יום שלישי, 29 באוגוסט 2017

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: הדרך אל האושר | פרשת כי תצא | ו' באלול ה'תשע"ז

בס"ד
השיעור מוקדש לעילוי נשמת אורי משה בן אטה. שינוח בשלום על משכבו. יהי זכרו ברוך. 

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת כי תצא
הדרך אל האושר
היום אנחנו יוצאים למלחמה.
נלמד מתי יוצאים למלחמה,
נלמד טכניקות לחימה,
ונלמד איפה האושר ואיך מגיעים אליו.




פרשת כִּֽי־תֵצֵ֥א[1], מוציאה אותנו למלחמה, ופותחת במילים אלה: "כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ ה' אֱלֹקֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ׃[2]"

מסביר פשוטו של מקרא עפ"י רש"י ואומר: "כי תצא למלחמה. אין הכוונה למלחמת חובה, אלא במלחמת הרשות (שאיננה חובה) הכתוב מדבר, כגון שמטרתה לכבוש ארצות נוספות הקרובות לארץ ישראל, כדי להרחיב את גבולות הארץ. שכן במלחמת ארץ ישראל עצמה, אשר נצטווינו לכבוש אותה משבעת העממים, אין לומר ושבית שביו, שהרי כבר נאמר עליהם (לעיל כ, טז) 'לא תחיה כל נשמה', ואין להשאיר מהם שבויים בחיים."

אבל אנחנו כבר יודעים שיש לתורה רבדים, ומעבר לסיפור ההיסטורי יש כאן מסרים עבורינו, שיעורים לחיים. ולעומק רש"י לוקח אותנו מיד בפסוק השני: "וְרָאִ֙יתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃[3]":

וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה. מפרש"י בפשוטו של מקרא: "כי לא דיברה התורה אלא כנגד יצר הרע. שהוא מתגבר על האדם להכשילו בחטא, ויש לחשוש בכך.

בואו נלמד את העומק העצום של השיעורים שהתורה באה ללמד אותנו.

{

"קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר (בראשית ו, ה) רק רע כל היום ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר (תהלים לז, לב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלקים לא יעזבנו בידו[4]"

וזה מה שאומר לנו הפסוק:
כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה שאם נצא למלחמה
עַל־אֹיְבֶ֑יךָ על היצר הרע שלנו, אז
וּנְתָנ֞וֹ ה' אֱלֹקֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ הקב"ה יעזור לנו,
וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ ונצליח להתגבר עליו, לשבות אותו, לקחת אותו בשבי, או לשבות אותו להשבית אותו, להשבית את כוחו, להפשיט אותו מכוחו - ונוכל אז לשלוט בו, ולא שהוא ישלוט בנו.

כי כל עוד אנחנו לפני שעשינו את מה שהיצר הרע מפתה אותנו לעשות – השליטה עדיין בידינו, ויש לנו את הכוח מהעזרה כל הקב"ה להשתלט עליו ולקחת אותו בשבי, לשלוט בו.
אבל ברגע שהדבר כבר נעשה, ונכנענו ליצר הרע – הרי שאז הדבר כבר בידי שמיים, ועכשיו הדברים יתנהלו על-פי החוק האלוקי, שהוא: חרטה על החטא, ועשיית תשובה.
אבל האם התשובה תתקבל -- אנחנו לא יודעים. כי "עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו.[5]"
או כמו שאמר שסיפר הרב פנגר יבלט"א שהרב אוירבך זצ"ל נהג לומר: "לפני מעשה בידי האדם - אחרי מעשה בידי שמיים."

בעל הטורים[6] אומר: "כי תצא. צא אליהם ואל תניחם לבא עליך. פן ישחיתו הארץ:"
ומסביר הרב יובל הכהן אשרוב:
אל תחכה עד שכבר לא תהיה ברירה – צא אל המלחמה תתגבר על היצר שלך. כי מי שלא עושה תשובה כשהוא צעיר נהיה לו הרגלים רעים ואז קשה לו לשנות אותם.

"דרש רבי יהודה לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה.[7]"
מסופר בגמרא שבעתיד, כשיבוא המשיח, יבוטל היצר הרע, הקב"ה ישמיד אותו. ואז גם הצדיקים וגם הרשעים יבכו.
למה?
הצדיקים יבכו כי יראו איזה הר גבוה היה היצר הרע שלהם וכמה התאמצו כדי לכבוש אותו. והרשעים יבכו כי יראו איזה דק כחוט השערה היה היצר הרע שלהם והם אפילו לא התאמצו לכבוש אותו.

כ
מו הסיפור על אחד שביקש לראות את הגיהינום ואת גן עדן. הראו לו בחור עומד על הסטנדר ולומד. אמרו לו: לאחד זה גיהינום ולאחר זה גן עדן.

ועל זה נאמר: "עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה[8]". מה שנכון בעולם הזה לא נכון בעולם הבא, ולהיפך. לא כל מה שנראה לנו כאן אמת, הוא אכן האמת. את האמת אפשר לראות כמו שהיא רק כשמגיעים לעולם הבא, לעולם האמת. לעולם שכולו אמת.

{

"הקב"ה אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו.[9]"
אז בואו נחזור לפרשה ונראה מה התורה מלמדת אותנו.
בואו נחזור לפסוק השני בפתיחת הפרשה.: "וְרָאִ֙יתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃[10]":  שאיתו מתחילות שלוש פרשיות, שלושה סיפורים בזה אחר זה.

הראשונה, פרשיית 'אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר' היא סיפור על אדם שבשעת מלחמה רואה גויה שנושאת תן בעיניו והוא רוצה לקחת אותה לאשה. התורה מרשה לעשות כזה דבר, והיא מפרטת את התהליך שבו הוא מעביר אותה מארצה לביתו, ואיך היא הופכת מגויה ליהודיה.

מיד לאחר מכן ממשיכה התורה עם סיפור שני, פרשיית ׳בְּכוֹרָה׳, המדברת על אדם שנשא שתי נשים ואת האחת הוא שונא, ״ וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ בָנִ֔ים הָאֲהוּבָ֖ה וְהַשְּׂנוּאָ֑ה וְהָיָ֛ה הַבֵּ֥ן הַבְּכֹ֖ר לַשְּׂנִיאָֽה" ודווקא הבכור היה הבן של השנואה.
התורה מורה לנו שאסור לו להפלות לרעה את הבכור רק בגלל שהוא פרי הבטן של האישה השנואה, ועל חשבונו לתת כפול לבן הצעיר מהאישה האהובה: "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה״. חוק התורה ברור: לא משנה מי האמא, גם אם אתה שונא אותה מאוד, אם הבן הבכור ממנה, מגיע לו על פי חוק פי שניים.

ומיד אחר-כך מגיע סיפור שלישי נוסף, פרשיית 'בֵּ֚ן סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֔ה ' שלכאורה נראה כאילו לא קשור בכלל לשני הסיפורים הקודמים: ״כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ״. כאן מספרת התורה על בן שמתחצף ואוכל יותר מידי, ועל כן יש להוציא אותו – לא פחות ולא יותר - לשער העיר לסקילה.

נראה לכאורה שבאמת אין קשר בין שלוש הפרשיות האלה. ובכל זאת הן מסופרות בפרשה שלנו אחת אחרי השנייה. למה? או יותר נכון, בשביל מה? מה רוצה התורה ללמד אותנו?

מפרש"י בפסוקו של מקרא: "שאם אין הקב"ה מתירה לו, לבסוף ישאנה באיסור; אבל גם לאחר שהותרה לו, אין הדבר הגון, והתורה רומזת שאם נשאה, נשואיהם לא יעלו יפה וסופו להיות שונאה , כמו שנאמר אחריו (לקמן פסוק טו) כִּֽי־תִהְיֶ֨יןָ לְאִ֜ישׁ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֗ים הָאַחַ֤ת אֲהוּבָה֙ וְהָאַחַ֣ת שְׂנוּאָ֔ה וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ בָנִ֔ים הָאֲהוּבָ֖ה וְהַשְּׂנוּאָ֑ה וְהָיָ֛ה הַבֵּ֥ן הַבְּכֹ֖ר לַשְּׂנִיאָֽה׃ 'והאחת שנואה' וכן סופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, כמו שנאמר אחריו (להלן פסוק יח) ' ִּֽי־יִהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֔ה אֵינֶ֣נּוּ שֹׁמֵ֔עַ בְּק֥וֹל אָבִ֖יו וּבְק֣וֹל אִמּ֑וֹ וְיִסְּר֣וּ אֹת֔וֹ וְלֹ֥א יִשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם׃'. ולכך נסמכו פרשיות הללו זו לזו, ללמד שאכן כך תהיינה תוצאות מעשיו. [11]"

המסקנה ברורה. רש"י מסביר לנו שהתורה מלמדת אותנו שיעור חשוב:
אם אדם נושא אשת יפת תואר סופו לשנוא אותה. ואם הוא שונא אותה סופו שיצא לו ממנה בן סורר ומורה: סורר- סר מן הדרך (שהורו לו אביו ואמו), ומורה – מסרב לדברי אביו. לשון ממרים. ממרה את פיו.
{

כותב כל כך יפה חייא בן חמו בבלוג שלו דרשות למעגלי השנה:
"ולכאורה נשאלת השאלה: מה רוצה הקדוש ברוך הוא מהאדם הזה? הלך חייל למלחמה, ראה אשה שהוא רוצה להתחתן איתה. לא מקובל עליך? תגיד לו: אסור להתחתן. מה אתה אומר לו: לא, לא. אני מרשה לך להתחתן איתה, אבל אני מקלל אותך, אתה עוד תשנא אותה. ולא רק שתשנא אותה, אלא גם יוולד לכם בן סורר ומורה במזל טוב...

אתה לא רוצה להביא סוכריה?
תגיד: לא רוצה, אבא לא מרשה לאכול סוכריה. אין בעיה, מותר להגיד את זה, אבל למה להעניק סוכריה ואיתה ביחד להביא סטירה?

אומר הקדוש ברוך הוא: אני לא מקלל אותך, ואני אפילו מברך אותך שתהנה בחיים מכל רגע עם האשה הזו ובכלל, היכן הבעיה? יש כאן אישה גויה טמאה שראית במלחמה, שחוץ מאין שהיא נראית אין לן שום מידע לגביה, ואתה כבר רוצה אותה לאשה, מה שאומר שאתה חפץ בה אן ורק בגלל אין שהיא נראית.
אם אדם מתחתן אן ורק בגלל שהוא ראה אשה שמצאה חן בעיניו, אין ברירה ולבסוף הוא ישנא אותה, כי אין דרך אחרת.
אם אשה התחתנה עם בעל בגלל שהוא נראה טוב, בסוף היא תשנא אותו, כי אין דרך אחרת. ואם בעל ואשה שונאים אחד את השני, אני מבטיח לכם בן סורר ומורה מספר 1 בעולם, כי גם כאן, אין דרך אחרת...
ילד שרואה את אבא ואמא רבים, אומר לשניהם: אתם צודקים, את קראת לו במילות גנאי, את צודקת, הוא קרא לך במילות גנאי, גם הוא צודק. שניכם בעיתיים, אני אעשה מה שאני רוצה, אני אחליט לבד מה צריך לעשות.

ומדוע זה ברור שאשה כזו נהית שנואה? כי אין דבר חיצוני שמחזיק מעמד, אין דבר חיצוני שיכול לבדו ליצור קשר של אמת. ומשום כן, אין גם ברירה אחרת, ואת האשה הזו אתה הולך לשנוא. וזוג שנוא מקבל ילד בעייתי בלשון המעטה, בן סורר ומורה בלשון התורה.
אומר הקדוש ברון הוא: זו המציאות המתבקשת, אני לא מקלל אותך.

ולפי זה נבין נפלא את דברי את דברי הגמרא (קידושין ע.): "כל הנושא אשה לשם ממון, יהיו לו בנים שאינם מהוגנים".
הגמרא אומרת: אני לא מקללת, אני רק מעדכנת אותך שאדם שמתחתן בגלל דבר צדדי, בסופו של דבר יהיו לו בנים מושחתים, למה? כי הוא הולך לריב עם אשתו עוד מעט ואחרי שהוא יריב עם אשתו, לא יתכן שהבנים שלו יהיו בני אדם.

כידוע מחז"ל (רש"י מכות ה): מידה טובה מרובה פי 500 ממידת פורענות!
אם רש"י קובע מהפסוקים שזו הבטחה מהתורה לזוגיות רעה ולבן סורר ומורה, אז לזוג שמתחיל את דרכו בבדיקה מדוקדקת גם של האישיות ושל תכונות הנפש ושל החסידות והטהרה והדבקות בה' של בן הזוג, ולא מסתפק בתמונה בפייסבוק, תהיה לו הבטחה פי 500 לזוגיות מוצלחת ולילדים טהורים וזכים!
כמו שכותב הרב קוק (ערפלי טהר עמ' יט'): "החינוך הפשוט מתחיל משבא הילד לכלל איזו הכרה, והחינוך המדעי מתחיל משיצא לאויר העולם, והאמוני מההתחלה היצירית, והתקדשתם והייתם קדושים"".

פ
עם בא אדם לחפץ חיים ושאל "הילד שלי בן שלוש, ואני רוצה לחנך אותו לתורה, ותמהתי מתי עלי להתחיל לחנך אותו, האם זה לא מוקדם מידי להתחיל עכשיו, כשהוא בן שלוש?" ענה לו החפץ חיים ואמר: "מוקדם מידי? זה כבר כמעט מאוחר מידי! היית צריך להתחיל לחנך אותו לפני עשרים או שלושים שנה!" בתגובה למבטו המבולבל של האב הטרי הסביר הרב:
"כדי    לחנך   נכון    את    ילדך,    היית   צריך    לחנך    את    עצמך    תחילה!"

צריך לצאת למלחמה לפני שהיצר הרע מתעורר.

{

כולנו רוצים להיות מאושרים. כל מה שאנחנו מנסים להשיג בחיים האלה, זה כדי להרגיש אושר.
בגלל זה היצר הרע מצליח להכניע אותנו בכל פעם מחדש, כי אשליית האושר שהוא מוכר לנו היא תענוג קל ומהיר שלא צריך להתאמץ ולהתייגע הרבה בשבילו.

אבל מסביר הרב יובל הכהן אשרוב: "אדם צריך להכניס את עצמו לראש לש יגיעה – לא "נסיים מהר ונתפנה" אנטיתזה לחברה המערבית.
האדם בחברה המערבית עובד כדי להגיע למנוחה – אבל בתורה לא מגיעים למנוחה. מנוחה היא לא המטרה."
אנחנו שוב מקבלים לומדים שאכן העיקר הוא המעשה. "וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה.[12]"
ממשיך הרב הכהן אשרוב: "כשהמטרה היא המנוחה אנחנו עובדים את עצמנו. ואנחנו לא באנו לעולם הזה על מנת לא לעבוד את עצמנו, אלא את הקב"ה – חבל על הזמן.
כמה שיותר יגיעה כך הדבר שהשגת יקר ערך יותר: יגעת ומצאת תאמין – לא יגעת ומצאת אל תאמין: "וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אִם יאמַר לְךָ אָדָם: יָגַעְתִּי וְלא מָצָאתִי - אַל תַּאֲמֵן , לא יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי - אַל תַּאֲמֵן, יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי - תַּאֲמֵן[13]".


בפרקי אבות אומר לנו רבי עקיבא שהקב"ה ברא את העולם עם מלכודת: "מְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים [14]"
ד"ר מיכאל לייטמן מסביר ש"הבורא הכין עבור האנושות מלכודת מתוחכמת, שבעזרתה הכוח העליון מבטיח להחזיר את כולם למצב הנכון, אבל בקטע דרך מסוים הוא נותן לנו חופש בחירה."

הרב יובל הכהן אשרוב אומר שעל פי הקבלה מדובר במלכודת התענוג. מלשון צד. לצוד. מצודה.
כלומר, שכל מה שאנחנו עושים בעולם הזה הוא פועל יוצא של דחף שמוטבע בנו להרגיש תענוג.
ולכן, את הפעולות שהן תלויות חיים, שחיינו והמשכיות חיינו תלויה בהן, יצר הקב"ה מלכתחילה עם דחף חזק מאוד של תענוג: אכילה, שתיה, ומין. אין עוד דברים טבעיים בעולם שגורמים אושר כזה גדול, כמו אכילה שתיה ומין. בכל פעם שאנחנו נענים בהתאם לאחד הדחפים האלה, המוח שלנו מוצף בחומר מענג מאין כמוהו בשם דופמין. ועבורו אנחנו מוכנים לעשות הרבה.
למדנו שהעולם עומד על שלושה דברים: "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.[15]"
והיום אנחנו לומדות שהעולם מונע ע"י שלושה דברים: אכילה, שתיה, ומין. אלה הדחפים הכי בסיסיים, הכי חייתיים, הכי טבעיים שיש לכל בריה בעולם הזה. בלעדיהם לא יהיה המשך לחיים על פני האדמה.
וזו המלכודת. מלכודת התענוג.
כי יש עוד דברים בעולם שהם לא בהכרח דברים תלויי חיים שגורמים למוח שלנו להפריש דופמין, והרבה, ואנחנו מתעסקים איתם. ואלה לא דברים שחיינו וההמשכיות שלנו תלויים בהם. ולכן הם לא בהכרח מיטיבים איתנו ועבורינו. כמו למשל משחקי מחשב, וירטואל ריאליטי.
אפילו סרט, שמפגיז בבת אחת את כל החושים שלנו בגירויים משחררי עונג, בשעה וחצי אנחנו עוברים רכבת הרים רגשית חושית שבחיים האמיתיים לוקח לנו חודשים ושנים לעבור , אם בכלל. ורמת הרגישות יורדת מה שפעם ריגש, לא מרגש יותר וצריך יותר כדי לקבל את אותה מידת ריגוש של פעם.
ולכן הסרטים נעשים בוטים יותר, אלימים יותר, כחולים יותר (גם אלה שהם 13-PG).
לכו תצפו בסרט שריגש אתכם שהייתם צעירים – ותראו בעצמם. הוא יראה לכם היום איטי, משעמם, ומיושן.
איך אנחנו רוצים שילדים יקראו ספרים? ספר לא יכול להתחרות בהפגזת הריגושים משחררי הדופמין שזמינים לילדים שלנו על כל צעד ושעל.
כבר לא צריך ללכת לקולנוע – הסרט בבית, בטלוויזיה, בסלולרי, בטאבלט.
לא צריך היום לחכות שבוע שלם בין פרק לפרק בסדרת טלוויזיה – יש on Demand ויש Netflix ויש Hulu , אפשר לראות בבינג' אחד את כל העונה, או שתיים שלוש וארבע ביום אחד בלי לזוז מהכסא.
איך ספר יכול להתחרות הזה?

אושר הוא מצרך מבוקש. אנשים מוכנים אפילו למות בשבילו.
כי רמת הריגוש נעשתה כל כך נמוכה, ואיתה נמחקה עד נעלמה גם היכולת לדחות סיפוק.
רוצים הכל עכשיו ומיד, ואם אפשר – אתמול.
רוצים הכל ועכשיו ומיד – ויותר מרגש ממה שהיה בפעם הקודמת.
וכמה אפשר?
באיזה שהוא שלב כלום כבר לא עושה את זה יותר, ואז מסתובבים בעולם אנשים אומללים. הם לא מצליחים להרגיש אושר יותר. הם לא מתרגשים יותר מכלום. שום דבר לא מספיק עוצמתי ברמת הריגוש שלו כדי לגרום למוח שלהם להפריש דופמין.
הם הפכו להיות קהי- אושר, קהים לתחושה של אושר. האושר הופך להיות עמום.
איזה עצוב זה.
כמה ריק וחד-גוני. ממש אומללות. ואיך מפסיקים את הסבל הזה?
מה עושים כששום דבר כבר לא גורם אושר?

הנזיר הבודהיסטי מתיו ריקרד מדבר ב-TED על האושר, ומספר על "הדלאי לאמה שהיה פעם בפורטוגל, והייתה שם בניה מרובה של שלדי ביניינים בכל מקום. אז ערב אחד הוא אמר, "תראו, אתם עושים את כל הדברים האלה, אבל האין זה נחמד, גם, לבנות משהו בפנים?" והוא אמר, "אלא ש -- אפילו אם אתה משיג דירת היי-טק בקומה ה-100 של בניין יוקרה סופר-מודרני, אם אתה בלתי מאושר עמוקות מבפנים, כל מה שתחפש הוא חלון שממנו תוכל לקפוץ."
"כפי שאמר פסקל, אפילו זה שתולה את עצמו, איכשהו, מחפש את הפסקת הסבל -- הוא לא מוצא שום דרך אחרת. "

{

לפעמים בן אדם יכול לחשוב, בשביל מה אני צריך להתאמץ?
בשביל מה לצאת למלחמה על היצר הרע? מה זה כבר יעזור מה שאני עושה?
מה כבר תשנה ההשתדלות שלי בעולם?
"תניא: 'היה רבי מאיר אומר: גדולה תשובה, שבשביל יחיד שעשה תשובה - מוחלין לכל העולם כולו, שנאמר (הושע יד ה) אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ: 'מהם' לא נאמר, אלא מִמֶּנּוּ[16].'"

"תנו רבנן: לעולם יראה אדם עצמו, כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה.
ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת – אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה.[17]"

כתוב: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.[18]"
מה קרוב? התורה קרובה, והקב"ה קרוב. זה תלוי רק בנו אם נעשה או לא. האושר שלנו תלוי רק בנו.

הרב איתמר שוורץ בלבבי משכן אבנה "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא.[19]"
חיפוש חיים פנימי -- את החיות אפשר למצוא רק בתוכינו. חיבור אמיתי בתוכו לקב"ה ולתורה. בחוץ רודפים אחרי הרוח ולא משיגים את מה שרוצים. רוגע ויישוב דעת: ים, ניפש, אבל חיות: רק תורה וקשר לקב"ה.
הבנתי, אבל לא הרגשתי ,שזה נותן לי חיים – אולי אני צריך לעזוב את הישיבה?
להתייעץ עם אחד מגדולי הדור. לא הצליח להיכנס. ישב עם עצמו והגיע לכלל
כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה[20]
לבכות להקב"ה שיפתח לנו את הלב שלנו – כי את החיים , את האושר, מקבלים רק מהקשר לקב"ה והתורה – כי "זולת מציאות הבורא ותורתו אין כלום ממש."

הקב"ה לא נותן לנו משימה בלי לתת לנו גם את הכח להשלים אותה.
הקב"ה לא נותן לנו ניסיון, בלי לתת לנו את תעצומות הנפש לעבור אותו, ואפילו לצלוח (להצליח) אותו.

{

אנחנו בחודש אלול, חודש התשובה. פעם, בירושלים, היה אדם מסתובב ברחובות נחלאות ומעיר את הגברים לסליחות: "סליחות! קומו לעבודת הבורא! הגיע זמן סליחות!" יש לכם שליחות. זה לא הזמן לישון עכשיו.

איך אפשר לישון כשעוד מעט ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. איזו התרגשות!
קראתי באיזה שהוא מקום השוואה נחמדה, לתנור אפיה. שצריך לחמם את התנור לפני שמכניסים את העוגה על מנת שאפיה תצליח. אז חודש אלול הוא זמן חימום התנור שלנו. שלא נגיע לראש השנה עם תנור קר, ונצטער שלא חיממנו את התנור מראש.

הרבנית ימימה מזרחי[21] מספרת שהיא ובעלה "אישי היקר" היא קוראת לו, הסתובבו בתל-אביב וראו את מרכזי הבילוי מפוצצים מאנשים. בעלה הוציא את הראש מהחלון של הרכב וצעק: "אלול, מג'נונים!"

מה אתם ישנים? זה זמן כזה גבוה. המלך בשדה[22], הקב"ה ממש כאן. כל מה שצריך לעשות זה 'הושט היד וגע בו...[23]' הוא זמין לכל אחד, צריך רק לעשות את הצעד הראשון.
אסור לחכות יותר מידי.
חייבים לעשות איזו שהיא השתדלות מצידנו.
כמו שאמרו חז"ל: "אמר הקב"ה לישראל: בני! פתחו לי פתח אחד של תשובה, כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו.[24]"
כל מה שאנחנו צריכים לעשות כאן זו פעולה אחת קטנה.
והפתח הקטן הזה, הקוף של המחט, יפתח לנו פתחים ענקיים. שערים עצומים.
הקב"ה הבטיח!

הפתח הקטן זו קבלה קטנה שכל אחת מאיתנו יכולה לקחת על עצמה. בלי נדר[25], עד יום הכיפורים.

זה יכול להיות לומר "מודה אני" בכל בוקר, נטילת ידיים על הבוקר, לברך על האוכל, לברך אחרי האוכל, להתפלל תפילה אחת ביום, לשמור טהרה, וכו'
העיקר שזה יהיה משהו. העיקר לקחת צעד לקראתו של הקב"ה.  העיקר לפתוח פתח קטן.
את השאר הקב"ה יעשה כבר בשבילנו.
כי –
כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה שאם נצא למלחמה, נעשה משהו שקשה לנו, נפתח פתח קטן,
עַל־אֹיְבֶ֑יךָ על היצר הרע שלנו, זה שאומר לנו כל הזמן שאנחנו לא יכולים, ושבשביל מה...
וּנְתָנ֞וֹ ה' אֱלֹקֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ הקב"ה יעזור לנו, הוא יתן לנו כוח לעמוד במשימה, הוא יפתח עלינו שערים של עזרה,
וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ ונצליח להתגבר עליו, לשבות אותו, את היצר הרע – ונצליח להפוך את הדבר להרגל, למשהו שהוא כבר שלנו. והרגלים, כשהם חלק מאיתנו, הופכים להיות האישיות שלנו, אנחנו.

{

בפסוק ד' במזמור כ"ז בתהילים לְדָוִד: ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי, שאותו אנחנו קוראים מראש חודש אלול עד ליום הכיפורים, אומר דוד המלך כך: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:"
הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ[26]; מסביר שדוד המלך "מתפלל על דבר אחד בלבד: אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, לא על ביטחון או הצלה, אלא רק על כך שתהיה שִׁבְתִּי, ישיבתי, בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. בקשה זו (במיוחד למי שאיננו כהן או לוי) איננה בקשה לבוא למקדש לשם פולחן, אלא בעיקר ביטוי של דבקותו של אדם הנמצא בבית ה' ומתענג על עצם הימצאותו שם."
אנחנו מבינים שדוד המלך אומר שיש לו רק בקשה אחת מאת ה'. ואבל בפועל הוא מיד מתחיל לפרט כל מיני דברים שהוא רוצה.

שואל הרבי מלובביץ'[27], למה דוד המלך לא פשוט מבקש את כל מה שהוא צריך?
בשביל מה הוא אומר שהוא רוצה רק דבר אחד, אם הוא בעצם רוצה הרבה דברים?
ועונה, שכל הדברים שהדוד המלך רוצה הם בעצם פועל יוצא של הדבר האחד, שהוא שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי. זה מה שהוא הכי צריך, וכל השאר הם תוצאה של ההתקשרות האמיצה והאמיתית הזו עם הקב"ה.
אבל יש כאן עוד תמיהה.
נראה שיש בפסוק סתירה. כי מצד אחד מבקש דוד המלך משהו שגרתי שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי, אבל מצד שני הוא מבקש להגיע מידי פעם לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.
המילה לְבַקֵּר, כוונתה ביקור, להיות אורח.

אז איך אפשר גם לשבת כל יום בבית ה' וגם לבקר בהיכלו מידי פעם?
זו בעצם ה-בקשה הכי בקשתית שיש: אני רוצה חידוש בשגרה. אני רוצה כל יום את ההתלהבות של ההתחלה גם בשנה השלושים ואחת לנישואין.

הרבנית ימימה[28] מלמדת שזהו הפסוק שהכי צריך להתכוון בו, כי בפסוק הזה אנחנו מבקשות מהקב"ה: "בורא עולם, אני פשוט רוצה לשבת באותו המקום. רוצה לשבת בבית שלי. .... ולבקר, ולהרגיש כמו מבקרת, כאילו זו הפעם הראשונה, עם עיניים של התחלה: האיש שלי כמו חדש. הילדים שלי חדשים."

אבל זה לא חייב להיות משהו חדש. אפשר גם לשפר משהו קיים. וזה הרבה יותר קשה לשפר בעשייה של משהו קיים, מלהתחיל דבר חדש.
כי בדבר החדש יש הרבה מוטיבציה שהיא פועל יוצא של החידוש שבעניין.
זה מסקרן, זה מעניין, זה מאתגר, ואלה לכשעצמם ממריצים ומתמרצים.
אבל דבר שנעשה בשגרה כמה קשה להתלהב ממנו!?
עוד פעם החולצה הזו... עוד פעם הסיר הזה.... עוד פעם המכונת כביסה הזו...
כל אלה שכל כך התלהבנו לפני כמה חודשים (או שנים) כשהיו דַּנְדָּשִׁים[29], עם הזמן מאבדים מקסמם.

וזה מה שדוד המלך מבקש, להתלהב מהסיר הזה גם כשהתפחם כאילו הרגע קנינו אותו: שִׁבְתִּי כָּל יְמֵי חַיַּי ..... וּלְבַקֵּר!
לחיות בשגרה, אבל להרגיש כמו מישהו שרק הגיע לביקור והכל חדש ומלהיב עבורו.

{

מה בסך הכל ביקשנו? ללכת לישון כל יום עם אותו הבעל, אבל להתאהב כל בוקר מחדש[30].
זה כל מה שאנחנו מבקשות, להתלהב בכל יום מחדש.
ש"בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאלו בו ביום נצטוית עליהם." זה מה שמפרש רש"י לפסוק: "הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה ה' אֱלֹקֶ֜יךָ מְצַוְּךָ֧ לַעֲשׂ֛וֹת[31]" בפרשת כי תבוא, הפרשה שלנו לשבוע הבא ; עפ"י מדרש תנחומא: "היום הזה. אלא כך אמר משה לישראל, בכל יום יהא התורה חביבה עליכם כאלו היום הזה קבלתם אותה מהר סיני."

אתמול יצא לי לשוחח כמה דקות עם הגב' נחמה שאקי[32], אמא של מוריה שלנו, וכמו תמיד, אין דבר כזה שאני יוצאת משיחה עם הגב' נחמה שאקי בלי מתנה. וגם הפעם לא התאכזבתי ולמדתי משהו חדש.

למה כתוב: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'.[33]"
מה זאת אומרת לעולם? אירוסין הם לא לעולם, אירוסין הם דבר זמני.
אממה, תקופת האירוסין היא התקופה הכי טובה של בני הזוג, הכי מאוהבת, הכי מלאה בריגושים של התחלה, והיכרות, וענין, וחידוש.
אז אמנם אנחנו מתחתנים, ואנחנו עומדים להיות ביחד לעולמי עולמים, לְעוֹלָם, כל יום, יום יום, בשגרה, אבל הבקשה היא להרגיש תמיד כמו שהרגשנו כשהיינו מאורסים. כשהכל היה חדש, ומסעיר, וחדש. כשהיינו כמו אורחים שמבקרים אחד את השני, שמגלים כל פעם משהו חדש.
ככה אנחנו רוצים. אירוסין לְעוֹלָם.

אנחנו רוצים שִׁבְתִּי כָּל יְמֵי חַיַּי ..... וּלְבַקֵּר!
אנחנו רוצים שכל יום ויום יהיו בעינינו כחדשים!

וההתלהבות הזו, ההתגברות הזו על השיגרע, על היצר הרע – היא לא רק הדרך אל האושר. היא תחושת אושר עצומה בפני עצמה.
אושר שנובע מתוכנו, אושר שאינו תלוי באישור הסביבה.
את יכולה להיות מאושרת  Happyמבלי להיות מאושרתConfirmed  על-ידי האחרים. זה קיים כבר בתוכך. צריך רק לעשות את הצעד הראשון.

{

כל יום יהיו בעינייך כחדשים / מילים ולחן: גולן אזולאי[34]



אז מה אם נפלת נפלת לזה שוב
ועוד פעם שתקת כי הרי אתה לא חשוב
אז מה אם זייפת יצאת מהגרוב
לקבל את זה קשה ועל זה אתה עצוב

חיים שלמים אתה עובד על המידה
חושב שהגעת שפתרת ת'חידה
והנה עכשיו על הרצפה מתייאש
נו בסדר אז מה? תקום תתחדש

כל יום כל יום כל יום
יהיו בעינייך כחדשים
קשה לראות שאתה לא מושלם
אתה נסגר מצטמצם והטוב כמו נעלם
מתחשבן עם עצמך מתלונן הופך מסכן
מה יוצא לך מזה? זה לא עוזר לתקן

עד מתי תמשיך חומת הבושה
להסתיר לטשטש את כוחה של חולשה
רק אם תסכים לקבל תוכל לשנות
רק אם תכיר באמת תוכל אז לבנות

כל יום כל יום כל יום.....
ואל תשאל למה דווקא עליך הפילו כזה תיק
נכון שבקרב על השמחה אתה לוחם ותיק
אבל המלחמה האמיתית היא בזמן המיותר
שאתה מבזבז בלהרהר על הנותר





{

נאחל שיהיה לכולנו המשך חודש אלול של תשובה, והתקרבות לקב"ה, של יצירת הרגלים חדשים, של צמיחה ועליה במדרגות, של התחדשות גם בשגרה, של מלחמה טובה שתוצאותיה אושר , עכשיו!

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה – שנה לפטירתה

שיעור
 ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר ב'נ כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

{

מקורות:

הרב בלוי, ש. ד. (עורך). (ה'תשע"ב). פרקי אבות מִילֵּי דַּחֲסִידוּתָא. כפר חב"ד: לדורות הוצאה לאור.

רבנו בן אשר, י. ארבעה טורים. דברים. כי תצא. אוחזר מתוך http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01622.html#HtmpReportNum0020_L2

בן חמו, ח. (28.8.2015). כי תצא – חינוך מגיל אפס. אוחזר מתוך http://drashotforyou.blogspot.co.il/2015/08/blog-post_28.html?m=1 

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט, דברים – פרשת כי תצא. עמ' רס-שיא. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב הכהן אשרוב. י. (ה'תשע"ו). שיעור לפרשת כי תצא. אוחזר מתוך https://www.besodh.com/כי-תצא
ד"ר לייטמן, מ. (18.1.2013). תשלום עבור כל רגע. אוחזר מתוך http://laitman.co.il/תשלום-עבור-כל-רגע

הרבנית מזרחי, י. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"].

הרב פנגר, י. (28.8.2017). מה חסר לך? (סרטון וידאו). אוחזר מתוך https://www.hidabroot.org/video/210531

ריקרד, מ. (פברואר 2004). על הרגלי האושר. (סרטון וידאו עם תרגום לעברית מאת סמדר פרגר). אוחזר מתוך https://www.ted.com/talks/matthieu_ricard_on_the_habits_of_happiness?language=he

הרב שוורץ, א. ספר בלבבי משכן אבנה – ימים נוראיים. ישראל: הוצאה לא ידועה.

אדמו"ר שניאורסון, מ.מ. (5774). תהילים אוהל יוסף יצחק עם פירוש תהילות מנחם. ספרי אוצר החסידים ליובאוויטש. ברוקלין, נ.י.: הוצאת ספרים קרני הוד התורה (קה"ת).

תהילים קורן. (2016). ביאורים מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ); אמנות מאת ברוך נחשון ; פנינים מגדולי החסידות. ירושלים: הוצאת קורן.

      תמונה: תום דקל.




[1]  פרשת כי תצא: דברים כא' י' – כה' יט'
[2]  דברים כא' י'
[3]  דברים כא' יא'
[4]  בבלי קידושין ל' ב'
[5]  משנה מסכת יומא ח' ט'
[6]  רבנו יעקב בן אשר (ה'כ"ט, 1269 בערך קלן, גרמניה - ה'ק"ג, 1343 טולדו, ספרד), פוסק הלכה, מכונה על פי רוב "בעל הטורים" על שם ספר ההלכה שכתב, "ארבעה טורים".
[7]  סוכה נב' א'
[8]  פסחים נ' א'
[9] בבלי קידושין ל' ב'
[10]  דברים כא' יא'
[11]  רש"י לדברים כא' יא' "ולקחת לך אישה"
[12]  פרקי אבות, א' יז'
[13]  על פי מְגִלָּה דַּף ו, עַמּוּד ב
[14]  אבות ג' טז', בתוך פרקי אבות מִילֵּי דַּחֲסִידוּתָא עמ' פא-פג
[15] פרקי אבות א' ב'
[16]  בבלי יומא דף פו'
[17]  קידושין מ' ע'א-ע'ב
[18] דברים ל' יד' (פרשת ניצבים)
[19]  קהלת ו' ז'
[20]  עפ"י דברים ל' כ'
[21]  שם עמ' 1
[22]  ביטוי נפוץ שנלקח ממשל שלימד אדמו"ר הזקן האומר שכמו שהמלך יוצא לשדה לשמוע את בקשות נתיניו, כך גם הקב"ה.
[23]  פראפרזה על "שם הרי גולן הושט היד וגע בם" מתוך השיר "כנרת" מאת המשוררת רחל
[24]  מדרש שהש"ר פ"ה ג'
[25]  יהיה נחמד להמשיך אחר-כך, אבל חשוב להגיד שזה בלי נדר, כי כל דבר שעושים רצוף שלוש פעמים אומרים שזו דרכו וכך יקרה גם בעתיד. קוראים לזה 'חזקה', ולכן יש כאן ענין של קביעות, ולכן בלי-נדר.
[26]  בתוך תהילים קורן עמ' 107
[27]  בתוך תהילות מנחם עמ' קז-קט
[28]  בתוך שיעורהּ לפרשת שופטים אלול תשע"ז עמ' 11
[29]  סלנג, חדש ביותר
[30]  פראפרזה על "להיוולד כל בוקר מחדש" מתוך השיר "ללכת שבי אחריך" מאת אהוד מנור
[31]  דברים כו' טז'
[32]  אלמנתו של חבר הכנסת לשעבר אבנר שאקי ע'ה, ומוסרת שיעורים ומרצה בחסד עליון
[33]  הושע ב' כא'-כב': נאמר בכל בוקר כשמניחים תפילין בעת שלושת הכריכות על האצבע
[34]  סינגל שיצא ב-2012 מתוך האלבום "ילדות מאושרת" 2016

[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.

אין תגובות:

פרסום תגובה