💎בס"ד
🍬
קבלו סוכריה לשבת פ' כי תבוא: כמה טוב שבאת
הביתה 🍬
בשבת הקרובה, אחת אחרונה לפני שמתחדשת לנו
שנה, נקרא בבית הכנסת את פָּרָשַׁת כִּי תָבוֹא[1] שמתחילה בפסוקים: "וְהָיָה֙
כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה
וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃ וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית כׇּל־פְּרִ֣י
הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר ה' אֱלֹקֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ
וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ
לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃"
כזכור, משה רבנו ע'ה עומד ונואם את נאום
הפרידה שלו מהעם. זו צוואתו. זה מה שהוא מוריש להם, לנו. אלה המילים האחרונות.
מראש חודש שבט, עד יום מותו, ז' באדר, משה מודד את מילותיו במשנה התורה הזה, הלא
הוא חומש דברים. את מילותיו האחרונות. את הדברים הכי חשובים. שלא נשכח.
🍬
להבדיל אלף אלפי הבדלות, זה תמיד מזכיר לי את
עצמי יוצאת מהבית וחוזרת ומוודאה שלא ישכחו את רשימת ההוראות שלי: אל תשכחו לפנות
את המדיח, ואל תשכחו לכבות את האורות המיותרים, ואל תשכחו לנעול את הדלת, ואל
תשכחו שצריך להגיע שליח והכסף במגירה השמאלית של השידה.... ואל תשכחו.
משה רבע"ה מבקש להבטיח שבני ישראל לא
ישכחו שאֶת כל מה שיהיה להם להביא ביכורים לבית המקדש, זה הקב"ה זה שנותן להם
מלכתחילה. למרות שזה הם אלה הישקיעו את העמל הרב בעבודת האדמה, והיזיעו וירקו דם
עד שהראו את היבול שעבורו עבדו כל-כך קשה, אסור להם לשכוח שאת האדמה הזו ברא הקב"ה.
את האדמה הזו נתן להם הקב"ה, והוא זה שגם יקבע את כמות היבול שהאדמה הזו תניב
עבורם, ולאו דווקא בקשר ישיר לעמל שהם השקיעו, אלא בקשר ישיר למצוות שהם ישמרו.
משה רבע"ה שוב מעביר לעם את המסר:
הרוחניות משפיעה על הגשמיות, ולא להיפך.
וכדי שלא תשכחו את זה, הנה באה מצוות הביכורים
שתזכיר לכם: "וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ
נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃ וְלָקַחְתָּ֞
מֵרֵאשִׁ֣ית כׇּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר ה'
אֱלֹקֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם
אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃"
🍬
ואיך בדיוק תֵּעָשֶׂה המצווה הזו?
כתוב במסכת ביכורים[2]: "משנה כיצד מפרישים
את הבכורים. יורד אדם לתוך שדהו ורואה
תאנה שביכרה אשכול שביכר רימון שביכר קושרן בגמי ואומר הרי אלו ביכורים".
ומבאר[3] הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק
זי"ע הלא הוא הנועם אלימלך[4] "שהאדם היורד
לתוך שדהו אחרי שעמל ועבד כל השנה בשדה בזיעת אפיו, ועתה כאשר זכה כבר לראות תאנה
שבכרה הרי היא הדבר החביב עליו ביותר, ומתלקחת בו תאוה עזה לחטוף לבולעה בעודו
בכפו,
"
"...וברגע הזה שלמענו עמל כל השנה הוא עוצר
בעדו וקושר עליו גמי ומייחדו להשי"ת, למצות ביכורים, ומעלה אותו כל הדרך
לירושלים, הרי זו מצוה יקרה וחביבה מאוד לפני
השי"ת, שמסר להשי"ת את הדבר החביב והיקר לו ביותר, בו השקיע את כל עמל
חייו."
"וזה" אומר רבי שלום נח ברזובסקי זי"ע, הנתיבות שלום[5], "משמעות הלשון וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית,
שבכל דבר הראשית הוא החלק החשוב והחביב ביותר אצל האדם, ואת החלק הזה צריך היהודי
למסור להשי"ת, את האהוב והחביב עליו ביותר... "
וכדי להדגיש עד כמה המצוה
הזו חשובה ועיקרית ומהותית הוא ממשיך ומסביר:
"...ולכך בזכות מצוה זו נברא כל העולם, כאמור שתכלית הבריאה נתאוה הקב"ה שיהיה
לו דירה בתחתונים, ושבתחתונים יקריבו להשי"ת את החביב ביותר שנפשם קשורה בו
וזה מתקיים במצות ביכורים, ואם כי מה ערך יש למה שהוא נותן אך הרי יחד עם זה הוא
מקריב חלק מליבו להשי"ת במוסרו את החביב עליו ביותר, וזוהי תכלית הבריאה. כדאיתא
בספה"ק עה"פ וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶ֔יךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל
נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ [6], בדבר שהוא אצלך מאד מאד, יקר וחביב מאד, בו תקיים ואהבת את ה' אלקיך ותמסרהו
להשי"ת, וזאת קיימו מביאי הביכורים."
הנתיבות שלום מלמד אותנו שבכל פעם שבן אדם עוצר את עצמו מלאכול את הפרי הראשון שהניבה
העבודה הקשה שלו, והזמן הרב שהוא השקיע, רק כדי לתת אותו
לקב"ה, או אז הוא לא רק מקיים מצוה, את מצות ביכורים[7], ולא רק שהוא
מקיים את מצוות "וְאָהַבְתָּ"[8] אלא שהוא
תורם להשלמת תכלית הבריאה כולה.
כל מהותה של מצוה היא לצוות,
מלשון צוות, צוותא, יחד, בין האדם לקב"ה. אבל כאן, במצות ביכורים יש שלמות של
צוותא, של שיתוף פעולה בין האדם לבורא עולם. כל מה שמניבה האדמה שהתגלתה כשנקוו
המים ביום השני לבריאה, חוזר בחזרה לבורא עולם על-ידי נזר הבריאה מן האדמה הזו:
האדם. האדם היהודי.
🍬
בואו נוריד את התורה הגבוהה הזו לחיים של היום
יום שלנו.
בשביל מה אנחנו יוצאים כל יום לעבודת יומנו?
התשובה ברורה לכל בר-דעת: להתפרנס. הרי בן אדם
חייב להתפרנס.
ובשביל מה צריך בן-אדם להתפרנס?
נו, באמת...? זה ברור! בשביל שיהיה לו לֶחֶם
לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ[9], וקורת גג לו ולבני ביתו.
ולמה זה כל-כך חשוב לנו לדאוג בצורה כזו
למשפחה שלנו, לילדים שלנו?
בטח תיכף תשאלו אותי מה-זה כל השאלות האלה,
ראש השנה בפתח, לא פסח... 😉
אבל אני שואלת בכל זאת כי זה חשוב שנבין:
חשוב לנו לצאת לעבוד ולהתפרנס לא רק כדי לשרוד,
לא רק כדי שיהיה לנו איפה לגור ומה לאכול, אלא בגלל שאנחנו אוהבים מאוד את המשפחה
שלנו, וכל מה שאנחנו רוצים זה להיטיב עם בני הזוג שלנו, עם הילדים.
אנחנו רוצים שיהיה להם טוב. שהם יהיו שמחים
ומאושרים.
ובן אדם, כשיש לו כל מה שהוא זקוק לו באמת – אז
הוא שמח ומאושר.
א-מה-מה...
אפילו שאנחנו מפרנסים הכי טוב שאנחנו יכולים, הרבה
פעמים את החלקים הכי טובים, את הביכורים שלנו, אנחנו נותנים דווקא לאחרים, בעבודה, מחוץ לבית.
ואילו בבית, דווקא בבית, שם אנחנו נותנים דרור לחלקים הפחות טובים שלנו. ובמקום
לתת את המיטב שבנו, את הבכורים שלנו, קודם כל לבני הזוג והילדים, אנחנו משאירים
להם הבְּרָרָה[10].
אנחנו מתלבשים יפה מתבשמים ומתייפים בבוקר
לצאת לעבודה.... ובבית עולים על ב'.
אנחנו בפועל נותנים לאחרים להנות מהמראה הנעים
שלנו, ולא לבני ביתנו.
אנחנו אדיבים ונחמדים לעמיתים בעבודה, ולאנשים
(אפילו זרים) שאנחנו פוגשים במהלך יומנו.... וכשאנחנו מגיעים הביתה אנחנו מתלוננים
על היום הקשה שהיה לנו, ועל האנשים האחרים שלא היו נחמדים אלינו מספיק.
אנחנו סולחים לאנשים אחרים על הטעויות הקטנות
שלהם, כי אנחנו מבינים שהם לא עשו את זה בכוונה... אבל כשאנחנו נכנסים הביתה הטוּרִים
ישר עולים על הילדים ובני הזוג: על הילקוטים הזרוקים בכניסה, על הכיור המלא כלים,
ועל פח האשפה המלא שכאילו חיכה רק לנו שנגיע ונרוקן אותו. כאילו לא עבדנו מספיק
קשה כל היום.
במקום לתת לאנשים הכי חשובים לנו את המיטב שיש
בנו ולנו, אנחנו נותנים אותו לאחרים.
במקום לתת את הביכורים שלנו, את ה-הכי מובחר
שלנו לאנשים שאנחנו הכי אוהבים בכל לבבנו ובכל מאודנו, אנחנו נותנים אותם לאחרים.
והפרשה שלנו, ומצות ביכורים, באה ללמד אותנו
לזכור מה חשוב. או נכון יותר, לזכור מי חשוב.
🍬
נחתום בסיפור יפה, שאינני יודעת את מקורו, שמספק
לנו עצה נהדרת איך לא לשכוח לזכור מה ומי הכי חשובים לנו. קוראים לסיפור הזה: עץ
הצרות.
"פעם אחת, כשעסקתי בשיפוץ של בית
חווה ישן, שכרתי את שרותיו של אינסטלאטור שיטפל בכל ענייני הצנרת של הבית. אחרי
שסיים את יום העבודה הראשון שלו, יום קשה ומתיש, יצא אל האוטו שלו וראה שיש לו פנצ'ר[11]. לא
נעים, חשבתי לי. אחרי יום כזה הוא עוד צריך לתקן פנצ'ר. אבל הוא עשה את זה צ'יק צ'אק.
כשסיים, נופף לי בידו לשלום ונכנס לתא הנהג של הטנדר שלו. ניסה להתניע ו... כלום.
המנוע שבק חיים. איזה מזל ביש, הרגשתי
ממש לא נעים בשבילו. מיד הצעתי לו טרמפ הביתה. כשהגענו אליו הביתה, הוא הזמין אותי
להיכנס ולהכיר את משפחתו.
בעודנו פוסעים על השביל אל עבר דלת הכניסה
של הבית, הוא עצר לרגע ליד עץ קטן בצד השביל ונגע בקצות העלים שלו בשתי ידיו. על
מפתן הבית, שנייה לפני שפתח את הדלת, חל באיש שינוי מדהים: פניו המיוגעות אורו
בחיוך רחב ושמח. הוא חיבק את שני ילדיו והניף אותם באוויר בעליצות, ונתן נשיקה
אוהבת לאשתו. לא יאומן שהאיש קשה היום הזה, שאני עד לעבודה המתישה וליום הנורא
שעבר עליו, נמלא כל כך הרבה חיוניות ומרץ ושמחה כשנכנס הביתה.
בתום הביקור, לאחר שביליתי במחיצתם
שעה נעימה, הוא ליווה אותי החוצה אל מכוניתי.
עברנו ליד העץ שבצד השביל והייתי כל
כך סקרן שלא יכול להתאפק שאלתי אותו מה זה היה הקטע עם העץ. "אה, זה מאוד
פשוט", הוא ענה לי, העץ הזה הוא עץ הצרות שלי. אני יודע שבסוג העבודה שלי, זה
בלתי נמנע שיהיו לי צרות ובעיות וקשיים. אבל דבר אחד בטוח, הצרות האלו לא שייכות
למשפחה שלי, לאשתי ולילדיי.
לכן, כשאני בא הביתה, אני פשוט תולה
את כל הצרות של אותו יום על העץ, ומבקש מאלוקים שיטפל בהן. ואז, למחרת בבוקר,
כשאני יוצא מהבית, אני ניגש לעץ ולוקח מעליו את הצרות שנשארו שם. ואתה יודע מה,
ממש מפליא, אבל כשאני ניגש לעץ בבוקר להוריד את הצרות ממנו, תמיד יש עליו הרבה
פחות צרות ממה שזכרתי שתליתי בלילה הקודם... "
אולי זו תהיה החלטה טובה לשנה החדשה, לשתול
בכניסה לכל בית עץ צרות אחד.
בברכת שנה
טובה ומתוקה וכתיבה וחתימה טובה, לנו ולכל עם ישראל.
שבת שלום
ומבורך, באהבה, סמדר🍓
לרפואה שלימה בגוף ובנפש של מרים אינסה בת לאה ושל שלומית בת רחל ושל אמיליה בת אסתר
ולזכות גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה שיזכו לזרע של קיימא
ולזכות גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה שיזכו לזרע של קיימא
בואו נשמור על קשר: #YehadutVeHorut @smadarprager
פייסבוק:fb.me/YehadutVeHorut
לערוץ יַהֲדוּת וְהוֹרוּת: https://buff.ly/2Kh2wSU
לאתר של סמדר פרגר: http://www.smadarprager.com/ Twitter: https://buff.ly/2VqN487 Instagram: https://buff.ly/2QfstjD הבלוג של סמדר פרגר בעברית: https://buff.ly/2CyYsaU Smadar’s Sane Way (English) Blog: https://buff.ly/2G9uLPa |
[3] בתוך: רבי
ברזובסקי, ש. נ. (תשנ"ז). ספר נתיבות שלום על התורה דברים. עמ' קנ-קנב.
ירושלים: הוצאת ישיבת בית אברהם סלונים.
[4] רבי אלימלך וייסבלום מלִיזֶ'נְסְק (1717 – 1787) היה אדמו"ר בדור
השלישי לחסידות. מתלמידיו הבולטים של המגיד ממעזריטש, הראשון בין מבססי התנועה
בפולין רבתי ומחשובי הוגיה בכלל. מחבר הספר "נועם אלימלך", אחד משלושת
החיבורים המרכזיים של החסידות המוקדמת, בו העלה תרומה חשובה לניסוח אידיאל הצדיק.
(ויקיפדיה).
[5] רבי שלום נח ברזובסקי (8 באוגוסט 1911,
ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן
מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות
"נתיבות שלום".
[6] דברים ו' ה': "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶ֔יךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ
וּבְכָל מְאֹדֶךָ." (ההדגש במקור אצל הנתיבות שלום)
[9] בראשית כח' כ': "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר
לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר
אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ."
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotionally Focused Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה