אנחנו צריכים להתקרב.
הפרשה שלנו מדברת על קורבנות, ואנחנו לומדים על קירבה, והתקרבות.
ובזמן הזה, בעיקר לבני ביתנו. ובעיקר לבני הזוג שלנו.

תחשבו על זה.
ממש לפני יציאת מצרים, לפני מכת בכורות, ציווה ה' את בני ישראל, להכניס הביתה כבש, העבודה הזרה של המצרים, לקשור אותו רגל המיטה, ואחרי ארבעה ימים לשחוט אותו ולמרוח את הדם על המשקוף, ולהישאר בבתים ולא לצאת מהם!
לא ללכת לשכנים , לא לתת לשכנים לבא אליהם הביתה.
לשבת בבית בבדידות מוחלטת – אין יוצא ואין בא.
מזכיר לכם משהו?
"וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר.[25]"

עכשיו כשאתם בבית אתם יכולים להפנות בחרה את המבט פנימה, אין מה לעשות בחוץ.
עכשיו עוברים להילוך אינטימי.
"לֵ֤ךְ עַמִּי֙ בֹּ֣א בַֽחֲדָרֶ֔יךָ וּֽסְגֹ֥ר [דְּלָֽתְךָ֖] (דלתיך) בַּעֲדֶ֑ךָ חֲבִ֥י כִמְעַט־רֶ֖גַע עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם׃[26]"

עכשיו אנחנו צריכים להקדיש את כל המרץ שלנו – פנימה! לתוך הבית.

יש זוגות שבגלל לא יודעים מה לעשות אחד עם השני כשפתאום הם מוצאים את עצמם ביחד כל כך הרבה שעות.
אז זו הזדמנות ללמוד.
והשיעור היום הוא להיות אל"ף קטנה.
אם כל אחד מאיתנו יחשוב את עצמו לאל"ף קטנה, נוכל להסתדר נהדר.
ככה נהיה עסוקים בלהקטין את עצמנו ולעשות מקום לאחר, במקום

אם אני לא טועה שמעתי את זה פעם מהרב יובל הכהן אשרוב שאמר שאם כבר בני זוג רבים הם צריכים לריב מי יעשה יותר עבור השני, ולא למה השני לא עושה מספיק עבורם.

{

הרבי מליובאוויטש אומר שאפשר להקריב ולהתקרב גם לקב"ה וגם לבני הזוג בו זמנית, שבעצם זה אותו הדבר, והתקרבות אחת משפיעה לטובה גם על ההתקרבות האחרת: "בימים אלו נחזק את האהבה בינינו אהבת ישראל לבד ממעלתה העצמית, היא גם אמצעי לאהבת ה'. כאשר אדם חושב טוב על רעהו ועוזר לו, לבו מתעורר בתשובה לה'."

את הקורבן מקריבים על המזבח באמצעות אש. ואש יש לכל אחת מאיתנו: חום טבעי של אהבה ונתינה.

"ה'מזבח' הרוחני הוא ליבו של האדם, וה'אש' הבוערת בו היא אש האהבה הטבעית שקיימת בכל יהודי אל הקב"ה. בליבו של כל יהודי קיימת שלהבת של אהבה לבורא, אלא שלא תמיד הוא עצמו מודע לקיומה. תפקידו של האדם ללבות אש זו ו'לשרוף' באמצעותה את התאווה של עיסוקיו הגשמיים, שכולם יהיו ספוגים באותה אהבה לקב"ה."

"את ה'קרבנות' הללו יכולים וצריכים גם אנחנו להקריב, וגם המשמעות הרוחנית של עבודת הקרבנות היא נצחית בכל זמן ובכל מקום."

{

ו
היום, איפה מקריבים קורבנות? איך אפשר כשאין בית מקדש?
"תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ;    מַשְׂאַת כַּפַּי, מִנְחַת-עָרֶב.[27]"
"קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל-ה'; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל-תִּשָּׂא עָו‍ֹן וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ.[28]"
ומפרש  ר׳ יוסף קרא[29]: "ונשלמה שפתינו במקום פרים."
חז"ל קבעו[30] את התפילות כנגד הקורבנות שהיו מקריבים בבית המקדש, למשל: תפילת שחרית כנגד קרבן התמיד של שחר שהקריבו בכל בוקר, ותפילת מנחה כנגד קרבן התמיד של בין הערביים, וכן הלאה.

{

אנחנו בזמן של ניקיונות והקרבת קורבנות מתוך ענווה רבה, כמו אל"ף קטנה.
ובזמן ההתקרבות האינטימית הזו,
נזכור להוציא את החמץ מהבית – ולאו דווקא ממש את פירורי הלחם.
את כל ההחמצות.
כל מה שלא הספקתם ורציתם ועוד לא עשיתם – הנה: קיבלנו זמן במתנה.
גם כאן, כמו אצל חז"ל, צריך לתת לפה לעבוד: לדבר. לדבר. לדבר.

הרבה אומרים שיהיו המון גירושים עכשיו – ובעלישלי אומר: או מלא תינוקות.
זה תלוי בנו במה נבחר: להתרחק, או להתקרב.
בכל מקרה , זה יהיה הקרבנו שבאים מאיתנו.
קורבנות מכם.

{

נקרא לסיום את תפילת השל"ה הקדוש[31], שנוהגים לקרוא לפני ראש חודש ניסן, שיחול מחר בערב:

{

להתקרב[32]


סוף של יום
שוב מתחיל הלילה
בחלון מקום מוכר
עולה למעלה חום הגוף
ישוב לשבור לבד ביחד
בשעון מחוג אחד סופר
איתי עוד כמה

כמה עוד מרחקים להתקרב
אל כל מה שאז עטף אותי חיבק
וריק לי בלעדיו זה היה ועכשיו
בעצמי מחפש להתקרב

תום החום
קור נכנס לחדר
על הקיר השיר
מילים כתובות על אבן
אור כבה רפה
מגע לוטף שפתיים
כל העיר דומם ורק אני
שואל עוד כמה
כמה עוד מרחקים להתקרב
אל כל מה שאז עטף אותי חיבק
וריק לי בלעדיו זה היה
ועכשיו בעצמי מחפש להתקרב

כמה עוד מרחקים להתקרב
אל כל מה שאז עטף אותי חיבק
וריק לי בלעדיו זה היה ועכשיו
בעצמי מחפש להתקרב

{

בשם כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא
חיים בן פיגא ציביה ואסתר לאה בת צילי
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולהבדיל לבריאות טובה גוף ונפש ורפואה שלימה של אמיליה בת אסתר, פזית בת נעמי ושל הרב שלנו, רבי יהודה אליהו בן אוולין, בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:[33]

ברוד, מ. (עורך). (תשס"ז). שולחן שבת שיחות ורעיונות לפרשיות השבוע מעובדים מתוך אוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. פרשת ויקרא - עמ' 186-185 מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 205. ישראל: מכון ליובאוויטש.

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא – רש"י כפשוטו - ויקרא – פרשות ויקרא. עמ' ב-עו. ירושלים: לשם ספרי איכות.

רבי צבי אלימלך הלברשטאם, צבי אלימלך. (כב' אדר תש"פ). יש מנהיג לבירה. עלון בצילא דמהימנותא, פרק ויק"פ, שנה כ', גיליון כג (תתרל"ג). אוחזר מתוך https://ladaat.co/.

הרב הלוי, י. ב. י. (שס"ז). ספר פענח רזא – פירוש יפה על חמישה חומשי תורה. פראג: דפוס השותפים. גרסת הספריה הלאומית של ישראל. אוחזר מתוך http://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE12214192

הרב מילר, ח. (עורך). (2007). ספר ויקרא – פרשת ויקרא: סוף מעשה: אל"ף קטנה, עפ"י שיחת שבת של הרבי מלובביץ' פרשת ויקרא תשמ"א. מהדורת לבייב, קול מנחם. עמ' 3-2. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קרני אור התורה (קה"ת).

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

הרב שטיינברג, גרשון, אביגדור. (תשע"ה). ספר דברות גרשון. פרשת ויקרא. ירושלים: שטיינברג.




