יום שלישי, 20 בפברואר 2018

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת: תקוה לשמחה תמיד | פרשת תצוה | ד' באדר ה'תשע"ח

בס"ד
השיעור מוקדש לתוצאות טובות בבדיקות ורפואה שלימה של חנניה שלום הנרי בן מזל ושל מרדכי בן מלכה
­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת תצווה וראש חודש אדר
תקוה לשמחה תמיד
שיעור קצר לכבוד בת המצוה של תקוה
על שמחה, ושמן זית, מנורה ונר, תמיד.
 
פרשת השבוע שלנו, פרשת תְּצַוֶּ֣ה[1], מדברת על השלבים האחרונים של הקמת המשכן, ועל בגדי הכהן, ופותחת כך: "וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃"

אבל אולי צריך להתחיל עם –
השאלה הכי מתבקשת מאליה: ממתי מעלים נרות? נרות מדליקים לא מעלים.

אלא שבהדלקת המנורה יש יותר מסתם הדלקת אור, יש כאן עניין רוחני לא רק אופרטיבי.
כתוב בספר משלי "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם[2]", הרבי מלובביץ' כותב שהכוונה היא לכך "שהנשמה היהודית היא כמו אש הנמשכת למעלה. אולם כדי שהאש הזו אכן תבער ותהפוך לשלהבת גדולה, חייבים למצוא את ה'מתג' הנכון שיצית את הניצוץ.
אבל זה עוד יותר עמוק אפילו. הרבי מלובביץ' הסביר "דציווי (תצוה) הוא צוותא וחיבור. וזהו ואתה תצוה את בני ישראל, שמשה הוא מקשר ומחבר את בני ישראל עם אוא"ס[3]".
כלומר, שבכל דור יש את המנהיג הרוחני שלו, "אלה שה' העניק להם את הכוח ואת היכולת המיוחדת למצוא את ה'מתג' הזה, ולסייע לכל יהודי להתקשר למקורו הרוחני."

{

הדלקת הנרות במנורה, מעלה את הנשמות של כל יהודי. ויש גם דרך לעשות את זה.
מפרש"י: "לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר – מדליקן עד שתהא שלהבת עולה מאיליה."
כדי שאפשר יהיה להדליק את הנשמה זה לא מספיק ללחוץ על ה'מתג' שלה, זה לא מספיק לקרב את הגפרור לפתילה – אלא שצריך לעמוד שם ולחכות בסבלנות עד שהאש אכן תיתפס בפתילה, עד שהיא תאחז בכוחות עצמה ותוכל להמשיך לבעור ללא עזרה, גם אם מקור האש, מי שהדליק אותה – יזוז, ולא יהיה שם יותר.

כשאנחנו מדברים על חינוך ילדים למשל, זה לא מספיק למשל להראות לילד פעם אחת איך רוכסים שרוכים של נעליים. צריך להקדיש לזה זמן, ולהראות לו שוב ושוב ושוב, להיות איתו, לתת לו להתנסות בעצמו, וגם כשהוא מצליח להישאר לידו ולעודד אותו, כמה יפה הוא מצליח, ורק כשהמיומנות כבר נרכשה, והיא שלו, ואין לו יותר צורך שנהיה שם – זה הזמן שלנו לזוז. כי השלהבת עולה מאליה. מעצמה. הין לו צורך עוד בדלק שלנו. יש לו דלק משל עצמו.

וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל, "הכוונה היא שמשה רבינו גילה בישראל את כח נשמתם, שבנוסף חיזוק האמונה פעל גם שציווי הוא מלשון צוותא וחיבור" אומר הרבי מלובביץ', כך שבני ישראל יהיו מאוחדים ומחוברים זה לזה, וגם לאביהם שבשמים.

