יום חמישי, 6 ביולי 2017

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת: פרשת בלק | יב' תמוז ה'תשע"ז

💎בס"ד | פ' בלק תשעז


🍬 קבלו סוכריה לשבת: 🍬


זה לא מהיום... תמיד אהבתי לדבר!
מיה גנדל, המחנכת שלי בכיתה ז' בבי"ס גולן ברמת-השרון, כבר לא ידעה מה לעשות איתי....
לעולם אוקיר לה תודה על שיעור לחיים שהנחיתה עלי, בייאושה כי רב להשתיק אותי, שהולך איתי עד היום.
יום אחד, כשכבר הגדשתי את סאתה, פנתה אלי ושאלה: "סמדר, את יודעת בשביל מה יש שיניים בפה?"
ואני מתחכמת "לאכול, לא?"
והיא בתשובה מנגחת "לעצור את הלשון!"

ועד היום אני מתאמנת.... 😊

************

אנחנו פוגשים השבוע בפרשת בָּלָ֖ק שני רשעים מרושעים.
הראשון הוא מלך מואב בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר שנבהל מתבוסתם המוחצת של סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן מידם של בני ישראל. והשני הוא גדול נביאי הגויים בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר שהוזמן על ידו לקלל את ישראל, לקלקל להם, שלא יצליחו להביס גם אותו.

הרי בלק בן ציפור יכול היה להזמין את הנביא הגדול הזה שיברך אותו. כי הוא הרי אמר לו בפירוש, אני יודע שמי שתברך יבורך, ומי שתקלל יקולל: "כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר." (במדבר כב' ו') – אבל כדרך הרשעים הוא לא רצה רק להציל את עצמו אלא בעיקר רצה להזיק ולהשמיד את ישראל.

החפץ חיים, הלא הוא הרב ישראל מאיר הכהן מראדין*, כותב ש"זהו החילוק בין צדיק לרשע, שהצדיק רוצה שהוא יצליח, אבל הרשע רוצה שחברו יפסיד, וזהו אצלו העיקר, שלא יהיה לחברו."
מי שיזם את המפעל הציבורי העצום לשמירת הלשון מבאר לנו כל-כך יפה שאפשר להשתמש בפה כמו הצדיק כדי לדבר דברים טובים ולעזור לאחר, ואפשר להשתמש בו גם לרעה כמו הרשע על מנת לגרום לאחר צער, ולא רק כדי שלאחר לא יהיה טוב, אלא בעיקר כדי שלא יהיה לו יותר טוב ממנו.

שני הרשעים האלה, בלק ובלעם, מסתובבים מאתר לאתר, מקריבים קורבנות ומנסים לקלל הכי טוב את עם ישראל, ונכשלים בכל פעם מחדש. כידוע, בלעם הרשע "בא לקלל ויצא מברך", והקב"ה בכל פעם שם לו מילים טובות בפה במקום המילים הרעות שישבו לו בלב: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. " (במדבר כד' ה')

הקב"ה יכול היה גם לסתום לו את הפה לגמרי, שלא יצא לו קול בכלל, אבל בפרשה שלנו פותחים את הפה הרבה, ובכל פעם מופתעים מחדש.
האתון של בלעם פותחת את פיה ומדברת אליו, ובלעם פותח את פיו ומברך במקום לקלל.

בפרשה שלנו השיניים לא עוצרות את הלשון בכלל!
איך אנחנו יודעים שצריך זהירות כל-כך גדולה כשזה מגיע לדיבורים שיוצאים לנו מהפה?
כי הקב"ה שם לנו שתי חומות על הלשון: גם שיניים וגם שפתיים. ולזהירות כפולה ומכופלת, הוא ברא את הלשון כשהיא פנימית (בתוך הגוף) כשהיא מאחורי שתי חומות, וברא אותה שוכבת, שיהיה לה קשה יותר ממצב של מנוחה לצאת לפעולה.
ככתוב בגמרא: "...אמר לו הקב"ה ללשון, כל אבריו של אדם זקופין ואתה מוטל, כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים, ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות, אחת של עצם [ל"ב שיניים]
ואחת של בשר [שתי שפתיים]... " (ערכין טו')

שנשכיל לדבר בחוכמה, דברים טובים, דברים של טעם.


שבת שלום ומבורך – באהבה, סמדר 🍓




* אגב, הרב הראשי לישראל ישראל מאיר לאו יבלט"א, קרוי על שמו.

אין תגובות:

פרסום תגובה