יום רביעי, 4 בספטמבר 2019

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: מי שטורח אוכל | חודש אלול | ג' באלול ה'תשע"ט


בס"ד
­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על חודש אלול
מי שטורח אוכל
 אנחנו בזמן של חשבון נפש, זמן של לפני התחלות חדשות

 
הכישרון הגדול ביותר של האדם הוא התמדה. לא משנה איזה כוחות וכישרונות קיבלת מהקב"ה במתנה, אם אין לך יכולת התמדה, לא תוכלי להוציא אותם מהכוח אל הפועל.
כדי להתמיד צריך להיות חרוץ. צריך להיות מוכנים לעבוד קשה גם כשזה לא כיף, למען המטרה.
אז אולי אנחנו צריכות להתחיל את השיעור דווקא בלדבר קודם כל על המטרה.
מהי המטרה?

מה אנחנו עושים כאן? בשביל מה הגענו לעולם?
התכלית של קיום האדם היא להתקרב כמה שיותר לקב"ה.
הרמח"ל[1], רבי משה חיים לוצאטו זצ"ל, כותב בפרק א' של ספרו מסילת ישרים: "האדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזין שכינתו",  להתענג על ה', הכוונה, על הקשר איתו, כלומר, הקשר עם הקב"ה הוא התענוג הכי גדול של האדם בעולם הזה ובעולם הבא.
הגויים קיבלו טרנזיט עם שבע מצוות בני נוח בשביל זה, ואנחנו קיבלנו סמיטריילר עם 613.
המצוות, הן אלה שבאמצעותן נוצר הקשר בין האדם לבין הבורא, הן הדרך להגיע לתכלית הזו: למטרה... שהיא הדבקות בה', ה-תענוג.

{

במסכת ראש השנה במשנה כתוב: "בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הָעוֹלָם נִדוֹן: בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְרֹאשׁ הַשָּנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶאֱמַר: "הַיֹצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם". וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמַּיִם:[2]"
כִּבְנֵי מָרוֹן – בגמרא[3] חולקים בזה. יש אומרים: חיילים שעומדים בשורה, ויש אומרים: כבשים שסופרים אותם (למעשר בהמה). לפי הסבר הגמרא: הקב"ה מעביר וסופר את בני האדם בראש השנה ממש כמו שהרועה סופר את הכבשים - כדי להפריש מהם את העשירי למעשר.
ואנחנו קוראים את זה בפיוט יום הכיפורים "וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף"[4]: "כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ. מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ. כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי. וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ. וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן…[5]".

לפי המשנה והפיוט "וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף": אנחנו לומדים שראש השנה הוא יום הדין לכל באי העולם.
התלמוד מתאר את ראש השנה כיום הדין: "שלושה ספרים נפתחים בראש השנה: אחד של צדיקים, אחד של רשעים, ואחד של בינוניים."
ציבור ראשי תיבות צדיקים, בינוניים, ורשעים.
"הצדיקים - נכתבים ונחתמים לאלתר [מיד] לחיים.
הרשעים - נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה.
והבינוניים - תלויים ועומדים מראש השנה עד יום הכיפורים, זכו נכתבים לחיים, לא זכו - נכתבים למיתה.[6]"
גם לגבי המדינות ביום זה נחרץ הדין, כמו שכתוב: "ועל המדינות בו יאמר: איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעה ואיזו לשובע[7]".

כתוב בגמרא[8]: "באחד בתשרי ראש השנה לשנים, למאי הלכתא? ... רב נחמן בר יצחק אמר: לדין. דכתיב (דברים יא) "מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"[9] - מראשית השנה נידון מה יהא בסופה."
כלומר, בראש השנה נקבע ונכתב דינו של האדם מה יקרה איתו באותה שנה. מתחילתה של השנה ועד סופה. כל פרט ופרט הנוגע לחייו של האדם.
איזו מין שנה תהיה לו. הפרנסה, הבריאות, הילדים, המשפחה, החברים...
הכל נקבע כבר מראש. מאיזה ראש? מראש השנה.

ולפי מה נקבע גזר הדין? לפי מה שמגיע לאותו אדם.
ולכל אדם יש אפשרות להשפיע על גזר הדין שלו לפני שהשופט חורץ את דינו ומכה בפטיש.
בן אדם מגיע עם רקורד לבית המשפט של כל מה שעשה או לא עשה במהלך השנה, ומודדים לו, ועל-פי זה נקבע הדין.
אבל אפילו הנאשם בפשע הכי גדול יכול לעמוד לפני השופט ולדבר איתו ולדבר על ליבו ולנסות להטות את הכף לטובתו. ובגלל זה אנחנו מתחילים כבר מראש חודש אלול להתכונן ליום הדין.
לעשות חשבון נפש, לבדוק מה שיפרנו ומה עוד דורש שיפור. מה תיקנו ומה עוד עלינו לתקן. כמה התקרבנו וכמה אנחנו רוצים עוד להתקרב.

{
אז יש כל מיני סוגים של אנשים.
יש כאלה שכשיש להם עבודה להכין ללימודים, הם יחכו לרגע האחרון, ואז יכתבו משהו, יתפללו שזה יצא טוב, ויגישו עבודה שהיא לא באמת מייצגת את היכולת האמיתית שלהם.
ויש כאלה, שמתחילת הסמסטר שבו הודיעו להם שצריך להגיש בסופו עבודה, יתחילו להכין אותה וילטשו ויערכו וישפרו עד הרגע האחרון, ויגישו עבודה שמייצגת את מיטב המאמצים שהשקיעו.
מספרים על אדם שזכה בתחרות גדולה שערך המלך והפרס: מריצה גדולה ויום שלם להסתובב בגִּנְזֵי אוצרות המלך, ולאסוף כמה שיספיק ויוכל מאוצרותיו של המלך. כל מה שיצליח לאסוף יהיה שלו. ככל שהתקרב מועד נתינת הפרס, התחיל המלך לחשוש שהזוכה עלול לרוקן את כל האוצרות שלו. אחד היועצים הציע תחבולה: הזוכה אוהב מוסיקה אוכל ונשים יפות. באולם הראשון של גִּנְזֵי אוצרות המלך העמידו תזמורת ומקהלה ששרה בקולות של מלאכים מוזיקה שמיימית, באולם השני של גִּנְזֵי אוצרות המלך העמידו שולחנות עמוסי אוכל לאניני טעם, ובאולם השלישי והאחרון העמידו נשים יפות שיפתו אותו להעביר איתן זמן.
והתחבולה אכן הועילה. ביום המיועד הגיע הזוכה המאושר לפתח בית גִּנְזֵי אוצרות המלך, ובשעה היעודה הוכנס פנימה הדלת נסגרה מאחוריו. היא עמד כולו נפעם אל מול בוהק הזהב הכסף היהלומים והאבנים הטובות שמילאו את האולם מִהמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת[10].
וכמובן, שבאולם הראשון הוא עצר להתמוגג משירת המקהלה המלאכית ולא שם לב שהזמן עובר, וכשנזכר לאסוף כמה אבנים טובות ראה שבאולם השני פתחו שולחנות עם כל טוב טבע, והוא כבר היה רעב, אז הוא החליט לעשות הפסקונת לאכול משהו להיטיב את ליבו במטעמים ובשתיה. וכשהבטן היתה מלאה, הוא נימנם קצת... והתעורר מבוהל ורצה לאסו, קצת מטילי זהב וכסף וראה שבפתח האולם השלישי עומדת ריבה יפהפיה, והוא החל ללכת לעברה וראה שהאולם מלא יפהפיות, והוא חשב שהוא יכול שלא יקרה כלום אם הוא יבלה איתן קצת, ותאום נפתחה הדלת ושומרי הארמון הודיעו לו שנשארו לו חמש דקות, והוא רץ כאחוז אמוק וניסה לאסוף ככל שיכל אבנים טובות ויהלומים וכסף וזהב, ומילא את זרועותיו, ורץ לכיוון הדלתות שעמדו להיסגר עליו, והגיע קצר נשימה לסוף היום, עם ארבעה יהלומים, שתי שרשרות זהב, חנוכיית כסף אחת, שלושה ספירים ומרגלית אחת. אם רק לא היה נעצר לשמוע מוסיקה, או לשבת לאכול, או לבלות עם היפהפיות, והיה מתרכז במילוי המריצה והכיסים שלו, הוא היה יוצר עם רכוש רב ועצום.

והמשל מובן:  אם ניתן להנאות החיים המסנוורות להסיט אותנו מהמטרה שלנו, גם אנחנו נגיע
לסוף הדרך עם הרבה פחות ממה שהיינו יכולים להגיע אם היינו נשארים חדורי מטרה.

{


הרבי מלובביץ' מלמד אותנו שתחומי העבודה הרוחנית של חודש אלול רמוזים בראשי התיבות של שם החודש, המתחלקת כמו שכתוב בפרקי אבות[11] לשלושת העמודים שעליהם עומד העולם "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים." לימוד תורה, תפילה, וריבוי חסד.
חודש אלול הוא חודש התשובה[12], וזה רמוז בפסוק "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:[13]". "מילת הלב" כותב הרבי מלובביץ' "המסירה את ה'עורלה', המסתירה את האהבה הטבעית שבין יהודי לקב"ה – היא התשובה."
זו חייבת להיות ההתחלה. קודם כל להסיר את המחיצה שעל הלב שמעמעמת את תחושת האהבה הטבעית של כל יהודי לאבא שבשמים.
גם זה רמוז בראשי התיבות של שם החודש: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי...[14]"

תשובה בעברית זה גם answer, אבל לא רק. לא לזה מתכוונים כשאומרים לעשות תשובה.
כאן הכוונה של המילה תשובה היא במובן של חזרה, לשוב, כמו לחזור הביתה, לשוב למקור: "
הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ ונשוב [וְנָשׁוּבָה] חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.[15]"
כלומר קודם כל אני צריכה לעשות מחווה של התקרבות אליו, זה ה: אֲנִי לְדוֹדִי, ואז הוא יעשה גם הוא מחווה של התקרבות אלי, זה ה: וְדוֹדִי לִי.

{

לפעמים זוגות תקועים בתוך: שהוא יבקש סליחה קודם. שהיא תיזום ראשונה. שהשני יעשה את הצעד הראשון. וככה תקועים בתוך מערכות יחסים שהולכות ומתקררות מיום ליום, ומחודש לחודש.
מישהו צריך לעשות את הצעד הראשון כדי להפשיר את האוירה.
את נכנסת הביתה והוא תקוע עם הראש בתוך המסך (או שהמסך דבוק לו לראש... זה הסלולרי באוזן 😉), והוא אפילו לא פנה אליך מבט, או טורח להפריח אליך שלום קליל.
את גם ככה כבר כולך אש וגופרית ותמרות עשן ממשהו שקרה לפני חודש, והוא לא מבין את הקרירות שלך אליו, והתגובה הגברית הטיפוסית היא: "אני אתעלם ממנה עד שיעבור לה. אם אני אלך מספיק זמן על ביצים מסביבה ואשמור על שקט תעשייתי, היא תחזור לעצמה."
הם לא מבינים שזה רק מחריף את המצב.
ואת משתבללת, והוא תופס עוד מרחק – ועוד טיפה'לה וקרחון ענקי יתרומם ביניכם – ולפעמים כל כך גדול שכל החום בעולם לא יוכל להפשיר אותו.
די כבר!
מאז ומתמיד נשות ישראל היו היוזמות - ושום דבר לא השתנה[16].
לאה הביאה דודאים כדי שיעקב ישכב איתה.
שרה אמרה לאברהם להביא את הגר.
תמר פיתתה את יהודה.
נשות מצרים הנחושות רקעו מראות נחושות והתייפו לפתות את בעליהן: כתוב בשיר השירים: "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ...[17]". ורש"י מסביר לנו: "שֶׁהָיוּ נִבְעָלוֹת לְבַעְלֵיהֶן בְּמִצְרַיִם תַּחַת הַתַּפּוּח [18]"

תמחלי על כבודך האבוד, שימי את האגו שלך בצד ולכי תעשי שלום עם האיש שלך. תעשי קודם כל אַת אֶת ה: אֲנִי לְדוֹדִי, ואז גם הוא בטוח ירוץ ויעשה: וְדוֹדִי לַך.

{

כמו שאמרו חז"ל[19]: "אמר הקב"ה לישראל: בני! פתחו לי פתח אחד של תשובה, כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו."
כל מה שאנחנו צריכים לעשות כאן זו פעולה אחת קטנה.
לקחת על עצמנו משהו, מעשה אחד, קטן. לאתגר את עצמנו במשהו קטן, אבל שאנחנו יכולים לעמוד בו לאורך זמן, מעכשיו לתמיד:
ברכה לפני ו/או אחרי האוכל, 'מודה אני' על הבוקר, כשרות, טהרה, כיבוד הורים, שבת, לחייך ולעשות למישהו טוב על הלב.
והפתח הקטן הזה, הקוף של המחט, יפתח לך היכל שלם מלא פתחים ענקיים. שערים עצומים.
פתח קטן: אֲנִי לְדוֹדִי, ואז הוא יעשה גם הוא מחווה של התקרבות אלי, זה ה: וְדוֹדִי לִי.
חבל להחמיץ... לחטוף, ומהר: כל אחד יכול למצוא משהו לקחת.
פתח קטן כאן, שערי שפע עצומים משם.

{

הנה אפשרות לזמן הזה עכשיו:
נהוג לקרוא את מזמור כ"ז בתהילים, לְדָוִד: ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי, מראש חודש אלול, במשך 40 יום, עד יום הכיפורים[20].
זו סגולה מיוחדת לביטול גזירות: מזמור כז' הוא מזמור התשובה. 40 יום מסמלים בריאה חדשה, התחדשות, לידה מחדש.

כתוב בתהילים קורן שפרק כ"ז הוא "מזמור של תודה ותפילה המעורבות זו בזו, כמו שכתוב במאמר חז"ל (משנה, ברכות ט, ה): נותן הודאה לשעבר וצועק [=מתפלל] לעתיד"; אך בעיקרו הוא שיר של דבקות בה'."
המזמור הזה ממקד אותנו בתשובה: גם בתורה וגם בעבודה, בתפילה. המזמור הזה מכניס אותנו לאווירת חודש אלול ממש.  

רבי יעקב רוקח[21] בספרו שערי תפילה כותב: "כל האומר 'מזמור לדוד ה' אורי וישעי' מראש חודש אלול עד אחר שמחת תורה, אפילו גזרה רעה נתונה עליו מן השמים יכול לבטלה, ומעביר מעליו כל המקטרגים וכל גזרות קשות ורעות, ויוצא זכאי בדין, ומובטח לו שיוציא ימיו ושנותיו בטוב, ויערב לו".

האר"י הקדוש מסביר כך: "בראש חודש אלול ה' מושיט לך שושנה; דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. לכל שושנה יש 13 עלים. השושנה היא י"ג (13) מידות של רחמים. בחודש אלול נפתחים מעליך 13 צינורות של רחמים, שמעניקים לאדם את היכולת להשתנות. ומתי הצינורות נפתחים? כשאומרים את מזמור 'לדוד ה' אורי וישעי'. המזמור מכיל את שם ה' 13 פעמים, כמו מספר עלי השושנה. בכל פעם שאומרים את שם ה', צינור של רחמים נפתח מעליך."

{

הנה הוא לפניכם: תהילים פרק כז

א  לְדָוִד: (1)ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי--מִמִּי אִירָא;  (2)ה' מָעוֹז-חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד.
ב  בִּקְרֹב עָלַי, מְרֵעִים -- לֶאֱכֹל אֶת-בְּשָׂרִי:  צָרַי וְאֹיְבַי לִי;  הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.
ג  אִם-תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה -- לֹא-יִירָא לִבִּי: אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה -- בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ.
ד  אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-(3)ה' -- אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ:  שִׁבְתִּי בְּבֵית-(4)ה', כָּל-יְמֵי חַיַּי;
   לַחֲזוֹת בְּנֹעַם-(5)ה', וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.
ה  כִּי יִצְפְּנֵנִי, בְּסֻכֹּה -- בְּיוֹם רָעָה: יַסְתִּרֵנִי, בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ; בְּצוּר, יְרוֹמְמֵנִי.
ו  וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי, עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי,  וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ, זִבְחֵי תְרוּעָה; אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה, (6)לה'.
ז  שְׁמַע-(7)ה' קוֹלִי אֶקְרָא; וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי.
ח  לְךָ, אָמַר לִבִּי--בַּקְּשׁוּ פָנָי; אֶת-פָּנֶיךָ (8)ה' אֲבַקֵּשׁ.
ט  אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי -- אַל תַּט-בְּאַף, עַבְדֶּךָ: עֶזְרָתִי הָיִיתָ; אַל-תִּטְּשֵׁנִי וְאַל-תַּעַזְבֵנִי, אֱלֹקֵי יִשְׁעִי.
י  כִּי-אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי; (9)וַה' יַאַסְפֵנִי.

יא  הוֹרֵנִי (10)ה', דַּרְכֶּךָ: וּנְחֵנִי, בְּאֹרַח מִישׁוֹר--לְמַעַן, שׁוֹרְרָי.
יב  אַל-תִּתְּנֵנִי, בְּנֶפֶשׁ צָרָי: כִּי קָמוּ-בִי עֵדֵי-שֶׁקֶר, וִיפֵחַ חָמָס.
יג  לוּלֵא--הֶאֱמַנְתִּי, לִרְאוֹת בְּטוּב-(11)ה': בְּאֶרֶץ חַיִּים.
יד  קַוֵּה, אֶל-(12)ה':    חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-(13)ה'.

{

יש המון פירושים ומדרשים על תהילים, וכמובן שאנחנו לא יכולים ללמוד את כולם, ובטח לא היום.
אבל אני רוצה להביא את הפירוש המקסים של הרבי מלובביץ' לפסוק הראשון של מזמור כ"ז, לא רק בגלל שתמיד המילים שלו מנחמות לי את הלב, וזה ממש מרגיש לי כאילו הוא מלטף לי את הנשמה מבפנים, אלא גם בגלל שהוא תמיד מביא נקודת מבט שלא קראתי בשום מקום אחר.
וכך הוא כותב[22]: מתוך 13 שמותיו של הקב"ה שהן י"ג מידות הרחמים, בפסוק הראשון מוזכר שם ה' פעמיים, ועפ:י רש"י פעם "קודם שיחטא ואחת לאחרי שיחטא וישוב".
הוא מסביר שהכוונה ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי היא ש-א. הקב"ה מאיר ליהודי שיראה את האמת מהו טוב ומהו רע, שזה לפני שהוא חוטא, ובכך שהוא משגיח עליו שלא יגיע לידי חטא
ו-ב. הוא עוזר לו להתגבר על היצר הרע כשהאדם לא הצליח לעמוד ויצרו התגבר עליו.
ואז כתוב ה' מָעוֹז-חַיַּי שהיא דרגה אפילו גבוהה יותר, ש"גם לאחר שהאדם נפל, יש לו את הכוח מה' לעשות תשובה, שהיא אפילו למעלה מתורה ומצוות."
"וזו השייכות לחודש אלול: בשעה שמגיע חודש אלול ויהודי נזכר על הקשר שלו עם הקב"ה, בא היצה"ר וטוען, לא תצליח להחזיק את הקשר שלך עם הקב"ה בחיי היום יום. וע"ז עונים שלו שה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי—ובמילא מִמִּי אִירָא."
ואם היצר הרע ממשיך להציק לאדם ולומר לו שהקב"ה עוזר לו רק מכאן והלאה, אבל לגבי מה שכבר חטא אין לו תקנה, "עונים לו ה' מָעוֹז-חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד – לא רק שאין לי פחד מרחוקים, שמכאן ואילך לא אפול, אלא אין לי מה לפחד מקרובים, מחטאים שכבר אצלו, כי ה' מָעוֹז-חַיַּי והוא מעניק לי את הכח לעשות תשובה."

{

בהמשך המזמור המלך דוד משורר: "אִם-תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה -- לֹא-יִירָא לִבִּי: אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה -- בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ.[23]"
ברור שדוד המלך אומר שהוא בוטח שאורו ובישועתו של הקב"ה. הרב עדין שטיינזלץ כותב: "מי שה' מחסהו אינו צריך להתיירא. המשורר סמוך ובטוח שה' מגונן עליו, ועל כך הוא מודה לו.[24]"

קצת גימטריה.
מהי ה-זֹאת שבה בוטח דוד המלך?
זֹאת בגימטריה = 408

אחד הפיוטים היותר יפים שאנחנו קוראים בימים הנוראים נקרא כאמור וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף, המתאר את יום הדין כפי שהוא מתרחש בשמים.
ובו יש שורה מדהימה: "וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה: מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה:"
בסידור, מעל המילים וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה, יש שלוש מילים בהתאם:
וּתְשׁוּבָה – צום  וּתְפִלָּה – קול  וּצְדָקָה ממון .

צום גימטריה =  136 ;  קול גימטריה = 136 ; ממון גימטריה = 136.
ביחד = 408 = זֹאת.
דוד המלך בוטח בכך שכל עוד הוא דבק ב-זֹאת, ב-תְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה: אין לו מה לפחד לא ממחנות שסוגרים עליו ולא ממלחמות שקמות עליו. כי כל עוד הוא דבק ב-זֹאת, ב-תְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה:, הקב"ה איתו, הוא בטוח, ואין לו ממה לדאוג, אפילו לא ממחנות אויב שצרים עליו או פותחים עליו במלחמות, כי הם מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה, הם יבטלו כל גזירה רעה.

וזוהי סגולה מופלאה שמגלה לנו דוד המלך.  חוקיות שיצר הקב"ה בעולמו. בעולמו של היהודי.

{

כל הפרק הזה הוא סגולה אחת ענקית – והייתי קוראת לה: עטוף ברחמים.
13 פעמים מוזכר שם ה' במזמור כז'. 13 פעמים כנגד י"ג מידות הרחמים של הקב"ה שאותם אנחנו מזכירים בסליחות ובתפילות. וכשקוראים את המזמור הזה בבוקר ובערב, פַּעֲמַיִם בְּיוֹם בְּאַהֲבָה [25], מזכירים את שם ה' 26 פעמים, שזו הגימטריה של שם ה' המפורש: י-ק-ו-ק. וככה 40 יום מראש חודש אלול, עד מוצאי יום הכיפורים, אנחנו עטופים ברחמים, י"ג בבוקר, ו-י"ג בערב.

יחד עם הסמיטריילר של 613 המצוות קיבלנו גם סגולות שאין לעמים האחרים: "...וּתְשׁוּבָה וּתְפִילָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵירָה..." לנו ליהודים יש עוד יותר יכולת להשפיע מכל העמים האחרים. כי לנו גילה הקב"ה את הסודות בתורה.

כמו שכתוב: "אין מזל לישראל[26]", והכוונה היא שישראל הם מעל לטבע, והמזל – שהוא חלק מהטבע – לא שולט בהם, כי יש להם את התורה שמספרת איך יכול יהודי לשנות את מזלו, למשל ע"י תפילה.
כי כתוב בתורה: "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ.[27]" והכוונה היא שהקב"ה הראה למשה רבינו "שאם האדם מקיים התורה שהיא חוק ומשפט, (האדם) לא יהיה תלוי בהנהגת הטבע, אלא בנס שלא כדרך הטבע.[28]" כלומר, מעל הטבע. וזה מה שמתכוונים "אין מזל לישראל",
מפרש"י: "אין מזל לישראל - דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה:"
אנחנו לומדים את זה בפרשת וָאֶתְחַנַּ֖ן[29] ממה שקרה עם משה רבינו שניסה לשנות את גורל מזלו כשהתפלל שהקב"ה יבטל את עונשו וירשה לו בכ"ז להיכנס לא"י, וכשהגיע לתפילה ה-515  אמר לו הקב"ה: "רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה".[30] למה? כי אם היה מתפלל רק עוד תפילה אחת, יכול היה לשנות את גורל מזלו.

{

עכשיו זה הזמן שלנו להתכונן!!! להשפיע על הגזירה שלנו.
הכל יוחלט ביום הדין, איך תראה השנה שלנו. לא רק אם נחיה או נמות, אלא גם איך נחיה ואיך נמות. גם זה חשוב... מאוד!
אנחנו כאן מודים כל בוקר על עוד יום ומתחננים בראש השנה לעוד שנה – בשביל מה?
בשביל להגיע אל התכלית של הקיום שלנו. שהוא? כמו שאמנו בתחילת השיעור: הרמח"ל[31], רבי משה חיים לוצאטו זצ"ל, כותב בפרק א' של ספרו מסילת ישרים: "האדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזין שכינתו".
כדי להגיע אל התכלית הזו צריך קודם כל להתקרב לקב"ה.
ואיך נתקרב, גם תלוי בנו.
אפשר בטוב ואפשר גם לא.

זה כמו שהייתי אומרת לילדים שלי כשהיו קטנים: עכשיו צריך ללכת להתקלח. יש לך שתי אופציות, בטוב או לא. אם תבוא לבד זה יהיה טוב וכיף ונחמד לכולנו, ואם לא תבוא לבד, אני אצטרך להרים אותך ולקחת אותך בעצמי למקלחת ואז זה לא כי, ולא נחמד ולא טוב לא, אחד.
הבחירה בידיך.
אף אחד מהבנים שלי מעולם לא בחר בדרך השניה. תמיד הם בחרו בטוב.
טיפשי לבחור ברע במודע.

ככה גם העולם הזה שלנו בנוי.

{

כתוב במסכת אבות "הוּא (רבי עקיבא) הָיָה אוֹמֵר, הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן, וּמְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים.
הַחֲנוּת פְּתוּחָה, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְוֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה, וְהַגַּבָּאִים מַחְזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעֻדָּה.[32]"

הרב יובל הכהן אשרוב מסביר מְצוּדָה פְּרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים הכוונה ל"מלכודת התענוג" של הקב"ה.
כלומר, הקב"ה ברא את העולם עם חוקיות כזו שבה אנחנו נעים ומונעים על-ידי שתי מוטיבציות: או תענוג או סבל. איפה שנעים לשם אנחנו רוצים לנוע, ואיפה שאנחנו סובלים אנחנו רוצים לנוע הרחק משם. הבחירה בידינו. לנוע חייבים, הזמן לא מחכה לאף אחד. חייבים כל הזמן להיות בתנועה.
מי שמתחבר לקב"ה ולתורה ולמצוות ינוע באזור התענוג, ומי שלא הקב"ה יניע אותו על-ידי סבל וייסורים.

והרבי מלובביץ' מסביר לנו יותר לעומק[33]:
הַחֲנוּת פְּתוּחָה, כל מי שחי כאן בעולם הזה , מוזמן להתכבד ממנו. החנות פתוחה.
הַחֲנוּת פְּתוּחָה, ואפשר לקחת מה שרוצים גם אם אין איך לשלם כרגע.
וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף, בעל החנות לא גובה מיד את התשלום מהלקוחות, ואפשר לקחת בהקפה.
כך גם הקב"ה לא גובה מיד את החוב ונותן הזדמנות לחזור בתשובה כי הכל נרשם: וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת. הכל רשום אצל הקב"ה
וְכָל הָרוֹצֶה לִלְוֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה,  והוא גם נותן הלוואות למי שרוצה. אף אחד לא מפריע לאדם לחטוא ולעשות ככל העולה על רוחו.
וְהַגַּבָּאִים מַחְזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם, אבל הממונים על הקופה יוצאים כל יום ומחפשים את בעלי החובות וכופים עליהם להחזיר את החוב. וכך בעצם מגיעם כל הפגעים הרעים העונשים והצעות על ראשו של האדם, זו בסף הכל פריעה של חוב...
וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, והם גובים את החוב בין אם האדם זוכר את החוב או לא, בין אם הוא רוצה לשלם או לא
וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, כי הגבאים סומכים על הרישום של החנווני, של הקב"ה, שהוא אמת.
וְהַכֹּל מְתֻקָּן לִסְעֻדָּה וכך הכל מוכן והחשבון מאוזן ותיק ההשקעות עובר לעולם הבא.

{

ויש אז יש כאלה שעבורם ראשי התיבות של חודש אלול מרמזים על: אוי לי ואבוי לי.
כמה לא בסדר הייתי השנה, אין לי תקנה, כל מחדש אותן החלטות וכל שנה אני מגיעה לראש השנה עם אותה רשימה של החלטות שכל כך הייתי בטוחה שאצליח לעשות, והנה אני שוב באותו המקום.
אז זהו. שלא.
את לא באותו מקום. זה רק נדמה לך.
זה ההר הזה שהטיפוס בו ארוך. ולפעמים הוא טנגו מייגע של שניים קדימה צעד אחורה סקובידו...[34]
אבל כל זמן שאת על ההר, מטפסת, נאחזת בציפורניים, ולא מרפה מהטיפוס – את בדרך.
וכל עוד שאת בדרך אז כל ההחלטות שרירות וקיימות. ואת יודעת למי מראים חצי עבודה?
תהיי רכה יותר עם עצמך.
סבלנית קצת יותר.
אולי זו החלטה שצריך לקחת לשנה החדשה: "השנה אני לא אהיה כל כך קשה עם עצמי!"
זה לא הכל או לא כלום.

{

בליקוטי שיחות כותב האדמו"ר הזקן, רבי שניאור מלאדי[35] על ראשי התיבות "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" של חודש אלול: "משל למלך שקודם בואו לעיר, יוצאים אנשי העיר לקראתו ומקבלים פניו בשדה, ואז רשאים כל מי שרוצה - לצאת להקביל פניו. והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות, ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הם הולכים אחריו, ואח"כ בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות, ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי הסגולה".[36]"
כלומר, בחודש אלול עבודת ההתקרבות אל הקב"ה היא קודם כל מצד האדם עצמו בבחינת אֲנִי לְדוֹדִי, ואז בחגי תשרי זוכה האדם להימשכות והתקרבות מצדו של הקב"ה בבחינת וְדוֹדִי לִי.
אלא שעכשיו בחודש אלול זה זמן מיוחד במיוחד, זמן תשובה, שבו הקב"ה נמצא ממש קרוב וזמין עם כל י"ג מידות הרחמים שלו בכל ימי החול ולא רק בשבתות ובימים הטובים. הוא לא רחוק בשמים, אלא ממש כאן בינינו בשדה כל הזמן. "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.[37]"
כל מה שצריך זה רק לאצת ולקטוף את כל השפע הזה שמחכה לנו ממש כאן בפתח הדלת.

{

זה הזמן להתעורר. זה הזמן להתכונן מראש. לא לחכות לדקה האחרונה.
לנצל את הזמן המיוחד הזה – ולעשות איתו משהו.
כי לבד, הזמן באמת לא עושה את שלו חוץ מאשר לנוע....

נאחל לכולנו, ראש חודש אלול מועיל ויעיל, ברכות חמות ואוהבות לשנה טובה ומתוקה, ושנזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה, לבריאות איתנה, לפרנסה מבורכת, לנחת יהודית אמיתית מהילדים, לשלום בית, ולביאת המשיח ממש תיכף ומיד.

{

לשוב הביתה[38]


הגיע הזמן להתעורר
לעזוב הכל להתגבר
לשוב הביתה,
לא לחפש מקום אחר
הגיע הזמן להשתנות
גם אם פספסנו כמה תחנות
אפשר לרדת,
יש רכבת חזרה לשכונות
הכל אפשר רק אם נרצה
המחפש תמיד מוצא
גם אם הוא נמצא
אי שם הרחק בקצה
דלתות שמיים לא ננעלו
כשהבן קורא הצילו
אז אבא שבשמיים מגיע אפילו
אפילו שעשינו משהו רע
הוא מוחל וסולח, מוחל וסולח
מושיט ידו לעזרה
ונותן ברחמיו את הכח לתקן
ולשוב אליו
הגיע הזמן להתחרט
אם כבר לברוח אז מהחטא
אם לקחת,
אז לקחת בשביל לתת
וזה הזמן להתקרב
לא לפחד להתקרב
ואם לתת
אז כבר לתת מכל הלב
הכל אפשר רק אם נרצה
המחפש תמיד מוצא
גם אם הוא נמצא אי שם הרחק בקצה
דלתות שמיים לא ננעלו
כשהבן קורא הצילו
אז אבא שבשמיים מגיע אפילו
אפילו שעשינו משהו רע
הוא מוחל וסולח, מוחל וסולח
מושיט ידו לעזרה
ונותן ברחמיו את הכח לתקן
ולשוב אליו
אפילו שעשינו משהו רע
הוא מוחל וסולח, מוחל וסולח
מושיט ידו לעזרה
ונותן ברחמיו את הכח לתקן
ולשוב אליו
הגיע הזמן להתעורר
לעזור הכל להתגבר
לשוב הביתה

{

השיעור מוקדש לעילוי נשמת סבתי ע'ה רבקה בת שמואל רוח ה' תניחה בגן עדן
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות יבלט"א
לרפואה שלימה של אמיליה בת אסתר, שלומית בת רחל והילד מרדכי בן יהודית בתוך שאר חולי עמו ישראל
ולזכות גל צחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה לזרע של קיימא
{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{
מקורות:

אינדיג, ד. (בן-ארצי, ח. עורך). (2005). מכתבים לטליה. תל-אביב: משכל – הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד.

ברוד, מ. (עורך). (תשס"ז). שולחן שבת שיחות ורעיונות לפרשיות השבוע מעובדים מתוך אוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. פרשת ראה - עמ' 343-342 עפ"י ליקוטי שיחות כרך כט', עמ'  272. ישראל: מכון ליובאוויטש.

הרב בלוי, ש. ד. (עורך). (ה'תשע"ב). פרקי אבות מִילֵּי דַּחֲסִידוּתָא. עמ' פא-פג. כפר חב"ד: לדורות הוצאה לאור.

הרב הכהן אשרוב, י. (19.9.2005). השגחה פרטית. [סרטון וידאו] אוחזר מתוך https://www.besodh.com/

הרב וילהלם, מ. (בנגקוק תאילנד). (ה'תשע"ו 2016). ממתק לשבת, הסיפורים והמסרים שעושים את השבת בבנגקוק. עמ' 301-300. ישראל: הוצאת חזק.

הרב כולי, י. (ירושלמי, ש. מתרגם). (תשע"ה). ילקוט מעם לועז – פרקי אבות. ירושלים: הוצאת ח. וגשל בע"מ.

הרבנית מזרחי, י. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"]. אוחזר מתוך http://www.parasha.org/.

הרב מלמד, א. (אלול תשע"ג). יום הדין בראש השנה ובכל השנה. אוחזר מתוך https://www.yeshiva.org.il/

קליין א. (אין תאריך). ראש השנה – מדוע נקבע תאריך זה? אוחזר מתוך https://he.wikisource.org/

הרבי מלובביץ'. שניאורסון, מ. מ. (2015). (עורכים: איינולד ד., ברוד, מ.). תשובות לשאלות החיים. עמ' 53-51. ישראל: משכל – הוצאת לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד.

תהילים קורן. (2016). ביאורים מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ); אמנות מאת ברוך נחשון ; פנינים מגדולי החסידות. ירושלים: הוצאת קורן. 



[1]  רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל (ה'תס"ז, 1707 – כ"ו באייר ה'תק"ו, 16 במאי 1746) היה מקובל, סופר, חוקר רטוריקה ומשורר איטלקי במאה השמונה עשרה.
[2] משנה, מסכת ראש השנה, פרק א' משנה ב'
[3]  בבלי ראש השנה יח' ע"א
[4]  פיוט מתוך תפילת מוסף של ראש השנה ושל יום הכיפורים. מזוהה (בטעות) עם רבי אמנון ממגנצא. נמצא בגניזה וכנראה נכתב ע"י ר' אלעזר הקליר. (ויקיטקסט).
[5]  בבלי, ראש השנה יח' ע"א
[6]  שם, שם טז' ע"ב
[7]  ויקרא רבה כט' א'
[8]  בבלי, ראש השנה, ח' ע"א
[9]  דברים יא' יב': "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה."
[10]  עפ"י מלכים א ז' ט': "כָּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת כְּמִדֹּת גָּזִית מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה מִבַּיִת וּמִחוּץ וּמִמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת וּמִחוּץ עַד הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה."
[11] פרקי אבות א' ב'
[12]  טור אורח סימן תקפא ונושאי כלים, ובכמה ספרי מוסר וחסידות
[13]  דברים ל' ו'
[14]  שיר השירים ו' ג': "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים."
[15] איכה ה' כא'
[16]  דיברנו על זה בהרחבה בשיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת לפרשת קורח: נשים מעדיפות אחרת - כט' בסיוון ה'תשע"ט - 2.7.2019: https://www.youtube.com/watch?v=iWFRwsSr1PI ; https://smadarprager.blogspot.com/2019/07/blog-post.html
[17]  שיר השירים ח' ה': "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ."
[18]  רש"י על במדבר ה' יז':א'
[19]  מדרש שהש"ר פ"ה ג'
[20]  נהוג לומר את הפרק בסיום תפילת שחרית ומנחה. (לפי מנהג האשכנזים - בסיום תפילת שחרית וערבית).
[21]  רבי יעקב רקח (1800 -1891, טריפולי, לוב) היה ראש ישיבה, מחכמי יהדות טריפולי.
[22]  בתוך תהילות מנחם
[23]  תהילים כז' ג'
[24]  בתוך תהילים קורן עמ' 107
[25]  פרפראזה על אמירת קריאת שמע פעמיים ביום באהבה: "וּמְיַחֲדִים שִׁמְךָ בְּכָל יום תָּמִיד אומְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלקֵינוּ, ה' אֶחָד:" (מתוך הסידור)
[26]  מסכת שבת קנו' א' ורש"י שם
[27]  שמות טו' כה'
[28]  בתוך "ילקוט מעם לועז" עמ' ג'
[29]  דברים ג' כב' – ז' יא'
[30]  דברים ג' כו'
[31]  רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל (ה'תס"ז, 1707 – כ"ו באייר ה'תק"ו, 16 במאי 1746) היה מקובל, סופר, חוקר רטוריקה ומשורר איטלקי במאה השמונה עשרה.
[32]  אבות ג' ט'
[33]  בתוך "מילי דחסידותא"
[34]  פרפראזה על "טנגו אחרון" של הראלה בר ; מילים: מאיר גולדברג ; לחן: מיקי גבריאלוב
[35]  רבי שניאור זלמן ברוכוביץ' מליאדי - האדמו"ר הזקן (במקור באידיש דעֶר אַלטעֶר רבי. מכונה גם הרב או בעל התניא והשולחן ערוך) (י"ח באלול ה'תק"ה (15 בספטמבר 1745) - כ"ד בטבת ה'תקע"ג (27 בדצמבר 1812)), הוא מייסדה של שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד. חיבר את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב שולחן ערוך אורח חיים.
[36]  ליקוטי תורה, פרשת ראה, לב' א'
[37]  תהילים קמ"ה יח'
[38]  בשיעור הקשבנו לשיר "לשוב הביתה". מילים ולחן: ישי ריבו, מתוך אלבומו "שטח אפור" 2018: https://www.youtube.com/watch?v=Y30pfWIQfoo

[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.
I'd love to hear from you.

אין תגובות:

פרסום תגובה