{

אומר רבי יוסף חיים, הבן איש חי: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם -- נר דולק מורכב מ'פתילה' ומ'שלהבת' דולקת."
השלהבת דולקת מהכוח שיש לפתילה לבעור. והפתילה מקבלת את הכוח שלה מהשמן.
"כך גם האדם בנוגע לעבודת ה': ה'פתילה' דומה ללב, וה'שלהבת' נמשלה לכלים שעל ידם מפיק האדם את סתרי לבבו (את האהבה שלו לקב"ה), ומוציאם מן הכוח אל הפועל.
כשם שה'שלהבת' במקדש צריכה שתהא עולה מאליה, כך מעשי האדם צריכים שיעשו לכבוד שמיים, וללא שום פנייה זרה שאינה באה מתוך רצון הלב, אלא לה' בלבד.
עולה מ'אליה', אותיות: א"ל – י"ה, דהיינו כוונה נקייה וטהורה אך ורק לשם ה' יתברך."

{

חגגנו היום בסעודת האמנים המסורתית שלנו את ראש חודש אדר.
וכתוב: "משנכנס אדר מרבין בשמחה[4]",
לחודש הזה יש יכולת סגולית של שמחה כי הוא: "הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה[5]"
וזה מה שאנחנו עושות היום ושמחות ומשמחות את תקוה היקרה בבת המצוה שלה,
ורבי נחמן מברסלב, שהיה הרבי הכי מדוכא בעולם ולכן חקר את ענין השמחה מאוד לעומק, נהג לומר: "מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה... תָּמִיד![6]", וכך הוא כותב:
"וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיך לְהַתְגַּבֵּר מְאד בְּכָל הַכּחוֹת
לִהְיוֹת אַך שָׂמֵחַ תָּמִיד
כִּי טֶבַע הָאָדָם לִמְשׁך עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת
מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן
וְכָל אָדָם מָלֵא יִסּוּרִים
עַל כֵּן צָרִיך לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל
וַאֲפִילּוּ בְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא
אַף שֶׁגַּם לֵב נִשְׁבָּר הוּא טוֹב מְאד"
אבל איך אפשר תמיד להיות בשמחה?         ואיך זה מתקשר לנו לפרשה?

{

"וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃"

הקב"ה מטיל על משה רבנו את המשימה לאסוף תרומה נוספת מבני ישראל, את השמן להדלקת המנורה.
בניגוד לשאר חלקי המשכן שנתרמו פעם אחת, צריך לערוך מידי פעם גביה מחודשת של תרומות כדי לרכוש שמן נוסף – כי הוא מוצר מתכלה (perishable), והמצוה היא להדליק את המנורה תמיד. כלומר, כל יום.

אבל רש"י מדייק אותנו ומפרש: לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד: "תָּמִֽיד – כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר: עֹלַ֖ת תָּמִ֑יד (במדבר כח' ו'), ואינה אלא מיום ליום."

כותב הרב וולבה: "רואים ש'תמיד' אין הכוונה בלי הפסק, אלא הכוונה 'קבוע'. לפי זה, 'מתמיד' הוא מי שיש לו קביעות בלימודו."

אז אולי אי אפשר להיות תמיד שמחים, אבל אפשר תמיד להתכוון להיות שמחים, לרצות להיות שמחים, ולעבוד על זה: לעשות את השמחה שתהיה קבועה בחיים שלנו.

{

אז למה דוקא שמן זית ולא שמן אחר?
אומר הבן איש חי "המנורה כידוע רומזת לתורה, ומובא בזוהר הקדוש (פרשת נשא רכו) כי דבר שתילי הזית מיודים מכל האילנות בכך שעץ הזית משופע בזיתים כל השנה ולא רק בעונות מסויימות."
כך היא גם התורה שלנו, "אור התורה נמשל לאור שמן הזית, שהוא תדידי בכל השנה כולה, בקור ובחום, בקיץ ובחורף – לעולם לא ישבתו מעסק התורה. וזה מה שנאמר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד – נעסוק בתורה ללא הרף וללא התחשבות בשינויי מזג האויר וכדומה."

{

אבל יש עוד סיבה למה דוקא שמן זית, ולא סתם אלא שמן זית זך:
כי כדי ליצר שמן זית זך צריך לכתוש את הזית.
הבשר של הזית מר מאוד. אי אפשר לאכול זית ככה סתם ישירות מהעץ.
צריך לכתוש אותו בדרך של דחיסה והידוק (compressing). כך שיתקבל שמן כתית.
רק כתית: שזו דרגת השמן הכי גבוהה שיש, בעל חומציות הכי נמוכה (עד 0.8%[7]).
וזך: נקי מכל העמילנים שיש בבשר של הזית כשסוחטים אותו חזק מידי.

כלומר, כדי לקבל את השמן הזית הזך המיוחד הזה שמתאים להעלות בו נר תמיד במנורה של המשכן (ובהמשך של בית המקדש) צריך להעביר את הזית תהליך לא נעים של שבירה.
רק מתוך השבירה הזו, אפשר להגיע אל הטוהר הפנימי הגלום בו, ולהגיע להיות חלק בעבודה הרוחנית הגבוהה ביותר של קודש המשכן של הכהן הגדול.
לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד במנורה. לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד בנשמות של היהודים.

כך גם האדם.
"דוקא כשהאדם נמצא במצד של כתית, של שבירה" אומר הרב מנחם וילהלם[8], דוקא אז, "הוא יכול להגיע למקום הרוחני הגבוה ביותר."

במגילת אסתר, אחרי הנס הגדול של פורים כתוב במגילה: "וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת[9]", וחז"ל מסבירים לנו שאת התורה שהתחילו היהודים לעשות בצורה חיצונית במעמד הר סיני "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע![10]", בימים האלה של מרדכי ואסתר קיבלו עליהם היהודים בימי מרדכי ואסתר בצורה פנימית יותר – מתוך בחירה.
דווקא מתוך הקושי הגדול של מלכות אחשוורוש ורשעותו של המן ימ"ח, מרדכי היהודי, שהיה 'משה רבינו' של אותו הדור, הֶעֱלָה בהם נֵ֖ר תָּמִֽיד והוציא מהם כוחות שהם לא ידעו שיש להם, בבחינת:
Bob Marley: You never know how strong you are until being strong is your only choice.

ויקטור פרנקל[11] אבי הלוגותרפיה מדבר בספרו "האדם מחפש משמעות" על היכולת של בני אדם בתנאים הקשים ביותר של מחנות ההשמדה של מלחמת העולם השניה למצוא דרך לחזק את רוחם ולא להתייאש ולא להישבר. איך? על-ידי היכולת למצוא משמעות, סיבה, לחייהם גם בתוך מצבים בלתי אפשריים: "נשארה רק "האחרונה בחירויות האדם" - היכולת לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונות"[12].

 בגמרא, במַסֶּכֶת תַּעֲנִית לא כתוב רק: "משנכנס אדר מרבין בשמחה" אלא: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה[13]".
הרבנית ימימה מזרחי מלמדת אותנו שאי אפשר להבין שמחה בלי עצב.
אנחנו חייבות להבין שרק מי שגדל לתוך מציאות הפוכה יכול לראות את התשליל, ולעשות נהפוך-הוא של המציאות שלו, ולהפוך את העצב לשמחה.
רק ממצב של שבירה אפשר לשנות את זוית הראיה, ולעשות נהפוך הוא:
"וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה ...
לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר.
וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.[14]"


{

אנחנו חוגגים היום בת מצוה לנערה צעירה שמתוך קושי מצאה את החירות למצוא את דרכה למקור נשמתה.
נאחל לך, תקוה בת אנג'לה היקרה, שתמשיכי לצעוד תמיד באותה נחישות וכוח שיש בך, ותמצאי בדרך אנשים שיוסיפו עליך שֶׁ֣מֶן זַיִת זָךְ כדי להמשיך ולְהַעֲלֹ֥ת את נֵ֖ר התָּמִֽיד שלך.