[1]  בבלי, מסכת מגילה – דף יג, עמוד ב'
[2]  ר"ל, ריש לקיש: ריש לקיש או רבי שמעון בן לקיש (בר"ת: ר"ל או רשב"ל) היה מגדולי אמוראי ארץ ישראל. פעל בטבריה בדור השני לאמוראים, במחצית השנייה של המאה השלישית לספירה, ושימש כתלמיד חבר ובר פלוגתא מרכזי של גיסו, רבי יוחנן.
[3]  זמן-מקום-מי -- ארבעה סוגים: העולה~^, החטאת^*, האשם^*, השלמים#; שתי קבוצות: "^קדשי קודשים" רק ביום עצמו ובלילה הראשון / "#קדשים קלים" ביום עצמו בלילה הראשון וביום שאחריו. ~ רק בחצר המשכן ורק הכוהנים אוכלים , # כולם אוכלים גם במחנה , * רק הכוהנים וחלקם גם בעזרה
[4]  פרשת משפטים פותחת באות ו' וְאֵלֶּה, כדי לחבר בינה לבין הפרשה הקודמת. ולתת תוקף לכל המצוות שיבואו אחרי מעמד הר סיני. שלא יקרה מצב שחו"ח יאמרו אנשים שהמצוות שנאמרו אחרי מעמד הר סיני חשובות פחות מעשרת הדיברות שניתנו במעמד הר סיני, או שיאמרו שכל מה שנצטוו אחרי מעמד הר סיני לא מחייב באותו אופן כמו מה שנצטוו במעמד הר סיני.
[5]  פרשת וַיִּקְרָא: ויקרא א' א' – ה' כו' (1/10 ; 111 פסוקים)
[6]  שמות כה' ח'
[7]  שמות לט' לב'
[8]  שמות מ' לד'
[9]  שמות מ' לה'
[10]  בראשית רבה פרק יז' פרשה ד'
[11]  במדבר יב' ג'
[12]  במדבר א' א'
[13]  מדרש רבה במדבר פרשה א' פסקה ז'
[14]  הרג גרשון אביגדור שטיינברג זצ"ל, נפטר ב-שלישי י"ג תשרי ע"ב, בן 75 היה במותו, היה מוציא לאור מידי שבוע עלון עם ווארטים נחמדים "פרפראות לפרשת השבוע", שקובצו אח"כ בשנת תשע"ה לספר "דברות גרשון".
[15]  רבי אשר בן יחיאל (ה'י', 1250 - ט' בחשון ה'פ"ח, 1327), המכונה הרֹא"ש, היה מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה היהודית.
[16]  דברים ח' יד' ; יז'
[17]  בראשית רבה לט' א'
[18]  רבי צבי אלימלך הלברשטאם, הוא האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ויושב ראש מפעל הש"ס העולמי. מרכז החסידות שבראשותו הוא בקריית צאנז שבנתניה. ויקיפדיה
תאריך לידה: 21 בנובמבר 1952
[19]  דברים לא' יח'
[20]  ויקרא א' ב'
[21]  ויקרא יט' ב': "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם."
[22]  אמר דוד המלך: "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל.[22]" מה זה אומר?
אומר המלבי"ם*: "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל", ר"ל הלא "תהלות ישראל" אשר המה מהללים אותך מעולם הוא "שאתה קדוש יושב", שהם מהללים אותך שאתה קדוש, היינו נבדל מכל משיגי הגשם, ואתה יושב, שהישיבה תורֶה על הקביעות שאתה בלתי משתנה בעת מן העתים.."
"כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.[22]"
אומר הרמב"ן**: "כי עם קדוש אתה ואינך כשאר כל הגוים על כן לא תעשה כמעשיהם..."
* מלבי"ם רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר -  1809 - 1879, רוסיה-קייב. [לפני 138 שנה]. חי כ-71 שנים. בזמנו נודע גם בכינוי המגיד מקמפן, היה מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים.
** רבי משה בן נחמן (ידוע כ-רמב"ן; 1194 - 1270) היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא.
[23]  ויקרא כו' יב'
[24]  הרג גרשון אביגדור שטיינברג זצ"ל, נפטר ב-שלישי י"ג תשרי ע"ב, בן 75 היה במותו, היה מוציא לאור מידי שבוע עלון עם ווארטים נחמדים "פרפראות לפרשת השבוע", שקובצו אח"כ בשנת תשע"ה לספר "דברות גרשון".
[25]  שמות יב' כב'
[26]  ישעיהו כו' כ'
[27]  תהילים קמא' ב'
[28]  הושע יד' ב'
[29]  רבי יוסף קָרָא בן שמעון בן חלבו, מחכמיה הבולטים של צפון צרפת בסוף המאה ה-11 ותחילת המאה ה-12 (1135-1065). פרשן מקרא מקורי, פרשן פיוטים, ועסק גם לא מעט בפולמוס היהודי-נוצרי.
[30]  ברכות כו' ע'ב
[31]  רבי ישעיה הלוי הורוויץ, מכונה השל"ה או השל"ה הקדוש (על שם חיבורו "שני לוחות הברית"; ה'שי"ח, 1558 – תאריך הפטירה שגוי אך נתקבע לי"א בניסן ה'ש"צ, 24 במרץ 1630 וכנראה טבת שפ"ו) היה מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17.
[32]  בשיעור הקשבנו לשיר "להתקרב". מילים: סהר חגי ; לחן: ניצן קייקוב ; ביצוע: הראל סקעת, קדם אירוויזיון 2010: https://www.youtube.com/watch?v=fvJJxsP_tfU
[33]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'



[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.
I'd love to hear from you.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה