יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: מידה כנגד מידה | פרשת ויצא | ה' בכסלו ה'תש"פ

בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת ויצא

מידה כנגד מידה

במידה שאדם מודד, בה מודדים לו.

פרשה שביעית של חומש בראשית: וַיֵּצֵ֥א[1], כמו כל הפרשות שקדמו לה,

גם הפרשה הזו עמוסת מאורעות: "וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה׃"

בדרכו לחָרָן ישן יעקב בשדה וחלם חלום. בחלום יעקב נראו מלאכים עולים ויורדים בסולם,  וה' ניצב עליו ומברך אותו שהארץ שהוא שוכב עליה תינתן לו, והוא, האל, ישמור עליו תמיד.

יעקב הולך לחרן, שם הוא גר אצל לבן. הוא מתאהב ברחל, בתו הצעירה של לבן, ומציע ללבן שייתן לו את רחל לאישה תמורת עבודה של שבע שנים אצל לבן. אבל לבן מרַמֶּה את יעקב, וכשמסתיימות שבע השנים הוא מְחַתֵּן את יעקב במִרְמָה עם לאה, הבת הבכורה. שבוע אח"כ הוא מתחתן גם עם רחל, ונאלץ לעבוד עוד שבע שנות עבודה נוספות עבורה. אחל, לאה ושִפְחוֹתֵיהֶן יולדות ליעקב שְׁנֵים־עָשָׂר בנים ובת אחת. 

יעקב רוצה לחזור לביתו עם המשפחה המורחבת, אך לָבָן מְקַפֵּחַ את שְׂכָרוֹ. יעקב מצליח להרבות את צאנו באמצעות תחבולה, ואז הוא בורח מבית לבן ברכוש גדול. לבן רודף אחריו, אך לאחר חילופי דברים הם משלימים זה עם זה, וכורְתים ברית ידידוּת.[2]

{

כל הסיפור של יעקב הוא מופלא ביותר, הוא יעקב אבינו, על שמו אנחנו קרויים עם ישראל, ונראה שהוא כל כך סבל כל ימי חייו, החל ברחם אימו שם הוא נאלץ לחלוק את המקור עם תאומו עשיו. זה גם מה שהוא יענה לפרעה כשהוא ירד מצרימה בעוד ארבע פרשות כפרעה ישאל אותו בן כמה אתה: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם.[3]"

והרמב"ן[4] כותב כל-כך יפה: "מעט ורעים היו ימי שני חיי – לא ידעתי טעם הזקן אבינו, מה מוסר הוא שיתאונן אל המלך, ומה טעם לאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי כי אולי עוד ישיגם ויחיה יותר מהם.

ונראה לי: כי יעקב אבינו זרקה בו שיבה, והיה נראה זקן מאד, ופרעה תמה על זקנותו כי אין רוב אנשי זמנו מאריכים ימים כל כך, שכבר קצרו שנותם. ולכן שאל לו: כמה ימי שני חייך, כי לא ראיתי כמותך זקן בכל מלכותי. אז ענה יעקב כי ימיו שלשים ומאת שנה, ואל יתמה בהם, כי מעט הם כנגד שנות אבותיו שחיו יותר, אבל מפני היותם רעים בעמל ואנחה זרקה בו שיבה, ונראה זקן מאד."

{

אחת מהדרמות הגדולות לוקחות חלק בפרשה שלנו. החלפת הכלות.

יעקב אמור להתחתן עם רחל עבורה עבד שבע שנים תמימות, ומתברר לו שהחליפו לו את הכלה, והוא נשוי עם לאה.

וכך מתארת לנו התורה את הדרמה: "וּלְלָבָ֖ן שְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת שֵׁ֤ם הַגְּדֹלָה֙ לֵאָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה רָחֵֽל׃

וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה׃

וַיֶּאֱהַ֥ב יַעֲקֹ֖ב אֶת־רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבׇדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה׃

וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן ט֚וֹב תִּתִּ֣י אֹתָ֣הּ לָ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֹתָ֖הּ לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖ה עִמָּדִֽי׃

וַיַּעֲבֹ֧ד יַעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ׃

וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב אֶל־לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת־אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ׃

וַיֶּאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת־כׇּל־אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה׃

וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַיִּקַּח֙ אֶת־לֵאָ֣ה בִתּ֔וֹ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֖הּ אֵלָ֑יו וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ׃

וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לָ֔הּ אֶת־זִלְפָּ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לְלֵאָ֥ה בִתּ֖וֹ שִׁפְחָֽה׃

וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה־הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־לָבָ֗ן מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי׃

וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה׃

מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃

וַיַּ֤עַשׂ יַעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־רָחֵ֥ל בִּתּ֖וֹ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃

וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ אֶת־בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה׃

וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל־רָחֵ֔ל וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּעֲבֹ֣ד עִמּ֔וֹ ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃[5]"

{

מה קורה כאן? בשביל מה כל הסיבוב הזה? בשביל מה כל הסבל הזה?

למה הרמאות הזו של לָבָן הָאֲרַמִּי, לבן הרַמַּאי?

" וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה־הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־לָבָ֗ן מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי׃"

יעקב שואל את לבן למה רימת אותי? היה לנו הסכם!

בפירוש דיברנו על רחל, בתך, הקטנה.

יעקב ידע שיש לו עסק עם נוכל מלכתחילה, ולכן כשחתמו את העסקה הוא וידא עד הפרט האחרון שברור שההסכם הוא שהוא יעבוד עבור דודו "שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה׃".

רָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה

רָחֵ֥ל, ולא לאה.
רָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖, ולא רחל בת של מישהו אחר, למקרה שיש כאן בארם נהריים עוד מישהי שקוראים לה רחל.

רָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה, הבת הקטנה שלך, לא הבת הגדולה שלך.

מבחינתו של יעקב הוא עשה הכל כדי לוודא שההסכם שהוא חותם עם הרַמַּאי הזה, עם לָבָן הָאֲרַמִּי, סגור מכל הכיוונים, שלא יהיו אי הבנות.

ובכל זאת, הוא קם בבוקר ורואה שזו לא רחל, זו לאה: וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה־הִ֖וא לֵאָ֑ה.

עפ"י פשוטו של מקרא המלבי"ם[6] טוען שיש ליעקב טענת חמס כפולה כלפי לבן:

1.      הלא עבדתי בשבילך עבור רחל, למה לא נתת לי אותה כפי שסיכמנו בינינו?

2.      ובנוסף, למה רימת אותי ונתת ל אשה אחרת שבכלל לא רציתי אותה?

והתשובה של לבן מפתיעה: "וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה׃"

לבן הרַמַּאי, לָבָן הָאֲרַמִּי, מיתמם!

מה זאת אומרת? לא עשיתי שום דבר לא בסדר!

רבי חיים בן עטר, האור החיים הקדוש[7] מביא פירוש נהדר:
אתה כבר מתגורר איתנו כאן בארם נהריים כבר שבע שנים, אתה למדת כבר להכיר את התרבות שלנו, אתה יודע שנהוג אצלנו לחתן קודם כל את הבכורה.
לא היתה לי ברירה!
ברור שידעת שתקבל את רחל הקטנה, רק אחרי שלאה הבכורה תתחתן.
וברור, שמכיוון שהיא לא התחתנה במשך השבע שנים האלה – אני לא יכול לתת לך להתחתן עם רחל לפניה.
כשאמרת לי , ברור היה שאתה יודע שלאה עדיין איננה נשואה, ובודאי אתה יכול להבין שפירשתי את כוונתך לתת לך קודם את לאה כמנהג המקום.  

{

בואו נגיד שאנחנו עוד איכשהו יכולים להבין את הקצר בתקשורת הזה.

שני אנשים מתרבויות שונות, מבינים דברים שונים.

אנחנו מכירות את זה מקרוב, כישראליות שחיות באמריקה. יש שיחות לפעמים שכאילו מדברים על שני קווים מקבילים שלא נוגעים אחד בשני. פער תרבותי.

כשאת שואלת מישהו שנכנס אליך הביתה אם הוא רוצה לשתות משהו את מתכוונת למים או כוס קפה או תה, והוא חושב על שתיה אלכוהולית, ואם זה עשר בבוקר, והוא הטכנאי של המכונת כביסה הוא ממש לא מבין לאן הוא נפל, ומה הכוונות שלך לגביו.

אז יעקב חשב שזה ברור שהם סגרו על רָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה ולָבָן הָאֲרַמִּי, לבן הרַמַּאי הזה, ניצל את הפער התרבותי כדי לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב: לרמות. הוא רימה את יעקב.

אבל הוא לא הסתפק בזה. לָבָן הָאֲרַמִּי, לבן הרַמַּאי’ גם הטיף לו מוסר על הדרך:

"לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה׃"

לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ - כותב מעם לועז[8]: "ואע"פ שבשום מקום אחר לא נהוג המנהג הזה, אם כן די היה לכתוב: לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן. אבל לבן הרשע שמע שיעקב קנה את הבכורה מעשיו, ולכן קינטר אותו ואמר לו: לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ. ר"ל אע"פ שאתה נהגת כך והקטן נעשה בכור, אבל לא יעשה כן במקומנו."

אתה חושב שאני רמאי?

אבל אתה הרמאי הכי גדול!

מה אתה מיתמם? כאילו זה לא משהו שאתה בעצמך כבר עשית. הרי אתה רימית את אחיך הגדול וגזלת ממנו את הבכורה. מה אתה מתרגש?

אנחנו טובים יותר ממך, אצלנו לא עושים מה שאתה שאתה עשית.

לתת לך את הגדולה לפני הקטנה זה כלום לעומת מה שאתה עשית לאחיך.

גם לאה ענתה באופן דומה ליעקב כשהתחוור לו שהוא נשוי ללאה ולא לרחל.

"אמר לה: רמאית בת רמאי. והרי שמעת בלילה שקראתיך רחל ואת השבת לי כאילו את רחל. אמרה לו: ממך למדתי שמותר לשקר לדבר מצוה. שהרי זה כ"א שנה שאביך שלח את עשו להביא לו אוכל, הלכת אתה מהר והבאת לו. וכששאל אותך מי אתה, השבת, אני עשו בכורך, ובודאי לא נמנעת מלשקר כדי לקיים מצות אמך. כיום אף אני עושה כך כדי לקיים מצות אבי, ובפרט כדי לזכות בענין כה גדול להיות עם חסיד כמוך ובכך להינצל מידיו של עשיו.[9]"

{

עפ"י הרב נחום ברנסון מישיבת ההסדר בנהריה כל מה שמתרחש בחייו של יעקב מתקשר לארוע אחד: "וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ.[10]"

מרמה גוררת מרמה.

מאותו רגע שבו בישר יצחק אביהם לעשיו שבָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ, מאותו רגע ואילך מרמה רודפת את יעקב בחייו, וגורמת לו לסבל רב, ולכך שהוא נראה זקן מאוד כשהוא רק בן מאה ושלושים שנה.

כתוב במסכת סוטה: "במידה שאדם מודד, בה מודדים לו[11]".

.התנהגות היא מידה. חז"ל מלמדים אותנו שכפי שאדם מתנהג בעולם הזה, ככה מגלגלים שיתנהגו איתו בחזרה. What goes around comes around.

הרב נחום ברנסון כותב: "חז"ל מכוונים אותנו אל ה"מידה כנגד מידה" שארעה ליעקב כשביסוסה הוא מהשימוש במילים 'מרמה' והקבלה לענין צעיר בפני הבכור-בכורה. כל פעם שהוא רואה את לאה הבאה לביתו במרמה הוא 'רואה את עצמו במראה': זה מזכיר לו את מעשה המרמה שלו עצמו ולכך השנאה הכבדה כלפיה."

זה מאוד עמוק הרעיון הזה. זה יושב בליבת הבסיס של ההתנהגות האנושית.

קוראים לזה: השלכה.

אני שונא את עצמי על שאני מתנהג ככה כלפי האישה שלי. אבל במקום להכיר בכך שאני טעון שיפור. במקום לעבד את הכעס הזה ביני לבין עצמי --  שזה מאוד לא נוח עד כואב ממש -- אני מפנה את הכעס כלפי האישה שלי. אחרי הכל היא הסיבה לשנאה העצמית שלי – ולכן אני כועס עליה.

{

אנחנו צריכים להיזהר במערכות יחסים שלנו ולהבין שהמנגנון הזה קיים בתוכנו.

יש לנו נטייה טבעית להשליך את השנאה העצמית שלנו על מושא השנאה שלנו.

את הכעס העצמי, על מושא הכעס.

{

אבל זה לא מסתיים כאן. המרמה ממשיכה לרדוף את יעקב דרך בניו:

ראשית המרמה של הפגיעה ביוסף, בכורו האהוב מאשתו רחל האהובה.

כשיעקב מרמה את אביו, יצחק שואל: "גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא.[12]" ותורה מציינת שיצחק "וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ.[13]"

אותו הדבר קורה כשבני יעקב מרמים אותו, ומשתמשים בלשון דומה: "וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא.[14]".

הרב נחום ברנסון כותב: "למעשה ההקבלה מפורטת בהרבה: יעקב נעזר בבגדי החמודות של עשיו אחיו וכאן האחים בבגדו המיוחד של יוסף. יעקב לבוש על ידיו וצוארו בעורות עזים ובדם עזים הטבילו את הכותנות ע"מ לרמות את יעקב."

מוטיב המרמה ממשיך ומתפשט למידות של בני יעקב כשהם נוהגים במרמה כלפי אנשי שכם, תוך שהם מעלימים מאביהם את האמת לגבי מה שמתרחש, את התוכנית שלהם להשמיד את אנשי שכם.

יעקב מגלה לחרדתו שאולי לו לא היה קל לרמות את אביו, אבל לבנים שלו זה כבר לא כל-כך קשה. זה אפילו נעשה להם נוח ורגיל.

הם מרמים גם את אבא שלהם, וגם את אנשי שכם.

המרמה נעשתה להם נוחה.

גם כאן התורה בלשונה מדגישה לנו את זאת:

"וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם...בְּמִרְמָה...[15] לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ...[16]"

כנגד:

"בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ" ו-" לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה..."

הילדים למדו מאבא ואמא (ומסבא שאצלו גדלו) שרמאות היא דרך להשגת דברים.

מתי הם למדו מאמא?

כשהיא גנבה את התרפים של אביה ומחפה על כך ברמאות.

התורה אמנם לא מספרת לנו בדיוק מה עבר על הילדים שגדלו בכזו אוירה שבה מרמים כדי להשיג את מה שרוצים. אבל מההתנהגות שלהם אנחנו מבינים שהם למדו את השיעור מצויין גם אם ההורים שלהם ממש לא התכוונו, ולא רצו, שהילדים שלהם ילכו בדרכם זו.

{

התורה מבקשת ללמד אותנו שני שיעורים חשובים מאוד:

1.     מידה כנגד מידה: "במידה שאדם מודד, בה מודדים לו[17]".
אם את מתנהגת ככה – אל תתפלאי אם מתנהגים כלפיך אותו הדבר.

זה אגב עובד גם הפוך. כשאת מחייכת לאחר , התגובה תהיה בדר"כ שיחייכו אליך בחזרה.

2.      וחמור אולי אפילו עוד יותר: אם את מתנהגת ככה, גם הילדים שלך יתנהגו ככה.
אם את משקרת, אפילו שקרים קטנים: "תגידו שאמא לא בבית" כשאת בבית. הילדים לומדים שזה בסדר לשקר.

{

אני אסיים עם סיפור[18] שכבר סיפרתי אבל מתאים מאוד לספר אותו שוב – במיוחד עכשיו כשאנחנו מתקרבים לימי האור של חנוכה ומבקשים לגרש את החושך "סורה חושך הלאה אור". וחושך צריך לזכור, הוא כל מה שההוא ההיפך של האור, כמו שקר, כמו רמאות:

פ

עם אחת בחודש כסלו הרב מיכאל לסרי הוזמן להרצות בכנס למורות לא דתיות.

מיד כשנכנס החלה המולה בקהל לא מצא חן בעיניהן שהכניסו הרצאה של רב תורני.

הרב לא התבלבל וביקש חמש דקות בלבד!

כאשר מוסכם מראש במידה והרב לא יהיה מעניין הוא יעזוב את המקום.

המורות העדיפו ל'העיף' אותו מאשר לתת לו לדבר...

וכך הסכימו פה אחד לתת לו אפשרות לדבר חמש דקות.

הרב עלה לבימה ושאל: "מי מכן מכירה את השיר ה'שפן הקטן'? - שתרים אצבע!" כולן הרימו יד.

הרב ניצל את התמיהה שלהן ואמר: "יש לי 3 שאלות":

1. מדוע בחר המשורר דווקא שפן ולא חיה אחרת?! 

2. איך קרה שהשפן הצטנן אם הוא בסך הכל שכח לסגור את דלת?! 

3. למה נאמר שלוש פעמים - לה לה לה אפצ'י לה לה לה אפצ'י לה לה לה אפצ'י ואילו בפעם הרביעית לה לה לה לה...  בלי אפצ'י?!"

המורות התגלגלו מצחוק ולשעת כושר זו חיכה הרב. והוא אמר:

"אני אענה לכן - שפן מורכב מהאותיות נפש.

נפש האדם עדינה היא אם לא סוגרת את הדלתות שבגוף בו היא נמצאת כמו: עיניים אזניים היא מיד מצטננת בעבודת ה' שלה מתקררת.

בפעם הראשונה האדם החוטא מזדעזע מהעבירה שהוא עשה וכך בפעם השנייה והשלישית אך בפעם הרביעית כבר נעשה לו הדבר כהיתר ולכן אין שם "אפצ'י" -כלומר אין את הרגשת הקרירות בעבודת ה'.

זה בדיוק מה שרצו היוונים שיקרה הם לא חיפשו להשמיד את גוף אלא את הנפש להכניס בלב כל יהודי את הקרירות ההרסנית שנותנת הרגשה של: "הנה לא קרה לי כלום".

כמובן שהרב נשאר לסיים את ההרצאה...

צריך כל-כך כל-כך להיזהר לא להתרגל לרע, לא להתרגל לחושך.

לא להשלים עם הלא טוב.  לא למשוך כתפיים ולגלגל עיניים ולהגיד – ככה זה. זה מה שיש.

אסור.

צריך שיהיה מאוד מאוד אכפת, כי אם לא, אז מתרגלים, ואחרי שלוש פעמים אפילו לא עושים אפצ'י.

שלוש פעמים זו חזקה.[19] זה כבר הרגל שהתרגלנו אליו, וככל שעושים ממנו יותר, כך המצפון נרדם עמוק יותר.

צריך לשים לה מה אנחנו מראים לילדים שלנו שהוא נורמלי, ואז לא להתפלא שהילדים שלנו משקרים או מרמים, או שהם לא ישרים.

"במידה שאדם מודד, בה מודדים לו[20]".

{

ומישהי שאלה אותי אתמול: אבל זה לא פייר! הוא בסך הכל עשה מה שאמא שלו אמרה לו.

ולרבקה זו היתה נבואה. הדברים חייבים היו להתרחש באופן שבו הם התרחשו.

וזה נכון.

אבל לכל דבר יש מחיר.

וגם אם אנחנו עושים את מה שאנחנו חייבים לעשות, זה לא אומר שאין נפגעים בדרך.

יש מחיר לבחירות שלנו.

להחלטות שלנו.

"סוף מעשה במחשבה תחילה[21]" אנחנו שרים בליל שבת "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה".

"וַה' צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב[22]" הוא יודע יש בתוך הלב של בני אדם, הוא יודע מה הם חושבים ומה הם  מרגישים.

בכל מקרה, מנפילות קמים, ומהקימה מחזקים את השרירים, גם של הרגלים וגם של הנפש.

אלה אבני הבנין של האישיות שלנו.

המידות האלה.

שאנחנו עובדים עליהן כל כך קשה דרך כל הדברים הקשים והמאתגרים, הם אלה שבסופו של דבר אנחנו הכי זוכרים לטובה. כי אנחנו יודעים שדווקא הם, יותר מהכל, בנו אותנו להיות מי שאנחנו היום.

יעקב עשה מה שחייב היה להיעשות אבל הוא לא פיצה את אחיו על עוגמת הנפש שנגרמה לו, גם אם המהלך היה המהלך הכי צודק בכל העולם.

מידה כנגד מידה – תרגיש את את השני. תבין איך הוא מרגיש בכך שיקרה לך בדיוק אותו הדבר.

וכשבאמת תוכל להרגיש, תוכל להתנצל על הנזק שגרמת.

גם אם זה היה הכי בצדק בעולם.

ובאמת אנחנו נראה בפגישה של עשיו ויעקב בעוד כמה פרשות, שיעקב למד את הלקח.

הוא מביע חרטה אמיתית לא על מה שעשה , אלא על הכאב שנגרם לאחיו.

על הפגיעה.

וזה שיעור חשוב כל כך בזוגיות, ובכלל, לבקש סליחה זה לא לומר שהשני צודק.

לבקש סליחה זה להכיר בזה שנגרם לשני צער וכאב בגללי.

והלואי שימדדו לנו לפי המידה הזו.

שנראה ניסים.

תיכף חנוכה – ב-17.12 ערב סיפורי ניסים. ערב נשים.

אוהבת אותכן.

{

אני אוהב אותך לאה[23]

את אותו הבוקר לא אשכח

כשטמנת ראשך בתוך הכר

אור השמש על האוהל נח

וראשי הלום שיכר.

כשלחשתי באוזנך את שמה

את ידי אספת ביד קרה

ודמעה אחת חמה

אל כפות ידי נשרה.

הנה ימים רבים חלפו

ושתי ידי עייפו

ועינייך מה יפו

כעיני רחל.

אני אוהב אותך לאה

אוהב אותך גאה

אם אשכח אותך לאה

שמי לא ישראל.

אל ימר ליבך על אחותך

הן בנייך לצידך יושבים

אל תפני אישה את מבטך

כל חלומותי קרובים.

מה בקשתך אמרי לאה

שבע השנים חלפו מזמן

ונותרה רק עוד שעה

טרם יסגר הגן.

{

השיעור מוקדש לזכות גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה לזרע של קיימא

לחיה צירל בת מלכה פייגא שתזכה לזרע של קיימא, ולרפואה שלימה של יצחק בן מרים, אמיליה בת אסתר, שלומית בת רחל, יצחק בן מרים, מרים אינסה בת לאה, בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:[24]

הרב ברנסון, נחום. (אין תאריך). העכבות בעקבות איש תם. אוחזר מתוך https://nahariya.co.il/GetLesson.aspx?lesid=5134

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט, בראשית – פרשת ויצא. עמ' שלב-שצא. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב כולי, י. (ירושלמי, ש. מתרגם). (תשע"ה). ילקוט מעם לועז – בראשית. עמ' תקעד. ירושלים: הוצאת ח. וגשל בע"מ.

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

---

[1] פרשת וַיֵּצֵ֥א: בראשית כח' י' – לב' ג' (7/12 ; 148 פסוקים)

[2]  תקציר הפרשה ערוך עפ"י אתר "גלים"

[3]  בראשית מז' ח'-ט' (פרשת ויגש)

[4]  רבי משה בן נחמן (רמב"ן / הרמב"ן ; 1194 – 4.4.1270) מגדולי חכמי ספרד, פוסק והוגה. הוא היה רופא ופילוסוף, מנהיג דתי ויועץ למלך, פרשן התורה ומראשוני החכמים שעסקו בקבלה (ויקיפדיה).

[5]   בראשית כט' טז'-ל'

[6]  המלבי"ם: רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר, מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים. פעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה. 1809-1879. (ויקיפדיה).

[7]  רבי חיים בן עֲטַר (או אִבְּן עטר; נודע בכינוי אור החיים או אור החיים הקדוש, על שם ספרו; 1696, ה'תנ"ו; סלא, מרוקו – 7 ביולי 1743, ט"ו בתמוז ה'תק"ג, ירושלים) היה מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל ופוסק הלכה. חיבורו הידוע ביותר הוא הספר "אור החיים" – פירושו על התורה.

[8]  עפ"י הרמב"ן

[9]  בתוך "מעם לועז" עמ' תקעד

[10]  בראשית כז' לה' (פרשת תולדות)

[11] סוטה א' ז'

[12]  בראשית כז' כא'

[13]  בראשית כז' כג'

[14]  בראשית לז' לב'

[15]  בראשית לד' יג': "וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם."

[16]  בראשית לד' יד': "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עׇרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ."

[17] סוטה א' ז'

[18]  עפ"י נועם זיגדון, החיזוק היומי שלי בווטסאפ

[19]  ויקישיבה: מקרה שקרה שלוש פעמים, אנו אומרים שזוהי דרכו, וכך יקרה גם בעתיד.
1). חזקה דמעיקרא, שכיוון שקרה שלוש פעמים נחשב שזה מצבו, וע"פ זה אנו דנים שכך יהיה גם בעתיד (ייחוסי תנאים ואמוראים עמ' רצו).

2). מדרבנן (כך נטה לומר קונטרס החזקות לבעל שמן רוקח ב).

שני דינים: גם סברא שכך טבעו, כגון שדרכו של השור להיות נגחן (בירור המציאות), וגם גזיה"כ שדיני מועד חלים רק לאחר 3). שלוש נגיחות (הנהגה) (רשימות שיעורים של הגרי"ד בבא קמא ב: על תד"ה ומילתא).

[20] סוטה א' ז'

[21]  קטע מפיוט "לכה דודי" הנאמר בתפילת קבלת שבת בליל שבת. נתחבר על ידי הרב שלמה אלקבץ מהמקובלים בעיר צפת, בזמן הרמ"ק והאריז"ל.

[22]  ירמיהו כא' כ'

[23]  בשיעור הקשבנו לשיר "אני אוהב אותך לאה". מילים: אהוד מנור ; לחן וביצוע: צביקה פיק, מתוך אלבומו "מה עכשיו?" 1974: https://www.youtube.com/watch?v=IYkFcJftdZA&feature=emb_logo

[24]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.

I'd love to hear from you.