יום הולדת שמח, וחודש אדר שמח לכולנו.

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה


שיעור
 ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר ב'נ כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

{
מקורות:

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא – רש"י כפשוטו - שמות – פרשת תצוה. עמ' תלו-תפח. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב וולבה, ש. (ה'תשס"ט). שיעורי חומש. שמות. פרשת תצוה. עמ' רמב'. ירושלים: משפחת וולבה.

הרב וילהלם, מ. (בנגקוק תאילנד). (ה'תשע"ו 2016). ממתק לשבת, הסיפורים והמסרים שעושים את השבת בבנגקוק. עמ' 130-128. ישראל: הוצאת חזק.

רבנו יוסף, ח. (תשס"ו). פניני הבן איש חי על פרשיות השבוע – בראשית שמות. עמ' תכה-תקז. ישראל: הוצאת פלדהיים. 

הרבנית מזרחי, י. (פרידמן, י. עורכת). (שבט תשע"ח). לפרשת תרומה. ירושלים. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"].

מילר, ח. (2007) שם הפרשה לפרשת בהעלותך ע"פ ליקוטי שיחות של הרבי מלובביץ' חלק ב', עמ' 316 ואילך, בתוך ספר במדבר, עמ' 61, מהדורת לבייב, קול מנחם.

מכון אור החסידות (ה'תשע"ו) שיחת היום, עמ' 131, ע"פ סה"מ מלוקט על חודשי השנה, הרבי מלובביץ' ח"ג עמ' לד, כפר חב"ד, מכון אור החסידות

פראנקל, ו. (1981). האדם מחפש משמעות. מבוא ללוגותרפיה. ממחנות המוות אל האכסיסטנציאליזם. תל אביב: הוצאת דביר.

אדמו"ר שניאורסון, מ. מ. (י' באדר א' ה'תשמ"א). מאמרים מלוקטים חלק ג' שיחה פרשת תצוה. אוחזר מתוך http://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/7/index.htm 




[1] פרשת תְּצַוֶּ֣ה: שמות כז' כ' – כט' מו' (8/11)
[2]  משלי כ' כז'
[3]  אור אינסוף
[4]  תענית כט' ע"א
[5]  אסתר ט' כב': "כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים."
[6]  ליקוטי מוהר"ח ח"ב תורה כד'
[7]  מה שנקרא extra virgin olive oil EVOO.
[8]  שליח חב"ד בבנגקוק תאילנד, יוצר הסדרה הפופולרית 'ממתק לשבת'
[9]  אסתר ט' כג'
[10]  שמות כד' ז'
[11]  בהקדמה לספרו
ויקטור אמיל פראנקל (בגרמנית:
Viktor Emil Frankl;‏ 26 במרץ 1905 – 2 בספטמבר 1997) היה רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי, מייסד הלוגותרפיה ושיטת הניתוח האקזיסטנציאליסטי, הנחשבת לאסכולה הווינאית השלישית בפסיכותרפיה (אחרי הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אלפרד אדלר).
בספרו הנודע, בכותרו העברי "האדם מחפש משמעות", (שפורסם לראשונה ב-1946, ונמכר בלמעלה מתשעה מיליון עותקים) תיעד פראנקל את חוויותיו כאסיר במחנה ריכוז נאצי, ותיאר את גישתו הפסיכותרפית למציאת משמעות החיים. פראנקל, שנמנה עם אסכולת הפסיכולוגיה ההומניסטית, נחשב לפורץ הדרך לשימוש באקזיסטנציאליזם כאמצעי בפסיכותרפיה. (ויקיפדיה).
[12]  “Everything can be taken from a man but one thing: the last of the human freedoms—to choose one’s attitude in any given set of circumstances, to choose one’s own way.”
[13]  תענית כט' א': "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה."
[14]  אסתר ח' טו'-טז' ; ט' כב'

[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.

אין תגובות:

פרסום תגובה