יום שלישי, 22 באוגוסט 2017

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: לקוות , להתפלל , להזמין | פרשת שופטים | טב' באב ה'תשע"ז

בס"ד


      השיעור מוקדש לזכות יוסף חיים בן ציונה וחיה בת מינדי לרגל אירוסיהם.
      נאחל להם הרבה ברכה והצלחה ושנראה בשמחת ביאת המשיח. 


­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת שופטים
לקוות , להתפלל , להזמין

נלמד היום על שערים,
על עמי כנען ועל רגשות,
על חודש התשובה,
ועל מזמור אחד של דוד המלך.


פרשת
שֹׁפְטִ֣ים[1], הפרשה החמישית בספר דברים, מפגישה אותנו עם חוק וסדר.
לא תוכנית הטלויזיה, אלא החוק והסדר של חיים חברתיים מתוקנים של עם ישראל בארץ ישראל.                                                                                                                                  
היא פותחת במילים אלה: "שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר ה' אֱלֹקֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃ לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃ צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃[2]"
הקב"ה אומר לנו שעל מנת שנוכל לחיות בשלום, בשקט ובשלווה בארץ ישראל, אנחנו חייבים למנות שבכל עיר ועיר שופטים, שישפטו ויפסקו את הדין, ושוטרים, שהם הזרוע המבצעת את ספק הדין, והם שיאכפו את משפט השופטים על העם.
השופטים, הדיינים, צריכים להיות אנשים כשרים שיוכלו לשפוט בצדק, ולא להיגרר אחרי דברי חנופה או שוחד. כי לאלה יש נטייה לפגוע אפילו בחכמים, לקלקל את הראייה שלו, לעוות את היכולת לשפוט נכון, לעוור אותם מלראות את הצדק, וכמובן יגרום לכך שאפילו צדיקים יסלפו את דבריהם, ויעקמו את האמת.

הציווי: צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לא סתם כפול. ישנה בו הוראה עבורינו, האזרחים, להבין שאפילו השופטים הם בני אדם שעלולים ליפול לחנופה ושוחד, ולקלקל את יכולתם לשפוט בהגינות וביושר. ולכן, מוטלת עלינו, על מי שאמור להישפט, החובה להיות פעילים בתהליך המשפטי של עצמנו בכך שכמו שאמר רש"י: "הלך אחר בית דין יפה." כלומר, מסביר פשוטו של מקרא: "ראוי לבעלי הדין להשתדל לדון אצל בית דין המופלג בחכמה , ול'רדוף' ולבקש אחריהם אף במקום רחוק.[3]"

{

אבל יש לנו כאן שיעור הרבה יותר עמוק.
דבר ראשון אומר לנו הרבי מלובביץ'[4] "שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ -- כמו שפסק-דין של שופט הוא ציווי וגזירה עבור בעל הדין, ולא עצה טוב המובנת בשכלם, (שיש) לקיים מתוך הכנעה לסמכותו של השופט, (באותו אופן) קח את ההוראות של התורה, שעשויות לפעמים להיות בלתי מובנות לך, ותחדיר אותם בכל שערייך, כלומר בכוחות ובכישרונות שלך, שהם השער והפתיחה לכל ההנהגה שלך. עד שתחוש בסופו של דבר כי הן עצות טובות ומועילות עבורך."

הש"ך[5], הלא הוא הרב שבתי כהן, הקרוי על שם ספרו שפתי כהן (ראשי תיבות: ש"ך), מסביר "כי בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ מתייחס לשערים של התקשורת בין האדם וסביבתו, שהם העיניים, פה, וכו'. לפי זה כוונת הציויי היא לתת שופטים על השערים הללו, כלומר, שהם יהיו נשלטים על ידי הנפש האלוקית."
מבאר נחל קדומים של החיד"א[6] (מביא בשם ר' חיים ויטאל[7] וכן מובא בשל"ה הקדוש[8]):
"שזה מדבר לכל אדם שעליו למנות שוטרים לכל שעריו. לכל אדם 7 שערים:
2  עיניים, 2 אוזניים, 2 נחיריים, פה אחד - סה"כ 7 שערים."

הש"ך, מסביר לנו שיש לנו שערים שבאמצעותם אנחנו מתקשרים עם העולם, והעולם מתקשר איתנו. השערים נמצאים בראש: עיניים, אף, אזניים, פה.

העיניים הכי קרובות למח ולכן יש להם גם הכי הרבה השפעה עלינו. לא סתם אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים. אנחנו מקבלים הרבה מאוד מידע דרך העיניים גם אם אנחנו אפילו לא מודעים אליו. כמו למשל, בשיחה עם מישהו אחר, אנחנו נקבל אינפורמציה על מה שהאדם השני מרגיש יורת משפת הגוף שלנו, שאותה אנחנו רואים, מאשר מהמילים שהוא מוציא מהפה.
> נתפלל לראות טוב בכל אחד, ובעיקר בעצמנו. יש לנו נטייה להיות כל-כך ביקורתיות כלפי עצמנו.

האף נמצא מתחת לעיניים, ומעל הפה. יש לו תפקיד להזהיר אותנו לפני שנכניס משהו לפה שמסוכן לנו, ובדר"כ יהיה לו גם ריח שיעיד על כך. אבל באף אנחנו יכולים גם להריח דברים נטולי ריח: 'אני מריחה סכנה באויר' או 'אני מריחה משהו מסריח' כשמדובר במשהו לא טוב שעומד להתרחש.
> נתפלל שיהיה לנו אורח רוח, סבלנות ונחת נפשית ,שלא יהיה בנו חרון אף, ונצליח לא לכעוס, ולא להתעצבן.

בפה אנחנו טועמים, אבל לא רק דברים מוצקים, אלא גם את הדברים שאנחנו שומעים ורואים. 'דברי טעם' או 'דברים תפלים'. האם לדבר טעם טוב או שמדובר בעניין שעדיף לקחת ממנו מרחק.
> נתפלל שתמיד נדבר דברים של טעם, דברים טובים, דברים מצמיחים, דברים מעודדים.

והאוזניים, אלא נמצאות משני צידי הראש, כמו העיניים גם הן קרובות למוח יותר מהאף ומהפה, אבל יותר לחלק האינסטינקטיבי שלנו, מאשר למוח החושב.
> נתפלל לשמוע דברי חכמים, שירים יפים, מילים יפות, מחמאות, מנגינות, וצלצולי צחוק.

כותב הרב מנחם אזולאי מאתר ברסלב: "מגלה לנו רבנו הקדוש (ליקו"מ, תורה כא), כי אי אפשר לזכות בשפע אלוקי מן השמים אלא אם האדם מקדש את פיו, חוטמו, עיניו ואוזניו. כלומר, שומר על שבעת הפתחים הנ"ל, הן לגבי מה שנכנס דרך פתחים אלו והן לגבי מה שיוצא מהם, וכלשון רבנו: "היינו שישמור את עצמו מלהוציא שקר מפיו, ויהיה לו יראת שמים שהוא בחינת חוטם ("והריח ביראת ה'), ויהיה לו אמונת חכמים התלוי באודנין (אוזניים) בבחינת "שמע דברי חכמים", ויעצים עיניו מראות רע – כי הן הן המעוררין את השפע האלוקי הנ"ל לבוא"."

ת
ירוץ נפלא מביא גם השפת אמת[9]:
"וכנגד שופטים ושוטרים תיתן לך בשכל שעריך ניתנו לנו תפילין של יד ותפילין של ראש.
תפילין של יד- כנגד השוטר, הרודה את העם ברצועה = ביד,
תפילין של ראש כנגד השופט שכל תפקידו לשפוט במחשבה = בראש."

ס
פר אור הצבי[10] משלים את העניין בדרך מיוחדת:
"כל השערים של האדם נמצאים בראש, לכן יש שני שי"ן בתפילין של ראש - אחד עם 3 רגלים ואחד עם 4 רגלים, סה"כ 7 רגלים כנגד 7 פתחים שבראש. (אנחנו יודעים שזה כנגד 3 אבות ו-4 אימהות) וזאת כדי לאפשר לאדם להתמודד עם הניסיונות שיש ב-7 השערים שיש בראש."

{

עפ"י החסידות[11] בחודש אלול (המתחיל היום בערב, והוא שני ימים החודש, מחר יום שלישי, ל' אב, ומחרתיים, א' אלול יום רביעי) "המלך בשדה"[12]. כלומר, הקב"ה נמצא ממש קרוב אלינו, בחלק הכי נמוך של המלכות. וזה הזמן שאנחנו הכי יכולים להתחבר אליו. לעשות תשובה.
פרשת רְאֵ֗ה שקראנו בשבת שעברה שנקראת תמיד לפני ראש חודש אלול,
רְאֵ֗ה, ראשי תיבות ראה אלול הגיע.
והשבוע אנחנו מדברים על שני השערים של העיניים -- הראייה, יש לה תפקיד מפתח בעבודה של החודש הזה.
כתוב: "הֶחָכָם – עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ.[13]", הוא מבין מה הוא רואה, והוא מבין מה טוב.
ושלמה המלך אמר: "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ[14]" וחז"ל אמרו אל תגיד הוּא יְבֹרָךְ אלא הוּא יְבַרֶךְ, לחכם יש יכולת לברך אותנו, ולכן כל-כך חשוב להקשיב לדברי חכמים.
חכמה, אותיות כח מה'. החכמה היא להגיע להבנה של מ"ה, שהכל רק מה'. אנחנו כלום, וכל מה שאנחנו רוצים זה להגיע לדבקות בקב"ה. כי זה מה שהוא רוצה מאיתנו. "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ [15]" – כל מה שאנחנו עושים זה עבור המלך, שום דבר לא בשבילנו.

{

נחזור למספר שבע.
בהמשך הפרשה שלנו מצווה אותנו הקב"ה להכחיד ולהשמיד את כל העמים שיושבים בארץ ישראל. וכך כתוב: "רַ֗ק מֵעָרֵ֤י הָֽעַמִּים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה לֹ֥א תְחַיֶּ֖ה כׇּל־נְשָׁמָֽה׃ כִּֽי־הַחֲרֵ֣ם תַּחֲרִימֵ֗ם הַחִתִּ֤י וְהָאֱמֹרִי֙ הַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ ה' אֱלֹקֶֽיךָ׃[16]"

עפ"י הרבי מלובביץ', ארץ כנען מכונה גם-כן "ארץ שבעת גויים[17]", על שם שבעת עמי כנען שחיו בה. בכמה מקומות בתורה נמנים שמות כל השבעה: הכנעני, האמורי, החיתי, הפריזי, החיווי, היבוסי והגרגשי. אולם בפרשתנו אומר הקב"ה לעם-ישראל: " כִּֽי־הַחֲרֵ֣ם תַּחֲרִימֵ֗ם הַחִתִּ֤י וְהָאֱמֹרִי֙ הַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י" - ושמו של הגרגשי לא נזכר.

מפרש"י[18]: "שישה אומות הן, והגרגשי עמד ופנה מאליהם מאליו". כלומר, בני-ישראל היו צריכים לגרש רק את בני שש האומות, אבל את בני הגרגשי לא נדרשו לגרש, כי הללו פנו ועזבו את הארץ מעצמם.

התורה מצווה עלינו לגרש, ולהכחיד את כל שבעת עמי כנען מארץ ישראל על-מנת לנקות אותה מכל התועבה, המידות הרעות, והעבודה הזרה שלהם. כל זאת על-מנת שטהר את הארץ ולעשותה ראויה לעם ישראל, "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם[19]". אנחנו לא אמורים להתחבר איתם, לחיות איתם וביניהם, ולא לעשות איתם שלום. אלא למגר אותם.

תורת החסידות משווה את העבודה שבני ישראל היו צריכים לעשות עם כניסתם לארץ ישראל, לעבודה שכל אחד ואחת מאיתנו אמורים לעשות עם עצמם בתוך תוכם.

בספירת העומר למדנו שיש לנו שבע מידות רגשיות שלנו, שעליהם אנחנו נדרשים לעבוד כל ימי חיינו, על מנת לעשות את עצמנו כלי קדוש לקבלת השפע האלוקי, ולעבודת ה'.
שבע עמי כנען, הם הקבלה לשבע המידות הרעות שעלינו למגר מתוכנו.
לדוגמא: 'כנעני' מייצג את מידת החסד השלילית - אהבה ותאווה לדברים רעים. 'חתי' - הוא מידת הגבורה השלילית, כעס למשל. וכך מייצג כל אחד ואחד מעמי כנען מידה רעה אחרת[20].

העם השביעי, הגרגשי, מייצג את מידת ה'מלכות'. מידת ה'מלכות' זהו הכוח לבטא דברים והיא מביאה לידי ביטוי את שש המידות האחרות בשלושה רבדים של פעולה אנושית: במחשבה, בדיבור ובמעשה. ה'גרגשי', אם כן, הוא הכוח לבטא דברים שליליים - לחשוב, לדבר ולעשות דברים שאינם ראויים.

מסכם הרבי מלובביץ': "בכך שונה הגרגשי משאר שש האומות. על אהבה זרה ותאווה שלילית, או על מידת הכעס, אי-אפשר להשתלט אלא על-ידי כיבושה וסילוקה. לעומת זאת, על המחשבה, הדיבור והמעשה אפשר לשלוט בהחלטה בלבד. גם אם האדם עדיין לא זיכך את מידותיו ולא סילק את התאוות הרעות מתוך נפשו, הוא יכול לשלוט בעצמו שלא לחשוב בהן, לא לדבר עליהן ולא לעשותן.

לכן אין צורך לגרש את ה'גרגשי' כשם שחייבים לגרש את שש המידות הרעות. כאשר יהודי רק נכנס ל'ארץ-ישראל' ומבטא את שאיפתו 'לכבוש' את הארץ, מיד קם ה'גרגשי' ועוזב מפניו. לחלופין, ברגע שהוא עוקר מקרבו את שש המידות הרעות, כבר אין צורך לטפל ב'גרגשי', כי כלי הביטוי של האדם כבר משועבדים ממילא לקדושה. [21]"

{

ונקשור את כל זה לעוד פסוק בפרשה שלנו: "כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתׇפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃ [22]"

כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה - הקב"ה מצווה עלינו לחוס על העצים. לא לגדוע אותם, אפילו אם הם מפריעים במצור על עיר שהם מצווים להילחם בה, ולהכחידה. וכל זה למה?
שוב אנחנו פונים לחסידות.
הרבי מלובביץ' מסביר שלעץ יש תכונה ייחודית שאין לכל שאר בעלי החיים והיא, ש"הוא תמיד מחובר אל מקור החיים שלו – כח הצומח באדמה." ובגלל זה העץ גדל הרבה יותר גדול וגבוה מכל שאר בעלי החיים, כי החיבור שלו עם השורש, היונק כוחותיו מהאדמה, נותן לו יותר כוח.
הדימיון בין האדם לעץ הוא בכך שגם לנו יש חלק שדומה לעץ: "המידות (הרגשות), כוחות הרגש שלנו, מחוברים מאוד את הנפש, וכתוצאה מכך הם החזקים והדומיננטיים ביותר בגוף."

אנחנו נוטים לחשוב שהשכל יותר חזק מהרגש, אבל זה לא נכון. הרגשות שלנו הם הכי קרובים לנפש שלנו, ולכן הם אלה שגם "מבטאים הכי טוב את הנטייה של הנפש."
הרגשות שלנו מאוד חזקים ולא מתפשרים. למשל מי שיש לו טבע של רחמן, יהיה לו מאוד קשה להיות אכזר. וזאת "מכיוון שהרגש הוא ביטוי הנטייה והתנועה של הנפש, וכשם שהנפש איננה משתנית כך גם הביטוי החיצוני אינו משתנה."

ויחד עם זה אנחנו נדרשים לעבוד אל הנטיות של הרגש שלנו, על המידות שלנו, ולהשליט את השכל, שאינו קרוב לנפש, ולכן גמיש יותר, על הרגשות שלנו, ולשנות את המידות והנטיות הרגשיות שלנו לטובה. "כך אנו מביאים שלימות אל הרבדים הפנימיים ביותר של הנשמה, היכן שנטועים השורשים של הרגשות."

בואו נצא לעבודה.
{

למדנו בשיעור שעבר שתחומי העבודה הרוחנית של חודש אלול רמוזים בראשי התיבות של שם החודש, המתחלקת כמו שכתוב בפרקי אבות[23] לשלושת העמודים שעליהם עומד העולם "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים." לימוד תורה, תפילה, וריבוי חסד.
חודש אלול הוא חודש התשובה[24], וזה רמוז בפסוק "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:[25]". "מידת הלב" כותב הרבי מלובביץ' "המסירה את ה'עורלה', המסתירה את האהבה הטבעית שבין יהודי לקב"ה – היא התשובה."

נהוג לקרוא את מזמור כ"ז בתהילים, לְדָוִד: ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי, מראש חודש אלול, במשך 40 יום, עד יום הכיפורים.

כתוב בתהילים קורן שפרק כ"ז הוא "מזמור של תודה ותפילה המעורבות זו בזו, כמו שכתוב במאמר חז"ל (משנה, ברכות ט, ה): נותן הודאה לשעבר וצועק [=מתפלל] לעתיד"; אך בעיקרו הוא שיר של דבקות בה'."
המזמור הזה ממקד אותנו בתשובה: גם בתורה וגם בעבודה, בתפילה. המזמור הזה מכניס אותנו לאווירת חודש אלול ממש.  

הנה הוא לפניכם: תהילים פרק כז

א  לְדָוִד: (1)ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי--מִמִּי אִירָא;  (2)ה' מָעוֹז-חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד.
ב  בִּקְרֹב עָלַי, מְרֵעִים -- לֶאֱכֹל אֶת-בְּשָׂרִי:  צָרַי וְאֹיְבַי לִי;  הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.
ג  אִם-תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה -- לֹא-יִירָא לִבִּי: אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה -- בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ.
ד  אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-(3)ה' -- אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ:  שִׁבְתִּי בְּבֵית-(4)ה', כָּל-יְמֵי חַיַּי;
   לַחֲזוֹת בְּנֹעַם-(5)ה', וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.
ה  כִּי יִצְפְּנֵנִי, בְּסֻכֹּה -- בְּיוֹם רָעָה: יַסְתִּרֵנִי, בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ; בְּצוּר, יְרוֹמְמֵנִי.
ו  וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי, עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי,  וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ, זִבְחֵי תְרוּעָה; אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה, (6)לה'.
ז  שְׁמַע-(7)ה' קוֹלִי אֶקְרָא; וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי.
ח  לְךָ, אָמַר לִבִּי--בַּקְּשׁוּ פָנָי; אֶת-פָּנֶיךָ (8)ה' אֲבַקֵּשׁ.
ט  אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי -- אַל תַּט-בְּאַף, עַבְדֶּךָ: עֶזְרָתִי הָיִיתָ; אַל-תִּטְּשֵׁנִי וְאַל-תַּעַזְבֵנִי, אֱלֹקֵי יִשְׁעִי.
י  כִּי-אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי; (9)וַה' יַאַסְפֵנִי.
יא  הוֹרֵנִי (10)ה', דַּרְכֶּךָ: וּנְחֵנִי, בְּאֹרַח מִישׁוֹר--לְמַעַן, שׁוֹרְרָי.
יב  אַל-תִּתְּנֵנִי, בְּנֶפֶשׁ צָרָי: כִּי קָמוּ-בִי עֵדֵי-שֶׁקֶר, וִיפֵחַ חָמָס.
יג  לוּלֵא--הֶאֱמַנְתִּי, לִרְאוֹת בְּטוּב-(11)ה': בְּאֶרֶץ חַיִּים.
יד  קַוֵּה, אֶל-(12)ה':    חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-(13)ה'.

{

יש המון פירושים ומדרשים על תהילים, וכמובן שאנחנו לא יכולים ללמוד את כולם, ובטח לא היום.
אבל אני רוצה להביא את הפירוש המקסים של הרבי מלובביץ' לפסוק הראשון של מזמור כ"ז, לא רק בגלל שתמיד המילים שלו מנחמות לי את הלב, וזה ממש מרגיש לי כאילו הוא מלטף לי את הנשמה מבפנים, אלא גם בגלל שהוא תמיד מביא נקודת מבט שלא קראתי בשום מקום אחר.
וכך הוא כותב[26]: מתוך 13 שמותיו של הקב"ה שהן י"ג מידות הרחמים, בפסוק הראשון מוזכר שם ה' פעמיים, ועפ:י רש"י פעם "קודם שיחטא ואחת לאחרי שיחטא וישוב".
הוא מסביר שהכוונה ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי היא ש-א. הקב"ה מאיר ליהודי שיראה את האמת מהו טוב ומהו רע, שזה לפני שהוא חוטא, ובכך שהוא משגיח עליו שלא יגיע לידי חטא
ו-ב. הוא עוזר לו להתגבר על היצר הרע כשהאדם לא הצליח לעמוד ויצרו התגבר עליו.
ואז כתוב ה' מָעוֹז-חַיַּי שהיא דרגה אפילו גבוהה יותר, ש"גם לאחר שהאדם נפל, יש לו את הכוח מה' לעשות תשובה, שהיא אפילו למעלה מתורה ומצוות."
"וזו השייכות לחודש אלול: בשעה שמגיע חודש אלול ויהודי נזכר על הקשר שלו עם הקב"ה, בא היצה"ר וטוען, לא תצליח להחזיק את הקשר שלך עם הקב"ה בחיי היום יום. וע"ז עונים שלו שה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי—ובמילא מִמִּי אִירָא."
ואם היצר הרע ממשיך להציק לאדם ולומר לו שהקב"ה עוזר לו רק מכאן והלאה, אבל לגבי מה שכבר חטא אין לו תקנה, "עונים לו ה' מָעוֹז-חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד – לא רק שאין לי פחד מרחוקים, שמכאן ואילך לא אפול, אלא אין לי מה לפחד מקרובים, מחטאים שכבר אצלו, כי ה' מָעוֹז-חַיַּי והוא מעניק לי את הכח לעשות תשובה."

{

בהמשך המזמור המלך דוד משורר: "אִם-תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה -- לֹא-יִירָא לִבִּי: אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה -- בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ.[27]"
ברור שדוד המלך אומר שהוא בוטח שאורו ובישועתו של הקב"ה. הרב עדין שטיינזלץ כותב: "מי שה' מחסהו אינו צריך להתיירא. המשורר סמוך ובטוח שה' מגונן עליו, ועל כך הוא מודה לו.[28]"

קצת גימטריה.
הזכרתי את זה בשיעור שעבר, אבל אני רוצה לעבור על הנקודה המקסימה הזו שוב.
מהי ה-זֹאת שבה בוטח דוד המלך?
זֹאת בגימטריה = 408

אחד הפיוטים היותר יפים שאנחנו קוראים בימים הנוראים נקרא ונתנה תוקף[29], המתאר את יום הדין כפי שהוא מתרחש בשמים.
ובו יש שורה מדהימה: "וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה: מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה:"
בסידור, מעל המילים וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה, יש שלוש מילים בהתאם:
וּתְשׁוּבָה – צום  וּתְפִלָּה – קול  וּצְדָקָה ממון .

צום גימטריה =  136 ;  קול גימטריה = 136 ; ממון גימטריה = 136.
ביחד = 408 = זֹאת.
דוד המלך בוטח בכך שכל עוד הוא דבק ב-זֹאת, ב-תְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה: אין לו מה לפחד לא ממחנות שסוגרים עליו ולא ממלחמות שקמות עליו. כי כל עוד הוא דבק ב-זֹאת, ב-תְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה:, הקב"ה איתו, הוא בטוח, ואין לו ממה לדאוג, אפילו לא ממחנות אויב שצרים עליו או פותחים עליו במלחמות, כי הם מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה, הם יבטלו כל גזירה רעה.

וזוהי סגולה מופלאה שמגלה לנו דוד המלך.  חוקיות שיצר הקב"ה בעולמו. בעולמו של היהודי.

וכמו שראינו כבר מפירושו של הרבי מלובביץ', כל הפרק הזה הוא סגולה.

{
מהי סגולה?

מלמד אותנו יואל דהן מערכים: לסגולה כמה משמעויות.
1. עם סגולה, עם נבחר, יחיד סגולה, מיוחד, ייחודי, אין עוד אחד כמוהו.
2. סגולי, שייך. קשר סגולי, כמו למשל הקשר בין אב לבנו, זהו קשר בל ינותק, מכיוון שהוא טבוע בד.נ.א.
3. סגולה, במובן של מסוגל, יכול, אפשרי, אמצעי להשגת דבר שבלעדיו קשה מאוד יהיה.
זוהי בדר"כ הסגולה שאליה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים: 'יש סגולה לעשות כך וכך...' כלומר, אם נעשה את הדבר הזה, נשים לב שהקב"ה איתנו, ובזכות האמונה שלנו יש אפשרות שהדבר יתאפשר, אם זה מה שהקב"ה רוצה.  

הסגולה הראשונה שאנחנו שומעים עליה בתורה מתרחשת במדבר, מיד אחרי יציאת מצרים, בזמן המלחמה עם עמלק.
עם ישראל מתלונן ברפידים: "לָ֤מָּה זֶּה֙ הֶעֱלִיתָ֣נוּ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָמִ֥ית אֹתִ֛י וְאֶת ־ בָּנַ֥י וְאֶת ־ מִקְנַ֖י בַּצָּמָֽא:[30]"
משה מפנה את התלונות לקב"ה, שנותן לו פתרון. במקרה הזה, להכות על הסלע במטה שלו, 'ומשה היכה בסלע ויצאו ממנו מים, מים...'
כתגובה על אובדן האמון של בני ישראל בקב"ה, מגיע עמלק להילחם בישראל: "וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם ־ יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם :[31]"
משה עולה על הגבעה שממנה הוא צופה על הקרב, ומטהו עימו: "וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק: [32]". עד כדי כך, שאהרון אחיו, ובן אחותו חור, באו לתמוך בידיו על מנת שיוכל להחזיקם גבוה לאורך זמן שיאפשר את הניצחון המוחץ של עם ישראל על עמלק.

שואלים חז"ל במסכת ראש השנה: "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?
אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה כא ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים; ואם לאו, היו נופלין.[33]"
כלומר, לא היו אלה ידיו של משה שהכריעו את המלחמה, אלא העובדה שבני ישראל נשאו בכל פעם את עיניהם למעלה לגבעה, מה שהזכיר להם את מי שלמעלה מזה, הקב"ה, שהוא זה שנלחם עבורם, ושעל-פיו ישק דבר. הוא זה שמנהל את העולם והוא זה שמחליט מי ינצח במלחמה.

הסגולה השניה שאנחנו שומעים עליה גם מתרחשת במדבר, כאשר ה' שולח בעם ישראל נחשים כעונש על תלונותיהם: "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר?[34]". אחרי שהעם הודה שחטא, הוא מבקש ממשה להתפלל בעדם לעצור את המכה, מבקש משה עזרה, והקב"ה מורה לו לעשות נְחֻשְׁתָּן[35], שהוא נחש מנחושת על מוט גבוה: "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל-נֵס; וְהָיָה כָּל-הַנָּשׁוּךְ - וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי[36]".
[מעניין, שגם במקרה הזה, יש לנו מטה, שמעורב ביישום הסגולה. ]
וחז"ל במסכת ראש השנה ממשיכים וכותבים: "וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתרפאין, ואם לאו - היו נימוקים.[37]"
אנחנו לומדים מכאן שזה לא היה כמובן הנחש מהנחושת שהיה מרפא את עם ישאל, אלא העובדה שהנחש מהנחושת גרם להם להרים עיניהם כלפי מעלה, ולהיזכר בכך שהכל מה', וכל מי שחזר להידבק בקב"ה, נרפא, ומי שלא הצליח לשעבד את עצמו מחדש לקב"ה, לא נרפא.
הנחושתן היה סגולה, אמצעי עזר, שבאמצעותו הצליח מי שעשה בו שימוש נכון, לקבל את העזרה והישועה מהקב"ה.
נ
חש הנחושת הכרוך על עמוד גבוה, אגב, משמש כסמל של מקצוע הרפואה. מככב גם במיתולוגיה היוונית כמטהו של אֶסְקוּלָפְּיוֹס אל הרפואה והרחמים, וגם כמטהו של הרמס, שליח האלים.

התסריט זהה, הקב"ה משפיע מטובו עלינו, אנחנו מתרגלים לטוב, ואז מתחילים להתלונן על מה שחסר, על חוסר המושלמות, הקב"ה מבקש ללמד אותנו שבמקום להתלונן אנחנו צריכים להתפלל עליו ולסמוך עליו שכל מה שהוא עושה הוא לטובתנו, ואז הוא משתף אותנו במאמץ, ובמקום לתת לנו בחינם, הוא מבקש לעורר אותנו להאמין בו שוב – האמצעי לכך הוא הסגולה: לעורר אותנו להידבק בקב"ה. שבזמן שאנחנו עושים את הסגולה, אנחנו נדבקים שוב באהבה וביראה לה'.

{

כמו ילדים, לוקחים אותם ליום כיף בלונה-פארק, קונים להם, נונים להם, רצים אחריהם, עולים איתם למתקנים, ואז בסוף היום כשאנחנו לא מסכימים לקנות להם שערות סבתא (למשל), אז אנחנו הורים רעים, לא שווים, אף פעם לא נותנים להם מה שהם רוצים, וכל היום הפך לא שווה בגלל כמה גרגירי סוכר.
פינוק לא עובד !
זה תמיד יהיה בומרנג שיחזור אלינו בכוח מכאיב.
הורים טובים חייבים להיות קצת רעים. לפחות בהרגשה שלהם.
אנחנו רגילים לחשוב על עצמנו במונחים של: 'הורה טוב זה הורה שנותן הכל לילדיו'. וזה ממש לא נכון. זו ההגדרה של הורה רע.
הורה טוב אמור לחשוב על טובת הילד ולא על ההרגשה הטובה שלו עם עצמו.
כמה כיף זה להיות הורה מוערץ ואהוב שהילד כרוך סביבו כי הוא נותן לו הכל. ותמיד.
זה אולי כיף לאגו של ההורה, אבל זה רע מאוד להתפתחות הנפשית התקינה של הילד.
לא צריכים לתת הכל, וכשנותנים צריך לאפשר לילד לעבוד בשביל זה כדי שיעריך את מה שהוא מקבל.
דברים לא אמורים לבוא בקלות.

ומסכם יואל דהן: "כל זמן שמשעבדים את הלב לאבא שבשמים, וזוכרים שאנחנו זקוקים להנהגתו של ה' על כל צעד ושעל" המציאות תהיה כזו שנרגיש שאנחנו אכן עם הסגולה של ה'.

וגם הילדים שלנו, כל זמן שהם יזכרו ששום דבר לא מובן מאליו, ואף אחד לא חייב להם כלום, אפילו לא ההורים שלהם, הם יגדלו עם תחושה של הכרת תודה, והכרת הטוב, ויעריכו את כל מה שהם מקבלים בעולם הזה. זה עושה בני אדם צנועים, עדינים, ומאוד מאושרים.

ראיתי השבוע סרטון וידאו שבו דיבר איש כריזמטי שיודע לדבר, הוא כבר הוציא כמה ספרים ויש לו עדת מעריצים מושבעים לא מבוטלת בכלל, הוא נואם בחסד עליון, ויועץ שיווקי מבוקש. אפשר למצוא אותו ביוטוב, וב-TED.
[איך אני מקנאה באנשים כאלה שמדברים 120 קמ"ש של משנה סדורה מאורגנת ומסודרת עם התחלה אמצע וסוף. זו קנאה טובה. כתוב: "קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה[38]", זו קנאה שדוחפת את האדם לשפר את עצמו, ללמוד עוד, לדעת עוד. זו קנאה חיובית.]
קוראים לו סימון סִינֶק, ובראיון שהוא נתן ל-Inside Quest, בנוגע לדור המילניום, הוא טוען שזה לא אשמתם שהם כאלה: לא מרוצים, לא שמחים, לא מאושרים.
הוא מסביר שארבעה דברים השפיעו עליהם לגדול להיות כאלה מבוגרים:
הורות, טכנולוגיה, חוסר סבלנות, והסביבה.
לגבי ההורות, הוא קורא לזה:
Failed Parenting StrategieSs, ובתרגומי שלי: דרכי חינוך הוריות כושלות.
ומהן? לדבריו זו העובדה שאמרו להם כל הזמן שהם מיוחדים, זו העובדה שאמרו להם שהם יכולים לקבל כל מה שהם רוצים בחיים רק בגלל שהם רוצים את זה, שחלקם נכנסו להקבצות גבוהות רק בגלל שההורים התלוננו, או שהם קיבלו ציונים גבוהים לא בגלל שהגיע להם אלא בגלל שהמורה לא רצתה לשמוע שוב תלונות מההורים. הם קיבלו מדליות וגביעי השתתפות על זה שהגעתם אחרונים, מה שמוריד מהערך של המדליות והגביעים של אלה שעבדו קשה כדי להשיג אותם, וגורם להרבה מהילדים לא להתאמץ בכלל, כי הם בכל מקרה יקבלו מדליה, גביע, ציון טוב.... ואלה שמקבלים אותם מבלי להתאמץ, יודעים שזה לא מגיע להם, וזה גורם להם לחוש מאוד לא טוב עם עצמם. בבחינת נהמא דכיסופא. שמשמעותו בארמית לחם בושה. "משל לעני שמקבל לחם מנדיב לב, ולמרות שהוא נהנה באכילתו, הוא מתבייש בכך שהוא אוכל לחם חסד. לעומת זאת, אדם שעמל לפרנסתו והרויח את לחמו ביגיע כפיו, אינו חש באכילתו רגש בושה כלשהו. והנמשל הוא שמתן שכר על לא דבר הוא בבחינת "נהמא דכיסופא", לחם חסד שכרוך בחוסר נעימות.[39]"

פינוק זה דבר רע.
ואנחנו רואים עכשיו, בדור המילניום, את הנזקים העצומים שזה גורם.
זה מגדל אנשים חסרי שמחת חיים ואושר אמיתי, וחסרי ביטחון עצמי אמיתי או ערך עצמי גבוה.

{

בכל שנה מזכירה לנו הרבנית ימימה מזרחי למה חשוב לקרוא את פרק כ"ז בתהילים, ומהן הסגולות שלו. הנה מבחר מפניניה לאורך השנים[40]:

f כך תפתחי מעל ראשך 13 ברזים של רחמים  f
האר"י הקדוש מבטיח: מי שאומרת בחודש אלול בכל יום פעמיים בוקר וערב את פרק כ"ז בתהילים, 13 ברזי הרחמים יפתחו מעליה. מדוע? משום שבפרק כ"ז שם ה' מוזכר 13 פעם. בכל פעם שאת אומרת בו את שם ה' נפתח עליך ברז.

מסביר האר"י הקדוש: בראש חודש אלול ה' מושיט לך שושנה; דודי לי ואני לו הרועה בשושנים[41]. לכל שושנה יש בדיוק 13 עלים. השושנה היא י"ג (13) מידות של רחמים. בחודש אלול נפתחים מעליך 13 ברזים של רחמים, שהם היכולת להשתנות. 
מתי הברזים נפתחים? כשאומרים את מזמור לדוד ה' אורי וישעי. מזמור מכיל את שם ה' 13 פעמים, כמו מספר עלי השושנה. בכל פעם שאת אומרת את שם ה', ברז של רחמים נפתח מעליך.

וכפי שלמדנו, רחמים הם היכולת לראות חידוש ושינוי. ראו את בקשתו של דוד המלך במזמור כ"ז: אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש: שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו[42].
זה הכל? קיבלת משאלה וזה כל מה שאתה מבקש?
זו תמצית השיעור שלנו. דוד המלך מבקש "ה', שבתי בבית ה' כל ימי חיי – ועדין להרגיש כמו מבקר בהיכל. בקשתי היא להיות תמיד עם מבט של התחלה, של חידוש".
זה מזמור מהמם ומלא סודות. נוסיף ונלמד אותו בהמשך. התחילי לומר אותו מעכשיו עד שמחת תורה.

להלן מילות האר"י הקדוש: כל האומר מזמור כ"ז (לדוד ה' אורי וישעי) מראש חודש אלול ערב ובוקר יום ביומו, מובטח לו שתהיה לו שנה טובה, ויערב לו בשנה הבאה, ואפילו גזירה רעה כתובה עליו מן השמים יוכל לבטלה, ויעביר מעליו את כל המקטרגים ויבטל מעליו ומעל כל בני ביתו גזירות קשות ורעות, ויצא זכאי בדין [...] כי [ה'] פותח י"ג צינורות של רחמים.
גם אם אינך מתפללת כלל, בכל בוקר ובכל ערב אמרי את פרק כ"ז. זה כל כך שווה! כלא חשוב באיזו שעה, העיקר תקראי את הפרק היפה הזה. 40 יום, אומר האר"י הקדוש. מראש חודש אלול ועד סוף יום הכיפורים. הפרק הזה יזרים אליך רחמים, ורחמים הם הפתח לשינוי.

f כשאת מעמידה פני שמחה, ה' שולח אור חוזר f
בכל יום בחודש אלול אנו קוראות את פרק כ"ז בתהילים, לדוד ה' אורי וישעי. חז"ל אומרים ש"אורי" זה ראש השנה. בראש השנה ה' הוא מחזיר-אור שלי. אם אני מגיעה לפניו במאור פנים, הוא אומר למלאכים שלו: תראו! כמה פליקים הפלקתי לה השנה והיא עדין מאירת פנים. שנה מדהימה תהיה לה.
כאשר הכי רע לך בעולם ואת מעמידה פני שמחה, את הופכת את כל מידת הדין בעולם לרחמים.
כשאת מרגישה כל כך חסרה, "אין לי כלום, הכל לא שווה", עדין נשארו לך הפנים שלך. את מסוגלת לתת מאור פנים למי שסביבך.

כשאת תהיי ב"אורי", האור יבוא אליך כל השנה; הפרנסה שלך, השמחה שלך, הזיווג שלך. הכל יגיע לפי האור שיהיה על פניך ביומיים של ראש השנה.
אני תמיד אומרת שמחזור הוא מחזיר-אור. הוא מחזיר לך את האור שלך. תתפללי במאור פנים ותקבלי כפל כפליים.

קבלו את ה"שולחן ערוך": כל הכועס בראש השנה, סימן רע לו לכל השנה. את חייבת להסתובב במאור פנים בראש השנה. יומיים של מאור פנים – וזה הכי קשה בעולם.

זו באמת תפילה למי שרוצה לשבת באוהלה של תורה. אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ – מה אנחנו מבקשות כאימהות? ילד לומר תורה. בת שלומדת במוסד טוב ומכובד. אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ - שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי. זה מה שאנחנו רוצים.

הפסוק: לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת.[43] וחסידים יאמרו לנו ש"לולא" – אותיות "אלול". באלול את חייבת אמונה, שמה שלא נראה לעין (שזו הגדרת האמונה), את חייבת להאמין שתראי בטוּב ה' בארץ חיים. לא בעולם הבא. פה, ממש, עכשיו בשנה הבאה עלינו לטובה.
וצריך המון כוח והמון אומץ: קַוֵּה אֶל ה'! חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'![44]
אני אומרת את זה לכל הנשים ששולחות ילדים וילדות לשנה חדשה, ששולחות את עצמן לשנה חדשה. את נותנת בילד הזה את עיניך! לפי מה שהוא יראה בעינייך, כך הוא יאמין בעצמו ובהתחלה החדשה שלו.
זה מסר ענק גם למשודכות, לבנות שממתינות לזיווג ורבי נחמן יוצא אליהן במסר נהדר שאומר, שמה שאת תראי, זה מה שייראו בך. לא יהיו דברים נראים-לעין. אלה יהיו דברים שיצריכו אמונה. המציאות לא תביט בך במבט של התחלה. את תצטרכי להביט – בה, להזמין אל תוכה התחלה חדשה.
אלה ימי רצון. הימים האלה ירצו מה שאת רוצה מהם, יראו לך מה שאת תראי להם. יש פה כוח אדיר-אדיר-אדיר.
אל תדאגו. גם אם זה לא נהיה חלילה, קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ - כמה חוזק וכוח ואומץ צריך! - וְקַוֵּה אֶל ה'. חודש אלול, המלך עכשיו בשדה עם כל הנשמות המושלכות, כל הנשמות שלא רצו בהן. ה' הוא זה שמלווה אותן.

{

פרק כ"ז מסתיים בשורה מאוד מיוחדת. וכך כתוב: "קַוֵּה, אֶל-ה': חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-ה'.[45]"

הרב עדין שטיינזלץ כותב: "בסיכומו של דבר, קַוֵּה, אֶל-ה', שזוהי אמירה לעצמו ולכל אדם אחר, חֲזַק, התחזק בדרכך, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-ה' גם אם לא מיד תראה את התוצאות."

ובליקוטי מוהרן[46] מוסבר שעיקר ההתקרבות לה' היא ע"י קריאת תהילים והתבודדות "ואם יהיה חזק ואמיץ מאוד להתחנן לפני השם יתברך תמיד, אז בודאי ינצח המלחמה. ואף-על-פח שצועק לה' זמן רב מאוד ועדיין הוא רחוק מאוד מאוד, בודאי סוף כל סוף יענהו ה' יתברך ויקרבהו לעבודתו באמת."

"קַוֵּה, אֶל-ה': חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-ה'." ופרש"י: "ואם לא תתקבל תפילתך – חזור וקווה, וכן לעולם.[47]"
לא להתייאש. אף פעם לא להתייאש. לקחת אויר, לגייס אורך רוח, ולזכור שזו ריצה למרחקים ארוכים.

{

שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ!
על העיניים, על האוזניים, על כל הפתחים שדרכם אנחנו מתקשרים ומתקשרים עם העולם.
במיוחד בעידן הזה שלנו, שבו כל כך הרבה בררה מופצצת עלינו מכל כיוון אפשרי, לא רק בחוץ - ה' ישמור ויציל - אלא גם בבית, דרך הטלפון, הרדיו, הטלויזיה, העיתונים... בררה שצריך לברור כדי להגיע לגרעין של האמת.
צריך לשמור טוב טוב לא רק מה יוצא, אלא גם מה נכנס לקודש הקודשים שלנו דרך שבעת הפתחים הללו.

נקווה ונמשיך לקוות ולא נתייאש גם כשדברים לא מסתדרים כמו שרצינו או בקצב שרצינו,
נתפלל להיות השוערים הכי טובים של השערים שלנו ושל הילדים שלנו,
נתפלל לחודש תשובה מלא משמעות ותועלת,
ונזמין לעצמנו ולכל עם ישראל, גאולה אישית, גאולה כללית, שנה טובה ומתוקה, וחתימה טובה.

ראש חודש אלול טוב לכולנו.

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה – שנה לפטירתה

שיעור
 ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר ב'נ כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

{

מקורות:

הרב אזולאי, מ. (אין תאריך). שבעת השערים. אוחזר מתוך http://www.breslev.co.il/articlePrintVersion.aspx?id=6841&language=spanish

ברוד, מ. (עורך). (תשס"ז). שולחן שבת שיחות ורעיונות לפרשיות השבוע מעובדים מתוך אוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. פרשת ראה - עמ' 343-342 עפ"י ליקוטי שיחות כרך כט', עמ'  272. ישראל: מכון ליובאוויטש.

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט, דברים – פרשת שופטים. עמ' ריא-רנט. ירושלים: לשם ספרי איכות.

דהן, י. (אין תאריך). כוחה של סגולה. (סרטון וידאו). אוחזר מתוך http://www.arachim.org/515

הרב הלוי, ש. (אין תאריך). שבעה השערים שיש לאדם. אוחזר מתוך http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=692

הרב חזיזה, ר. (אין תאריך). תורה מאירה. חומש דברים. עמ' מא-נה. צפת: מוצרי איכות לנשמה.

אדמו"ר שניאורסון, מ.מ. (5774). תהילים אוהל יוסף יצחק עם פירוש תהילות מנחם. עמ' קו-קיג. ספרי אוצר החסידים ליובאוויטש. ברוקלין, נ.י.: הוצאת ספרים קרני הוד התורה (קה"ת).

הרבנית מזרחי, י. (2016). שנה וברכותיה – יומן שבועי-חודשי לשנת תשע"ז. ישראל: פרשה ואשה הוצאה לאור.

הרבנית מזרחי, י. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"]. אוחזר מתוך http://www.parasha.org/.

הרב מילר, ח. (עורך). (2007). ניצוצות של חסידות. בתוך ספר דברים פרשת שופטים, עמ' 127, עפ"י שיחה של הרבי מלובביץ' שבת פרשת שופטים תשנ"א; ועמ' 150-149, עפ"י ליקוטי שיחות של הרבי מלובביץ' חלק כד, עמ' 115 ואילך. מהדורת לבייב, קול מנחם. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קרני אור התורה (קה"ת).

הרבי מליובאוויטש. ששה מגורשים ואחד בורח. מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כא, עמ' 223. אוחזר מתוך http://www.chabad.org.il/ParashotArticles/Item.asp?ArticleID=907&CategoryID=78&ParashaID=21

תהילים קורן. (2016). ביאורים מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ); אמנות מאת ברוך נחשון ; פנינים מגדולי החסידות. ירושלים: הוצאת קורן.

Sinek, S. (30Dec2016). The Millennial Question. (YouTube Video). Retrieved from (with Hebrew bubtitles) https://www.youtube.com/watch?v=01JHtvd0AqI

      התמונה מתוך תהילים קורן, עמ' 106.




[1]  פרשת שופטים: דברים טז' יח' – כא' ט'
[2]  דברים טז' יח'-כ'
[3]  ספרי - רבי דוד פרויד ; נח"י, נחלת יעקב - רבי יעקב ; קיצו"מ, קיצור המזרחי - רבי יעקב ב'ר נפתלי הכהן: בתוך פשוטו של מקרא
[4]  בתוך דברים מהדורת לבייב
[5]  שם ; הש"ך – כינויו של הרב שבתי כהן, על שם ספרו שפתי כהן (ר"ת: ש"ך); שנה עברית 1559–1560, למניינם: 1621-1662
[6]  הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי (בראשי תיבות: חִידָ"א; ה'תפ"ד - י"א באדר ה'תקס"ו; 1724 - 1 במרץ 1806), היה מקובל, ביבליוגרף, והיסטוריון. מגדולי פוסקי ההלכה. נולד ונפטר בירושלים, ישראל.
[7]  הרב חיים ויטאל, (בקיצור מהרח"ו או רח"ו, א' בחשוון ה'ש"ג (1542) - ל' בניסן ה'ש"ף (1620)) ממקובלי צפת, ערך בספרים את קבלת האר"י ונחשב לתלמידו המובהק. נולד ונפטר בצפת, ישראל.
[8]  רבי ישעיה הלוי הורוויץ, מכונה השל"ה או השל"ה הקדוש (על שם חיבורו "שני לוחות הברית"; ה'שי"ח, 1558 – תאריך הפטירה שגוי אך נתקבע לי"א בניסן ה'ש"צ, 24 במרץ 1630 וכנראה טבת שפ"ו) היה מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17. נולד בפראג, ונפטר בטבריה, ישראל.
[9]  עפ"י הרב שלמה הלוי
[10]  שם
[11]  בתודה לדרור לזרי על הלימוד הטלפוני
[12]  ביטוי נפוץ שנלקח ממשל שלימד אדמו"ר הזקן האומר שכמו שהמלך יוצא לשדה לשמוע את בקשות נתיניו, כך גם הקב"ה.
[13]  קהלת ב' יד'
[14]  משלי כב' ט'
[15]  תהילים מה' ב'
[16]  דברים כ' טז'-יז'
[17]  עפ"י אתר חב"ד
[18]  פרשת כי תשא, שמות לג' ב'
[19]  ויקרא יט' ב'
[20]  לצערי לא הצלחתי למצוא איזו מידה שלילית מייצג כל עם – ואם מישהו יכול להאיר את עייני, תבוא עליו הברכה.
[21]  עפ"י אתר חב"ד
[22]  דברים כ' יט'
[23] פרקי אבות א' ב'
[24]  טור אורח סימן תקפא ונושאי כלים, ובכמה ספרי מוסר וחסידות
[25]  דברים ל' ו'
[26]  בתוך תהילות מנחם
[27]  תהילים כז' ג'
[28]  בתוך תהילים קורן עמ' 107
[29]  מחברו, כמקובל, ר' אמנון ממגנצא, שמת על קידוש השם (במאה ה - 11);
[30]  במדבר יז' ג' (פרשת בשלח)
[31]  שם ח'
[32]  שם יא'
[33]  משנה, מסכת ראש השנה ג' ח'
[34]  במדבר כא' ט'
[35]  מלכים ב' יח' ד'
[36]  שם ח'
[37]  משנה, מסכת ראש השנה ג' ח'
[38]  בבלי, בבא בתרא, כא' א'
[39]  עפ"י ויקיפדיה
[40]  מקבץ מתוך שמונה משיעוריה של הרבנית ימימה מזרחי: לפרשת שופטים, אלול ה'תשע"א; לפרשת כי תבוא, אלול ה'תשע"א; לפרשת שופטים, אלול ה'תשע"ב; לפרשת כי תבוא, אלול ה'תשע"ב; לפרשת שופטים, אלול ה'תשע"ג; לפרשת כי תבוא, ה'תשע"ה; לפרשת ראה, אלול ה'תשע"ו; לפרשת כי תבוא, אלול ה'תשע"ו
[41]  שיר השירים ב' טו'
[42]  תהילים כ"ז ד'
[43] תהילים כ"ז, יג.
[44] שם שם, יד.
[45]  תהילים כז' יד'
[46]  עפ"י ליקוטי מוהרן ח"ב, קא בתוך תהילים קורן
[47]  שם


[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.

אין תגובות:

פרסום תגובה